אחריות מע''צ לנזקי רכב

מה היקף האחריות של מע"צ לנזקים שנגרמו למכוניות עקב תנאי הכביש ? דיני הנזיקין אינם דורשים חובת זהירות מוחלטת ונקיטת אמצעים בלתי אפשריים או בלתי קיימים מצד מזיק פוטנציאלי, דרישה זו אינה הגיונית ואינה מעשית. עם זאת על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה על בית המשפט להציב זה כנגד זה את התועלת המופקת מן המעשה או המחדל מול המשאבים והאמצעים הדרושים כדי למנוע את הסיכון. להלן פסק דין בנושא אחריות מע''צ לנזקי רכב במסגרת תביעת שיבוב נגד מע''צ: פסק - דין מבוא לפני תובענה שבמיקודה דרישת הדר חברה לביטוח בע"מ [להלן:"התובעת/המבטחת"] לשיבוב תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג ניסן מס' רישוי 1814410 [להלן:"הרכב המבוטח"]. התביעה הוגשה כנגד מע"צ -מחלקת עבודות ציבור [להלן:"הנתבעת 1"] כאחראית בין היתר,על אחזקת ותקינות הדרכים ובין היתר,הינה אחראית לניקוז באותן דרכים ולרבות בדרך בה ארעה התאונה , וכנגד מדינת ישראל [להלן:"הנתבעת 2"] כבעלים ו/או אחראית ובעלת הסמכויות בכל הקשור להפעלת פיקוח וניהול הנתבעת 1 . האירוע בכתב התביעה נטען,בתאריך 9.1.2002 ,נפגע הרכב המבוטח עת תוך נסיעה בכביש מכוון נס ציונה לכיוון באר יעקב,כ- 100 מטר לפני תחנת הרכבת של באר יעקב,נתקל הרכב המבוטח בשלולית מים,אשר הציפה את הדרך ולא אפשרה לרכב המבוטח להמשיך בדרכו. הדרך הוצפה כאמור במי גשמים,שלא נוקזו כלל ו/או באופן ראוי ועל כן, איבד המבוטח השליטה על רכבו,וסטה ימינה תוך שהוא נכנס לתעלה מוצפת , רכבו שקע ונגרם לו נזק רב [להלן:"ההצפה"]. (סעיף 4 לכתב התביעה) . בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את קרות האירוע ובין היתר טענה ,כי המבוטח אחראי באחריות מלאה לאירוע התאונה, עוד הכחישה הנתבעת קיומה של שלולית מים או הצפה במועד התאונה ואף נטען אם קיימת כזו הרי היא בבחינת מטרד ארעי ואקראי ולסיום נטען כי לא התקבלה כל תלונה במוקד מע"צ על הצפה במועד הרלבנטי . העדויות מטעם התביעה העיד מר אייל יסעור [להלן:"המבוטח"] . מטעם ההגנה העיד מר אלכס גליק [להלן:"עד ההגנה"] . דיון המבוטח הצהיר בתצהיר עדות הראשית : בתאריך 9.1.02 בסביבות השעה 8:15 לערך,ביום גשום נהגתי ברכבי, ג'יפ מסוג "ניסן טרנו" ..בנסיעה מכיוון נס ציונה לכיוון באר יעקב . כ- 100 מטרים לפני תחנת הרכבת של באר יעקב (מול הכניסה לבית העלמין) הוצף הכביש, עקב מים רבים אשר זרמו כנגד כיוון התנועה . ניסיתי לבלום, אך איבדתי את השליטה על הרכב, אשר סטה לעבר התעלה. כתוצאה מכך, הוצף הרכב במים, עד לגובה המושב והמנוע כבה . בחקירתו הנגדית העיד המבוטח בפני : ש. אתה זוכר באיזה מהירות נסעת. ת. במהירות איטית מאוד, הכביש שם בימים רגילים לא משהו. ש. מה שקרה אתה נסעת והבלימה הסיטה אותך לתעלה. ת. לא. הזרם של המים הסיט אותי, נחל זרם בצד אחד של הכביש, באותו עיקול המים עברו לצד השני של הכביש. ש. הכביש ישר היכן שהייתה התאונה. ת. היה קטע שאני הגעתי מעיקול הנחל זרם נגד המים. ש. איזה רכב זה היה. ת. ניסן טרנו הזרם לא סחב אותי, אני התנגשתי בזרם. ש. מסרת את גרסתך לחברת הביטוח (נספח ג'), ושם אתה אומר לא מדובר בזרם אלא בגל, זה יכול להיות שהגיע מכונית ממול,ובעצם חסמה לך את הראות. ת. לא. לא ממש לא, יכול להיות שהייתה מכונית אבל בפרוש שהייתה מכונית שעברה קודם באותו זרם ויצרה גל נוסף, אבל היא יצרה אותו על זרם שהיה קיים בכביש. ש. כשאתה נסעת ראית שיש זרמי מים על הכביש. ת. בכל מקום היה מים, רק אני לא יודע באיזה עומק המים היו. ש. אפשר לומר שהיית ברכב חזק, ויצאת מזה. ת. כן. יצאתי מזה. הרכב פחות יציב. ש. אחרי שנפלת לתעלה כמה זמן היית שם. ת. הרכב התמלא במים, הספקתי להוריד חולצה. ועבר כמה עשרות עד שחלצו אותי. ש. היו עוד רכבים שנפלו לתעלה. ת. לא באותו מעמד. ש. יש שם מכוניות שעוברות. ת. כן. ועברו מכוניות בזמן שהייתי שם. עד ההגנה מר אלכס גליק הצהיר : אני משמש במסגרת תפקידי כמנהל נפת רמלה במע"צ . עפ"י חוות הדעת של השרות המטאורולוגי המצ"ב ירד גשם ביום 9/1/2002 . בבדיקה שנערכה לאחר קבלת כתב התביעה באוקטובר 2002 לא ידוע ולא נתקבל מידע על הצפה בכביש 4313 נס ציונה - באר יעקב ולא באזור שליד תחנת הרכבת של באר יעקב . גם במוקד מע"צ לא התקבלה שום הודעה על הצפה ליד מקום התאונה ולא ידוע על תאונות אחרות באותו כביש . בחקירתו הנגדית בפני הוא העיד : ש. אתה יכול לתאר את מערכת הניקוז באזור. ת. כן שהיה. בשני הצדדים של הכביש יש תעלה, באותו זמן היה יחסית קטן, הכביש היה לפני ביצוע. ש. אתה אומר שהיו מבצעים, אז היו שינויים. ת. כן. ש. במסגרת השינויים, האם יש שינויים במערכת הניקוז. ת. כן. מה בדיוק מתוכנן אני לא בתמונה, אגב זה כביש שחלק מבצע גם נס ציונה, וחלק מע"צ. ... ש. אתה אומר משני צידיו מעביר מים קטן. ת. כן. ש. בזמן גשמים רבים הוא לא יכול לקלוט את כל המים. ת. כן. ש. מתבצעות איזה שהן פעולות שוטפות לתחזוקת מערכת הניקוז. ת. כמו כל הכבישים, יש פעולות הכנה לחורף, מנקים תעלות, אבל נגד מבול אין מה לעשות. ... ש. היו מקרים לא אחד של מבול שבעקבותיו המעביר לא יכול לקלוט את כל המים, ואז נוצרת הצפה בכביש. ת. היו. ... ש. אתה מספר לנו שאתם מודעים לזה שמעבר המים קטן בשביל להכיל מים בעת גשמים חזקים, ומצד שני אנחנו יודעים שלא אחת ולא שתיים יש מקרים שהכביש מוצף עקב המצב הזה, זה משהו שמתרחש. ת. כן. ש. האם יש בכביש, שלטים שמזהירים את הנהגים, שכתוב לנסוע ביתר זהירות יש הצפה. ת. יש שלטים כאלה כשיש מקומות סכנה, אנחנו שמים שלטים זמניים, מנס ציונה לבאר יעקב, יש שלט. יש חובה שצריך להיות בשטח, אם נפל. ש. אתה יכול להראות לנו יומני עבודה, שיכול להראות לנו שבתחילת שנת 01'- 02' הציבו שלט. ת. לא, כי שינוי במע"צ, עכשיו זה החברה הלאומית לדרכים. אחריות הנתבעות אומר, אין חולק כי לנתבעת יש חובת זהירות מושגית, קטע הכביש בו אירעה התאונה נמצא בתחום שיפוטה ובאחריותה כך גם לגבי מערכת הביוב והניקוז שבו . לטענת התובעת יש לקבוע כי במקרה דנן התגבשה גם חובת זהירות קונקרטית . מעדותם של העדים בפני מצטיירת התמונה שלהלן, המדובר ביום גשום במיוחד כי מערכת הביוב והניקוז לא יכלה להתמודד עם רמות המשקעים שירדו והתנקזו אליה . האם נקטה הנתבעת באמצעי זהירות : עד ההגנה העיד כי, בשני הצדדים של הכביש יש תעלה שבאותו זמן היתה יחסית קטנה היות שהכביש היה לפני עבודות ביצוע, ולשאלת בית המשפט : ש. מה הכוונה שהכביש היה לפני ביצוע. ת. מאיילון עד מודיעין על הכביש הזה בנו גשר של הרכבת, ועכשיו בונים גשר של הכביש, ושם זה לפני ביצוע, הם זזו שורה זמנית, וזזו שורה, היום אני לא כל כך מעודכן, בשנת 02' התחילו לבצע גשר. מחקירת עד ההגנה עולה כי, אין ביכולתה של מערכת הניקוז לקלוט מים בעת אירועים חריגים של גשם חזק . עוד אישר העד כי התעלה הייתה יחסית קטנה היות שביצעו עבודות בכביש . דיני הנזיקין אינם דורשים חובת זהירות מוחלטת ונקיטת אמצעים בלתי אפשריים או בלתי קיימים מצד מזיק פוטנציאלי, דרישה זו אינה הגיונית ואינה מעשית. עולמנו אינו מושלם, לא לכל דבר יש תשובה משביעת רצון והמציאות מאלצת להתמודד עם פתרונות שלא תמיד עונים על כל הדרישות, נראה שכן קורה עם מערכות הניקוז שבנמצא. לעניין זה יפה ההשוואה בדברי בית המשפט העליון מפי השופט ברק (כתוארו אז) בעניין ועקנין (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח'): "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים עליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60, בעמ' 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה (ראה: ע"פ 364/78, בעמ' 632). בצדק ציין השופט ויתקון בע"א 559/77, בעמ' 652 כ: "השאלה אינה: האם עשה המזיק את הכל, אלא האם הוא עשה כל שסביר לדרוש מאדם שבאותו מצב, בהתחשב בכל הנסיבות לרבות גודל הסכנה מזה והיעילות והמעשיות שבנקיטת אמצעי מניעה מזה". על בית המשפט להציב זה כנגד זה "את התועלת המופקת מן המעשה או המחדל מול המשאבים והאמצעים הדרושים כדי למנוע את הסיכון" (השופט שמגר בע"א 343/74, בע"מ 158). נמצא, כי אמצעי הזהירות הנדרשים אינם גורם קבוע, אלא הם גורם, המשתנה על פי הנסיבות. הם חייבים לעמוד ביחס מתאים לסיכון שנוצר. הביטוי "בטוח" כמו הביטוי "מסוכן" הם ביטויים יחסיים, המשתנים בהתאם לאופיו של גורם הסכנה, של הניזוק ושל האמצעים למניעת הסכנה. ביצוע החובה, כמו קיומה, אינו עניין טכני, אלא מהווה "שיקול משפטי" במקבילית הכוחות, המורכבת מהאינטרסים של הצדדים הפוטנציאליים ומצורכי החברה (ראה: ע"א 683/77). מהאמור עולה, כי אין זה צודק לפטור את הנתבעות מאחריות כליל לקרות התאונה ובאותה נשימה כפי שיפורט אף שוכנעתי כי חלק לא מבוטל מהאשם רובץ ממילא לפתחו של המבוטח . כאמור ,עד ההגנה העיד כי המדובר בתעלה יחסית קטנה שביצועה לקוי כשמדובר בכמות גדולה של משקעים . יש להניח כי הנתבעות ידעו , או לפחות היו צריכות לדעת ,עובדה זאת מבעוד מועד וכאן מתעוררת השאלה האם הנתבעות נקטו באמצעים מיוחדים למניעת אירוע דוגמת האירוע שבפני ? לעניין זה נשאל עד ההגנה : ש. האם יש בכביש, שלטים שמזהירים את הנהגים, שכתוב לנסוע ביתר זהירות יש הצפה. ת. יש שלטים כאלה כשיש מקומות סכנה, אנחנו שמים שלטים זמניים, מנס ציונה לבאר יעקב, יש שלט. יש חובה שצריך להיות בשטח, אם נפל. ש. אתה יכול להראות לנו יומני עבודה, שיכול להראות לנו שבתחילת שנת 01'- 02' הציבו שלט. ת. לא, כי שינוי במע"צ, עכשיו זה החברה הלאומית לדרכים. בתמונות שצורפו לא ניתן לראות את תאריך צילומן , אם כי ניתן לראות באחת התמונות שצולמו כי בצידי הכביש מנוקזות שאריות של מים כך שניתן להניח כי הן צולמו במועד סמוך לאירוע . עוד עולה מהתמונות כי בקרבת המקום לא הוצבו שלטי אזהרה, וזאת חרף טענת עד ההגנה . מעדותם של העדים בפני הוכח כי התעלה בצד הכביש שמתפקידה לעזור בזרימת המים מהכביש הלאה לשדה , היתה צרה מדי , ולא היתה אמורה להכיל "גשמים בכמות גדולה" ( עד ההגנה אינו מדבר על גשמים יוצאי דופן או אירוע טבע בלתי צפוי . כך שמותר להניח כי אילו התעלה אשר בצד הכביש היתה מספקת כדי לענות על מצב בו יורדים משקעים בכמות מעל הממוצע , המים הגולשים מעל פני הכביש אל התעלה היו מתנקזים וזורמים הלאה . גם אילו מידת השיפוע בפני הכביש ( ועל כך אין ראיות ואין התייחסות מפי בעלי הדין ) היו במידה הדרושה , המים לא היו מתקבצים על פני הכביש אלא מוזרים הלאה . כמו כן אילו הוצב שלט במרחק מספיק לפני מקום היקוות המים בדבר קיומה של שלולית מים על פני הכביש ( והדבר היה ידוע לנתבעות ) אזי הנהג היה מתאים או חייב להתאים את מהירות נסיעתו למצד בו קיימים מים על הכביש . מאידך גם לולא שלטים, ועל פי ניסיון החיים, נוהג ברכב חייב להניח קיומם של מקווי מים , בגודל ועומק כזה או אחר , על פני הכביש ובסביבתו , בעונת הגשמים ולהתאים את נסיעתו לאפשרות זו , ושלא יופתע ממקווי מים כאלה על הכביש . לא נטען ואף לא הוכח בפני כי הנתבעות נקטו בפעולות למניעת תאונות בקרבת המקום לא כל שכן ,( כגון הרחבה והעמקה של התעלה, בנית הכביש בשיפוע כזה שיאפשר זרימה של כל המים בעונת הגשמים , לכיוון השדות וגם הצבת שלטי אזהרה בדבר קיומם של מים על הכביש )שכאמור הם ידעו על הבעייתיות הקיימת בתעלה בזירת האירוע, אך לא נעשה כאמור דבר . אשם תורם אם השלולית הייתה כה עמוקה וכתוצאה מכך הוצף הרכב במים עד לגובה המושב והמנוע כבה ( רכב ג'יפ מסוג טירנו ) הרי המסקנה המתבקשת הינה כי , כל נהג היה יכול להבחין שלפני שלולית עמוקה מאוד והיה יכול הוא לשקול מעבר בטוח או תמרון אחר כפי שבפועל כנראה קרה עם שאר הנהגים שעברו במקום שכן כזכור המבוטח העיד כי עברו כלי רכב בזמן שהותו בזירת האירוע . עובדה היא כי רכבים אחרים, לא נתקעו במקום אלא הצליחו לעבור (עפ"י עדות המבוטח). רוצה לומר,המבוטח הבחין בשלולית אך לא העריך נכונה את עומקה הוא כלל לא עצר לפני הכניסה לשלולית וכנראה גל המים שיצר עם כניסתו הוא זה שהביא בסופו של דבר לקרות הנזק. חובתו של הנוהג ברכב בזמן ירידת גשם, לצפות אפשרות היקוות מים על הכביש , ולהתאים את נסיעתו לכך . מכאן שהגעתי למסקנה כי בנסיבות המתוארות ראוי לחלק את האחריות בין הנתבעות ובין נהג הרכב המבוטח ע"י התובעת . על כן סבורני כי תרומתו של המבוטח לקרות האירוע הייתה מכרעת ואני מעריכה בשיעור 70% . שיעור הנזק לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת שמאי מטעמה, הנתבעות אם כי טענו בכתב ההגנה כי שאלת הנזק מוכחשת אולם לא צירפו חוות דעת מטעמן ואף בסיכומים לא התייחסו לשאלת הנזק . על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לתביעה,ולא נסתרה,והודעות הזיכוי ,שילמה התובעת תשלומים אלו : א- לנותני שירותים שונים 21259 ש"ח ב- נותני שירותים שונים 19318.91 ₪ ג- תשלומים למבוטח בגין ירידת ערך הרכב 32343.51 ₪ סך הכל תשלומים 72921.51 ₪ בהעדר ראיה אחרת מצד הנתבעים ,אני קובע כי הנזק שנגרם לתובעת בעקבות האירוע , הנו כאמור לעיל . סוף דבר הנני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת , את הסכום המהווה 30% מסך הנזק וההוצאות עפ"י חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת,קרי 21876.45 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת הסכומים, אפריל 2002 ועד ליום התשלום בפועל . כן ישאו הנתבעות בתשלום אגרת משפט יחסית ובשכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% ומע"מ כחוק.מע"צרכב