תאונת שרשרת מי אשם

מי אשם בתאונת שרשרת ?

בתאונת שרשרת היו מעורבים 5 כלי רכב:

  1.      רכב מסוג דייהו.
  2.      רכב מסוג רנו
  3.      רכב מסוג מאזדה
  4.      רכב מסוג יונדאי
  5.      רכב מסוג טנדר איסוזו


בית המשפט פסק כי גרסת היונדאי מסתברת יותר מגרסת האיסוזו. האיסוזו דחף את היונדאי כלפי המאזדה ולא היה מגע קודם לכן בין היונדאי לבין המאזדה. לאור העדות בענין המרחק בין היונדאי לבין המאזדה בעת שהיונדאי נפגעה על ידי האיסוזו, אין מקום להניח (והדבר גם לא נטען) שהיונדאי ממילא לא היתה עוצרת בזמן וכי יש לדבר השלכה כלשהיא.

להלן פסק דין בנושא תאונת שרשרת מי אשם ?

פסק דין

כללי
1.     לפני 3 תביעות בסדר דין מהיר אשר הדיון בהן אוחד ואשר ענינן נזקי תאונת שרשרת שהתרחשה ביום 7.6.03 בכביש 5, ממזרח למערב, בסמוך לצומת גלילות.

2.     בתאונה היו מעורבים 5 כלי רכב אשר יתוארו להלן לפי סדרם בכביש:
א. רכב מסוג דייהו.
ב. רכב מסוג רנו בו נהגה גב' מרלן זמור ואשר בוטח על ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ.
ג. רכב מסוג מאזדה בו נהג מר יעקב גלעד ואשר בוטח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ.
ד. רכב מסוג יונדאי בו נהג מר ארז שניאורסון ואשר בוטח על ידי A.I.G ביטוח זהב בע"מ.
ה. רכב מסוג טנדר איסוזו בו נהג מר רון זידמן.

הצדדים לתובענות שלפני הינם מבטחים של כלי הרכב ב' עד ה' ונהגי אותם כלי רכב. הגורמים הקשורים לדייהו לא היו מעורבים בתביעות שלפני ובדיונים. למען הנוחות, יכונו הצדדים להלן לפי סוג כלי הרכב.

3.     לתיק בית המשפט הוגשו, בין השאר, הודעות של נהגים ונוסעים ותמונות נזק. כמו כן, העידו לפני נהגים ברכבים ב' עד ה' ונוסעת ברכב ה'. בית המשפט הוסמך לפסוק בהנמקה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

דיון
4.     נהגת הרנו העידה כי רכב שלפניה האט ועצר, כי היא עצמה החלה בסטיה ימינה מתוך כוונה לעבור לנתיב הימני, אך לא יכלה לעשות כן בשל כלי הרכב שנסעו בנתיב הימני. המשיכה הנהגת והעידה כי אז הגיע רכב מאחוריה, פגע ברכבה והדף אותו קדימה. הרנו נפגע רק בצדו האחורי. יחד עם זאת, הנהגת ציינה כי הרכב שמאחוריה (מאזדה) המשיך ופגע גם ברכב שהיה לפניה. מההדגמה שביצעה בפני בית המשפט עולה כי רכבה אשר החל בסטיה ימינה, נהדף קדימה והרכב שמאחוריה יכול היה להמשיך ולפגוע גם ברכב שהיה לפניה (דייהו).

נהגת הרנו העידה בבירור שהיא ראתה במראות את הרכב שמאחוריה מגיע במהירות. עוד העידה בבירור כי אמנם לאחר מכן המשיכה תאונת שרשרת מאחור, אולם, לא היה להמשך תאונה זו קשר אליה וכי רכבה לא נפגע מפגיעות או הדיפות של כלי רכב נוספים.

5.     לנהגת הרנו אין למעשה אינטרס של ממש בתובענות ובפרט אין לה אינטרס בהכרעה מי מכלי הרכב שהיו מאחוריה אחראי לנזקי הרכב בו נהגה. הדבר מגביר את מהימנות הגרסה אשר כשלעצמה, נאמרה באופן ברור ומעורר אמון תוך שהנהגת מנסה לדייק ככל הניתן. בניגוד לטענת ב"כ המאזדה בסיכומיה, אינני סבורה כי היו בעדות ובגרסה סתירות של ממש. בניגוד לטענת ב"כ המאזדה, הנהגת לא העידה שהיא היתה בדרכה לשפיים, אלא, כאשר התבקשה לתאר באיזה כביש היתה ועם איזה כביש הוא מתחבר, ולא זכרה שמות, אמרה לבסוף שרצתה להגיע אל הכביש שהולך לשפיים (עמ' 5, שורה 25). אין מחלוקת שהארוע ארע בנתיב השמאלי ואין זה אלא נסיון למצוא סתירה במקום שאינה קיימת.

כמו כן, הפנתה ב"כ המאזדה לענין מיקום העצירה של הרכבים לאחר התאונה ובפרט, לטענת הנהגת שנעצרה לפני הרכב הראשון בצד שמאל. לשיטת ב"כ המאזדה, טענה זו לא נתמכה והדבר פוגע במהימנות העדה ובנזק הנתבע. הנהגת הבהירה שאמנם רכבה סטה ימינה, אך כאשר הוא נזרק קדימה, היא סובבה את הרכב שמאלה כדי לא להפגע ע"י כלי רכב שדהרו בנתיב מימינה. העדים האחרים לא ידעו לומר דבר בענין זה. גרסת נהגת הרנו בענין מקום עצירתה, הובאה לפני נהג היונדאי והוא אמר במפורש שהוא אינו זוכר ואינו יכול לאשר או להכחיש את הדבר (עמ' 13, שורות 22-24 לפרוטוקול). היינו, אמנם גרסתה לא נתמכה בעדויות נוספות, אך גם לא נסתרה ויש בה הגיון. כמו כן, כבר בעדות במשטרה בשנת 2003 אמרה נהגת הרנו שרכבה נהדף אל לפני הרכב הראשון.

6.     כאמור, לא מצאתי סתירות של ממש בעדותה של העדה, עדות זו מתיישבת עם העדות שניתנה על ידה במשטרה והיא אף נתמכת בעדויות נוספות שבאו לפני. בפרט אמורים הדברים לעדותו של נהג היונדאי. בעדות זו, תאר הנהג בבירור את ההתרחשות שהיתה לפניו וכיצד הרכב השלישי (המאזדה) פגע ברכב השני (רנו) ובוודאי ברכב הראשון (דייהו) (עמ' 12-13 לפרוטוקול).

7.     נהג המאזדה מצידו העיד שהוא הספיק לעצור ואז נהדף וכן העיד שלא פגע בדייהו כלל. במקביל, נהג המאזדה גם העיד שנסע בערך במהירות של 95 קמ"ש וראה שהרכב שלפניו נעצר בערך כאשר הרכב שלפניו היה 4 או 5 מטרים ממנו (עמ' 10 לפרוטוקול). מהירות כזאת ומרחק כזה אינם מתיישבים עם יכולת לעצור, ומנגד, מתיישבים היטב עם עדותה של נהגת הרנו בדבר מהירות הפגיעה והדיפתה קדימה, כמו גם עם העדות הברורה הן של נהגת הרנו והן של נהג היונדאי כי המאזדה פגעה גם בדייהו.

בנוסף ניתן לציין כי הנזק בחלק הקדמי של המאזדה גבוה מהנזק לחלק האחורי, נתון שאינו מתיישב בנקל עם גרסת המאזדה.

8.     לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי במכלול הראיות והטיעונים שלפני, ובשים לב לנטל המוטל על תובע במשפט האזרחי שהוא לפי מאזן הסתברויות בלבד, אני סבורה כי בכל הנוגע לנזקיה של הרנו, האחריות מוטלת על המאזדה. בשים לב לכך שנהגת הרנו עצמה העידה שפגיעות של כלי רכב נוספים לא גרמו לפגיעה ברכבה, אינני מוצאת כי חלה אחריות על איזה מן הרכבים האחרים. ככל שהיה לאחר מכן מגע בין כלי רכב לבין המאזדה (ובענין זה להלן) אין לפני ראיות שהדבר גרם להחמרה כלשהי בנזקי הרנו. להיפך, נראה שהרנו לא נשאר "צמוד" למאזדה אלא נהדף קדימה כך שלא היה ביניהם יותר מגע.

9.     עד כאן לשאלת נזקי הרנו. מכאן לשאלת נזקי המאזדה והיונדאי.

בענין זה, המחלוקת המרכזית היא בטענת היונדאי שרכבו נהדף על ידי האיסוזו וכך נפגע הן מאחור והן מלפנים, ובטענת האיסוזו, כי היונדאי פגע במאזדה לפני שנפגע על ידו.

10.     נהגת הרנו לא יכלה לתרום דבר בענינים אלו. היא אינה יודעת "מי נכנס במי ומי היה קודם ומי אח"כ" (עמ' 6 שורות, 23-24).

בכל הנוגע לעדות נהג המאזדה, זה העיד רק כי חש חבטה עזה אחת ואינו זוכר דבר נוסף. הוא לא ראה את ההתרחשויות שמאחוריו אלא רק יכול להתייחס למכה אחת חזקה. כאשר הנהג הראשון מבין שלושה (ובענין זה אני מתייחסת למאזדה כרכב ראשון בתאונת שרשרת נוספת), מעיד כי חש חבטה אחת חזקה בלבד, תדירות תומך הדבר בטענת הרכב השני שלא פגע ברכב הראשון קודם לכך שנפגע מאחור. אם הרכב השני היה פוגע ברכב הראשון ואז נפגע פעם נוספת, היה מקום לצפות שנהג הרכב הראשון היה מרגיש שתי חבטות גם אם יתכן שהראשונה היתה עזה יותר והשניה קלה יותר. ב"כ האיסוזו טען כי גרסת החבטה העזה האחת טבעית לכך שהרכב הראשון נחבט קודם לכן על ידי הרכב מאחוריו. טבעי יותר בעיני שבמקרה כזה, היינו - אם הרכב השני פגע ברכב הראשון קודם שהרכב השלישי הגיע, יחוש הרכב הראשון יותר מזעזוע אחד. מכל מקום, הדיון לא יוכרע על בסיס ראיה זו.

11.     נהג היונדאי העיד בבירור שלא פגע ברכב שלפניו כאשר נפגע על ידי האיסוזו. הוא העיד שהיה על סף עצירה אם כי לא עצר לגמרי וכי ראה את הרכב שמגיע מאחור וצעק לילדיו ש"יחזיקו". עדות זו מתיישבת עם עדות שנתן הנהג במשטרה בסמוך לאחר הארוע.

12.     נהג האיסוזו טוען כי היונדאי כבר פגע קודם לכן במאזדה כאשר הוא עצמו פגע ביונדאי. ברם, במהלך חקירתו עלה כי הוא לא ראה את הדבר במישרין, הוא למעשה מסיק את הדבר מתוך טענתו שראה את הילדים של נהג היונדאי קופצים מאחורה ולכן מעריך שהיונדאי "נכנסה" ברכב שהיה לפניה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 13-14). עוד עלה מעדותו כי הוא ראה מהומה לפניו, וכי היה ענן עשן ולכן הראיה שלו היתה מעורפלת (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 1-4).
בעדות שנתן הנהג במשטרה בסמוך לאחר הארוע, אין זכר לטענה שהרכב שלפניו כבר פגע ברכב הקודם. כל שנאמר שם הוא שהנהג ראה פתאום לפניו ענן אבק, כי בלם, אבל פגע עם חזית רכבו ברכב שנעצר לפניו. עוד מצוין בעדות ש"הסתבר" לנהג שהיתה שיירת מכוניות שפגעו זו בזו חזית באחור (עדות מיום 9.6.03 שורות 5-8). בהמשך מעיד הנהג במשטרה שלא ראה את הרכב שלפניו ולפתע היה ענן אבק, כי היה עסוק "רק בלעצור מהר" וכי נשמעה מכה כאשר הוא פגע ברכב שלפניו. רק לאחר שיצא מהרכב ראה את כלי הרכב האחרים שהיו מעורבים בתאונה.

עדות זו שניתנה בזמן אמת עדיפה לטעמי באופן ממשי על העדות המשופצת אשר ניתנה בבית המשפט ואשר גם היא לא היתה חד משמעית בענין הדברים שהתרחשו לפני שהאיסוזו פגע ביונדאי, ולא בכדי. הנהג היה עסוק בבלימה, היה לפניו ענן אבק והוא לא ראה פרטים.

אגב, מפרוטוקול של שלב ההקראה בבית המשפט לתעבורה, שם הואשם (ולאחר מכן הורשע) נהג האיסוזו באי שמירת מרחק, תשובתו של הנאשם לכתב האישום היתה "אני הייתי הרכב האחרון היה מסך עשן לפני אמרתי לאשתי תחזיקי חזק אנו נכנסים ברכב לפני". דומה כי זהו תאור מדויק של הדברים.

13.     העידה לפני רעייתו של נהג האיסוזו אשר ישבה לצידו. יאמר מיד כי עדות זו היתה מתואמת בבירור עם עדותו של בעלה. כאשר נשאלו העדים בדבר הארוע, תאורם חזר על מילים באופן שאינו יכול אלא לנבוע ממהלך מקדים למתן העדות. שני העדים ציינו בהתנדבות כי הילדים של נהג היונדאי "קפצו". שניהם התייחסו להתזת מי רדיאטור וכדומה. עדותה של הנוסעת באיסוזו במשטרה הזכירה ענן של רסיסים ושברים והזכירה שהילדים במושב האחורי של הרכב שלפני האיסוזו "עפו באויר". העדויות מטעם האיסוזו בבית המשפט ללא ספק "ישרו קו" עם התאור בעדות האמורה, תיאור שלא נזכר בעדות הנהג עצמו במשטרה. בכל מקרה, גם בעדותה של הנוסעת במשטרה, אין טענה שהעדה ראתה את הרכב שלפניה פוגע ברכב שלפניו (אם כי טענה ראתה שהוא היה בעצירה וזאת למרות ענן האבק). לפתע, בדיון בבית המשפט, עלתה גרסה פוזיטיבית חדה ולפיה ראתה הנוסעת את היונדאי פוגע ברכב שלפניו. אני סבורה שגרסה זו הינה הסקת מסקנה, לכל היותר, ומדובר בחלקה בעדות כבושה. המסקנה המוסקת ע"י העדים אינה מתחייבת כלל. תזוזת הילדים ביונדאי יכולה היתה להתרחש גם בנסיבות שתוארו ע"י נהג היונדאי (בלימה, צעקות וכו').

14.     העדפתי את עדותו של נהג היונדאי על פני עדותם של נהג האיסוזו ואשתו. אינני מוצאת בקיומם של שני עדים מטעם האיסוזו (בעל הדין ורעייתו) כדי לתת משקל עודף וזאת בנסיבות האמורות לעיל. עוד יש לזכור, שמכל כלי הרכב, האיסוזו הוא ככל הנראה היחיד שאינו מבוטח בביטוח צד ג' וישלם נזקים, ככל שיחויב בהם, מכיסו. אינטרס בעל דין זה בתובענות שלפני הינו אפוא בעל משקל של ממש.

15.     ב"כ האיסוזו טען בסיכומיו שמעדותו של נהג היונדאי עולה שכריות האויר של היונדאי לא נפתחו כתוצאה מהפגיעה מאחור, אלא כתוצאה מהפגיעה לפנים. ברם, לא זו היתה עדותו של נהג היונדאי. הנהג אמר שאינו יודע באיזה שלב נפתחו כריות האויר והוא נשאל לגבי כך במפורש (עמ' 15 לפרוטוקול). עוד יש לזכור, והדבר אינו שנוי במחלוקת, שטנדר איסוזו הוא רכב גדול וכבד מהיונדאי שהיתה לפניו וכי גם גורם זה יכול להשפיע לגבי דחיפת הרכב ופתיחת הכריות. מכל מקום, לא מצאתי שהראיות שלפני בענין כריות האויר משנות לענין הניתוח הראייתי.

16.     עוד טען ב"כ האיסוזו כי יתכן שיש לאיסוזו אחריות מסוימת אולם יש להטיל אשם תורם גבוה על כלי הרכב שלפניו. לטעמו, האיסוזו היה במצב בלתי ניתן לצפיה, כאילו "חומה" ירדה על הכביש בבת אחת והדבר קיצר את מרחק הבלימה שלו.

נהג האיסוזו הורשע, כאמור, באי שמירת מרחק בענין תאונה זו. לפי רעייתו של נהג האיסוזו, ניתן היה להבחין בתאונה המתרחשת במרחק של כ - 300 מטר (עמ' 20 לפרוטוקול). אני סבורה שאם היה האיסוזו שומר על מרחק מספיק, היתה נמנעת עיקרה של תאונה זו. אין זה מקרה בו מתרחש ארוע בלתי צפוי על הכביש. האטה ועצירות של כלי רכב בכביש, בוודאי מאות מטרים לפני צומת מרכזי כמו צומת גלילות, הן דבר צפוי והארוע רחוק היה מלהיות "חומה" שנפלה על הכביש. כל הנהגים המעורבים בתביעות שלפני נאלצו לעצור בשל עצירת הדייהו, עצירה שהיתה מטעם שלא הוברר. לא מצאתי כי בעצם עצירתם יש כדי לבסס אשם תורם. יתכן שעצירה חסרת כל יסוד של הדייהו היתה מקימה בסיס לטענה כזו כלפי הדייהו (להבדיל משאר כלי הרכב), אך אין לפני ראיות בענין זה והדייהו, כאמור אינו צד לדיון.

עוד יאמר כי נהג האיסוזו ורעייתו ציינו שניהם כאחד (פרט נוסף ששניהם מצאו לנכון להזכיר) שהאיסוזו לא היה מצויד במערכת נעילת גלגלים. אם רכב אינו מצויד במערכת שכזו, על נהג הרכב לקחת את הדבר בחשבון בעת שמירת המרחק.

17.     סיכומה של נקודה זו - לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי במכלול הראיות והטיעונים שהובאו לפני ובשים לב לנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי והוא מאזן הסתברויות בלבד, אני סבורה שהוכח לפני שגרסת היונדאי מסתברת יותר מגרסת האיסוזו. אני מוצאת שהאיסוזו דחף את היונדאי כלפי המאזדה וכי לא היה מגע קודם לכן בין היונדאי לבין המאזדה. במאמר מוסגר יצויין כי לאור העדות בענין המרחק בין היונדאי לבין המאזדה בעת שהיונדאי נפגעה על ידי האיסוזו, אין מקום להניח (והדבר גם לא נטען) שהיונדאי ממילא לא היתה עוצרת בזמן וכי יש לדבר השלכה כלשהיא.

משכך, האיסוזו מחויב בנזקי היונדאי וכן בנזקים האחוריים של המאזדה. לאור ממצאי בענין המפגש שבין המאזדה לבין הרנו והדייהו, אינני מוצאת לחייב את האיסוזו בנזקים הקדמיים של המאזדה ואני סבורה שהמאזדה צריכה בענין זה לשאת בנזקיה היא.

18.     לא מצאתי בראיות ובטיעונים האחרים שבאו לפני כדי לשנות את מסקנותי דלעיל, ודיון בהם יחרוג מחובת הנמקתו התמציתית של פסק דין בתביעה לפי סדר דין מהיר.

19.     לאור האמור, במסגרת ת.א. 14072/05 - מחוייבת המאזדה בנזקי הרנו בסך של 35,755 ₪ נושא הפרשי הצמדה מהמועד בו שילמה חברת שירביט למבוטחה. כמו כן, מחויבת המאזדה בסכום האגרה ששולמה על ידי הרנו, בהוצאות העדה כפי שנפסקו בדיון (200 ₪) ובשכ"ט עו"ד בשעור 10% בצרוף מע"מ.

במסגרת ת.א. 31160/04 - מחוייב הנתבע 3 (האיסוזו), לענין נזקי המאזדה, בסך של 12,198 ₪ נושא הפרשי הצמדה מיום 17.5.03 אשר לוקח בחשבון את החלקים היחסיים של החלק האחורי למול החלק הקדמי. כמו כן, מחוייב האיסוזו ב - 40% מסכום האגרה ששולמה על ידי המאזדה וכן בשכ"ט עו"ד בשעור 10% בצרוף מע"מ. התביעה כנגד הנתבעים 1 ו - 2 (היונדאי) נדחית. ההודעה לצד ג' נשמטת. אין צו להוצאות בענינים אלו.

במסגרת ת.א. 61106/03 - מחוייב הנתבע (איסוזו), לענין נזקי היונדאי, בסך של 20,348 ₪ נושא הפרשי הצמדה מיום 26.10.03. כמו כן, מחוייב האיסוזו בסכום האגרה ששולמה על ידי התובעת בתיק זה ובשכ"ט עו"ד בשעור 10% בצרוף מע"מ.

בכל הנוגע לת.א. 31160/04 ו - 61106/03 בשים לב להסמכת הצדדים, יוכל האיסוזו לשלם את הסכומים בהם הוא חב ב - 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שאינם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כאשר הראשון בהם ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם תשלום במועדו, או בתוך 7 ימים ממועדו, יעמדו לפרעון מיידי הסכומים במלואם כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.05 (בניכוי כל סכום ששולם, אם שולם).





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון