תום לב בהליכי פש''ר

סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.

אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה.

התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות;
הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל.

להלן פסק דין בנושא תום לב בהליכי פש''ר:

פסק דין

1.     ביום 11.07.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 3,525,220 ₪ ל- 16 נושים, תוך שמושתים עליו תשלומים עיתיים בסך 1,000 ₪ לחודש.

עד מועד הגשתה של חוות הדעת על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב 3 תביעות חוב בסכום כולל של 1,120,396 ₪. לא נתבעו חובות בדין קדימה.
נגד החייב נפתחו 15 תיקי הוצל"פ, לא נערכה לו חקירת יכולת, אולם נעשה איחוד תיקים בעניינו. החייב התייצב לשתי אסיפות נושים בימים 16.12.07 ו-23.12.07. מטעם הנושים נכח עו"ד זר, ב"כ בנק לאומי לישראל שהינו הנושה הגדול בתיק.

בתיק זה, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ייתן החלטתו על סמך התיעוד והחומר בתיק ללא צורך בקיום דיון נוסף.

2.     לגרסת החייב חובותיו נוצרו כתוצאה מכישלון עסקי. החייב פתח עם שותף, בסוף שנת 98, עסק לשיווק מוצרי חשמל ורהיטים (להלן: "העסק"). לאחר כשנה פרש השותף מן העסק. בספטמבר 2000, כאשר העסקים פרחו, ובעצת רואה החשבון שלו, הקים החייב את חברת "ביג דיל סנטר בע"מ" (להלן: "החברה") והעביר את כל הפעילות העסקית שלו לחברה. במהלך שנת 2001 החליט החייב להרחיב פעילותו ושכר חנות נוספת. מאמצע שנת 2001, החל מיתון חריף שהקטין בצורה משמעותית את העסקאות ופגע במחזורי העסק, כתוצאה מכך, הדרדר מצב החברה, הבנק בו נוהלו חשבונות החברה ביטל את מסגרת האשראי שלה, החזיר שיקים והגביל את החשבון.

אי כיבוד השקים הוביל לתגובה חריפה של ספקים, ובמיוחד של ספק בשם "קלינטון סחר בע"מ" אשר לטענת החייב היו מטעמו איומים על חייו אשר בעטיים אפשר החייב לספק זה לקחת סחורה מן החנות. אדם מטעם הספק, הגיע בסוף חודש יולי 2001, ובאמצעות איומים וסגירת החנות פיזית, לקח סחורה בשווי של כמיליון ₪ על אף שהחוב אליהם היה בסך 290,000 ₪ בלבד. בעקבות מעשים אלו קרסה החברה לגמרי והחנות נסגרה.

באשר להתנהלות החייב ממועד מתן צו הכינוס, טוען החייב כי הוא שתף פעולה עם הכנ"ר, שלם את התשלום החודשי במועדו והגיש דוחות כנדרש.

3.     הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב. הכנ"ר ערך חקירה לגבי הנסיבות בהן נוצרו חובות החייב, ולטעמו החייב הסתבך בחובותיו שלא בתום לב והוא אינו מנהל את הליכי פשיטת הרגל בתום לב.

החייב לא מסר לכנ"ר, בניגוד לבקשתו, מסמכים וכן דוחות כספיים לשנת 2001, ואשר החייב אישר כי הוכנו והוא יכול להשיג העתק מהם, הכל למרות אורכה שניתנה לו בנדון.

לטענת הכנ"ר, בניגוד להצהרות החייב בחקירתו כי העסק ולאחר מכן החברה, פעלו במחזורים של כחצי מליון ₪ לחודש, וזאת עד ליוני 2001, הרי שמן הדוחות הכספיים של העסק לשנים 99-00, עולה כי הכנסותיו היו נמוכות במאות אחוזים, מהצהרתו.

מהאמור מסיק הכנ"ר אחת משתיים. המסקנה הראשונה האפשרית הינה כי הדוחות אינם מהימנים ואינם משקפים את המחזורים האמיתיים שהיו לעסק, על ההשלכות שיש לכך בהקשר דיווח כוזב לשלטונות המס, העלמת הכנסות, דוחות שקריים שלא ניתן להסתמך עליהם ושאלות הסתבכותו של החייב בחובותיו בתום הלב.

המסקנה השנייה האפשרית היא כי הדוחות אכן שיקפו את המצב, בניגוד להצהרות החייב, ואז, עולה כי החייב הקים את החברה על מנת לחמוק מתשלום חובות העסק באופן אישי. כמו כן, מעלה הכנ"ר את השאלה מדוע הרחיב החייב את פעילות החברה כאמור, אף שלא היו לו לשם כך מקורות מימון מספיקים.

בנוסף, הצביע הכנ"ר על פתיחת חשבון בנק נוסף על ידי החייב, בבנק הבינלאומי הראשון, וזאת בהתאם להצהרת החייב בחקירתו "כחצי שנה לאחר הקמת החברה" דהיינו במרץ 01. לטענת הכנ"ר בתקופה זו סביר להניח כי חשבון החברה בבנק לאומי כבר היה מוגבל. ב"כ הכנ"ר מסיק מסקנתו זו מן העובדה שבחודש יולי 01, הוגשה תביעה נגד החברה על החוב בחשבון שהוגבל. בחקירתו טען החייב כי פתח את החשבון מכיוון שרצה עוד חשבון לחברה שתהיה בו יתרת זכות וכי בדיעבד מדובר היה ב"סתם טפשות" מצדו.

החייב אישר בחקירתו כי היה מעורב בהקמת חברה נוספת בתחילת שנת 2002, באותו תחום בו עוסקת החברה, בשם "לינק ב-8 בע"מ" (להלן:"חברת לינק") כחודשיים לאחר קריסת החברה. החייב שימש כמנהל חברת לינק [לטענתו, בשיתוף עם הוריו], יצר קשר עם ספקים, והניע את העבודה בה. חברת לינק הינה חברה בבעלות אמו של החייב, ולטובת הקמתה הושקעו כל כספי הפנסיה של אביו. מטרת חברת לינק הייתה לטענת החייב לנסות ולשלם את חובות החברה, וכן לסייע לאביו שהיה מובטל באותה התקופה. לשיטתו אימו משכה משכורת בגובה של כ-5,000 ₪ מחברת לינק אף שלא עבדה בה, ואילו דווקא אביו שעבד בחברה כמתקין מזגנים, לא משך משכורת. בעניין עבודתה של אימו בחברת לינק חזר בו החייב בחקירתו והצהיר כי למעשה היא כן עבדה בה.

לטענת הכנ"ר, מהאמור עולה כי החייב היה הרוח החיה מאחרי חברת לינק, והיא הוקמה בהמשך לחברה, על מנת לסייע לחייב להבריח פעילותו העסקית מנושיו. האמור מתיישב לטענתו, עם החלטות שניתנו בהליכי הוצאה לפועל במסגרת תיקים של בנק לאומי כזוכה נגד החייב, שם הוטלו עיקולים על מיטלטלין של חברת לינק 8 בגין חוב של החברה לטובת הבנק.

נוסף על האמור, הכ"נר הצביע בחוות דעתו על סתירות שעלו בתצהירי הנאשם בחקירתו לגבי מקום מגוריו ומקורות מימון לימודיו, כשהאמור מצביע על אמינותו הנמוכה של החייב. לטענת הכנ"ר החייב ניסה להראות שמקום מגוריו הוא בקריית שמונה על מנת לטשטש את מקום מגוריו האמיתי- ראשון לציון, הן כדי לא לחשוף את כתובתו האמיתית לנושיו והן על מנת לטשטש את העובדה כי הוא לומד במכללה ברמת השרון, כאשר למעשה, בניגוד להצהרתו בהליכים כאן, לפיה כל הלימודים ממומנים באמצעות מלגות, הרי שבהליכי הוצל"פ הצהיר כי רק חלק מממון באמצעות מלגות.

4.     החייב בתגובתו לחוות הדעת, טען כי בסופו של דבר הוגשו המסמכים החסרים והדוח הכספי של החברה לשנת 2001, לאחר מתן האורכה שניתנה לו, אם כי באיחור של מספר ימים, וזאת בשל קשיים להשגתם [הכנ"ר בתגובתו לתגובת החייב לא התייחס להשלמת התעוד האמורה].

בנוגע לדוחות הכספיים הבהיר החייב כי בחקירתו ענה שהמחזורים החודשים של הכנסות העסק והחברה היו בסדרי גודל של חצי מליון, תוך שהוא מציין בפני החוקר כי מדובר בהערכות שלו ולמיטב זכרונו כאשר לא היו עימו נתונים מדויקים. מכל מקום, מאישורי תשלום למע"מ שצירף לתגובתו, עלה כי מחזורי העסקאות בחודשים ינואר-יוני 2001 בחברה נעו בין 213,000 ל- 418,000 ₪.
[הכנ"ר בתגובתו לתגובת החייב, חישב מחדש על פי הנתונים שהציג החייב לעיל בנוגע למחזורים החודשיים בשנת 2001 בחברה, את הכנסות החייב ביחס לדוחות לשנת 99 ו-00 הקשורים לעסק, והגיע לכלל מסקנה שטענותיו לעיל בנוגע לדוחות הכספיים עומדות בעינן אם כי הפערים אכן קטנים יותר. הכנ"ר גם הסיק, על סמך חישובים אלו כי נכון למועד הקמת החברה מחזורי ההכנסות היו נמוכים ולא כאלו אשר מצדיקים פתיחת חברה].

עוד טען החייב בתגובתו כי שעה שהחברה הוקמה לא היו חובות לעסק, והיא הוקמה לאחר פירוק השיתוף עם השותף בו. כמו כן החייב הצביע על כך כי חתם על ערבות אישית כלפי ספקים גדולים, כך שמבחינת חשיפתו האישית הוא נותר באותו המצב כלפיהם בין אם מודבר בעסק ובין אם מדובר בחברה.
החייב הבהיר כי ההשקעה בחנות הנוספת בשנת 2001 הייתה לכל היותר בסך 10,000 ₪ באופן חד פעמי, ו-5,000 ₪ דמי שכירות חודשיים, וכי בעת שבוצעה מצב החברה היה מצוין, כפי שניתן לראות בדוחות לטענתו. לעניין זה אציין כי לא נעלם מעיני כי בחקירתו, הצהיר החייב מפורשות כי "השקענו הרבה כספים בחנות השנייה" אולם אין באמירה כללית זו כדי לשלול את התאור המפורט מעיקרו.

באשר לחשבון הנוסף בבנק הבינלאומי טען החייב כי חשבון זה נפתח כבר בשנת 2000, וזאת קודם להגבלות שהוטלו על החברה בחשבון הבנק שלה בבנק לאומי, החייב צרף לאמור אסמכתא בכתב.

באשר לחברת לינק, החייב לא חלק כי עבד בה, ניצל את קשריו בתחום לצורך קידומה, על כל פנים, טען כי מטרת הקמתה של חברת לינק הייתה להחזיר את חובות החברה. לטענת החייב החברה לא צברה חובות, אלא רק סייעה בהחזרת חובות החברה שקרסה.

החייב מסר הבהרות בתגובתו בנוגע לסתירות שעלו לכאורה בנוגע למקום מגוריו, בשנים 2006-2007, וכן ציין כי בסופו של דבר כלל לא החל את לימודיו וכמובן שגם לא שילם בעבור לימודים אלו.

דיון והכרעה :

5.     לאחר בחינה, שקילה ועיון, הגעתי למסקנה כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להתקבל;

6.     סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.

אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או      כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה.

התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות;
הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שנייה, עמ' 169).

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייה על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.

7.     בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206). בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר פ"ד מח(1) 45, 58; פש"ר (חיפה) 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760).

8.     לאחר שעיינתי בבקשת החייב, בחוות הדעת של הכנ"ר, בתגובת החייב ובתגובת הכנ"ר לתגובה, שוכנעתי כי לא הוכח חוסר תום לב בהתנהלות החייב ביצירת חובותיו העסקיים, במידה המצדיקה לשלול ממנו את הגנת הפקודה.

9.     בנסיבות המקרה, מצאתי לקבל גרסת החייב כי עיקר כשלון החברה נבע מכישלון עסקי, שהיה בין השאר תולדה של ניסיון להרחיב את עסקי החברה בסמוך לתקופה של מיתון בשנת 2001. לא הוכח בפני, כי התנהלותו העסקית של החייב בשנים 98-01 בתקופת ניהול העסק, נגעה באי חוקיות, או עלתה כדי חוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים. החייב לא נהג בדרכי רמייה ולא ניסה להתחמק מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם.

10.     לא שוכנעתי כי החייב הקים את החברה על מנת להתחמק מנושים של העסק. טענות הכנ"ר בנדון לא התבססו על תשתית ראייתית לרבות ראיה פוזיטיבית ממשית, באופן המצדיק דחית טענות החייב בענין. לא הוכח בפני כי העסק היה נתון בקשיים, או כי היו קיימים נושים בתקופה זו לעסק.
הכנ"ר אף לא הציג בפני את הדוחות הכספיים של העסק לשנים אלו ואשר היו יכולים להצביע על מצבו של העסק, זאת על אף שמהטעונים עולה, כי דוחות אלו הוצגו על ידי החייב.

מסקנות הכנ"ר בענין היו מבוססות בעיקר על חישובים באשר למחזורים החודשיים של העסק בשנים 99-00, כפי שהוצג לעיל בטענותיו, וזאת מבלי שהוצגו לכל הפחות הוצאות העסק מנגד, זאת על מנת שיהיו לחישובים האמורים השלכה ממשית.
מסקנות הכנ"ר בתגובתו לתגובת החייב, לפיהן הדוחות הכספיים לשנים 99-00 של העסק אינם אמינים או לכל הפחות מעידים על הכנסות נמוכות, אינן הכרחיות בפרט, שעה שהן התבססו על נתונים בנוגע להכנסות שהוצגו על ידי החייב לשנת 01 של החברה [אישורי התשלום למע"מ], ולא של העסק.

הכנ"ר לא הפנה ולא הציג את הדוח הכספי של החברה לשנת 2001, [אשר לפי דברי החייב, הוצג אם כי הוגש באיחור]. דוח כספי זה יכול היה לבסס מסקנה כלשהי בדבר מצב החברה טרם קריסתה, וזאת בזיקה לנתונים אותם הציג החייב, ולפיהם, בחצי השנה הראשונה בה הוקמה החברה היו מחזורים חודשיים בגובה ממוצע של כ-313,000 ₪, [כשהאמור גם עולה בקנה אחד עם טענת החייב כי באמצע שנת 2001 "צנחו" המחזורים - וזאת לכמחצית מן הסכום האמור].

לא נעלמה מעיני תשובת החייב בחקירתו, [עליה התבסס הכנ"ר במסקנותיו בנוגע למחזורים החודשיים], כי לאחר פרישת השותף "העסק התחיל לפרוח טוב, והייתי מגלגל מחזורים של כחצי מליון שקל בחודש". עם זאת, לעניין זה מצאתי לקבל הסברו של החייב כי בשעת החקירה לא היו בידיו הנתונים המספריים וכי מסר את עדותו על פי זכרונו בלבד. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהחייב מסר ממילא את הדוחות הכספיים הרלבנטיים של העסק והחברה לכנ"ר ובהתאמה אין כל מקום שלא ליתן משקל מלא לנתונים אלו.

11.     באשר לחשבון הנוסף בבנק הבינלאומי החייב שכנע, כאמור, כי חשבון זה נפתח בשנת 2000, וזאת, כך נראה, קודם להגבלות שהוטלו עליו בחשבון הבנק של החברה בבנק לאומי [כאשר עפ"י הערכות הכנ"ר, ההגבלה היא מ- 3/01].
אף כי יש בסיס להנחה שלא היתה הצדקה עסקית לפעולה זו של החייב, עדין אין בעצם פתיחת החשבון בנסיבות כדי להעיד על חוסר תום לב מצד החייב.

12.     באשר לחברת לינק, לא שוכנעתי כי מטרת הקמתה היתה לצורך הברחת הפעילות העסקית מנושיו של החייב. אמנם, מדובר בחברה שעסקה באותו תחום בו עסקה החברה שקרסה, כאשר מהותית היא המשכה של החברה, הן מבחינת הספקים והן מבחינת ניהולה על ידי החייב [כפי שאף הוכרע בהליכי הוצל"פ בעניין זה], אולם, חברה זו לא יצרה חובות נוספים ואף הוזרם אליה כסף ממשי, [עפ"י הנטען בשעור של כ-200,000 ₪] ואשר מקורו בחסכונותיהם של הורי החייב.

13.     בהתאמה, אין מקום לדחות את טענת החייב כי מטרת הקמת חברת לינק על ידי אימו, הייתה לעזור לו להשיב חובותיו בחברה שקרסה, ולא להבריח את פעילותו העסקית מנושיו. גם טענת החייב כי הוא לא הסתיר זהותו בפני הספקים אשר התקשרו עם חברת לינק, והכירו אותו מן החברה שקרסה, לא נסתרה.

בנסיבות, לא ראיתי לקבוע כי בניסיון החייב והוריו, לכסות את חובות החברה, באמצעות חברת לינק, יש כדי להעיד על חוסר תום לב של החייב, כאשר על הצד המהות, הוזרמו כאמור כספים לחברה החדשה וכן לא נוצרו חובות חדשים בחברה זו.

[לא מצאתי לייחס משקל מכריע לחובת החייב באשר לסוגיות משיכת המשכורות על ידי ההורים וזאת על אף שהשתמע כי האב שהיה לכאורה מובטל באותה תקופה הוא זה שבפועל עבד בעוד האם היא זו שמשכה את המשכורת].

גם טענות החייב לפיהן נפל קורבן לאיומים ולקיחת סחורה העולה על גובה החוב, מצד ספק בשם קלינטון סחר בע"מ כמתואר לעיל, באופן שהסב לחברה נזק משוער של כ-700,000 ₪ בגין אובדן מלאי, לא נסתרה כשהפרוט והנתונים שהוצגו בענין מספקים לצורך ההליך שבפני.

14.     בנוסף לאמור, לאחר שעיינתי בחוות הדעת של הכנ"ר ובתגובת החייב, יש מקום לקבוע, כי החייב התנהל באחריות באשר לתקופה שלאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל וכפי שפורט בתגובתו;

החייב משלם את התשלומים העיתיים כסדרם, מגיש דוחות במועד ואף ניסה לעשות מאמץ להציע הסדר לנושים, דבר שבסופו של יום לא עלה בידיו.

גם על פי חוות דעת הכנ"ר עולה כי לחייב אין נכסים, וכי הוא לא ניסה להסתיר פרטים בהקשר זה.

בנוסף, ניכר על החייב כי עשה את מיטב מאמציו לנצל את כושר השתכרותו.

בשולי הדברים יצוין כי החייב מסר הבהרות בתגובתו בנוגע למקום מגוריו, בשנת 2006, אם כי, לא הבהיר מדוע, בכל זאת, ציין במועד בקשתו כי הוא מתגורר בקרית שמונה. עם זאת, אין באמור כדי להצדיק שנוי תוצאת פסק דין זה.

להוסיף, כי החייב ציין כאמור כי בסופו של דבר כלל לא החל את לימודיו וכמובן לא שילם בעבור לימודים אלו.

15.     על יסוד המכלול האמור, השתכנעתי כי יש ליתן בידי החייב, שהינו בן 33 ועומד בפני לידת ילדו הראשון, הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומכריז על החייב כפושט רגל.

16.     אני קובע כי כל התנאים וההגבלות שנקבעו בצו הכינוס, לרבות התשלומים העיתיים והצו לעיכוב יציאתו של החייב מארץ, יעמדו בעינם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תום לב דיוני

  2. תום לב בפשיטת רגל

  3. תום לב בדיני שטרות

  4. תום לב בהליכי פש''ר

  5. ניהול מו''מ בתום לב

  6. תום לב בהוצאה לפועל

  7. תום הלב בחוזה שכירות

  8. חובת תום הלב של הבנק

  9. פיטורים בחוסר תום לב

  10. תום לב בעסקאות נוגדות

  11. התיישנות בחוסר תום לב

  12. הסתבכות בחובות בתום לב

  13. חוסר תום לב בפשיטת רגל

  14. הגשת תביעה בחוסר תום לב

  15. כתב תביעה הטעיה תום הלב

  16. תום לב בסטייה מהיתר בנייה

  17. תום לב בבקשה לכינוס נכסים

  18. עקרון תום הלב במשפט העבודה

  19. חוסר תום לב של חברת הביטוח

  20. תום לב בהתיישנות תביעת ביטוח

  21. שלילת מזונות בגין חוסר תום לב

  22. תום לב אובייקטיבי בדיני שטרות

  23. תום לב של הקונה בעסקת מקרקעין

  24. הגנת תום הלב בחוק הגנת הפרטיות

  25. פרשנות הסכם על פי עקרון תום הלב

  26. תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא בתום לב

  27. תום לב בפירוק שיתוף בין בני זוג

  28. פיצויים בגין הפרת תום לב במו''מ

  29. דרישת תום לב באישור תביעה נגזרת

  30. חובת תום לב מוגברת של רשות ציבורית

  31. טענת חוסר תום לב חמור באי גילוי מידע

  32. ביטול זכיה במכרז למרות טעות בתום לב

  33. זכאות לדמי תיווך מכוח עקרון תום הלב

  34. חובה מוגברת של תום לב של רשות ציבורית

  35. התיישנות: ניהול מו"מ תוך משיכת זמן בחוסר תום לב

  36. לטענת החייב חובותיו נוצרו בתום לב בשל כשלון עסקי

  37. הפרת חובת תום לב במשא ומתן לקראת כריתת עסקת רכישת מניות

  38. נטען כי הבנק נקט בהליכי מימוש המשכנתא בהוצל"פ שלא בתום לב

  39. זכותו של מי גוברת ? הבעלים ממנו נגזלה המכונית, לבין מי שרכש אותה, לטענתו, בתום לב ובתמורה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון