מתנה באמצעות חשבון בנק משותף

מה הדין בעניין מתנה באמצעות חשבון בנק משותף ?

ככלל, חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף שהם שייכים לבעלי החשבון בחלקים שווים (ע"א 1967/90 גיברשטין נ' גיברשטין, פד"י מו' (5), 661; ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פד"י כח' (2), 672; ע"א 575/98 ברנהויים נ' פרנקל, פד"י לג' (3), 137).

הטוען לבעלות שונה בחשבון המשותף עליו הראיה.

מסקנה זו עולה גם מכוח חקיקה, הקובעת חזקת שוויון בחלקיהם של השותפים במטלטלין (סע' 9 לחוק המטלטלין, תשל"ה-1971; סע' 59 (ב) ו- סע' 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

כאשר נפתח חשבון בנק משותף, ובאמצעותו צד אחד מתכוון להעניק מתנה לצד אחר הדבר אפשרי (ע"א 671/76 סלי נ' שפר פד"י לב(2) 785, 792), אך הבעיות המעשיות מתעוררות בד"כ לאחר מותו של אחד מבעלי החשבון המשותף, עת מתעוררת מחלוקת בין בעל החשבון שנותר בחיים לבין היורשים, כאשר בד"כ היורשים טוענים כי מדובר במתנה שאמורה להיות מוקנית לאחר המוות ובתור שכזאת היא בטלה מכוח הוראתו של סע' 8 ב' לחוק הירושה.

הפסיקה עושה אבחנה לענין נטל ההוכחה, בין חשבון שנפתח מלכתחילה במשותף לבין חשבון שנפתח מלכתחילה ע"ש אחד השותפים בלבד ובשלב מאוחר יותר הוא הופך את החשבון למשותף.

בחשבון שנפתח מלכתחילה במשותף, חזקה היא שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח ההיפך. לעומת זאת, בחשבון שהשותף הצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, על מנת שתוכר פעולה כזו כהענקת מתנה לשותף השני, של מחצית הכספים באותו חשבון, דרושה הוכחה בדבר גמירות דעת "הנותן" להענקת אותה מתנה (ע"א 679/76 סלי נ' שפר הנ"ל ; ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פד"י לח' (ב), 45).

להלן פסק דין בנושא מתנה באמצעות חשבון בנק משותף:

פסק דין

התובענה:

1.     המנוח נפטר ביום 14.1.99, יורשיו על פי צו ירושה מיום 19.5.99 הינם אלמנתו (להלן: "האלמנה" או "האם"), התובעים 6-1 והנתבע.

2.     הצדדים לתובענה הינם יורשי מחצית מעזבון המנוח - תובעת 1 והנתבע הינם ילדיו ותובעים 2-6 הינם ילדי בנו של המנוח שנפטר לפניו.
     אלמנת המנוח שאינה צד לתובענה, יורשת את המחצית השניה של עזבונו. האלמנה הינה אמם של תובעת 1 והנתבע וסבתם של תובעים 2-6.

3.     התביעה עניינה מחלוקת בענין זכויות הנתבע בחשבון בנק משותף (להלן: "החשבון") שהיה לו עם המנוח ואלמנתו שהם הוריו. או במילים אחרות תביעה בדבר היקף העזבון. התובעים טוענים כי מחצית מהסכום המופקד בחשבון שייכת לעזבון המנוח ומחצית שניה לאלמנה ואילו הנתבע טוען, כי הבעלות בכספים המופקדים בחשבון הינה עפ"י הרישום - 1/3 לעזבון המנוח, 1/3 לאלמנה ו- 1/3 לנתבע (הנתבע זנח את טענתו על פיה סע' "היוותרות בחיים" מקנה לו ולאלמנה את זכויות המנוח בחשבון המשותף).

עובדות:

4.     ביום 29/7/85, נתן המנוח הוראה לבנק לאומי בו מצוי החשבון בזו הלשון:

"הנדון: חשבון בבנק אצלכם מס' 15382/79.

אודה לכם מאוד אם תפתחו חשבון חדש על שמי ועל שם בני ח.א לפקודת כל אחד מאיתנו לחוד ושישא את אותו מספר". (הדגשה שלי - צ.צ.).
(נספח ח' לתצהיר הנתבע).

     באותו יום חתמו המנוח והנתבע על טופסי הבנק : "הרשאה לפעולות בחשבון כספי ובפקדון ני"ע" ו- "טופס תנאי ניהול חשבון" בחשבון מס'. (נספח ט' לתצהיר הנתבע).

5.     בפועל, לא נפתח חשבון חדש כפי שביקש המנוח, אלא הנתבע צורף לחשבון קיים מס'..., אשר נפתח ביום 24/5/78 ע"ש המנוח בלבד, אלמנתו (אם הנתבע) צורפה ביום 5/7/82 (ח.נ. ל-עת/1) והנתבע הצטרף כאמור ביום 29/7/85.
עפ"י מכתב מאת הבנק מיום 18/8/99 (נספח י' לתצהיר הנתבע), הבעלות בחשבון מאז 29/7/85 היא ע"ש שלושה: המנוח, האלמנה והנתבע, בחלקים בלתי מסוימים ובלתי ידועים.

6.     אין חולק, כי האלמנה לא חתמה על מסמכי הבנק הנ"ל.

     גם אין חולק, כי הנתבע לא עשה שימוש בחשבון לצרכיו הפרטיים.

7.     לטענת התובעים, לנתבע מעולם לא היו זכויות בחשבון שכן המנוח ו/או האלמנה מעולם לא התכוונו ליתן לנתבע זכויות בכספים הנמצאים בחשבון.
     הנתבע לעומת זאת טוען, כי הוריו החליטו לחלק את עיקר רכושם בעודם בחיים על כן העבירו את הבעלות במרבית נכסיהם, דה ניידי ודלא ניידי, על שם ילדיהם. הנתבע אשר "קופח" בקבלת נכסי דלא ניידי קיבל במקום זאת זכויות בחשבון הבנק בו עסקינן. לטענתו, הוריו התכוונו לתת לו ביום 29/7/85 שליש מהכספים בחשבון כפי שישנם ושיהיו בחשבון.

8.     התובעים הגישו בקשה לאישור הגשת תביעה עפ"י סע' 122 (ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").
     כפי שציינתי בהחלטתי מיום 27/11/00, סע' 122 לחוק הירושה פורש בפסיקה כמונע מיורש אחד לתבוע אחר מקום שקיימים יורשים נוספים.
     ההגיון העומד בבסיס הלכה זו היא, מניעת מעשה בי"ד כנגד יורש שלא היה צד לתביעה כמו גם מניעת קיפוח יורש שאינו צד לדיון. לפיכך בנסיבות הקיימות, כאשר האלמנה אינה צד לתביעה, אכן נדרש אישור בימ"ש לתביעה. בהחלטה הנ"ל ניתן האישור כמבוקש, וכן נקבע כי התובעים ימציאו הסכמתה של האלמנה לתביעה (כשחתימתה מאושרת ע"י עו"ד). (החלטה מיום 27/11/00).

9.     למרות האמור, לא הומצא אישור האלמנה על הסכמתה לתביעה בהתאם להחלטה הנ"ל.

מתנה באמצעות חשבון בנק משותף:

10.     ככלל, חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף שהם שייכים לבעלי החשבון בחלקים שווים (ע"א 1967/90 גיברשטין נ' גיברשטין, פד"י מו' (5), 661; ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פד"י כח' (2), 672; ע"א 575/98 ברנהויים נ' פרנקל, פד"י לג' (3), 137).
     הטוען לבעלות שונה בחשבון המשותף עליו הראיה.

     מסקנה זו עולה גם מכוח חקיקה, הקובעת חזקת שוויון בחלקיהם של השותפים במטלטלין (סע' 9 לחוק המטלטלין, תשל"ה-1971; סע' 59 (ב) ו- סע' 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

11.     כאשר נפתח חשבון בנק משותף, ובאמצעותו צד אחד מתכוון להעניק מתנה לצד אחר הדבר אפשרי (ע"א 671/76 סלי נ' שפר פד"י לב(2) 785, 792), אך הבעיות המעשיות מתעוררות בד"כ לאחר מותו של אחד מבעלי החשבון המשותף, עת מתעוררת מחלוקת בין בעל החשבון שנותר בחיים לבין היורשים, כאשר בד"כ היורשים טוענים כי מדובר במתנה שאמורה להיות מוקנית לאחר המוות ובתור שכזאת היא בטלה מכוח הוראתו של סע' 8 ב' לחוק הירושה.

12.     הפסיקה עושה אבחנה לענין נטל ההוכחה, בין חשבון שנפתח מלכתחילה במשותף לבין חשבון שנפתח מלכתחילה ע"ש אחד השותפים בלבד ובשלב מאוחר יותר הוא הופך את החשבון למשותף.
     בחשבון שנפתח מלכתחילה במשותף, חזקה היא שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח ההיפך. לעומת זאת, בחשבון שהשותף הצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, על מנת שתוכר פעולה כזו כהענקת מתנה לשותף השני, של מחצית הכספים באותו חשבון, דרושה הוכחה בדבר גמירות דעת "הנותן" להענקת אותה מתנה (ע"א 679/76 סלי נ' שפר הנ"ל ; ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פד"י לח' (ב), 45).

הסכמת האלמנה לצרוף הנתבע לחשבון:

13.     חשבון בנק משותף יוצר שתי מערכות יחסים: יחסי בנק-לקוח ויחסי גומלין בין בעלי חשבון.
     מעמדו של הבנק נקבע בטופס פתיחת חשבון המוכן מראש ומטרתו העיקרית היא להעניק הגנה לבנק עצמו.

     הלכה פסוקה היא שהסכם שנערך בין הבנק ולקוחותיו בשעת פתיחת חשבון משותף מטרתו להסדיר את יחסיהם ההדדיים (בין הבנק ללקוח) ואין בו כדי לקבוע את זכויותיהם של הלקוחות בינם ובין עצמם (ע"א 679/76 סלי נ' שפר הנ"ל).

     הנוהג הקיים בבנק להחתים את כל בעלי החשבון על הסכמתם לצרוף שותף נוסף, אינו אלא במישור היחסים בין הבנק ללקוח (ראה גם חקירת עת/1 עמ' 4 מיום 23/1/01). לעומת זאת, במישור היחסים בין בעלי החשבון כאשר עסקינן במתנה שאינה במקרקעין ואינה התחייבות ליתן מתנה אין כל דרישה למסמך בכתב. (ראה חוק המתנה התשכ"ח - 1968).

     מכאן, שהעדר חתימת האלמנה, אמו של הנתבע, על טופס פתיחת החשבון איו בו כדי לשלול את הסכמתה לצרוף הנתבע לחשבון המשותף. אמנם חתימת האלמנה על טופס פתיחת חשבון יכולה לסייע להוכחת הסכמתה אך כאמור מטרתו העיקרית של הטופס הוא הגנה על הבנק.
     
14.     במקרה דנן, נמנעה האלמנה מלהצטרף לתביעה וגם לא הביעה הסכמתה לתביעה וזאת על אף הוראה מפורשת שניתנה בהחלטתי מיום 27/11/00, על פיה, היה על התובעים לצרף הסכמתה של האלמנה לתביעה.

     ודוק ! הנטל להוכיח העדר הסכמת האלמנה לצרוף הנתבע לחשבון המשותף, הוא על הצד הטוען זאת. נטל זה אינו זהה לנטל להוכחת כוונת מתן מתנה לאלתר.

     הנטל להוכיח העדר הסכמת האלמנה מוטל על התובעים הטוענים כך, זאת בעיקר כאשר האלמנה אינה עותרת לביטול הרישום ע"ש הנתבע, אף לא הביעה הסכמתה לתביעה. בנסיבות אלו, היה על התובעים לזמנה לעדות מטעמם להוכחת טענתם. אמנם שני הצדדים טוענים כי לא רצו להטריחה בהיותה אשה קשישה, מרותקת לביתה, אלא שלצורך צרוף הסכמתה, כאמור בהחלטתי הנ"ל, כל שנדרש הוא, חתימתה המאושרת של האלמנה על מסמך שבו היא מביעה הסכמתה לתביעה - מינימום נדרש זה לא נעשה ע"י התובעים.

     יתרה מכך, הנתבע צורף לחשבון המשותף עם הוריו בשנת 1985 ! מני אז ועד עתה לא הביעה האלמנה התנגדות לצרוף זה, גם הבנק מאשר, כי האלמנה היתה מודעת לצרופו של הנתבע לחשבון והסכימה לכך. (ח.נ. לנתבע; ח.נ. עת/1 עמ' 2,4 מיום 23/1/01 וכן נספח יב' לתצהיר הנתבע).

בנסיבות אלו כאשר במשך 15 שנה, עד ליום הגשת התביעה לא ביקשה האלמנה לבטל את רישום הצטרפותו של הנתבע לחשבון וגם עתה אינה תובעת זאת ואף אינה מביעה הסכמתה לתביעה יש לקבוע כי חזקה שהאלמנה ידעה, הסכימה ומסכימה לצירופו של הנתבע לחשבון.

מטרת צרוף הנתבע לחשבון:

15.     בענייננו, איש מהצדדים אינו טוען כי צרוף הנתבע לחשבון הבנק נועד לצורך הקניית מתנה לאחר המוות. מתנה שכזו נשללת ע"י סע' 8 ב' לחוק הירושה.

     בענייננו, המחלוקת היא, האם הנתבע צורף לחשבון המשותף למטרת נוחות כגרסת התובעים או כגרסת הנתבע משום רצון המנוח והאלמנה ליתן לו מתנה לאלתר ב- 1/3 מהכספים המופקדים בחשבון.

16.     הצדדים מסכימים, כי בני הזוג, המנוח ואלמנתו, היו עתירי נכסים. נכסיהם כללו נכסי נדל"ן רבים, מניות בחברות שונות: "קומט ד. טננבויים בע"מ", "פקתר בע"מ" ו- "סיגרו הרמטיק בע"מ", חשבונות בנק במספר בנקים.
     מרבית נכסיהם הועברו ע"ש הצדדים עוד בהיות המנוח בחיים.

17.     המנוח נפטר בהיותו בן 99. על כשירותו הקוגניטיבית של המנוח בעת צרוף הנתבע לחשבון ניתן ללמוד מעדות תובעת 1 שגם לטענתה רק בשנה האחרונה לחייו (שנת 1999) היה צמח, שנתיים קודם לכן היה סנילי (ח.נ. עמ' 9). תובעת 1 מאשרת בחקירתה כי, בשנת 1985-1982 היה מצבו של המנוח "בסדר". כמו כן הוכח, כי המנוח חתם על חוזי שכירות גם בשנים 1982 - 1983 ואף בשנת 1994, מכאן, כי המנוח היה פעיל עסקית בשנים הרלבנטיות לצרוף הנתבע לחשבון ואף כ- 9 שנים לאחר מכן.

18.     המנוח והאלמנה ידעו להבחין היטב בין התוצאות המשפטיות הנובעות ממתן יפוי כח לפעול בחשבון לבין צרוף לחשבון. בשנת 1982, נתנו המנוח ואשתו יפוי כוח לתובעת 1 לפעול בחשבון בו עסקינן (נספח טז' לתצהיר הנתבע) ובשנת 1983, ניתן יפוי כוח כזה לנתבע (נספח יז' לתצהיר הנתבע). עובדה זו אושרה גם ע"י התובעת (ח.נ. עמ' 7) שהסבירה את מתן יפוי הכוח ע"י ההורים מטעמי נוחות בעת שנסעו לחו"ל, וכן אישרה התובעת כי, המנוח והאלמנה ידעו מה ההבדל בין יפוי כוח לבין צרוף שותף כבעלים בחשבון (ח.נ. עמ' 7), גם הבנק אישר, כי ניתן על ידם הסבר על ההבדל בין השניים (ח.נ. עת/1 עמ' 5), ואכן חזקה כי, כאנשי עסקים ידעו ההורים היטב את ההבדל בין יפוי כוח לבין צרוף לחשבון.

19.     נאמר לעיל כי בחשבון משותף שאחד מהשותפים הצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעת של "הנותן" להעניק מתנה לאלתר לשותף השני.

     הלכה פסוקה היא כי עצם פתיחת חשבון משותף בבנק יכולה לשמש הוכחה לכאורה לרצונם של בעלי החשבון לקיים ביניהם שיתוף קנייני בנוגע לכספים המצויים בחשבון.
     (ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פד"י כח(2) 673; ע"א 523/77 ברקוביץ נ' נוימן פד"י לב(2) 785; ע"א 679/76 סלי נ' שפר פד"י לב(2) 785; ע"א 398/80 שחר נ' שור פד"י לו(2) 281).

     בע"א 679/76 הנ"ל נקבע כי עצם חתימת המוריש על "טופס ההוראות" מצביעה על כוונתו לשתף את המקבל, לאלתר, בחשבון, שכן על פי הוראות אלו ניתנה למקבל זכות מיידית למשוך כספים מהחשבונות.

     הוסף על כך כי המנוח והאלמנה הסתפקו בעבר, במתן יפויי כוח לתובעת 1 ולנתבע לפעול בחשבונם ורק בשנת 85 החליט המנוח לשנות מערכת יחסים זו.
     לעובדה זו יש משקל ראייתי רב (ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי הנ"ל), בעיקר כשלתובעת 1 לא היה כל הסבר לשינוי זה במערכת היחסים, והיא גם התנגדה ליתן הסבר כלשהו (ח.נ. עמ' 10).
אמנם, בע"א 268/81 הנ"ל, קבע ביהמ"ש, כי למרות שלעובדה זו יש ערך ראייתי רב, אין היא מספיקה כדי להפוך להוכחה קונקלוסיבית וזאת נוכח הסבר אפשרי אחר לצרוף לחשבון והוא שהמנוחה התכוונה לוודא שלאחר מותה יעברו הכספים באותו החשבון למערערת, כוונה זו היתה גם מעוגנת בעדותה של המערערת עצמה (ראה שם, בעמ' 51 לפסה"ד).

לא כך הוא בענייננו. במקרה דנן, איש מהצדדים אינו טוען לאפשרות של כוונה להעברת כספים לאחר המוות. המחלוקת היא אם הצרוף לחשבון נועד למטרות נוחות כטענת התובעים, או למטרת מתנה לאלתר כטענת הנתבע.

20.     מהמקובץ עולה המסקנה כדלקמן:

א.     הטענה כי הצרוף לחשבון נעשה למטרת נוחות נשללת לנוכח העובדה כי כאשר רצו המנוח והאלמנה כי מי מילדיהם יפעל בשמם למטרות נוחות הם נתנו יפוי כח בלבד. מערכת יחסים זו שונתה ע"י צרוף הנתבע לחשבון. בהיותם אנשי עסקים ידעו המנוח והאלמנה היטב את משמעות ההבדל שגם הוסבר להם ע"י הבנק.

הטענה כי הצרוף היה למטרות נוחות נשללת גם נוכח העובדה כי לתובעים לא היתה כל פרשנות סבירה אחרת לשינוי זה במערכת היחסים ואף התנגדו לתת פרוש אחר ולפיכך בהעדר פרוש אחר, יש לקבל את הפרוש המייחס כוונה להעניק מתנה לאלתר.

ב.     כאמור, האפשרות של הענקת מתנה לאחר המוות נשללה מלכתחילה בכך שלא נטענה ע"י התובעים.
     
ג.     המנוח ביקש מלכתחילה לפתוח חשבון חדש שישא את אותו מספר. בפועל אמנם לא נפתח חשבון חדש אלא הנתבע צורף לחשבון, אולם כוונת המנוח היתה לפתוח חשבון חדש והיא מלמדת, על פי הפסיקה, על חזקה לכוונה שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת של כל המשותפים אלא אם כן הוכח ההיפך (ע"א 268/81 ברעם נ. גרטי הנ"ל בעמ' 48).

ד.     הסברו של הנתבע, על כך שלא עשה שימוש בכספים בעת חיי אביו, משום שלא היה לו צורך בכך לנוכח מצבו הכלכלי השפיר, הינו סביר לנוכח נכסי המשפחה והעסקת הנתבע בניהולה של אחת החברות שבשליטת המשפחה וקבלת משכורת מחב' נוספת (ח.נ. לנתבע עמ' 6).

ה.     גם העובדה שהענקת מתנה זו לא צוינה ע"י המנוח בצוואתו שבוטלה ולא קוימה, אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו, שכן כלל הוא שבצוואה מורישים רק את הנכסים שבבעלות המוריש ואין באזכור או אי אזכור נכסים שאינם בבעלותו כל רבותא.

סוף דבר:
     
21.     האלמנה ידעה, יודעת והסכימה לצירופו של הנתבע לחשבון. הנתבע הוכיח הוכחה קונקלוסיבית לכוונת הוריו, המנוח והאלמנה, ליתן לו מתנה לאלתר ב- 1/3 מהכספים המצויים בחשבון.

22.      התובענה נדחית.

     התובעים ישאו בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבע בסך 20,000 ש"ח + מע"מ. הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד תשלומו בפועל.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון