סירוב חברת הביטוח להגיש ערעור בשם המבוטח

בעקבות תביעה שהוגשה נגד עו"ד על ידי צד ג', הפעיל העו"ד את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית וחברת הביטוח נתנה לו הגנה משפטית.

פסק הדין חייב את העו"ד לשלם לצד ג' סך של 72,000 ₪.

העו"ד פנה לחברת הביטוח וביקש ממנה למהר ולהגיש ערעור על פסק הדין, שהטיל דופי במקצועיותו ובשמו הטוב.

חברת הביטוח גרסה, כי אין בסיס להגשת הערעור וביקשה לשלם את חלקה על פי פוליסת הביטוח.

להלן פסק דין בנושא סירוב חברת הביטוח להגיש ערעור בשם המבוטח:

פסק דין

1.      התובע, עורך דין במקצועו, הגיש נגד הנתבעת לבית משפט השלום בחיפה, תביעה על סך 50,000 ₪. להלן תמצית כתב התביעה ותצהיר העדות הראשית של התובע:

א.      הנתבעת, חברת ביטוח, ביטחה את התובע בביטוח אחריות מקצועית.

ב.      בעקבות תביעה שהוגשה נגד התובע על ידי צד ג', הפעיל התובע את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית והנתבעת נתנה לתובע הגנה משפטית בבית משפט השלום בחיפה (ת.א 6384/98). פסק הדין שניתן ביום 5.4.01, חייב את התובע לשלם לצד ג' סך של 72,000 ₪. סכום זה כשהוא משוערך לפי הוראות פסק הדין מגיע לסך של כ- 100,000 ₪ ליום מתן פסק-הדין ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל על סך 100,620 ש"ח.

ג.      התובע פנה לנתבעת וביקש ממנה למהר ולהגיש ערעור על פסק הדין, שהטיל דופי במקצועיותו של התובע ובשמו הטוב. הנתבעת גרסה, כי אין בסיס להגשת הערעור וביקשה לשלם את חלקה על פי פוליסת הביטוח לתיק ההוצאה לפועל. עוה"ד של הנתבעת הפנתה את התובע להוראות סעיף 5 לפוליסת הביטוח, ואכן ביום 29.5.01 הפקידה הנתבעת בתיק ההוצאה לפועל סך של 50,455 ₪ כאשר הסכום אשר התחייבה לו על פי הפוליסה היה גבוה ב- 7,000 ₪ מסכום זה.
ד.      התובע, אשר נותר לבדו, נאלץ לחפש לעצמו, בפרק זמן קצר שיאפשר הגשת ערעור במועד, ייצוג הולם. לעזרתו נחלצה עוה"ד שרה אהרוני, אשר הגישה את הערעור במועד. בגין הערעור שילם התובע אגרה בסך 1,063 ₪ וכתנאי להגשת הערעור הפקיד התובע ערבות בנקאית, שעלותה היתה בסך 300 ₪.

ביום 5.11.01 ניתן פסק דין במסגרת הערעור (ע"א 2381/01), וכצפוי, בית המשפט המחוזי החליט ברוב דעות, כי הערעור יתקבל וכי הכספים שהתובע הפקיד או מי מטעמו, יוחזרו לו.

ה.     רק לאחר מתן פסק הדין בערעור התעוררה הנתבעת וביקשה לקבל חזרה לידיה את הכספים שהפקידה בתיק ההוצאה לפועל ושהועברו בינתיים לב"כ של התובע בת.א. 6384/98, עורך דין עופר פולק (להלן- עו"ד פולק).

ו.      עו"ד פולק, בשיתוף עם ב"כ הנתבעת, למרות החלטת בית המשפט המחוזי ולמרות החלטה מאוחרת יותר של יו"ר ההרכב, כב' השופט ביין, לפיה על יו"ר ההוצאה לפועל להחליט למי אמורים להיות מוחזרים הכספים, סירב להשיב לתובע את הכספים שהופקדו בתיק ההוצאה לפועל.

