על-פי האמור בסעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, נתונה לאותו בית משפט סמכות לדון בתובענה "לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". "סכסוך בקשר לירושה" יכול להיחשב סכסוך בין יורשים בקשר להיקף העזבון או סכסוך בשאלת זהות היורשים (בשאלות אלו אכן אין חשיבות לקרבת משפחה, שכן יורש יכול להיות גם מי שאין לו קירבת משפחה למנוח או ליורש/ים האחר/ים. סעיף 136 לחוק הירושה קובע כזכור, כי לבית משפט בישראל יש סמכות לדון בירושה של כל אדם בתנאי שביום מותו היה מושבו בישראל או שהותיר נכסים בישראל. הוראה זו באה להגביל את העיקרון הכללי הנוהג לעניין סמכות בינלאומית ואשר לפיו נרכשת הסמכות על ידי המצאה לנתבע (למשיב) של כתב הטענות הפותח את ההליך (פיסקה 4 לעיל). במקרה עליו חל סעיף 136 לחוק הירושה, הרי אף אם הייתה המצאה כאמור אין די בכך על מנת להקנות סמכות בינלאומית. כלומר, קיימים מקרים בהם סכסוכים מסוימים אינם נתונים לסמכותו של בית המשפט המקומי מבחינה בינלאומית, חרף העובדה שהייתה המצאה. דוגמא מובהקת, בצד זו של ירושה, הינה מקרקעין המצויים במדינה זרה. לבתי המשפט בארץ אין סמכות בינלאומית לדון בתביעה לגבי מקרקעין המצויים בחו"ל (הכלל נקבע על ידי בית הלורדים ב-British South Africa Co. V. Compania de Mozambique [1893] A.C 602; לאימוצו של הכלל בארץ, ראו ע"א 490/88 המוטרן הקופטי נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397, 403; וכן בג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 645). במקרה כאמור, אין זה משנה שבוצעה המצאה בתחום השיפוט. השאלה שמטבע הדברים תוצג היא מהו היקף הפרישה של הכלל, ובצורה אחרת, אילו תביעות תחשבנה כתביעות במקרקעין לעניין הסמכות הבינלאומית (לעניין זה ראו Cheshire and North's Private International Law (13th ed., 1999), p. 377 -385). זו הסוגיה המתעוררת במקרה דנא בכל הנוגע לירושה. כפי שראינו, מקום מושבה של המנוחה בעת מותה לא היה בארץ אלא בארצות הברית, והיא אף לא השאירה נכסים בארץ. אם נמצא כי התובענה עוסקת בירושתה של המנוחה, נהיה חייבים לומר שלבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות מבחינה בינלאומית לדון בה, ואף לשום בית משפט אחר בארץ לא נתונה סמכות שיפוט בעניין. תשובה לשאלה האם מדובר אכן בדיון בירושתה של המנוחה מחייבת תהליך של מיון וסיווג. זו הסיבה שהבאנו בראשית דיוננו (פיסקה 4 רישא לעיל) מצב דברים היפותטי לפיו המנוחה עצמה הייתה מגישה תביעה דוגמת זו שהגיש המערער, הוא מנהל עיזבונה. העילה בשתי התביעות דומה ואילו הסעד זהה הוא, קרי - סעד כספי. מכך יש ללמוד, כי העובדה שעסקינן בתביעה של מנהל עיזבון, המעוניין לטרוף נכס (או לקבל כספים שנלקחו) מידי מחזיק, אינה הופכת בהכרח את העניין לזה של "ירושה". אילו נתבקש בתובענה סעד של צו ירושה, צו קיום צוואה, או סעד דומה, פשיטא שמדובר היה בעניין של ירושה. ברם, בענייננו אין כך הדבר. נוכל להדגים את שאמרנו באמצעות מקרים שונים שהתעוררו בבתי המשפט ובהם עלתה שאלה דומה לזו בה אנו עוסקים. להלן החלטה בנושא סכסוך בקשר לירושה - סמכות עניינית: החלטה 1. לפניי בקשה למחיקת תביעה על הסף או להעברתה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. 