ביטוח תאונת דרכים בחו''ל

בהיות המערער בנסיעת עבודה בחו"ל, נפצע בתאונת דרכים קשה. המערער נפגע, בין היתר, בראשו ובידו. במועד התאונה היה המערער מבוטח בפוליסה לביטוח תאונות אישיות.

להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונת דרכים בחו''ל:

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד. קוברסקי) בת.א. 19342/01 לפיו נדחתה תביעתו של המערער לתגמולי ביטוח בשל התיישנותה.

1.     רקע

(א)     ביום 26.8.92, בהיות המערער בנסיעת עבודה בחו"ל, נפצע בתאונת דרכים קשה. המערער נפגע, בין היתר, בראשו ובידו. במועד התאונה היה המערער מבוטח בפוליסה לביטוח תאונות אישיות (להלן: "הפוליסה").

(ב)     ביום 1.2.93 פנה המערער אל המשיבה בבקשה לקבל פיצוי על פי הפוליסה (להלן: "מכתב הפנייה"). ביום 1.3.93 הושב לו כי החומר שהועבר למשרדי המשיבה מתייחס לאי כושר, אשר אינו נכלל בכיסוי הביטוחי; שכן הפוליסה מכסה את המבוטח בגין נכות צמיתה או מקרה מוות בלבד.

(ג)     במקביל פנה המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה ותביעתו נדחתה. בהמשך, הוגשה על ידו תביעתו אל בית הדין לעבודה אשר בסופו של יום, לאחר הליך ממושך, קיבל את טענתו כי אכן מדובר בתאונת עבודה. משכך, פנה אל הוועדה הרפואית של המל"ל וביום 19.1.00 קבעה הוועדה את דרגת נכותו הצמיתה בשיעור של 30%.

(ד)     המערער פנה אל המשיבה ביום 30.3.00 בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. דרישתו זו נדחתה על ידי המשיבה, בין היתר, בטענה כי תביעתו התיישנה.

(ה)     לאור זאת הגיש המערער את התביעה נשוא ערעור זה ביום 1.2.01. המשיבה עתרה לדחות את התביעה על הסף בטענת התיישנות, ובנוסף נטען על ידה כי הפוליסה אינה מכסה תאונות דרכים. בית המשפט לא ראה להזקק לסוגייה זו נוכח מסקנתו שלהלן (ואף אנו איננו נדרשים לכך).

2.     פסק הדין קמא

(א)     נקודת המוצא לדיונה של הערכאה הדיונית היא בסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), שתחולתו נקבעה גם בפוליסה. סעיף זה קובע, כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח. המחלוקת בין הצדדים, כפי שהוגדרה על ידי בית המשפט, נעוצה בשאלה מאיזה מועד מתחיל מירוץ ההתיישנות. לשיטת המערער, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום קביעת הנכות הצמיתה על ידי המל"ל, 19.1.00; בעוד על פי גרסת המשיבה מתחיל המירוץ ביום התאונה עצמה, דהיינו מיום 26.8.92.

(ב)     במחלוקת זו, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה וקבע כי פרשנות מילולית של הפוליסה מעלה כי מקרה הביטוח הוא מועד התאונה עצמה ולא מועד התגבשות הנזק. הוא הוסיף, בהסתמך על רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט (לא פורסם) (להלן: "עניין צפריר"), כי תקופת ההתיישנות נמנית מיום אירוע התאונה- מקרה הביטוח.

(ג)     בית המשפט עמד על ההלכה שנפסקה בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554 (להלן: "עניין בוכריס"), לפיה התגלות נזק תחל את מרוץ ההתיישנות , אם ניזוק כאדם סביר היה בנסיבות העניין מגיש תביעה בגינו. בהסתמך על הלכה זו קבע בית המשפט כי לפחות מיום פנייתו אל המשיבה, 1.2.93, ידע המערער כי נפגע וכי נגרם לו נזק, גם אם היקף הנזק טרם התגבש או נקבע סופית. בפני המערער, כך נפסק, עמדו שתי חלופות: להגיש תביעתו ולבקש מבית המשפט להמתין עם בירורה עד שיקבע מצבו הרפואי לאשורו; או להגיע עם המשיבה להסכמה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות. משלא נקט באף אחת מן החלופות הללו, אין לו להלין אלא על עצמו.

(ד)     בשולי הדברים ציין בית משפט קמא כי המערער הינו עורך דין במקצועו, ועל כן "חייב היה להיות מצויד בידיעת החוק" ולנהוג בדרגת זהירות המאפיינת עורך דין סביר.

(ה)     על יסוד קביעות אלה, נדחתה תביעת המערער בשל התיישנותה.
3.     טענות המערער

(א)     בעיקרי הטיעון מטעמו טוען המערער שסבר כי ידו השמאלית, בגינה נקבעו לו אחוזי הנכות, שוקמה לחלוטין, וזאת בהסתמך על דברי מומחים בתחום כירורגיית היד. בשל כך הניח כי לא נגרם לו נזק ממשי המזכה אותו באחוזי נכות קבועים, או לכל היותר יהיה זכאי לאחוזי נכות בשיעור נמוך, אשר אין כדאיות כלכלית להגיש תביעה בגינם.
בכך, על פי הטענה, מתקיימים התנאים שנקבעו בעניין בוכריס. היינו, עד לאחר ביצוע בדיקת ה- EMG, הפגיעה בידו של המערער לא היתה משום נזק אשר אדם סביר היה מגיש בגינה תביעה.
(ב)     המערער נסמך בטיעוניו על פסק הדין (בדעת רוב) בע"א 1105/01 אמיתי דויד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק- מח 2003(2) 94 (להלן: "עניין אמיתי"). באותו עניין נקבע ע"י כב' השופטת קובו - בהסכמת כב' השופטת רובינשטיין - כי כל עוד לא התגבש הנזק הקבוע, ולא באה לעולם הנכות הצמיתה, לא קמה עילת תביעה מכוח הפוליסה.

(ג)     המערער מדגיש כי לא ידע, ואף לא היה בידו לדעת, את העובדות המהוות את עילת התביעה עד שהתקבלה החלטת הוועדה הרפואית במל"ל. החלטה זו התקבלה רק בעקבות בדיקת ה- EMG שעל קיומה לא ידע המערער, ואף לא ידעו רובם של חברי הוועדה הרפואית של המל"ל, למעט רופא בודד אשר הפנה את המערער לבדיקה.

(ד)     המערער מוסיף כי אף מתנאי הפוליסה עצמה עולה כי לא ניתן להגיש תביעה כל עוד לא מצויים בידי התובע כל המסמכים והמידע הדרושים לבירורה, מהם ניתן ללמוד מהו המועד בו נולדה עילת התביעה.

(ה)     המערער סבור כי בית המשפט שגה בקובעו שהיה עליו להגיש תביעתו במהלך שלוש שנים מאז האירוע, ולבקש להקפיאה. כעניין שבמדיניות אין בית המשפט מאפשר הקפאת תביעות. ממילא, טוען המערער, היתה תביעתו נדחית על הסף שכן לא רק שלא היו בידיו ראיות לנכותו הקבועה אלא שהראיות שהיו בידו הוכיחו כי אין בסיס לתביעתו. גם הקביעה לפיה היה עליו לפנות אל המשיבה ולבקש את הארכת תקופת ההתיישנות אין בה ממש שכן ברור כי המשיבה לא היתה מוותרת על טענת ההתיישנות, בה היא עושה שימוש כעת.

(ו)     עוד טוען המערער כי התנהגותה של המשיבה עולה לכדי חוסר תום לב. בהתנהגותה הרדימה את ערנותו, מבלי שהתרתה בו כי היא שומרת על זכותה להעלות טענת התיישנות. בעניין זה, אין משמעות לעובדת היותו עורך דין, שכן תחום הביטוח והנזיקין אינם בתחום התמחותו ובעניין זה כמוהו ככל הדיוט אחר אשר אין להחמיר עימו.

(ז)     על יסוד כל אלה טוען המערער, כי במקרה דנן יש לקבוע את מועד קביעת הנכות הצמיתה על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל כמועד קרות האירוע. לחלופין, יש להחיל על המקרה את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") על פיו מקום בו נעלמו מעיני תובע עובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו לו אותן עובדות.

4.     טיעוני המשיבה

(א)     בפתח טיעוניה מעלה המשיבה טענת סף לפיה דין הערעור להימחק מהטעם שהמערער לא הגיש עיקרי טיעון במועד.

(ב)     לגופו של עניין, סומכת המשיבה ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא לפיו נדחתה התביעה בשל התיישנותה, הואיל והוגשה למעלה משמונה שנים לאחר קרות מקרה הביטוח.

(ג)     לטענת המשיבה, יכול היה המערער להוכיח את נכותו על ידי הגשת חוות דעת רפואית מטעמו ו/או בדיקתו על ידי רופא מטעם המשיבה ועל חשבונה אך בחר להתמהמה ולהמתין לקביעת המל"ל. לפיכך, אין מקום להחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על פיו יש לדחות את תחילת ההתיישנות מקום בו לא יכול היה תובע לדעת, בזהירות סבירה, את העובדות המהוות את עילת התביעה.

(ד)     המשיבה מוסיפה כי במקרה דנן, כל הנזקים שנגרמו למערער התגלו לו מיד לאחר התאונה ולא היה בהם כל שינוי מיום התאונה ועד יום הגשת התביעה. השינוי היחיד הוא בהגדרת אחוזי הנכות, אשר ביחס אליהם כבר נפסק כי גם אם היקף הנכות או שיעורה נקבעו במועד מאוחר לתאונה, הרי שהנכות עצמה נוצרה ביום התאונה. עצם העובדה כי נכות צמיתה היא תנאי לקבלת פיצוי אינה הופכת את קביעת הנכות למקרה הביטוח עצמו. מועד קביעת הנכות הוא מקרי, כפי שנפסק בפס"ד צפריר, ואין הוא יכול לשמש כגורם רלבנטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות.

(ה)     המשיבה מדגישה כי גם על פי דעת הרוב בעניין אמיתי, אשר בעקבות בקשת רשות ערעור, מצוי בשלב זה בדיון בבית המשפט העליון, התיישנה תביעתו. לפי דעת הרוב, המועד הקובע הוא מועד התגבשות הנכות, להבדיל ממועד קביעתה. על פי קביעת המל"ל, התגבשה זו ביום 16.12.92.

(ו)     בתשובה לטענת המערער בדבר העדר תום ליבה, טוענת המשיבה כי המערער הוא עורך דין במקצועו אשר חזקה כי ידע לכלכל מעשיו בתבונה ולשמור על זכויותיו ואין זה מתפקידה להעניק לו ייעוץ משפטי.

5.     דיון והכרעה
(א)     השאלה העומדת להכרעה הינה קביעת המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות של תביעת ביטוח, שעילתה נכות צמיתה כתוצאה מתאונה. שלושה מועדים אפשריים לתחילת מירוץ זה: האחד- מועד אירוע התאונה; השני- מועד התגבשות הנכות הצמיתה והשלישי- מועד קביעת הנכות הצמיתה על ידי המל"ל או מומחה רפואי כלשהו (י. אליאס דיני ביטוח (תשס"ב, כרך ב') 749; ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (המכון למחקרי חקיקה 2005) 666).

(ב)     בפסק הדין בעניין צפריר שלל בית המשפט העליון את האפשרות השלישית בקובעו כי מועד קביעת הנכות הצמיתה הוא מקרי ועל כן אינו יכול לשמש כגורם רלבנטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. הבחירה בין שתי האפשרויות הנותרות עומדת בימים אלו להכרעת בית המשפט העליון בענין אמיתי.

(ג)     בנסיבות הספציפיות של תיק זה, אין אנו נדרשים לקבוע עמדה בשאלה זו. שכן, גם בהנחה המיטיבה לפיה ייפסק כי המועד הקובע הוא מועד התגבשות הנכות הצמיתה, אין מנוס מן המסקנה כי תביעתו של המערער התיישנה.

(ד)     המערער אינו מצביע על המועד בו התגבשה, על פי טענתו, נכותו הצמיתה. במכתב הפנייה מיום 1.2.93 כותב בא כוחו כי לא ניתן לקבוע את אחוזי הנכות הסופיים בגין הפגיעה בידו של המערער שכן הוא עדיין נמצא בהליכי ריפוי ושיקום. המערער אינו מפרט מתי הסתיימו הליכי השיקום למעט אמירה סתומה, בעיקרי הטיעון מטעמו, בדבר טיפולי שיקום במשך למעלה משנתיים. המועד הבא עליו מצביע המערער הוא לאחר ביצוע בדיקת ה- EMG, ביום 19.10.98, אז נתגלו, על פי הטענה, רצינותה של הפגיעה ושיעור הנכות הצמיתה. ברי שמועד זה אינו מועד התגבשות הנכות, וכי מועד ההתגבשות מצוי בתווך שבין מועד זה למועד התאונה. נטל ההוכחה לעניין מועד התגבשות הנכות הצמיתה רובץ על המערער, אשר טוען כי מועד זה מאוחר למועד התאונה, והוא לא השכיל להרימו. נוסיף כי אף לשיטתו של המערער, הסתיימו הליכי השיקום כשנתיים לאחר התאונה, דהיינו במהלך שנת 95'. במקום הזה ובזמן הזה היה על המערער לפנות למומחה מטעמו שיקבע את אחוזי הנכות הקבועה. ההמתנה להליכי מל"ל האריכה את הזמן והביאה לחלוף תקופת ההתיישנות. ונדגיש- בהליכים הננקטים מול המל"ל אין כל יתרון בתביעה כלפי חברת הביטוח ועל המבוטח על פי הפוליסה לפעול בהקדם לקבלת חוות דעת מטעמו על נכותו.

(ה)     לאור האמור, ניתן לראות בשנת 95', לכל המאוחר, את מועד התגבשות הנכות הצמיתה שכן החל ממועד זה אין שום תשתית עובדתית המאפשרת להניח כי חל כל שינוי במצבו. גם על פי הנחה זו, התיישנה תביעתו של המערער.

(ו)     אין אנו סבורים כי תקופת ההתיישנות הוארכה מכוחו שלסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו התיישנות שלא מדעת. אכן, אין מחלוקת כי הוראות חוק ההתיישנות, ובכללן סעיף 8, חלות גם במקום שדין קובע תקופת התיישנות פלונית, השונה מהתקופה הבסיסית הקבועה בחוק ההתיישנות (ד"נ 36/84, ע"א 20/83 טייכנר נ' אייר פרנס, פ"ד מא(1) 589, 599- 601). ואולם, המקרה הנדון אינו עומד בתנאי הסעיף שכן לא ניתן לקבוע כי לא היה באפשרות המערער, בזהירות סבירה, לגלות את העובדות המהוות את עילת התובענה.

(ז)     כפי שציינו לעיל, היתה בידו של המערער האפשרות לפנות מיוזמתו למומחה אשר יחווה דעתו בדבר שיעור נכותו הצמיתה או לפנות למשיבה בבקשה כי מומחה מטעמה יבדוק אותו. זוהי התנהגות סבירה, אשר יכולה היתה להביא לגילוי נכותו הצמיתה. יש להניח, כי כל אחד מן המומחים הנ"ל היה שולח את המערער לבצע את הבדיקות המתאימות, בין היתר, בדיקת ה- EMG, אליה נשלח לבסוף על ידי המל"ל. בהקשר זה נוסיף ונדגיש כי המערער לא השכיל להוכיח טענתו לפיה בדיקה זו היא בדיקה מיוחדת וחדישה אשר מעטים הרופאים היודעים על קיומה (ולא בכדי). משכך, לא עלה בידו להראות כי המקרה דנן נופל לגדרו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, על פיו נדחה מועד תחילת ההתיישנות ליום גילוי העובדות המהוות את עילת התובענה.

(ח)     לשון אחר- מקום בו ישן המערער על זכויותיו, בחר להמתין לקביעת המל"ל, ונמנע מלפעול לבירור נכותו הצמיתה אין הוא יכול לטעון כי מדובר בהתיישנות שלא מדעת. המערער היה מודע לנזק שנגרם לידו כתוצאה מן התאונה, והראיה לכך היא העובדה שפנה למל"ל לקביעת שיעור נכותו בגינו. אף אם לא היה מודע למלוא היקפו של נזק זה, ולחומרת הנכות בה לקה, אין הדבר דוחה את מירוץ ההתיישנות (השווה: עניין בוכריס, שם בעמ' 560).

6.     סוף דבר

הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הפיקדון יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות דלעיל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים בנשר

  2. תאונת דרכים בסילבסטר

  3. תאונת דרכים באור יהודה

  4. תאונת דרכים בהר מירון

  5. תאונת דרכים בכניסה לערד

  6. תאונת דרכים בדרך לבנק

  7. תאונת דרכים סינמה סיטי

  8. תאונת דרכים בשטח מצרים

  9. תאונת דרכים בשירות סדיר

  10. תאונת דרכים במסגרת פרטית

  11. ביטוח תאונת דרכים בנתניה

  12. תאונת דרכים בתוך מגרש חניה

  13. ביטוח תאונת דרכים בחו''ל

  14. תאונת דרכים ביציאה מחניון

  15. ביטוח תאונת דרכים בארה''ב

  16. תאונת דרכים במזג אוויר גשום

  17. תאונת דרכים בגלל פניית פרסה

  18. נפגע תאונת דרכים ביטוח לאומי

  19. תאונת דרכים בכניסה לאום אל פחם

  20. תאונת דרכים בגלל אי שמירת מרחק

  21. תאונת דרכים ברחוב המסגר בתל אביב

  22. תאונת דרכים במסגרת המשמר האזרחי

  23. תאונת דרכים בגלל טעות בשיקול דעת

  24. תאונת דרכים בגלל ירידת שלג על הכביש

  25. תאונת דרכים בפתח תקווה ז'בוטינסקי

  26. תאונת דרכים בין רכב פרטי לבין ביובית

  27. תאונת דרכים בשל שימוש ברכבו של המעביד

  28. תאונת דרכים ברחוב רוטשילד בפתח תקווה

  29. תאונת דרכים במגרש חניה ב"חוף דדו" בחיפה

  30. תאונת דרכים: בלם בפתאומיות עקב בור בכביש

  31. תאונת דרכים בנסיעה לאחור בניסיון להתיישר

  32. תאונת דרכים בקטע הכביש בו שני הנתיבים נתעקלים בחדות

  33. אחריות לתאונת דרכים בהליך אזרחי על בסיס הליך פלילי

  34. תאונת דרכים בגלל התמזגות קרובה של שני נתיבים לנתיב אחד

  35. תאונת דרכים בעת ששני הרכבים היו בנסיעה בכיכר המשטרה בחדרה

  36. ארעה תאונת דרכים במהלכה ניזוק רכב באופן שנגרם לו אבדן מוחלט

  37. נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בהריון, נושאת ברחמה את התובע הקטין

  38. תאונת דרכים בכביש דו-סטרי המופרד באי-תנועה בנוי בין המסלולים הנגדיים

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון