בית המשפט ציין כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. מקום שהערב בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק, לא התעניין במצבו הכספי של החייב העיקרי, העדיף לקבל את המידע מהחייב, לא קרא את המסמכים עליהם הוא חותם אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו. להלן החלטה בנושא חובת הגילוי כלפי ערב: החלטה 1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש נגד המבקשת ונתבע 2 תביעה בסדר דין מקוצר. נגד נתבע 2 ניתן ביום 3.1.06 פסק דין בהעדר הגנה. המבקשת הגישה בקשת רשות להגן. במסגרת ההליכים, שהתנהלו בין הבנק לבין המבקשת, ולאחר שניתן פס"ד בהעדר הגנה נגד נתבע 2, הוגש כתב תביעה מתוקן המתייחס לתביעה נגד המבקשת בלבד. בעקבות כתב התביעה המתוקן הגישה המבקשת בקשת רשות להגן חדשה ובקשה זו הינה נשוא החלטתי זו. אליבא דכתב התביעה המתוקן, חתמה המבקשת ביום 2.12.98 על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואות, שנטלו הלווים בן סדון רוויטל ויואל (להלן: "הלווים"). הלווים לא עמדו בתנאי ההלוואות והבנק פתח נגדם בהליכים למימוש זכויותיהם בנכס, שמושכן לטובת פירעון ההלוואות. בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, אושרה מכירת הנכס. בתמורה, שנתקבלה ממכירת הנכס, לא היה כדי לסלק את מלוא חובם של הלווים לתובע. כנגד הלווים ניתן צו כינוס על ידי בית משפט של פש"ר. כיוון שהמבקשת הינה בבחינת "ערב יחיד" מבין שני ערבים, תובע הבנק את המבקשת לשלם את מחצית יתרת סכום ההלוואות. להלן אתייחס לטענות ההגנה שהועלו על ידי המבקשת. 2. הטענה באשר לסכום התביעה בבקשה החדשה, שהגיש ב"כ המבקשת לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ובתצהיר התומך בה, חזרה המבקשת על טענה, שהעלתה בבר"ל הראשונה, והיא, כי התביעה אינה ראויה להידון בסד"מ, בין היתר, כיוון שלא ניתן להבין מכתב התביעה מה היה סכום החוב ביום מימוש הנכס, מה סכום החוב, שנותר לאחר קיזוז התמורה שנתקבלה ממימוש הנכס, וכן כיוון שבשל חוסר פירוט נותר סע' 16 לכתב התביעה מעורפל. במסגרת בקשת הרשות להגן, אימץ ב"כ המבקשת את הטענות הנ"ל גם כחלק מבקשת הרשות להתגונן. ביהמ"ש בדעה, כי מכתב התביעה המתוקן על נספחיו הרבים, ניתן ללמוד כיצד חושב החוב. זאת ועוד, הגשת כתב התביעה המתוקן והרשות להגיש בר"ל מתוקנת התאפשר בעקבות הסכמה של הצדדים, שקיבלה ביום 30.4.07 תוקף של החלטה בבש"א 155399/07. באותו דיון, דרש ב"כ המבקשת, שיוכנסו לכתב התביעה המתוקן שיוגש, פרטים נוספים, אותם פירט במסגרת ההסכמה. כל הפרטים הנ"ל הוכנסו לכתב התביעה המתוקן. לא הוצהר על ידי המבקשת, כי עובר להגשת בקשת הרשות להגן המתוקנת ביקשה מהבנק פרטים נוספים, שהבנק סירב לפרטם. מכל מקום, בעת הדיון בפני בית המשפט, קיבל ב"כ המבקשת את המלצת בית המשפט והסכים, שהתביעה אכן ראויה להידון בסד"מ. יתרה מזאת, בסיכומיו לא חזר על טענת ההגנה לפיה המבקשת חולקת על גובה החוב, וטוב עשה. מכל הטעמים הנ"ל, לא ניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענה זו. 3. התובע לא ביקש היתר לפיצול סעדיו והוסיף בכתב התביעה המתוקן סעד נוסף בבר"ל ובתצהיר התומך בה העלה ב"כ המבקשת טענות באשר להגדלת סכום התביעה ב-120,080 ₪, לאחר שביום 25.5.06 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בתיק פש"ר 769/03, אשר כתוצאה ממנה הוגדל חובם של הלווים לבנק בסכום זה (כאמור, המבקשת ערבה לחובות הלווים לבנק). לטענתו, מדובר בסעד נוסף, שהבנק מנוע מלתבוע אותו כיוון שלא הגיש בקשה לפיצול סעדים. על טענה זו לא חזר ב"כ המבקשת בסיכומי טענותיו, ומכאן שזנח אותה, וטוב עשה. משנזנחה הטענה, אין מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בגינה. למעלה מן הנחוץ אוסיף ואומר: א. בכתב התביעה המקורי בסע' 11-13, מצויה התייחסות לסכום זה. נכתב בכתב התביעה, כי סכום זה מופקד בידי הבנק בנאמנות, כי קיימת אפשרות שביהמ"ש בתיק בפש"ר יחייב את הבנק להעביר סכום זה לצד ג' וכי במקרה כזה יגדל החוב בהתאמה. בעת הגשת התביעה טרם נתגבשה עילת תביעה של הבנק לקבלת סכום זה. ב. כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה בפסק דין, רשאי בעל דין לבקש מבית המשפט היתר לפיצול סעדים, או להתיר לו לתקן את כתב התביעה המקורי על ידי הגדלת סכום התביעה וביהמ"ש ייעתר לו (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 169, ופסה"ד שאוזכרו בהערת שוליים 262 שם). 4. הטענה, כי היה על הבנק לוודא, שמלוא סכום ההלוואה אכן יועבר באופן ישיר לידי החברה הקבלנית שמכרה את הנכס, וכי הפער שנוצר בין מחיר הנכס לתקבולים, שקיבלה החברה הקבלנית, הינו עקב רשלנות הבנק, שהיה אמור להעביר את כל סכום ההלוואה ישירות לחברה המוכרת. ראשית יאמר, כי לא רק שלא הוצהר בתצהיר המבקשת, כי ההלוואה, שנתן הבנק, כיסתה את מלוא התמורה, שהייתה אמורה להשתלם למוכרת הנכס, אלא שמהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.5.06 (נספח ג' 3 לכתב התביעה עמ' 1 להחלטה שורות 13,12) למדים, שההלוואה שניתנה הייתה הלוואה בסך 488,000 ₪ בסכום נומינלי וכי תמורתה הועברה למשיבה, כך שהתברר, שטענת הגנה זו הינה הגנת בדים. משכך המצב, נמנעת אני מלדון בשאלה, האם במסגרת חובותיו של הבנק כלפי הערבים היה עליו לדאוג להעברת כל כספי ההלוואה ישירות למוכר. אני דוחה את בקשת הרשות להגן בטענה זו. הטענה, שהמבקשת פטורה מערבותה בשל מחדל הבנק, שלא דאג להחתימה על כתב הערבות בפני פקיד בנק שיסביר לה את הסיכונים בערבותה. 5. לגרסת המבקשת, חתנה הוא שהחתים אותה על כתב הערבות ולמיטב זיכרונה החתים אותה בביתה. חתנה הוא גם מי שנתן לה הסברים על כתב הערבות. בעת שחתמה על כתב הערבות, בנוכחות חתנה, הסביר לה חתנה, כי אין כל סיכון בחתימתה, שכן חתימתה פורמאלית בלבד, חסרת משמעות, כיוון שהנכס הממושכן מהווה בטוחה מלאה להלוואה. המבקשת הצהירה, כי אילו הייתה יודעת שתהא צפויה להיתבע באופן אישי גם לאחר מימוש הנכס הממושכן וכי חתימתה אינה פורמאלית בלבד, לא הייתה מסכימה לחתום על כתב הערבות. כמו כן, לגרסתה, אילו היה הבנק עומד בחובות הגילוי המוטלות עליו, לא הייתה הולכת שולל אחרי דברי חתנה. 6. בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן, אין בית המשפט בוחן את אמיתות הגרסה, האם אכן חתמה המבקשת על כתב הערבות בביתה ולא בבנק והאם חתנה הסביר לה את שהיא טוענת שהסביר. לצורך הכרעה בשאלת מתן הרשות להגן, יוצא בית המשפט מתוך הנחה שכך היו פני הדברים. אם גרסתה של המבקשת תימצא נכונה, על פניו ברור, כי לא הייתה לבנק אפשרות לעמוד בחובות הגילוי שהוטלו עליו כלפי המבקשת (שהיא ערב יחיד) בסעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") וכי לכן למבקשת עומדות לכאורה ההגנות שבדין. ומכאן, המבקשת העלתה טענת הגנה לכאורה, לפיה היא פטורה מערבותה, שכן הבנק לא דאג להחתימה בנוכחות נציג מטעמו; הבנק לא דאג ליתן לה מידע לגבי כל הנתונים שמחובתו לתת לה; בשל כך שחתמה שלא בנוכחות נציג בנק, הוטעתה לחשוב שחתימתה פורמאלית בלבד, כי היא לא תידרש לשלם כספים, שכן הנכס הממושכן משמש בטוחה מלאה להלוואה שקיבל הלווה. 7. לא נעלמה מעיני ההלכה הפסוקה אותה ציטט ב"כ הבנק, לפיה: "אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו... "מקום שהנתבע (הערב) בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק, לא התעניין במצבו הכספי של החייב העיקרי, העדיף לקבל את המידע מהחייב, לא קרא את המסמכים עליהם הוא חותם אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו" [ראה ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי בע"מ דינים עליון ס"ו 298 (להלן: "פרשת משולם")]. איני סבורה, שיש בקביעות הנ"ל, כדי לחסום בפני המבקשת את האפשרות לקבל רשות להתגונן בטענת ההגנה הנ"ל. אני בדעה שיש לאבחן הלכה זו (פרשת משולם) מהמקרה שלפנינו: א. להבדיל מהמקרה שבפני, שהינו דיון בבקשת רשות להגן שהגישה המבקשת נגד תביעה בסדר דין מקוצר, בפרשת משולם הבנק פעל למימוש המשכנתה על דירתם של המערערים, שחתמו על שטר המשכנתה כערבות להבטחת פירעון הסכומים שהחברה, שבה עבד המערער, תהא חייבת לבנק. בית המשפט המחוזי דן שם בתביעה לגופה. בפרשת משולם בית המשפט נדרש לשאלת מהימנות ולא קיבל את גרסת המערערים, שהבנק לא הסביר את מהות ההתחייבות ואף הסתיר מהם בעת חתימת השטר, שהחברה הייתה חייבת לבנק כספים בשיעור של כמעט כפליים מהבטוחות שהיו בידי הבנק באותה עת. ב. בניגוד למקרה דנן, בו נטען שהמבקשת חתמה מחוץ לבנק ומי שהחתים אותה ומסר לה הסברים אודות כתב הערבות היה חתנה ולא פקיד הבנק, בפרשת משולם חתמו המערערים על שטר המשכנתה בפני רשם המקרקעין, לאחר שזה הסביר להם את מהות העסקה, שהם עומדים לבצע, ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ולאחר ששוכנע, כי הדברים הובנו על ידיהם כראוי וכי מסמכי הבנק, בהם פורטו תנאי המשכנתה, נחתמו בבנק. יתכן ובית המשפט יזקק לקביעות בפרשת משולם לאחר שמיעת ההוכחות בתיק בעת בחינת השאלה האם יש לייחס למבקשת תרומת רשלנות, אולם בשלב זה אין בפרשת משולם כדי למנוע מתן רשות להגן. 8. בתגובה להסתמכות ב"כ המבקש על קביעות בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נ"ד (2) 559 (להלן: "פרשת לופו"), הפנה ב"כ המשיב לקביעת בית המשפט באותה פרשה, לפיה לא תישמע התכחשות באשר לתוקף חתימה על מסמך מצד מי שלא הייתה לו כל טעות באשר למהות המסמך ואשר חתם על המסמך מתוך הסתמכות על הסברי יועץ קרוב לו. גם את הקביעה הנ"ל בפרשת לופו יש לאבחן מהמקרה שלפנינו. כאמור, במקרה שלפנינו, מדובר בתביעה כספית בסדר דין מקוצר, שהגיש בנק נגד המבקשת, אשר לטענתה חתמה בביתה ובנוכחות חתנה על כתב ערבות, ואילו בפרשת לופו חתמו בעל ואישה על שטר משכנתה לטובת הבנק וחתימותיהם אושרו על ידי עורך דין. במקרה שלפנינו, חתנה של המבקשת לא היה מוסמך למסור למבקשת הסברים, שכן החבות ליתן הסברים הינה בהתאם לחוק הערבות של הבנק. כך שהבנק אינו יכול להתחמק מאחריותו על פי חוק בטענה, שהמבקשת ידעה שהיא חותמת על כתב ערבות ונמנעה להגיע לסניף המשיב לפני או אחרי החתימה כדי לקבל הבהרות. לסיכום, ניתנת למבקשת רשות להגן בטענה, שיש לפטור אותה מערבותה בשל מחדל הבנק כמפורט בפסקה 5 לעיל. 9. המבקשת טוענת, כי סע' 36 להסכם בין הצדדים הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד והיה על הבנק להסביר למבקשת את המגבלות וההתחייבויות הדרקוניות, שמוטלות עליה על פי סע' 36 להסכם, לפיו התחייבויות הערב זהות לחלוטין להתחייבויות הלווה, מבלי להתחשב בכך, שהנכס שנרכש מושכן לטובת הבנק והיווה בטוחה להלוואה. היות וניתנה למבקשת רשות להגן בטענה שהמבקשת פטורה מערבותה בשל מחדל הבנק, כיוון שלא דאג להחתימה על כתב הערבות בפני פקיד בנק שיסביר לה את הסיכונים בערבותה, הרי שמתייתר לעת עתה הצורך לדון בטענה המשפטית האם סע' 36 הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. 10. הטענה באשר להטעיה במחדל מטעם הבנק. המבקשת טוענת שמחובת הבנק היה לגלות לה פרטים מכוח הוראת סע' 3 ו-4 ל חוק הבנקאות (שירות לקוחות) תשמ"א-1981 (להלן: " חוק הבנקאות"), שהפרת הוראות אלה גרמה להטעיה של המבקשת, וכי לפיכך יש לפטרה מערבותה. בין היתר נטען על ידי ב"כ המבקשת, כי חובות הבנק היו, בין היתר, לעדכן את הערב אם הערבות היא ללקוח, שיש לו חוב קיים בבנק ואם הלקוח עומד בפירעון החוב הקיים, אם קיים חוב כזה. אכן, על הבנק מוטלות חובות גילוי מכוח הוראת סע' 3 ו-4 ל חוק הבנקאות, ולא רק מכוח הוראות חוק זה. בחוק הערבות (תיקון מס' 2) התשנ"ח - 1997, שהוא הרלבנטי למקרה דנן, פורטו חובות גילוי של הבנק כלפי "ערב יחיד". אולם בתצהיר המבקשת אין שום פירוט אילו חובות גילוי, שהיה עליו לקיים בהתאם לחוק הערבות הפר הבנק. אשר לטענה, שיתכן והינה משתמעת מסיכומי ב"כ המבקשת, שכביכול לא גילה הבנק למבקשת קיום "חוב ישן": בעקבות טיעוני ב"כ המשיב, שהכחיש קיום חוב קודם של החברה, טרחתי וחיפשתי בתצהיר ולא מצאתי, שקיימת בו טענה מפורשת כזו מטעם המבקשת. לפיכך, לא ניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענה זו. 11. לסיכום ניתנת למבקשת רשות להגן כמפורט בסעיף 5 להחלטתי זו. אני קובעת, כי הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל ישולמו לפי תוצאות המשפט. ערבים (ערבות)חובת הגילוי