2. נשוא הסכסוך הינו נכסי העזבון של מר משה עזרא ז"ל, בעלה של המבקשת (להלן: "המנוח"), הכוללים, בין היתר, זכויות בעלות בדירה בפתח-תקוה ובדירה בתל-אביב (להלן: "הדירות"). 3. לפי צוואת המנוח, אשר נפטר ביום 24.1.2004, ולפי צו קיום צוואה מיום 11.5.2004, המבקשת הינה יורשת של מחצית מעזבון המנוח. כמו כן, המשיב 2 ומר שמואל עזרא ז"ל, אבי המשיבה 1, שהינם אחים של המנוח, יורשים בחלקים שווים של המחצית השנייה של העזבון. 4. מכוח צו קיום צוואת המנוח, נרשמו המבקשת, המשיב 2 ואבי המשיבה 1 כבעלים משותפים בזכויות בדירות. 5. המשיבה 1 הינה בתו היחידה והיורשת של אביה ז"ל, שנפטר ביום 7.1.2005, וזאת בהתאם לצו ירושה מיום 6.4.2005. 6. ביום 4.4.2005 הגישה המבקשת כנגד המשיבים וכנגד עזבון המנוח, שתי תביעות בבית משפט לענייני משפחה בכפר-סבא: האחת, תביעה למזונות מן העזבון, והשניה, תביעה לפסק דין הצהרתי בנוגע לכספים בחשבון הבנק של המנוח (תיקי עזבון מספר 1800/05 ו-1801/05). בכתבי התביעה הנ"ל, טוענת המבקשת, בין היתר, כי לפי צוואת המנוח, אין המשיבה 1 זכאית, לכאורה, לקבל את חלקו של אביה ז"ל בעזבון המנוח, וכי חלק זה צריך לעבור למשיב 2. 7. ביום 23.6.2005 עתרה המשיבה 1 לבית משפט זה בתביעה לפירוק השיתוף בדירות נשוא המחלוקת, למתן צווי עשה ולתשלום דמי שימוש ראויים. נטען, כי המבקשת מחזיקה בפועל בדירות, כאשר באחת היא מתגוררת ואת השנייה משכירה בשכירות חופשית, תוך נטילת דמי השכירות ובלא להעביר למשיבה 1 את חלקה בהם. טענות הצדדים 8. טוענת המבקשת, כי לנושא פירוק השיתוף בדירות ותשלום דמי השימוש הראויים, יש השלכה גם על ענייני המזונות. עוד נטען, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, הואיל והינה עוסקת בענייני משפחה לפי סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). לטענתה, מדובר בתביעה של טוענת לזכויות בעזבון המנוח לפירוק שיתוף בשתי דירות, באופן שדמי השכירות של דירה אחת משמשים למזונותיה של המבקשת ואילו דירה אחרת משמשת למגוריה. עוד נטען לסמכות בית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק, הואיל ומדובר בסכסוך בין יורשים וקביעת מעמדם של הצדדים בנכסי העזבון, לרבות זכותה של המבקשת למדור ולמגורים בדירת מגוריה על-פי סעיף 115(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, שלגביה נתבע פירוק שיתוף ונטען על-ידי המבקשת לזכות של דיירות מוגנת בדירה. 9. לטענת המשיבה 1, אין מדובר בתביעה שעניינה סכסוך בין יורשים או בתביעה העוסקת בענייני משפחה, כאמור בחוק, אלא תביעה לפירוק שיתוף בנכסי מקרקעין בהתאם לרישום בלשכת רישום המקרקעין, לפיו רשומים המבקשת, המשיב 2 ואבי המשיבה 1 כבעלים של הנכס. רישום זה מקנה לאביה ז"ל ולה, כיורשתו היחידה, זכויות קנייניות בדירה, לרבות הזכות לפירוק שיתוף. לטענתה, משניתן צו קיום צוואה בענין עזבון המנוח ומשנרשם בלשכת רישום המקרקעין, חדל הסכסוך בין הצדדים להיות סכסוך בענייני ירושה, אלא סכסוך בין בעלים במשותף של מקרקעין במושע. בנוסף, נטען כי הצדדים לתובענה אינם נחשבים בני משפחה לפי סעיף 1(2) לחוק, הואיל והמבקשת היא בת-זוגו של דודה של המשיבה 1 והמשיב 2 הוא דודה של המשיבה 1. 