חשד להונאת ביטוח

התובע, תובע את הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח עפ"י פוליסה לביטוח רכב מקיף, בגין תאונה בין שני רכבים, שבמהלכה נגרמו נזקים לרכב המבוטח אצל הנתבעת.

חברת הביטוח טוענת לאי הוכחת התביעה ולחשד להונאה כלפיה.

להלן פסק דין בנושא חשד להונאת ביטוח:

פסק דין

מבוא

1.     התובע הינו בעלים של מונית מסוג סיטרואן קסרה מ.ר. 45-932-25 (להלן: "הרכב"), הגיש תביעה כנגד הנתבעת, שהיתה מבטחת הרכב בביטוח מקיף, לתשלום סך של 24,619 ₪ בערכי קרן ליום הגשת התביעה (13.4.2003).

2.     בכתב התביעה נטען כי ביום 14.04.00 (תאריך שתוקן שלב מאוחר יותר), בשעה 23:00 לערך, נהג התובע במכוניתו, ובצומת שאול המלך - יואב, פגע מאחור ברכב מסוג פיג'ו (להלן: "הפיג'ו") שעצר לפני הרמזור (להלן: "התאונה"). הואיל ונגרמו נזקים לשני הרכבים המעורבים בתאונה, החליף התובע הפרטים הדרושים עם הנהג האחר, מר אלקרינאוי סעיד, ופנה לשמאי רכב, מטעם הנתבעת, לצורך הערכת הנזקים.

     התובע טוען, כי השמאי סירב להעביר לידיו עותק מחוות הדעת והעבירה לסוכן הביטוח, מר בובליל, כאשר גם האחרון לא העביר אליו עותק מחוות הדעת - עד למועד הגשת כתב התביעה.

עוד נטען בתביעה, כי מאחר והנתבעת לא אישרה את תיקון הרכב, ומאחר ולא היתה לתובע יכולת כלכלית לתקן את הרכב, על חשבונו, הוא נאלץ למכור את הרכב כפי שהוא, במצבו לאחר התאונה, בתמורת לסך של 7,000 ₪.
     התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו על מלוא הנזקים שנגרמו לו, וכי הוא זכאי לקבל את ההפרש בין שווי הרכב ביום קרות התאונה, עפ"י מחירון לוי יצחק, ובהפחתת הסך שקיבל בעת מכירת הרכב (7,000 ₪).

3.     הנתבעת הכחישה טענות התובע בכתב ההגנה, וטענה כי נסיבות התאונה מוכחשות, וכי התאונה לא ארעה כנטען כמתואר על ידי התובע, ולכן דין התביעה להדחות ו/או להמחק על הסף.

     הנתבעת מבססת את טענותיה על דו"ח חקירה חסוי, שנערך עבורה, אשר העלה חשד, כי מדובר בארוע מבויים, במטרה להונות את הנתבעת ולקבל ממנה כספים במרמה. בנוסף, הכחישה הנתבעת הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען בתובענה, לבין האירוע המתואר בכתב התביעה.

4.     בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו בעלי הדין, כי נזקו של התובע יעמוד על סך של 20,500 ₪ נכון למועד התאונה והצהירו כי ההוכחות יתמקדו רק: "בשאלת האחריות ובעיקר בשאלת הכיסוי הביטוחי". בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 7.11.2005).

     בנוסף להליכים בתיק זה הגישה בעלת הפיג'ו תביעה כנגד התובע (נתבע מס' 1) והנתבעת (נתבעת מס' 2), בגין הנזקים שנגרמו לפיג'ו במהלך התאונה. יצויין, כי עוד לפני ההסכמה בשאלת הנזק הסכימו בעלי הדין כי ההכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי שתתקבל בתיק האחר (בת.א. 8780/01 - שלום באר שבע) - תחייב אף בענייננו. אולם, לאחר שהתובענה בתיק האחר נמחקה מחמת חוסר מעש, מצד בעלת הפיג'ו, הסכימו הצדדים ששאלת האחריות והכיסוי הביטוחי ימשיכו להתברר בתיק זה וכי התיק האחר (א' 8780/01) ישמש כראיה, בהליכים שבין הצדדים.

5.     התובע נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו, וכן תצהיר של מר מוטי שטרית - בעל עסק לגרירת מכוניות, אשר גרר את הרכב ממקום התאונה. הנתבעת הגישה תצהיר עדות של מר נתן מרדר, חוקר פרטי מטעמה.

     בתיק האחר (תיק א' 8780/01), הוגשו תצהירים מטעם נהג הפיג'ו ובעלת הפיג'ו (התובעת שם), ותצהירו של התובע כאן. עדים אלו נחקרו בפני כב' השופט ואגו שדן בתיק האחר.
טענות התובע בסיכומיו

6.     התובע טוען בסיכומיו כי התאונה ארעה ביום 13.04.00 בסמוך לשעת חצות וכי רישום התאונה כאילו התרחשה ביום 14.04.00 הינו תוצאה של שגגה בטופס ההודעה על קרות מקרה הביטוח.

7.     עוד טוען התובע, כי טענת ההגנה של הנתבעת (כאילו מדובר באירוע מבויים שלא ארע), מתבססת על חשד סתמי שאין לו אחיזה בחומר הראיות. התובע טוען כי הנתבעת מבססת טענת הגנתה זו על עדות החוקר מטעמה, אשר בחלקה מהווה שינוי חזית ובחלקה עדות סברה, ואשר ממנה עולה כי המדובר בחשדות שאינם מבוססים.

8.     התובע מוסיף וטוען כי מחד, לא הופרכו העדויות שהובאו מטעמו, ומאידך כל שהעלתה חקירתו הבלתי מקצועית של החוקר הפרטי, הינן ספקולציות שלא תאמו למציאות, והפנה לכך שהעדויות שנגבו ע"י החוקר - לא הוגשו כראיה מטעם הנתבעת.

טענות הנתבעת בסיכומיה

9.     הנתבעת טוענת, כי התובע לא המציא ראיות של ממש להוכחת אירוע התאונה ומכאן שהתובע - לא הוכיח את תביעתו.

10.     הנתבעת טוענת כי קיימות מספר טעויות הנטענות להיות מקריות (לרבות הטעות בתאריך התאונה), אך כולן מתואמות להפליא בין הצדדים המעורבים בפרשה, בעוד שהתובע לא נתן לכך הסבר מניח את הדעת.

     חיזוק לכך מוצאת הנתבעת בזניחת התובענה שהוגשה ע"י בעלת הפיג'ו בתיק האחר (בת.א. 8780/01), אשר כפי הנטען נעשתה, לאור הבנתה, כי דין תביעתה להדחות.

     חיזוק נוסף מוצאת הנתבעת בטענתה לסתירות בעדות נהג הגרר, אשר טען מחד כי גרר את רכבו של התובע בלבד ממקום התאונה, אך לאחר מכן אישר, בהתאם ל- נ/3, שגרר גם את הפיג'ו.
     הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי גם חזרתו של התובע מהסכמתו לבדיקת פוליגרף מלמדת על חוסר תום ליבו ועל כך שדין התביעה להדחות.

11.     בין יתר טענותיה הנוספות טוענת הנתבעת, כי התובע נמנע מהבאת עדים רלבנטיים נוספים והדבר פועל לרעתו, ומכאן יש להסיק כי התובע מנסה להסתיר את עובדות התרחשות התאונה כהוויתן או להעלימן.

דיון

12.     התובע, תובע את הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח עפ"י פוליסה לביטוח רכב מקיף, בגין תאונה בין שני רכבים, שבמהלכה נגרמו נזקים לרכב המבוטח אצל הנתבעת.

     הנתבעת טוענת לאי הוכחת התביעה ולחשד להונאה כלפיה.

13.     סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, קובע כדלקמן:-
     "הופרה חובה לפי סעיף . . . או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו".

14.     הגישה המקובלת בפסיקה היא, כי על המבוטח להוכיח בתביעתו כנגד המבטחת את מקרה הביטוח, אשר לפי תנאי הפוליסה מקנה לו עילה לקבלת תגמולי הביטוח. אם עמד המבוטח בנטל הבסיסי המוטל עליו, עובר נטל השכנוע בדבר קיום חריג לכיסוי הביטוחי - אל המבטחת.

     לפיכך, אם תבקש המבטחת לטעון לקיומו של חריג - עליה לשכנע בצדקת גרסתה לפיה המבוטח מסר עובדות כוזבות או העלים עובדות בנוגע לתאונה, תוך כוונת מרמה, ולהרים בעניין זה את נטל השכנוע.

15.     יש לזכור, כי המדובר בתביעה אזרחית במסגרתה התובע אינו נדרש לרמת הוכחה מוגברת, אלא די לו בהטיית מאזן ההסתברות לטובת גרסתו. ואולם, אין המבטחת יוצאת ידי חובתה אלא אם כמות הראיות שהביאה יש בה כדי לספק את הנדרש ממנה, לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן ומידת חומרתן של טענותיה.
     היינו, כל אימת שבעל דין מסתמך על עובדה פלונית, עליו לשכנע את בית המשפט בקיום אותה עובדה.

     אם נותר ספק כלשהו, לאחר הבחינה האמורה לעיל, תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח (התובע), ולא להיפך. תחושה זו מעוגנת לא רק בשיקולים האמורים לעיל, אלא, גם בעובדה שנזק המוטל על הפרט - נושא בו הפרט, והפרט בלבד. להבדיל מחברת הביטוח המפזרת את נזקיה.

16.     לפיכך, לפניינו שתי שאלות עיקריות; הראשונה - האם התובע הרים את הנטל להוכחת התרחשות התאונה (מקרה הביטוח). אם תיענה שאלה זו בחיוב על בית המשפט לבחון השאלה השנייה - האם הוכיחה המבטחת מעשה תרמית מצד התובע.

17.     לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכל הראיות, לרבות בתיק האחר (א' 8780/01), ושקלתי היטב את הטענות לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל הבסיסי המוטל עליו, ומנגד הנתבעת לא השכילה להוכיח את טענותיה.

     להלן נימוקי.

18.     מהעדויות והראיות שהובאו בפני ניתן להיווכח כי אירוע תאונתי אכן אירע ובו היו מעורבים רכבו של התובע ורכב הפיג'ו.

     עצם התרחשותו של אירוע התאונה הוכח בפני - להנחת דעתי.

     לעניין קרות התאונה נמצאים בפני בית המשפט עדויותיהם של כל המעורבים הרלוונטיים:

התובע שנהג ברכב - העיד בפני.
בעלת הפיג'ו - העידה בתיק האחר.
נהג הפיג'ו - העיד בתיק האחר.
נהג הגרר שנטען כי גרר את שני הרכבים - העיד בפני.
     לפני שנבחן עדויות המעורבים בתאונה, אומר כבר עתה, כי נהג הגרר מר מוטי שטרית, אשר גרר את שני הרכבים ממקום התאונה, הינו עד אובייקטיבי, שאין לו אינטרס בתוצאות הדיון וכי עדותו עשתה על בית המשפט רושם חיובי כך שניתן להסתמך על דבריו. מעדותו של מר שיטרית למדנו, בין היתר, לגבי מועד ביצוע הגרירה (יום חמישי בלילה) וכן כי לאחר שגרר את הרכב השאיר אותו על הגרר והוריד אותו, למחרת, אצל שמאי הנתבעת - סורדם. העובדה שלא זכר בתחילת החקירה, כי גרר גם את רכב הפיג'ו, אין בה כדי להטיל דופי במהימנותו, בין היתר, בהתחשב בכך שממועד האירוע ועד למועד מתן העדות חלפו כחמש וחצי שנים.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לגבי סתירות, כביכול, שנמצאו בעדותו של מר שטרית ולכך שלא ייתכן כי שני הרכבים נותרו על הגרר עד ליום המחרת. סבורני כי יש לדחות טענה זו, בין היתר מאחר והעד שטרית ציין, כי הינו בעלים של עסק לגרירת מכוניות וכי יש לו שני גררים וכי די בעובדה זו כדי ליישב את הסתירה הנטענת בעדותו.

גם עדותו של התובע נמצאה מהימנה בעיני וניתן לומר שלא מצאתי סתירות מהותיות בין גרסתו של התובע שנשמע בפני, לבין גרסתה של הבעלים ונהג רכב הפיג'ו (מתוך התיק האחר).

     מכאן - ניתן לומר, ללא היסוס, כי התובע עמד בנטל הבסיסי המוטל עליו להוכיח את תביעתו כנגד המבטחת, היינו את מקרה הביטוח (התאונה), וכן הראה כי הפוליסה מקנה לו עילה לקבלת תגמולי הביטוח.

     ואולם, השאלה מכאן ואילך היא האם הרימה הנתבעת את נטל המשני והוכיחה בראיות מספיקות מעשה תרמית מצד התובע ?

או במילים אחרות, האם אותה טעות או שינוי בתאריך התאונה, עולה כדי הוכחת תרמית ? - סבורני שלא כך הדבר, ואבהיר מסקנתי להלן.

19.     בכתב התביעה שהוגש במקור צויין, כי התאונה אירעה ביום "14.04.00 בשעה 23:00 לערך". בשלב מאוחר יותר ביקש התובע לתקן את תביעתו ע"י שינוי מועד קרות התאונה.
     מועד זה (הכוונה ל- 14.4.2000) צויין גם בתיק הנוסף (תיק א' 8780/01) ובתצהירים מטעם בעלת הפיג'ו וכן בהודעה על מקרה הביטוח (נ/2) באישור הנוגע לגרירת הפיג'ו (נ/3) ובמסמך שנכתב ע"י התובע לצורך החלפת פרטים בין הנהגים המעורבים בתאונה (נ/1).

     צודק החוקר מטעם הנתבעת בדבר התהיות והשאלות שהועלו על ידו בכל הקשור למועד קרות התאונה. מעדותו של החוקר, עולה כי לא יתכן שהתאונה אכן ארעה ב- 14.04.00, שכן בדיקת הרכבים ע"י שמאי הביטוח נערכה אף היא בתאריך זה, שהינו יום שישי בשבוע, בו עובד השמאי עד לשעה 14:00 בערך.

     לפני תחילת שמיעת הראיות ביקש ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה, כך שמועד התאונה יתוקן ליום "13.04.00 בשעה 23:30" (הכוונה ליום חמישי בלילה), מהטעם שרישום התאריך 14/04/00, נובע משגגה וטעות שנפלה, בהתחשב בכך שהתאונה אירעה סמוך לשעת חצות, וכי הרכבים נגררו בלילה והובאו למוסכים רק בבוקר שלמחרת.

     מצאתי באותה עת להעתר לבקשת התובע לתיקון, מועד קרות התאונה, וציינתי, בין היתר, בהחלטתי, כי מתפקידו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ואף במסגרת של ערעור מוסמך בית המשפט להורות על תיקון כתבי טענות.

20.     אחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני בעניין זה מצאתי לקבל את טענת התובע, כי נפלה טעות בציון מועד קרות התאונה ומעבר לכך ניתן לקבוע, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כל כוונת מרמה מצד התובע.

     ייתכן, בסבירות גבוהה, כי מקור הטעות הינו נ/1, אותו מסמך שרשם התובע בעת החלפת פרטים עם נהג הפיג'ו, ויתכן מאוד כי יתר המסמכים נסמכו על רישום זה או שלקו באותה הטעות מסיבות דומות.

     כאמור, מהימנה בעיני עדותו של התובע, כי מדובר בטעות בציון התאריך. יש לזכור, כי לאור כך שהתאונה אירעה בסמוך לחצות (בשעה 23:30), הרי שהתאריך המצויין בשעונים הדיגיטליים למיניהם, התחלף 30 דקות לאחר מכן.

     כך נטען בתצהיר עדותו הראשית, של התובע בסעיפים 18 ו- 19:-
     "בכתב התביעה רשמתי כי התאונה קרתה ביום 14.04.00 וזאת בהסתמך על מסמכים שצורפו לכתב התביעה נגדי בת.א. 8780/01 ע"י אלקרינאוי קמלה כי לי לא היה כל מסמך הנוגע לתאונה.
     התאונה קרתה קרוב לחצות יום ה - 13.04.00 וכתוצאה משגגה שנפלה בטופס הודעה על קרות מקרה הביטוח נרשם 14.04.00 שעה 23:00".

     בחקירתו הנגדית מעיד התובע (לגבי נ/1):-
     "אם אתה מציג בפני מסמך... מה שכתוב בו אמת, מלבד הטעות שנכתבה לגבי התאריך...
     לשאלתך אם זה נכון שבנ/1 כתוב 14.04 זו טעות, אני אומר שאמרתי שהמסמך נכתב בכתב ידי. המסמך הוא נכון, לבד התאריך, כיוון שזה היה סמוך לשעה 12:00 בלילה...
     לשאלת מי מילא את ההודעה לגבי התאונה, אני אומר שסורדם מילא..." (הדגשה שלי -ע.ר.).

     לאחר שבית המשפט אישר את תיקון כתב התביעה, ע"י ציון המועד הנכון של התאונה (13.4.2000 בשעה 23:30), הרי שלא יכולה לעמוד לנתבעת טענה בדבר שינוי גרסה או הרחבת חזית, שהרי מדובר בטעות קולמוס שתחילתה בנ/1 והמשכה ביתר המסמכים שהוצגו (לרבות כתבי הטענות).

21.     עדותו של החוקר הפרטי, מר מרדר, שהעיד מטעם הנתבעת, הייתה מלאה בספקולציות בנוגע לתרמית אפשרית מצד התובע ואף מצד נהג הפיג'ו ואף רמז לכך שקיימת קנוניה ביניהם.

החוקר נמנע מלהביא עימו את תיק החקירה, לרבות העדויות שגבה מהמעורבים בפרשה (עדויות שלא הוצגו מעולם בפני ביהמ"ש) והציג השערות שהעלה בעקבות הטעות בתאריך התאונה, ושום דבר מהותי - מעבר לכך.

הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי נעשה מעשה מרמה וכל ש"הוכיח" החוקר מטעמה, כי התאונה לא ארעה ביום ה - 14.04.00 דבר שהכל מסכימים לו. הנתבעת לא הצליחה להביא ראיות כדי לסתור את התרחשותו של האירוע התאונתי, וכמובן שלא הביאה בדל ראיה לכך שמדובר באירוע של תאונה מבויימת ואף לא הניחה תשתית מספקת להוכחת כוונת מרמה מצד התובע.
ניתן לומר אם כן, כי הנתבעת לא הציגה בפני ביהמ"ש - ראיות כשרות לביסוס חשדותיה ותמיהותיה, למעט בנוגע לטעות בציון מועד קרות התאונה. יתירה מכך, יש להביא לחובתה של הנתבעת את המנעותה מהבאת ראיות (תיק החקירה, העדויות שנגבו במסגרתה), כאשר ניתן להניח שאילו היו מוצגות ראיות אלו, הן היו תומכות דווקא בעמדתו של התובע.

22.     לפיכך, בהתחשב בעדיות שנשמעו בפני ובראיות שהוצגו יש לקבוע, כי התאונה אכן ארעה ביום חמישי בשבוע, ה - 13.04.00, בסמוך לפני שעת חצות, ומקור הטעות ברישום מועד התאונה נובע, ככל הנראה, מהעובדה שמדובר בשעת לילה מאוחרת, הקרובה לשעת חצות, זמן בו מתחלף התאריך לתאריך של יום המחרת.

23.     לתובע אין ולא הייתה כל שליטה על ההליכים שהתנהלו בתיק האחר (א' 8780/01), לכן אין הוא חב בתוצאות ובמחדלים שארעו שם בנוגע לתביעתה של בעלת הפיג'ו.

     גם הטענה, כי התובע חזר בו מהסכמתו לבדיקת פוליגרף איננה יכולה לעזור לנתבעת. כלל ידוע הוא, כי בדיקת פוליגרף יכול ותוגש כראיה אך ורק בהסכמת שני הצדדים. המדובר בזכותו הלגיטימית של התובע, במיוחד לאור הספק המוטל באמינות הבדיקה, ולפיכך אין ללמוד מכך דבר. מעבר לכך הסכם הפוליגף, אשר כביכול נכרת עם התובע, לא צורף כראיה מטעם הנתבעת וטענת הנתבעת בדבר קיומו של הסכם פוליגרף אף לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה ולכן כמוה כ"הרחבת חזית".

24.     מכל המקובץ עולה כי התובע אכן עמד בנטל הוכחת מקרה הביטוח ובכך העביר את חובת הבאת הראיות לנתבעת, אשר שבמקרה דנן - לא הצליחה להוכיח את חשדותיה.

     ראה לעניין זה דברי כב' השופטת נתניהו בע.א 391/89 וייסנר אורית נ. אריה חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (1) 837:- "... די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו היתה בארוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך כלל, מטבע הדברים להוכיח אחרת...".

נחה דעתי, כי התובע הוכיח את מקרה הביטוח, לפי מבחן מאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי.

גובה הנזק

25.     משקבעתי כי הכיסוי הביטוחי תקף במקרה דנן, ומשהסכימו הצדדים לגובה הנזק, אני קובע, בהתאם להסכמת הצדדים, כי נזקי התובע עומדים על סך של 20,500 ₪, נכון למועד התאונה.

סוף דבר

26.     אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:-
א.     סך של 20,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד אירוע התאונה (13.04.00) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב.     שכר טרחת עו"ד, בשיעור 20% מהסך האמור בס"ק א' לעיל, לאחר שיערוך למועד מתן פסק הדין, ובצירוף מע"מ כחוק.

ג.     הוצאות משפט בסכום גלובאלי של 1,000 ₪ (נכון למועד מתן פסה"ד) וכן האגרה ששולמה ע"י התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום האגרה בגזברות ועד למועד ההשבה בפועל.

27.     הנתבעת תשלם הסכומים שנקבעו לעיל - עד ליום 15.7.2006.
במידת הצורך, אפשר להגיש פסיקתא לחתימתי.
בית המשפט מתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כפל

  2. ביטוח חטיפה

  3. ביטוח ציורים

  4. ביטוח מבנה עסק

  5. ביטוח תיקון גג

  6. ביטוח נזקי מים

  7. ביטוח נזק בזדון

  8. הוכחת מקרה ביטוח

  9. חוב לביטוח דירה

  10. ערעור ביטוח חווה

  11. הונאת ביטוח רכוש

  12. מכתב דחיית ביטוח

  13. ביטוח נזקי ריסוס

  14. חשד להונאת ביטוח

  15. כפל ביטוח השתתפות

  16. ממתי מתחיל הביטוח ?

  17. תקופת אכשרה ביטוח

  18. ביטוח עבודת קטינים

  19. חלוקת אחריות ביטוח

  20. ביטוח סחורה בהעברה

  21. ביטוח מקיף בניינים

  22. אי מסירת הצעת ביטוח

  23. תאונה בהודו - ביטוח

  24. שכר מנתח ביטוח מגדל

  25. הסעה בשכר ללא ביטוח

  26. ביטוח תאונה בתאילנד

  27. ביטוח סחורות בהעברה

  28. תאונת פגע וברח ביטוח

  29. ביטוח תכשיטים בדירה

  30. הצעת חוק ביטוח ספקים

  31. תאונת צלילה - ביטוח

  32. חוזר המפקח על הביטוח

  33. אי שמירת מרחק - ביטוח

  34. תביעת ביטוח רעידת אדמה

  35. גביית יתר של דמי ביטוח

  36. ביטוח פגיעה בצינור מים

  37. ערעור חוב פרמיות ביטוח

  38. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  39. ביטוח ימי - חסר במטענים

  40. הגבלת תקרת אחריות ביטוח

  41. אי תשלום דמי ביטוח דירה

  42. ערעור על התיישנות ביטוח

  43. סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח

  44. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  45. דרישות מיגון ביטוח דירה

  46. הוספת טענות דחיית ביטוח

  47. הפעלת אזעקה כתנאי לביטוח

  48. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  49. הקטנת הנזק בתביעות ביטוח

  50. ביטוח אחריות פגיעה מאחור

  51. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח

  52. חשד בדבר אמיתות מקרה ביטוח

  53. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  54. ביטוח נזקים עקב סופת ברד

  55. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  56. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  57. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  58. מקרה ביטוח - אי הגשת תביעה

  59. ביטוח ארגז דחס להובלת אשפה

  60. התיישנות ביטוח תאונות ילדים

  61. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  62. ביטוח הוצאות רפואיות בחו''ל

  63. שקרים של המבוטח בהצעת ביטוח

  64. התיישנות תביעות ביטוח אחריות

  65. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981

  66. ביטוח ימי ותביעות - עורך דין

  67. הפרשות לקרן ביטוח פועלי בניין

  68. חלוקת אחריות ביטוח גורר ונגרר

  69. אישור העדר תביעות כתנאי לביטוח

  70. הכחשת שיחת טלפון עם חברת ביטוח

  71. הסתרה של עניין מהותי ע"י המבוטח

  72. ביטוח נזקי הובלה מישראל לארה''ב

  73. גביית יתר של תשלומי פרמיית ביטוח

  74. זכות הגישה לערכאות בתביעות ביטוח

  75. הוראות המפקח על הביטוח מכתב דחייה

  76. הסכמה להארכת התיישנות תביעת ביטוח

  77. המשך גביית פרמיה לאחר מקרה הביטוח

  78. קבלת תגמולי ביטוח גבוהים מסכום הנזק

  79. חובת אזהרה לגבי מועדי התיישנות ביטוח

  80. טענת מסירת גרסא שקרית עקב היעדר ביטוח

  81. סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח קולקטיב פסיקה

  82. תקנות ביטוח נפגעי חיסון, התשנ''ג-1992

  83. המעמד המשפטי של הנחיות המפקח על הביטוח

  84. תחולת הנחיות המפקח על הביטוח בתיקי פלת''ד

  85. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (פקדונות), התשמ"ב-1981

  86. תקנות מס הכנסה (ניכוי מעמלת-ביטוח), תשכ''ד-1964

  87. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (אגרות), התשמ''ד-1984

  88. צו מס הכנסה (קביעת עמלת-ביטוח כהכנסה), תשכ"ד-1963

  89. צו חוזה הביטוח (אי-תחולת הוראות החוק), התשמ"ד-1983

  90. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981

  91. הנטל להוכיח כי תגמולי הביטוח שולמו כדין ולא "בהתנדבות"

  92. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (סדרי דין בערעור), התשמ''ב-1981

  93. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (פרטי דין וחשבון), התשנ''ח-1998

  94. צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), התשמ"ו-1986

  95. צו הפיקוח על עסקי ביטוח (תכניות ביטוח חדשות ושינוי תכניות), התשמ"ב-1981

  96. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (איסור גביית תוספת לדמי הביטוח), התשמ''ג-1983

  97. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ''ו-1986

  98. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), התשמ''ב-1981

  99. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דירקטוריון וועדותיו), התשס''ז-2007

  100. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דינים וחשבונות כספיים), התשס''ז-2007

  101. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (הפחתה של סכומי העיצום הכספי) התשס''ח-2007

  102. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי חישוב הפרשות לתביעות עתידיות בביטוח כללי), התשמ''ה-1984

  103. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח), (הוראות לענין מצב רפואי קודם), התשס''ד-2004

  104. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון