שינוי מזונות קטינים בבית הדין הרבני

בית המשפט ציין באשר לתובענה בעניין ביטול דמי-המזונות או הפחתת שיעורם כי אמנם, הסכם הגירושין אושר בבית-הדין הרבני וקיבל שם תוקף של פסק-דין; אלא שהסמכות לדון בעתירה שבפנינו נתונה, בנסיבות שבפנינו, לבית-המשפט לענייני משפחה. נושא של מזונות לקטין - כזכותו של הקטין - מצוי אך בסמכותו המקבילה של בית-הדין הרבני, וממילא אין בית-הדין קונה סמכות להדרש לו, אלא אם הסכימו כל בעלי-הדין לסמכותו של בית-הדין. לשון אחר, בית-הדין הרבני לא קנה, בענייננו, סמכות "נמשכת" רק מעצם העובדה שבמערכת היחסים הפנימית שבין התובע לנתבעת הם בחרו לאשר את הסכם-הגירושין דווקא שם. הקטינים לא היו צד לאותו הליך; ועל-כן, אין בית-הדין הרבני יכול להזקק לעניין. להלן פסק דין בנושא שינוי מזונות קטינים בבית דין רבני: פסק-דין 1. הנתבע הינו אביהם של שני קטינים, שנולדו לו מנישואיו לנתבעת (להלן: "הקטינים"). התובע והנתבעת התגרשו זה מזה בבית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב (להלן: "בית-הדין הרבני"). ביום 12/4/1999, עובר לגירושיהם, התייצבו התובע והנתבעת בבית-הדין הרבני, שם אושר הסכם-גירושין ביניהם, ואותו הסכם אף קיבל תוקף של פסק-דין (להלן: "הסכם-הגירושין"). במסגרת הסכם-הגירושין נקבע, בין-השאר, כי התובע ישלם למזונותיהם ולהבטחת מדורם של הקטינים סך של 3,000 ₪ לחודש, צמוד למדד-המחירים-לצרכן של חודש ינואר 1999. סכום זה מעודכן להיום לסך של 3,248 ₪ לחודש, על-פי המדד האחרון שהתפרסם (של חודש מאי 2002). 2. ביום 5/2/2002 הגיש התובע שתי תובענות נגד הנתבעת בבית-משפט זה: באחת (תמ"ש 5990/02), עתר התובע לביטולם או להפחתתם של דמי-המזונות שהוסכמו בהסכם-הגירושין, הן מן הטעם שהקטינים הינם בבחינת "בנים מורדים"; והן מן הטעם שחל שינוי מהותי בנסיבות, באשר מצבו הכלכלי והבריאותי הורע מאד מאז אושר הסכם-הגירושין. בשנייה (תמ"ש 5991/02), עתר התובע למתן צו שיתיר לו לראות את הקטינים; וזאת, משום שהגם שבהסכם-הגירושין נאמר כי תהא לו האפשרות לראות את הקטינים בלא-הגבלה, אך בתיאום מראש עם הנתבעת - לא נקבעו מועדים מוגדרים, הניתנים לאכיפה, ונערמים קשיים בנושא. 3. פסק-הדין שבפנינו יינתן בשתי התובענות, במאוחד. פסק-הדין אף יינתן בהיעדר הגנה או התייצבות מצד הנתבעת. כתבי-התביעה נמסרו לידיה, באמצעות רשות-הדואר ביום 12/2/2002, וחתימתה נחזית להראות על אישור-המסירה, שצורף להודעת בא-כוח התובע מיום 26/3/2002. עם מתן ההודעה האמורה, ניתנה החלטה שהועידה דיון, במעמד הצדדים, ליום 13/6/2002. ההחלטה נמסרה לנתבעת ביום 7/4/2002, כנלמד מרשימת אישורי-המסירה שהוצאה על-ידי המזכירות. כאמור לעיל, הנתבעת לא טרחה להתגונן או להתייצב לדיון, ובפני בית-המשפט אף לא באה כל בקשה או הודעה מטעמה. 4. באשר לתובענה בעניין ראיית הקטינים: במהלך הדיון שנערך ביום 13/6/2002, הודיע בא-כוח התובע, כי לאחר הגשת כתב-התביעה חודש הקשר שבין התובע לבין הקטינים, באופן שהמפגשים נערכים אחת לשבוע, למשך ארבע שעות. לאור זאת, אך בהיעדרם - עדיין - של סדרי-ראייה ברורים ומוגדרים - הסתפק בא-כוח התובע בכך שבית-המשפט יסמיך את פקידת-הסעד לסדרי-דין במקום מגורי הקטינים לקבוע סדרים שכאלו, על-פי שיקול דעתה המקצועי. כך ננהג. 5. באשר לתובענה בעניין ביטול דמי-המזונות או הפחתת שיעורם: אמנם, הסכם-הגירושין אושר בבית-הדין הרבני וקיבל שם תוקף של פסק-דין; אלא שהסמכות לדון בעתירה שבפנינו נתונה, בנסיבות שבפנינו, לבית-המשפט לענייני משפחה. ב-בג"צ 4435/94 טל נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פ"ד מט (2) 630 נאמר, מפי השופט מ' חשין (בעמ' 637 לפסק-הדין): "בהחלטתו זו להפחית מדמי-המזונות לקטין חרג בית-הדין הרבני מסמכותו, והחלטתו דינה ביטול מעיקרה. נושא של מזונות לקטין - כזכותו של הקטין - מצוי אך בסמכותו המקבילה של בית-הדין הרבני, וממילא אין בית-הדין קונה סמכות להדרש לו, אלא אם הסכימו כל בעלי-הדין לסמכותו של בית-הדין...". לשון אחר, בית-הדין הרבני לא קנה, בענייננו, סמכות "נמשכת" רק מעצם העובדה שבמערכת היחסים הפנימית שבין התובע לנתבעת הם בחרו לאשר את הסכם-הגירושין דווקא שם. הקטינים לא היו צד לאותו הליך; ועל-כן, אין בית-הדין הרבני יכול להזקק לעניין. במהלך הדיון שעה בא-כוח התובע להמלצתו של בית-המשפט, שלא לעמוד על הטענה לביטול החיוב במזונות מחמת היות הקטינים בבחינת "בנים מורדים". בא-כוח התובע הסתפק, איפוא, בכך שבית-המשפט יבחן את הטענה, כי יש להפחית את שיעורו של החיוב מחמת שינוי הנסיבות שחל. לתיק בית-המשפט צורפה "חוברת נספחים", ובה אסמכתאות שונות ורבות, שיש בהן לתמוך בחלק-הארי מטענותיו של התובע. אותן אסמכתאות, יחד עם דברים שלמד בית-המשפט מחקירתו של התובע במהלך הדיון ומתלושי-השכר המעודכנים שהציג - חייבים להוליך למסקנה, כי יש מקום להפחתת שיעורו של החיוב. דברים אלה מקבלים מישנה-תוקף, בהיעדר כל ראייה לסתור מצד הנתבעת, אשר בחרה, מטעמיה, שלא להתגונן מפני התובענה. בפני בית-המשפט הוצגו פרוטוקול והחלטה מדיון שנערך בלשכת ההוצאה-לפועל ברחובות ביום 20/2/2002 (ת/1). במסגרת הליך של חקירת יכולת, הגיעו שם התובע והנתבעת להסכמה; שלפיה "כל עוד יעמוד החיוב בתשלומים של 1,500 ₪ בכל 1 לכל חודש, החל מיום 1/3/2002, לא יוצאו נגדו פקודות-מאסר בתיק מזונות זה". הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על-ידי ראש ההוצאה-לפועל. לדבריו של בא-כוח התובע, עומד שולחו בהסדר, ואכן לא הוצאו נגדו פקודות-מאסר, מאז ועד היום. התובע הינו צורף במקצועו, ומשכורתו - המשתלמת לו על-ידי חנות-תכשיטים, בה הוא מועסק - מגיעה לסך של 3,045 ₪ נטו לחודש, בממוצע (ת/2). לדברי התובע, יש בדבר כדי שינוי לרעה במצבו הכלכלי ואין הוא מסוגל להשתכר מעבר לכך, בניגוד לעבר, עת היה עצמאי, והשתכר יותר. בפני בית-המשפט אף הוצגו אישורים רפואיים, המעידים כי התובע סובל מבעיות נפשיות וגופניות (לחץ-דם גבוה וחמור, הקשה לאיזון). כיוצא-בכך, הוצגו מכתבים שנכתבו על-ידי עובדת-סוציאלית מאגף-הרווחה בעיריית רמת-גן, המעידים - לכאורה - על הדרדרות שחלה במצבו של התובע, שהתגורר במחסן (בלי שירותים); וכיום, לדבריו, אין לו אף מקום מגורים קבוע והוא נאלץ ללון אצל חברים. עוד יצויין, כי לתובע אין כל קרוב-משפחה בישראל, ושארי-בשרו היחידים הינם הקטינים. מנגד, נטען, כי הנתבעת מתגוררת בדירה שכורה ומסודרת בראשון-לציון, יחד עם הקטינים, ועם חבר-לחיים. מלשון הסכם-הגירושין, הצליח בית-המשפט ללמוד, כי הנתבעת הינה (ולמצער, היתה) עובדת-בנק. אמנם, אין בפני בית-המשפט אמות-מידה מדוייקות לבחינת הנתונים הכלכליים והבריאותיים ששררו בעת שאושר הסכם-הגירושין בבית-הדין הרבני, ומהן התמורות המדוייקות שחלו מיני אז ועד היום. יחד-עם-זאת, אין ספק בעיני בית-המשפט, כי אין התובע מסוגל לעמוד בנטל החיוב הנוכחי. בנסיבות אלה, ועל דרך האומדן יועמד חיובו של התובע במזונות הקטינים על הסך של 1,800 ₪ לחודש, החל מיום הגשת התובענה. יצויין, כי בית-המשפט לא השתכנע, לחלוטין, כי התובע ממצה את פוטנציאל הכנסתו, ונראה כי הוא מסוגל, בכל-זאת, להשתכר מעט יותר ממה שהוא משתכר כעת, בין במקום עבודתו הנוכחית ובין במקום עבודה אחר, בין כשכיר ובין כעצמאי. יצויין עוד, כי - על-פני-הדברים - רמת השתכרותו הנוכחית צריכה לזכות את התובע גם בהשלמת-הכנסה, שהרי שכרו נמוך משכר המינימום במשק. 6. סוף-דבר: א. התובענה בתמ"ש 5990/02 מתקבלת, במובן זה, שהחל מיום 5/2/2002 יעמוד חיובו של התובע במזונות הקטינים על הסך של 1,800 ₪ לחודש, צמוד למדד-המחירים-לצרכן הידוע היום (מדד חודש מאי 2002, שפורסם ביום 14/6/2002). התשלום יתבצע בכל 5 בחודש ויעודכן אחת ל- 3 חודשים, בתאריכים: 5 בינואר, 5 באפריל, 5 ביולי ו- 5 באוקטובר, בלא שישולמו הפרשים שבין עדכון לעדכון. כל סכום שלא ישולם במועדו - יישא הפרשים כדין. קצבת-הקטינים, המשתלמת על-ידי המוסד-לביטוח-לאומי - כמו-גם כל הטבה אחרת המשולמת במשפחות חד-הוריות - תווסף לדמי-המזונות דלעיל. ב. מכוח סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, ניתנות בזה סמכויות לפקידת-הסעד לסדרי-דין במקום מגורי הקטינים לקבוע סדרי ראייה בין הקטינים לבין האב, על-פי שיקול-דעתה המקצועי, ובמידה שתבוא אליה פנייה בעניין מצד מי מההורים. תוקפה של הסמכה זו - למשך שלוש שנים מהיום. ג. בנסיבות העניין, לא יהא צו להוצאות (יודגש גם, כי בא-כוח התובע עשה מלאכתו הנאמנה בהתנדבות, במסגרת תוכנית עורכי-דין מתנדבים של עיריית רמת-גן, הראוייה, בוודאי, לברכת יישר-כוח). קטיניםבית דין רבנימזונות ילדיםמזונות