10. המשיבה 1 אף טוענת כי תביעה זו נפרדת ומנותקת מהתביעה למזונות מן העזבון ולפיכך אין בה כדי להשפיע על התביעה המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה. דיון 11. לפי סעיף 3(א) לחוק, "עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה". הביטוי "ענייני משפחה" מוגדר בסעיף 1 לחוק, וזאת, לצורך תיחום סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. בענייננו, יש לבחון את תחולתן של שתיים מבין האפשרויות המנויות בסעיף 1 האמור: זו שבסעיף 1(2) לחוק וזו שבסעיף 1(6)(ה) לאותו חוק. 12. סעיף 1(2) לחוק קובע, שבגדר "ענייני משפחה" תבוא "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". לאור האמור לעיל, יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים על-מנת לקבוע שהתביעה דנן שייכת לענייני משפחה: האחד, מדובר בתובענה אזרחית בין בני משפחה (או עזבונם). השני, עילתה של התובענה סכסוך בתוך המשפחה. 13. באשר לתנאי הראשון - רמת הקירבה בין המשיבה 1 לבין המבקשת אינה כלולה בהגדרה של בן משפחה לצורך החוק. כפי שתואר לעיל, המשיבה 1 היא בת אחיו של המנוח, בעלה ז"ל של המבקשת, ומשכך, אינה בין המנויים בסעיף 1(2) לחוק. והוא הדין לגבי המשיב 2. לנוכח האמור, לא ניתן להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מכוח סעיף 1(2) לחוק, וממילא אין צורך להיזקק עוד לשאלת תחולתו של התנאי השני. 14. עם זאת, סברתי כי התביעה מצוייה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 1(6)(ה) לחוק. 15. על-פי האמור בסעיף 1(6)(ה) לחוק, נתונה לאותו בית משפט סמכות לדון בתובענה "לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". קרי, בנוסף לתביעות שבית המשפט לענייני משפחה דן בהן מכוח חוק הירושה, מוסמך הוא לדון גם בסכסוכים מסוגים נוספים: תובענות שעילתן סכסוך בקשר לירושה, ועל-פי פרמטר זה, אין צורך שהצדדים יהיו בני משפחה (עז' 9880/99 (ת"א) לזר נ' וולפמן ואח', דינים משפחה, כרך א, 694, פיסקה 12) (להלן: "לזר"). בהקשר לסיפא של הסעיף הנ"ל נאמר בעז' 2280/00 עזבון המנוח בצלאל נפתלי ז"ל ע"י מנהל העיזבון מר בצלאל משה בצלאל מרים נ' בנק הפועלים, דינים משפחה, כרך א, 613, כי: "סכסוך בקשר לירושה" יכול להיחשב סכסוך בין יורשים בקשר להיקף העזבון או סכסוך בשאלת זהות היורשים (בשאלות אלו אכן אין חשיבות לקרבת משפחה, שכן יורש יכול להיות גם מי שאין לו קירבת משפחה למנוח או ליורש/ים האחר/ים." כן ראה לענין זה עז' 1570/00 (ת"א) פלונית נ' פלוני, דינים משפחה, כרך א, 609: "נשאלת השאלה - מה פירוש המילים "שעילתה סכסוך בקשר לירושה"? נראה, כי הפרשנות הנכונה היא, כי הכוונה לכל אותם סכסוכים בין מי שהם צד לירושה, כלומר - יורשים על פי דין או על פי צוואה, או יורשים נטענים. מילים אחרות, "סכסוך בקשר לירושה" הוא רק סכסוך בין צדדים שיש להם (לשניהם) זיקה לירושה, בין אם כיורשים ובין אם כיורשים נטענים." 16. אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין "סכסוך בקשר לירושה" הוא שסכסוך הירושה תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה (ראה פיסקה 13 בענין לזר, והשווה לפסק הדין של הנשיא ברק בפרשת חבס, לעניין פרשנות סעיף 1(2) לחוק בית המשפט למשפחה). ודוק - לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא סכסוך הירושה, אלא די בכך שסכסוך זה תרם תרומה נכבדה להיווצרות עילת התביעה (השווה: חבס, בעמ' 344). 