זיוף חתימה על שיק - סעיף 23(א) לפקודת השטרות

הנתבעת טענה כי החתימה על השיק אינה שלה וכי היא מזוייפת. סעיף 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שהוא, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או היעדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". לגבי יסוד החתימה על השטר, מוטל נטל השכנוע על אוחז הצ'ק. להבדיל מיתר היסודות המקימים חבות עפ"י השטר, אשר לגביהם קבעה פקודת השטרות חזקות המקלות עם האוחז, הרי אין חזקה לפיה המושך הוא החתום על השטר, ואפילו זהו שמו אשר מופיע כחותם. בהקשר זה, אחת היא אם התובע "אוחז כשורה" או אוחז סתם ועליו הראייה כי הנתבע הוא שחתם על השטר. קביעה זו חזרה ונשנתה בשורה ארוכה של פסקי דין, בהם נקבע כי הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה לגבי המסמך היא אומנם חתימתו של הנתבע. להלן פסק דין בנושא זיוף חתימה על שיק: פסק דין כללי בפני תביעה שטרית לאכיפת שיק על סך 25,000 ₪ ז.פ. 22/11/05 ( להלן:"השיק"). השיק נמשך מחשבונה של הנתבעת ונרשם לפקודת התובעת. התובעת הציגה את השיק לפרעון, אך השיק חולל בשל הסיבה: " חתימת המושך אינה בסדר". טענות התובעת התובעת - חברת סמדר מודיעין מוניות בע"מ (להלן: "התובעת") הינה זכיינית של חברה להשכרת רכב. לטענת התובעת, השיק נמסר לה ביום 27/2/05 על ידי מר שמעון חבאז, בנה של הנתבעת (להלן: "שמעון") כבטחון להבטחת עסקת השכרת רכב. השיק ניתן על החלק בלא ציון סכום, כאשר סכום השיק הושלם ע"י התובעת. לאחר שהמשיכה עסקת ההשכרה ושמעון לא פרע את חובותיו לתובעת, הציגה התובעת לפרעון את השיק נשוא התביעה. השיק חולל מסיבת "חתימת מושך אינה בסדר". התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת מכח חתימתה על השיק ולחילופין טוענת, כי הנתבעת נתנה לבנה, שמעון, הרשאה לחתום בשמה ועל כן היא מחוייבת בפרעון השיק מכח מתן הרשאה. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, בקשת הביצוע הוגשה כנגדה רק בגין חתימתה על השיק ולא הוזכר בה דבר בעניין חיובה של הנתבעת מכח הרשאה או מצג. הנתבעת טוענת, כי חתימתה זוייפה, בלא שנתנה לאיש לעשות שימוש בשיק או לחתום בשמה. דיון ומסקנות לעניין טענת הרחבת החזית הנתבעת טוענת, כי טענות התובעת באשר לחתימה מכח הרשאה מהוות הרחבת חזית אסורה, ואולם, עיון בחומר שבפני מעלה כי הנתבעת התייחסה בתצהיר עדותה הראשית לסוגיית ההרשאה וטענה כי "בפועל לא חתמתי על השיק, אינני יודעת כיצד נלקח ממני, לא הרשיתי לחתום על השיק במקומי" (סע' 12 לתצהיר). התייחסותה של הנתבעת לטענת ההרשאה מהווה הסכמה להרחבת החזית ועל כן יש בה כדי לרפא את הפגם, ככל שנפל בבקשת הביצוע, בה לא צויינה עילת ההרשאה. על כן, אינני מוצאת מקום לדחות על הסף את טענת ההרשאה ואדון בה בהמשך. לעניין טענת הזיוף הנתבעת טוענת כי החתימה על השיק אינה שלה וכי היא מזוייפת. סעיף 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שהוא, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או היעדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". כבר נקבע מקדמת דנא, כי לגבי יסוד החתימה על השטר, מוטל נטל השכנוע על האוחז. להבדיל מיתר היסודות המקימים חבות עפ"י השטר, אשר לגביהם קבעה פקודת השטרות חזקות המקלות עם האוחז, הרי אין חזקה לפיה המושך הוא החתום על השטר, ואפילו זהו שמו אשר מופיע כחותם. בהקשר זה, אחת היא אם התובע "אוחז כשורה" או אוחז סתם ועליו הראייה כי הנתבע הוא שחתם על השטר (י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 258). קביעה זו חזרה ונשנתה בשורה ארוכה של פסקי דין, בהם נקבע כי: "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה לגבי המסמך היא אומנם חתימתו של הנתבע . . ." (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פד"י מ"ז(3), 249 והאסמכתאות שם). משהועלתה על ידי הנתבעת טענת הזיוף, היה על התובעת להוכיח את אמיתות חתימתה של הנתבעת על גבי השיק. התובעת לא עמדה בנטל זה. עיון בשיק מעלה כי השיק חולל מחמת כך שחתימת המושך "אינה בסדר" ובכך יש כדי להעיד, לכאורה, כי החתימה אינה חתימתה של הנתבעת, בעלת החשבון ממנו נמשך השיק. לא זו בלבד שהתביעה לא התמודדה עם טענת הכחשת החתימה המקבלת חיזוק מהכיתוב המופיע בשיק האמור, אלא שלמעשה עד התביעה, מר ארז סמדר (להלן: "מר ארז") אישר בחקירתו כי השיק לא נחתם בנוכחותו אלא הגיע חתום וכי אינו יודע לומר בוודאות אם השיק נחתם ע"י הנתבעת (עמ' 6 שורות 15-18 לפרוטוקול). התובעת, מטעמים השמורים עמה, נמנעה מהגשת חוות דעת מטעם מומחה לכתב יד אשר עשוייה היתה לאשש או להפריך את טענת הכחשת החתימה. הימנעות התובעת מהפניית השיק לבדיקת מומחה מקבלת משנה תוקף נוכח הסכמתה של הנתבעת לביצוע בדיקה כאמור (פרוטוקול מיום 26.03.06). אשר על כן, הריני קובעת, כי התובעת כשלה בהוכחת אמיתות חתימתה של הנתבעת על השיק וכי החתימה על השיק איננה חתימתה של הנתבעת. טענת ההרשאה סעיף 92 (א) לפקודת השטרות קובע כי: "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה בידי אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם ביד עצמו או בהרשאתו". לאור האמור בסעיפים 23 ו - 92 (א) לפקודת השטרות, ניתן לחייב אדם בפרעון שיק גם במקרה שלא חתם עליו בעצמו וזאת אם נתן לאחר הרשאה לחתום בשמו. ההלכה הפסוקה החילה את דיני השליחות על דיני השטרות, כך ששולח עשוי לחוב חבות שטרית בתוקף פעולתו של שלוח, גם אם לא חתם פיזית על השטר. ( ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"נ נגד ורד הלבשה, פד"י מ"ח(5) 799, 805). הענקת הרשאה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת ואין הכרח שתהיה מגובה במסמך בכתב ( ש. לרנר, דיני שטרות , עמ' 379). עם זאת, יש לבסס קיומה של הרשאה בהוכחות מספקות ואין די בטיעונים בעלמא ובמסקנות ערטילאיות. על מנת שהתובעת תוכל לתלות יתדותיה בטענת ההרשאה עליה להניח תשתית עובדתית המצביעה על יחסי שליחות בין הנתבעת לבין בנה, מר שמעון חבאז. בהתחשב בכך שהתובעת אוחזת בשיק, על יסוד המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת ובהעדר ראיה לסתור, הריני מקבלת את גרסת התובעת לפיה קיבלה את השיק מידי מר שמעון חבאז, בנה של הנתבעת, במסגרת עסקת השכרת הרכב. ואולם, לא שוכנעתי, כי חתימת השיק ומסירתו נעשו בהרשאתה של הנתבעת ואף לא בידיעתה. אומר כבר כעת, הריני ערה לקשיים בגרסת הנתבעת ואף על פי כן, בבחינת גרסאות התביעה וההגנה, אלה מול אלה, לא מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובעת. זאת ועוד. מעבר לכך, שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, הרי לאחר בחינת מכלול הראיות, לא שוכנעתי בקיומה של הרשאה ואף לא במצג של הרשאה. בנסיון לבסס טענת הרשאה, טען מר ארז בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי הוא עצמו התקשר אל הנתבעת ובשיחת טלפון עמה, היא אישרה כי נתנה את השיק לבנה. (סעיף 3.2 לתצהירו). בחקירתו הנגדית שינה מר ארז מגרסתו זו והעיד כי למעשה לא הוא אשר שוחח עם הנתבעת מלכתחילה , אלא: "משה התחיל את השיחה אבל העביר לי את הטלפון". (עמ' 6 שורה 18-21 לפרוטוקול). מר ארז לא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת כיצד מתיישבות גרסאותיו זו עם זו ולא היתה בפיו תשובה לשאלה, מדוע לא הזכיר בתצהירו את הגרסה עליה העיד (עמ' 7 שורות 1-6 לפרוטוקול). בכך אין כדי למצות את גרסאותיו של מר ארז. עיון בפרוטוקול מיום 05.11.06, מעלה גרסה נוספת, לפיה: ". . . היא לא חתמה על השיקים בנוכחותי. הבן שלה הביא את שיקים, ועובד מטעמי דיבר איתה". (עמ'1, שורה 8-9 לפרוטקול, מיום 05.11.06). ראוי לציין, כי בתצהירו של מר משה קסלסי ( להלן:"מר קסלסי") העובד מטעם התובעת (תצהיר שנמחק בהעדר התייצבות המצהיר), לא ציין מר קסלסי ולו ברמז כי שוחח עם הנתבעת במעמד קבלת השיק משמעון. השאלה האם הנתבעת שוחחה בטלפון עם נציגי התובעת ואישרה להם כי נתנה רשות לבנה שמעון לעשות שימוש בשיק שלה, היא שאלה מרכזית הנוגעת ללב המחלוקת בין הצדדים. הגרסאות השונות שהעלתה התביעה ביחס לעניין מהותי שכזה עומדות לה לרועץ. אין מדובר בסתירות בעניין פעוט ושולי, כפי שמנסה התובעת לטעון בסיכומיה אלא בסתירות משמעותיות היורדות לשורשם של דברים ומשמיטות את היסוד לתביעה. בנסיון לבסס את טענת ההרשאה טען מר ארז בתצהירו כי ביום 23.06.05 הגיעה הנתבעת עם בתה מיכל למשרדי התובעת וכי גם במעמד זה אישרה הנתבעת שיש בידי התובעת שיק שלה ונתנה הסכמתה לשימוש בו (סעיפים 3.5 - 3.6 בתצהיר מר ארז וסעיפים 2-3 לתצהיר מר משה קסלסי) . בחקירתו נשאל מר ארז, מי מטעם התובעת טיפל בעניינה של הבת מיכל, והשיב: "גם משה". (עמ' 8 שורה 6 לפרוטוקול). לאור הודאתו של מר ארז כי גם העובד מטעמו, מר משה קסלסי היה נוכח בפגישה עם הנתבעת וביתה, הרי עדותו של מר קסלסי היה בה כדי לשפוך אור על אירועי אותה פגישה. ואולם, מר קסלסי לא הגיע למתן עדות ותצהירו נמחק. ההלכה היא, כי אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסת בעל דין, בלא מתן הסבר מניח את הדעת להימנעותו, עומד לחובתו של בעל הדין שנמנע מהבאת העדות (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י ל"ה(1), 736 ). הצורך לתמוך את גרסתו של מר ארז בעדות נוספת מקבל משנה תוקף לאור עדותו של מר ארז, לפיה: "משה סיפר לי על השיק של האמא, שאלתי אותה אם היא נותנת את השיק גם לעסקה זו והיא אמרה שכן. (עמ' 9 שורות 2, 3 לפרוטוקול). מתשובה זו ניתן להסיק כי בניגוד לעדותו, מר ארז לא ידע ממקור ראשון על קיומו של השיק שנמסר על ידי הנתבעת ובכך יש כדי להעלות ספק באשר לאמיתות גרסתו לגבי הדברים שנאמרו במפגש עם הנתבעת ובתה. נתתי דעתי לכך שגרסת הנתבעת לא היתה נקיה מספקות. הנתבעת התמקדה, בעיקר, בהכחשת טענות התובעת ולא מסרה גרסה עובדתית מפורטת מטעמה, לא נתנה הסבר לשאלה כיצד ייתכן שדווקא שיק אחד מסוים נעלם מפנקס השיקים שלה ובפועל, לא הגישה תלונה במשטרה. בנוסף, מלכתחילה, כפרה הנתבעת בגרסת התביעה לפיה היתה במשרדי התובעת בלווי בתה מיכל. בתצהיר עדותה טענה כי: "אין כל אמת בטענה של הגב' ארז סמדר כאילו הגעתי אליה יחד עם בתי מיכל ביום 23/6/06. מעולם לא הייתי אצל התובעת ומעולם לא פגשתי את הגב' ארז סמדר ולא ידעתי דבר אודות השיק שלי הנמצא אצלם..." ( סעיפים 9-10 לתצהיר). רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהוגש תצהירו של מר קסלסי, הוגש תצהיר נוסף מטעם ההגנה, תצהיר מטעמה של הבת, הגב' מיכל ברנס. הגב' ברנס הצהירה כי אכן אימה ליוותה אותה ביחד עם שתי חברות למשרדי התובעת. בכך, יש משום שינוי גרסת ההגנה המקורית כפי שהועלתה על ידי הנתבעת והדבר עומד לחובת הנתבעת. עם זאת, גם בהנחה שהנתבעת הגיעה למשרדי התובעת עם בתה, הרי יש לברר מה היה באותה פגישה . בעוד שמר ארז טוען כי הנתבעת נתנה הסכמתה כי השיק יבטיח גם את העסקה עם הבת מיכל, הרי הנתבעת מכחישה את הדברים ומדגישה כי לא היתה מוכנה לחתום כערבה לעסקה. הנתבעת העידה: "לא יודעת. הבת שלי רצתה לשכור רכב, ורצו שאחתום, ולא הסכמתי. חמתו עליה חברות שלה. אני לא אוהבת דברים כאלה, אני לא אוהבת לחתום באחריות" ( עמ' 2 שורות 17-18 לפרוטוקול). גם הבת מיכל העידה כי בקשה מאימה לחתום כערבה, אך האם לא הסכימה ולכן חתמו חברותיה כערבות ( עמ' 5 שורות 3-4 לפרוטוקול). אם היה בידי התובעת שיק "על החלק" אשר יבטיח את עסקת השכרת הרכב עם הגב' מיכל ברנס, מדוע היה צורך בהחתמת ערבים? התשובה לכך מתיישבת עם המסקנה לפיה התובעת לא הסתמכה על השיק של הנתבעת. בנסיון להתמודד עם גרסת הנתבעת, טען מר ארז כי החברות של הגב' ברנס, לא חתמו כערבות, אלא כנהגים נוספים המורשים לנהוג ברכב. אינני מקבלת טענה זו . עיון בהסכם שנחתם עם הגב' ברנס מעלה כי במקום המיועד לציון שמות הערבים רשומים שמות חברותיה ובכך יש כדי לתמוך בגרסתה לפיה החברות חתמו כערבות. מעבר לכך, לא עלה בידו של מר ארז להציג את רשיונות הנהיגה של החברות, אשר היו אמורים להיות בהחזקתו אילו אכן מטרת החתמתן היתה לשם נהיגה ברכב. על כן, הריני קובעת כי חברותיה של הגב' ברנס חתמו כערבות להסכם השכרת הרכב ובכך יש כדי לאשש את טענת הנתבעת כי, אכן, סירבה להיות ערבה לעסקה ובשל סירוב זה הוחתמו החברת כערבות. הריני ערה לכשל בגרסת ההגנה לענין הדברים שנאמרו בפגישה במשרדי התובעת. הגב' ברנס טענה בחקירתה, כי לא הזכירה את שמו של אחיה, שמעון חבאז, בפני נציגי התובעת. חרף זאת, על הסכם השכירות עם הגב' ברנס (נספח ד' לתצהיר מר ארז) נרשם "שיק בטחון משמעון חבאז". הנתבעת ובתה לא ידעו להסביר כיצד ידעו נציגי התובעת על הקשר המשפחתי בין הגב' ברנס לבין אחיה, מר חבאז אם לטענתן לא הזכירו את הקשר המשפחתי ביניהם. התובעת טוענת, כי ידיעת התובעת על הקשר המשפחתי בין הגב' ברנס לבין שמעון חבאז מוכיחה שהנתבעת ו/או בתה ציינו בפני התובעת את הקשר לשמעון חבאז ומכאן שיש לקבל את טענת התובעת, כי הנתבעת נתנה הסכמתה לכך שהשיק ישמש לבטחון עבור עסקת השכירות עם הבת. איני מקבלת את טענת התובעת. הגם שלא מן הנמנע, כי הנתבעת ו/או בתה ציינו בפני נציגי התובעת את הקשר המשפחתי למר שמעון חבאז, עדיין אין בכך כדי ללמד על כך שהנתבעת נתנה לבנה, שמעון חבאז, רשות לעשות שימוש בשיק שלה ועל כך שהסכימה ששיק זה יבטיח גם עסקת השכרת רכב לבת, הגב' מיכל ברנס. בחנתי את גרסאות הצדדים ולא מצאתי כי יש בקשיים שנפלו בגרסת הנתבעת, כדי לרפא את הכשלים המהותיים והחסר בגרסת התובעת. עדותו של מר ארז הינה עדות יחידה של בעל דין אשר לא ראיתי לנכון להסתמך עליה, מה עוד שאין הצדקה לכך, בשים לב לסתירות שנפלו בה, כמפורט לעיל. התובעת, בסיכומיה, מפנה לשורה של פסקי דין וטוענת לקיומה של מגמה, המכירה באפשרות של חיוב שיטרי גם בהיעדר חתימה וחרף טענת זיוף. עיינתי בפסקי הדין ולא מצאתי כי יש בהם לשנות מקביעותיי . הגם שבמקרים מסוימים ניתן משקל לקרבה המשפחתית בין בעל החשבון לבין מי שעשה שימוש בשיק, באופן שהעיד על מתן הרשאה מפורשת או מכללא, הרי אין מדובר בכלל גורף ויש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו לא הונחה תשתית עובדתית מכוחה ניתן לחייב את הנתבעת בפרעון השיק. בנסיבות הענין הריני קובעת, כי הנתבעת לא חתמה על השיק ואין היא מחויבת בפרעונו מכוח חתימתה. לענין ההרשאה- לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של הרשאה או מצג של הרשאה באופן שמונע מהנתבעת לטעון טענת זיוף ומכל מקום מכלול הראיות מלמד על היעדר הרשאה. סוף דבר התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000₪ בצירוף מע"מ. שיקיםמסמכיםזיוף חתימהזיוףשטרפקודת השטרות