להלן פסק דין בנושא החזר עמלת היקף: פסק דין בפניי תביעה להחזר תשלומים שקיבל הנתבע כעמלת היקף בגין מכירת פוליסות ביטוח שלה אשר לטענתה בוטלו תוך 12 חודשים מיום שהונפקו. לטענת התובעת באוגוסט 2001 נכרת הסכם בכתב בין התובע לבין היחידה המרכזית לביטוח הידועה גם כסוכנות עינת לפיו ימכור הנתבע פוליסות של התובעת ובתמורה יקבל עמלות נפרעים והיקף. לטענתה הוסכם כי התשלום שיקבל הנתבע בגין עמלות נפרעים הינו תשלום על חשבון, כאשר בתום השנה, בסביבות מרץ - מאי 2002 תיערך התחשבנות אשר תיקח בחשבון את הפוליסות שבוטלו תוך 12 חודשים מהנפקתן, וכי התשלום הסופי לנתבע יהיה עבור פוליסות מונפקות ומשולמות בלבד אשר לא בוטלו תוך 12 חודשים מהנפקתן. לטענתה, בעת ביצוע גמ"ח בסביבות מרץ - מאי 2002, התברר כי לנתבע שיעור ביטולים גבוה במיוחד. לנתבע נפתחו אצל התובעת שלושה חשבונות עמלות. לטענת התובעת בשנת 01 עשה הנתבע בחשבון עמלות 30003187 תפוקת מכירות של 211,518 ₪. בגין תפוקה זו קיבל הנתבע מקדמות בסך 104,928 ₪ כדלקמן: ביום 30.11.01 קיבל 20,126 ₪. ביום 18.10.01 קיבל 6,599 ₪. ביום 31.12.01 קיבל 68,923 ₪. ביום 31.10.01 קיבל 9,280 ₪. לטענת התובעת בעת ביצוע גמר החשבון התברר כי בוטלו באותו חשבון פוליסות ביטוח חיים בסכום כולל של 188,143 ₪. לפיכך, לטענתה, על הנתבע להשיב לה סך של 118,982 ₪. כמו כן טוענת הנתבעת כי בחשבון עמלות 30003410 עשה הנתבע בשנת 01 תפוקת מכירות בסך 91,000 ₪. בגין המכירות האמורות קיבל הנתבע מקדמה בסך 40,000 ₪. בעת ביצוע גמ"ח התברר כי בוטלו פוליסות בסך של 63,000 ₪. בגין מכירות וביטולים אלה על הנתבע להשיב לתובעת, לטענתה, סך של 36,527 ₪. בכרטיס עמלות 30004653 לא היתה בשנת 01 תפוקת מכירות. באשר לשנת 02, טוענת התובעת כי הנתבע עשה בחשבון עמלות 30003187 תפוקת מכירות של 39,343 ₪ (ללא ביטולי שנה קודמת). בגמ"ח התברר כי היו ביטולי פוליסות בסך 24,525 ₪. בגין הביטולים חייב הנתבע בהחזר של 10,635 ₪. כמו כן טוענת התובעת כי בשנת 02 עשה הנתבע בחשבון עמלות 30003410 תפוקת מכירות לאחר ביטולים בסך 8,654 ₪. בנוסף טוענת התובעת כי בשנת 02 עשה הנתבע בחשבון עמלות 30004653 תפוקת מכירות בסך 53,291 ₪. החשבון זוכה במקדמות על חשבון עמלות היקף בסכום של 46,603 ₪. בגמ"ח התברר כי בוטלו פוליסות בסכום של 40,109 ₪, דהיינו בפועל עשה תפוקת מכירות בסכום של 13,182 ₪. לפיכך, לטענת התובעת, חייב לה הנתבע בגין מכירות וביטולים בחשבון זה לשנת 02 סך של 40,514 ₪. לטענת הנתבע נכרת ההסכם בינו לבין הסוכנות באוגוסט 2001 למשך 4 חודשים בלבד עד תום שנת 2001. לטענתו נכרת ההסכם בע"פ עם מר יוסף חגא, מגייס סוכנים של סוכנות עינת. כמו כן טוען הנתבע כי עפ"י ההסכם לשנת 2001 שולמו לו עמלות היקף לאחר הנפקת הפוליסה ולאחר תשלום של חודש אחד בלבד, בלי להמתין לסוף השנה, וכי תשלום זה אינו תשלום על חשבון אלא תשלום העמלה המגיעה לו. לטענת הנתבע הוא לא התחייב להשיב את העמלה במידה והפוליסה תבוטל תוך 12 חודשים מהנפקתה. הסכם בכתב. תחילה הגישה התובעת את התביעה בסד"מ תוך שהיא מסתמכת על ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 12.2.02, זאת על אף שתוקפו של ההסכם, עפ"י האמור בו, הינו מיום 1.1.02 ועד ליום 31.12.04, וממילא אין הוא חל על מכירות שביצע הנתבע בשנת 2001. לאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל ובו נטען ע"י התובעת כי הנתבע חתם על שני הסכמים בכתב: האחד בשנת 2001 והשני ביום 12.2.02. ההסכם הנטען לשנת 2001 לא צורף לכתב התביעה, ולא נאמר דבר לגבי הימצאו או אי הימצאו של הסכם זה. לא אף זאת אלא שבכתב תשובה העלתה התובעת טענות חדשות שאין מקומן בכתב תשובה אלא בכתב תביעה לפיהן חייב הנתבע בהשבת כספים הן עפ"י מה שסוכם איתו בע"פ ובכתב והן בהתאם לנוהג הקיים בתחום הביטוח. גם בכתב התשובה לא התייחסה התובעת להימצאו של ההסכם. כשהגישה התובעת את תצהירי העדות הראשית מטעמה הוגשו תצהירו של מר אריה זילברברג, מנהל ובעלים של סוכנות עינת, ובו נאמר באופן לאקוני: "עינת חתמה עם הנתבע על הסכם התקשרות למכירת פוליסות ביטוח חיים ובריאות של התובעת באמצעות עינת, ואשר בשל מעבר משרדי עינת לכתובת חדשה לא עלה בידי לאתרו". רק לאחר הגשת תצהירי הנתבע ובפתח ישיבת ההוכחות הוגשו תצהירים משלימים מטעם התובעת: תצהיר נוסף של מר זילברברג ותצהיר של מר יוסף חגא לפיהם מצא מר חגא בקלסר הסוכנים שלו מכתב שיצא ממר זילברברג אל הנתבע מיום 18.5.06. עפ"י הטענה תוכנו של המכתב הוסכם בין מר זילברברג לנתבע כבסיס לעבודתו של הנתבע בשנת 2001. ההסכם הנטען מנוסח כמכתב של מר זילברברג אל הנתבע, ובסעיף 2 למכתב צויין: "עמלת היקף - תהיה זכאי לעמלת היקף של 50% (מ)הפרמיה משונתת בקיזוז ביטולי שנה א' שתימכר על ידכם". בתחתית המכתב נרשם "אני מסכים לאמור לעיל" מתחת נמצא קו לחתימה ומתחתיו נרשם שמו של הנתבע. המסמך שהגישה התובעת לא היתה חתום ע"י הנתבע (ואף לא ע"י מר זילברברג). התובעת אף לא הוכיחה כי הסכם בנוסח האמור נחתם על ידו. הנתבעת לא מסרה תצהיר כלשהו המפרט אם היה הסכם חתום כאמור בידיה אם לאו, ואם כן - כי הוא נעלם ואלו צעדים היא נקטה על מנת לאתרו. התצהירים שנמסרו בעניין זה היו של סוכנות עינת, וגם הם לא פירטו כיצד נעלם המסמך. לא אף זאת אלא שמלכתחילה נאמר כי המסמך אבד ככל הנראה בעת מעברה של סוכנות עינת משרד אך בחקירתו הנגדית העיד מר זילברברג כי הגיוני שהמסמך נזרק בעת מעבר המשרדים. הנתבע הכחיש כל העת, מתחילה עד סיום, את קיומו של המסמך. אין צורך לומר כי כאשר טען זאת הנתבע בתחילה, הוא לא יכול היה לדעת כי התובעת לא תאתר אותו. לפיכך העובדה שלא נמצא בסופו של דבר מסמך כזה חתום, תומכת בגרסת הנתבע. אוסיף ואומר כי אין זה סביר שמסמך כזה יזרק בשל מעבר למשרד אחר. עוד העיד מר זילברברג בעמ' 7 לפרוטוקול: "אני מנחש שלמגדל יש מסמכים שרלוונטים לעניינה. אני את שלי זרקתי ולא נגרם לי מזה נזק. אני מניח שמסמך כזה חתום נמסר למגדל אם נחתם ואני מניח שנחתם ונשלח". אין זה סביר שמסמך שהיה הן בידי סוכנות עינת והן בידי התובעת יעלם אצל שתיהן. מר זילברברג בהגינותו אף העיד בעמ' 7 לפרוטוקול: "אני לא אעיד בביהמ"ש שמנשה חתום על המסמך עד שאראה אותו במו עיניי". מר חגא העיד כי לא ראה הסכם כאמור חתום ע"י הנתבע. הנטל על התובעת להוכיח את חתימת ההסכם ע"י הנתבע. הנתבעת לא הרימה נטל זה ולאור מכלול הנסיבות וחומר הראיות שבפני נראה כי הסכם כזה לא נחתם לשנת 2001. תוכן ההסכם לשנת 2001. אין חולק כי אין צורך שההסכם בין הצדדים יהיה בכתב. הצדדים חלוקים בשאלה אם הוסכם ביניהם כי תשלום עמלת ההיקף נעשה "על החשבון" ויחושב בסופו של דבר בהתחשב בביטולי פוליסות שנעשו תוך 12 חודשים מהנפקתם, כולל חיובו של הנתבע להשיב כספים לאור התחשבנות זו. בחקירתו הנגדית העיד מר זילברברג כי איננו יכול לזכור כל מסמך ביחס לכל סוכן. הנתבע העיד כי את התנאים לשנת 2001 סיכם אך ורק עם יוסף חגא אשר אמר לו שהוא יקבל תשלומים של עמלת ההיקף בשיעור של 50% חודש בחודשו ולא אמר דבר על כך שבמידה והפוליסה תתבטל יהיה הנתבע חייב להחזיר את עמלת ההיקף שקיבל בגינה. אפשרות כזו לא הועלתה כלל בשיחה. על כך עמד הנתבע בחקירתו הנגדית. טענה זו לא נסתרה למעשה ע"י מר חגא. בתצהירו במקום עדות ראשית מסר כי הוא הודיע לנתבע שיוכל לקבל עמלת היקף בשיעור של 50% וכי: "כדבר מובן מאליו ידענו שנינו הנתבע ואני שעמלת היתר (היא עמלת היקף - ר.פ.א.) (בשיעור 50%) שהובטחה לנתבע תשולם לו מהפוליסה המשולמת ע"י המבוטח, ואין עמלת היתר משולמת לנתבע מפרמיה שאינה משולמת" (סעיף 9 לתצהיר). מדובר לכל היותר בהשערה של העד ולא בסיכום שהיה בינו לבין הנתבע. גם גרסתו של מר חגא בסעיף 14 לתצהירו אינה סותרת את גרסת הנתבע ואינה פוגעת בה. שם מסר מר חגא כי: "מעולם לא הבטחתי לנתבע כי במידה ופוליסה תתבטל בתוך 12 חודשים להפקה הוא לא יהיה חייב בהשבת העמלה שקיבל". מכאן שגם עפ"י עדותו של מר חגא, לא נאמר לנתבע כי תשלום עמלת ההיקף הינו "על החשבון" וכי יהיה עליו להחזיר את העמלות בגין פוליסות שיבוטלו תוך 12 חודשים. מנהג. בכתב התשובה לכתב ההגנה טענה התובעת בחצי פה כי החזר עמלות היקף במקרה שהפוליסה מבוטלת תוך 12 חודשים הינו נוהג בענף הביטוח. ראשית, מקומה של טענה כזו הינו בכתב תביעה ולא בכתב תשובה. שנית התובעת לא הוכיחה קיומו של מנהל כזה. כל שהיא הביאה לעניין זה הוא עדויות בע"פ של אנשי סוכנות עינת. התובעת לא הביאה סוכנים עדים לעניין זה ואף לא הגישה הסכמים של סוכנים אחרים. בסיכומיה אף טוענת התובעת כי אין להסכמים אלו כל רלוונטיות שכן עסקינן בהסכם של הנתבע ולא של אחרים. טענה זו יפה להוכחת ההסכם הספציפי של הנתבע אך לא כשמבקשת התובעת להסתמך על קיומו של נוהג. ב"כ התובעת טוען כי לא יעלה על הדעת מבחינה מסחרית שחב' ביטוח תסכים לשלם עמלה ולא לקבל החזר במידה והפוליסה מבוטלת תוך 12 חודשים, ומכאן שגם אם לא הוכח תוכן ההסכם שבין הצדדים על הנתבע להחזיר את העמלות האמורות שקיבל. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מהו הגבול שמעבר אליו זכאי הנתבע לעמלתו ללא אפשרות ביטול והשבה מצד התובעת שכן גם לגרסתו הוא זכאי לעמלה ובלבד שלפחות חודש אחד של הפרמיה שולם. למותר לציין כי לא הועלתה ע"י התובעת טענה כי מדובר בפוליסות שאף תשלום בגינן לא בוצע. שנית, גם לגרסת התובעת הוראות שונות הקובעות תקופות שונות (של שנה, שנתיים ושלוש) שביטול הפוליסה בגדרן יביא להחזר עמלת הסוכן. לפיכך גם תנאי שתשלום חודש אחד בלבד די בו על מנת שלא תיעשה השבה של עמלת ההיקף שקיבל הסוכן אפשרי. שלישית, התובעת לא הוכיחה את רווחיותה או אי רווחיותה בנקודות זמן מסויימות של ביטול הפוליסה. כמו כן עפ"י גרסתה אין הבדל בין ביטול הפוליסה לאחר תשלום חודש אחד ובין ביטול לאחר 11 חודשים למרות שיש להניח שיש הבדל ברווחיות בין שני המקרים. לפיכך תניה שלפיה תשלום עמלת ההיקף הינו תשלום "על החשבון" וכי הסוכן חייב בהחזר סכומים שקיבל כאמור, צריכה להיעשות במפורש ולא בשתיקה (דהיינו לא די בשתיקתו של מר חגא בעניין זה כדי שלתובעת תקום הזכות לקבל החזר). התובעת בטיעוניה ביקשה להסתמך על מצב קיצוני בו סוכן מביא שמות מספר טלפונים, משלם עבור החודש הראשון, לאחריו מתבטלת הפוליסה בהיעדר תשלום, שאז מקבל הסוכן עמלת היקף בגין 6 חודשים. מצב זה אינו לעניינינו. בדוגמה שמביאה התובעת מדובר במעשה מרמה. דבר זה לא נטען ע"י התובעת כלפיה הנתבע בשום שלב, ואף נשלל במפורש ע"י מר זילברברג בחקירתו הנגדית. התובעת טוענת כי שיעור הביטולים אצל הנתבע בשנה הראשונה היה גבוה מאוד, פי שלושה מהמקובל. התובעת לא הוכיחה את שיעור הביטולים בדרך כלל, ולא את שיעור הביטולים בפוליסות מסוג אלו שמכר עבורה הנתבע, במיוחד לא בסוג האוכלוסייה שהוא מכר לה. מחומר הראיות עולה כי הנתבע מכר פוליסות רבות מאוד, במחירים לא גבוהים. המכירות בוצעו באזור פעילותו - לוד. בנסיבות אלו ייתכן ושיעור הביטולים תואם פחות או יותר את המקובל בסוג הפוליסות האמור לאוכלוסייה כאמור. יתרה מזו, אף אם היה שיעור ביטולים גדול, כל עוד פעל הנתבע בתום לב, ודבר זה לא נסתר, הרי שככל שלא הוסכם איתו על החזר העמלות במקרה של ביטול הפוליסה תוך 12 חודשים, אין בשיעור הביטולים האמור כדי לשנות הסכמה זו. כאמור לא טענה התובעת לתרמית או קנוניה ומר זילברברג אף העיד כי: "מנשה למיטב ידיעתי היה תענוג לעבוד איתו". כמו כן העיד : "אינני זוכר שאני ביוזמתי אמרתי למנשה שלא יעבוד איתו. לא היה איתו סכסוך אף פעם". ביום 12.2.02 נחתם הסכם בין הנתבע לסוכנות (להלן: "ההסכם השני"). בין היתר קבע ההסכם השני כדלקמן: "... צפי תפוקה 1 מליון ₪ בשנה... להלן עמלותיך בביטוח עדיף מעורב ובריאות תשולם לך מקדמה מראש בסך 60,000 ₪ שתהפוך למענק בתום כל שנה אם תמכור 250,000 ₪ בריאות כל שנה. בגין תפוקת בריאות תזוכה בנוסף בעמלת היקף של 35% מהפרמיה נטו ובניכוי המענק האמור בסעיף 1. תקבל עמלת היקף בשיעור של 30% מפרמיה נטו, על כל התפוקה. חישוב הביטולים נערך לשנה אחת בביטוחי בריאות ולשנתיים בביטוח עדיף ובביטוח מעורב. . הסכם זה יהיה בתוקף לשנים 2002, 2003, 2004". ההסכם חתום ע"י מר עזרא בן קמא מסוכנות עינת. בצד ימין למטה נרשם: "אני מסכים לאמור לעיל", ומתחת מופיעים שמו וחתימתו של הנתבע. לטענת התובעת יש ללמוד מתנאי ההסכם מיום 12.2.02 להסכם לשנת 2001, ומאחר ובו העמלות היו כפופות להתחשבנות של ביטולים, כך גם בהסכם לשנת 2001. אינני מקבלת טענה זו. תנאי ההסכם מיום 12.2.02 אינם זהים להסכם לשנת 2001, אף לא עפ"י גרסת התובעת. למעלה מהצורך אוסיף כי אף אם היו, אינני סבורה שבנסיבות היה בכך כדי ללמד את שמבקשת התובעת להוכיח. כפי שציינתי לעיל אין להסיק כמובן מאליו שאם יש ביטולים לאחר התשלום הראשון ולפני תום 12 חודשים אזי על הנתבע להחזיר את העמלה שקיבל. לפיכך הנטל הוא על התובעת להוכיח את ההסכמה האמורה והיא לא נשאה בה. אשר למנהג - טענה זו לא היתה חלק מעילת התביעה והיא אף לא הוכחה. החזר עמלות לשנת 2002. מההסכם מיום 12.1.02 עולה בבירור כי תיערך התחשבנות הכוללת ביטולים, והביטוי "חישוב ביטולים" ברור לשני הצדדים. לטענת הנתבע הסכם זה אינו רלוונטי לתביעה שכן הוא לא יצא אל הפועל באשר הנתבע הפסיק את עבודתו לפני עריכת גמ"ח 2001. אינני מקבלת טענה זו באשר עפ"י העדויות שבפני הגמ"ח לשנת 2001 נעשה במרץ - מאי 2002, דהיינו לאחר שהנתבע חתם על החוזה. מחומר הראיות עולה שהנתבע הפסיק למכור פוליסות של התובעת בין מועד החתימה על ההסכם מיום 12.2.02 ובין מועד עריכת הגמ"ח. עוד טוען הנתבע כי ההסכם כמוהו כאפס וכאין באשר התובעת הפרה אותו בכך שלא שילמה לנתבע את סכום המקדמה בסך 60,000 ₪. לטענתו הסכום ששולם לו כשבוע לאחר חתימת הסכם בסך 68,796 ₪ אינו תואם את סכום המקדמה ומכאן שיש להסיק שהמקדמה לא שולמה. לטענת התובעת זהו סכום המקדמה כשהוא בתוספת מע"מ. הסכום אינו תואם גם את סכום המקדמה בתוספת מע"מ. מאידך יתכן שהסכום הינו 60,000 ₪ בתוספת סכום כלשהו שהגיע לנתבע או סכום המקדמה בתוספת מע"מ בקיזוז סכום כלשהו. דבר זה לא הובהר די צרכו. עם זאת אין הדבר צריך הכרעה לעניינינו. התובעת שילמה לנתבע כספים גם לאחר כריתת ההסכם מיום 12.2.07, וגם אם הפרה אותו, נותר ההסכם בתוקפו והנתבע לא הודיע על ביטולו. מאחר ועפ"י הסכם זה היה הסכום אמור להשתלם כמקדמה הרי בנקודת הזמן הנוכחית אין חשיבות לשאלה אם שולמה או לא שולמה המקדמה אלא האם בהתחשבנות סופית קיבל הנתבע עבור כל המכירות שביצע והאם עליו להשיב יתרות כלשהן בעקבות ביטולים. התובעת הגישה חשבונות מפורטים לגבי הפוליסות שבוטלו והעמלות הנגזרות מפוליסות אלה. הנתבע כופר במסמכים אלה כמוכיחים את ביטולי הפוליסות שמכר הנתבע וסכומי העמלות הנגזרים מהם. צודק ב"כ הנתבע כי הנתבעת יכלה להגיש לכל פוליסה מסמך המעיד על ביטולה - הודעת הבנק במקרה של ביטול מחוסר כיסוי או ביטול ההוראה ע"י המבוטח, והודעת המבוטח במידה והוא ביטל. אפשר שטוב היה אילו היתה עושה כן. עם זאת אני מקבלת את גרסת התובעת כי הנתבע היה מקבל את כל הדו"חות השוטפים כמו כל סוכן, ויכול היה לעקוב בעצמו אחר ביטולי הפוליסות. כמו כן יכול היה הנתבע לדרוש כל פירוט שחפץ בו במסגרת ההליכים המוקדמים. הנתבע לא הביא ולו מקרה ספציפי אחד בו פוליסה שנטען כי היא בוטלה - לא בוטלה. לפיכך אני מקבלת את רישומי הנתבעת כמשקפים את הפוליסות, תשלומי העמלות, ביטולי הפוליסות והעמלות הנגזרות. בשנת 2002 עשה הנתבע בחשבון עמלות 30003187 תפוקת מכירות של 39,543 ₪. בגמ"ח התברר כי היו ביטולי פוליסות בסך 24,525 ₪. בגין הביטולים חייב הנתבע בהחזר של 10,635 ₪. בחשבון עמלות 30003410 ביצע הנתבע תפוקת מכירות לאחר ביטולים בסך 8,654 ₪, והוא לא חייב להחזיר בגינו דבר. בחשבון עמלות 30004653 עשה הנתבע בשנת 02 תפוקת מכירות בסך 53,291 ₪, תמורתן היה זכאי ל- 28,431 ₪. החשבון זוכה במקדמות על חשבון עמלות היקף בסכום של 46,603 ₪. בגמ"ח התברר כי בוטלו פוליסות בסכום של 40,109 ₪, דהיינו תפוקת המכירות היתה בסך של 13,182 ₪ בלבד. בגינה היה הנתבע זכאי לסך של 6,538 ₪. בגין הביטולים חייב הנתבע בהחזר של 40,065 ש"ח. לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 50,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.3.02 ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות עת/4 הגבי גרדי צילה בסך 400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.11.06 ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה יחסיות, כיחס שבין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום. עמלות סוכן ביטוח