רשות להתגונן ללא חקירת המצהיר

בתיקון מס' 3 לתקנות משנת תשס"ה-2005 (ק"ת 6388, עמ' 659) נוספה תקנה 205 (ג) לתקנות, הקובעת:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד"

בתי משפט השלום כבר החלו להפעיל את סמכותם מכוח התקנה החדשה.

ניתן להניח כי תכליתה של התקנה לחסוך מזמנו היקר של ביהמ"ש ומזמנם של הצדדים ולייעל את הדיון בבתי המשפט לטובת כל הצדדים, הן במניעת דיוני סרק והן בחסכון בהוצאות.

מקום בו ברור מכתבי הטענות כי הדיון מיותר, שכן לנוכח ההלכות המקנות רשות להתגונן, ממילא זו תינתן ולהיפך, מקרים בהם כתבי הטענות אינה מגלים שום הגנה, לא תינתן רשות להתגונן, יש מקום לפעול בהתאם לתקנה.

בית המשפט פסק כי השימוש בתקנה צריך להיעשות בזהירות ראויה, בעיקר ככל שאנו באים בגדרה של הסיפא, המאפשרת דחיית בקשת רשות להתגונן על פניה. אומנם רק לצורך דחיית בקשת רשות להתגונן קבע המחוקק כי נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו, אולם, יש לפעול בזהירות ראויה גם במתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

מול זכותו של הצד שכנגד לחקור את המצהיר ולהוכיח כי מדובר בהגנת בדים, ניצב האינטרס של חסכון בזמנם של בתי המשפט והצדדים, אחרת נמצא מרוקנים את מוסד הדיון המקוצר מתוכן.

להלן החלטה בנושא רשות להתגונן ללא חקירת המצהיר על יסוד הבקשה בלבד:

החלטה

1.     בפני שתי בקשות שהגישה הנתבעת/המבקשת: בקשת רשות להתגונן (בש"א 15472/06) ובקשה לקבל רשות להתגונן על יסוד הבקשה, ללא צורך בדיון (בש"א 2459/07) וזאת על פי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

רקע כללי
2.     המבקשת הינה תאגיד שוויצרי והייתה בעלת השליטה בחברת תעשיות אלקטרוכימיות
(1952) בע"מ (להלן: תא"ל).
המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה ע"ס 4,465,525 ₪.

3.     התביעה בסד"מ נסובה על שני כתבי ערבות בסכום כולל של 900,000 $, שהיוו חלק מעסקה משולשת שנרקמה בין הבנק, תא"ל והמבקשת. לפי ההסכם, בתמורה להגדלת מסגרת האשראי שנתן הבנק לתא"ל עד לסך של 900,000 $, חתמה המבקשת ב-28.2.03 על שני כתבי ערבות על סכום זה. במהלך החודשים 03/03 ו-04/03 שלח הבנק למבקשת הודעות, כי תא"ל אינה פורעת את חובותיה. כשנה לאחר מכן, פנה הבנק למבקשת בדרישה לפירעון הסכום הנערב.

4.     לאחר שב"כ הבנק הודיע כי בכוונתו לחקור את המצהיר מטעם המבקשת (אזרח זר), נקבעה בש"א 15472/06 לדיון ביום 28.3.07. לאחר מכן הגישה המבקשת את הבקשה (בש"א 2459/07), עפ"י תקנה 205 (ג).
5.     טרם הפניה לביהמ"ש (בש"א 2459/07) פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה וביקש הסכמתו למתן רשות להתגונן "ללא דיחוי (ולכל המאוחר בתוך 3 ימים), שכן היה ולא תינתן הסכמתכם כאמור, היננו מתעתדים לפנות בימים הקרובים לבית המשפט בבקשה מתאימה". על כך השיב ב"כ המשיבה כי הודיע לביהמ"ש על רצונו "לחקור המצהיר מטעם מרשתך על תצהירו ורק לאחר מכן ניתן יהיה לשקול הסכמה למתן רשות להתגונן בפני התביעה. טענתך כי שיקולים של יעילות הדיון וחסכון בהוצאות מצדיקים מתן רשות להתגונן אינה מקובלת עלינו, ומשמעה למעשה ריקון ההליך של סדר דין מקוצר מכל תוכן".
     לבקשה שהוגשה לביהמ"ש עוד ביום 7.2.07 לא הוגשה תגובה.
     כיוון שמדובר בבקשה המתבססת ממילא על כתב טענות מטעם צד אחד ומועד הדיון קרוב, אין מניעה שתינתן החלטתי כלהלן.
יש מקום לדון בשאלה האם יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן על בסיס טענותיה בלבד בבקשה ובתצהיר או שיש מקום לקיים דיון בבקשה ולאפשר חקירת המצהיר.

טענות המבקשת
6.     בבקשת רשות להתגונן טוענת המבקשת, כי הבנק הפר את ההסכם שכרת עם הצדדים. על אף שהגדיל את מסגרת האשראי בחשבון החח"ד של תא"ל, נקט הבנק בשורה של צעדים, שתכליתם להקטין את הסיכון שנטל, תוך שהוא גורר את תא"ל לחדלות פירעון. בין השאר, העלה הבנק את שיעורי הריבית שגבה מתא"ל בהלוואות קצרות מועד ודרש ריבית חריגה בשיעור ליבור + 6%; סירב, בניגוד למדיניותו עד אז, למחזר הלוואות ארוכות טווח שנטלה תא"ל; חייב אותה בעמלות מופרזות בשיעור עשרות אלפי דולרים וכן עיכב כספים השייכים לה שלא כדין.
     המבקשת טוענת גם כי שיעור הריבית המשתנה שגבה הבנק (בין 11.125% ל-12.125%) חורג משיעור הריבית הדולרית המקובל, כפי שנקבע בעניין ע"א 6388/98NAKLIYAT VE TICARET A.S נ' LYONNAIS S.A, תק-על 2003(2) 2907.

7.     עוד טוענת המבקשת כי אין בידיה את כל העובדות והמסמכים, דבר המקשה עליה לבסס הגנה במסגרת הבקשה דנן. לטענתה פנתה לבנק, כמו גם למפרק תא"ל ולמנהליה המיוחדים בבקשה לקבל לידה מסמכים, אך פנייתה טרם נענתה.

8.     לגופו של עניין, כופרת המבקשת בחיובה מכוח כתבי הערבות. המבקשת טוענת כי ערבה לתא"ל "בתנאי שתוגדל מסגרת האשראי בגובה כל הסכום הנערב (900,000 דולר ארה"ב)". מדובר בערבות מותלית. הבנק הפר את המוסכם בין הצדדים ולא הגדיל את האשראי לתא"ל במלוא גובה החיוב הנערב, אלא באופן חלקי.

9.     עוד טוענת המבקשת כי ההסכם שנכרת בין הצדדים הינו עסקה חריגה בין חברה ציבורית לבעל שליטה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). לפיכך, על תא"ל היה לאשר את ההסכם במסגרת הפרוצדורה הקבועה בסעיף 275 לחוק החברות ומשלא נעשה הליך של אישור כדין, אין להסכם תוקף כלפי בעל השליטה ו/או צד שלישי (הבנק) שידע או שהיה עליו לדעת על העדר האישור לפי סעיף 280 לחוק החברות. חזקה על המשיב, כתאגיד בנקאי וכמוטב הערבויות, כי יבדוק שאכן נתקבלו כל האישורים כנדרש.

10.     המבקשת טוענת כי חתמה על מסמכי הערבות לטובת תא"ל מתוך רצון לסייע לה ועל בסיס "הנחה כי אם וככל שהמבקשת תידרש לשלם סכום כלשהו על פי כתבי הערבות, תהא לה זכות חזרה כלפי תא"ל בגין אותו סכום". בשום מקרה לא התכוונה המבקשת להעמיד לרשות תא"ל כספים במתנה, ללא זכות חזרה.

11.     בנוסף, ברי כי המבקשת ערבה לתא"ל כשהיא נוטלת סיכון מסוים. דא עקא, לאחר שניתן צו הקפאת הליכים החליטו הנאמן ונושיה המובטחים של תא"ל, ביניהם הבנק, לבטל את הפוליסה בגין אובדן רווחים. יש לציין, כי החלטה זו לא היתה יכולה להתקבל ללא הסכמת הבנק, שתגמולי הביטוח שועבדו לטובתו. לטענת המבקשת, ביטול הכיסוי הביטוחי חשף את תא"ל ואותה לסיכון רב ואמנם ב-13.10.03, כחודשיים לאחר שבוטלה הפוליסה, פרצה שריפה במתקני תא"ל. בשל השריפה נפגע חלק ניכר ממערך הייצור של תא"ל.
המבקשת גורסת, כי לו היה לתא"ל כיסוי ביטוחי בזמן השריפה היתה זכאית לתגמולים של עד כ-34 מיליון $, שהיו מאפשרים לה להשתקם. משכך, ההחלטה לבטל את הפוליסה שינתה למעשה את כל היקף החיוב באופן שהצריך את תגובת המבקשת. זהו "מעשה חד צדדי של הבנק, אשר לא נעשה בעצה אחת עם המבקשת, ואשר גרם להגדלת הסתמכותה של תא"ל על המבקשת כערבה לחובותיה".

12.     בבקשה לפי תקנה 205 (ג) לתקנות חוזרת המבקשת על הטענות כי אין בידה עובדות ומסמכים המאפשרים לה להתגונן כדבעי. המבקשת לא היתה מעורה בקשר שבין תא"ל לבנק. לטענתה, פנתה לבנק לצורך קבלת מסמכים והסכמתו כי תינתן לה רשות להתגונן אך הוא השיב פניה ריקם. די בטעם זה כדי לקבל את הבקשה. בפרט, שעסקינן בחברה זרה, שהמצהיר מטעמה בבקשת רשות להתגונן גם הוא אזרח זר, שמקום מושבו בניו-יורק.

דיון ומסקנות
13.     בתיקון מס' 3 לתקנות משנת תשס"ה-2005 (ק"ת 6388, עמ' 659) נוספה תקנה 205 (ג) לתקנות, הקובעת:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד" (להלן: התקנה).

     בתי משפט השלום כבר החלו להפעיל את סמכותם מכוח התקנה החדשה. לא מצאתי כי דיון בתקנה הגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון או בתי המשפט המחוזיים.
     ניתן להניח כי תכליתה של התקנה לחסוך מזמנו היקר של ביהמ"ש ומזמנם של הצדדים ולייעל את הדיון בבתי המשפט לטובת כל הצדדים, הן במניעת דיוני סרק והן בחסכון בהוצאות.
מקום בו ברור מכתבי הטענות כי הדיון מיותר, שכן לנוכח ההלכות המקנות רשות להתגונן, ממילא זו תינתן ולהיפך, מקרים בהם כתבי הטענות אינה מגלים שום הגנה, לא תינתן רשות להתגונן, יש מקום לפעול בהתאם לתקנה.

14.     השימוש בתקנה צריך להיעשות בזהירות ראויה, בעיקר ככל שאנו באים בגדרה של הסיפא, המאפשרת דחיית בקשת רשות להתגונן על פניה. אומנם רק לצורך דחיית בקשת רשות להתגונן קבע המחוקק כי נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו, אולם לטעמי, יש לפעול בזהירות ראויה גם במתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. מול זכותו של הצד שכנגד לחקור את המצהיר ולהוכיח כי מדובר בהגנת בדים, ניצב האינטרס של חסכון בזמנם של בתי המשפט והצדדים, אחרת נמצא מרוקנים את מוסד הדיון המקוצר מתוכן.

ברע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת נ' מילטל תקשורת, פ"ד נג(3) 26, נתן ביהמ"ש העליון דעתו לחקירת מצהירים במסגרת בקשה לסעד זמני. נפסק:

"...שבעקרון זכותו של בעל דין שמורה לו - מכוח חוק חרות - לקיים חקירה שכנגד של יריבו, בין כשהמדובר בהליך העיקרי ובין כשהמדובר בהליכי ביניים; והוא - בסייגים הקבועים בחוק, כגון כשבית המשפט שוכנע שהחקירה אינה רלבנטית. (...)
עם זאת, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד של תצהירי יריבו, בין כדי לערער את גירסתו של הלה ובין כדי לאמת באמצעות החקירה את גרסתו של החוקר"
(שם, בעמ' 35-36).

15.     ככלל, בבקשת רשות להתגונן יש להראות הגנה אפשרית, ולו בדוחק. "מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2004(4) 493); ראו והשוו עם פסיקת כב' הנשיא שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ'VIDEO (U.K.) LTD, פ"ד מו(2), 273, עמ' 277.
י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) עמ' 676-678; ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 269-270; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות, בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 120-121; ע"א (י-ם) 6401/01 נטלי משעלי נ' אהוד שטיינר, (לא פורסם-ניתן ביום 22.1.06); בג"צ 3349/05 אנדריי מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(2), 1914, עמ' 1916).

16.     עם זאת, על מבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו; עליו להראות בתצהירו תשתית עובדתית מפורטת ושלמה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו בתור כתב הגנה בתיק.
בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172; ע"א 13/80 הסמינר למורות בית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לו(1) 267; ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג(1) 112; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721.

מן הכלל אל הפרט
17.     במקרה דנן, שוכנעתי כי יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה (בש"א 15472/06) ולבטל את המועד שנקבע לדיון.
     אמנם הבנק עמד על זכותו לחקור את מר פול פליק, המצהיר מטעם המבקשת, אולם שקלול זכויות הצדדים מצדיק להיעתר לבקשה, כפי שקבעתי לעיל.
     
18.     המבקשת הינה חברה זרה; המצהיר מטעמה גם הוא אזרח זר, בעל אזרחות אמריקנית ומקום מושבו בניו-יורק; המבקשת הייתה ערבה ולא החייבת העיקרית.
אומנם לא כל טענות ההגנה שבבקשה הינן כאלו המצדיקות על פניהן ליתן רשות להתגונן על פי התקנה, אולם לכאורה די בטענה שפורטה בסעיף 11 לעיל ובעיקר בטענות המבקשת, כי טרם הומצאו לה כל המסמכים הבנקאיים ומסמכי תא"ל ואלו נדרשים לה לצורך ניהול הגנתה. ההלכה הכירה בכך שלא כל המסמכים הנדרשים לצורך ביסוס טענות ההגנה, אמנם מצדיקים מתן רשות להתגונן. במקרה דנן, כאמור, כיוון שמדובר בערבה ובחברה זרה, יש טעם לבקשה המתבססת על טענה זו.
     לבש"א 2459/07 צרפה המבקשת (נספח ב') מכתב פנייה אל הבנק מיום 19.10.05, בו היא מבקשת כי יעביר לה שורה ארוכה של מסמכים. ביניהם, מסמכים הנוגעים להגדלת מסגרת האשראי של תא"ל, מכתבי דרישה שהופנו לתא"ל ביחס לפירעון הלוואות לטווח ארוך, מסמכים אודות מדיניות הבנק בנושא מחזור הלוואות ועוד. מסמכים אלו אכן רלוונטיים ונדרשים לביסוס טענות ההגנה.
ביום 4.2.07 פנה ב"כ המבקשת אל ב"כ הבנק בבקשה לקבל הסכמתו לרשות להתגונן (נספח א 1). במכתב נכתב בין היתר: "לדידנו, נוכח נימוקי ההגנה הרבים (והטובים)... (ובפרט נוכח דרישתנו בעבר, לקבלת מסמכים המצויים בידי הבנק, דרישה שכידוע, לא נענתה)". למכתב זה השיב ב"כ הבנק ביום המחרת (נספח א 2): "בניגוד לאמור במכתבך, אינני סבור כי למרשתך סיכויי הגנה טובים".
העובדה כי ב"כ הבנק לא טרח לסתור הטענה בדבר אי משלוח המסמכים המבוקשים, מדברת בעד עצמה.
19.     די בכך שהמבקשת פנתה בבקשה לבנק על מנת לקבל מסמכים מהותיים, מסמכים שעניינם היקף החיוב, המשליכים באופן ישיר על יכולתה של המבקשת להתגונן בפני התביעה ולא נענתה (גם פניותיה למפרק תא"ל טרם נענו), כדי להיעתר לבקשת רשות להתגונן.

20.      לפיכך, ניתנת למבקשת רשות להתגונן עפ"י הבקשה.

21.     המבקשת תגיש בתוך 30 יום מהיום כתב הגנה המבוסס על התצהיר ולחלופין תמציא תרגום לעברית של התצהיר, שישמש כתב הגנה.
אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בקשה למתן רשות להגן

  2. רשות מוגבלת להתגונן

  3. אי מתן רשות להתגונן

  4. מתי תינתן רשות להתגונן

  5. דחיית בקשת רשות להתגונן

  6. מתן רשות להתגונן מוגבלת

  7. רשות להתגונן בטענה אחת בלבד

  8. בקשת רשות להתגונן ללא פירוט

  9. טענת קיזוז בקשת רשות להתגונן

  10. בקשת רשות להתגונן בתביעת בנק

  11. בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק

  12. סיכויי הגנה בקשת רשות להתגונן

  13. רשות להתגונן ללא חקירת המצהיר

  14. המחאת חוב - בקשת רשות להתגונן

  15. בקשת רשות להתגונן - דמי תיווך

  16. בקשת רשות להתגונן ומחיקת כותרת

  17. חקירת מצהיר בבקשת רשות להתגונן

  18. הגנה לכאורה בבקשת רשות להתגונן

  19. רשות להתגונן בכפוף להפקדת כספים

  20. רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה

  21. ערעור על דחיית בקשת רשות להתגונן

  22. התניית רשות להתגונן בהפקדת ערובה

  23. חוב בחשבון בנק - בקשת רשות להתגונן

  24. התניית מתן רשות להתגונן בהפקדת כספים

  25. דחיית בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק

  26. הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן

  27. ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להתגונן

  28. בקשת רשות להתגונן ערבות להלוואת משכנתא

  29. ערבות לחובות חברה - בקשת רשות להתגונן

  30. בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב

  31. דחיית בקשת רשות להתגונן - ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי

  32. ערעור כלפי ההחלטה להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון