טענת המבקש, מאז מתן פסק הדין הסדרי הראיה התקיימו 3 פעמים בלבד וזאת בעטייה של האישה אשר עושה למנוע את הסדרי הראיה. בית המשפט פסק כי האישה מפרה את פסק הדין ומונעת את הסדרי הראיה כפי שנקבעו בו. פסה"ד קובע מפורשות כי הביקורים יתקיימו ללא נוכחות האם. להלן החלטה בנושא הפרת הסדרי ראייה: החלטה 1. הבקשה היא לדון את המשיבה עפ"י פקודת ביזיון בימ"ש, ולאכוף עליה באמצעות קנס או מאסר את הסדרי ראיה שנקבעו בפס"ד מיום 10/7/02. (המבקש חזר בו מבקשתו לאכוף על המשיבה את פסה"ד הנ"ל ככל שהוא מתייחס להפקדת ערבויות). 2. הצדדים נישאו זל"ז בארה"ב ביום 1/9/95, והתגרשו שם באוקטובר 98. במהלך הנישואין נולדו בארה"ב שני קטינים ילידי 1996 ו- 1998. 3. ביום 26/5/00, הגישה המשיבה תביעה להגירת הקטינים לישראל. ביהמ"ש בקליפורניה אישר את ההגירה תוך קביעת הסדרים בענין אפוטרופסות ומשמורת וכן פסק מזונות לקטינים. בחודש יוני 2000 הגיעה המשיבה עם הקטינים לישראל, ובחודש אוקטובר 2000 הגיש המבקש תובענה עפ"י חוק אמנת האג (החזקת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (תמ"ש 89790/00) לאכיפת הסדרי ביקור, בטענה, כי מאז הגיעו המשיבה והקטינים לישראל אין המשיבה מאפשרת לו לקיים את הסדרי הראיה כפי שנקבעו בפסה"ד בבימ"ש בקליפורניה. 4. במסגרת הדיון בתובענה הנ"ל (תמ"ש 89790/00) מונה מומחה ונקבעו הסדרי ראיה זמניים, דא עקא, כי תוך כדי ההליך הגישה המשיבה תובענה להגירת הקטינים עמה למקסיקו (תמ"ש 894792/00). בסופם של דיונים הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית להגירה, קבעו עקרונות להסדרי ביקור עד להגירה ולאחר ההגירה תוך שהם מבקשים שביהמ"ש יתן פס"ד עפ"י סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד 1984עפ"י העקרונות המוסכמים לאחר שתתקבל חוו"ד מומחה להסדרים שנקבעו בעקרונות. פסה"ד ניתן ביום 10/7/02, והוא כולל בין השאר הסדרי ראיה לתקופה בה נמצאים הצדדים ולילדיהם בארץ והסדרי ראיה לתקופה בה תמצא המשיבה והקטינים במקסיקו. (להלן: "פסה"ד"). 5. המשיבה אכן נסעה לחו"ל אך חזרה בה, לא היגרה למקסיקו, היא שבה לישראל עם הקטינים. 6. לטענת המבקש, מאז מתן פסה"ד ביום 10/7/00, הסדרי הראיה התקיימו 3 פעמים בלבד וזאת בעטייה של המשיבה אשר עושה למנוע את הסדרי הראיה. 7. פסה"ד מיום 10/7/02 מאמץ את סע' א' להמלצות המומחה באשר להסדרי הראיה בין האב לקטינים בתקופת השהות בארץ והם כדלקמן: "א.1. מר ב. יוכל לקבל אליו את הילדים, ללא נוכחות האם, פעמים בשבוע מהשעה 16:00 ועד לשעה 19:30 או בשעות אחרות אשר יהיו מוסכמים בין ההורים ולבד ששעות הביקור יהיו קבועים מראש ובלתי ניתנים לשינוי למעט מקרים מיוחדים. בשעות שהילדים נמצאים עם האב, הוא יוכל לקחת אותם לכל פעילות אשר יראה לנכון ובהתחשב בגיל שלהם. האם תביא את הילדים למקום מגוריו של האב (קיבוץ געש) ותאסוף משם את הילדים בתום הביקור. א.2 מר ב. יוכל לקבל אליו את שני הילדים, ללא נוכחות האם, לחלק מכל סוף שבוע. בשבוע אי-זוגי הוא יוכל לקבל את הילדים ביום ו' מהשעה 15:00 עד השעה 20:00 ובשבועות זוגיים, ביום שבת מהשעה 10:00 עד השעה 18:00. סוף השבוע הראשון, וכן גם השבוע האי-זוגי הראשון, יהיה סוף השבוע לאחר מתן תוקף להמלצה שלי או לאחר הסכמת הצדדים. א.3 אם ביקורים אלו יתקיימו בצורה טובה, יהיה מקום לשקול גם ביקורים בסופי שבוע עם לינה וזאת כמובן, לאחר התייעצות איתי. א.4 מר ב. יוכל לשוחח עם הילדים טלפונית אחת ליום. א.5 מיותר לציין כי אם במהלך הביקורים יחוש מר ב. כי הילדים נמצאים במצוקה ורוצים לסיים את הביקור, כי הוא יתקשר לגב' אבישר ויודיע לה על כך. א.6 עם סוף שנת הלימודים במסגרות החינוכיות של הילדים, מר ב. יוכל לקבל אליו את הילדים פעמיים בשבוע מהשעה 10:00 ועד לשעה 17:00 וזאת במקום הסדרי הראיה הנהוגים במשך שנת הלימודים. א.7 מר ב. יפקיד את דרכונו בבית המשפט או אצל עו"ד בן זמרה על מנת להבטיח החזרת הילדים לאם". עוד ציין המומחה בחוו"ד: "1. לא היה בבדיקותי את מר ב. והילדים בכדי להצביע על כי הוא מהווה סכנה כלשהי לילדים. ההפך הוא הנכון, התרשמתי מאב מסור אשר בזמן הביקורים עושה מאמצים רבים על מנת להיטיב עם הילדים. על אף טענותיו ותלונותיו של מר ב., התרשמתי מקשר טוב בינו לבין הילדים, גם אם הקשר אינו בדיוק מה שהוא היה רוצה. 2. טובתם של הילדים היא להמשיך את הקשר עם האב, דבר אשר מחייב את שני ההורים, וזאת חרף המרירות הקשה אשר איננה נמוגה, להגיע לשיתוף פעולה ולמלא אחרי הנחיות בית המשפט". 8. עוד יצויין, כי בחוו"ד קודמות של המומחה נאמר, כי אין מקום להסדרי ראיה בפיקוח (ראה עמ' 11 לחוו"ד מיום 2/7/01), ובחוו"ד שנתן המומחה בשאלת ההגירה צויין כי נושא הביקורים מעורר דאגה רבה מאד, שכן, המשיבה חוששת מהביקורים, מתקשה מאד לעודד את הקטינים לקשר עם אביהם בצורה ברורה חד משמעית ועקבית בעוד שלא היה בבדיקה כדי לאושש את חששות המשיבה מהמבקש (חוו"ד מיום 18/11/01), ובחוו"ד נוספת מיום 3/1/02, המליץ המומחה שלא לאפשר את הגירת הקטינים, בין השאר משום שלהערכת המומחה הקטינים "הולכים לאבד את אביהם" בשל הקשיים שמערימה המשיבה לקיום הסדרי הראיה, ומשום הספק שניתן יהא לאכוף עליה את הסדרי הראיה בחו"ל, בחוו"ד זו חזר המומחה על הערכתו כי, המבקש מסור לקטינים, רוצה להיות עמם בקשר טוב, הילדים מגיבים אליו בצורה חיובית, בהתלהבות וביטויי אהבה. המומחה ציין, כי אינו מסכים עם עמדתה של המשיבה לפיה, פעולתו של המבקש נועדה לנקום בה ולהקשות עליה את החיים וכי קשה לצפות שהיא תתמוך באלמנטים מהותיים של האבהות. 9. המשיבה טוענת בתגובתה לבקשה בה עסקינן, כי הסדרי הראיה לא התקיימו בעטיו של המבקש שכן, לאחר מתן פסה"ד ועד נסיעתם לחו"ל, שהה המבקש מרבית הזמן במאסר בגין אי תשלום מזונות ולאחר שובם לארץ, לא התקיימו הסדרי הראיה באשר המשיב שינה מענו וסרב לגלות את כתובתו המדויקת. 10. בטרם הוזמנה המשיבה לדיון עפ"י הזמנה שנחתמה עפ"י פקודת ביזיון בימ"ש, זומנו הצדדים למעין דיון מקדמי בבקשה. המשיבה לא התייצבה לדיון בשל שהייתה עם הילדים בחופשת חנוכה באיטליה, חופשה זו שלא דווחה לאב. באותו דיון הוזהרה המשיבה, כי באם תמשיך להפר את הסדרי הראיה תוזמן לדיון עפ"י פקודת ביזיון בימ"ש (ראה החלטה מיום 27/11/02), אלא שגם אזהרה זו לא היה בה די. לאחר שובה מחופשת חנוכה, המשיבה אמנם הביאה את הקטינים לאביהם בגעש בהתאם לפסה"ד אלא שמתוך 5 ביקורים שהיו צריכים להתקיים, התקיים בפועל רק ביקור אחד ביום 9/12/02. במועדים האחרים הביקור התבטל בין משום שהמשיבה לקחה את הבת לשיעור בלט או משום שעמדה על כך כי תפקח על הביקור ע"י ישיבה מחוץ לדלת חדרו של המשיב כשהיא מלווה באדם זר נוסף, ובאחד הפעמים גם ניסתה להכנס לחדרו. בנסיבות אלו, סרב המבקש לקיים את הביקור ובצדק, שכן, הילדים אינם פנויים לבלות עמו, עפ"י תיאורו מגיעה המשיבה עם ציוד אוכל ומשחקים, המשיבה מושכת את תשומת לב הקטינים והם יוצאים אליה. (ראה עדות של המבקש בח.נ. 19/12/02 - עדותו היתה אמינה עלי). 11. כאמור בחוו"ד המומחה, אין כל מקום לפקח על הביקורים. נוכחותה של המשיבה במקום מטרפדת ונועדה לטרפד את הסדרי הראיה. כך גם אינני נותנת אמון בעדות המשיבה על ניסיונה לקיים את הסדרי הראיה מאז מתן פסה"ד. ראה גם חוו"ד המומחה והודעת הרשות המרכזית מיום 25/11/02, שבה מפורטים הקשיים שהערימה המשיבה עת ניסו לתאם עמה את ביקור הקטינים אצל המבקש. 12. למשיבה טענות מקדמיות על פיהן, יש לדחות את הבקשה משני טעמים: א. פסה"ד קובע הסדרים זמניים בישראל עד להגירה למקסיקו. ההגירה לא יצאה לפועל ולפיכך, גם אין מקום להשאיר את ההסדרים הזמניים על כנם. ב. בהתאם לסע' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, הליכי ביצוע בתובענה בעניינו של קטין, יבוצע על פי החלטת בימ"ש לענייני משפחה ובפיקוחו, ולפיכך, אין מקום לאכוף את פסה"ד באמצעות פקודת ביזיון בימ"ש. יש לדחות את טענות הללו. באשר לטענה הראשונה: פסה"ד קובע הסדרי ראיה לתקופת השהייה של הצדדים בארץ. ההסדרים שנקבעו אינם הסדרים זמניים ואף אם היו זמניים יש לקיימם כל עוד לא שונו בהחלטה או בפס"ד מאוחר יותר. באשר לטענה השניה: אין כל מקום לפעול במקרה דנן עפ"י סע' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. עסקינן בפס"ד שאימץ הסדרי ראיה שהומלצו ע"י מומחה שהכיר היטב את הצדדים והקטינים ובחוו"ד נקבע לא פעם כי אין צורך בפיקוח. לשיטתה זו של המבקשת, ניתן לעשות פלסתר מכל פס"ד הקובע הסדרי ראיה באמצעות דרישה כי אלו יבוצעו ע"י ביהמ"ש ובפיקוחו וכך לפתוח את הענין לדיון מחודש ללא כל תובענה שעומדת לדיון. הכוונה בסע' 7 הנ"ל היא, בעיקר להליכי ביצוע שנקבעו בגוף פסה"ד ולעניינם שיש לקבל לגביהם הוראות מבימ"ש, לא כך הוא הדבר בענייננו. הסדרי הראיה נקבעו לאחר מתן חוו"ד מומחה, אין מקום לקבלת הוראות נוספות, אלא יש לבצעם ככתבם וכלשונם. הוסף על כך כי, סע' 7 קובע כי רשאי ביהמ"ש להורות על ביצוע פסה"ד בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין, ובנסיבות דנן, אינני מוצאת כל צורך בפיקוח בימ"ש כך שהדרך הנאותה היא הדרך בה נקט המבקש. 13. כפי שקבעתי לעיל, המשיבה מפרה את פסה"ד ומונעת את הסדרי הראיה כפי שנקבעו בו. פסה"ד קובע מפורשות כי הביקורים יתקיימו ללא נוכחות האם. על האם לאפשר את הסדרי הראיה במועדם, ללא נוכחותה, ללא פיקוחה וכאשר היא ו/או מי מטעמה אינם נמצאים בטווח הראיה של הקטינים. 14. אשר על כן מתקבלת הבקשה. בשלב זה, אני אוכפת על המשיבה לקיים את הסדרי הראיה כאמור בפסה"ד מיום 10/7/02, באמצעות קנס בסך של 1,500 ₪ בגין כל הפרה נוספת של הסדרי הראיה החל מהיום. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות ושכ"ט ב"כ המבקש בסך של 5,000 ₪ + מע"מ. הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד התשלום בפועל. המשיבה רשאית לשלם את הוצאות ושכה"ט הנ"ל ע"י קיזוזם מחוב המזונות אותו חב המבקש. הסדרי ראיה