בקשה לאכיפת שעבודים

להלן פסק דין בנושא בקשה לאכיפת שעבודים: פסק דין 1. מהות הבקשה: הבקשה שבפניי הינה בקשה לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע. הבקשה מתייחסת לזכויות המשיבה (להלן: "החברה") בנכס הידוע כחלקה 96 בגוש 7022 ביפו ( להלן: "הנכס"), אשר שועבדו לבנק בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה. זכויות אלה נובעות מחוזה חכירה מהוון מיום 19.2.97, בין החברה לבין הפטריאך של העדה היוונית הקתולית ויורשיו (להלן: "חוזה החכירה"). זכויות אלה שועבדו באגרת חוב מיום 3.7.97 (להלן: "אגרת החוב הראשונה"). כמו כן, התבקשה אכיפתו של שעבוד קבוע ושוטף מדרגה ראשונה על כל זכויות החברה בפרוייקט אשר נבנה על ידה על הנכס (להלן : "הפרוייקט"). זכויות אלה שועבדו באגרת חוב מיום 16.12.97 (להלן: "אגרת החוב השנייה"). בין היתר התבקש כינוס נכסים על מנת לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך השלמת הליכי חלוקה של הנכס; רישום זכויות החכירה על פי חוזה החכירה על שם החברה או רוכש הנכס; ייחוד הערות אזהרה הרשומות על חלקה 96 בגוש 7022 וכן כל פעולה אחרת הנדרשת על מנת לאפשר את מכירת הנכס והפרוייקט. עוד נאמר בבקשה כי אגרת החוב הראשונה נוצרה על ידי החברה על מנת להבטיח אשראיים, הלואות ושירותים אשר יקבלו החברה או בעל השליטה בה ומנהלה, מר טלל אבו מאנה, (להלן: "טלל"). אגרת החוב הראשונה מבטיחה את תשלום הסכומים מכל סוג אשר יגיעו לבנק מהחברה או לטלל אשר כונו יחד "החייבים" במסגרת אגרת החוב. הזכות העיקרית אותה שעבדה כאמור החברה במסגרת אגרת החוב הראשונה, היתה זכות החכירה של החברה בנכס. על פי חוזה החכירה, החכירה הפטריארכיה של העדה היוונית הקתולית לחברה את הנכס ל- 49 שנים עם אופציה להערכה ל- 49 שנים נוספות. החברה הקימה על הנכס בניין מגורים בן 11 דירות. לצורך הקמת הפרוייקט העניק הבנק לחברה הלוואות ואשראיים על פי מסמך "תנאים כלליים למימון בנייה" מחודש דצמ' 97'. על פי הוראות מסמך זה יצרה החברה לטובת הבנק את אגרת החוב השנייה, בו שעבדה את כל זכויותיה בפרוייקט. עולה אם כן כי אגרות החוב יחד מבטיחות הן את חיוביה של החברה והן את חיובו של טלל לבנק. לאור הפרות חוזרות ונשנות על ידי החברה וטלל, העביר הבנק את שני חשבונות הבנק אשר שועבדו במסגרת אגרת החוב השנייה - חשבון 627121 וחשבון 70777 בסניף מס' 693 בעג'מי, לטיפול משפטי. לאור זאת, שונו מספרי החשבון והחשבון אוחד לחשבון אחד אשר מספרו 534771610. לבקשה צורף תצלום תדפיס תנועות חשבון זה נכון ליום 14.6.04, אשר מורה על יתרת חוב בסכום של 8,190,061.34 ₪. במסגרת הבקשה תוארו הנכס בפרוייקט ואף צורף דו"ח שומה אשר נערך עבור החברה בטלל ביולי 2004, ממנו עולה כי שווי זכויות החכירה של החברה בנכס, כשהוא ריק ופנוי, הינו בגבולות של 4.3 מליון דולר. במסגרת הבקשה נאמר כי בתחילת יולי 99', כאשר התברר לבנק כי למרות התחייבויותיו של טלל לפרוע את החובות המובטחים, לא נפרעו החובות, הודיע הבנק לטלל כי עד ליולי 99' תוגש בקשה לאכיפת אגרות החוב. טלל ביקש מהבנק ארכה נוספת לפרעון החובות המובטחים, כאשר הוא מסכים כי אם עד יום 1.9.99 לא יפרעו החובות, יהיה הבנק רשאי לפתוח בהליכים משפטיים והחברה נותנת הסכמתה למימוש אגרות החוב. החברה וטלל לא פרעו את החובות ולכן הוגשה בקשה לאכיפת אגרות החוב ומינוי כונס נכסים במסגרת תיק פש"ר 2614/99. במסגרת הליך זה הגיע טלל לפשרה עם הבנק ביום 18.11.99 (להלן: "הסכם הפשרה הראשון"), אשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 13.1.00. החברה וטלל ביקשו לתקן את הסכם הפשרה הראשון באופן של פריסה רחבה יותר והסכם הפשרה תוקן בהתאם. טלל והחברה לא עמדו בהסכם הפשרה הראשון ובהסכם הפשרה המתוקן. לפי הוראות הסכם הפשרה המתוקן הראשון, הרי שאם החייבים יפרו את חיוביהם, יהיה הבנק רשאי לחזור ולבקש במעמד צד אחד את אכיפת אגרות החוב ומינוי כונס נכסים. לאחר חתימת הסכם הפשרה הראשון והסכם הפשרה המתוקן, שילמו טלל והחברה סכומים שונים, אולם הם הפרו הסכמים אלה ובשנת 2002 פנו לבנק בבקשה לפרוס את החוב מחדש. ביום 9.4.02 נחתם הסכם פשרה נוסף (להלן: "הסכם הפשרה השני"). יתרת חובם של החייבים באותו מועד, עמדה על סכום של כ- 8 מליון ₪. על פי הוראות הסכם הפשרה השני, כל הוראות הסכם הפשרה הראשון והמתוקן ימשיכו לחול. גם הסכם הפשרה השני הופר על ידי החייבים ומחודש אוק' 2002 הפסיקו החייבים את התשלומים. בעקבות זאת, נשלחו מכתבי התראה והחברה וטלל המשיכו לשלם תשלומים לא סדירים עד יוני 2004. בשלב זה פנה טלל פעם נוספת לבנק וביקש פריסה נוספת לחוב. הבנק הסכים להגיע להסדר נוסף לפנים משורת הדין, וביום 8.8.04 נחתם הסכם הפשרה השלישי. מאז נחתם אותו הסכם לא שילמו החברה או טלל סכום כלשהו. בסופו של דבר, נאמר כי לבנק עומדת הזכות לאכיפת אגרות החוב לאור הסכמות הצדדים ואף לאור האמור באגרות החוב עצמן. 2. תגובת החברה: טענתה העיקרית של החברה כנגד הבנק לאכיפת אגרות חוב, היא טענה באשר לגובה החוב. החברה הפנתה להבדל שבין הסכום בסך 8.1 מליון ₪, כפי שצויין בבקשה לאמור בתצהירה של הגב' מלי ברון מטעם הבנק, שם נאמר כי החוב הינו 8.9 מליון ₪. יש לציין כי הסכום הראשון מתייחס לתאריך 8.6.04 ואילו הסכום השני ליום 7.3.05. החברה טענה כי החישוב אשר הוביל לסכום הנקוב בתצהירה של הגב' ברון, איננו משתקף בדף חשבון שצורף לבקשה. עוד טענה החברה כי אין לייחס לדף החשבון אשר צורף לבקשת הבנק כל ערך ראייתי, שכן מדובר בתדפיס אשר נוצר יש מאין והוא סתום ואיננו יכול להוות רשומה של תאגיד. זאת לאור העובדה שאין בו כדי להוות פלט של רישום, כאשר נושא התדפיס נערך בסמוך להתרחשותו. התדפיס הונפק על פי האמור בו ביום 7.3.05. אולם, אין למצוא בו כל פעולה שנעשתה לאחר ספט' 2004. בחשבון מהסוג הזה חייבים להופיע לפחות פעולות אוטומטיות כגון חיובי עמלות וריבית. הסברי הבנק לפיהם שינה מספרים של שני חשבונות ואיחד אותם, אינם נסמכים על דבר למעט אמרתו של המבקש. מדובר באיחוד שנעשה שלא כדין ויש בו כדי לטשטש את אשר נעשה בחשבונות. לכן, חובה הנטען של החברה נותר על פניו עלום ובלתי נהיר ולכן לא מתגבשת תשתית לבקשה לאכיפת השעבודים. עוד נאמר כי זכויות החברה בנכס נקבעות על פי חוזה החכירה. על פי חוזה חכירה זה, אשר נחתם בין החברה לבין הפטריארכיה, כפופות זכויות אלה לדיירות מוגנת של טלל. עוד נאמר כי לטובתו של הבנק נרשמה משכנתא מדרגה שנייה על זכויות הבעלים וכי שטרי המשכנתא, אשר צורפו לבקשה, אינם חתומים ומאושרים על ידי רשם המקרקעין ולכן הם נעדרי תוקף. כמו כן, נאמר כי במינוי כונס נכסים יהיה כדי להכביד על החברה ולהעצים את נזקיה ואת הפסדיה, בגין העלויות הכבדות אשר ייגרמו כתוצאה מהכינוס. רק החברה מסוגלת להתמודד עם מכירת הפרוייקט באיזור בו הוא ממוקם, ולכן הליך הכינוס מיותר. עוד טענה החברה כי היא נכונה לשלם את חובה לבנק ובלבד שהוא חוב נכון לאחר שיוסר ממנו הערפל. למרות המצוקה הכלכלית אליה נקלעה החברה, הרי שלאורך כל הדרך שולמו על ידה כספים בסכומי עתק המגיעים לסך של כ- 7.5 מליון ₪. הבנק נקט פעולות בחוסר תום לב ומונע מהחברה להגיע לבירור החוב הנכון. הבנק שולל מהחברה את האפשרות לבדוק את החיובים והתשלומים אשר בוצעו. גם פניות החברה לבנק לקבל דפי חשבון לא נענו. לכן, יש לראות בבנק כמי שהסתיר נתונים מאת החברה. לאחר שתבדוק את החברה את החיובים הנכונים, תפעל החברה לפרעון החוב על פי שיעורו הנכון. עוד נאמר כי על פי ההסכם מנוב' 99', צורפו לחיובי החברה יתרות חובה בחשבונות של טלל, של גב' אבו מאנה וחברה אחרת בחשבונות נוספים, כאשר על פי אגרת החוב שועבדו למבקש רק שני חשבונות שאוחדו. לאור כל זאת, טענה החברה כי אין לאכוף את אגרות החוב. התגובה נתמכה בתצהירו של מר טלל. 3. דיון והחלטה: א. האם קמה עילה לאכיפת אגרות החוב - אי פרעון החובות המובטחים - באגרת החוב הראשונה הובטחו הן חובות החברה והן חובות טלל בגין קבלת שירותים בנקאיים באופן כללי. אגרת החוב השנייה נערכה על ידי החברה, והיא באה להבטיח את האשראיים וההלוואות אשר קיבלה החברה לשם הקמת הפרוייקט. מחומר הראיות שבפניי עולה בבירור כי החברה וטלל לא פרעו את החובות המובטחים במהלך השנים. עוד במכתבו של מר טלל מיולי 97' (נספח י"ג - 1 לבקשה), נאמר במפורש כי החברה חייבת לבנק סכום של כ- 9.9 מליון ₪ נכון ליום 14.6.99. בכתב התחייבות זה נאמר על ידי החברה כי הבנק פנה ודרש את פרעון החוב ואף הודיע כי יפעל לאכיפת השעבוד השוטף על כלל הנכסים והשעבוד הקבוע על הפרוייקט. החברה ציינה כי אין באפשרותה לפרוע את החוב ולכן ביקשה ארכה של 45 יום כדי לפרוע אותו. בסעיף 3 לכתב ההתחייבות נאמר כי אם עד ליום 1.9.99 לא יגיעו הצדדים להסדר בדבר פרעון החוב, יהיה הבנק רשאי לנקוט בכל ההליכים המשפטיים לצורך גביית סכום החוב לרבות אכיפת השעבודים "אנו נותנים בזאת את הסכמתינו מראש לאכיפת השעבוד השוטף ו/או השעבוד על הפרוייקט ולמינוי כונס נכסים לצורך מכירת נכסינו". גם בהסכם הפשרה הראשון אשר נערך בנוב' 99' בין החברה לטלל לבין הבנק, נאמר במפורש כי חובם הכולל של החייבים לבנק, בין כחייבים עיקריים ובין כערבים, נכון ליום 5.9.99, הינו בסכום של כ- 11.6 מיליון ₪. יש לציין כי במסגרת הסכם זה ניתן פירוט של החשבונות השונים בהם קיימת יתרת החוב שהיא נשוא אותו הסכם. בפירוט החוב מצויים כל אותם חשבונות אשר צויינו על ידי החברה בסעיף 32 לסיכומים כחשבונות שלא נכללו באגרת החוב. כל החובות בכל אותם חשבונות (חשבון 14753, 47279, 32484, 7770693) נכללו בהסכם הפשרה הראשון והוגדרו יחד "סכום החוב". עוד נאמר במפורש כי אגרות החוב נוצרו כדי להבטיח את אותם חובות. אין לכן כל מחלוקת או אי בהירות באשר לחובות שנוצרו ולחשבונות השונים בהם נוצרו אותם חובות. יתרה מזאת, באותו הסכם פשרה ראשון שבו צויין החוב הכולל בכל החשבונות, נאמר כי אם לא יעמדו החייבים בהתחייבויותיהם, הרי שלא יתנגדו למימוש איזה מהבטחונות אשר הועמדו לטובת הבנק. אין מחלוקת כי לאחר חתימת הסכם הפשרה הראשון והתיקון אשר נערך לו, שולמו סכומים שונים על חשבון החוב. עם זאת, בשנת 2002 התבקשה פריסה מחדש שכן החברה וטלל לא עמדו בהסכמים אלה. כך עולה מהסכם הפשרה השני מאפריל 2002, בו נאמר כי בנוב' 99' נערך הסכם הפשרה הראשון וכי החייבים הפרו אותו. עוד נאמר כי ביום 30.3.02 מגיעה יתרת החוב לסך של 8.1 מליון ₪. לאחר שהפרו החייבים גם הסכם זה, נשלחו להם כאמור מספר מכתבי התראה אשר אחריהם שולמו סכומים שונים. אולם, בחודש יוני 2004 הגיעה יתרת הפיגורים בלבד לסכום של 1.1 מליון ₪. עובדת קיומו של החוב והפרת הסכמי הפשרה, עולה מהסכם הפשרה השלישי אשר נחתם כאמור באוג' 2004. בהסכם זה, אשר נערך גם הוא בין החברה וטלל לבין הבנק, נאמר כי הסכמי הפשרה הקודמים הופרו וכי חוב החייבים לבנק נכון ליום 7.6.04, מגיע לסכום של כ- 8.1 מליון ₪. במסגרת חקירתו הנגדית, אישר טלל במפורש כי הפקדות הכספים אשר בוצעו נעשו עד לפני שנה וחצי, כאשר מועד העדות היה ב- 15.9.05. אין לכן ספק כי לאחר הסכם הפשרה השלישי, לא הופקדו כספים כלשהם על חשבון החוב. יש לזכור כי במסגרת התשובה טענה החברה כי שילמה במרוצת השנים 7.5 מליון ₪ וכי אין לכן לראות ביתרת החוב אשר ננקבה בבקשת האכיפה כיתרת חוב נכונה. דפי החשבון השונים נמסרו לב"כ החברה, כפי שעולה מההודעה אשר נמסרה על ידי ב"כ החברה לתיק בימ"ש ביום 29.9.05. למרות קבלת דפי החשבון וטענת החברה כי לאחר קבלתם תוכל לבדוק את החוב ולשלם את החוב הנכון, הרי שלא הוצג תחשיב נגדי לאישור יתרת החוב אשר צורף על ידי הבנק לבקשה. יתרה מזאת, מהטבלה אשר צורפה ע"י החברה אשר הנתונים שבה "נשלפו" לדברי החברה מדפי החשבון אשר נמסרו לה על ידי הבנק, עולה כי בוצעו אכן הפקדות. אולם, כל זאת רק עד יולי 2004, כלומר עד לפני חתימת הסכם הפשרה השלישי ולא לאחר מכן. בהקשר זה יש לציין כי אין כל מקום לטענות אשר הועלו כנגד הבנק באשר לאיחוד החשבונות. גב' ברון הסבירה בתצהירה כי האיחוד נעשה לאור העברת החוב לטיפול משפטי. אין בכך משום פעולה שלא כדין כפי שטענה החברה ואין גם בסיס לטענה כי לאישור יתרת החוב אין ערך ראייתי. בכל מקרה, מחלוקת באשר לגובה החוב, איננה מונעת את ההצדקה שבאכיפת אגרת החוב כאשר לא שולם סכום כלשהו על חשבון החוב מאז עריכת הסכם הפשרה השלישי. טענתו של טלל בחקירתו הנגדית כי טעה כאשר חתם על הסכמי הפשרה השונים אשר ציינו את החוב, התבררה לו לדבריו עוד לפני 3 שנים (עמ' 5 לפרו' שורה 20). לדבריו, היה בסניף ביפו מנהל בנק ש"גנב את כל הזקנים" והיה מנהל נוסף "ופתאום נעשה בלאגן בבנק". למרות זאת, לא פעל טלל במהלך כל השנים שעברו מאז שנודע לו, לטענתו, על אותה טעות בחתימה על ההסכמים לשם ביטולם. יש לכן לראות בהסכמים אלה כהסכמים תקפים ומחייבים המאשרים את סכומי החוב אותם לא פרעה החברה. לאור זאת, אין כל יסוד לטענות החברה, הן בבקשה והן בסיכומים, כי מדובר בחוב לא מהימן שאיננו מקנה בסיס לאכיפת אגרות החוב. מכל האמור לעיל, עולה במפורש כי קיים חוב מובטח אשר גובהו אושר מספר פעמים על ידי החברה, אותו רשאי הבנק להעמיד לפרעון מיידי - הן על פי תנאי אגרות החוב והן על פי ההסכמים השונים אשר נערכו במהלך השנים בין הצדדים והופרו על ידי החייבים. לכן, קיימת לבנק גם הזכות לאכוף את אגרות החוב ולמנות כונס נכסים. ב. טענות החברה באשר לזכויות בנכס וטענות ההכבדה שבמינוי כונס- העובדה כי הבעלות בנכס רשומה עדיין על שם הפטריאך, איננה מונעת את אכיפת השעבוד על ידי הבנק על הזכויות הקיימות לחברה. גם הטענה כי זכויותיה של החברה כפופות לזכות נטענת של דיירות מוגנת של טלל, איננה מונעת את אכיפת השעבודים וטענות אלה יתבררו בשלבי המימוש. אין גם כל מקום לטענות השונות אשר הועלו על ידי החברה באשר לעלויות הכרוכות בכינוס הנכסים, ובדבר אפשרות המכירה הטובה יותר הקיימת בידה לאור מיקומו של הנכס. החברה איננה משלמת את חובותיה מזה מספר שנים, למרות הארכות השונות והפריסות אשר ניתנו לה על ידי הבנק מאז שנת 99' ועד היום. הבנק רשאי לפעול על פי שיקול דעתו ואם הוא סבור כי הדרך הנכונה להבטיח את תשלום החוב היא באמצעות מימוש השעבודים, הרי שהוא רשאי לעשות זאת - גם אם הדבר יכביד על החברה אשר שעבדה את נכסיה כערובה להבטחת החוב אשר בתשלומו לא עמדה. 4. סיכום התוצאה היא כי אני מקבלת את בקשת הבנק ומורה על אכיפת השעבודים, כאמור בבקשה. הנני ממנה את עו"ד אלכס קיסרי לתפקיד כונס נכסים קבוע על זכויותיה הקנייניות והחוזיות של חברת טללי יפו בע"מ בנכס הידוע כחלקה 96 (מגרש 108 בגוש 7022 בקרן הרחובות יהודה מרגוזה ויהודה הימית ביפו. סמכויותיו: לאכוף את אגרת החוב בכפוף לכל דין ועל פי תנאי אגרת החוב. לא ימומשו נכסים אלא באישור בית המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה. דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 30 יום ולאחר מכן מידי 6 חודשים. הערבויות אשר הופקדו במסגרת הכינוס הזמני ישמשו גם לצורך הכינוס הקבוע. המבקש יפקיד התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪. כונס הנכסים יפקיד התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪. שעבוד