##(1) ערעור על הפחתת צו תשלומים בהוצאה לפועל:## באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ)." (ראו: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110). תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו. ##(2) הפחתת הפרשי ההצמדה וריבית בצו תשלומים:## סעיף 81א3(ה) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 מעניק לרשם ההוצאה לפועל רשות להקטין את תוספת הפרשי ההצמדה והריבית או תוספת הריבית, לפי בקשת החייב ומטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמדובר בבקשה לביצוע שטר או בתביעה על סכום קצוב (סעיף (ב)), או בסכום חוב שלא הוגשה בגינו התנגדות חרף חלוף המועד לכך (סעיף (ג)). ##(3) להלן פסק דין בנושא הפחתת צו חיוב בתשלומים בהוצאה לפועל:## פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 03.05.07 (כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון), על פיה, נדחתה בקשת המבקשת להפחתת צו החיוב בתשלומים מיום 27.02.06 במסגרתו חוייבה המבקשת בתשלום חודשי בסך 3,000 ₪. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: ביום 04.02.04 הוכרזה המערערת כחייבת מוגבלת באמצעים, תיקי ההוצל"פ אוחדו ונקבע לה צו חיוב בתשלומים בסכום של 100 ₪ לחודש. במסגרת הליכי הוצל"פ שנקטו המשיבות כנגד המערערת, לגביית חובה, התקיימה למערערת ביום 27.02.06 חקירת יכולת, לפני ראש ההוצל"פ בת"א- יפו, כב' הרשם משה כהן. לאחר חקירה מפורטת חייב ראש ההוצל"פ את המערערת בסכום של 3,000 ₪ לחודש. ביום 27.03.06 הגישה המערערת בקשה למתן ארכת מועד להגשת בר"ע על החלטה זו. בקשה זו נדחה על ידי כב' הרשם דוד גולדשטיין. המערערת לא עמדה בצו החיוב בתשלומים בסכום של 3,000 ₪ שהוטל עליה, כאמור, ושילמה תשלום קבוע בסכום של 100 ₪ בלבד, מידי חודש בחודשו. המערערת הגישה בקשת להפחתת הסכום שנקבע לה לתשלום במסגרת צו התשלומים בנימוק של שינוי נסיבות. ביום 03.05.07 נדחתה בקשה זו ע"י ראש ההוצל"פ, כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון, ונקבע כי המערערת תשלם תשלום חודשי קבוע בסכום של 3,000 ₪. עוד קבעה ראש ההצל"פ, כי את הפיגורים בתשלומים מאז מתן החלטתו של כב' הרשם כהן, תשלם המערערת בתשלום חודשי נוסף בסך 200 ₪. על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ג. לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ בהחלטתה להותיר על כנו את צו חיוב התשלומים בסכום של 3,000 ₪ לחודש, וזאת בשל מצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת, שהתדרדר מאז חקירת היכולת הראשונה. המערערת היא כבת 66, רווקה ואם חד הורית, המתקשה למצוא עבודה, עובדת בהתנדבות כמורה, הכנסתה היחידה היא קצבת הביטוח הלאומי בסכום של 2,095 ₪ והיא סמוכה על שולחנם של מכרים. לטענת המערערת בחקירת היכולת שנערכה ביום 27.2.06, לא היתה מיוצגת ומטעמי בושה/חוסר אונים לא גילתה דבר קיומה של הלוואה שלקחה בשנת 2005 בסכום של 30,000 ₪, מקופת גמילות חסדים, באמצעות ידיד בשם משה קנר, הלוואה זו שימשה את המערערת לתשלום דמי שכירות בסכום של 650$ לחודש. לטענת המערערת, בספטמבר 2006 נטלה הלוואה בסכום של 8,000 ₪ מקרוב משפחה, ששימשו לה למימון לשלושה חודשי דמי שכירות, בגינה מחזירה מידי חודש 500 ₪. לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ, כשראתה בכך בגדר העדפת נושים, שכן אם לא היתה המערערת נוטלת הלוואה זו, היתה נזרקת לרחוב ונותרת ללא קורת גג. לטענת המערערת טעתה ראש ההוצל"פ כשחייבה אותה בתשלום חודשי גבוה כשהיא נסמכת על טענות המשיב, שלא נתמכו במסמכים. ומתעלמת מהתשתית הראייתית שהונחה בפניה בגין מצבה הכלכלי הקשה ביותר של המערערת, לרבות העובדה שנמצאה זכאית לגור בדיור ציבורי, שם היא מתגוררת בדירת חדר מאז חודש ינואר 2007, תמורת סכום של 175 ₪ לחודש. עוד לטענת המערערת, טעתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי למערערת פוטנציאל השתכרות, בעוד המערערת שהיא כבת 66, ללא השכלה פורמאלית, עשתה ניסיונות למצוא עבודה, ללא הצלחה. עוד טוענת המערערת, כי המשיבה 1 נהגה בחוסר תום לב כשסירבה בזמנו, לקבל בחזרה את מרבית הסחורה שבגינה נוצר החוב. וכן נהגה המשיבה 1 שלא כדין, כשהגישה לפרעון שיקים שנרשמו לטובתה בשנת 2001, בזמן שהיה עוד באפשרותה לפרוע השיקים ולקבל בגינם התמורה. ד. לטענת המשיבות, בר"ע זו מטרתה אחת היא, לערער על ההחלטה הראשונה מיום 27.02.06. לטענת המשיבות הבקשה מהווה העתק מדויק של הבר"ע הקודמת שנדחתה וכל כולה טענות עובדתיות מופרכות, שכבר נדונו ונדחו לאחר דיון מעמיק בשתי חקירות היכולת שנערכו למערערת. לטענת המשיבות, הסכום הראשוני שנקבע בסך 100 ₪ לא שיקף את יכולתה האמיתית של החייבת ונקבע בשל הברחת נכסים והעלמת זכויות ונכסים שבוצעו על ידי המערערת. בחקירת היכולת מיום 27.02.06 נחשפו שקריה של המערערת, ונתגלתה העדפת נושים אסורה בסכומים של עשרות אלפי שקלים, אותה מבצעת המערערת מידי חודש. בשל כך, לטענת המשיבות הועמד צו חיוב התשלומים על סך של 3,000 ₪. כן טוענים המשיבים כי בחקירת היכולת מיום 03.05.07, שנערכה לאור בקשת המערערת להפחתת צו החיוב בתשלומים בטענה של שינוי נסיבות, התגלה כי שינוי הנסיבות היחיד היה דווקא לטובה, וכי כיום ונחסך מהמערערת תשלום חודשי בסך 2,000 ₪ לפחות, בגין הדיור. ה. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. סעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, קובע לאמור: " 7ג. חזקה בדבר יכולת החייב - (א) על החייב הנטל להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני ראש ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדדושים לשם כך. לא הרים החייב את נטל ההוכחה או לא הביא את המידע כאמור, מבלי לתת הסבר סביר לכך, יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק לרבות לענין הליכי הבאה ומאסר לפי פרק ז'2." סעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, קובע, אפוא, חזקה הניתנת לסתירה, בדבר יכולתו של החייב לפרוע את חובותיו. על החייב מוטל הנטל להוכיח, לראש ההוצל"פ, את היקף יכולתו לפרוע את החוב הפסוק, ולהביא בפני ראש ההוצל"פ את כל המידע והמסמכים הדרושים לכך (ראו: בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, עמ' 223-225). בענייננו, כאמור, נחקרה המערערת ביום 27.02.06 על ידי ראש ההוצל"פ, כב' הרשם משה כהן, שהתרשם כי אין המערערת מוסרת פרטים מדוייקים ומלאים על יכולתה הכלכלית. ראש ההוצל"פ קבע: "4. התנהלותה של החייבת במהלך החקירה הובילו אותי למסקנה שישנם דברים שהחייבת מסתירה ולא גילתה לראש ההוצל"פ ולצדדים. החייבת סתרה את דבריה במהלך עדותה וכן ענתה תשובות שלא לעניין מבלי שנשאלה על אותם דברים והכל על מנת להתחמק ממתן תשובות לגופן של השאלות" (עמ' 2 להחלטה מיום 27.2.06). כמו כן קבע ראש ההוצל"פ, כי מצא סתירות בעדותה של החייבת וכן ציין כי החייבת התחמקה מליתן תשובה לשאלה כיצד היה ביכולתה לשלם דמי שכירות לשנה שלמה כשלטענתה העסק כבר נסגר. ראש ההוצל"פ קבע עוד, כי מעבודתה של החייבת כמתנדבת בשעות הבוקר והערב, הוא מסיק כי לחייבת קיים פוטניאל הכנסה שעליה למצותו על מנת לפרוע חובותיה לנושים. בנוסף ציין ראש ההוצל"פ את העובדה כי החייבת משלמת סכום של 200 ₪ לחודש עבור מנוי לעיתון יומי. ראש ההוצל"פ מצא כי "9. יכולתה הכלכלית של החייבת עולה הרבה מעבר למה שהחייבת בקשה לתאר בפני...החייבת יכולה לשלם סכומים נכבדים כפי שעשתה כן בתקופה האחרונה והחייבת מסתירה את רכושה ואת זכויותיה ואת הכספים שיש לה מעיני הנושים" (עמ' 3 להחלטה מיום 27.2.06). בתום אותה חקירה העמיד ראש ההוצל"פ, הרשם משה כהן, את סכום החיוב החודשי על סך של 3,000 ₪ לחודש. משסברה המערערת כי סכום החיוב החודשי גבוה ומעבר ליכולת התשלום שלה, פנתה בבקשה להפחתת סכום החיוב החודשי. באותה בקשה טענה המערערת כי חלו שינוי נסיבות לרבות קביעת זכאותה לגור בדיור הציבורי בתשלום של 175 ₪ לחודש. בנוסף, טענה המערערת, כי התשלום מראש בגין שכירת דירה שולם על ידה באמצעות הלוואה בסך 30,000 שנטל ידיד מקופת גמילות חסדים וכי נטלה הלוואה נוספת בסכום של 8,000 ₪ מקרוב משפחה, אותה היא מחזירה בתשלום חודשי בסך 500 ₪. בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 03.05.07, המתייחסת לבקשת החייבת, נקבע כי החייבת לא הציגה נתונים חדשים פרט לצמצום בשכר הדירה והחזר הלוואה בסך 500 ₪ לחודש. ראש ההוצל"פ קבעה: "מכל האמור לעיל, עולה כי החייבת מסוגלת בהתאם לנתונים שנפרשו בפני כב' הרשם כהן, ולא השתנו לרעה אף בחקירה שבפני, לעמוד בסך של 3,000 ₪ אשר נקבע לה. דווקא ההיפך הוא הנכון. הדעת נותנת כי משצומצם שכר הדירה של החייבת והוא כעת סך מינימלי של 174 ₪, נותר ברשותה סכום גדול יותר לתשלום". (עמ' 3 להחלטה מיום 3.5.07) עוד קבעה ראש ההוצל"פ כי אין זה העדפת נושים אסורה כבחירת החייבת הבוחרת להחזיר הלוואה בסך 500 ₪ לחודש לנושה מחוץ לתיקי ההוצל"פ, תחת לשלם סכום זה במסגרת תיקי האיחוד. צו החיוב בתשלומים, החודשי, נותר, איפוא, בעינו בסכום של 3,000 ₪ לחודש וכן חוייבה המערערת בתשלום חודשי בסך 200 ₪, בגין פיגוריה בתשלומים מאז החלטת כב' הרשם מ' כהן. הלכה פסוקה היא כי ראש ההוצאה לפועל הוא זה אשר מופקד על עריכת חקירת יכולת לחייבים, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתו אלא במקרים נדירים, יוצאי דופן, בהם חרג ראש ההוצל"פ בהחלטתו ממתחם הסבירות (ראו: בר"ע (ת"א) 1071/03 גולן נ' בנק לאומי (לא פורסם); בר"ע (ת"א) 1853/04 הידרו מנוף בע"מ נ' אלי סנדורסי (לא פורסם)) . יחס עם זאת, נראה לי, כי בענייננו מוצדקת התערבות מסויימת בקביעת צו החיוב בתשלומים. אמנם, ראש ההוצל"פ, כב' הרשם משה כהן, התרשם כי המערערת מסתירה עובדות שיש בהן כדי לשפוך אור על מצבה הכלכלי האמיתי. אך אין להתעלם מהעובדה כי המערערת לא היתה מיוצגת בחקירת יכולת זו, וכבר בבר"ע על החלטה זו ובבקשה להפחתת צו התשלומים, שההחלטה בה היא נשוא הערעור שבפני, גילתה המערערת דבר קיומה של הלוואה בסכום של 30,000 ₪ שקיבלה מידיד באמצעות קופת גמילות חסדים ששימשה אותה לתשלום שכר הדירה לשנה מראש, וכן הלוואה נוספת בת 8,000 ₪ מקרוב משפחה אותה היא מחזירה בתשלומים חודשיים קבועים של 500 ₪. ראש ההוצל"פ, כב' הרשמת מירב קלמפנר-נבון, בהחלטה נשוא הערעור שבפני, התרשמה, כאמור, כי לא הוצגו בפניה על ידי החייבת נתונים חדשים, פרט להפחתת סכום שכר הדירה והחזר ההלוואה האמורה שמהווה, העדפת נושים אסורה, מטעמים אלה, הותירה את צו החיוב בתשלומים על כנו. נראה לי כי יש להתחשב במצבה הכלכלי הכולל של החייבת, לרבות העובדה שהמערערת עמדה בקריטריונים הנוקשים של המדינה ונמצאה זכאית לדיור ציבורי. המערערת היא, כאמור, אישה מבוגרת, המתקיימת מקצבת זקנה ומתגוררת כיום בדירת חדר (36 מ"ר) בדיור הציבורי, שהתמידה במהלך חקירות היכולת בתשלום בן 100 ₪ בכל חודש בגין חובותיה להוצל"פ. נראה לי, כי המערערת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה בדבר היקף יכולתה הדלה לפרוע את חובותיה. משהרימה המערערת את הנטל העובדתי המוטל עליה ומשנתבהרו הספקות שעלו בחקירות היכולת שנערכה על ידי כב' הרשם משה כהן, סבורני כי יש ללכת כברת דרך מסוימת לקראת המערערת, ואני מפחיתה את צו החיוב בתשלומים לסכום של 1,500 ₪ לחודש. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. צו חיוב בתשלומיםצוויםהוצאה לפועל