מה הדין במקרה של החלפת צ'קים פגומים ? התובע אינו חולק על כי השימוש שעשה ניר בשיקים היה מעשה מרמה. אולם, התובע טוען כי קיבל את השיקים בתום לב. בניגוד לו, הנתבע היה למעשה שותפו של ניר להונאת התובע; זאת באמצעות החלפות השיקים בין הנתבע לניר, שיצרו מצג שווא כלפי התובע וגרמו לתובע לייחס לשיקים תוכן כלכלי אמיתי ולמסור לניר מזומנים תמורתם. בית המשפט ציין כי מושך רגיל, העומד בחזקת תום לב גמור, אינו זקוק אלא לליקוי זעיר בתום לבו של אוחז רחוק בשיק פגום כדי לקנות לעצמו עדיפות בתחרות האינטרסים. לפיכך תביעת האוחז הרחוק נגדו תיכשל, במקרה של פגם בזכות השטרית של הנפרע, אפילו עקב ליקוי זעיר כגון אי התאמה בין שם הנפרע לחתימת ההיסב. אולם, משבתחרות אינטרסים עסקינן, השאלה אינה תום לבו של האוחז הרחוק גרידא, אלא היחס בין תום לבו של האוחז הרחוק לתום לבו של המושך. אם תום לבו של המושך שנפגע מידי הנפרע הוא מלא, די בליקוי כלשהו בתום לבו של האוחז הרחוק כדי להעדיף את המושך על פני האוחז הרחוק. אולם, אם תום לבו של המושך פגום אף הוא - יכול שפגם זה יכריע את תחרות האינטרסים לחובתו של המושך ולטובת האוחז הרחוק; הכול לפי תום לבם היחסי, ושאר שיקולי המדיניות הרלבנטיים לתחרות הזכויות הנדונה. לפיכך יש לבחון את תום לבו של האוחז הרחוק בהשוואה לתום לבו של המושך, על רקע התנהלותו של כל אחד מהם בהקשר הנדון. להלן פסק דין בנושא החלפת שיקים פגומים: פסק-דין מבוא וטענות הצדדים כיצד בוחנים את תום לבו של אוחז בעד ערך, בתביעתו נגד מושך שיקים במסגרת החלפת שיקים עם הנפרע-המיסב? לפניי תובענה שטרית על 8 שיקים בערך נקוב כולל של 331,000 ₪, אשר הנתבע משך לפקודת הנפרע ניר (להלן: 'ניר'), אשר סיחרם לתובע. הנתבע טוען כי ניר נטל ממנו את השיקים במרמה, שעליה הורשע בפלילים לפי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון [נת/10, נת/11, נת/12]. לפיכך הזכות השטרית שהייתה בידי ניר הייתה פגומה. התובע לא היה תם-לב, מטעמים שונים שפורטו בסיכומי הנתבע. לפיכך לא היה 'אוחז-כשורה', ולא רכש זכות טהירה בשיקים. התובע אינו חולק על כי השימוש שעשה ניר בשיקים היה מעשה מרמה. אולם, התובע טוען כי קיבל את השיקים בתום לב. בניגוד לו, הנתבע היה למעשה שותפו של ניר להונאת התובע; זאת באמצעות החלפות השיקים בין הנתבע לניר, שיצרו מצג שווא כלפי התובע וגרמו לתובע לייחס לשיקים תוכן כלכלי אמיתי ולמסור לניר מזומנים תמורתם. דיון והכרעה 5. אציין כבר כעת כי הנתבע לא עשה ניסיון של ממש, ועל כל פנים לא הצליח, לסתור את גרסת התובע בדבר מתן ערך תמורת השיקים הנדונים, אשר גובתה במסמכים [ת/6]. 6. כמו כן, התובע לא ניסה לטעון, כגון בהסתמך על עדות ניר [פרוטוקול, עמ' 21, 24-25], ועל אף האמור בכתב האישום המתוקן שניר הודה בו במסגרת עסקת הטיעון ושעל פיו הורשע, כי למעשה לא היה מדובר כלל על 'עוקץ' - אלא על 'נפילה'. כלומר: התובע לא ניסה לטעון כי כלל לא היה מדובר על מרמה, הפוגמת את הזכות השטרית עם המסירה, ולפני הסיחור - אלא על כישלון תמורה, שהשתכלל בעקבות הסתבכותו של ניר ולאחר סיחור השיקים הנדונים לתובע; ועקב כך זכה התובע בזכות בלתי פגומה בעת מתן הערך, והוא זכאי לתמורת השיקים לפי הלכת גויסקי. 7. לפיכך, ומבלי לקבוע עמדה בשאלת גורלה של טענה כאמור נוכח ההרשעה הפלילית במרמה, יש לומר כי הצדדים, משהסכימו על יסוד המרמה, העמידו את מחלוקתם על שאלת תום הלב היחסי של התובע והנתבע, שעל פיו תוכרע שאלת זכאותו של התובע לתמורת השיקים הנדונים. 8. 'אחיזה כשורה' היא 'תקנת שוק' שטרית, המעדיפה את האינטרס של 'צד רחוק' תם לב - על האינטרס של מושך השיק, שהיה 'צד קרוב' לעסקת היסוד עם הנפרע שהתגלה כרמאי או כמפר חוזה. בהעדפה זו גלומה ההנחה כי צד קרוב לעסקת היסוד מסוגל יותר להגן על עצמו מפני הרמאות או הפרת החוזה על ידי שותפו לעסקה מאשר צד רחוק תם לב. לפיכך שיקולי יעילות מחייבים להקצות למושך את הסיכון הכרוך במרמה או הפרת חוזה על ידי הנפרע, ושיקולי צדק מחייבים להטיל את הנזק לפתחו של המושך אם הסיכון האמור התממש. מטעמים אלה, ונוכח האינטרס הציבורי בהגנת הסחרות השטרית - צד רחוק תם לב עדיף על צד קרוב תם לב. 9. עסקינן, אפוא, בתחרות בין אינטרסים, שבה זוכה האוחז כשורה הן משיקולי צדק ויעילות המשווים בין המושך והאוחז כשורה, והן משיקול של אינטרס ציבורי בהגנת הסחרות של שיקים. 10. אולם, בענייננו - הן שיקולי צדק, הן שיקולי יעילות והן האינטרס הציבורי נוטים לחובתו של המושך-הנתבע. 11. עדותו של הנתבע שזורה בהודאות בהחלפת שיקים עם ניר, בתמורה לטובת הנאה כלשהי: שבועיים אשראי כגרסת הנתבע [פרוטוקול, עמ' 8], או 500 ₪ לשיק כגרסת ניר [פרוטוקול, עמ' 19]. אציין במאמר מוסגר כי גרסת ניר עדיפה בעיניי; הן נוכח העולה מ-ת/11, הן נוכח ההסברים הבלתי משכנעים שמסר הנתבע בחקירתו בעניין זה [פרוטוקול, עמ' 8-9] והן נוכח חוסר ההיגיון בכך שצרכן אשראי היסטרי כמו ניר יוותר לטובת הנתבע על מרווחי-זמנים של שבועיים בין השיקים הנגדיים. גרסתו של הנתבע בהקשר זה לא תרמה לאמינותו. 12. כלומר, הנתבע הודה בביצוע עסקאות שטריות מלאכותיות עם ניר, שנועדו להציג מצג שווא כלפי נותני-אשראי בכלל, וכלפי התובע בפרט. 13. בכך הציב הנתבע את עצמו במצב נחות מזה של מושכי שיקים רגילים, כגון צרכנים שמסרו שיקים לספקים אשר לא סיפקו את הסחורות שהוזמנו, ואשר לאור מעמדם הראוי לאהדה מדקדקים בתום לבם של האוחזים-הרחוקים בטרם מעדיפים את האינטרס של האחרונים. הנחיתות הזו מתבטאת הן במישור תום הלב, הן במישור היעילות, והן במישור האינטרס הציבורי. 14. במישור תום הלב - משום שהנתבע גרם, באמצעות החלפת השיקים, להכשלתו של התובע במתן אשראי בלתי מבוסס לניר. בהשאלה ממונחי פקודת הנזיקין [סעיפים 65-66], אפילו היה תום לבו של התובע לקוי, כטענת הנתבע - הרי שהתנהגותו של הנתבע גרמה לאשמו של התובע. בנסיבות אלה, יש לראות כבעייתית את הסתמכותו של הנתבע על חוסר תום לבו של התובע; אשר, כפי שיבואר להלן, התבטא בעניינים שוליים-יחסית ולא במודעות בפועל או אף בכוח לפגם בזכות השטרית הקונקרטית. 15. במישור היעילות - משום שהנתבע, אשר ידע על הפער בין נפח הפעילות השטרית של ניר לבין הכיסוי הכלכלי האמיתי שלה, היה 'המונע היעיל ביותר' של ההסלמה המסוכנת בצריכת האשראי של ניר מאת התובע ובכלל. הדבר היה נכון לגבי הנתבע עוד יותר מאשר לגבי מושך רגיל, שגם ממנו מצפים למה שלא ניתן לצפות לו מצד רחוק בתנאי שוק - קרי: לדקדק באמינותו של הצד הקרוב לעסקת היסוד, ולהתכסות בבטוחות הולמות כלפיו. 16. במישור האינטרס הציבורי - משום שמלבד האינטרס הציבורי בהגנת הסחרות קיים גם אינטרס ציבורי במלחמה בתופעת החלפת השיקים, המחבלת בתפקודה הרציונאלי וההוגן של הכלכלה. 17. שיקולים אלה מחייבים שלא לבחון את זכאותו של התובע למעמד של אחיזה כשורה על יסוד תום לבו של התובע בלבד, תוך דקדוק בכל פרט, במנותק מהתנהלותו של הנתבע. 18. מושך רגיל, העומד בחזקת תום לב גמור, אינו זקוק אלא לליקוי זעיר בתום לבו של אוחז רחוק בשיק פגום כדי לקנות לעצמו עדיפות בתחרות האינטרסים. לפיכך תביעת האוחז הרחוק נגדו תיכשל, במקרה של פגם בזכות השטרית של הנפרע, אפילו עקב ליקוי זעיר כגון אי התאמה בין שם הנפרע לחתימת ההיסב. 19. אולם, משבתחרות אינטרסים עסקינן, השאלה אינה תום לבו של האוחז הרחוק גרידא, אלא היחס בין תום לבו של האוחז הרחוק לתום לבו של המושך. אם תום לבו של המושך שנפגע מידי הנפרע הוא מלא, די בליקוי כלשהו בתום לבו של האוחז הרחוק כדי להעדיף את המושך על פני האוחז הרחוק. אולם, אם תום לבו של המושך פגום אף הוא - יכול שפגם זה יכריע את תחרות האינטרסים לחובתו של המושך ולטובת האוחז הרחוק; הכול לפי תום לבם היחסי, ושאר שיקולי המדיניות הרלבנטיים לתחרות הזכויות הנדונה. לפיכך יש לבחון את תום לבו של האוחז הרחוק בהשוואה לתום לבו של המושך, על רקע התנהלותו של כל אחד מהם בהקשר הנדון. 20. בענייננו, לאור השיקולים שפורטו - יד הנתבע על התחתונה; גם בשים לב לאופי הליקויים הנטענים בתום לבו של התובע, כלהלן. 21. הדין עם התובע בטענתו בסיכומיו [סעיפים 49-50] כי טענת הנתבע בסיכומיו [סעיפים 24-32], שלפיה ההיסב לא היה תקין, מנוגדת לתצהירו של הנתבע [סעיף 11.2], שם הודה הנתבע בהסבת השיקים מניר לתובע, ומהווה הרחבת חזית אסורה. לו הנתבע היה מעלה טענה זו מלכתחילה, היה התובע יכול להיערך להדיפתה, כגון על ידי חוות דעת גרפולוגית בדבר אמיתות חתימת ההיסב של ניר. אולם, משהנתבע נתפס לאמירה מסוימת של ניר, התמוהה כשלעצמה נוכח מהלך העסקים הרגיל בהקשר של ניכיון שיקים, ומעלה לראשונה בסיכומיו טענה המנוגדת לאמור בתצהירו - הרי שקבלת טענה זו תהווה אי-צדק דיוני כלפי התובע. לפיכך, ולאור אי-הסבירות של הטענה כאילו ניר לא חתם חתימת היסב על גב השיקים שבהם נרשם שמו כנפרע בשעה שסיחר את השיקים לתובע - טענה זו נדחית. 22. ידיעתו של התובע, לרבות עצימת עיניו, ביחס לדרך המפוקפקת שבה ניצל ניר את מעמדו בחברת המחשבים בה עבד - "מתקזזת" עם ידיעתו המקבילה של הנתבע על כך. 23. פרשת רישום החשבוניות על שם מושכי השיקים, בהיעדר חשבוניות לניר, הייתה עשויה להיחשב לפגם בתום לבו של התובע לו ניצב מולו נתבע תם לב באופן מלא; משום שהיה בה כדי להטיל צל במידה כלשהי על האמון שראוי לתת בניר כאחד שהכול איתו שפיר. כמו כן, יתכן שעצם ההסלמה בגיוס האשראי של ניר מהתובע בתקופה הקצרה הרלבנטית של נובמבר 2004 הייתה צריכה לומר לתובע דרשני. אולם, בהיעדר נתבע תם לב באופן מלא כבענייננו, ובשים לב לעברם נטול הפגם של ניר והשיקים שמסר לתובע בכלל, והשיקים שמשך הנתבע בפרט, אשר מעולם לא חוללו קודם לכן - אין באלה כדי להעמיד את התובע בנחיתות מול הנתבע מבחינת תום הלב. 24. טענת הנתבע בדבר קנוניה של ניר עם התובע, ככל טענת תרמית, טעונה מידת הוכחה מוגברת. אולם, לא הובאה לה אפילו ראשית ראיה. התנהלותו של התובע, שסמך על ניר ועל השיקים שהביא, ומסר לו מזומנים - אינה מתיישבת עם קנוניה, ואף לא עם ידיעה בפועל על סיכון כלשהו. לכל היותר ניתן להאשים את התובע בניהול רשלני של עסקו, תוך שבכך הוא מסכן קודם כל את עצמו. התרשלות זו, תוך סיכון עצמי, נחותה מבחינת חוסר תום הלב הגלום בה לעומת מעורבותו ביודעין של הנתבע בפרשת החלפת השיקים, תוך סיכונם של נותני אשראי חיצוניים. 25. איני רואה הבדל ממשי, לעניין המסקנה האמורה, בין גרסת ניר, שלפיה השיקים הנדונים, כקודמיהם, התקבלו מן הנתבע במסגרת החלפת שיקים - לבין גרסת הנתבע, שלפיה השיקים הנדונים נמסרו לניר תחת הסיפור של פנקסי השיקים שאזלו והפנקסים החדשים שטרם התקבלו מן הבנק. החלפת השיקים שברקע אחראית בכל מקרה ליצירת המצג והסיכון. מכל מקום, גם לפי גרסת הנתבע בעניין זה יש לראות בשיקים הנדונים 'שיקים טובה' לניר, המכפיפים את הנתבע-המיטיב למעמדו השטרי של הנפרע-המוטב, קרי: למעמד של מי שנגוע במרמה. כשם שקבלת ערך על ידי המוטב שוללת מן המיטיב טענה להיעדר תמורה [פקודת השטרות, סעיף 27] - כך מרמה אצל המוטב שוללת מן המיטיב טענה לתום לב המתגבר על זכותו של האוחז. גם במבט כזה מעמדו של הנתבע-המיטיב נחות מזה של התובע, קורבנה של המרמה של המוטב שהנתבע אפשר את פעולתו. 26. למעלה מן הצורך אעיר כי לאותה תוצאה הייתי מגיע גם לפי הקונסטרוקציה האמורה לעיל בפסקה ‏6. לכאורה, ועל אף האמור בכתב האישום המתוקן שבו הודה ניר במסגרת עסקת הטיעון, התנהלותו של ניר אינה תואמת 'עוקץ', אלא דווקא 'נפילה'. אזכיר כי ניר נטל שיקים מקרובי משפחתו, ומאנשים שאיתם היו לו יחסים טובים ומתמשכים - ולא מגורמים מזדמנים שבהם הרבה יותר נוח לזנב ומהם הרבה יותר קל להיעלם. ניר לא הכין לעצמו מקלט בחו"ל, ולא נשאר שם, אלא חזר כעבור תקופה קצרה, בידיעה שהוא עומד ליתן את הדין על הסתבכותו. ניר גם הסכים מייד לפיצוי קרבנותיו במסגרת גזר הדין. למעשה, דווקא הסכמתו של ניר להודות במרמה מגלה קבלת אחריות כלפי מעשיו, להבדיל מניסיון להשתמט ממנה. ניר היה יכול גם לטעון להסתבכות תמת לב, ולהכחיש את כוונת המרמה. מצאתי טעם רב גם בטענתו של ניר [פרוטוקול, עמ' 21] שלפיה הפקדת סכומי עתק בחשבון החברה שבבעלותו, ירום מערכות, יומיים לפני טיסתו לחו"ל, כדי להבטיח את פירעונם של השיקים שמסר לנושיו - אינה הולמת דפוס של 'עוקץ'. לאור המקובץ, אני נוטה להאמין כי ניר התכוון לפרוע את השיקים הנדונים, והיה פורע אותם לולא נחסם לפתע צינור האשראי שלו. המשמעות השטרית של דבר זה היא כי השקים הנדונים סוחרו לתובע בעד ערך לפני ההסתבכות שגרמה לכישלון התמורה, וגם לפי קונטרוקציה זו התובע זכאי להיפרע בגינם מן הנתבע. 27. לסיום אוסיף ואעיר כי גזר הדין הפלילי חייב את ניר לפצות את הנתבע בגין השיקים הנדונים, על יסוד ההנחה - שנבעה מעדות הנתבע בהליך הפלילי - כי הנתבע הוא שניזוק מן הצורך לפרוע את השיקים לתובע. גם תוצאה זו של ההליך הפלילי תומכת בתוצאה שאליה הגעתי בהליך שלפניי, שלפיה הנתבע, הצפוי לפיצוי על ידי ניר, יפרע את השיקים מושא הפיצוי לתובע; שאם לא כן אמור התובע, ולא הנתבע, להיות נמענו של הפיצוי שנגזר על ניר [תצהיר ניר, סעיף 13]. 28. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי ממש בטענת התובע בסיכומיו [סעיף 20], המבוססת על עדות הנתבע [פרוטוקול, עמ' 13], שלפיהן השיקים הנדונים אינם קשורים לפרשה שעליה הורשע ניר בזיקה ליחסיו עם הנתבע, ושבגינה חויב לפצותו. על פני האמור באישום השלישי בכתב האישום המתוקן, תוך השוואתו לגרסת הנתבע בענייננו, הן מבחינת התאריכים והן מבחינת סיפור השיקים שהתבקשו עקב החוסר בפנקסים שהוזמנו מן הבנק - מדובר באותו עניין בדיוק. סיכום 29. לאור המקובץ - אני קובע כי התובע נתן ערך בעד השיקים הנדונים, שאותם משך הנתבע במסגרת החלפת שיקים עם הנפרע שהיסב אותם לתובע, או למצער בהמשך להחלפת שיקים כאמור, ובהמשך לשיקים רבים וגדולים כיוצא בהם שנפרעו ללא פגם. בנסיבות אלה, תום לבו של התובע עדיף על זה של הנתבע, וגם שיקולים נוספים של מדיניות משפטית תומכים בהקצאת הסיכון והנזק לנתבע דווקא. 30. לפיכך התובענה השטרית מתקבלת. 31. לאור הליקויים בתום לבו של התובע, כאמור לעיל בפסקאות ‏22-‏23; ובשים לב לכך שהתובע הודה באי-הקפדה על קיום חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות [פרוטוקול, עמ' 26] - אין חיוב בהוצאות לזכות התובע, מלבד אלו שנצברו לזכותו בתיק ההוצל"פ. 32. התובע רשאי לפעול בתיק הוצל"פ מס' 01-69177-05-8. שיקים