ז.      עוה"ד אהרוני הגישה בקשה לתיק ההוצאה לפועל לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ("פסק דין שבוטל או שונה") ואילו עו"ד פולק והנתבעת בחרו בהליך של טען ביניים בבית המשפט השלום בחיפה, אצל כבוד השופט ש' לבנוני, אשר נתן את פסק הדין הראשון.

ח.      בשלב זה, בשל סכסוך עם עוה"ד אהרוני על תשלום שכר טרחה נותק הקשר בינה לבין התובע. התובע שילם לעוה"ד אהרוני את שכרה בסך 29,250 ₪ (כולל מע"מ). עוה"ד אהרוני דרשה סך של 40,000 ₪ (נספח י' לסיכומי התובע) והסתפקה בסכום זה המתייחס לערעור בלבד, כפי שרשום על גבי החשבונית (נספח יא' לסיכומי התובע).

ט.      לאור החלטתו של כבוד השופט ש' לבנוני מיום 5/5/03 לפיה, יש לו סמכות לדון בטען הביניים וכי עליו להכריע ביחס של חלוקת הכספים באותה מסגרת דיוניות שהיתה בפניו, ביקש התובע רשות לערער על החלטה זו מבית המשפט המחוזי וכמו כן פנה שוב ליו"ר הוצאה לפועל בחיפה וביקש ממנו להכריע בשאלה, למי היו צריכים להיות מועברים הכספים. משסרב יו"ר ההוצאה לפועל להחליט, נאלץ התובע להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי על סירובו. בכל אחד מהערעורים של התובע הוא שילם אגרה בסך 541 ₪. כמו כן, נאלץ להמציא ערבות בנקאית שעלותה היתה, 150 ₪.

י.      במסגרת הערעור על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל הציע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י. כהן), כי הכספים יוחזרו באופן זמני לידי התובע אלא שגורלם יקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, שאמור היה לדון בבקשת רשות לערער על החלטת כב' השופט לבנוני. ביום 11.11.03 "המליץ" בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' רזי), כי הכספים יוחזרו לידי הנתבעת וזכויות התובע לתביעה יישמרו. פסק דין ברוח זו ניתן בסופו של דבר והסכום שהופקד בלשכת ההוצאה לפועל הוחזר לידי הנתבעת.

יא.      משהסירה הנתבעת מעצמה את האחריות להמשך ניהולם של ההליכים ולתוצאות הערעור, ויתרה על כספים אלה, שהרי התובע נטל על עצמו את האחריות לכל חיוב נוסף שיכול היה להיות מוטל עליו עקב הערעור. יתרה מזאת, הנתבעת נותרה חייבת לתובע סכום נוסף של 7,000 ₪ להשלמת התשלום על פי הפוליסה והתובע, בפעולות שנקט, העשיר את קופת הנתבעת בסכום זה.

יב.     בסעיף 28 לכתב התביעה מפרט התובע את ההוצאות שהוצאו על ידו בניהול ההליכים, שאת השבתם הוא דורש מהנתבעת, בסך 42,465 ₪ וכן, פיצויים בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש בסך 10,000 ₪. לצרכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך 50,000 ₪.

יג.     הנתבעת חייבת לפצות את התובע, מחמת הפרת חובתה החוזית להגן עליו כמתחייב מהפוליסה או לחלופין, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
2.      ביום 18.2.04 הגישה הנתבעת, לבית משפט השלום בחיפה, כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, להלן תמציתם:

א.     התובע הוא אשר חב לנתבעת סכומים לא מעטים בגין הליכי נפל, שכפה עליה ללא הצדקה.

ב.      על פי פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בת.א 6384/98 חויב התובע בתשלום בסך 94,029 ₪, ביחד ולחוד, עם נתבעת נוספת באותה תביעה, גב' פיירברג. הנתבעת שילמה את חלקה על פי פסק הדין בסך 50,455 ₪, לאחר שהפחיתה את דמי ההשתתפות העצמית, בסך השווה ל- 10,500$.

ג.      הנתבעת לא התנערה מטיפול בתיק אלא עשתה שימוש לגיטימי בסעיף 6 לפוליסת הביטוח. לנתבעת שיקול דעת בלעדי להחליט כיצד לנהל את ההליך והאם להגיש ערעור על פסק הדין. כמו כן הובהר לתובע, כי דרכו אינה חסומה מלהגיש ערעור באופן עצמאי ואין הנתבעת נכונה לשאת בכל ההוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה מנקיטה בהליך האמור. סעיף 5 לפוליסה, אליו מפנה התובע, אינו רלוונטי למקרה דנן.

בית המשפט המחוזי אכן קיבל את הערעור אולם לא עשה צו להוצאות ומכאן, שאין בסיס להגשת התביעה. פסק הדין בערעור מהווה השתק עילה/פלוגתא ביחס לטענת התובע, כי הוא זכאי להוצאות ושכר טרחה בגין הליכי הערעור.

ד.     ביום 14.5.01, התבקש הפרקליט הממונה מטעם הנתבעת לברר עם התובע, האם הוא נכון לשלם את אגרת הערעור ולהפקיד את העירבון שיידרש ואילו הנתבעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הממונה אשר ייצג את התובע. התובע התנגד להסדר המוצע ולתשלום סכום כלשהו עבור הערעור. לו הסכים התובע להסדר שהוצע לו לא היה משלם שכ"ט בגין הליכי הערעור ולא היה נגרם לו נזק כלשהו.

ה.     ביום 21/5/01, לאחר שהנתבעת הודיעה לתובע את עמדתה ביחס להגשת הערעור, הציע התובע, כי הנתבעת תעביר את יתרת התשלום מעבר להשתתפות העצמית לרשותו כנאמן ואם יזכה בערעור שיגיש, ישיב לנתבעת את הסכום שיועבר לו. מתוך כך תמוהה דרישתו לזכותו בסכום זה, לאחר שהערעור אכן התקבל.

ו.     בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור עמד עו"ד פולק במצב בו הן התובע והן הנתבעת דרשו, כי הכספים אשר שולמו על ידי הנתבעת יועברו לרשותם. דרישת התובע הייתה דרישת סרק מאחר והכספים ששולמו אינם שלו ולא שולמו על ידו. עו"ד פולק לא פעל בשיתוף פעולה עם הנתבעת ולא היה לו כל מניע לעשות כן. בנסיבות אלה לא היה לו מנוס אלא לפנות בבקשה לבית המשפט, שיורה לעו"ד פולק למי להעביר את הכספים.

ז.     התובע גרר את הנתבעת ואת עו"ד פולק להליכי סרק מיותרים, עד שהתובע קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי בבר"ע 463/03 והתחייב להשיב לנתבעת את הסכומים שהופקדו על ידה. הנתבעת נאלצה לשכור את שירותי משרד ב"כ הנתבעת ונשאה בתשלום שכ"ט בסך כולל של 10,831 ₪, ויש לקזזם מכל סכום שיפסק לתובע.

ח.     עוה"ד אהרוני ייצגה את התובע גם במסגרת של הליכי הנפל שנקט, בניסיונו להניח ידו על כספים שאינם שלו וככל שסכומי שכ"ט שולמו לעוה"ד אהרוני בגין הליכים אלה, אין התובע זכאי לשיפוי או פיצוי בעטיים.

ט.     שכ"ט אותו שילם התובע כטענתו, מוגזם, שכן שכ"ט המקסימלי שהיה משולם על ידי הנתבעת לפרקליטיה היה בסך 3,750$ וזהו הסכום המירבי שניתן לחייבה בגינו, כשכ"ט ראוי, בגין נקיטת הליכי הערעור. לאחר שיקוזזו מסכום זה ההוצאות בהן נשאה הנתבעת להשבת הכספים ששולמו על ידה לתיק ההוצאה לפועל וכן תקוזז יתרת הסכום שאותו טרם השיב התובע לנתבעת, בסך של 9,716 ₪, לא יוותר סכום כלשהו שעל הנתבעת להשיב לתובע, נהפוך הוא.

י.     התובע לא השיב את מלוא הכספים שהופקדו על ידי הנתבעת, כי אם סך של 49,484 ₪, בעוד שהסכום שהיה עליו להשיב עמד על סך 59,193 ₪, שהוא הסכום המשוערך של סכום ההפקדה. הנתבע נותר חייב איפוא לנתבעת סך של 9,716 ₪.

יא.     בית המשפט מתבקש לדחות את התביעה העיקרית ולחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 20,547 ₪, כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

3.     ביום 16.3.04 הגיש הנתבע שכנגד כתב תשובה לתביעה שכנגד, להלן עיקריו:
     
א.      התובעת שכנגד עשתה שימוש בסעיף 5 לפוליסת הביטוח ובחרה שלא להסתכן בהוצאות נוספות במסגרת הערעור, כשאגב כך, היא מתנערת מכל התוצאות הכספיות של הערעור.

ב.     החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בהסכמת הנתבע לאחר שהבין, שניתן לתבוע את התובעת בהמשך על הפרת חובתה על פי הפוליסה.

ג.      הכספים הועברו לידי הנתבע מידי עו"ד פולק ולא מלשכת ההוצאה לפועל, לאחר מתן פסק הדין בבר"ע 518/03. כספים אלו הוחזרו לנתבעת בסמוך מאוד למועד העברתם מעו"ד פולק לנתבע.

זאת ועוד, הפרוטוקול אינו מציין תשלום הפרשי הצמדה וריבית, ואין זה ברור, מדוע יש לזכות את הנתבעת בהפרשי הצמדה כשהכספים לא היו בידי הנתבע.

4.     הדיון בתיק הועבר מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט זה והצדדים הסכימו, שינתן פסק דין על פי החומר המצוי בתיק, לאחר שהצדדים יסכמו בכתב ויצרפו לסיכומים את כל המסמכים הרלוונטיים. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.


דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה באופן חלקי ולדחות את התביעה שכנגד.

5.     לא מצאתי כל בסיס לטענות הצדדים לגבי ההוצאות שנגרמו להם בהליכים הנוספים, שמעבר לע.א. 2381/01. כל ההליכים, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, הסתיימו ללא פסיקת הוצאות וההליכים בבית המשפט המחוזי, הסתיימו בהסכמה, שקיבלה תוקף של פסק-דין. בבר"ע 436/03 (כב' השופט א' רזי), שמר התובע על זכותו לתבוע את הנזקים שנגרמו לו על ידי הנתבעת "בגין הפרת התחייבויותיה כלפי", דהיינו, הפרת התחייבויותיה החוזיות על פי פוליסת הביטוח ולא הוצאות שנגרמו לו בהליכים הנוספים. הוצאות אלה לא נגרמו בשל הפרת התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובע על פי פוליסת הביטוח (סעיף 30 לסיכומי התובע). ההליכים הנ"ל הסתיימו, ללא צו להוצאות, באופן מפורש, והצדדים אינם יכולים לפתוח נושא זה מחדש.

     עוד יצוין בענין זה, שאין לייחס את פעולותיו של עו"ד פולק לנתבעת ולא הוכח בפני, שהנתבעת יזמה פעולות אלה, שהיו פעולות לגיטימיות ומובנות מבחינתו של עו"ד פולק שחפץ להגן על מרשו מפני תביעות המכחישות זו את זו (תקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

6.     אני גם דוחה את התביעה שכנגד בנוגע להפרשי הצמדה וריבית על הסכום שהועבר לתובע מעו"ד פולק ולאחר מכן הוחזר לנתבעת. הכספים הועברו לתובע ביום 30/10/03 (נספח יז' לסיכומי התובע) והופקדו על פי הוראות בית המשפט המחוזי בבר"ע 518/03.

הכספים שהועברו לנתבעת הם הכספים שנותרו לאחר מכירת אגרות החוב ביום 21/12/03 ולאחר ניכוי עמלות וירידת שער (נספחים יח' ו- יט' לסיכומי התובע).

     כך גם נדחית טענת התובע, כי הוא זכאי לקבל לידיו את הסכום שהופקד בתיק ההוצאה לפועל לאחר מתן פסק-הדין בת.א. 6384/98. כספים אלה שייכים לנתבעת ואין יסוד לטענת התובע שהיא ויתרה עליהם. בית המשפט המחוזי בע"א 2398/01, שהנתבעת לא היתה צד לו, אינו יכול לקבוע שהכספים שייכים לתובע ולאור החלטות מאוחרות יותר, ברור שלא זו היתה כוונתו בקביעה שהכספים שהופקדו יוחזרו לתובע. אין כל קשר בין העובדה שהתובע הגיש את הערעור לבדו לבין הויתור הנטען על כספים השייכים לנתבעת.

     סעיף 5 לפוליסת הביטוח עוסק במצב בו המבטחת משלמת את הסכום בגבולות האחריות, לפני או תוך כדי ניהול הליכים או משא ומתן לפשרה. במקרה זה, שילמה הנתבעת את הסכום על פי פסק דין ולפיכך, סעיף 5 אינו רלוונטי. פרשנותו של התובע לאמור בסעיף זה אינה עולה מנוסח הסעיף ואינה מתקבלת על הדעת.

7.     השאלה היחידה שיש בה ממש היא, שאלת ההוצאות שנגרמו לתובע בגין הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי וזכותו לקבל מהנתבעת השבה של הוצאות אלה.

     סעיף 6 לפוליסת הביטוח, ככל שהוא חל לגבי ערעור, אינו רלוונטי לשאלת ההוצאות. בסעיף לא נאמר, שאם מבוטח המגיש ערעור על דעתו וזוכה בערעור, וכתוצאה מכך זוכה המבטחת להשבת סכומים ששולמו על ידה לצד שלישי בבית משפט קמא, לא יהיה זכאי להשבת ההוצאות שהוציא.

8.     סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ("היקף החבות של המבטח") (להלן - "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלהלן:

     "ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח".

ואילו סעיף 71 לחוק קובע, שאין להתנות על הוראות סעיף 66.

     לשם קביעת ה"הוצאות הסבירות", יש להתחשב, בין היתר, בנתונים הבאים: האחד, סכום פסק הדין והאם יש בו כדי לגרום למבוטח/עורך הדין, נזקים נוספים כגון, נזק למוניטין. השני, מהו שיעור ההוצאות הנדרש לצורך מימון הערעור ומהו היחס בינו לבין סכום פסק הדין (או סכום הביטוח). השלישי, סיכויי הערעור. ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, הנטייה תהיה לחייב את חברת הביטוח לסייע למבוטח בערעור.

     בשים לב לנתונים אלה ובשים לב לכך, שהתובע זכה בערעור, שהנתבעת קיבלה חזרה את הכספים ששולמו על פי פסק הדין שבוטל, ובשים לב לכך, שהנתבעת היתה משלמת לעורך דין ממונה מטעמה סך של 3,750$, שנכון להיות ובתוספת מע"מ מגיעים לסך 19,744 ₪ וסביר להניח, שעו"ד פרטי שאינו עובד באופן קבוע עם חברת הביטוח יכול וידרוש סכומים גבוהים יותר. נראה לי, שתשלום שכ"ט בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ מהווה, בנסיבות העניין, הוצאה סבירה.

     בשולי הדברים יצוין, שבהצעת התזכיר של הקודכס האזרחי החדש בסעיף 410, מוצע לקבוע תקרה להוצאות בגובה של 20% מסכום הביטוח (מ' דויטש "פרשנות הקודכס האזרחי" (כרך א', 2005) בעמ' 97-98). בעניינו, גם אם נתייחס לסכום פסק הדין, שהוא כ- 100,000 ₪ ולא לסכום הביטוח הגבוה יותר (170,000$), תקרת ההוצאות על פי התזכיר היא כ- 20,000 ₪.

9.     טעם נוסף וחלופי לחיוב הנתבעת ב"הוצאות סבירות" מצוי בסעיף 5(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, הקובע, כי מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות.

התובע "העשיר" את הנתבעת באותם כספים שהפקידה בקופת ההוצאה לפועל והוא זכאי להשבת הוצאות סבירות שהוציא לשם כך.


     לעניין זה לא תוכל הנתבעת לטעון, שהתנגדה לשיעור ההוצאות (סעיף 5(ג) לחוק עשיית עושר ולא במשפט), הן לאור ההוראה הקוגנטית של סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח והן מטעם זה, שהסכימה לשאת בהוצאות ובשכ"ט הפרקליט הממונה, שתעמיד לתובע (סעיף 14 לכתב ההגנה), אם התובע היה מסכים לשלם את אגרת הערעור ולהפקיד את הערבון הנדרש.

10.     לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 25,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/1/02 ועד לתשלום המלא בפועל (נספח ד' לכתב התביעה, שכ"ט ללא המע"מ, הניתן לקיזוז - כנטען בסעיף 18 לסיכומי הנתבעת) ותשיב לתובע את אגרת הערעור ששילם בסך 1,063 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/01 (נספח ב' לכתב התביעה) ואת עלות הוצאת ערבות בנקאית בסך 380 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.6.01 (נספח ד' לסיכומי התובע).

     כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך כולל של 2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.9.05 ועד לתשלום בפועל.

     התביעה שכנגד נדחית.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס על חברת ביטוח

  2. "בעיה" עם חברת הביטוח

  3. חוב פרמיה לחברת ביטוח

  4. ניסיון לרמות חברת ביטוח

  5. עורך דין נגד חברת ביטוח

  6. ניסיון להונות חברת ביטוח

  7. הסתרת פרטים מחברת הביטוח

  8. תשלום חברת הביטוח כמתנדבת

  9. דחיית ערעור של חברת ביטוח

  10. נימוקי דחייה של חברת ביטוח

  11. חובת הגילוי של חברת הביטוח

  12. חובת הבירור של חברת הביטוח

  13. תביעת חברת ביטוח נגד מע''מ

  14. הסתרת עבר פלילי מחברת ביטוח

  15. הפרת התחייבות של חברת ביטוח

  16. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  17. פרשנות נגד המנסח - חברת ביטוח

  18. אי שיתוף פעולה עם חברת הביטוח

  19. בקשה לשחרור חברת ביטוח מייצוג

  20. חלוקת הנטל בין מבטחים צו קל כבד

  21. העלאת טענות חדשות של חברת ביטוח

  22. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה

  23. תביעת ביטוח לאומי נגד חברת ביטוח

  24. חוב עבודות צנרת מטעם חברת הביטוח

  25. צירוף חברת ביטוח אמריקאית לתביעה

  26. פיצוי על עיכוב תשלום מחברת הביטוח

  27. תביעה בגין פיצוי נמוך מחברת ביטוח

  28. נימוקי דחייה נוספים של חברת ביטוח

  29. סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה בעסק

  30. תביעה של חברת ביטוח נגד מבוטח על חוב

  31. איחור בתשלום חברת ביטוח לביטוח לאומי

  32. חובת חברת הביטוח לפרט את נימוקי הדחיה

  33. חובת חברת הביטוח לשפות את ביטוח לאומי

  34. חתימה על שטר קבלה ושחרור של חברת ביטוח

  35. חברת הביטוח טענה כי לא נגרמה נכות מוחלטת

  36. התיישנות במהלך משא ומתן עם חברת הביטוח

  37. סירוב חברת הביטוח להגיש ערעור בשם המבוטח

  38. העלאת טענות בהזדמנות הראשונה - חברת ביטוח

  39. הכחשת נסיבות תאונת דרכים ע''י חברת הביטוח

  40. ביטול הסכם בין הביטוח הלאומי לחברות הביטוח

  41. הרחבת נימוקי דחיה בחוות דעת מטעם חברת הביטוח

  42. חבות חברת ביטוח כלפי מבוטח בביטוח נוסעים לחו"ל

  43. תביעה בגין איחור של חברת ביטוח בתשלום לביטוח לאומי

  44. קיזוז 20% מהפיצוי מחברת הביטוח בגין רשלנות תורמת

  45. האם חברת הביטוח חייבת "להזהיר" מבוטח מפני התיישנות ?

  46. חברת הביטוח טענה כי אין הצדקה להחלפת הפגוש בפגוש מקורי וחדש

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון