בפרשה להלן התעוררה השאלה האם ההסכמים מקנים למוסד לביטוח לאומי את הזכות לקבל מחברות הביטוח (המערערות בפנינו) פיצויים בגין הגמלאות שהוא משלם למבוטחיו - שהם עובדים עצמאיים אשר נפגעו במהלך הנסיעה הביתה ממקום העבודה. להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בעבודה לעצמאי - זכות שיבוב: המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. שאלה משפטית משותפת מתעוררת בהליכים שבכותרת, שנשמעו במאוחד, והיא נוגעת לזכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד), בגין גמלאות שהוא משלם למי שעובד כעצמאי, ונפגע בתאונת דרכים בדרכו למעונו ממקום עבודתו. החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשות כאילו הוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. אפתח במילות-רקע. סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מורה כי מקום בו קמה חבות של המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלה לנפגע, ובה בעת קמה, בגין אותו מקרה, גם חבות של צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבל, מן הצד השלישי, שיפוי על הגמלאות ששילם או שהוא עתיד לשלם, מן הצד השלישי. בשנת 1979 גובשו הסכמים בין חברות הביטוח לבין המוסד לביטוח לאומי, שמטרתם להסדיר באופן חוזי את מערכת היחסים שבין המוסד המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים, לבין חברות הביטוח האחראיות לפיצוי הנפגעים מכוח פוליסות הביטוח (להלן: ההסכמים). התקשרויות חוזיות אלה באו מכיוון שהצדדים חפצו לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי, מראש, שיבוא תחת ההתדיינויות העתידיות שהיו נדרשות בכל עת שהמוסד היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (ראו דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" - חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(1) 252). 2. בפרשות שבפנינו מתעוררת השאלה אם ההסכמים מקנים למוסד לביטוח לאומי את הזכות לקבל מחברות הביטוח (המערערות בפנינו) פיצויים בגין הגמלאות שהוא משלם למבוטחיו - שהם עובדים עצמאיים אשר נפגעו במהלך הנסיעה הביתה ממקום העבודה. על-מנת להשיב לשאלה זו, יש להצביע על מתווה נורמטיבי תלת-שלבי. ראשית, סעיף 4(א) להסכמים, קובע כי מקום בו תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, והנפגע זכאי לגמלאות מהמוסד, לא קמה למוסד זכות שיבוב כלפי החברה המבטחת של המעביד. ככלל, הגיונה של הוראה זו מובן, על רקע הוראת הדין השוללת את זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי כלפי המעביד ששילם דמי ביטוח למוסד עבור העובד (סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). דין זה הגיונו עמו (על הדין ועל ההיגיון, ראו ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' סגרון, תק-על 2006(4) 1075). אלא שסעיף 4(א) להסכמים אינו עומד לבדו - וכאן אנו מגיעים לנדבך השני. ביום 12.11.1990 שוגר על-ידי עורך-הדין אריה נוביק ז"ל מכתב מטעם חברות הביטוח כולן, למוסד לביטוח לאומי. המכתב מעיד על עצמו כי הוא מבטא הסכמות שגובשו בין הצדדים, "לעניין תחולת סעיף 4(א) מההסכמים" (להלן: מסמך ההבנות). מדובר למעשה בהבהרות שונות לגבי יישומו של סעיף 4(א), ובין היתר נאמר במסמך ההבנות כי אם נפגע עובד בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, בדרכו מן העבודה למעונו, תקום למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב מהמבטח של רכב המעביד (זאת להבדיל מתאונה במהלך העבודה או בדרך מן הבית לעבודה, שאינה מקימה, לפי מסמך ההבנות, זכות לשיבוב). הנדבך השלישי מצוי בפסק-הדין ברע"א 686/97 מנורה נ' עזבון תמר ז"ל, תק-על 99(3) 1674. באותו מקרה התעוררה השאלה אם עובד עצמאי הינו גם "מעביד" כמשמעות מונח זה בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין; זאת, לצורך הכרעה בשאלה אם קמה זכאות לנפגע ל- 25% מהפיצויים (לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995), ואם עומדת למוסד לביטוח לאומי זכות לשיפוי מחברות הביטוח, בהתחשב באמור בסעיף 4(א) להסכמים. דעת הרוב סברה כי העובד העצמאי הוא אכן - "מעביד" (של עצמו). טעם עיקרי לכך הוא, שהלה חייב בתשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי, עבור עצמו. בית המשפט עמד על כך שבהקשר הנדון חובש העובד העצמאי שני כובעים לראשו - כובע של עובד וכובע של מעביד. "נוצרת כאן", כך נפסק, "כפילות רעיונית מובהקת" (פסקה 18 לפסק-הדין); "יצור דואלי לצורך ענייננו" (פסקה 21 לפסק-הדין, וכן פסקה 16). לאור המסקנות האלה, נפסק כי אין המוסד רשאי לחזור על העובד העצמאי - הוא "המעביד" - וגם אינו רשאי לחזור על חברת הביטוח (בהתאם לע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד(2) 8). בפועל, משמיע לנו פסק-הדין כי עובד עצמאי הנפגע ברכבו שלו - נפגע ברכב "המעביד". 3. על בסיס המתווה הנורמטיבי שתואר תיגזר התשובה לשאלה המונחת בפנינו. בעניין עזבון תמר, מכתב ההבנות לא היה רלבנטי וכלל לא הוזכר. פרשנות המונח "מעביד", כמשמעותו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, שימשה שם (בין היתר) לבחינת זכאותו של המוסד לביטוח לאומי לשיפוי מכוח ההסכמים, בהתחשב בסעיף 4(א) להם (יצוין כי ההסכמים עצמם מפנים להגדרת "מעביד" שבסעיף 82(ב)). כיוון שנמצא כי עובד עצמאי הוא בחזקת "מעביד", נשללה הזכות לשיבוב (שהרי סעיף 4(א) שולל את הזכות מקום בו מדובר בתאונת עבודה והחברה היא המבטחת של המעביד). אלא שעתה השתנו היוצרות, משום שמכתב ההבנות, אשר מבהיר ומפרש את הוראת סעיף 4(א) להסכם, מכיר בזכות השיבוב בנסיבות מסוימות, ובהן הנסיבות המתקיימות במקרה זה (חזרה של העובד מן העבודה למעונו). ובכן השאלה היא, אם לצורך מכתב ההבנות - כמו לצורך סעיף 4(א) להסכמים - עובד עצמאי הוא "מעביד" של עצמו. 4. תשובתן החיובית של הערכאות הקודמות לשאלה זו מבוססת בעיקרו של דבר על התפיסה שמכתב ההבנות הוא חלק בלתי-נפרד מן ההסכמים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח. ואמנם כך. מכתב ההבנות הוא נספח להסכמים והוא בא - כאמור בו במפורש - להסדיר את נושא תחולתו של סעיף 4(א) הנזכר לעיל. על כן, מסקנה טבעית ומתבקשת היא, שיש לשמור על תאימות והלימה בתוך המבנה ההסכמי שיצרו לעצמם הצדדים, ועל מסגרת פרשנית אחת למונחים הכלולים בהסכמים ובמסמך ההבנות הצמוד להם. לפיכך, כאשר נאמר במסמך ההבנות כי תקום למוסד זכות שיבוב מהמבטח של רכב המעביד, מקום בו נפגע עובד בתאונת דרכים בדרכו מהעבודה למעונו, יש לראות בעובד העצמאי כעובד שנפגע ברכב המעביד, הכל בהתאם לדרך שהותוותה בהלכת עזבון תמר ולמשטר החוזי שיצרו לעצמם הצדדים. במסגרת משטר זה כפי שנתגבש במסמך ההבנות תקום למוסד זכות שיבוב מהמבטח של רכב המעביד (ובמקרה זה העובד העצמאי), מקום בו נפגע הוא בתאונת-דרכים שהיא גם תאונת עבודה בדרכו מן העבודה למעונו. 5. הועלתה טענה, בפני הערכאות הקודמות וגם בפנינו, כי מסמך ההבנות אינו כולל כל התייחסות לעובד העצמאי, וכי הצדדים לא ביקשו להסדיר עניין זה במסמך ההבנות. אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתנו בדבר תחולת מסמך ההבנות במקרה הנדון. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בפסק-הדין נשוא רע"א 8308/06: טענת המבטחות, לפיה בעת ניסוח מכתב ההבנות לא היתה כוונה להחיל את הוראותיו על 'עובד עצמאי', אינה בעלת משקל שעה ששיטת המבטחות עצמן היא שהפרשנות של סעיף 4(א) להסכמים השתנתה כתוצאה מהלכת עזבון תמר. הלא גם לגבי סעיף 4(א) להסכמים אין כל אינדיקציה לכך שמנסחיו ביקשו להחילו גם על 'עובד עצמאי', ולא עוד אלא שהפרקטיקה עד לפסק הדין בעניין עזבון תמר היתה הפוכה. נמצא, בהחלת הלכת עזבון תמר על הוראות סעיף 4(א) להסכמים אינה בגדר מתן ביטוי ישיר לכוונה המקורית של מנסחי ההסכמים, אלא בגדר מתן ביטוי לכוונה העולה מההסכמים להיצמד לפרשנות הניתנת למונחים המוגדרים בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין כפי שאותה פרשנות תהיה מעת לעת. כשם שהמבטחות 'אימצו' את הלכת עזבון תמר כאשר זו פעלה לטובתן בענין העדר זכות השיפוי של המל"ל בהתאם לסעיף 4(א) להסכמים גם לענין 'עובד עצמאי', כך עליהן 'לאמץ' הלכה זו גם כשהיא פועלת בכל הנוגע ליישום הוראות מכתב ההבנות גם לגבי 'עובד עצמאי'. אין צורך להוסיף על הדברים האלה, המקובלים עלי במלואם. התוצאה היא שהערעורים נדחים. המערערות בשלושת ההליכים תישאנה ביחד ולחוד בשכר-טרחת עורך הדין של המוסד לביטוח לאומי, בסכום של 30,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.תאונת דרכיםתביעת שיבובעצמאים