השיק חולל, עקב כך שהנתבעת נתנה הוראת ביטול לשיק, לאחר שהתעורר אצלה חשד שהשיק נגנב. להלן פסק דין בנושא ביטול צ'ק שנגנב: פסק דין 1. לפני תביעה כספית, אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר", לפי פרק ט"ז 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). תחילתם של ההליכים בתובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, על דרך של בקשה לביצוע שטר, אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, במסגרת תיק מס' 9-02-01069-14 והדיון בה הועבר לבית משפט זה. הבקשה לביצוע שטר מתייחסת לשיק אחד, שמספרו 0016597, על סך 8,775.50 ₪ (סכום קרן), שמועד פרעונו 25.10.2000, אשר ערוך, ע"י הנתבעת, לפקודת "קראדי יאיר הובלות" (להלן: "השיק"). השיק חולל, עקב כך שהנתבעת נתנה הוראת ביטול לשיק, לאחר שהתעורר אצלה חשד שהשיק נגנב. בחזית השיק (בצד ימין למטה) נרשמו ע"ג השיק המילים: "נ.ה.ב" ו"שיק גנוב" ו- "חתימת מושך אינה תקינה". 2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק (בש"א 3431/02) וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות (בש"א 3432/02), כאשר טענותיה העיקריות הן: א. השיק נגנב. ב. חסרה חתימה אחת של מורשה, כאשר לפרעון השיק דרושות שתי החתימות. ג. זיוף החתימה המגבילה את סחרותו של השיק. ד. זיוף חתימת ההיסב. 3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובע הגיש תצהיר יחיד מטעם עצמו ואילו הנתבעת הגישה שני תצהירים, האחד של סמנכ"ל הנתבעת, מר חיים מאיר, והשני של מר יאיר קראדי, הוא מנהל החברה הנפרעת. 4. הואיל והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות נקבע התיק לשמיעת ראיות. 5. טענות התובע בתמצית: בחודש ספטמבר בשנת 2000 ביצע התובע עבודות בניה ושיפוצים עבור הקבלן, מר ג'האד חטיב, המתגורר בחברון (להלן: "הקבלן"). עבור עבודות הבניה שילם הקבלן לתובע סך של 10,000 ₪, כאשר חלק מהסכום בסך של 8,775.50 ₪ שולם באמצעות השיק נשוא המחלוקת והיתרה שולמה במזומן. התובע והקבלן מכרו את השיק למר אלי אקרמן, אשר עוסק בנכיון שיקים (להלן: "אקרמן"). ראה בעניין זה עדותו של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול: ". . . ג'יהאד נתן לי את השיק. לא רציתי לקבל אותו. הוא רצה לפדות אותו, הלכנו לאקרמן ו ג ' י ה א ד נ ת ן ל ו א ת ה ש י ק ואני קיבלתי סך של 1,800 ₪ ואחרי כן עוד 7,000 ₪ בערך . . ." (ההדגשה שלי ע.ר.). התובע טוען שהוא ומר אקרמן ביצעו שיחות טלפוניות לנתבעת ולבנק כדי לודא שהשיק תקין וניתן לפירעון בבוא העת. השיק לא כובד במועד הפירעון. מר אקרמן שאחז בשיק בזמן הפקדתו בבנק פנה אל התובע ודרש את כספו בחזרה. התובע החזיר למר אקרמן את הכספים שנתקבלו אצלו וקיבל בחזרה את השיק, כאשר עליו כבר נכתבו ההערות: "שיק גנוב" ו- "נ.ה.ב.". התובע טוען כי הוא אוחז בשיק בתום לב ובתמורה. בנוסף טוען התובע כי כשירותו של השיק אושרה על ידי הנתבעת ומכאן זכאותו להיפרע ממנו. 6. טענות הנתבעת בתמצית: הנפרעת, חברת "קראדי יאיר הובלות" (להלן: "הנפרעת") העניקה שירותי הובלות לנתבעת. בגין שירותיה אלו היתה זכאית הנפרעת לקבל סך של 8,775.50 ₪ מהנתבעת. ביום 7.9.00 הכינו במשרדי הנתבעת שיק ליום 25.10.00. על השיק חתם מנכ"ל הנתבעת והייתה חסרה חתימה נוספת של מורשה חתימה נוסף. כאשר הגיע המועד להעביר השיק לידי הנפרעת, לא נמצא השיק. בעקבות זאת, פנתה הנתבעת לבנק בבקשה לבטל את השיק בנימוק שהשיק אבד ובעקבות כך, מסרה לנפרעת שיק חלופי. ביום 29.10.00 הנתבעת קיבלה הודעה מהבנק, כי השיק הוצג לפרעון והוחזר עקב הוראת הביטול של הנתבעת ואי תקינות החתימה. לאחר הניסיון לפרוע את השיק, הבינה הנתבעת, כי השיק נגנב והגישה תלונה במשטרה בדבר גניבה וזיוף השיק. 7. הכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, הוא שעל התובע דרושה הרמת נטל ההוכחה למעלה מ-50%, היינו על פי מאזן ההסתברות. במידה והרים התובע את נטל ההוכחה מעל ל-50%הוא הזוכה בתביעתו. 8. אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, בעדויות, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את נטל השכנוע ולא הוכיח את זכותו להיפרע מהשיק. 9. השאלה הראשונה אשר נשאלת היא, האם התובע יכול להיפרע מהשיק עקב טענתו שהוא אוחז בו "כשורה". 10. בסעיף 28 (א) לפקודת השטרות (להלן: "הפקודה") נקבע מיהו אוחז כשורה, וכדלקמן: " . . .אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. . ."(ההדגשה שלי ע.ר.). יש להבהיר, כי עפ"י גרסתו של התובע, הרי שהתובע סירב לקבל את השיק מידיו של הקבלן וקיבל את השיק פעם אחת בלבד מידיו של אקרמן. לשיטתו של התובע, הרי שהקבלן מסר את השיק לאקרמן ואקרמן מסר את השיק לתובע: ". . .הלכנו לאקרמן וג'יהאד נתן לו את השיק . . ." (עמ' 4 משורה 23). לאחר שהשיק חזר בבנק, טען התובע שקיבל את השיק מידיו של אקרמן (עמ' 5 לפרוטוקול משורה 9). אין מחלוקת, כי התובע קיבל את השיק ממר אקרמן ובעת קבלתו של השיק אצל התובע, היו כבר רשומות עליו ההיערות: "שיק גנוב" ו- "נ.ה.ב.". לאור הערות אלו, לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע נטל את השיק כשהוא לא היה תקין לפי מראהו וכי במועד קבלת השיק מאקרמן כבר הייתה לתובע הידיעה שהשיק חולל לפני כן. לפיכך, התובע איננו יכול להחשב כ"אוחז כשורה" בשיק. כאמור, כאשר התובע קיבל לידיו את השיק מידי מר אקרמן, על השיק היו רשומים מספר דברים המונעים את תקינותו. היה רשום כי השיק גנוב, שניתנה הוראת ביטול ושחתימת המושך אינה תקינה. שלא בתום לב בחר התובע להתעלם מכיתובים אלו, הפוגעים בתקינותו של השיק. טעם נוסף לכך שהתובע אינו אוחז כשורה הוא, כי הנתבעת הוכיחה שהשיק נשוא התביעה נגנב ממנה. השיק נשוא התביעה הושג ברמאות [ראה סעיף 28 (ב) לפקודה], אם של התובע ואם של אחר, על כן אין התובע יכול להחשב כאוחז כשורה. התובע בטעוניו השונים לא הציג כל ראיה או אסמכתא בדבר אמיתות טענותיו. הקבלן ומר אקרמן כלל לא העידו בבית המשפט, ולא הוצג כל מצג שיכול לאמת את התרחשות הדברים בדרך אותה תיאר התובע. 11. התובע אף לא טרח להציג הוכחה לכך שהשיק ניתן לו בתמורה לעבודה שביצע עבור הקבלן, וגם לא טרח להוכיח בדרך נאותה את העיסקה שבינו לבין הקבלן ואף לא טרח להביא את הקבלן לעדות מטעמו. 12. בית המשפט מוצא שיש להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסתו של התובע, שהיא עדות יחידה של בעל דין. 13. שאלה נוספת שעולה, היא האם השיק נשוא התביעה נגנב מידי הנתבעת. 14. התובע טוען כי קיבל השיק מידי הקבלן בחודש ספטמבר 2000. הנתבעת הכינה שיק לנפרעת על סך 8,775.50 ₪ בתמורה לעבודות שביצעה עבורה. השיק נחתם בידי אחד ממורשי החתימה והמתין במשרדי הנתבעת עד לחתימתו של מורשה החתימה השני. עת הגיעה הזמן למסור את השיק לידי הנפרעת לא נמצא השיק. הנתבעת צירפה אסמכתאות, כי אכן נשלחה לבנק הוראת ביטול, עת השיק אבד. וזאת כשבוע לאחר שנרשם השיק, ביום 14.9.00. באותו היום נמסר לידי הנפרעת, שיק חלופי לשיק שנגנב. הזמן שלקח לנתבעת להודיע לבנק על הוראת הביטול הוא זמן סביר. השיק החלופי שניתן לנפרעת תומך בכך שהנתבעת הניחה שאין בידה לקבל השיק בחזרה וכי הנפרעת לא קיבלה כל תמורה בעד עבודתה, עקב אובדן השיק. לעניין הקבלן, אומר שוב, כי התובע לא הוכיח את טענתו שקיבל לידיו השיק מאדם פלוני זה. אין לבית המשפט, כל יכולת להאמין שאכן השיק הגיע לידי התובע מידי אדם שקיבלו מידי הנתבעת, בתום לב ובתמורה. לא מצאתי דופי בהתנהגותה של הנתבעת, בכך שלאחר שהשיק הופקד בבנק, פנתה למשטרה והגישה תלונה. לעניין הזמן שחלף עד הגשת התלונה, הזמן הוא מספר ימים לאחר תאריך פרעון השיק ולאחר שהופקד בבנק. יש לזכור, כי רק לאחר שהשיק הופקד בבנק, התברר לנתבעת בודאות, שהשיק נגנב ולא אבד. 15. שאלה נוספת שבמחלוקת, היא האם זוייפו חתימות על השיק ואם כן על מי מוטל הנטל להוכיח שהנתבעת חתמה על השיק ? האם התובע צריך להוכיח זאת או שמא הנתבעת צריכה להוכיח שלא חתמה ? בספרו של כבוד השופט זוסמן, דיני שטרות מהדורה שישית, בעמוד 50 נאמר, כי : "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה, וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו..." בעמוד 337 לאותו ספר קובע כבוד השופט זוסמן כי: "נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זוייפה אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו". מהאמור לעיל עולה כי נטל ההוכחה בשאלת זיופה או אמיתותה של חתימות הנתבעת על השיק - מוטלת על התובע. 16. הנתבעת טוענת כי אחת משתי החתימות שעל השיק זוייפה. על מנת שהשיק יהיה תקין, צריכים היו לחתום עליו 2 מורשי החתימה. אחד מהמורשים חתם, אך השני לא הספיק לחתום על השיק בטרם נגנב. התובע לא הרים הנטל המוטל עליו, לא טרח להמציא חוות דעת של מומחה לכתב יד ומשלא עשה דבר וחצי דבר להוכיח צידקתו, לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש. אומנם, הנתבעת מצידה לא טרחה להציג את מסמכי החברה, המעידים על הצורך בקיומן של שתי החתימות, אך די לי, לעניין זה, בעדותו של סמנכ"ל הנתבעת (ראה סעיף 5 לתצהירו), שעדותו עשתה על בית המשפט רושם חיובי, של עד שבית המשפט יכול להסתמך על דבריו. 17. לעניין החתימה אשר מאפשרת ביטול הגבלת הסחרות בשיק, גם אותה היה צריך התובע להוכיח שאינה מזוייפת, עת טענה הנתבעת לזיוף. גם זאת לא הוכיח התובע. 18. הנתבעת טוענת כי גם חתימת ההיסב של הנפרע על גב השיק מזוייפת. מר יאיר קראדי הוא הבעלים של החברה הנפרעת העיד כי חתימת ההיסב מזוייפת. התובע לא עשה דבר כדי לסתור טענה זו. 19. לעניין שיחת הטלפון, קיימת מחלוקת בין הצדדים. האם אכן אמרו נציגי הנתבעת לתובע כי יוכל לפרוע את השיק או שלא היו דברים כאלו מעולם. למרות החשיבות שמייחס התובע לעניין זה, נראה לי שניתן לחרוץ את הדין עפ"י המסקנות שהובאו עד עתה, גם מבלי להתייחס לעניין זה. מכל מקום, גם בעניין זה מצאתי שיש לאמץ את נימוקי הנתבעת, כאמור, בסעיפים 28 עד עד 36 לכתב הסיכומים מטעמה. 20. שתי העדויות שנשמעו מטעם הנתבעת, תמכו אחת בשנייה, דבר שהוסיף משקל לאמיתות גרסתה של הנתבעת. מנגד, לטענות התובע לא היו אסמכתאות כלשהן. העד היחיד מטעם התובע היה התובע עצמו. אין כל מסמך אשר תומך בדרך התרחשות הדברים כפי שהתובע הציג אותם. 21. לאור הנימוקים לעיל, מצאתי לקבוע, ללא היסוס, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ועל כן דין התביעה להדחות. 22. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בהתחשב בדרך ניהול ההליך ע"י התובע ולאחר שמצאתי שיש צדק בנטען בסעיפים 41 עד 44 לסיכומי הנתבעת וכן בסעיפים 9 עד 11 לתוספת הסיכומים מטעם הנתבעת (מיום 25.1.2005). 24. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לבאי כח הצדדים בדואר רשום ובצירוף אישורי מסירה. שיקים