17. לאור האמור, העובדה שבענייננו ניתן צו ירושה והנכסים נשוא המחלוקת הועברו ליורשים ונרשמו על-שמם בלשכת רישום המקרקעין, אינה מעלה ואינה מורידה. זאת ועוד, כדי שהתביעה תהא מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, די להראות שעילתה סכסוך הנוגע לירושה, בלא שתידרש כאן הכרעה בשאלת סיווגה כתובענה ב"ענייני ירושה", קרי לפי חוק הירושה. יפים לענין זה הדברים שנאמרו בה"מ 300/98 (י-ם) פלונית נ' אלמונית, דינים משפחה, כרך א, 196, פיסקה 19: "גם סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תוקן, באופן שהורחבה סמכותו של בית משפט זה לא רק על-פי חוק הירושה אלא גם לענין תובענה אחרת "שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים לה אשר יהיו". מכל האמור עולה, כי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה גם אם היא מערבת סכסוך כלשהו בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו, או אפילו על פי חוק הירושה. במקרים רבים סכסוכי ירושה קשורים קשר הדוק לסכסוכים בתוך המשפחה או שהם מעלים צורך לחקור בעניינים שונים הקשורים למשפחה. מטרתו של בית המשפט לענייני משפחה היא לטפל בסכסוך המשפטי-משפחתי, תוך התחשבות במטען הרגשי והחברתי הכבד המתלווה מטיבו לסכסוך שכזה. בית המשפט לענייני משפחה נעזר בכלים הייחודים - פרוצדורליים ומהותיים - שהוענקו לו על ידי המחוקק, ולו המיומנות והיכולת לחקור ולדרוש בעניינים שונים הקשורים לסכסוך משפחתי באופן הטוב ביותר." 18. נכון הוא, כי הסעדים העיקריים המבוקשים בתביעה דכאן, לפירוק שיתוף במקרקעין ודמי שימוש ראויים, מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה לפי הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). 19. יחד עם זאת, אני סבורה, כי בנסיבות דנן, אין להסתפק בצורה הפורמלית שלפיה ביקשה המשיבה 1 לקבוע את סמכותו של בית המשפט. בחינת השאלה האמיתית המצויה במחלוקת בין הצדדים תוביל למסקנה, כי ניתן לראות בתביעה משום "תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה". 20. בהקשר זה יש לזכור, כי מבחן הסעד הנקוט לענין סמכות בית המשפט דרך כלל, אינו המבחן הנקוט לצורך קביעת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר לגביו ראוי להחיל את מבחן הסיבה או המקור לסכסוך (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337) (להלן: "חבס"). יפים לענין זה הדברים שנאמרו בפרשת לזר שלעיל, בפיסקה 13: "חוק בית המשפט למשפחה נטש את מבחן "הסעד" ואימץ את מבחן "סוג הסכסוך". הגישה בחוק היא גישה כוללנית אנטגרטיבית המאפשרת טיפול במכלול סכסוך הירושה, ולא בגזרה צרה שלו...". 21. בתביעה שלפניי, מסתמכת המשיבה 1 על זכויותיו הרשומות של אביה ז"ל - מורישה, בלשכת רישום המקרקעין, זכויות אותן קיבל לפי צוואת המנוח. 22. בכתב ההגנה נטענו כנגד המשיבה 1 טענות השוללות, הלכה למעשה, את זכויותיה במקרקעין. במסגרת זו, העלתה המבקשת טענות בדבר עצם זכאותה של המשיבה 1 לקבל את חלקו של המנוח בעזבון ובדבר מעמדה כיורשת. טוענת המבקשת, כי שאלות אלו משליכות על עצם זכותה של המשיבה 1 לתבוע פירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש ראויים. 23. לדידה של המבקשת, פעלה המשיבה 1 לרישום זכויות הבעלות על-שם היורשים, אולם משנפטר אביה של המשיבה 1, צריכות זכויותיו לעבור למשיב 2, וזאת לאור צוואת המנוח. לפיכך, יש לתקן את הרישום בספרי המקרקעין באופן שחלקה של המשיבה 1 יעבור לזכותו של המשיב 2. דומה, כי המבקשת אינה חולקת על כך שחלקה בעזבון הוא מחצית בלבד, אלא מבקשת לעורר את השאלה מי הם היורשים הנכונים של המחצית השניה של העזבון. 24. מוסיפה המבקשת וטוענת בכתב ההגנה, כי חלק מדמי השכירות עבור השכרת הדירה בתל-אביב מקוזזים על-חשבון זכותה לכאורה למזונות מן העזבון. בין היתר, טוענת המבקשת שמוקנית לה הזכות למגורים באחת הדירות לפי סעיף 115 לחוק הירושה, אשר אינה כרוכה בתשלום היות ועומדת לה, לכאורה, זכות למזונות ומדור מן העזבון. 25. כפי שתואר לעיל, עובר לתביעה דנן, הוגשה על-ידי המבקשת, תביעה למימוש זכויותיה בעזבון המנוח, במסגרתן כפרה בזכותה של המשיבה 1 בעזבון. לאחר מכן הגישה המשיבה 1 את התביעה הנוכחית כנגד המבקשת וכנגד יורש נוסף, לצורך פירוק שיתוף בנכס שמקורו באותו עיזבון, ולחלוקת פירותיו. גם כאן מתעוררת מחלוקת זהה באשר לשאלה מי זכאי לעזבון, וכפועל יוצא, גם לפירות שנצמחים ממנו, כאשר ברקע וממעל ניטש ביניהם סכסוך על פרשנות הצוואה ומימושה. דומה, כי הוראות הצוואה מבקשות לשקף את מערכת היחסים העכורה ששררה, כביכול, בין המנוח לבין המשיבה 1. וזאת, נוכח גרסת המבקשת, לפיה המנוח "תיעב את התובעת (המשיבה 1) והוא לא רצה שהיא תהנה מעזבונו". 26. השתלשלות העניינים מעידה, כי קיים בין הצדדים סכסוך בענין נכסי עזבון המנוח או נכסים שמקורם בעזבון, ונראה, כי התביעה נשוא בקשה זו מהווה נדבך נוסף במסגרת הסכסוך הכולל בנושא זה. אף המשיבה 1 מעידה בכתב התביעה, כי "נוכח הסכסוכים האישיים והמשפטיים וכן המחלוקות הרבות הקיימות בין הצדדים בנוגע לשיתוף בדירות הנ"ל וניהולן", מבקשת היא פירוק שיתוף. 27. לאור האמור, אני סבורה, כי עילת התביעה נשוא בקשה זו הינה סכסוך הקשור לירושה, באשר סכסוך זה, כמתואר לעיל, תרם תרומה משמעותית לגיבושה. משכך, נתונה התביעה לסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה. 28. יתירה מזאת, לנוכח העובדה, כי הטענות המהותיות הנטענות בתביעה דכאן - לירושה, עזבון, בעלות וכיוצ"ב, אינן מצויות בתחום סמכותו של בית משפט זה, ממילא לא יוכל לדון בתביעה. הסיבה לכך היא, כי הדיון בפירוק השיתוף אינו אלא תוצאה נגררת של הבירור העובדתי והמשפטי של סוגיית הירושה (ובעקבותיה גם סוגיית זכויות הבעלות בדירות). חשוב לזכור, כי הכרעה מוקדמת בשאלת זכויות הצדדים בנכס מכוח העזבון, עשויה/עלולה לייתר את הדיון בשאלת זכותה של המשיבה 1 לדרוש את פירוק השיתוף, את צווי העשה ואת תשלום דמי השימוש הראויים, ומכאן חשיבותה ונחיצותה הרבה של הכרעה זו לצורך עשיית משפט צדק. 29. שלא כבמקרה רגיל של פירוק שיתוף במקרקעין, כאן תעמודנה צוואות, ובפרט זו של המנוח, במרכז הסכסוך, שכן הן המסדירות לכאורה את זכויות הצדדים בדירות, ולא מן הנמנע שחלקו העיקרי של הדיון בתובענה ייסוב סביב פירושה הנכון של צוואת המנוח, תוך ניסיון להתחקות אחר כוונת המצווה ודיון בזכויות הצדדים היורשים. 30. לפיכך, גם משיקולי יעילות וכדי למנוע פיצול וסרבול מיותרים, על תובענה זו להידון יחד עם התובענות האחרות התלויות ועומדות בבית המשפט לענייני משפחה, בעניינם של בני המשפחה נשוא תביעה זו. ראוי שכל העניינים הקשורים לעזבון המנוח, אם במישרין ואם בעקיפין, ילובנו תחת קורת גג אחת, בפרט במקרה דנן, בו מתקיימים במקביל הליכים בעלי השלכה הדדית. 33 נראה, על-פניו, כי תוצאה זו עשויה אך להיטיב עם הצדדים, באופן זה שתייעל את בירור המחלוקות האמיתיות ביניהם ובכך תחסכנה לבעלי הדין טרדה והוצאות מיותרות הכרוכות בניהול הליכים במקביל בבתי משפט שונים (בהקשר זה אף יצויין, כי המשיב 2 מתגורר בארה"ב). ראה דבריו של השופט גרוניס בע"א 2846/03 אלדרמן ארליך, דינים עליון, כרך ע, 32, בפיסקה 11: "נראה, כי מטרת ההוראה שבסעיף 1(6)(ה) האמור היא לקבץ הליכים שונים הקשורים בירושה וסובבים סביבה בבית משפט אחד. כל זאת, כחלק מן התכלית של חוק בתי המשפט למשפחה לרכז בפורום שיפוטי אחד את מלוא המחלוקת בין בני משפחה (פרשת חבס, בעמ' 342)." בת"א 735/99 (בש"א 2040/00) (חי') רוכמן נ' רויכמן ואח' (טרם פורסם), בפיסקה 7, צוין, כי: "חוק בית המשפט לענייני משפחה הציב לעצמו מטרה להביא לכך שכל הסכסוכים בין בני משפחה אחת ידונו בפני אותה ערכאה ויוכרעו על ידי אותו שופט. זאת, כדי שבעת שהשופט ידון בסכסוך תפרס בפניו תמונה כוללת ורחבה שתאפשר לו לצבור ידע רחב ככל האפשר, ידע שיאפשר שימוש בדרכי טיפול מתאימות מתוך ראיה כוללת של הסכסוך המשפחתי. כל זאת, על מנת למנוע את פיצול הדיון בעניינם של בני המשפחה. ולא זו בלבד אלא ש"ריכוז סמכויות ייעל את המערכת, ימנע כפילויות בדיון ובהכרעות שיפוטיות, יאפשר פתרון שיטתי ומגובש יותר, יקצר את ההתדיינות וכפועל יוצא יביא לפתרונות טובים יותר": כאמור במבוא להצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (ריכוז סמכויות השיפוט) תשנ"ה-1994, "הצעות חוק" 2330, בעמ' 152." ועוד נאמר בפרשת חבס, שהוזכרה לעיל, בעמ' 342-343: "התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפישה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת, ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה... מטרת ההסדר החקיקתי הינה לאפשר לבית המשפט לרכז בידיו את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך מתן כלים לשופט לרדת לעומק הסכסוך, ותוך נסיון לתת פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו. אכן, ביסוד החקיקה מונחת גישה כוללנית ואנטגרטיבית. היא נועדה לאפשר לבית המשפט לטפל בשורשיו של הסכסוך ולא רק בביטוי חלקי ופורמלי שלו." 34. סיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את מכלול נסיבות המקרה, אני קובעת, כי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הוא בית המשפט לענייני משפחה וכי יש להורות על העברתה של התביעה אליו, מכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. התוצאה 35. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והתביעה מועברת לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.ירושהסמכות ענייניתסכסוך