רשלנות תורמת של עובד ותיק

בית המשפט פסק כי אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית למעביד לדאוג לבריאות העובדים ולמנוע פגיעה בהם בעת עבודתם, ובמישור הקונקרטי במקרה כגון זה, אף כי התובע הינו מנהל עבודה, גם אותו היה צריך להדריך כאשר מדובר בנשיאת לוחות במשקל של 50 ק"ג ומעלה ועדותו של התובע לעניין זה לא נסתרה.

במקרה זה, יש לראות את רשלנותו התורמת של התובע לאור תפקידו ונסיונו המקצועי במשך עשרות שנים בשיעור של 25%.

להלן פסק דין בנושא רשלנות תורמת של עובד ותיק:

פסק דין

1.     התובע יליד יוני 1946, נגר במקצועו, עבד כנגר מאז נערותו ובשנת 1997 עבד בנגריה ששינתה את שמה מנגריית "הנגר" לנתבעת 1 כנגר שם שימש כמנהל עבודה.

ביום 12/11/1998 בשעה שהתובע פרק לוח עץ מרכב לתוך הנגריה, נפגע בעמוד השדרה המותני. מתאר זאת התובע בסעיף 4 לתצהירו ובעדותו בעמ' 24 לפרוטוקול כדלהלן: "אחרי מספר לוחות שפרקתי, חלקם לבד וחלקם עם אחד העובדים, ארכדי או חיים, לא זכור לי בדיוק, ברגע התאונה או לפני רגע התאונה, הרמתי לבד לוח בעובי בין 30-38 מילימיטר, זכור לי שהיה כבד במיוחד, ניסיתי למצוא דרך נוחה, הורדתי על הארץ, ניסיתי להרים ולהכניס אותו לנגריה, בשלב מסוים בתוך הנגריה חשתי כאב עז מאוד בגב, התמוטטתי והלוח התמוטט יחד איתי ונפל לידי".

בחקירתו הנגדית מאשר התובע כי הוא היה אחראי על ביצוע עבודות הפריקה וקבע את שיטת העבודה ולדבריו: "האיש הבכיר בזמן פריקת המשאית - מבחינה מקצועית נחשבית (צ"ל נחשבתי, ד.ג) אני אוטוריתה" (עמ' 24 לפרוט').

התובע טוען בסעיף 5 לתצהירו ומסביר כי פלטת M D F בעובי 38 מ"מ משקלה היה 63 קילוגרם ואם היא היתה מצופה בפורניר משקלה עלה. התובע טוען, כי הנתבעת 1, כמעבידתו, אחראית מכוח סעיפים הדנים ברשלנות בפקודת הנזיקין ובהפרת חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון ופיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 התקנות והכללים שהותקנו מכוחה (להלן: "הפקודה") וזאת בחבות ישירה וכן בחבות שילוחית וכי הנתבעת 2 חבה חבות ישירה לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") כמבטחת של הנתבעת 1.

יוער, כי כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, אולם התובע סבור כי הסכום שנפסק בפסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1, אינו משקף את מלוא נזקיו כשם שהוכחו, ומבקש לחייב את הנתבעת 2 בסכום גבוה יותר.

2.     פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת 1 מבוססים על הטענה בדבר העדר הדרכה ואזהרה, בכך שלא הדריכה את התובע כיצד מרימים פלטות של עץ וכיצד פורקים אותן. לדברי התובע, בפועל, כל אחד מהעובדים פרק את הפלטות והעבירן בצורה הנוחה לו, ללא שהיו הוראות כיצד לבצע זאת.

העדים מטעם התובע מציינים, כל אחד במילותיו, כי כאשר היתה מגיעה משאית עם לוחות עץ הם היו פורקים את הפלטות בעובי של 18 מ"מ ואף 28 מ"מ כל עובד לבד אולם פלטות של 38 מ"מ היו מגיעות בכמות קטנה. לוח בודד היו גם מידי פעם פורקים כל עובד לבדו, וזה היה תלוי בכוחו הפיזי של כל עובד. אמנם ניתן היה לפרוק את הפלטות הכבדות באמצעות שני עובדים, אולם לעיתים לא היו בנמצא עובדים שיבצעו זאת ואז הדבר נעשה כך שעובד יחיד פרק את הפלטות.

התובע טוען, כי הנתבעת לא סיפקה לתובע ולשאר העובדים אמצעי הרמה לצורך פריקת הפלטות הבודדות, להבדיל מפלטות שהגיעו על גבי משטחים, שאותן פרקו באמצעות מלגזה.

עוד טען התובע, כי פלטת עץ שמשקלה מגיע כדי 60 קילוגרם ויותר, אין לפרוק לבד או בזוגות, ויש להשתמש במנוף הרמה ונשיאה הנע במסילה עד לנקודת האחסון. מאחר ומדובר בעבודה המתבצעת כדבר שבשגרה, היה צריך להתאים אמצעים מכנים נאותים ואילו הנתבעת בחרה להתעלם, מכך ונמנעה מלהשקיע באמצעים בטיחותיים שיגנו על העובדים.
3.     סעיף 1 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד-1984, מטיל על המעביד למסור מידע לעובדים בדבר הסיכונים בעבודה הספציפית.

סעיף 2 מחייב הדרכת עובדים בעניין ההיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים, וזאת באמצעות אדם מקצועי שידריך את העובדים וכן מדובר על מעורבות המוסד לבטיחות וגיהות בנושא הדרכה של נאמני בטיחות וחברי וועדת בטיחות.

סעיף 9 לאותן תקנות אוסר על העסקת עובדים ללא הדרכה. כמו כן, קיימת חובה למסירת מידע בכתב לעובדים בדבר הסיכונים בעבודה בה הם מועסקים ובמקום העבודה.

לטענת התובע, הנתבעת לא נתנה הדרכה כלשהי לתובע ולאחרים בכל הקשור לעבודה הספציפית והסיכונים כתוצאה ממנה, בכתב או בע"פ ומאחר ולא סיפקה ציוד המתאים, הרי שהֶפרה הַפרה של חובותיה.

4.     הנתבעת 2 הוציאה לנתבעת 1 פוליסת ביטוח, אולם טוענת כי מאחר והנתבעת 1 הֶפרה את הוראות הפוליסה בכך שלא מסרה הודעה על התאונה בסמוך לאחר שאירעה, לא התאפשר לה לבחון את חבותה ו/או נסיבות התאונה ובכך הוכשל בירור נושא החבות. אין כיסוי ביטוחי והנתבעת 2 מופטרת מחבותה לפי הפוליסה. לחילופין, טוענת הנתבעת לאשם תורם של התובע בכך שלא נקט באמצעי זהירות מינימליים.
     יוער כי הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד.

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח קובע כי, בקרות מקרה ביטוח על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו המקרה, ובסעיף 25 לחוק הנ"ל, נקבע כי אם הופרה חובה הקבועה בסעיף 22 לחוק פטור המבטח מחבותו.

הנתבעת 2 טוענת כי לראשונה נודע לה אודות הפגיעה בעקבות מכתב דרישה של ב"כ התובע מיום 30/7/2001, דהיינו למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע, ונגרית הנתבעת 1 כבר היתה סגורה באותו מועד ולא ניתן היה לברר את העובדות לאשורן.
מפי עדת הנתבעת, עו"ד הלפרין, בעמ' 9 לפרוטוקול נטען כי מאחר והנגריה נסגרה לא ניתן היה לאתר את העובדים הרלוונטיים שהמבוטח גם לא ידע את שמותיהם ולכן לא ניתן היה לברר את העובדות לאשורן.

5.     מטעם התובע הוגשה חוות דעת בתחום האוטופדי של ד"ר פולמן, אשר קבע לתובע נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 37(7)ב ובהתחשב בעבודתו כנגר בתוספת תקנה 15 ובסך הכל 30%.

מטעם הנתבעת 2 הוגשה חוות דעת של פרופ' נרובאי המעניק 5% לפי סעיף 37(7)א ומזה ניכה מחצית בגין בעיות רפואיות קודמות של התובע.

התובע בעדותו מציין, כי טרם התאונה סבל פעמים מכאבי גב תחתון בעקבותיהן נזקק למנוחה לתקופות קצרות ולאחריהן חזר לעבודה ללא מגבלות וקשיים. אולם, לטענתו טרם התאונה לא סבל מהגבלות מהן הוא סובל בעקבות התאונה, שכן לא נזקק לבירור או לבדיקות נוספות והכאבים חלפו כעבור זמן קצר. לדבריו מדובר בתקופות מנוחה בנות יום-יומיים.

בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את פרופ' סלעי, אשר קבע כי נכותו של התובע היא בשיעור של 7.5% ומנכות זו הופחתו 2.5% עקב מצב רפואי קודם, דהיינו נכותו של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 5%.

מהראיות שבפני בית המשפט ברור כי התובע סבל עוד קודם לאירוע התאונה כאבים ומגבלות בעמוד השדרה המותני עם הקרנות לרגליים.
פרופ' סלעי קבע בחוות דעתו: "אינני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לעבודתו (שמעבר לשיעור נכותו)", ובעדותו השיב פרופ' סלעי כי: "אני לא חושב שבמידת הנכות שמצאתי יש מגבלה בעיקרון לעבודה בנגריה" (פרוט', עמ' 3).

יוער כי, התובע שב לעבודתו כנגר והמשיך לעבוד באותה עבודה בה עבד אצל הנתבעת גם לאחר התאונה, וממשיך לעבוד כנגר עד ליום הדיון.

ממעקב שביצעה חוקרת מטעם הנתבעת 2 ומקלטת הוידאו שהוצגה בבית המשפט נצפה התובע מרים לוח עץ גדול וכבד ויורד איתו במדרגות, ובהמשך נצפה התובע מתכופף ומרים בשתי ידיו לוח עץ גדול מימדים. דבר זה נצפה מספר פעמים כאשר התובע לוקח את הלוחות, מניחם על שולחן הניסור ובכך נתמכת חוות דעתם של המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם הנתבעת לענין תיפקודו של התובע כנגר.

בגין נכותו שילם המוסד לביטוח לאומי תשלומים אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעים לסך של 231,649 ₪, כאשר מתוכם מענק הנכות הינו בסכום של 162,234 ₪ נכון ל-31/3/2006.

התביעה של התובע הוגשה כנגד המעביד ובמקרה זה אינו זכאי לתוספת של 25% מסך כל נזקיו בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

6.     מהעדויות שנשמעו בפניי עולה, כי פריקה של פלטות היתה נעשית בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע (עדות זלנה גינטר-גדעון, פרוט', עמ' 3-7). לפי עדות מר חיים אלזרקי לוחות העץ היו מגיעים מידי שבוע או פעמיים בשבוע על גבי משאית או טנדר ואת הלוחות היו פורקים בעבודת ידיים, וכך עשה במשך כל הזמן, גם במקומות עבודה קודמים בהם עבד, ולדברי העד: "עד כמה שידוע לי כל הנגריות פורקות באותה צורה. אני בעל ניסיון של כ-40 שנה. אין צורך להסביר לי איך לפרוק את הלוח. כל אחד מרים את הלוח בנוחיותו. נכון שפעולת פריקה היא פעולה פשוטה שכל אדם שגם אם אינו נגר יכול לעשות אותה לפי היכולת שלו" (פרוט', עמ' 14).

התובע העיד: "ודאי שפרקתי מספר רבים. פרקתי כל שבוע אותן פלטות וגם באותו גודל. על פי הבנתי עשיתי את הנכון ביותר לעשות, פרקתי לפי הבנתי בשיטות שמצריכות פחות מאמץ וכל עובד אחר פרק באופן שונה..." (פרוט', עמ' 24).

7.     מהראיות שבפני בית המשפט עולה כי התובע הכיר היטב את אופן פריקת לוחות העץ וכך גם האחרים שעבדו עמו. במשך עשרות שנים עבדו העובדים באותה שיטה והדבר היה בשיקול דעתם כיצד לפרוק את הלוחות. הם נדרשו לשאלה האם לבקש עזרה או להעביר הלוחות לבדם. לא היה בפעילות הנדרשת כל הפתעה ואף אם היו נעזרים במנוף, היה הדבר טוב עד נקודת הפריקה בתוך המחסן אולם מאותה נקודה ועד למכונוה זו או אחרת, היה צורך בעבודת כפיים כדי להעביר הפלטות בתוך הנגריה.

העיד חברו של התובע לעבודה זלנה גינטר גדעון : " אם היינו צריכים עוד אדם לעזרה היינו מקבלים או מבקשים בעצמנו עזרה מהפועלים ". (עמ' 7 לפרוטוקול).

     מעבר לכך , התובע עבד כמנהל עבודה והוא היה בר הסמכה ככזה.

ארוע של כאבי גב יכול להתרחש אף מפעולת כיפוף גב פשוטה ללא משקל רב, אלא מעצם הנעת הגב בזוית מסוימת ודבר זה קורה מידי פעם לאנשים ובמיוחד בגילים מבוגרים.

לא הוכח בפני ששיטת העבודה היתה לקויה או כי מדובר בעבודה מסוכנת. כמו כן לא הוכח בפני בית המשפט במה התרשל המעביד כאשר התובע הוא זה שקובע את שיטת העבודה והאחראי על הפעילות בנגריה, כמנהל עבודה.

העובדה היא שכאשר חשבו העובדים שיש צורך לשנע מספר לוחות, היו משתמשים במלגזה או נעזרים בעובד נוסף ואם בחר התובע לשנע לוח בודד שלא באמצעות מלגזה, היה זה בגלל שמניסיונו הרב ידע שיכול הוא לעשות כן ללא צורך בעזרה של מלגזה או פועל נוסף.

8.     אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית למעביד לדאוג לבריאות העובדים ולמנוע פגיעה בהם בעת עבודתם, ובמישור הקונקרטי במקרה כגון זה, אף כי התובע הינו מנהל עבודה, גם אותו היה צריך להדריך כאשר מדובר בנשיאת לוחות במשקל של 50 ק"ג ומעלה ועדותו של התובע לעניין זה לא נסתרה.

במקרה זה, יש לראות את רשלנותו התורמת של התובע לאור תפקידו ונסיונו המקצועי במשך עשרות שנים בשיעור של 25%.

התובע בעדותו מציין כי בחודש יולי 2000 חזר לעבודה בנגרית "אלי ברון" ועבד שם עד לסוף 2003 לערך. הוא עבד שם יום עבודה מלא אך ציין כי לא הרים לוחות כבדים.

את נגרית ברון עזב מאחר ולא היו עבודות ברמה מספקת כדי להצדיק העסקתו של התובע שם לא היו לו זכויות סוציאליות.

לדבריו : "סיימתי אצל ברון, בדקתי אם אפשר לקבל דמי בטלה, הסתבר שהצטברות החודשים מאפשרים קבלת דמי אבטלה, במקביל חיפשתי עבודה מתאימה ולא מצאתי.
בחודש יולי כמדומני הסתיימו דמי האבטלה שלי וכיוון שנוצרה בעיה כלכלית חמורה פניתי לחברת הביטוח על מנת לקבל הלוואה, קיבלתי הלוואה ובמקביל בחודש אוגוסט פתחתי תיק מע"מ לצורך פרויקט מסויים עם אדריכל מסוים. את העבודה בפועל ביצעה נגריה אחרת...
אני חשבתי שיהיה לי רווח מזה. אני עשיתי שם עבודות קלות, בסופו של דבר לא היה לי רווח... גם בתקופה שהייתי מובטל הייתי בא לעיתים לבקר אותו ועוזר לו בלי שום קשר לשכר. לפעמים שעה, לפעמים יום.
התחלתי לעבוד במקום חדש בבצרה בנגרית רהיטינו. הם עושים גם דברים מיוחדים, כל מיני מוצרים. אני עובד שעות רגילות. המשכורת שלי עדין לא נקבעה. הגעתי לנסיון ואז יסוכם השכר. התחלתי לעבוד שם לפני חודש.
אני ביקשתי 6,000 ₪. נאמר לי שרק אם אני אצדיק את זה אני אקבל את השכר. זה לא השכר המקובל היום בנגריות. כיוון שאני צופה שהם יראו שאני נגר מקצועי ברמה גבוהה אני מקווה שהשכר יהיה גבוה. הם כבר מודעים לעובדה שאני לא יכול לבצע את כל העבודה הפיזית ונראה מה יהיו התוצאות.
אחרי התאונה שנה ויותר הייתי באי כושר מלא". (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 8.12.04).

לאחר שהגיש תביעה למל"ל ובמסגרת שיקום עבר התובע קורס של רכש ולוגיסטיקה ובתקופת הקורס קיבל דמי אבטלה.

מעדות התובע למדים כי הפסקת עבודתו אצל הנתבעת 1, לא נבעה מפגיעתו בתאונת העבודה, אלא מכך שהנתבעת 1 חדלה מלפעול. הדבר היה צפוי מאחר ולא עמדה בהתחייבויותיה גם לשלם משכורות לעובדים .

פרופ' סלעי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, בחקירתו הנגדית מציין ששיעור נכותו שקבע לתובע תואם את תלונותיו של התובע ואין לו מגבלה לעבוד כנגר בנגריה.
יכול וכתוצאה ממגבלותיו התובע צריך ליתן יותר את הדעת כיצד להרים חפצים כבדים, אך בין זה לבין להימנע מעבודה בנגריה, לדעתו המרחק רב.

בעדותו מציין המומחה כי אין רצף של רישומים בדבר תלונות על כאבי גב בעבר וכבר בממצאי הטומוגרפיה הממוחשבת בשנת 1998, רואים קיומם של שינויים ניווניים, אשר בצילומים משנת 2003 מופיעים ביתר שאת .

פרופ' סלעי מציין כי תקופת אי הכושר של התובע היא למשך התקופה מיום הארוע ועד למועד שחרורו מבית חולים לוינשטיין.

לדברי פרופ' סלעי כפי שכתב מפי התובע : "ועבר מספר כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל". כאשר משמעותה של ההקרנה הינה קרוב לודאי לחץ על אחד מן העצבים היורדים לרגל שמאל ואותה הקרנה, נראית מתאימה גם לתוצאות הטומוגרפיה הממוחשבת מנובמבר 1998.

יש לציין כי פרופ' סלעי נשאר איתן בחוות דעתו גם בחקירתו הנגדית.

9.     התובע התאשפז ביום 25.6.04 בבית חולים מאיר בסביבות השעה 11 בבוקר ושוחרר בשעה 16 כאשר קיבל תרופות לשיכוך הכאבים. (ת/1).

התובע קיבל דמי אבטלה מדצמבר 1995 ועד יולי 1996 וכן מאוקטובר 1999 ועד יוני 2000 וכן מיוני 2002 ועד נובמבר 2002 ומינואר 2004 ועד מאי 2004.

המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%.
בעקבות כך התובע קיבל גימלה בגין הפגיעה בעבודה בסך 38,906 ₪ עבור התקופה ממאי 1999 ועד יולי 2004 וכן גימלת נכות מהעבודה בסך 126,280 ₪ ב- 26.10.01.
מכלל חברה לביטוח בע"מ קיבל סך של 44,739 ₪ לתקופה מ- 1.1.99 ועד 31.12.99 וסך של 29,863 ₪ לתקופה מ- 1.1.00 ועד 31.12.00.

בעקבות תאונת העבודה ביום 13.11.98 אושפז התובע עד ליום 17.11.98 בבית חולים מאיר ואח"כ בבית לוינשטיין וסה"כ 66 ימי אשפוז.

10.     בסיכום המחלה לגבי אישפוזו של התובע בעקבות התאונה נאמר :"החולה בן 52 אושפז עקב כאבי גב תחתון מזה סובל כ- 10 חודשים"
בדו"ח המעקב באישפוז ב- 14.11. שו ב מסופר שהתובע סובל כ- 10 חודשים מכאבי גב תחתון וכי האישפוז הנוכחי הוא לאחר הרמת משא כבד.

לאור הראיות, חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ועדותו אין לי אלא לאמץ את חוות דעתו של פרופ' סלעי שקבע לתובע נכות לצמיתות בגין תאונת העבודה ובהתחשב במצבו הקודם, בשיעור של 5% לצמיתות.

התובע לא הפסיק עבודתו אצל הנתבעת 1 בשל תאונת העבודה ומשום כך אין ליחס לכל התקופה שלא עבד בין אצל הנתבעת ובין אצל אחרים את ההפסד ההשתכרות או הירידה בשכרו בשל התאונה בלבד באשר מקור פרנסתו אבד שלא עקב תאונת העבודה והקושי במציאת עבודה לא נבע כלל מתאונת העבודה.
לא
מצאתי כי בשיעור נכות זה מגיע לתובע עזרה בבית בשל התאונה.

לא מצאתי לפסוק הפסד זכויות סוציאליות כי התובע עבד תקופה קצרה אצל הנתבעת 1 והנתבעת 1 חדלה מלפעול ובכל מקומות עבודתו לאחר מכן לא היו לתובע תנאים סוציאליים (ראה עמ' 33 לפרוטוקול).

11.     יש לדחות את טענת הנתבעת כי לא קיבלה דיווח ולכן לא יכולה היתה לברר החבות. מדובר בארוע יום יומי פשוט והנתבעת לא עשתה כל יכולתה לברר נסיבות החבות. גם המסמכים הרפואיים מצביעים על כך שהארוע כפי שתיאר התובע אכן ארע וכך גם מהעדויות האחרות שנשמעו.

12.     לאור האמור נראה לקבוע כי נזקיו הכוללים של התובע הינם כדלהלן :

  1.      בגין הפסד השתכרות לעבר למשך עשרה וחצי חודשים אי כושר כולל בית לוינשטיין 12,969 ₪ X 10.5 חודשים = 136,175 ₪ ובתוספת הצמדה ממחצית התקופה ועד היום וריבית מגיע כדי 199,222 ₪.
  2.      הפסד חלקי למשך 3 חודשים בשיעור של 50% בסך 38,907 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה ממחצית התקופה ועד היום וריבית מגיע כדי 60,560 ₪.
  3.      בגין פגיעה בכושר העבודה לפי 5% ממשכורתו המקורית המשוערכת מינואר 2000 ועד היום בצרוף הפרשי הצמדה ממחצית התקופה וריבית מגיעים כדי 81,568 ₪.
  4.      מיום פסק הדין ועד הגיעו לגיל פרישה בשנת 2013 למשך 6 שנים סך של 45,497 ₪.
  5.      נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סך של 5,000 ₪.
  6.      כאב וסבל בהערכה סך 80,000 ₪.                     סה"כ 471,847 ₪

בניכוי רשלנות תורמת בשיעור 25%      117,962 ₪
                     סה"כ 353,885 ₪
      בניכוי תשלומי מל"ל משוערכים וריבית מאמצע תקופה 252,310 ₪
סה"כ פיצוי 101,575 ₪






לסיכום
לאור האמור יש לשלם לתובע סך של 101,575 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ובצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מבחן הצפיות

  2. רשלנות מוהלים

  3. 100% רשלנות תורמת

  4. רשלנות משרד הרישוי

  5. מעשה פזיזות ורשלנות

  6. יציאה מהחניה ברשלנות

  7. תאונה בשל רשלנות צד ג'

  8. תביעת רשלנות נגד הורה

  9. רשלנות בעריכת חוזה מכר

  10. רשלנות בהערכת שווי נכס

  11. רשלנות בנק בניהול חשבון

  12. רשלנות תורמת של עובד ותיק

  13. רשלנות הצוות הרפואי בפגייה

  14. רשלנות עורכי דין בעסקת מכר

  15. רשלנות בהפניה לסקירת מערכות

  16. תביעת רשלנות נגד רואה חשבון

  17. רשלנות רפואית - הריון בעוולה

  18. תאונת עבודה בגלל רשלנות מעביד

  19. רשלנות תורמת של הורים של קטין

  20. רשלנות עורך דין בעריכת חוזה מכר

  21. פיצויים ללקוח על רשלנות עורך דין

  22. רשלנות עורך דין בעסקת מכירת דירה

  23. רשלנות תורמת בתאונת דרכים קטלנית

  24. רשלנות עורך דין בתיק תאונת דרכים

  25. תביעה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה

  26. רשלנות עורך דין במקרה התיישנות תביעה

  27. תביעת רשלנות במהלך טיפול רפואי ליולדת

  28. אי הגשת תביעה בזמן - ביטוח רשלנות עו''ד

  29. בקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול החלטות אסיפה

  30. תביעה בגין נזקים שנגרמו בשל כתב אישום שהוגש ברשלנות

  31. פיצויים בסך 620,000 ש''ח ללקוח על רשלנות עורך דין

  32. בית המשפט לא הטיל רשלנות תורמת על רכב שנפגע מאחור בתאונת דרכים

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון