להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב בגין נזקי מים: פסק דין מבוא 1. מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה, קוסקסט הפקות ו/או ירדן פינטו השקעות בע"מ (להלן: "המבוטחת"), חברה העוסקת בהפקת סרטי וידאו ואנימציה ממוחשבת, עקב נזקי מים שחדרו לבית עסק שהפעילה המבוטחת, בקומת המרתף, בבית המשותף ברח' אפטר 4, בתל אביב (להלן:"הבית המשותף" או "הנתבע"). על פי הנטען, במהלך סוף השבוע שבין התאריכים 31.12.98 ל- 3.1.99, חדרו מי דלוחין שמקורם בבור ניקוז שבבית המשותף, לבית העסק של המבוטחת וגרמו נזקים לתכולתו (להלן:"הארוע" או "ההצפה"). בגין נזקי ההצפה האמורה, שילמה התובעת, מכח חבותה על פי פוליסת ביטוח, "מטריה-בתי עסק" (נספחים א' ו-ב' לת/1 להלן:"הפוליסה"), תגמולי ביטוח, בסך של 177,467 ₪. כן נשאה התובעת, בשכ"ט שמאי, בסך כולל של 5,859 ₪. סכומים אלה כשהם משוערכים, ליום הגשת התביעה, מסתכמים בסך של 219,718 ₪. טענות הצדדים 2. התובעת טוענת כי מדובר בנזקי הצפה שמקורם במי דלוחין שנבעו מבור ניקוז המצוי בשליטת הנתבע ובאחריותו וכי בנסיבות הענין, חל הכלל בדבר העברת נטל הראיה כך שעל הנתבע להוכיח כי לא התרשל. לחלופין טוענת התובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע לארוע הנזק. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי משלא הובאו עדים מטעם הנתבע , לא עמד הנתבע בנטל להוכיח את טענות הגנתו, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. 3. הנתבע טוען כי לא הוכח שההצפה נגרמה בעטייה של תקלה או סתימה בבור ניקוז שבאחריות הנתבע. כן טוען הנתבע כי פעל בסבירות, בביצוע פעולות תחזוקה, מניעה וטיפול בתקלות שארעו כך שלא הוכחה כל התרשלות מצידו. הנתבע מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין, לא חלים הכללים בדבר העברת נטל הראיה וכי התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח את תביעתה. עוד טוען הנתבע כי התובעת והמבוטחת, תרמו ברשלנותן, לארוע הנזק ולא עמדו בחובתן, להקטין את הנזק, וכי התובעת, שילמה תגמולי ביטוח כמתנדבת הן בעצם ההכרה בחבותה לשלם תגמולי ביטוח והן בגובה הנזק שהוכר על ידה. נסיבות הארוע 4. אשר לנסיבות הארוע, העידו מטעם התובעת, מנהל המבוטחת מר מנחם פינטו (להלן:"פינטו"), והשמאי, רם מלאכי, אשר ביקר במקום, ביום גילוי ההצפה ותעד בתמונות את נזקי ההצפה ואת העבודות שבוצעו בבור הביוב שבשטח הבית המשותף (דו"ח השמאי והתמונות המצורפות, הוגשו וסומנו, ת/4). פינטו העיד כי כשהגיע לעסק, ביום ראשון, 3.1.99, התגלתה הצפה ודליפה של כמויות מים גדולות מתקרת בית העסק. בדו"ח השמאי, ת/4, מצויין: "בביקורינו במקום זמן קצר לאחר גילוי ההצפה, ראינו כי שרברבים פועלים במקום ומבצעים שיחרור סתימה במריכת הביוב של הבנין... מכסה בריכת הדלוחין נמצא בגובה גג מרתף הבנין, בו שוכן העסק המבוטח ועליית מי הדלוחין גרמה ליציאתם מן הבריכה להצפת הגג ולחלחול דרך תקרת המרתף". 5. בתצהיר תשובות לשאלון שנערך ונחתם על ידי מר יצחק שור, מטעם הנתבע, (נספח 11 לתיק המוצגים מטעם התובעת) אישר הנתבע כי ביום שבת התגלה כי נקוותה שלולית ברחבת הכניסה האחורית לבניין וכי עקב סתימה בבור הביוב, הזמין הנתבע, ביום ראשון, 3.1.99, שרברב אשר "... ניקה ופתח את סתימת בור הניקוז וכל הכרוך בהבטחת מעבר חופשי של מי דלוחין מן הבריכה האחורית... ועד לבריכה המרכזית... התמורה ששולמה לשרברב במועד זה, כוללת גם את התשלום עבור עבודתו בעבור החלפת הצינור המקשר בין שני בורות הניקוז..." (תשובות 3, 4 ו-6 לשאלון). בטענת הנתבע כי הקבלות המתעדות הזמנת עבודות שרברבות (אשר התקבלו מהנתבע, במסגרת גילוי מסמכים וצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת), אינן קבילות כראיה להוכחת מקור ההצפה, אין רבותא שכן די בתצהיר התשובות לשאלון, מטעם הנתבע, כדי להוות ראיה לכך שבעת הרלבנטית, נגרמה סתימה של מערכת הביוב אשר תוקנה על ידי שרברב שהוזמן ע"י הנתבע. בעצם העובדה שההצפה ארעה, בעת שהתגלתה סתימה בבור הביוב, ביחד עם עדותו של השמאי אשר הצביע על הסתימה האמורה, כגורם להצפה, די כדי להוכיח את הקשר בין השניים, על בסיס מאזן ההסתברויות. יצויין כי השמאי העיד, בחקירתו הנגדית, כי בעת ביקורו במקום, ראה וצילם את השרברבים בעבודתם ושלל את הטענה כי הכתמים החומים, הנראים בתמונות, מצביעים על נזק ישן וכדבריו: "לא. אלו כתמי חול או אבק שנסחף עם המים, מאחר והמים נכנסו דרך הגינה. הם שיוצרים כתמים חומים. אלו לא כתמי עובש" (עמ' 18 לפרוטוקול). 6. זאת ועוד, הנתבע בחר שלא להביא עדים מטעמו. לו היה ברצון הנתבע להוכיח את טענתו כי נזקי ההצפה, אינם נובעים מסתימת בור הניקוז שארעה באותו סוף שבוע, היה באפשרותו להביא חוות דעת נגדית מטעמו או למצער, לזמן לעדות את השרברב שעסק בתיקון התקלה, ויוזכר - הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614. נטל הראיה 7. נראה כי הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו" -אינו חל בנסיבות העניין, שכן הנזק, לא נגרם "על ידי" נכס שלנתבע, היתה שליטה עליו, דהיינו; בור הניקוז, אלא על ידי מי דלוחין שהינם, בגדר "דבר נמלט" כמשמעו בסעיף 38 לפקודה. 8. מאידך, סבורה אני כי חלה בענייננו, הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובעת: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על-ידי דבר שנמלט העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". מים, הינם בגדר "דבר נמלט", העלול לגרום נזק בהימלטו. לפיכך סבורה אני כי בנסיבות העניין, חל הכלל בדבר העברת נטל הראיה כך שעל הנתבע, כבעל השליטה בנכס ממנו נמלטו המים - בור הניקוז שנסתם ועלה על גדותיו, חובת הראיה להוכיח כי לא התרשל בתחזוקת הבור ממנו נמלטו המים וחדרו לבית העסק של המבוטחת, ראה לענין זה; ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ. משק אשר אשכנזי, פ"ד כ"ב (1)211, וע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) בע"מ נ. הינדלי רחל ואח', פ"ד מט (1) 45 , ע"א 7877/02 זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח (2) 279. 9. בנסיבות אלה, משהוכח הקשר בין ההצפה לסתימה בבור הניקוז ונוכח מסקנתי האמורה, בדבר העברת חובת הראיה אל כתפי הנתבע שעליו להוכיח כי לא התרשל בתחזוקת בור הניקוז ו/או בטיפול בסתימה שהתגלתה בו, הרי המנעות הנתבע מלהביא עדים מטעמו, מובילה למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי לא היתה התרשלות במעשיו ו/או מחדליו ודין התביעה להתקבל. שאלת האחריות 10. היה וטעיתי במסקנתי בדבר העברת נטל הראיה, סבורה אני כי בנסיבות העניין הוכחה אחריותו של הנתבע, לנזק הנטען. אין חולק כי על הנתבע, כבעל המקרקעין המשותפים והמחזיק בו, מוטלת אחריות לתחזוקתו התקינה והנאותה של הרכוש המשותף. מקובלת עלי טענת הנתבע כי התובעת לא הוכיחה, באופן פוזיטיבי, התרשלות בתחזוקת הרכוש המשותף בכלל ובורות הניקוז בפרט. יחד עם זאת, סבורה אני כי התרשלות הנתבע, נעוצה, בנסיבות העניין, בהימנעותו מלהודיע למנהל המבוטחת על הבעיה שהתגלתה במהלך סוף השבוע ועל סתימת בור הניקוז, מה שיכול היה למנוע את הנזק או לפחות לצמצמו. מתשובות הנתבע לשאלון עולה כאמור, כי דבר ארוע ההצפה, התגלה לנתבע, ביום שבת (תשובה 4 לשאלון). עדותו של פינטו כי איש לא הודיע לו על ההצפה ועל הבעיה שהתעוררה במהלך השבת, לא נסתרה ולמעשה גם הנתבע מודה בכך, בתשובתו לשאלה 5 שבשאלון. בנסיבות העניין, סבורה אני כי היה על הנתבע, כמי שאחראי לניהול ותחזוקת הרכוש המשותף וכמי שידע כי במרתף הבית, מנוהל עסק, לצפות כי סתימת בור הניקוז, עלולה לגרום לנזק והצפה, בעסק השוכן במרתף. אמנם פינטו, אישר בעדותו כי היו בינו לבין הנתבע, סכסוכים על רקע התנגדות הדיירים לרכישת המרתף וניהול עסק במקום, יחד עם זאת, טענת הנתבע כי לא היה בידו ליצור קשר עם המבוטחת שכן זו נמנעה מליצור קשר עם הנתבע, בשל חובות לועד הבית, אינה יכולה להתקבל. ראשית, יש לחזור ולציין כי הנתבע נמנע מלהביא עדים. לפיכך, טענת הנתבע כי לא היו בידו, פרטים ליצירת קשר עם המבוטחת או מי מטעמה, לא הוכחה. כן לא הוכח כי הנתבע נקט בפעולות כלשהן ופעל באופן סביר, על מנת לנסות ולאתר מי מנציגי המבוטחת ולהודיע לו על הבעיה שהתגלתה. לו היו נציגי הנתבע, מודיעים למבוטחת על הבעיה שהתגלתה בבור הניקוז, סביר כי ניתן היה למנוע את הנזק, על ידי הזזת המחשבים והציוד האלקטרוני, כיסויו או פינויו מהמקום. משלא נעשה דבר, על מנת להתריע בפני המבוטחת על הבעיה, התרשל הנתבע, התרשלות שגרמה לנזק הנטען. רשלנות המבוטחת 11. לטענת הנתבע, על פי "סקר סיכונים" שנערך מטעם התובעת, נדרשה המבוטחת להתקין אזעקה. הנתבע מוסיף וטוען כי לו היתה מותקנת במקום, מערכת אזעקה, סביר כי עם חדירת המים, היתה המערכת מתריעה על תקלה או על פריצה וכך היו מוזעקים למקום, אנשי המבוטחת או חברת השמירה ומגלים את דבר חדירת המים. אין בידי לקבל הטענה האמורה. ראשית יצויין כי פינטו השיב, בחקירתו הנגדית, כי הותקנה במקום, מערכת אזעקה, כדרישת המבטחת (עמ' 9 לפרוטוקול). לא זו בלבד שעדותו של פינטו, לא נסתרה אלא שטענת הנתבע כי מערכת אזעקה שתפקידה ויעודה, להגן מפני פריצה, היתה מתריעה על חדירת מים - לא הוכחה והינה בגדר השערה שלא נתמכה בכל ראיה או חוות דעת שבמומחיות. 12. כן לא ראיתי לקבל טענת הנתבע כי המבוטחת התרשלה בכך שלא כיבתה וכיסתה את הציוד האלקטרוני, בעת שהעסק אינו מאויש. מעדותו של פינטו עולה כי המערכות עבדו כל הזמן וגם בעת שהעסק לא היה מאויש (עמ' 10 לפרוטוקול). עוד יצויין כי מהנדס יוסף אבני, שערך חוות דעת הנדסית לבדיקת מערכות וציוד אלקטרוני, מטעם התובעת, ת/2, העיד כי לא רצוי לכסות את המחשבים בעודם פועלים שכן יש להותיר את יחידת האיוורור, חופשייה וכי בכל מקרה, לא נהוג לנתק מערכות מהחשמל, בעת שהעסק לא מאויש (עמ' 6 לפרוטוקול). מהנדס אבני, הודה אמנם כי יתכן שעצם העובדה שהמערכת עבדה, הגדילה את הנזק אך כאמור לא הוכח שאין זה סביר ומקובל, להותיר מערכת ממוחשבת מסוג זה, עובדת, כשהעסק אינו מאויש. לפיכך, ראיתי לקבוע כי לא הוכחה, בנסיבות העניין, התרשלות של המבוטחת או סטייה מסטנדרט הזהירות המקובל, בהחזקת מערכות וציוד אלקטרוני. התובעת פעלה כמתנדבת- האמנם? 13. הלכה היא כי, דרך כלל, מוחזקת חברת ביטוח כמי שפיצתה את מבוטחה, כדין ובסבירות. בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח' פ"ד נ(ז) 567, נפסק כי בהעדר טענה לקנוניה או חוסר תום לב, בפעולתה של חברת ביטוח, אין לדרוש יותר מאשר סבירות, באשר לעצם ההכרה בקיום כיסוי ביטוחי, גם אם שנוי הוא במחלוקת, שכן: "מן המפורסמות הוא, כי אין מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (שם בעמ' 569). עוד נאמר, מפי כב' השופטת שטרסברג כהן: "אם קיימות אפשרויות לפרושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפצוי על פי הפוליסה וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חברת הביטוח כלפי מבוטחה כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת והמבוטח..." (שם עמ' 570-571). הנתבע טוען כי התובעת שילמה תגמולי ביטוח, כמתנדבת, שכן לא הוכח כי המבוטחת התקינה מערכת אזעקה, כנדרש על פי הפוליסה. מעבר לכך שעדותו של פינטו, בדבר קיומה של מערכת אזעקה, לא נסתרה, לא הוכח כאמור, כל קשר בין קיומה או העדרה של מערכת אזעקה לבין האפשרות למנוע או להקטין את נזקי ההצפה, לפיכך דין טענה זו, להדחות. גובה הנזק 14. אשר לגובה הנזק, הוגשו על ידי התובעת, חוות דעת השמאי, ת/4 וחוות דעת של מומחה לבדיקת מערכות וציוד אלקטרוני, מהנדס אבני, ת/2. מהנדס אבני, נחקר בחקירה נגדית ואיני סבורה כי חוות דעתו, נסתרה. אבני העיד כי גורם הנזק, במערכת המחשב שהועברה לבדיקתו, הינו מים דלוחים וזאת על פי התחמצנות רבה שניתן היה לזהות בכרטיסים האלקטרוניים. אבני שלל את הטענה כי ניתן היה להציל את המערכת, לו היתה מטופלת כעבור יומיים שלושה וציין כי ניתן היה להצילה, רק בטיפול מיידי. אבני הוסיף וציין כי מעבר לנזקי הרטיבות והקורוזיה שנגרמה בעקבותיה, היו במקרה זה, פריצות מתח שגרמו לנזק מיכני, וכדבריו: "במקרה הנוכחי ניתן היה לראות סימנים של זליגות מתח, דבר המצביע על כך שמערכת שהגיעה אלי היתה תחת מתח במועד הארוע. זה אומר שהיחידות עבדו , היו מחוברות לחשמל ולכן הפריצה היתה מיידית עם חדירת המים, כך שמלבד הקורוזיה מדובר במקרים של נזקים ושריפה של רכיבים אלקטרוניים שהינה תוצאה של קצר בקשרים הלוגיים" (עמ' 5 ו-6 לפרוטוקול) . 15. השמאי מלאכי, ציין בעדותו כי המחשבים והציוד האלקטרוני, הועברו לבדיקת מעבדה. תשובת המעבדה, מיום 6.1.99, על פיה: "המערכת הנ"ל נפגעה כתוצאה מחדירת מים. נגרם נזק למעגלים האלקטרוניים. בכל מקרה אנו ממליצים לפסול מערכת זו לשימוש לצורך עריכה וזאת מחוסר אמינות...", הוגשה וסומנה, נ/9. מעבר לכך שהשמאי ציין כי מדובר במעבדה הכי טובה בארץ, לציוד האמור, העביר השמאי את המערכת, לבדיקה נוספת, על ידי מהנדס אבני שאישר כאמור כי נגרם למערכת, נזק מוחלט (עמ' 17 לפרוטוקול). יצויין כי לא הוגשה חוות דעת נגדית, מטעם הנתבע, ולא הוכח, על כן, כי הערכת הנזקים, על ידי השמאי מטעם התובעת, לרבות ניכוי הבלאי שנערך בהתחשב בכך שמדובר היה, במערכת חדשה, בת כחמישה חודשים, חורגת מהסביר והמקובל. אמנם סבירות גובה הנזק, עומדת לבחינה ולבדיקה, גם כשעסקינן בתביעת שיבוב, אך גם בעניין זה, עומדת הנחה כי התובעת שיפתה את מבוטחה כדין ובסבירות, ראה פסה"ד בעניין ע"א 7148/94 הנ"ל. בנסיבות אלה, בהעדר חוות דעת של שמאי, מטעם הנתבע, ראיתי לקבל את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, אשר על פיה, שולמו תגמולי הביטוח, למבוטחת. 16. אשר לשאלת זכאותה של התובעת, לשיפוי בגין שכ"ט השמאי - לטענת הנתבע, מדובר בתשלומים שהוצאו לבירור חבותה של התובעת, כלפי המבוטח, ולפיכך אין התובעת זכאית לשיפוי בגינם. בעניין זה, אין לי אלא לחזור על דברי בפסק הדין בת.א (שלום תל-אביב) 60935/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שחק ביטחון בע"מ ואח', תק-של 2005(1), 2790. אין חולק כי חוות דעת השמאי, נערכה לצורך סילוק תביעת המבוטחת שהרי תנאי לקבלת תגמולי ביטוח, הינו הוכחת הנזקים שנגרמו בגין הארוע הביטוחי. לו היתה המבוטחת, מסתמכת על חוות דעת שמאי מטעמה, למשל לצורך התדיינות עם המבטחת, כי אז לא היתה מחלוקת שהחזר ההוצאה למבוטחת, נכלל בגדר תגמולי הביטוח ששולמו, כמשמעו בסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981. בנסיבות אלה, איני רואה טעם ונימוק, לשלול את זכאותה של התובעת, להחזר שכ"ט השמאי, רק משום שנשאה בו באופן ישיר, כאשר ברור כי חוות דעת השמאי, אומצה למעשה, על ידי המבוטחת ושימשה בסיס לתשלום תגמולי הביטוח, כן ראה, לעניין זה, פסק דינה של כב' השופטת אבניאלי בת.א. (שלום תל אביב) 66884/97 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אדירים ביטחון ואחזקה (1993) בע"מ (לא פורסם). סיכום 17. סוף דבר, ראיתי כאמור לקבוע כי הוכחה אחריות הנתבע, לנזקי ההצפה ולפיכך, מוטלת על הנתבע, החובה לפצות את התובעת, בגין תגמולי הביטוח ששולמו על ידה למבוטחת, בגין ההצפה האמורה. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע, לשלם לתובעת, את סכום התביעה, בסך של 219,718 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה (13.5.02), ועד ליום פסק הדין. על הסכום האמור, יתווספו הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד, בשיעור 20% ומע"מ כחוק. הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. נזקי מיםתביעת שיבוברטיבותמים