הוספת עילה ביטוחית - תיקון כתב תביעה

בית המשפט פסק כי אין להתיר למדינה לתקן בשלב זה את התביעה על דרך הוספת עילה ביטוחית מאחר וזו התיישנה זה מכבר בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981. להלן החלטה בנושא הוספת עילה ביטוחית - תיקון כתב תביעה: החלטה מבוא 1. עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד שעילתן אירוע שריפה מיום 17.10.98 שאירע בתחומי בית חולים שיבא במבנה עץ שנקרא "הצריף השבדי". הצריף היה בבעלות המדינה וחלק ממנו נמסר לידי חברת גפים בע"מ, שעוסקת ביצור פרוטזות עגלות נכים וכו', לשימושה כברת רשות. 2. התביעה הוגשה בראשיתה על ידי מדינת ישראל כנגד חברת גפים בע"מ (להלן: גפים) בטענה כי גפים הייתה אחראית לפרוץ השריפה. התביעה הוגשה בגין הנזקים למבנה ונזקים נוספים והועמדה על סך של 1,600,000 ₪ בערך. התביעה המקורית הוגשה ביום 26.10.03. 3. גפים התגוננה כנגד התביעה ואף הגישה תביעה שכנגד כנגד המדינה בטענה כי היא אחראית לנזקים שנגרמו לתחולה של גפים שהייתה במבנה בעת השריפה ושאבדה. התביעה שכנגד עומדת על סך של 2,500,000 ₪. כתב התביעה שכנגד הוגש ביום 15.3.04. במסגרת התביעה העיקרית שלחה גפים גם הודעה לצד ג' כנגד מי שהיה חשמלאי במקום. ההודעה לצד ג' אינה נוגעת לעניין הבקשה שבפניי. ב"כ צד ג' נתן הסכמתו לבקשה לתיקון התביעה. 4. ביום 2.11.06 הגישה המדינה בקשה זו שבפניי לתיקון כתב התביעה. בבקשה טוענת המדינה כי רק לאחר שגפים הגישה את התביעה שכנגד, נודע לה כי במסגרת הפוליסה שהוציאה אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: אריה), מבוטחת גם המדינה לרבות בגין המבנה של הצריף השבדי. הבקשה נוגעת לתוספת העילה הביטוחית. 5. גפים מתנגדת לבקשה וטוענת להתיישנות ועל כן התקיימו דיונים ואף נחקרו עדים בשאלות העובדתיות נשוא הבקשה. גרסת המדינה וטענותיה 6. העובדה שאריה ביטחה גם את המדינה במסגרת הפוליסה שהוציאה לגפים לא היתה ידועה לה ולא היה כל הגיון בחיפוש אחר ביטוח שכזה משני טעמים עיקריים. האחד, כי בסמוך לאירוע הובהר לה מפי השמאי, שנשלח מטעמה לבדוק את הנזק, כי לגפים ביטוח תכולה באריה. השני, כי מאחר ובהסכם עם גפים לא נדרשה זו לבטח את המבנה לא עלה הצורך לדרוש את הפוליסה במשך השנים וגם לאחר האירוע. 7. השמאי מטעם המדינה, מר מוטי מרמור, העיד כי ככל שזכרונו עומד לו נפגש עם השמאי מטעם גפים וזה מסר לו שלגפים ביטוח תכולה באריה. הוא הוסיף וציין כי לו היה ידוע לו שהפוליסה באריה מכסה גם את ביטוח המבנה והציוד של המדינה כי אז היה מציין זאת בדו"ח המקדמי ולא היה נעשה מאמץ למצוא את האשם לשריפה בגפים. בחקירתו הנגדית השיב כי אכן בשגרה נבדק נושא הפוליסות של כל הגורמים המעורבים בשריפה וככל הנראה הוא ביקש מנציג השמאים מטעם גפים את הפוליסה ולאור התשובה שקיבל לא הוסיף לבדוק את הנזק אלא באופן שבדק, היינו ברור שאלת האחריות וגובה הנזק למבנה מטעם המדינה. 8. נציגת בי"ח שיבא, שהינה עוזרת בכירה למנהל המערך הלוגיסטי בבית החולים וזו המטפלת בנושא הביטוח של המבנים והחצרים, גב' סמדר שפי, העידה כי העבירה את הטיפול בנושא נזקי השריפה לקרן הפנימית לביטוחי ממשלה (להלן: ענבל). לטענתה מעולם לא קיבלה פוליסת ביטוח שנערכה לגפים על ידי אריה ולא ידעה כי המבנה שנשרף והציוד היו מבוטחים באריה. מכאן שלא יכלה למסור מידע זה לענבל. 9. עו"ד גב' בוטוש ויזל, אשר שמשה במועדים הרלוונטיים לאירוע כעורכת דין בענבל וטיפלה בתיק זה, מסרה כי במועדים הרלוונטיים לא היה ידוע לה ולא יכלה לדעת על קיומו של הביטוח למבנה באריה שכן המידע שנמסר לה ע"י השמאי מטעמם היה כי התכולה השייכת לגפים מבוטחת באריה. 10. גב' מירב בר יעקב שהינה ראש צוות תביעות בענבל שבה על עדויות קודמיה וציינה כי מעיון בתיק בענבל לא ניתן ללמוד על קיומו של ביטוח למבנה על ידי אריה. 11. ב"כ המדינה טוען כי חל בענייננו החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות שכן העובדה שקיים ביטוח מבנה באריה וכי המדינה הינה מבוטחת על פי הפוליסה, נעלמה מעיני המדינה מסיבה שלא הייתה תלויה בה ואף בזהירות סבירה לא יכלה למנוע אותה. הוא מפנה לעדויות מטעם המדינה ומבקש לקבוע כי בנסיבות שנוצרו הייתה התנהגות כל הגורמים המטפלים סבירה ועולה כדי התנהגות של אדם סביר. הוא מוסיף כי הייתה זו גפים שלא טרחה כל השנים להציג את הפוליסה אלא בשלב מאוחר של הדיון בין הצדדים. בטיעונו מפנה ב"כ המדינה לספרו של המלומד אליאס וכן לפסק הדין בעניין ע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (1) 857 (להלן: פרשת המאירי). גרסת גפים וטענותיה 12. אין להתיר למדינה לתקן בשלב זה את התביעה על דרך הוספת העילה הביטוחית מאחר וזו התיישנה זה מכבר בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981. ב"כ אריה מפנה לרציונל שעולה מן הפסיקה באשר לסיבות שהביאו לקצר את תקופת ההתיישנות בתביעות שעילתן חוזה ביטוח בין מבטח למבוטח. 13. עוד טוענת אריה כי המדינה לא ממלאה אחרי הדרישות של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. היא מפנה בין היתר לפסיקה שקבעה כי על המבקש לטעון לחלות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, להראות שלא הייתה בידיו אף מודעות בכוח לאותן עובדות שנעלמו מידיעתו. 14. לטענת אריה היה בהתנהגות המדינה משום התרשלות בכך שלא פנתה לברר את תנאי הפוליסה של גפים הגם שמיד בסמוך לאירוע כבר נודע לה שלגפים פוליסת ביטוח באריה. ב"כ אריה מפנה לדברי עדיה של המדינה ובעיקר לדברי גב' בר יעקב ולפיהם בעת מינוי החוקרים ניתנת להם הנחיה כללית לבדוק את הפוליסות. עוד היא מפנה לאמור בחוות הדעת השמאית מטעמה שם מוזכרת העובדה כי בעלי המבנה הפעילו שמאי מטעם ענבל ואף מצוין מספר התביעה. מכאן ניתן ללמוד כי היה שיתוף פעולה בין המדינה לגפים בעת בדיקת האירוע והמדינה בחרה שלא לבדוק את האפשרות שהיא מוטבת על פי הפוליסה ואין לה אלא להלין על עצמה. 15. המדינה אינה יכולה לטעון כי פעלה כאדם סביר כאשר בנקל יכלה לעמוד על העובדות לו הייתה פונה לאריה או לבאת כוחו. דיון 16. אין חולק שככלל בית משפט יטה לתקן כתב טענות ככל שיש בכך כדי להביא לבירור השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים ויהיה בתיקון כדי להביא לעשיית הצדק. כבר נאמר כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" כדברי כב' השופט ברנזון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ (3) 477. 17. מכאן שהזמן אינו כשלעצמו גורם מונע תיקון הגם שמקום שתובע ישן על זכויותיו בקשתו תישקל באופן מחמיר יותר. יחד עם זאת מקום שלא קמה טענה כטענת התיישנות התירו בתי המשפט לתקן כתבי טענות גם בשלב הערעור. זאת מקום שאותו צד גילה את העובדות הדרושות תיקון רק באותו שלב מאוחר. 18. לא כך כאשר עולה טענת התיישנות. במקרים כאלה יש בהתרת התיקון כדי ליתן בידי אותו צד יתרון דיוני שלא היה לו אילו היה מבקש להגיש תביעה חדשה בעילה הנוספת באותו מועד. במצב דברים זה יהיה בהעתרות לבקשת התיקון כדי לגרום לנתבע עוול שלא ניתן לריפוי בהוצאות. 19. במקרה שבפניי מבקשת המדינה להתיר לה לתקן את התביעה על דרך הוספת עילה חוזית-ביטוחית כנגד מי שלטענתה ביטח אותה מפני הסיכונים דוגמת אירוע השריפה נשוא התביעה. 20. אין חולק שהמדינה (באמצעות בית חולים תל-השומר)מופיעה כמבוטחת נוספת בפוליסה שהוציאה אריה לגפים כפי שעולה מהתנאים המיוחדים ברשימה סעיף ו'. כך גם אין חולק כי במועד שבו טוענת המדינה כי נודע לה לראשונה שהיא מבוטחת על פי הפוליסה הנ"ל, כבר חלפה תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח. 21. המחלוקת בין הצדדים מתמצית בפירוש שיש ליתן לעובדות לאור דרישות סעיף 8 לחוק ההתיישנות שקובע כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו." 22. לא ראיתי לקבל את טענת המדינה ולפיה לא ידעה את זהות הנתבע שכן מיד בסמוך לאירוע נודע לשמאי מטעם המדינה, מר מרמור, כי לגפים פוליסת ביטוח באריה. דבר זה עולה מתוך במ/1 הדוח המקדמי. זהות הנתבע הייתה ידועה שכן אריה היא נתבעת מס' 2 בתביעה המקורית. משמע היא נתבעת מכוח היותה המבטחת של גפים. 23. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחוסר הידיעה של המדינה על דבר היותה אחד מן המבוטחים בפוליסה של גפים. לטענתה לא היה עליה לצפות שהיא אחד מן המוטבים/מבוטחים שכן בהסכם שבין גפים למדינה לא היה על גפים לבטח את המדינה באותה הפוליסה שהוציאה עבור עצמה. 24. לאחר שעברתי על כל הראיות שהוגשו בעניין זה ראיתי לקבוע כי התנהגות המדינה לא עולה כדי התנהגות של האדם הסביר בנסיבות ואין המדובר בעובדות שלא היו תלויות בה ולא יכלה בזהירות סבירה להגיע אליהן. 25. בענייננו אין המדובר ב"אדם הסביר ברחוב" אלא בגורמים מקצועיים שתפקידם לחקור ולערוך בירור עובדתי-משפטי ולקבל החלטות מקצועיות בעקבות אותו בירור. את שאלת הסבירות יש לבחון אם כן דרך הפריזמה של יועץ משפטי סביר ושל שמאי סביר או גורמי חקירה סבירים. 26. מתוך הראיות עלה כי אנשי התביעות בענבל נוהגים לברר את סוגיית הביטוחים של גורמים נוספים באירועים שבהם מעורבת גם המדינה. כך מדברי גב' מירב בר יעקב. עוד עלה כי השמאים ידעו זה על קיומו של זה והשמאי מטעם המדינה ידע כבר יום או יומיים לאחר האירוע כי אריה נמצאת בתמונה שכן היא המבטחת של גפים. הוא גם ידע שעליו לפעול לבירור השאלה אם ניתן למצוא אשם בהתנהגות גפים ואזי להמליץ על הגשת תביעה נזיקית נגדה ונגד המבטחת שלה - אריה. 27. אותם גורמים מקצועיים יודעים ו/או אמורים לדעת כי אותה פוליסה שמכוחה הם מבקשים לתבוע את המבטחת של מחולל הנזק הינה מסמך מהותי שיש לצרפו לכתב התביעה. מכאן תמוה מדוע זה בחרו אנשי ענבל לשבת בחיבוק ידיים ולא לדרוש את הפוליסה עוד עובר להגשת התביעה. כך גם אותם גורמים ידעו ו/או היו אמורים לדעת כי באירוע כזה יכול ותעלה, על ידי מי מהצדדים, טענה לכפל ביטוח. גם עניין זה חייב קבלת הפוליסה מבעוד מועד כדי לבחון השאלה ולהיות ערוך לה. 28. במצב דברים זה לא ראיתי כי העובדה שבחוזה שבין גפים למדינה אין חובת ביטוח כדי לאיין את הצורך והסבירות שבבדיקת הפוליסה של גפים באריה. 29. למסקנה זו הגעתי גם בהסתמך על הפסיקה. בפרשת המאירי מצטט כב' השופט גולדברג מדבריו של פרופ' גלעדי במאמרו "התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק", משפטים יט 81 בעמ' 369 ומאמץ את הדברים: "לעניין זה "... סבירות הגילוי תלויה במושא הגילוי, במידע שכבר הצטבר אצל התובע (בכוח או בפועל), בגודל הנזק ובסיכויי מניעתו ובסיכויי ההצלחה של תביעה פוטנציאלית" ". אמור מעתה כי מידע כבר הצטבר בענבל בסמוך לקרות האירוע ובוודאי שבתוך תקופת ההתיישנות בדבר קיומה של פוליסה אצל אריה, זאת "בפועל". "בכוח" - משמע, שלו הייתה נעשית פניה לבקש את הפוליסה היה המידע על דבר היות המדינה מבוטחת בפוליסה מצוי בתוך אותה תקופה בידי המדינה. 30. בתי המשפט ראו לבחון האם באמת נבצר מאותם מתדיינים ללמוד את העובדות המהוות את עילת התביעה שהם מבקשים לתקן וכן האם אכן גם בזהירות סבירה לא יכלו למנוע את חוסר הידע תוך כדי תקופת ההתיישנות. הפסיקה מלמדת כי בתי המשפט הקפידו עם אותם מתדיינים. כך למשל קובע כב' השופט בך בע"א 630/90 שרה רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד בע"מ ואח' , פ"ד מה (3) 365. במקרה זה טענה התובעת כי רק לאחר שנים התעורר חשדה של ביתה בכל הנוגע לזכויות של אביה המנוח במניות הנתבעת ועל כן פנתה לברר את העניין. זאת הגם שעצם היותו של בעלה המנוח שותף בנתבעת היה ידוע לה מזמן. כן ראה דבריו של כב' השופט גולדברג בע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח (3) 673 שם טען התובע כי לא חשד שהטיפול הרפואי שקיבל 15 שנים קודם הן שהביאו למצבו הנוכחי וכי מדובר בטיפול רשלני. כב' השופט גולדברג בהסכמת ברק, כתוארו אז, וכנגד דעתו החולקת של כב' השופט בך מציין כך: "התנהגותו של המערער אינה יכולה להתיישב עם התנהגותו של אדם סביר, והיא עומדת בניגוד לכל היגיון. שכן אפילו לא היה עליו לחשוד, כי עשרים וארבע הזריקות שקיבל הן שהחמירו את מחלתו, הרי שאדם סביר במקומו היה פונה בזמן סביר לרופא כדי להיבדק ולברר, מה הביא להחמרה במצב אחרי קבלת הזריקות ולמרות קבלתן. בנסיבות אשר כאלה לא ניתן, לדעתי, לומר כי העובדות נעלמו מן המערער מסיבות שלא היו תלויות בו, וכי בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן." וראה גם דבריו של כב' השופט א. טובי בת"א (חי) 21113/05 סלע איתן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (טרם פורסם - מופיע במאגרים המשפטיים) וכן דבריה של כב' השופטת ע. כהן בת"א (י-ם) 2454/05 עזבון המנוח עוביד עלואן ואח' נ' ביטוח ישיר , (טרם פורסם - מופיע במאגרים המשפטיים). 31. מכל הדברים האלה ברי כי המדינה לא הוכיחה כי העובדות לא נודעו לה מסיבות שאינן תלויות בה וכי גם בזהירות סבירה לא יכלה למנוע זאת. סוף דבר 32. אשר על כן הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית לאחר שעילת התביעה שמבקשת המדינה להוסיף - התיישנה. 33. לא ראיתי בשלב זה לעשות צו להוצאות והצדדים יוכלו לטעון בעניין זה בסיומו של ההליך. 34. הצדדים יתייצבו לישיבת קדם משפט על מנת לקבוע מועדים להמשך דיון ביום 1.1.08 שעה 10:00. שינוי / הוספת עילהכתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים