מה הדין לענין חוסר יכולת קרוא וכתוב במעמד חתימת ערבות ? בע.א. 2119/94 לנדאו נ' ווין נפסק כי הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב אינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה כדלקמן: אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי במקום שצד למסמך יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון לפני שיחתום עליו, מוטלת על כתפיו של הראשון. להלן החלטה בנושא חתימה של אדם שלא יודע קרוא וכתוב: החלטה רקע: 1. ביום ה-7.3.05 הגיש המשיב (להלן: הבנק) תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת והמשיב הפורמאלי (שאינו צד לבקשת ביטול העיקול), על סך של 405,108.75 ₪ . הסכום הינו יתרת חובה בחשבונו של המשיב הפורמאלי אצל הבנק. המבקשת נתבעה מכח ערבותה לחובות המשיב כלפי הבנק. 2. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש הבנק בקשה להטלת עיקולים זמניים, במעמד צד אחד, על זכויות ונכסים שונים של המבקשת והמשיב הפורמאלי. ביום ה-22.3.05 ניתן על ידי צו עיקול זמני במעמד צד אחד כדלקמן: כנגד משיב הפורמאלי צו עיקול עד לסך של 405,108 ₪ וכנגד מבקשת צו עיקול עד לסך של 218,380 ₪. 3. ביום 18.4.05 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו העיקול (להלן:"בקשת הביטול") שהוטל על זכויות דירתה ברח' הרב מימון 24,בת-ים הידועה כגוש 7124 חלקה 113/02 (להלן: "הדירה"). טענות הצדדים טענות המבקשת : 4. המבקשת טוענת כי הינה אישה מבוגרת ומצבה הרפואי בכי רע. לאור התדרדרות מצבה הרפואי לאחרונה ולאור החלטת בני משפחתה, נבדקה עבורה אופציית שיכון בדיור מוגן ונעשו ניסיונות בעניין זה. לבקשת הביטול צורף טופס רישום מועמד. 5. על ידי המבקשת ומשפחתה נעשו מספר נסיונות למכור את הדירה על מנת לשכנה בדיור מוגן אך ניסיונותיהם העלו חרס. ביום 24.12.04, טרם הטלת העיקול, כרתה המבקשת הסכם להעברת זכויותיה בדירה לשתי בנותיה כאשר ביום 6.4.05 נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנות. המבקשת מסתמכת על הלכת אהרונוב (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב, נג (4) 199.) לפיה, זכותן של הבנות בדירה גוברת על זכות המעקל. יתרה מכך, עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. מסמך שכזה הומצא לבית המשפט ולפיכך התמלאה דרישת החוק לטענתה. (סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969). 6. לענין תפיסת הנכסים אצל המבקשת, טוענת כי היה על הבנק לנסות להפרע מהנכסים שתפס אצל המשיב הפורמאלי ורק לאחר מכן לפנות לנכסי המבקשת. 7. בנוסף המבקשת טוענת, כי אינה יודעת קרוא וכתוב והבנק שהחתימה על כתב הערבות עשה זאת, בניגוד ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א -1981 ולכללי הבנקאות (שרות ללקוח) התשמ"ו - 1986. לטענתה, הבנק, טרם ההחתמה על כתב הערבות, לא דאג לתרגום ההסכם ולהקראתו ולפיכך לא הובן על ידה על מה היא חותמת. עוד טוענת המבקשת, כי הוטעתה על ידי הבנק באשר לאופן החתימה על הערבות. 8. נטען בבקשת העיקול כי המשיב הפורמאלי פרע סכומים שונים מהחוב. כמו כן, מלינה המבקשת על אופן התנהלות הבנק בענין מיחזור הלוואות, אי ידיעה בפעולות שנעשו בחשבון עו"ש וגובה הריבית שסוכמה בין הצדדים. טענות הבנק במסגרת הבקשה לעיקול והתביעה- 9. התביעה שהוגשה על ידו נתמכת במסמכים המקימים זכות לכאורה. לפי ההסכם עליו חתם משיב הפורמאלי בעת פתיחת חשבון הבנק, "הסכם תנאים כללים לניהול חשבון" (להלן "ההסכם") בתאריך ה-2.1.95, הוסכם כי הבנק רשאי לדרוש בכל עת את סילוק היתרה הדיבטורית שתגיע אותה עת בחשבון. לטענת הבנק, ביום ה-17.6.01 חתמה המבקשת על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, לזכות הבנק להבטחת כל חובותיו והתחייבויותיו של המשיב הפורמאלי לבנק על סך של 200,000 ₪. ביום 12.1.05 היה חשבונו של המשיב הפורמאלי ביתרת חובה על סך של 398,055 ₪. 10. עוד טוען הבנק, כי קיימות ראיות לכאורה כי אם לא יינתן צו העיקול יכביד הדבר על ביצוע פסק הדין. ידועות לו מס' עובדות: הדירה שבבעלות המשיב הפורמאלי נמצאת בהליך של כינוס נכסים (מימוש משכנתא) בנוסף שווי הנכס וגובה החוב לנושה המובטח אינם ידועים. המשיב הפורמאלי מצוי בקשיים כלכליים כבדים מזה זמן רב. על פי בדיקה שערך הבנק מתנהלים 4 תיקי הוצל"פ נגדו ומתנהל תיק הוצל"פ אחד נגד המבקשת. ידוע לבנק שעל זכויות הבעלות של המבקשת, בנכס נשוא דיון זה, רשומה משכנתא בסך של 145,000 ₪ לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, כאשר למשיב לא ידוע סכום החוב הנוכחי לנושה המובטח. 11. הבנק תמך בקשתו בתצהירו של מר יחיאל אורנבך, מנהל סניף הבנק, (להלן: מר אורנבך) ובמסמכים הרלוונטיים. כמו כן לטענת הבנק, אין למבקשת מעמד משפטי בכל הנוגע לבקשה לביטול העיקול בנכס וזאת משום שהעבירה זכויותיה בנכס ללא תמורה (לפי הסכם מתאריך 24.12.04) לשתי בנותיה מס' ימים לאחר הגשת התביעה. דיון: 12. יש לדון בבקשה זו על פי סעיף 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד- 1984 . על בית המשפט לשקול אם כן, האם הובאו על ידי מבקש הטלת העיקול, ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התובענה. עוד על המבקש הטלת עיקול, להראות בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 ). 13. עיון בכתב התביעה, מעלה כי מדובר בחוב כספי והתחייבות בערבות המבקשת לבנק התובע, כמפורט במסמכים שצורפו על ידי הבנק. נוכח האמור לעיל דרישת קיומן של ראיות לכאורה בענייננו, מתקיימת. 14. בשאלת קיומו של חשש סביר לפי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי- ככל העולה מהבקשות שבפני לא נטען על ידי המבקשת דבר לענין מצבו הכלכלי של המשיב הפורמאלי. לא הופרכה על ידי המבקשת טענת מר אורנבך כי : "לא ישאר ממה לקחת, אני קיבלתי את האנפורמציה מעו"ד של הבנק" (פרוטוקול מיום 6.6.05 עמ' 4 שורות 20-22) ככל הנראה מתנהלים נגד המשיב הפורמאלי ארבעה תיקים נוספים, ונגד המבקשת מתנהל תיק נוסף. 15. בנוסף, המבקשת לא הביאה בפני בית המשפט חלופות להסרת העיקול שיבטיחו את החוב לבנק. 16. לענין הנכס המעוקל - לפי אישורי הטאבו אכן נרשמה הערת אזהרה על נכס המבקשת לטובת בנותיה בתאריך 24.12.04, קרי טרם הטלת העיקול. המבקשת בהסתמכה על הלכת אהרונוב העלתה טענתה כי הערת האזהרה שנרשמה קודמת ולכן גוברת על העיקול. נראה כי המבקשת נהגה ככל הנראה בחוסר תום לב בכל הנוגע להעברת זכויותיה בדירה. בנוסף, לא ניתנו על ידי המבקשת הסברים המניחים את הדעת לעניין העברת הדירה רק לשתי הבנות ובעיקר טענותיה החוזרות ונשנות כי העברת הנכס הוא במתנה לבנות, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.05: - "אני חתמתי עם הבת שלי לא נתתי לה הרבה כסף..." ובו זמנית טוענת כי רוצה למכור את הדירה על מנת לעבור לדיון מוגן. חשוב לציין, כי לאור העובדה שאכן קיימת הערת אזהרה לטובת הבנות הרי שהמבקשת אינה בעלת זכות עמידה משפטית, אינה צד להליך מאחר והעבירה זכויותיה בנכס. על כן לא ברור מדוע הבקשה לא הוגשה בשמן של הבנות ובערכאה הנכונה. הערת אזהרה והעברת הנכס במתנה במקרה דנן באו לשרת מטרה ברורה של הברחת נכסים והעמדת הבנק, אשר נתן שירותים בנקאיים, בפני שוקת ריקה. לפיכך קיים יסוד ההכבדה כנדרש בתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. 17. לענין כשרות הערבות המבקשת חזרה וטענה, ללא הרף, כי אינה יודעת קורא וכתוב, כי לא ידעה על מה היא חותמת וכי אינה בקו הבריאות. ישנה פסיקה ענפה בענין חובת הגילוי של הבנק. ראה ע.א. 845/92 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' חדור מחמוד, (על ידי השופט ד"ר ביין בבית המשפט המחוזי בחיפה] "אינני סבור שלבנק יש חובה כלפי הערב שלא לקחת סיכונים במתן אשראי לחייב העיקרי. חובתו של הבנק מתמצית במתן אינפורמציה לערב לפי דרישתו על מצב החשבון של החייב העיקרי. .. כאמור האינפורמציה חייבת להנתן על פי דרישת הערב...". כמו כן נאמר בפסק דין זה, שאין לקבל את טענת המערער שהוא לא ידע שהוא חותם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום, כי מנהל החברה הוא קרוב משפחה שלו ואין זה בלתי מתקבל על הדעת שהוא הסכים לחתום לו על כתב ערבות בלתי מוגבלת. לפי האמור בפרוטוקול מיום 6.6.05 (עמוד 11 שורה 2) נראה כי המבקשת לא דרשה אינפורמציה זאת "הוא לא הסביר לי תחתמי זה הכל לא יודעת על מה אני חותמת". יש לקחת בחשבון, כי המבקשת התייצבה בבנק עם בנה, על מנת לחתום כערבה בחשבונו, לפיכך טענתה כי לאר ידעה על מה היא חותמת מעוררת תמיהה. 18. לענין חוסר יכולת של המבקשת קרוא וכתוב במעמד חתימת הערבות- ראה ע.א. 2119/94 לנדאו נ' ווין, פדי מט (2) 77, השופט קדמי: "הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב... אינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה כדלקמן: (א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי". ממשיך כב' השופט קדמי אולם במקום שצד למסמך... יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון לפני שיחתום עליו, מוטלת על כתפיו של הראשון". יש לציין כי המבקשת נחקרה על תצהירה בשפה העברית וענתה בעברית- היא לא נתקלה בקושי בהבנת השאלות והשיבה בצורה ברורה וחופשית. כמו כן הבהירה המבקשת, כי היא החליטה לתת לבנותיה במתנה את הדירה משום שהיא כבר נתנה לבנה בעבר. כלומר המבקשת מודעת לערך הערבות שנתנה לבנה והמשמעות שלה. 19. דרישה נוספת המופיעה בתקנה 362 (ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחסת למאזן נוחות, היינו לשאלה מהו הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. מדובר בעתירה להטלת עיקול על קניינה של המבקשת. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ס' 3), שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול, ולכמותן. דברי כב' המשנה לנשיא שלמה לוין בר.ע.א. 5242/95 סיגנל שרותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ (דינים עליון כרך מג עמ' 456) כך גם ניתן לומר שחקיקתו של חוק יסוד האמור הביאה לכך שגברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מבעבר, במתן צווים זמניים, וכי בתי המשפט נדרשים עתה לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה (רע.א. 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פדי נא (3) עמ' 785. מסקנות: 20. מכל הנימוקים דלעיל, לאור בחינת חומר הראיות שלפני, על פי שנקבע בפסיקה האמורה לעיל ואיזון האינטרסים שבין שני הצדדים מובילים למסקנה, כי הבנק הוכיח את זכותו הלכאורית לקבלת הסעד המבוקש בתביעה וממילא לקבלת הסעד של עיקול זמני. בשלב זה אין בית המשפט מכריע את הדין לגוף הענין ודי בכך שהבנק הצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362 (א) לתקנות סד"א התשמ"ד 1984 ובנוסף להנחת תשתית ראייתית מהימנה לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי) על כן יש להשאיר את הצו על כנו. סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.מסמכיםחזקה שאדם יודע על מה הוא חותם