המחאת זכויות בצוואה

המחאת זכויות תוכל להיעשות בדרך של צוואה, סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שכותרתו "עסקאות בירושה עתידית", קובע, כך:
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על-מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

להלן החלטה בנושא המחאת זכויות בצוואה:

החלטה

1.     התובע בתובענה העיקרית הגיש תביעה כספית לתשלום הסך של 237,600₪ נגד הנתבעת, אחת משלש בנותיו.

     ביום 11/6/2002, בהיותו על ערש-דווי, חתם התובע על תצהיר בפני עורך-דינו, ובו נרשם, בין-השאר:

     "מאחר ואין אדם יודע מידת ימיו ושנותיו, ואולם חש אני כי יומי קרב, אני מצהיר כי במידה ולא אחזיק מעמד ואחיה עד למתן פסק-דין סופי בתביעה זו, הרי שאני ממחה את כל זכויותי בתביעה לבתי הגב' ג. מ. וזאת מיום הגשת התביעה".

     שבועות אחדים לאחר-מכן, ביום 18/7/2002, החזיר התובע נשמתו לבוראו.

     המבקשת בבקשה שבפנינו הינה אותה גב' ג. מ., אשר התובע המחה לה, לכאורה, את התביעה. מכוחו של אותו תצהיר בדבר המחאת זכות התביעה, הגישה המבקשת בקשה, שהוכתרה במלים "בקשה להחלפת שם התובע".

     בדיון שנערך ביום 12/11/2002, נמסר לבית-המשפט, מפי בא-כוח המבקשת, כי התובע הותיר אחריו צוואה, שהנהנים על-פיה הינם שלושה מנכדיו, כולם בניה של המבקשת; וכי טרם הוגשה בקשה לרשם לענייני ירושה לקיום אותה צוואה.

     כלום ייעתר בית-המשפט לבקשה "להחלפת שם התובע"?

2.     השאלה, שהינה משפטית גרידא, לא הצריכה חקירות, וכל צד סיכם טענותיו.

3.     אין לקבל את טענתו של בא-כוח המבקשת, כאילו "מדובר במתנה גמורה ומושלמת שאינה תלויה בשום דבר" (סעיף 6.2 לסיכומיו).

     לעניין טענה זו, מנסה המבקשת להסתמך על תצהירו של התובע מיום 21/3/2002 ועל עדותו בבית-המשפט (שנגבתה כעדות מוקדמת, עקב מצבו הבריאותי הקשה באותה עת) ביום 16/4/2002.

     באותו תצהיר נאמר, בין-היתר, כך:

     "הכספים המופקדים בחשבון... נשוא הדיון בבית-המשפט למשפחה - אני נותנם במתנה גמורה ללא שום תמורה.. לבתי ג. מ.... אני חוזר ומצהיר כי גם אם אנהל את המשפט בעצמי, מכל מקום, אני נותן את הכספים האמורים במתנה גמורה ומוחלטת לבתי ג. מ.".


ובאותה עדות, העיד התובע, בין-היתר, כך:

     "ש. אם, חס ושלום, היית הולך לעולמך מייד לאחר שהעברת את הכסף לבנק לאומי בבני-ברק, על-שמה של ג. - למי היה הולך הכסף?
     ת. היא היתה עושה בכסף כפי שהיתה רוצה, לפי מצפונה".

     בא-כוח המבקשת הוסיף וטען, כי המדובר במתנה לאלתר, ולא במתנה לעתיד.
     
     ואולם, דומה שאין עסקינן, כלל, במתנה. חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") מגדיר את מהות המתנה. סעיף 1 לחוק המתנה קובע, כי "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה"; וכי "דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות".

     בענייננו, טען התובע, כי המשיבה (הנתבעת) רימתה אותו וגזלה את כספו. בעת הגשת התובענה לא היה התובע רשום כבעל זכויות כלשהן בחשבון-הבנק, נשוא התובענה. תביעתו הנה תביעה כספית להשבת מחצית הכספים המופקדים בחשבון-הבנק המשותף למבקשת ולמשיבה, ואשר, לטענתו, שייכים לו. בית-המשפט טרם הכריע בתובענה וממילא שטרם נקבע אם זכאי התובע לקבלת כספים כלשהם.

     מכאן, שהתובע לא יכול היה להקנות במתנה כספים הרשומים בשמם של אחרים, ואין לראות אותם כספים כ"נכס" השייך לתובע, כדרישת חוק המתנה. כיוצא-בכך, אין לראות את התביעה עצמה כ"נכס" שניתן לתתו במתנה, שהרי חוק המתנה מדבר, כאמור, על אפשרות של הקניית "זכויות", בעוד שתביעה שטרם ניתן בה פסק-דין עלולה, מבחינה זו, לחבוק חובות בלבד, לו תדחה, ושמא התובע (או "מקבל המתנה") אף ימצא עצמו מחויב בתשלום הוצאות לבעל-דינו.

4.     טענתו החלופית של בא-כוח המבקשת היא שהתובע המחה את זכות התביעה למבקשת.
     
דיני המחאת חיובים נשלטים בישראל על-ידי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"). המחאה נוצרת, בדרך-כלל, על-ידי הסכם בין הממחה לנמחה.      על-פי סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, זכות ניתנת להמחאה, אף בלא הסכמתו של החייב (ככל שתלויים הדברים במערכת-היחסים שבין החייב לבין הנושה). ניתן לפסול המחאה משיקולים של "תקנת-הציבור", בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; והמקרה החשוב ביותר, בו אפשרית פסילה מטעמים של "תקנת-הציבור", הוא המחאה של תביעה משפטית. הטעם לפסילה, כאמור, הוא החשש שאויביו של נתבע ירכשו, ממניעים פסולים, תביעות משפטיות המתנהלות נגדו, וינצלו את התביעה להשגת מטרות שאינן קשורות לנושא הנדון. על-פי הדין הנוהג כיום, במשפט המקובל האנגלי, להמחאה של זכות תביעה יש תוקף מלא, והנמחה זכאי לנהל את התביעה, ולא רק לקבל את פירותיה [וראה, לעניין זה: ש' לרנר, "המחאת חיובים"; דיני חיובים - חלק כללי (אבירם, ד' פרידמן עורך, 1994) 52-53].

     חוק המחאת חיובים מונה שלושה מקרים בהם זכות אינה ניתנת להמחאה; וזאת, כאשר העבירות נשללה או הוגבלה לפי מהות הזכות, מכוח דין, או על-פי הסכם בין החייב לנושה. הדין הישראלי קובע, למשל, שזכות למזונות אינה ניתנת להמחאה [וראה: סעיף 14 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959]. וכך, הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה [וראה: סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ולעניין זה, ראה גם דעתו של ש' לרנר, במאמרו דלעיל, בעמ' 96, שם הוא גורס שיש להשוות את ההלכה ביחס להמחאת תביעות נזיקיות עם דין תביעות חוזיות, באשר סעיף 22 הינו, לטעמו, "מיושן וחסר הגיון", וניתן לבטל עסקאות שנעשו ממניעים פסולים, במסגרת סמכותו הכללית של בית-המשפט, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973].

     טוען בא-כוח המשיבה, כאילו "זכות התביעה היא זכות אישית ועבירותה נקבעת על-פי חוק בתי-המשפט" (סעיף 6 לסיכומיו). לטעמו, תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היא זו שמסדירה החלפת בעל-דין שנפטר; שאז, רשאי בית-המשפט להורות, כי מנהל-העזבון או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל-הדין שנפטר - יהיו לבעלי-הדין. ואולם, בית-המשפט סובר שההסדר הנוהג בתקנות-הדיון אינו יכול לדחות מפניו הוראת חוק ברורה. שתי הדרכים יכולות לדור בכפיפה אחת, ואין ביניהן כל סתירה שהיא. בתיבה "חליף אחר", בה משתמשת התקנה דלעיל, ניתן לשבץ גם מי שבעל-הדין המנוח המחה לו את זכות התביעה.

יחד-עם-זאת, ההמחאה תוכל להיעשות בדרך של צוואה, ולא בכל דרך אחרת, ובכך עיקר לנו כאן. סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שכותרתו "עסקאות בירושה עתידית", קובע, כך:

     "(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.
     (ב) מתנה שאדם נותן על-מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

     במקרה שבפנינו, אין לומר שתצהירו של התובע יכול להיחשב כצוואה. בתצהיר קבע התובע, במפורש, כי המחאת הזכויות למבקשת תהא רק במידה שלא יחזיק מעמד ויחיה עד מתן פסק-הדין הסופי בתובענה. אמנם, הוסיף התובע וציין שם, שההמחאה תהא רטרואקטיבית, מיום הגשת התובענה; אלא שהדבר אינו משנה את העובדה הפשוטה, והיא: שההמחאה גופה תתפוס רק מעת פטירתו של התובע. לו היה התובע קובע בצוואתו, כי זכות התביעה, לרבות פירותיה האפשריים (או רק הפירות עצמם), יוענקו או יועברו, לאחר פטירתו, למבקשת - כי אז יכולים היינו לראות את המבקשת כמי שבאה בנעליו של התובע. דא עקא, שהדבר לא נעשה באופן הזה.

5.     לנוכח האמור לעיל, אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית, איפוא.

המבקשת תשא בשכר-טרחת בא-כוח המשיבה בשיעור 1,500 ₪, בצירוף מע"מ; וחיוב זה יישא הפרשי הצמדה וריבית, כדין, מהיום ועד התשלום המלא, בפועל.

המזכירות תקבע עיון פנימי ליום 1/5/2003. עד לאותו מועד ימסור עו"ד שריג הודעה לבית-המשפט לעניין ההתפתחויות שיחולו בנושא צוואתו של התובע.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פירוש צוואה

  2. פרשנות צוואה

  3. צוואה לא מקורית

  4. השלמת חסר בצוואה

  5. התנגדות אח לצוואה

  6. ביטול צוואה הדדית

  7. שינוי צוואה הדדית

  8. צוואה משותפת הדדית

  9. תיקון פגמים בצוואה

  10. צוואה אצל עורך דין

  11. צוואה בפני נוטריון

  12. צוואה בכתב יד דוגמא

  13. מומחה לכתב יד צוואה

  14. צוואה בעל פה מאוחרת

  15. השתתפות בעריכת צוואה

  16. המחאת זכויות בצוואה

  17. שינוי יורשים בצוואה

  18. צוואה בכתב יד ללא חתימה

  19. השפעה בלתי הוגנת צוואה

  20. צוואה מול ירושה על פי דין

  21. מעורבות יורש בעריכת צוואה

  22. צוואה ללא חתימה וללא תאריך

  23. פרשנות כוונת המוריש בצוואה

  24. העדר צלילות דעת בחתימת צוואה

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון