ערך כינון או ערך שיפוי

חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי מבוסס על הרעיון, לפיו, המבוטח זכאי להחזרת המצב לקדמותו באמצעות שיפוי הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות האירוע המבוטח. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ''א-1981, לפיו נקבע כי בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק.

מנגד, המבטח והמבוטח רשאים להסכים על שיטת חישוב אחרת של תגמולי הביטוח ולעניין זה ידועה שיטת הכינון. כינון נזקי המבוטח נועד להטיב עמו, שכן, כנגד תשלום פרמיה בסכום גבוה יותר, הוא זכאי לכונן את הרכוש שניזוק על פי ערכו החדש במועד הכינון ולא על פי מצבו הממשי עובר לאירוע, דהיינו ללא הפחתת בלאי וכדומה.

להלן פסק דין בנושא ערך כינון או ערך שיפוי:

פסק דין

מבוא:

1.     התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזקים אשר נגרמו לדירת מגוריו, מבנה ותכולה, בעקבות שריפה אשר פרצה בה ביום 27.6.99 (להלן: ''השריפה''). התביעה מבוססת על פוליסת מטריה לביטוח המשפחה מס' 0-2736584-248-27 (להלן: ''הפוליסה'').

2.     לאחר שהצדדים בעלי הדין הגישו חוות דעת שמאיות מטעמם להערכת נזקי תכולת הדירה והמבנה, הסכים התובת לממצאי השמאי מטעם הנתבעת לעניין נזקי תכולת הדירה ונותרה במחלוקת הערכת הנזק שנגרם למבנה. בנסיבות העניין, ולאור הפערים שהתגלו בין שתי חוות הדעת לעניין נזקי המבנה, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את השמאי מר דן ברלינר, כמומחה מטעמו אשר בדק את הדירה ונתן חוות דעת בהתאם (להלן: ''מומחה בית המשפט'').

3.     הנתבעת שילמה לתובע סכומים שאינם שנויים במחלוקת בגין נזקי השריפה וכעולה מפרוטוקול הדיון מיום 14.2.06, המחלוקת שנותרה ביניהם היא בשניים אלה:

א.     תגמולים בגין נזקי תכולת הדירה - לטענת התובע יש לחשב את הסכום על פי ערך כינון ובהתאם לכך הוא זכאי לתשלום סכום נוסף מעבר לסכום ששולם על ידי הנתבעת בסך של 10,000 ש''ח. מנגד, לטענת הנתבעת יש לחשב את תגמולי הביטוח בגין נזקי תכולת הדירה לפי ערכי שיפוי הואיל ולא התקיימו התנאים הקבועים בפוליסה המזכים את התובע בפיצוי לפי ערכי כינון. בהתאם לכך, הנתבעת אינה חייבת בתשלום פיצוי כלשהו לתובע בגין נזקי תכולת הדירה.

ב.     תגמולים בגין נזקי המבנה - לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסכומים נוספים מעבר לסכומים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט בגין החלפת 50 מ''ר מריצוף הדירה (במקום 15 מ''ר אשר קבע מומחה בית המשפט), בגין נזק בלתי נראה ובגין דמי שכירות. מנגד, לטענת הנתבעת יש להפחית מהסכומים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט סך של 4,000 ש''ח אשר נקבע בגין ירידת ערך הדירה בעקבות השריפה ובהתאם לכך הוא מסכימה לשלם את יתרת הסכום שנקבע בחוות הדעת בסך של 7,200 ש''ח (מעבר לסכומים שאינם שנויים במחלוקת אשר שולמו בעבר).

דיון:

4.     במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, אולם, בהסכמת הצדדים נחקר אך ורק מומחה בית המשפט.

5.     חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי מבוסס על הרעיון, לפיו, המבוטח זכאי להחזרת המצב לקדמותו באמצעות שיפוי הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות האירוע המבוטח. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ''א-1981, לפיו נקבע ''בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק'' (לעניין זה ר' ע''א 196/88 כלל חברה לביטח בע''מ נ. הפועלים ליסיניג בע''מ, פ''ד מו(1) 756, 766, ע''א 17/82 מגדל בנין חברה לביטוח בע''מ נ. יקב הגליל פ''ד מ(1) 428). מנגד, המבטח והמבוטח רשאים להסכים על שיטת חישוב אחרת של תגמולי הביטוח ולעניין זה ידועה שיטת הכינון. כינון נזקי המבוטח נועד להטיב עמו, שכן, כנגד תשלום פרמיה בסכום גבוה יותר, הוא זכאי לכונן את הרכוש שניזוק על פי ערכו החדש במועד הכינון ולא על פי מצבו הממשי עובר לאירוע, דהיינו ללא הפחתת בלאי וכדומה (ר' ע''א 191/80 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע''מ נ. מלון דבורה בע''מ פ''ד לה(4) 714).

6.     אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להוראות הפוליסה יש לחשב את תגמולי הביטוח, הן בגין נזקי המבנה והן בגין נזקי התכולה, לפי ערכי כינון. לעניין זה נקבע בפרק 2 לרשימת הפוליסה כי ''מקיף בנין מגורים: לפי ערך כינון'' ובפרק 3 לרשימה נקבע ''מקיף תכולת הדירה בקומה הראשונה לפי ערך כינון''.

אולם, בסעיף 17 במבוא לפוליסה נקבעו מספר תנאים אשר רק בהתקיימם, התובע זכאי לקבל תגמולים לפי ערכי כינון, וזאת כמצוטט להלן:

''... תשלום פיצוי לפי ערך כינון מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק. לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק-יהא הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.

תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך כינון כפוף לתנאים הבאים:
א.     א. התיקון, הכינון, הבנייה מחדש או ההחלפה יבוצעו תוך זמן סביר, ויתחילו לא יאוחר משישה חודשים מתאריך קרות מקרה הביטוח לגבי בנין המגורים, ומשישים ימים מתאריך קרות מקרה הביטוח לגבי תכולתו......''.

7.     סעיף 17 רישא במבוא לפוליסה, כמצוטט לעיל, מאמץ הוראות תקנה 13(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ''ו-1986 (להלן: ''תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח''), לפיה נקבע כדלקמן:

''תשלום פיצוי לפי ערך כינון בשל מקרה ביטוח מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או
תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק וזאת ללא שינויים באיכות ובסוג הרכוש בהשוואה לרכוש שאבד או ניזוק; לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק, יהיה הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.''
     
אולם, קיימת אי-בהירות, ואולי אף סתירה, בין תקנה 13(ב) הנ''ל לבין תקנה 13(ד) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שכן, בתקנה 13(ד) הנ''ל נקבע כדלקמן:

''לא נקבע סכום ביטוח נפרד לפריט מפרטי התכולה, אך נקבע במפרט כי הפיצוי יהיה לפי ערך כינון, ישולמו תגמולי הביטוח בעד אבדן או נזק שנגרמו לו לפי ערך כינון''.
     
מכאן נשאלת השאלה, האם כאשר הוסכם בפוליסה על תשלום תגמולי ביטוח לפי ערכי כינון, אולם התנאים הקבועים בתקנה 13(ב) לתקנות הפיקוח על עיסקי ביטוח, לא התקיימו ובה בעת במפרט הפוליסה לא נקבע סכום ביטוח נפרד לגבי כל פריט ופריט מתכולת הדירה, כאמור בתקנה 13(ד) לתקנות הנ''ל, כבמקרה דנן, איזה תקנה מבין שתיהן עדיפה?

8.     על מנת להשיב לשאלה לעיל יש לפנות למטרתן של תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, והיא שמירה על עניינו של המבוטח כלפי חברת הביטוח. עקרון זה בא לידי ביטוי מובהק בתקנה 2 לקנות הנ''ל, לפיה נקבע כי ''לפוליסה התקנית ניתן להוסיף הרחבות לגבי היקף הכיסוי, החבויות, הסיכונים והרכוש המבוטחים'', ומן הכן ניתן להסיק את הלאו, דהיינו, לא ניתן לגרוע מהיקף הכיסוי, החבויות והרכוש המבוטחים שבפוליסה התקנית (לעניין זה ר' ע''א (מחוזי - תל אביב) 616/95 פפירוביץ ואח' נ. הפניקס הישראלי, דינים מחוזי כו(7), 533).      
יתרה מכך, מטרתן של התקנות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח היא "להגן על ציבור המבוטחים מעל ומעבר להגנה, המוענקת להם במסגרת חוק חוזה ביטוחחוק חוזה הביטוח עצמו". (דיני ביטוח, דוד מ' ששון הוצאת שוקן 1988 עמ' 70). בהתאם למגמה הנ''ל נקבע ב<> ע''א 1845/90ע"א 1845/90 סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) לעניין פרשנות דיני הביטוח, כי:
"תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח ולא להיפך. תחושה זו מעוגנת לא רק בשיקולים האמורים לעיל, אלא גם בעובדה שנזק המוטל על הפרט נושא בו הפרט, והפרט בלבד. תגמולי ביטוח שהמבוטח לא זכה בהם על אף זכאותו להם, הם נזק לעניינו. להבדיל, חברת הביטוח מפזרת את נזקיה, ובכלל זה תגמולי ביטוח ששולמו כביכול שלא כדין ושלא חושבו, על כלל לקוחותיה באופן שהנזק לכל פרט ופרט איננו גדול. פיזור נזק, שלא ברור על מי לשאת בו, על קבוצה גדולה של משתתפים, מתיישבת עם אינטואיציות בסיסיות של צדק יותר מאשר עם הטלתו על אדם בודד".

9.     לאור מגמת המחוקק והפסיקה, כאמור לעיל, יש להעדיף תקנה 13(ד) על פני תקנה 13(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שכן, היא היא התקנה המיטיבה עם המבוטח, התובע כאן.

10.     העובדה כי תקנה 13(ד) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח לא נכללה במסגרת הפוליסה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין המסקנה אליה הגעתי לעיל, שכן, כאמור, תקנה 2 לאותן תקנות מתירה הרחבות היקף הכיסוי הביטוחי, החבויות, הסיכונים והרכוש המבוטח, אולם, אין היא מתירה צמצום בכל אלה, והרי, תקנה 13(ד) הנ''ל היא בבחינת הרחבה של החבויות המוטלות על הנתבעת ואי-הכללתה בפוליסה מצמצמת אותן חבויות.

11.     לאור האמור לעיל, התובע זכאי לקבל מהנבתעת תגמולי בגין נזקי התכולה לפי ערכי כינון ובהתאם לכך על הנתבעת להוסיף ולשלם לו סך של 10,000 ש''ח בגין אותם נזקים.

12.     בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט, כי יש צורך בהחלפת 15 מ"ר משטח הריצוף בחדר הכניסה לדירה. המומחה הודה בחקירתו, כי בעקבות החלפה חלקית של הריצוף בדירה ניתן להבחין בהבדל בין הריצוף הישן לחדש, אולם, ועל אף זאת, הוא שלל את הצורך בהחלפת כל הריצוף בשטח של 50 מ''ר (שם, עמ' 13 שורה 23 לפרוטוקול הדיון).

     עמדתו הנ''ל של מומחה בית המשפט אינה סבירה בעיני. הריצוף הוא אלמנט חשוב ובולט לעין, מה גם ובהתאם לעמדת מומחה בית המשפט יש לבצע החלפת ריצוף בכניסה לדירה, שטח החשוף לכל באי הבית. החלפה חלקית של הריצוף בדירה הגורם לשוני גלוי לעין בין האריחים החדשים לעומת הישנים, היא תוצאה שהדעת אינה סובלת וגורמת להרעה במצבו של התובע, זאת בניגוד לעקרון הכינון שנקבע בפוליסה האמור לשפר את מצבו.

     מומחה בית המשפט חישב את עלות החלפת הריצוף החלקית בדירה בסך של 2,100 ש''ח לפי תעריף של 140 ש''ח למ''ר אחד. הואיל ושטח הדירה הרלוונטי לעניין זה הינו 50 מ''ר, אזי התובע זכאי לפיצוי בסך של 7,000 ש''ח, דהיינו, 4,900 ש''ח מעבר לסכום שנקבע בחוות הדעת.

13.     מומחה בית המשפט לא אישר תשלום פיצוי בגין נזק בלתי נראה בדירה, אף כי משנשאל לעניין זה בחקירתו הוא השיב באומרו ''יכול להיות'' כי יתפתח נזק כאמור (שם, עמ' 14 שורה 20 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, לא היתה כל הצדקה לשלול מהתובע פיצוי בסכום כלשהו בגין נזק בלתי נראה ואני מעמיד סכום הפיצוי בגינו בסך של 1,000 ש''ח.

14.     טענות התובע לעניין גובה דמי השכירות אשר נקבעו על-ידי מומחה בית המשפט לתקופה שלאחר אירוע השריפה בסך של 1,200 ש"ח לחודש אינה מוצדקת, וזאת מהטעם הפשוט, כי התובע צירף לתצהירו הסכם השכירות, נספח ו(2), ממנו עולה, כי בפועל הוא התחייב בדמי שכירות חודשית בסכום דומה.

15.     בקשת הנתבעת להפחית מעלויות ביצוע התיקונים במבנה 25%, דינה להידחות.

     בחקירתו בבית המשפט העיד המומחה כי באיזור בו מתגורר התובע ניתן לבצע את העבודה במחירים זולים יותר ללא חשבוניות "וזה יכול להוזיל משהו כמו 25%" (שם, עמ' 18 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). דרישת הנתבעת לעניין זה מבוססת על ההנחה כאילו גם התובע ישכור בעלי מקצוע לביצוע העבודה ללא חשבוניות והרי לעניין זה לא באה כל הוכחה. קבלת עמדת הנתבעת לעניין זה משמעותה, כי בית המשפט שוכנע, ללא כל ראייה ספיציפית, שהתובע ובעלי המקצוע מטעמו יפעלו בניגוד להוראות הדין, תוצאה שאין הדעת סובלת .

16.     טענת הנתבעת, כי בהתאם לפוליסה לא מוטלת עליה חובה לפצות את התובע בגין ירידת ערך הדירה, בדין יסודה, שכן, הנזקים המכוסים בפוליסה נקבעו בפרק 2(א) במבוא לפוליסה ולא נכלל בו פיצוי בגין ירידתץ ערך הדירה. בנסיבות העניין, יש להפחית מהפיצוי המגיע לתובע סך של 4,000 ש''ח אשר נקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט בגין ירידת ערך הדירה.

17.     התובע אינו זכאי לריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח, תשמ''א-1981, שכן, הנתבעת שילמה לו את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת ואין לומר כי אין ביניהם מחלוקת אמיתית לעניין הסכומים שלא שולמו, מה גם ולגבי ירידת ערך הדירה, התקבלה עמדת הנתבעת.


18.     לסיכום האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.     א. הנתבעת תשלם לתובע, מעבר לסכומים ששולמו בעבר, סך של 10,000 ש''ח בגין נזקי תכולת הדירה וסך של 1,900 ש''ח בגין נזקי המבנה, ובסה''כ 11,900 ש''ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אירוע השריפה, 27.6.99, ועד התשלום המלא בפועל.

ב. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (שכ"ט שמאי מטעם התובע ומטעם בית המשפט ואגרת משפט) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     כל הסכומים, כאמור לעיל, ישולמו תוך 30 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול שיפוי מעסיקים

  2. שיפוי נזקי רכוש לרכב

  3. שיפוי בגין תאונת דרכים

  4. ערך כינון או ערך שיפוי

  5. זכות שיפוי של חברת ביטוח

  6. סעיף שיפוי בהסכם גירושין

  7. תניית שיפוי בהסכם קומבינציה

  8. כתב שיפוי שיק שאבד

  9. שיפוי המדינה בעד הפרשי פנסיה

  10. תביעת שיפוי על פרסומים בעיתון

  11. שיפוי המל''ל בגין קצבאות תלויים

  12. שיפוי בעלויות בגין פדיון ימי מחלה

  13. תביעת שיפוי בגין קנסות עובדים זרים

  14. שיפוי ביטוח לאומי על גמלת נכות כללית

  15. ריבית שיפוי גמלאות נפגעי תאונות דרכים

  16. זכות הנאמן לשיפוי הוצאותיו - סעיף 8(ב) לחוק הנאמנות

  17. תביעת שיפוי של המדינה מכוח סעיף 21 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון