פסק-חוץ יהא אופרטיבי בישראל לכשתינתן לו נפקות מקומית בתנאי שעמד בתנאים שקובע לצורך זה המשפט הבינלאומי הפרטי המקומי, כמפורט בחוק אכיפת פסקי חוץ.

בימ"ש אוכף פסק-חוץ במטרה לספק אמצעים להוציא לפועל.

יש על כן, להבחין בין פסקים אישיים - In Personam, שהינם ברי אכיפה, לבין פסקי סטטוס המצהירים על מעמדו של אדם שהינם ברי הכרה. ודוק ! אכיפה טומנת בחובה הכרה, אך לא כל הכרה גוררת עימה אכיפתו של פסק-חוץ.

כאמור מטרת האכיפה היא, להכשיר את הפסק-חוץ להוצאתו לפועל כאילו היה פסק דין ישראלי כאמור בסע' 10 לחוק אכיפת פסקי-חוץ.

ככלל, במסגרת הליך עפ"י חוק אכיפת פסקי-חוץ, בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק הדין הזר וגם אינו מהווה הליך לשינויו בשל עילה חדשה שקמה לאחד הצדדים עקב שינוי נסיבות.

התנאים לאכיפה נקבעו בסע' 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ.

נקבע, כי המונח "ערעור" בסע' 3 (2) לחוק אינו כולל את הדרישה, שלפיה, פסק הדין הזר, לא יהא ניתן לביטול או שינוי ע"י אותו בית משפט. אם פסה"ד ניתן לשינוי ע"י בימ"ש, אין זה גורע מקיום דרישתו של סע' 3 (2) לחוק כל עוד לא ניתן לערער עליו כמשמעותו הדווקנית של מונח זה.

העובדה כי, פסק-החוץ שעליו נסבה בקשת האכיפה ניתן לשינוי אינה מעלה ואינה מורידה לענין אכיפתו בישראל. כל שנדרש הוא, שפסה"ד לא יהא ניתן עוד לערעור.
הנתבע רשאי לנקוט בהליכים לשינוי הפסק לאחר שייאכף בישראל.

להלן פסק דין בנושא אכיפת פסקי חוץ בישראל:

פסק דין

1.     התובענה לאכיפת פסק-חוץ על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1952 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" או "החוק").

     בתובענה מבוקש לאכוף פסק דין מיום 11/8/00 שניתן ע"י בימ"ש מוסמך בקליפורניה ארה"ב, אשר נתן תוקף להסכם שניכרת בין הצדדים בענייני רכוש, מזונות ועניינים אחרים הנובעים מנישואיהם (להלן: "פסק הדין").

2.     הצדדים נישאו זל"ז ביום 25/12/93, התגרשו כדמו"י ביום 27/1/00, ובגירושין אזרחיים ביום 11/8/00.
     מנישואי הצדדים נולדה בת ילידת 9/2/97.
     הנישואין והגירושין נערכו בארה"ב.
     שני הצדדים בעלי אזרחות ישראלית ואמריקאית. היום שניהם מתגוררים בישראל.

3.     הנתבע מתנגד לאכיפת פסק הדין וזאת משלושה טעמים המפורטים בסע' 8 לכתב הגנתו:

     א)     התובעת לא ביצעה את כל התחייבויותיה הרכושיות.

     ב)     פסה"ד מותיר הסדרי משמורת להסכמת ההורים - הסכמה כזו לא גובשה ועל כן
פסה"ד אינו אכיף.

     ג)     סכום המזונות נקבע בהתבסס על נסיבות בהן התגורר הנתבע בחו"ל, עתה
משהוא מתגורר בישראל הכנסותיו פחתו, ובישראל תשלום המזונות אינו מוכר
כתשלום המנוכה ממסים.
לאור האמור טוען הנתבע, כי אכיפת פסה"ד בענין המזונות נוגדת את תקנת
הציבור.

     הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה, יסכמו את טיעוניהם המשפטיים בכתב, בהנחה, כי האמור בסע' 8 לכתב ההגנה הינו נכון.
     ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה.

4.     פסק-חוץ יהא אופרטיבי בישראל לכשתינתן לו נפקות מקומית בתנאי שעמד בתנאים שקובע לצורך זה המשפט הבינלאומי הפרטי המקומי, כמפורט בחוק אכיפת פסקי חוץ.
     בימ"ש אוכף פסק-חוץ במטרה לספק אמצעים להוציא לפועל.
     יש על כן, להבחין בין פסקים אישיים - In Personam, שהינם ברי אכיפה, לבין פסקי סטטוס המצהירים על מעמדו של אדם שהינם ברי הכרה. ודוק ! אכיפה טומנת בחובה הכרה, אך לא כל הכרה גוררת עימה אכיפתו של פסק-חוץ.

     כאמור מטרת האכיפה היא, להכשיר את הפסק-חוץ להוצאתו לפועל כאילו היה פסק דין ישראלי כאמור בסע' 10 לחוק.

5.     ככלל, במסגרת הליך עפ"י חוק אכיפת פסקי-חוץ, בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק הדין הזר וגם אינו מהווה הליך לשינויו בשל עילה חדשה שקמה לאחד הצדדים עקב שינוי נסיבות.
     התנאים לאכיפה נקבעו בסע' 3 לחוק.
     נקבע, כי המונח "ערעור" בסע' 3 (2) לחוק אינו כולל את הדרישה, שלפיה, פסק הדין הזר, לא יהא ניתן לביטול או שינוי ע"י אותו בית משפט. אם פסה"ד ניתן לשינוי ע"י בימ"ש, אין זה גורע מקיום דרישתו של סע' 3 (2) לחוק כל עוד לא ניתן לערער עליו כמשמעותו הדווקנית של מונח זה. (ע"א 74/77 לנד נורדיאן ווסטפאלן נ' אדם פרידמן, פד"י לא' (3), 713 ; ע"א 541/77 רוזנשטיין נ' ספרטוס, פד"י לב' (2), 701).

     העובדה כי, פסק-החוץ שעליו נסבה בקשת האכיפה ניתן לשינוי אינה מעלה ואינה מורידה לענין אכיפתו בישראל. כל שנדרש הוא, שפסה"ד לא יהא ניתן עוד לערעור. (ע"א 619/89 קסון נ' קסון, פד"י מה' (2), 656). הנתבע רשאי לנקוט בהליכים לשינוי הפסק לאחר שייאכף בישראל (ע"א 555/84 פוקס נ' מנצ'יק, פד"י לט' (3), 386; ע"א 247/83 הוכמן נ' רווה, פד"י לח' (3), 639).
     בענייננו, אין מחלוקת כי, פסה"ד אינו ניתן עוד לערעור, מכאן, כי הטענה לשינוי נסיבות אין מקומה בהליך זה.
     יוער כי, דווקא לענין מזונות מצא המחוקק להסדיר בסע' 8 לחוק אפשרות ספציפית לאכיפת סעד זמני הגם שהוא ניתן לערעור והגם שהינו זמני וקיימת אפשרות כי עד למתן פסה"ד תשתנה התמונה בפני ביהמ"ש ופסה"ד יהא שונה מהצו הזמני שנאכף - מקל וחומר בענייננו !

6.     יש לדחות גם את טענת הנתבע, כי אכיפת הפסק הזר בענין המזונות, עתה, לאחר שמצבו הכספי שונה לרעה, נוגד את תקנת הציבור.
     טענה זו לא תישמע שכן המבחן אם תוכן פסה"ד סותר את תקנת הציבור מתייחס לפסה"ד "AS IS" בעת הינתנו ועל פי תוכנו.
     במקרה דנן, לכולי עלמא בעת מתן פסה"ד תוכנו לא סתר את תקנת הציבור. שהרי גם הנתבע אינו טוען שפסה"ד שניתן בהסכמה בין הצדדים, סתר באותה עת את "תקנת הציבור" בישראל.
     לטענתו, הסתירה לתקנת הציבור קמה לאור שינוי הנסיבות שחל במצבו הכלכלי - טענה זו אינה עומדת במבחן הנ"ל.

     יתרה מכך, אין בין קשייו האישיים של הנתבע לקיים עתה את פסה"ד ובין המושג "תקנת הציבור" ולא כלום.

     "תקנת הציבור" היא אמנם עיקרון על במערכת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי לענין הכרה ואכיפה של פסקים זרים. היא משמשת מחסום בפני הכרה ואכיפה של פסקים זרים הראויים מכל בחינה אחרת לאכיפה.

     במושג "תקנת הציבור" -

"גלומים בו אינטרסים חיוניים (פוליטיים, חברתיים, כלכליים), ערכים
חברתיים בסיסיים, עקרונות מוסר מושרשים ומושכלות ראשונים של צדק
והגינות. כאשר עומד פסק-חוץ בסתירה חזיתית לאינטרס חיוני או לערך
מרכזי כזה (כגון, כשיש בפסק כדי לפגוע בשלומו, ברווחתו או במוסרו של
הציבור המקומי), חזקה על בית משפט ישראלי שלא יתן את ידו למימושו של
פסק כזה כאן...
     ברי כי, שימוש נמהר מדי בדוקטורינת תקנת הציבור עלול לשבש את
מערכותיו ולסכל את מטרותיו של המשפט הבינלאומי-הפרטי. ואמנם, רבים
וטובים התריעו נגד היזקקות נחפזת לעקרון-מחסום זה, תוך עקיפת כלליו
הרגילים של המקצוע וכרסום שוביניסטי - צר עין ואופק - באידאלים
האוניברסליים המפעמים בו".           

עמוס שפירא, הכרה ואכיפה של פסקי חוץ, עיוני משפט ד', 509.

     דוגמא ל"תקנת הציבור" בהיבט עיקרי אורח החיים של החברה המקומית, הוא פסק זר העומד בסתירה לעקרונות "שווי זכויות האשה", "טובת הילד", "ריבויי נישואין", "חובת הורים לזון ילדיהם" וכיוצ"ב, או דוגמא בהיבט של ערכי יסוד של מוסר, צדק, חירות והגינות, הוא פסק זר שיש בו משום קריאת תגר על ערכי יסוד המושרשים בתוכנו כמו פסק נגוע בהפליה גזעית, אי סובלנות דתית, חוזה עבדות וכיוצ"ב.
     רק לעתים נדירות ידחה פסק חוץ מפני תקנת הציבור וטענה על דבר היותו של פסק דין מוטעה או גורם אי צדק לא יהא בה די (ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פד"י מח' (3),
641).

7.     עינינו הרואות כי, אין בין הגדרת המושג "תקנת הציבור" ובין הנ"ל ובין הנסיבות בהן עסקינן ולא כלום. בענייננו, מדובר בחיוב מוסכם למזונות אשה וקטינים. עצם החיוב, עולה לכל הדעות, בקנה אחד עם ערכי יסוד במדינתנו וסכום המזונות הוא נתון משתנה בהתאם לנסיבות, ובמקרה זה נקבע בהסכמה. השינוי בנסיבותיו של הנתבע באשר ליכולתו לשלם את סכום המזונות שנקבע, או חלקו, אינו ענין לבחינה במישור המושג "תקנת הציבור" כפי שמשמעותו הובהרה לעיל. המושג "תקנת הציבור" אשר נמדד במישור ערכי רחב, אינו משתנה באופן יחסי לנסיבותיו של כל פרט - כמו לשיטתו של הנתבע, על פיה, בעת מתן הפסק, החיוב תאם את "תקנת הציבור" אולם עתה, הוא סותר אותה.
     ודוק ! מאז שלטענת הנתבע השתנו נסיבותיו, הוא נוקט ב"שב ואל תעשה" - היינו לא טרח לפנות לערכאה מוסמכת בעתירה לשינוי סכום המזונות בשל שינוי נסיבות.

8.     הליך האכיפה של פסק זר הוא פורמלי במהותו, מטרות האכיפה הן השאיפה לשים קץ להתדיינות בין הצדדים, טיפוח יחסי גומלין ועזרה הדדית עם מערכות משפט זרות ולהבטיח מירב היציבות הוודאות והאחידות. לאחר שהוכחו התנאים המקדמיים הנדרשים בסע' 3 לחוק, מן הראוי שהליך זה יהא יעיל וקצר ובד"כ גם אין מקום לשמיעת ראיות נוספות כאשר לא נטענת טענת הגנה עפ"י סע' 6 לחוק.
     פס"ד זר ככל פסק דין, הינו חלוט ובר ביצוע בהוצל"פ, אלא אם כן, ניתן פס"ד אחר המשנה אותו.

     טענת הנתבע, כי הנסיבות שונו, לא תשמע במסגרת הליך זה, כשם שלא היתה נשמעת טענה שכזו מפי מאן דהוא, שחוייב במזונות, ומעלה טענה לשינוי נסיבות במסגרת הליכי הביצוע בהוצל"פ.

9.     טענת הנתבע, כי התובעת אינה מקיימת את התחייבויותיה הרכושיות בעוד הוא קיים את כולן אין בה כדי למנוע אכיפת הפסק. אדרבא, אני מסכימה עם התובעת שאכיפת הפסק בישראל תקל על הנתבע לאכוף על התובעת את ביצוען.

10     אין כל מניעה לאכוף את חלקו האופרטיבי של פסה"ד בלבד העוסק בענייני רכוש ומזונות. הנתבע עצמו טוען, כי נושא המשמורת נשאר פתוח להסכמת הצדדים והסכמה שכזו אינה קיימת.
     טענת הנתבע, כי ניתן לאכוף רק את פסה"ד בשלמותו אינה נתמכת באסמכתאות.
     ההיפך הוא הנכון, ניתן למצוא בפסיקה פסקי דין האוכפים רק חלקים מסוימים של הפסק הזר כמו למשל בע"א 619/89 קסון נ' קסון, פד"י מה' (2), 656 (שם נאכף פס"ד שניתן בהסכמה למעט נושא הגירושין והמזונות).
     יתכנו גם פסקים מעורבים שרק בחלקם הם בני אכיפה, למשל פס"ד הכולל קביעה על בעלות בנכס וגם פסיקת פיצוי כספית. קביעת בעלות אינה יוצרת חיוב אישי, ולכן ניתנת להכרה בלבד בעוד שפסיקת פיצוי יש בה משום הטלת חיוב אישי ואזי היא ברת אכיפה.
     ראה: "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עמוס שפירא, עיוני משפט ד', עמ' 509, 511.

     יוצא איפוא, כי אין כל מניעה לאכוף את חלקו האופרטיבי, של פסק הדין המבוקש העוסק ברכוש ומזונות.

10.     אשר על כן מתקבלת התביעה.

אני אוכפת בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תש"ח-1958 את כל ההסדרים האופרטיביים בפסק הדין בענין רכוש ומזונות.

פסיקתא תחתם לאחר שיומצא פסק דין שאישרה רשות מוסמכת של המדינה שבה ניתן ביחד עם תרגום נוטריוני של פסה"ד.

הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ התובעת בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.
הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד התשלום בפועל.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון