להלן פסק דין בנושא בקשת היתר יציאה לחו''ל לקטינים: פסק דין 1. התובעים הגישו באמצעות אמם בתאריך 12.6.00 תביעה שכותרתה "מתן היתר יציאה לחו"ל" ועניינה תובענה לפסק דין שיאשר לשני הקטינים להגר עם אמם להולנד (למשך שנתיים). התביעה הוגשה נגד אביהם של הקטינים שהוא בעלה לשעבר של האם (תמ"ש 21300/00). 2. במקביל להגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה נגדית למשמורת הקטינים (תמ"ש 21301/00). הקטינים הם בן ובת ילידי 1992 ו-1993. 3. בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 2.10.00 הוזמן תסקיר של פקידת סעד לסדרי דין שהגיע לתיק בית המשפט בסוף פברואר 2001. התסקיר מפרט את מצבם של שני ההורים ואת מצב הילדים ובסופו ניתנה המלצה להעביר, באופן זמני, את הילדים למשמורת האב, במידה שהאם תהיה איתנה בדעתה לעזוב את ישראל ולהיות במחיצת בעלה החדש בהולנד. בקדם המשפט שהתקיים מיד לאחר מכן, הוסכם לאמץ את ההמלצה וניתן לה תוקף של החלטה. 4. לקראת סיום שנה"ל תשס"א קיימתי ישיבה נוספת של קדם משפט ולקראתו הוזמן תסקיר משלים מפקידות הסעד. בתסקיר תוארה תקופת זמן קצרה בה שהתה האם בהולנד והילדים עברו למשמורת זמנית של האב. יחד עם זאת הומלץ כי הפתרון הטוב ביותר עבור הילדים הוא השארתם עם אמם בישראל. באותה ישיבה מונה על ידי כמומחה ד"ר דניאל גוטליב והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות. הצדדים בחרו שלא לשלם למומחה ועל כן מינויו לא יצא אל הפועל. 5. בבית המשפט העידו הצדדים עצמם בחקירה נגדית וחוזרת ופקידת הסעד יעל סילס מעירית קרית ים. פקידת הסעד הסבירה כי תהיה פגיעה בילדים בכל מקרה וצריך לבחור את הרע במיעוטו. פקידת הסעד השיבה בחיוב על תפקודו ההורי של האב. 6. התובעת (האם) העידה וסיפרה כי בעת העדרה מישראל שהו הילדים אצל הוריה ולא אצל הנתבע. התובעת הכחישה כי בעלה החדש משתייך לדת הנוצרית אך אישרה כי אינו יהודי. היא העידה כי החלטתה לנסוע להולנד היא סופית ותיסע לשם גם ללא הילדים אך רק לאחר שתהיה בטוחה שהנתבע יעבור להתגורר בקרית ים בקרבת בית הספר. 7. הנתבע (האב) העיד ותיאר את עבודתו בעסק שלו שהיא חנות לקפה, תה ומצרכים נוספים ברח' החלוץ בחיפה. הוא השיב כי אם הילדים יהיו במשמורתו הרי יביא אותם לחנות בימים בהם יעבוד גם בשעות אחה"צ. הוא התחייב לעבור לגור בקרית ים והסכים להצעת בית המשפט כי בשעות אחה"צ הנ"ל ישהו הילדים בבית אמה של האם. הוא מתנגד נמרצות לשליחת הילדים להולנד אל אמם (אפילו לביקורים), מחשש שלא ישובו. לאחר עצה שקיבל מבא כוחו, מיתן את סירובו. 8. דיון: הורי הילדים התגרשו בשנת 1997 ולאחר כשנתיים נישאה האם מחדש לאזרח הולנד שאינו יהודי, ואף נולד להם ילד משותף. בהסכם הגירושין מיום 10.8.97, שאושר בבית הדין הרבני כחודש לאחר מכן, הסכימו הצדדים בענין הנדון כדלקמן: "א. הילדים ישארו בחזקת ובמשמורת האישה עד הגיעם לגיל 18 שנה. ב. האב יוכל לראות את ילדיו לפי רצון הצדדים ובלבד שלא יגרום להפרעה למהלך התקין של חיי הילדים". יש לזכור כי ההסכם נחתם ואושר עוד בטרם נישאה האם לבעלה החדש והצדדים לא יכלו לצפות מהלך שכזה. 9. למרות שבסיכומי הטענות חזר ב"כ התובעת על בקשתו לקבל את תביעת ההגירה, הרי מבקשתה האחרונה של התובעת מיום 10.10.02 עולה כי היא השלימה עם העובדה שהילדים צריכים להשאר בישראל במשמורתו של האב וכל שהיא מבקשת הוא פסיקה דחופה בענין הסדרי הביקורים ומימונם. יתר על כן, המבחנים שפורטו בהלכה הפסוקה ובעיקר בפסק הדין בענין גולדמן (תיק מ"א (ת"א) 2069/92 מיום 27.8.93, מפי כב' השופט ח. פורת שכנראה לא פורסם, ואוזכר גם בע"א 2784/95 בענין טריף תק-על 95(2) 833), לא התקיימו במקרה זה. התובעת לא הצליחה להראות כי לה ולבעלה יש מקומות עבודה מסודרים, מקום מגורים מסודר ותנאים נוספים עבור שני הילדים שלה ושל הנתבע, לרבות בית ספר הולם. לפיכך, יש להורות על דחיית התביעה בתמ"ש 21300/00 (תביעת ההגירה). כאמור, נחושה האם בדעתה לגור בהולנד יחד עם בעלה החדש (ובנם התינוק) ולכן יש להפוך את ההחלטה הזמנית מיום 25.2.01, שניתנה בהסכמה, לפסק דין סופי המקבל את תביעת הנתבע בתמ"ש 21301/00. 10. נותר ענין הסדרי הביקורים ומימונם. הצדדים השכילו לעשות הסכם בסיוע פקידות הסעד והוא נשוא תאריך 3.9.02, והסכם זה מקבל תוקף של פסק דין. בהסכם אין הסכמה לגבי הסדרי הביקורים בין האם לילדים בעת שהייתה בחו"ל ולגבי הקשר הטלפוני ביניהם. בענין זה קובע אני כדלקמן: א. האב יאפשר שיחת טלפון אחת בשבוע ביום ובשעה שיוסכמו ע"י הצדדים, ואם לא יגיעו להסכם הרי השיחה תתבצע ביום ו' בכל שבוע בשעה 18:00 שעון ישראל מן הטלפון שבבית האב או מטלפון סלולרי שלו. ב. הילדים יסעו לבקר את אמם פעמיים בשנה, בחופשת הפסח ובחופש הגדול. בחופשת פסח יהיה הביקור למשך שבועיים ובחופש הגדול יהיה הביקור למשך ארבעה שבועות. מימון הנסיעה בחופשות הפסח יהיה על חשבון האם (כרטיסי טיסה וכל ההוצאות הנילוות לשהות), ואילו מימון הנסיעה בחופש הגדול יחולק כך שהאב ירכוש את כרטיסי הטיסה ואילו האם תממן את השהות שם. ג. תנאי לנסיעת הילדים יהיה הפקדת ערבות צד ג' ע"ס -.50,000 ש"ח וכן עיכוב יציאה מן הארץ של אחד מקרובי משפחתה של האם שיהיה בתוקף עד שובם של הילדים לישראל. ד. האם זכאית לבקר את הילדים בישראל בכל עת והאב מצווה לדאוג לכך כי בעת ביקורים אלה ישהו הילדים במחיצת האם עד כמה שניתן. 11. סופו של פסק: א. התביעה בתמ"ש 21300/00 נדחית (סעיף 9). ב. התביעה בתמ"ש 21301/00 מתקבלת בכפוף להסדרי ביקורים (סעיפים 9-10). ג. בנסיבות הענין אין צו להוצאות משפט. קטיניםהיתר יציאה