להלן פסק דין בנושא תביעה נגד יואב כץ: פסק דין 1. מבוא א. המבקשת הינה קבוצת כדורגל (להלן - "הקבוצה") והמשיב מס' 1 היה שחקן ששיחק במסגרתה (להלן - "השחקן"). ב. השחקן הגיש כנגד הקבוצה, כנגד מר יואב כץ וכנגד המפרקים הזמניים של הקבוצה (עו"ד יצחק יונגר, עו"ד יואל גולדברג ורו"ח משה ליאון) כתב תביעה לפני המוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - "המוסד לבוררות") ובו עתר לחייב את שלושת הנתבעים לשלם לו סך של 90,000 ₪ נטו בצירוף ריבית והצמדה "מיום שהובטח לו התשלום ועד ליום התשלום המלא בפועל". ג. בתביעתו טען השחקן כי בעונת המשחקים 2003-2004 "הובטח לתובע וסוכם בינו לבין המפרקים הזמניים והמנג'ר של הקבוצה מר רוני דורה כי שכרו של התובע ישודרג וישולם לו סכום נוסף של 90,000 ₪ שנטו מעבר לסכום הנקוב בחוזה של אותה עונה. וכן הובטח לו כי ההסכמה החדשה תדווח לרשות לבקרה תקציבית, הכל בכפוף לכך כי למפרקים הזמניים יועמדו התקציבים המתאימים. ובמידה ולא ישיגו התקציביים המתאימים התובע יפוצה בהסכם לשנה הבאה בסכום זהה". ד. עוד טען התובע בתביעתו בבוררות כי במהלך עונת המשחקים 2004-2005 נמכרה הקבוצה למר יואב כץ ושמה הוחלף ממועדון הכדורגל הפועל חיפה בע"מ ל- הפועל חיפה מילניום בע"מ". לטענתו, בהתאם להסכם המכר שנערך ונחתם בין הנתבע מס' 2 (מר יואב כץ) לבין המפרקים הזמניים, הסכם מכר שקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, הבעלים החדש (מר יואב כץ) "נטל על עצמו ההתחייבות כלפי התובע". לטענת השחקן - "כמו כן, לאחר העברת הבעלות על הקבוצה מידי המפרקים הזמניים לידי הנתבע מס' 2 (מר יואב כץ. ע.ג.) התקיימה ישיבה בה נכחו התובע (היינו, השחקן. ע.ג.), המנג'ר של הקבוצה, הנתבע מס' 2 ועו"ד יואל גולדברג אחד המפרקים הזמניים, ובישיבה הנ"ל הנתבע מס' 2 התחייב בעניינו של התובע לשלם לו את הסכום של 90,000 ש"ח ה. נשיאות בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל מינתה את עו"ד שמעון אייל לשמש כבורר בתובענתו של השחקן. (ההודעה על דבר מינויו של עו"ד אייל כבורר צורפה כנספח לבקשה שבתיק אזרחי 1125/06). ו. המבקשת ומר יואב כץ הגישו בקשה לסלק את התובענה על הסף בשל שלוש טענות עיקריות: האחת, בשל חוסר סמכות לדון בתובענה שהוגשה כנגד מר יואב כץ; השניה, בשל התיישנות; השלישית, בשל אי קיום תנאי תקנון בקרת התקציבים. לבקשה הצטרפו גם המפרקים הזמניים (המשיבים מס' 3). בפסק בוררות חלקי שניתן ע"י הבורר ביום 13.11.06 החליט הבורר כי אין לו סמכות לדון בתביעה נגד מר יואב כץ ונגד המפרקים הזמניים. על כן החליט למחוק את התביעה כנגד נתבעים אלה. הבורר החליט כי "מאידך לא נראה לי שיש הצדקה למחוק את התביעה נגד הנתבע מס' 1 (היינו, הקבוצה המבקשת שלפני. ע.ג.) על הסף והריני דוחה בקשה זו". ז. הקבוצה הגישה את הבקשה שבת.א 1137/06 ובה עתרה להורות על ביטול אותו חלק בפסק הבוררים החלקי שבו דחה את בקשת הקבוצה למוחקה על הסף. הקבוצה עותרת לדחות את התביעה שהוגשה נגדה בפני מוסד הבוררות. כסעד זמני עתרה הקבוצה למתן צו מניעה האוסר על המשך הבוררות עד להכרעה בבקשה. ח. השחקן הגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הבוררות ובנוסף לכך הגיש את הבקשה שבת.א. 1125/06 שבה עתר להאריך את תוקף הבוררות המתנהלת בין הצדדים בפני הבורר עו"ד שמעון אייל (תיק בוררות 05-58/06 ) "לתקופת זמן בלתי מוגבלת". ט. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני העניינים הנ"ל ופסק דין שלהלן עוסק בשני העניינים גם יחד. 2. טענות הקבוצה לענין הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי א. הקבוצה טענה, באמצעות בא כוחה המלומד עו"ד עידן גולדנברג, כי מן הדין לבטל את פסק הבוררות החלקי בשל הטעמים שלהלן: (1). בשל כך שהבורר, לטענתה, פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות [עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "החוק")]; (2). בשל כך שעל הבורר היה, לטענתה, לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן (עילה לפי סעיף 24(7) לחוק); (3). בשל כך שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור (עילה לפי סעיף 24(9) לחוק). ב. הקבוצה טענה כי השחקן עצמו, בסעיף 1 לכתב תביעתו בפני הבורר (כתב התביעה צורף כנספח ב' לבקשה לביטול פסק הבורר), הודה כי הוא כפוף לתקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - "התקנון"). ג. הקבוצה טענה כי 5 י"ד לתקנון קובע כדלקמן: "הסכם כפי שהוגש לרשות (היינו, הסכם בין קבוצה לשחקן. ע.ג.) ואושר על ידה, יהיה ההסכם היחידי המחייב בין הצדדים. כל הסכם אחר, אם ועד כמה שנחתם בין הצדדים ולא אושר כנ"ל, יהיה בטל ומבוטל, חסר תוקף ונפקות ולא ינהגו על פיו, בין אם נחתם לפני הסכם שאושר ע"י הרשות ובין אם נחתם אחריו, לרבות בתקופה שמיום חתימת ההסכם ועד למועד אישורו על ידי הרשות". על שום כך, טענה הקבוצה, גם אם היתה התחייבות כלפי השחקן, כנטען על ידו, "אין בה כדי לחייב את המבקשת כלפי המשיב". ד. הקבוצה הוסיפה וטענה כי סעיף 7(1) לתקנון קובע לאמור: "אסור לשחקן או מאמן או לבעל תפקיד בקבוצה לדרוש או לקבל, בעונת משחקים אחת, תשלום מכל מן וסוג שהוא, בין בכסף ובין בשווה כסף, בין במישרין ובין בעקיפין, מעבר לתמורה שנקבעה בהסכם שנערך ונחתם עם הקבוצה ואושר ע"י יו"ר הרשות". על שום כך, טענה הקבוצה, "התובע אינו רשאי ומעולם לא היה רשאי לדרוש תשלום נוסף". ה. הקבוצה טענה כי על פי סעיף 1 לתקנון המוסד לבוררות (נספח ט' לבקשה לביטול פסק הבורר) "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר וענין ומהווה שטר בוררין". לטענת הקבוצה, על פי סעיף 8(א) לתקנון המוסד לבוררות - "הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ו/או לדיני הראיות וסדרי הדין המקובלים. הוא ידון על פי חוק הבוררות תשכ"ח - 1968 וכלליו שבתוספת לחוק ועל פי הוראות תקנוני ההתאחדות ונספחיהם, וכל מסמך הנערך על פיו ויפעל ככל שיראה לו כצודק ונכון בנסיבות הענין". הקבוצה טענה כי לאור האמור לעיל הרי שהבורר כפוף לדין החל על הצדדים מכח תקנוני ההתאחדות לכדורגל ואין הוא יכול לסטות מדין זה. הדין, כך הקבוצה, קובע במפורש כי השחקן אינו יכול לתבוע על פי הסכם שלא אושר בבקרת התקציבים וכך היה על הבורר לפסוק. לחילופין, טענה הקבוצה, מדובר בהסכם בלתי חוקי הבטל מעיקרו ולחילופי חילופין דין ההסכם להתבטל ומכל מקום אין ההסכם ניתן לאכיפה. ו. לאור האמור לעיל, טענה הקבוצה, פעל הבורר ללא סמכות וחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות, בכך שפסק כפי שפסק. הואיל והבורר אינו יכול לפסוק כל סכום לזכות התובע ואין כל הצדקה לקיום הליך בוררות הרי שחובה היתה על הבורר לסלק את התביעה על הסף. ז. עוד טענה הקבוצה כי פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור: ההוראות הנ"ל שבתקנון בקרת התקציבים נועדו למנוע "חוזים כפולים" או תשלומים "מתחת לשולחן" ו/או מחסור בבטוחות המופקדות בבקרת התקציבים ו/או "תשלומי נטו". לטענתה, "התרת הרסן באופן שיאפשר תביעה ותקבול שלא על פי חוזה מאושר בבקרה התקציבית - מרוקן מתוכן את מוסד הבקרה התקציבית כולו, שם את ההתאחדות לכדורגל ללעג ולקלס וחוטא לתכלית החקירה". ח. הקבוצה הוסיפה וטענה שכתוצאה מכך שהבורר פסק כפי שפסק נגרם לה עיוות דין. אמנם תוקף הבוררות פקע "אך אם וככל שיתקיים דיון ענייני בסוגית ה"הבטחה" ובטענות התובע, הרי שכל פסיקה שהיא שלא תדחה את התביעה לאור האמור בתקנוני ההתאחדות - תגרום עוול ועיוות דין לקבוצה". [ ט. על שום כל אלה, ביקשה הקבוצה לבטל את פסק הבורר החלקי. 3. טענות השחקן בענין הבקשה לביטול פסק הבורר א. השחקן, באמצעות באת כוחו המלומדת עו"ד גב' אימאן סלימאן עאבד, טען כי מן הדין לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי. ב. השחקן טען כי הקבוצה שגתה בכך שהיא תוקפת את פסק הבוררות החלקי בטענות ערעוריות, טענות שמקומן לא יכירן בשלב ההשגה על פסק בוררות. ג. השחקן טען כי המאפיין את עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות הוא בהתיחסותן לתקינות הליך הבוררות להבדיל מתוכן הפסק עצמו. ד. השחקן טען כי הקבוצה טענה כי בכך שהבורר לא פסק על פי הדין, בניגוד למוסכם בין הצדדים, הוא חרג מסמכותו. בעשותה כן, טען השחקן, לא הבדילה הקבוצה בין עילת הביטול המנויה בסעיף 24(3) לחוק לבין זו המנויה בסעיף 24(7) לחוק. השחקן הסתמך בטענותיו על סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות. בסעיף זה נקבע כדלקמן: "הבוררים ידונו: א. בכל סכסוך שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה המתיחס לרישום, העברות, השאלות והסגרים. ב. בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה לשחקן או בין שחקן לקבוצה. (...). ז. (1) מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, לדון בכל סכסוך ו/או מחלוקת שבין קבוצות ו/או בין שחקים ו/או בין מאמנים ו/או בין ממלאי תפקידים, בינם לבין עצמם ו/או בכל אחד מן המנויים לעיל - לבין משנהו, בכפוף לאמור בסעיף קטן (2) שלהלן. (2) באמור בסעיף קטן (1) דלעיל לא תכללנה תביעות לנזקי גוף. (...)". השחקן טען כי לאור נוסחו האמור של סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות "ברור שאין בטענת המבקשת בדבר חריגה מסמכות ולא כלום". ה. השחקן הוסיף וטען כי בשום שלב לא טענה הקבוצה בפני הבורר כי אינו מוסמך לדון בתביעתו כנגדה, וכי אינו מוסמך לחייבה בתשלומים כלשהם מחמת חוסר סמכות. אי העלאת טענת הסמכות בפני הבורר, והימנעות ממחאה, טען השחקן, מונעת העלאת טענה זו בשלב בקשת הביטול. ו. בהתייחסו לעילת הביטול שלפי סעיף 24(7) לחוק טען השחקן שכדי להביא לביטול פסק בוררות עפ"י העילה האמורה היה על הקבוצה להראות כי הבורר בחר להתעלם ביודעין מן הדין החל על המקרה. לטענתו, אין הדבר כן במקרה שלפנינו. השחקן טען כי בענייננו, "משהופטר הבורר מהדין המהותי, אין המבקשת יכולה לטעון שתקנון המוסד לבוררות מהווה "דין" שכן כאמור לעיל דין הוא דין המדינה בלבד שמעוגן בחוקיה". ז. בהתייחסו לעילת הביטול שלפי סעיף 24(9) לחוק טען השחקן כי טענתה של הקבוצה כי אי מחיקת תביעתו של השחקן נגדה מנוגדת לתקנת הציבור הינה טענה מרחיקת לכת ובוודאי שאינה מהווה "סתירה עמוקה לתפיסות היסוד של החברה" כפי שנפסק בע.א. 3680/00 אהרון גמליאלי נגד מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פד"י נ"ז(6), עמ' 605 בעמ' 622. 4. טענות השחקן בבקשתו להארכת תוקף הבוררות א. השחקן טען כי עפ"י סעיף 8(א) לתקנון המוסד לבוררות שומה על הבורר לפסוק על פי חוק הבוררות והתוספת לו. על פי סעיף ט"ו לתוספת לחוק על הבורר לתת את פסקו תוך 3 חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך ואולם הוא רשאי להאריך את התקופה עד ל 3 חודשים נוספים. ב. השחקן טען כי ישיבת הבוררות הראשונה בענייננו התקיימה ביום 22.5.06, והבורר האריך את תוקף הבוררות ב- 3 חודשים, היינו עד ליום 22.11.06. ג. השחקן טען כי הבורר נתן את פסק הבוררות החלקי ביום 14.11.06 שהתייחס לטענות המקדמיות וכי במכתב מיום 27.11.06 הוא הזמין את בעלי הדין לישיבת בוררות נוספת שתתקיים במשרדו ביום 14.12.06. ד. השחקן טען כי - "17. בא כוח המשיבים 1 ו-2 בהודעתו אל כב' הבורר מיום 27.11.06 טוען כי פסק הבוררין מיום 13.11.06 נגוע בחריגה מסמכות, אינו תואם להוראות הדין ומנוגד לתקנת הציבור וכי המועד למתן פסק בוררות חלף ושבכוונתו לפנות אל בית משפט נכבד זה בבקשה לביטולו, כמו כן טען כי אין נפקות לקביעת דיון ליום 14.12.06 ולחילופין דינו להתבטל והבורר מתבקש לבטלו, לשם הזהירות ומפאת כבודו של הבורר. (...). 18. על כן ולאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להאריך את תוקף הבוררות שמתנהלת בין הצדדים בתיק 58-05/06 בפני כב' הבורר עו"ד שמעון אייל לתקופה בלתי מוגבלת ועד למיצוי ההליכים ושמיעת טענות הצדדים ומתן פסק בוררין סופי על ידי כב' הבורר, וכן מתבקש בית המשפט לאשר את הישיבה שאמורה להתקיים ביום 14.12.06. 19. המבקש יטען כי הבוררות בין הצדדים הגיעה לקיצה וכל שנותר הוא לנהל ישיבת הוכחות וליתן פסק בוררות סופי בתיק". 5. טענות הקבוצה לענין הבקשה להארכת תוקף הבוררות א. הקבוצה מתנגדת להארכת תוקף הבוררות ומבקשת לדחות את הבקשה. ב. הקבוצה טענה שכמפורט לעיל, במסגרת בקשתה לביטול פסק הבורר, הבורר כפוף להוראות שבתקנוני ההתאחדות לכדורגל ואינו יכול לפסוק בניגוד להם. מאחר ותקנונים אלה אוסרים על הגשת תביעה לביצוע הסכם שלא דווח לרשות לבקרה תקציבית ולא אושר על ידה, הרי שממילא אין טעם בהארכת המועד המבוקשת. לטענת הקבוצה "הבורר לעולם לא יוכל לפסוק כל סכום לזכות התובע ואין כלצ הצדקה לקיום הליך בוררות ו/או להארכת תוקפו". ג. הקבוצה טענה כי הארכת תקופת הבוררות מצויה בשיקול דעתו של בית המשפט. בענייננו שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את הנושאים הבאים: סמכותו של הבורר. (זו מצויה במחלוקת כמפורט בתיק אזרחי 1137/06); פגמים רציניים בסדרי הבוררות, (כמפורט בבקשה שבתיק אזרחי 1137/06); והסיבות שבעטיין חלף המועד למתן הפסק: גם בקשת השחקן להארכת מועד להגשת תגובה, גם חוסר הענין שהפגין השחקן במהלך הבוררות והאדישות לחלוף הזמן ומנגד, לא היתה השהייה מכוונת של הקבוצה אלא נהפוך הוא דווקא הקבוצה היא שביקשה את מתן הפסק במועד בעוד שהשחקן ישב בחיבוק ידיים ובחוסר מעש. כמו כן, טענה הקבוצה, יש לשקול את השלב שבו מצויה הבוררות: במכתבו מיום 27.11.06 ביקש הבורר לקיים ישיבה מקדמית לצורך המשך ניהול הבוררות. לא הוגשו במסגרת הבוררות תצהירים, לא נחקרו עדים ולא נעשה דבר למעט דיון והחלטה בטענות המקדמיות. ואחרון אחרון: הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד למתן הפסק. 6. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר החלקי ולהאריך את תוקף הבוררות. ב. לעניין הבקשה לביטול פסק הבורר: פסק הבוררות החלקי, ככל שהוא נוגע לדחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף ביחס לקבוצה­, הינו בבחינת החלטת ביניים. בהחלטה האמורה, ככל שהיא נוגעת לקבוצה, אין משום "סוף פסוק". החלטת הבורר דחתה את הבקשה לסילוק על הסף ביחס לקבוצה. ההחלטה לא קבעה דבר לגוף התובענה. פשיטא שהעניין עודנו תלוי ועומד בפני הבורר. ממילא, על כן, לא ניתן לומר כי "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן". מקום שהבורר טרם פסק כלל לא ניתן לומר שהוא פסק שלא בהתאם לדין. (ולא אכנס, בשלב הנוכחי, למחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם תקנוני ההתאחדות לכדורגל הם בבחינת דין אם לאו). לענין הטענה שהבורר חרג מסמכותו: על פני הדברים, לאור הוראת הסעיפים הקטנים (א), (ב), (ז) לסעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות, הסכסוך נשוא התובענה שהוגשה ע"י השחקן כנגד הקבוצה הינו סכסוך הנמנה על הסכסוכים המצויים בסמכותו של הבורר. בכוונת מכוון איני אומר כאן דבר לענין השאלה אם השחקן זכאי לקבל את הסכום לו הוא טוען אם לאו. בענין זה יכריע הבורר, כסמכותו. לדעתי אין כל בסיס לטענות בדבר חוסר סמכות עניינית של הבורר לדון בסכסוך האמור. והוא הדין ביחס לטענה על כך שמתקיימת כאן עילה לפי סעיף 24(9) לחוק: סבורני כי אין שחר לטענה שהחלטתו של בורר שלא לסלק תביעה על הסף היא בבחינת החלטה הנוגדת את תקנת הציבור. ההחלטה אם לסלק תובענה על הסף אם לאו, הינה, מטבע הדברים, ענין הנתון לשיקול דעתו של הבורר הדן בסכסוך. לפיכך, העובדה שהבורר דחה בקשה לסילוק על הסף אין פירושה שהחלטתו נוגדת את תקנת הציבור. אשר על כן מסקנתי היא כי דין הבקשה לביטול פסק הבורר (ת.א. 1137/06) להידחות. ג. לענין הבקשה להארכת תוקף הבוררות: אכן, המועד הקבוע בחוק למתן פסק הבורר חלף. החלטת הבורר בענין הטענות המקדמיות ניתנה ביום 14.11.06, שמונה ימים לפני תום התקופה המוארכת למתן הפסק. הבורר שלח לצדדים מכתב שבו הזמינם לישיבת בוררות נוספת ליום 14.12.06. המועד שנקבע חרג, למעשה, מן המועד הקבוע בחוק לתום תקופת הבוררות. ברם, הואיל והטענות המקדמיות "גזלו" את כל הזמן שיועד לבירור הסכסוך, ולאחר שבקשת הקבוצה לביטול פסק הבורר החלקי נדחתה, נראה לי כי אך נכון וצודק יהיה להיענות לבקשה להארכת משך הבוררות כדי לאפשר את סיום בירור הסכסוך וההכרעה בו. כאן ראוי לציין כי אין זה נכון שהבוררות הסתיימה, למעשה, וכל שנותר הוא ליתן פסק בוררות. זאת, משום שטרם נשמעו ראיות וטרם נשמעו סיכומים לגוף התובענה (הדיון שהתקיים עד כה עסק רק בטענות המקדמיות). אשר על כן, אני עומד להיעתר לבקשה להארכת תוקף הבוררות. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי (ת.א. 1137/06). ב. אני מקבל את הבקשה להארכת תוקף הבוררות (ת.א. 1125/06) ואני מאריך את תוקף הבוררות למשך 60 יום מהיום. ג. הקבוצה תשלם לשחקן הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כדורגלדיני ספורט