בנישואי "פרגוואי" הצדדים אינם יוצאים את גבולות המדינה אלא עורכים נישואין אזרחיים באמצעות מיופי כוח הנמצאים במדינות אלה. השאלה אם הנישואין נחשבים כנישואין שנערכו בישראל או בחו"ל שרויה במחלוקת בפסיקה ובספרות. לענין זה הובעו דעות שונות. (ר' למשל בפסיקה בג"צ 51/80 כהן נ' ביה"ד הרבני ל"ה(2) 8 בעמ' 9 שם מבהיר השופט לנדוי, כי בנישואי מקסיקו, מקבילה של נישואי פרגוואי - הטקס אכן מתקיים בפני רשות רשמית במדינת מקסיקו אך הצדדים עצמם נמצאים בישראל, לעומת השופט שמגר בע"א 778/71 פרקש נ' פרקש ל"ג(3), 469 בעמ' 475 אשר התייחס לנישואי מקסיקו כאל נישואין שנערכו מחוץ לישראל. בספרות המשפטית ר' א. מעוז, "מדיניות ההתערבות של בתי המשפט האזרחיים בשיפוט הרבני והשפעתה על דיני המשפחה בישראל" (חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה תשמ"ה) הסבור כי דינם של נישואי מקסיקו כדין נישואין שנערכו בישראל לעומת פרופ' שאווה בספרו הדין האישי בישראל, מהדורה רביעית עמ' 623 הסבור, כי מקום עריכת הנישואין בנישואין הנערכים ע"י מיופה כוח הוא במדינה שבה מיופה הכוח לקח חלק בעריכת הנישואין ולא במדינה בה מונה, כך שיש להתייחס לנישואין אלה כאל נישואין שנערכו מחוץ לישראל). להלן פסק דין בנושא נישואי פרגוואי בישראל: פסק דין 1. א. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"; "האשה"), יהודיה על פי דתה ואזרחית ישראלית. הנתבע מוסלמי על פי דתו ואזרח ישראלי. השניים נישאו זל"ז בנישואי פרגוואי בשנת 1995. (להלן השניים: "בני הזוג"). ב. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שני ילדים: ש. - 2.1.97. ע. - 22.11.99. להלן: "הקטינים". 2. בתובענה שבפני עותרים התובעים לחיוב הנתבע במזונותיהם. 3. א. הנתבע, אשר קיבל לידיו את כתב התביעה עוד באוק' 2001 (ר' ישיבת יום 14.2.02 עמ' 1 ש' 12), לא טרח להגיש כתב הגנה. ב. בישיבת יום 14.2.02 הודיע הנתבע "אני לא רוצה להגיד שום דבר, מה שאתם מחליטים זה יהיה". 4. מזונות האשה/ התובעת א. הסמכות לדון במזונותיה של האשה היא לביהמ"ש לענייני משפחה בהיות הסכסוך בענין זה בין בני זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות. הנתבע בהודעתו לעיל נתן למעשה את הסכמתו לסמכות ביהמ"ש והכשיר בכך את סמכותו השיורית של ביהמ"ש לענייני משפחה מכוח סימן 47 לדהמ"ב 1922 + ס' 1(1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה- 1995. ר' לענין זה המ' 121/51 פרוכטר נ' פרוכטר ט' 1381. ב. ס' 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 (להלן: "חוק המזונות") קובע: "אדם חייב במזונות בן זוגו על פי הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". ס' 2(ב) לחוק זה קובע: "אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפק' הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן זוגו והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה". ג. האם התובעת הינה בת זוגו של הנתבע כמאמר ס' 2(א) לחוק המזונות? התשובה לשאלה זו שלילית. בני הזוג כאן, מוסלמי ויהודיה, אזרחי המדינה ותושביה נישאו זל"ז בנישואי "פרגוואי". בנישואין שכאלה הצדדים אינם יוצאים את גבולות המדינה אלא עורכים נישואין אזרחיים באמצעות מיופי כוח הנמצאים במדינות אלה. השאלה אם הנישואין נחשבים כנישואין שנערכו בישראל או בחו"ל שרויה במחלוקת בפסיקה ובספרות. לענין זה הובעו דעות שונות. (ר' למשל בפסיקה בג"צ 51/80 כהן נ' ביה"ד הרבני ל"ה(2) 8 בעמ' 9 שם מבהיר השופט לנדוי, כי בנישואי מקסיקו, מקבילה של נישואי פרגוואי - הטקס אכן מתקיים בפני רשות רשמית במדינת מקסיקו אך הצדדים עצמם נמצאים בישראל, לעומת השופט שמגר בע"א 778/71 פרקש נ' פרקש ל"ג(3), 469 בעמ' 475 אשר התייחס לנישואי מקסיקו כאל נישואין שנערכו מחוץ לישראל. בספרות המשפטית ר' א. מעוז, "מדיניות ההתערבות של בתי המשפט האזרחיים בשיפוט הרבני והשפעתה על דיני המשפחה בישראל" (חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה תשמ"ה) הסבור כי דינם של נישואי מקסיקו כדין נישואין שנערכו בישראל לעומת פרופ' שאווה בספרו הדין האישי בישראל, מהדורה רביעית עמ' 623 הסבור, כי מקום עריכת הנישואין בנישואין הנערכים ע"י מיופה כוח הוא במדינה שבה מיופה הכוח לקח חלק בעריכת הנישואין ולא במדינה בה מונה, כך שיש להתייחס לנישואין אלה כאל נישואין שנערכו מחוץ לישראל). תהא אשר תהא ההכרעה במחלוקת הנ"ל, התוצאה באשר לתקפותם של הנישואין במקרה שלנו תהא אותה תוצאה. נישואי תערובת של מוסלמי ויהודיה, גם אם היו נערכים בפני הקאדי כך שהם נחשבים כתקפים לפי הדין המוסלמי, אינם תקפים בין אם הם נערכו בישראל ובין אם נערכו מחוץ לישראל. ר' פרופ' שאווה שם עמ' 591-612 ועמ' 622-652. בשני המקרים יש לבחון את תוקף הנישואין על פי הדינים האישיים של בני הזוג. במקרה שבפנינו בהיות בני הזוג אזרחי המדינה דינם האישי הוא הדין הדתי ועל פיו יש לבחון את תוקף הנישואין. הדין העברי אינו מכיר בתוקף הנישואין גם אם הם היו נערכים בפני הקאדי. במקרה שבפנינו הנישואין לא נערכו בפני הקאדי . בני הזוג נישאו בנישואי פרגוואי. משכך גם על פי הדין המוסלמי, החל על הנתבע, הנישואין אינם תקפים. הדין המוסמלמי אינו מכיר בתקפות נישואין של מוסלמי עם בת אחת הדתות המונותאיסטיות שנתקיימו שלא על דרך ההלכה השרעית. בענין זה חל חוק המשפחה העותומני בענייני נישואין וגירושין משנת 1917 ס' 75-77. רוצה לומר בסיטואציה בה שני הדינים האישיים של בני הזוג לא מכירים בנישואין יסרב גם ביהמ"ש האזרחי להכיר בהם. משכך לא תהא התובעת זכאית למזונות מן הנתבע על יסוד עילת התביעה נשוא כה"ת - נישואיה לנתבע. השווה לענין נישואים של בני זוג מעורבים שנישואיהם הועמדו בפני הקאדי ע"א 41/89 מוחמד תאופיק כליל אף עזה נ' בלנש נאוי תק-על 89(3) 1127. ד. את נסיונה של ב"כ התובעת לבסס את זכות מרשתה למזונות מהנתבע על הוראות חוק יסוד כב' האדם וחירותו יש לדחות מכל וכול. חוק יסוד כב' האדם וחירותו אינו מהווה מקור לחיובו של בעל במזונות אשתו ואין ללמוד, כי כך הם פני הדברים מפסה"ד בע"א 7038/93 סלומון נ' סלומון נא(2), 577. ר' לענין זה שאווה שם בעמ' 804, 816-818 . אין מקום לעניות דעתי להיזקק לעקרונות חוק יסוד כב' האדם וחירותו כדי לתקן פגמים בדינים דתיים ,בין אם בדין תורה ביחס ליהודים ובין אם בדין המוסלמי לענייננו, או להתגבר באמצעותו על קשיים ביישום הדין האישי הדתי ובהפעלתו במזונות בן זוג. ה. שאלה אחרת אם אין לחייב את הנתבע במזונות התובעת מכוח הסכמתו, הסכמה אשר באה לידי ביטוי באי הגשת כתב הגנה ובהכרזתו בפני ביהמ"ש בישיבת יום 14.2.02, כי "אני לא רוצה להגיד שום דבר, מה שאתם מחליטים זה יהיה. אני לא יודע כמה רוצים ממני מזונות. עכשיו אני לא עובד. כשאני אעבוד ויהיה לי משכורת טובה אני אשלם". אני סבור שהתשובה לשאלה זו חיובית. הנתבע לא כפר בחבותו לזון את התובעת ובדבריו הוא אישר שכך עשה במשך כל השנים וכי הוא ימשיך ויעשה כן כשתהיה לו משכורת טובה, כלשונו. משכך אני רואה לנכון לבסס את חיובו של הנתבע כאן במזונות התובעת מכוח הסכמתו ונכונותו לעשות כן, הסכמה ונכונות מכוחה עשה זאת במשך שנים ,הסכמה ונכונות הכוללת בחובה את ההכרה שלו בחובתו להמשיך ולעשות זאת. בפנינו מקרה בו מן הראוי למנוע תוצאה מסוימת המתקבלת מהחלת הדין האישי הדתי - שלילת זכותה של אשה למזונות - למרות שהיא חיה במשך שנים עם בן זוגה מתוך אמונה שנישאה לו כדין. 5. מזונות הקטינים א. סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה להידרש לתביעת מזונות של קטינים כפולי דת נקנית מכוח סימן 47 לדהמ"ב 1922 + ס' 1(1) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה. הנתבע נתן למעשה את הסכמתו לסמכותו השיורית של ביהמ"ש להידרש לתביעה זו. ר' פרשת פרוכטר שם. ב. חובתו של הנתבע במזונות ילדיו הקטינים תקום ותחול במלוא היקפה מכוח ועל פי דינו האישי, שהוא הדין המוסלמי כדינו הדתי, בהיותו אזרח המדינה ותושבה. הדין המוסלמי כדין דתי מהווה חלק אינטגרלי מהדין המקומי. הדין הדתי הוא מן המפורסמות, שאינן צריכות ראייה והוא אמור להיות בידיעתו השיפוטית של השופט היושב לדין. ג. על האב המוסלמי חלה חובה אבסולוטית לספק את צרכי בניו ובנותיו מקום שהם נצרכים ונזקקים וזאת גם אם יכולתו הכלכלית נמוכה. במזונות הבן ישא האב לבדו עד הגיעו לגיל ההשתכרות לכשיצא ויכלכל עצמו. במזונות הבת עד שהיא נישאת. חובה זו חלה על האב המוסלמי גם ביחס לילדיו מן הנוכריה שמתקרא 'בן חסות' להבדיל מילדיו מהמוסלמיה המתקראים 'חופשיים'. ר' לענין זה ס' 395-399 לקובץ החוקים השרעיים לגבי המעמד האישי: ס' 395: שלושת סוגי דמי המזונות אשר חובה על האב לשאת בהם, בין אם הוא בן חורין ובין אם הוא בן חסות ,לפי ילדו הקטין, החופשי והעני, זכר או נקבה, יחולו עליו עד אשר יוכל הבן הזכר להשתכר כדי מחייתו, ועד אשר הבת תינשא. ס' 396: חובה על האב לשלם דמי מזונות: לבנו המבוגר העני, אשר אינו יכול להתפרנס לפרק זמן מסוים; לבן נכה אשר אינו יכול להשתכר למחייתו; למי שמעמדו מכובד ואנשים לא שכרו אותו לעבודה; ולבת מבוגרת ענייה, גם אם היא אינה נכה וטרם נישאה. ס' 397: האב לא יתחלק עם אף אחד בתשלום דמי המזונות לילדו כל עוד הוא אינו אביון וחסר כל באורח זמני; חסר יכולת להשתכר למחייתו; הלך לעולמו; או נסתתמו מעיינות השתכרותו. במקרה של מחסור כזה יחול תשלום דמי המזונות בגינם של האדם אשר חייב לדאוג לו. ס' 398: אם אין ביכולתו של האב להשתכר כדי מחייתו ולו באורח זמני, אשר אינו מאפשר לו להתפרנס, והוא אינו נעדר אמצעים, על אף חוסר יכולתו לשלם דמי מזונות לבנו, והוא מוציא על עצמו כמידת צרכו - הרי שאם הוא מסרב לשלם, על אף יכולתו להתפרנס - כופים עליו את הדבר ואוסרים אותו בבית הסוהר עד אשר יאות לשאת בעול פרנסת בנו. אך אם הוא אינו משתכר מחמת חוסר יכולתו להרוויח כסף כדי מחייתו - אזי יורו לקרוב משפחה לשאת בעול פרנסתו של הבן מטעם אביו, ואילו האב יחזיר את הכסף הזה לקרוב המשפחה. ס' 399: כאשר האב אינו יכול להשתכר - תיחשב האם כקרוב המשפחה הראשון במעלה לשאת בעול פרנסת ילדה. אם האב אינו יכול להתפרנס והיא מסוגלת להתפרנס - יורו לה לשאת בעול הפרנסה......... על משמעות החובה והיקפה נלמד מפסק דינו של ביה"ד השרעי בירושלים: "מהטקסטים השרעיים למדים, כי כאשר הילד קטין חופשי ולא הגיע לגיל ההשתכרות והיה עני אין לו כסף ויש לו אב מזונותיו על אביו אם אביו יכול להשתכר וגם אם היה מעוט יכולת ומזונות הילד הנ"ל לא ישללו רק בגלל אי יכולתו אם הוא יכול להשתכר וכנ"ל הדבר בענין הבגירה אשר טרם נישאה ואינה עובדת על מנת להשתכר. וס' 395 מורה כדלקמן: האב החופשי חייב במזונות בשלושת סוגיהם, וגם אם היה נוצרי או יהודי, לבנו הקטין החופשי העני זכר או נקבה עד אשר יגיע הזכר לגיל ההשתכרות ויכול להשתכר והנקבה תינשא ובקוראן נאמר 'ועל האב פרנסתם ולבושם בכבוד ולא תיזוק אם בילדה ולא אב בילדו' (פרשת הפרה, פסוק 232), ונאמר ע"י החנפים כי מזונות הנקבה אם היתה קטינה או בגירה בשני תנאים הראשון שתהיה ענייה השני שתהיה חופשיה ואם היתה עבדה מזונותיה על בעלה והמאלקים אמרו כי מזונות הנקבה על אביה עד אשר יתייחד עמה בעלה והשאפעים אמרו כי מזונותיה על אביה עד אשר תינשא ואז יהיו המזונות על הבעל". ד. חובתו של האב המוסלמי שפורטה לעיל, בהתאם לאסכולה הרלבנטית, חלה במלוא היקפה האמור ביחס לילדיו מאשתו אליה נישא על פי הדין השרעי. האב המוסלמי אינו מחויב על פי הדין המוסלמי במזונות ילדיו אשר נולדו לו שלא מנישואין שרעיים, כמו במקרה שלנו, אלא אם הכיר בהם בהליך מיוחד ואמר שאלו ילדיו. לא נתברר לי מהו אותו הליך שיש להניח שצריך הוא להתבצע על פי דיני השריעה, כך שאין בעובדה שהנתבע הכיר בקטינים כילדיו ואף רשמם ככאלה במשרד הפנים כדי לסייע. יחד עם זאת אין בעובדה זו כדי לפטור אותו ממזונותיהם. חיובו יהא במקרה זה על פי ס' 3(ב) לחוק המזונות. 6. החיוב א. בכתב התביעה העמידו התובעים את עתירתם לחיובו של הנתבע במזונותיהם על סך של 5,600 ש"ח לחודש. הגם שבכותרת כה"ת נדרשו הוצאות מיוחדות נפקד מקומם של אלה בס' 25 לכה"ת, סעיף העתירות. את קשייה של התובעת תיארה לעיל באת כוחה בישיבת יום 14.2.02. הנתבע בחר להגיב על דבריה אלה במלים "אין לי מה לומר". ב. לאחר שבחנתי את טענות התובעת בכה"ת בכל הנוגע להוצאותיה וצרכיה באתי לכלל מסקנה כי הדרישה לחיוב הנתבע במזונותיה שלה בס"ך של 900 ₪ לחודש סבירה ביותר. ג. אשר לחיוב הנתבע במזונות ילדיו הקטינים התובעים 2, 3 אני רואה לנכון לחייבו בתשלום סך של 2,500 ₪ . לסכום זה תתווסף קיצבת הילדים. ד. בהוצאות החזקת הבית יחויב הנתבע בתשלום סך של 1,200 ₪ לחודש. ה. לטענת הנתבע הוא משתכר כ- 4,000 ₪ לחודש. הנתבע בחר שלא להגיש כתב הגנה ולא לאמת טענותיו אלה. מבחינה זו מקבל אני את טענות התובעת בכל הנוגע להכנסותיו בפועל ובפוטנציה. 7. סוף דבר א. הנתבע ישלם למזונות התובעים לידי התובעת 1, דמי מזונות בסך של 4,600 ש"ח לחודש החל מיום 1.8.01 ובכל 1 לחודש (להלן: "דמי המזונות"). ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה. ג. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש 4/02 שפורסם ביום 15.5.02. ד. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל. ה. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי התובעת כמזונות עבור התובעים בגין תקופת החיוב לשעבר. ו. סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע מיום 1.8.01 ועד היום ישולמו ע"י הנתבע בשמונה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון למזונות ויחד עמו . ח. קיצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינים תשולם לידי האם ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל. ט. הנתבע ישלם למדינה את הוצאות התביעה ושכ"ט עורך דין בס"ך של 5,000 ₪ + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נישואין / חתונהנישואים אזרחיים