תביעה ייצוגית בדיני ניירות ערך

בית המשפט העליון קבע מספר קביעות עקרוניות וערכיות לעניין חישוב הנזק בתביעות ייצוגיות בכלל ובתחום ניירות הערך בפרט.

בית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את אופן חישוב הנזק על פי סוג התביעה, הנזק שנגרם והתרופה הנדרשת.

בית המשפט קבע כי לעיתים יחושב הנזק באופן אינדיבידואלי, לעיתים באופן כולל בהתייחס לכלל חברי הקבוצה, ובמקרים חריגים, גם על דרך האומדנא.

לעניין תביעות ייצוגיות בניירות ערך נקבע שבמרבית המקרים מדובר בתובעים שניתן לזהות בקלות, כך גם אין קושי לדעת מה היו מחירי הרכישה והמכירה של ניירות הערך על ידי כל אחד מהתובעים, ועל כן, ככלל, יעשה החישוב על בסיס אינדיבידואלי. עוד נקבע כי מדובר בתביעה נזיקית, ועל כן הנזק צריך לענות על מטרות דיני הנזיקין, שבעיקרן, השבת המצב של הניזוק לקדמותו, טרם ארע הנזק.

עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי פעמים יהיה מדובר בתחום זה בתרופות חוזיות. כך, למשל, כאשר יש יחסים חוזיים מוקדמים בין הצדדים (כפי שהיה בע"א 3654/97 יחזקאל קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג (3) 385, שם היה מדובר במנהל השקעות שהפר את חובותיו כלפי לקוחותיו, על פי חוזה ביניהם. באותו עניין התנהל ההליך כתביעה אישית). בית המשפט קבע כי בענייננו לא היו יחסים חוזיים מוקדמים בין התובעים לנתבעים ועל כן מדובר בתרופה שצריכה לענות על מטרות דיני הנזיקין, ולהעריך את נזקו של כל אחד מחברי הקבוצה.

בית המשפט העליון סקר מספר שיטות חישוב הנהוגות לעניין זה בארה"ב, ולבסוף קבע כי יש לחשב את נזקם של חברי הקבוצה על פי שיטת "חסרון הכיס" היינו, מהו הנזק שנגרם לכל אחד מהמשקיעים בפועל כתוצאה מהתרמית בניירות ערך שביצעו הנתבעים. בית המשפט העליון קבע כי שיטה זו משיבה את המצב לקדמותו במובן זה שהיא מפצה את הרוכש בגין ההפרש שבין מחיר הרכישה לבין השווי הריאלי של המניות ביום הרכישה.

בית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את חסרון הכיס ע"י חישוב שני "קוים" המהווים חיבור בין שווי המניות על פי כל אחד מהערכים על פני התקופה הרלבנטית:

1.     קו הערך - "הינו קו היפותטי המייצג את "הערך האמיתי" של המניה בכל יום במהלך התקופה שבין פרסום המידע המטעה לבין גילויו, והוא משקף את המחיר אותו היו הרוכשים מוכנים לשלם עבור המניה בכל יום בו נסחרה אילו היה בידם המידע הנוגע למצבה של החברה לאשורו.

2.     קו המחיר - "מתאר את מחיר המניה בפועל בכל המועדים האמורים" קו המחיר הוא קו נתון, שכן מחירי המסחר בבורסה הוא נתון קבוע מפורסם וידוע. קביעת קו המחיר אם כן אינה מהווה כל קושי. הקושי הוא בקביעת קו הערך, היינו, מה היה ערכה של החברה בכל יום בין מועד התרמית לבין המועד בו התגלתה התרמית, מה היה ערכן של המניות לו המידע האמיתי היה ידוע למשקיעים.

להלן החלטה בנושא תביעה ייצוגית בדיני ניירות ערך:

החלטה

פרשת חברת רייכרט תעשיות בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת רייכרט") הגיעה לתודעת הציבור ביום 3 באפריל 1995, כאשר אנשי המפתח בחברה נעצרו בשל חשד לעבירות פליליות של מרמה. בתוך כחודש שערי המניות של החברה צנחו בכ-71% וביום 30.4.95 הופסק המסחר בניירות הערך של החברה ולא חודש עוד. מצבה של החברה התדרדר עד שביום 9.7.95 הוגשה בקשת פירוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ניתן צו לפירוק החברה. ניירות הערך שלה נמחקו מהמסחר. ניירות הערך שבידי המחזיקים הפכו לפיסות נייר חסרות ערך והשקעתם ירדה לטימיון.

עניינה של החלטה זו היא בשאלה מה הנזק שנגרם למי שהשקיעו בחברה, החל מיום 3.8.93 אז פורסם תשקיף החברה ומניות החברה החלו להיסחר בבורסה לניירות ערך, ועד שאבדו את מניותיהם עם מחיקתה של החברה מהמסחר ביום 30.4.95.

1.     רקע הדברים והליכים קודמים
תביעה זו הוגשה כבקשה לאישור תובענה ייצוגית על פי חוק ניירות ערך והתקנות על פיו בעילה של הטעיה או מרמה בתשקיף. התובענה אושרה כייצוגית, חלק מהנתבעים הגיעו לפשרה עם התובע המייצג שאושרה על ידי בית המשפט. כנגד שניים מהנתבעים דן רייכרט ומנשה כהן (להלן: "הנתבעים"), המשיך להתנהל ההליך בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת רות אליעז) שקבעה, בשנת 2002 את אחריות הנתבעים, ופסקה לתובע המייצג ולקבוצה סכום של 3,400,000 ₪ (3 מיליון כנגד מנשה כהן ו-400,000 ₪ כנגד דן רייכרט) על דרך האומדנה (פסק דינה של השופטת אליעז בתיק זה מיום 27.11.02).

בערעור בבית המשפט העליון (ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל, ניתן ביום 7.6.07, (להלן: "פסק הדין בבית המשפט העליון"), אישר בית המשפט את חיובם של הנתבעים, אך לעניין הנזק ביטל את קביעותיה של כב' השופטת אליעז, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את הנזק האינדיבידואלי שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה. עוד הורה בית המשפט העליון (בדעת רוב של כב' הנשיאה ד' ביניש והשופטת ע' ארבל, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י' עדיאל) כי יש לחלק את הנזק בין הנתבעים על פי תרומתו היחסית של כל אחד מהם למעשים נשוא התביעה, וכי על בית המשפט המחוזי לקבוע את חלקו של כל אחד מהנתבעים לנזק על פי תרומתו היחסית לעוולות. כן קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי ידון גם בשאלת שכר הטרחה.

בשלב זה התיק הועבר לדיון לפניי. יש לציין כי כיום מנוהל התיק רק בידי דן רייכרט. הנתבע השני שניהל את התביעה בהליך בבית המשפט המחוזי הוא, כאמור, מנשה כהן, שעל נכסיו מונה נאמן. הנאמן הבהיר כי אין מקום להוציא הוצאות נוספות לעניין הליך זה, ועל כן המשך ההליכים נוהל רק על ידי עורכי דינו של דן רייכרט (להלן: "דן רייכרט" או "הנתבע"), תוך שהנאמן על נכסי מנשה כהן שמר על זכותו לחקור את המומחים, אך בחר שלא להגיש חוות דעת או סיכומים מטעמו.

בקדם משפט שהתקיים ביום 22.11.07 קבעתי כי כיון שמדובר בקרוב לעשרים שנה לאחר ההתרחשויות נשוא התביעה, אין מקום לשמוע עדים נוספים, למעט מומחים שיעידו לעניין אופן חישוב הנזק, בהתאם להנחיות בית המשפט העליון. באותה החלטה קבעתי מועדים להגשת הראיות המשלימות לצורך חישוב הנזק האינדיבידואלי לכל אחד מחברי הקבוצה. התובעים הגישו את ראיותיהם. הנתבע, דן רייכרט, ביקש שלא להגיש חוות דעת מטעמו עד שתוגש רשימה של אותם תובעים שהגישו תביעות בעקבות פסק דינה של השופטת אליעז. התובעים התנגדו לכך. לאור זאת התקיים קדם משפט נוסף ביום 2.6.08 בו חזר הנתבע על הטענה, שיש לראות מי הגיש תביעה, ורק אז יגיש ראיות מטעמו. בהחלטתי מאותו מועד ודחיתי את הבקשה, תוך שציינתי כי נראה שהנתבע מנסה לגרום להתמשכות ההליכים. עם זאת, כיוון שסבורה הייתי כי אין מקום לבסס את ההחלטה על חוות דעת אחת בלבד, על אף מחדלי הנתבע, אפשרתי לנתבע להגיש בתוך 30 ימים מאותו מועד ראיות לעניין גובה הנזק מטעמו.

לאחר הגשת חוות הדעת מטעם הנתבע, התברר כי כל אחת מחוות הדעת מבוססת על הנחות שונות. למעשה, כל אחד מהצדדים פירש באופן שונה את פסק דינו של בית המשפט העליון, ועל כן ערך חוות דעת על בסיס נוסחאות שונות. לאור זאת, לא היה טעם בחקירת המומחים, והיה צורך להכריע בפתח הדברים, איזה נוסחת חישוב יש לערוך על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, ורק אחר כך לחקור את המומחים.

בקדם משפט שהתקיים ביום 5.3.09 ניסיתי לשכנע את הצדדים להסכים על דרך חישוב מסוימת, אך משהצדדים לא קיבלו זאת, הוריתי על הגשת סיכומים בשאלה "איזו שיטת חישוב עונה על החלטת בית המשפט העליון לעניין אופן חישוב נזקם של חברי הקבוצה". כן קבעתי את התיק להוכחות ליום 14.10.09 כדי לחקור את המומחים, לאחר שתינתן החלטה לעניין אופן חישוב הנזק.

החלטה זו עניינה בנוסחה לחישוב הנזק האינדיבידואלי של בעלי המניות, על פי הנחיות בית המשפט העליון.

2.     פסק דינו של בית המשפט העליון לעניין הנזק
בית המשפט העליון קבע מספר קביעות עקרוניות וערכיות לעניין חישוב הנזק בתובענות ייצוגיות בכלל ובתחום ניירות הערך בפרט. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את אופן חישוב הנזק על פי סוג התביעה, הנזק שנגרם והתרופה הנדרשת, ובלשונו: "אמת המידה הראוייה לגזירת הפיצויים...תיגזר ממהות האחריות ומתכלית הפיצוי" (פיסקה 79 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל). בית המשפט קבע כי לעיתים יחושב הנזק באופן אינדיבידואלי, לעיתים באופן כולל בהתייחס לכלל חברי הקבוצה, ובמקרים חריגים, גם על דרך האומדנא (ראו פסקה 67 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל). לעניין תובענות ייצוגיות בניירות ערך נקבע שבמרבית המקרים מדובר בתובעים שניתן לזהות בקלות, כך גם אין קושי לדעת מה היו מחירי הרכישה והמכירה של ניירות הערך על ידי כל אחד מהתובעים, ועל כן, ככלל, יעשה החישוב על בסיס אינדיבידואלי (פסקה 68 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל). עוד נקבע כי מדובר בתביעה נזיקית, ועל כן הנזק צריך לענות על מטרות דיני הנזיקין, שבעיקרן, השבת המצב של הניזוק לקדמותו, טרם ארע הנזק.

עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי פעמים יהיה מדובר בתחום זה בתרופות חוזיות. כך, למשל, כאשר יש יחסים חוזיים מוקדמים בין הצדדים (כפי שהיה בע"א 3654/97 יחזקאל קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג (3) 385, שם היה מדובר במנהל השקעות שהפר את חובותיו כלפי לקוחותיו, על פי חוזה ביניהם. באותו עניין התנהל ההליך כתביעה אישית). בית המשפט קבע כי בענייננו לא היו יחסים חוזיים מוקדמים בין התובעים לנתבעים ועל כן מדובר בתרופה שצריכה לענות על מטרות דיני הנזיקין, ולהעריך את נזקו של כל אחד מחברי הקבוצה.

בית המשפט העליון סקר מספר שיטות חישוב הנהוגות לעניין זה בארה"ב, ולבסוף קבע כי יש לחשב את נזקם של חברי הקבוצה על פי שיטת "חסרון הכיס" היינו, מהו הנזק שנגרם לכל אחד מהמשקיעים בפועל כתוצאה מהתרמית בניירות ערך שביצעו הנתבעים. בית המשפט העליון קבע כי שיטה זו משיבה את המצב לקדמותו במובן זה שהיא מפצה את הרוכש בגין ההפרש שבין מחיר הרכישה לבין השווי הריאלי של המניות ביום הרכישה. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את חסרון הכיס ע"י חישוב שני "קוים" המהווים חיבור בין שווי המניות על פי כל אחד מהערכים על פני התקופה הרלבנטית.

קו הערך - "הינו קו היפותטי המייצג את "הערך האמיתי" של המניה בכל יום במהלך התקופה שבין פרסום המידע המטעה לבין גילויו, והוא משקף את המחיר אותו היו הרוכשים מוכנים לשלם עבור המניה בכל יום בו נסחרה אילו היה בידם המידע הנוגע למצבה של החברה לאשורו" (פסקה 87 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל, להלן: "קו הערך").

קו המחיר - "מתאר את מחיר המניה בפועל בכל המועדים האמורים" (שם, להלן: "קו המחיר"). קו המחיר הוא קו נתון, שכן מחירי המסחר בבורסה הוא נתון קבוע מפורסם וידוע. קביעת קו המחיר אם כן אינה מהווה כל קושי. הקושי הוא בקביעת קו הערך, היינו, מה היה ערכה של החברה בכל יום בין מועד התרמית (במקרה שלנו התשקיף מיום 3.8.93), לבין המועד בו התגלתה התרמית (במקרה שלנו, אפריל 95 אז נעצרו אנשי מפתח בחברה). מה היה ערכן של המניות לו המידע האמיתי היה ידוע למשקיעים.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי קיימות מספר גישות לעניין אופן חישוב קו הערך. לעניין זה לא הרחיב בית המשפט העליון בפסק דינו. אמנם, נקבע כי במסגרת קביעת הנזק בפועל ניתן להתחשב, ככלל, בתנודות השערים בשוק, אך נקבע כי בית המשפט המחוזי לשקול אילו גורמים יש לקחת בחשבון בכל מקרה ומקרה. בית המשפט העליון לא קבע אילו גורמים יש לקחת בחשבון במקרה זה ומהי שיטת חישוב קו הערך במקרה זה. לאור זאת נחלקו הצדדים והציגו שיטות חישוב שונות.

3.     טענות הצדדים
התובע טען כי החישוב הינו פשוט. מחירי הרכישה ידועים. קו הערך עומד, לטענתו ועל פי חוות דעת שהגיש, על סכום אפס לכל אורך התקופה, ועל כן יש להשיב לכל אחד מבעלי המניות את הסכום בו רכש את המניות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. למעשה חוות הדעת מטעם התובע מעידה על כך שערך מניות החברה עמד על סכום אפס החל מיום פרסום התשקיף ועד ליום בו התגלתה התרמית. לטענתו, אין כל משקיע סביר, גם כזה האוהב סיכונים, שהיה רוכש במחיר כלשהו את מניות החברה לו היה יודע על התרמית שבוצעה ומצב הדברים בפועל.
דן רייכרט, מצידו, לא הגיש חוות דעת בה הוא מצביע על כך כי קו הערך שונה, וגדול מאפס. הנתבע בחר להתמקד באמירה של כב' השופט עדיאל כי ככלל ניתן לקחת בחשבון את תנודות השוק ולנטרל אותם מהנזק, והגיש חוות דעת שבעיקרה קובעת כי 82% מהירידה בערך מניות החברה יש לייחס לתנודות השוק, קודם שהתגלתה התרמית, וכי שיעור זה יש להפחית מהפיצוי שיש לשלם לתובעים. לשיטתו, הנוסחה לחישוב היא זו: יש לקחת את ערך המניות בסמוך לפני שהתגלה המידע בדבר התרמית, ואת הערך מיד בסמוך לאחר שהתגלתה התרמית, ולפצות רק בגין נזק זה. לטענתו הירידה במחיר המניות קודם לגילוי המידע בדבר התרמית, מפצה את התובעים ביתר, על סיכון שלקחו במסגרת ההשקעה בשוק ההון. בחוות דעת מטעם הנתבע תוקף המומחה מטעמו ושולל את חוות הדעת מטעם התובע לעניין קו הערך, אך למעשה לא מוצג בה קו ערך אחר.

הנתבע הוסיף וטען כי התובע בחוות דעתו חזר והציג שיטה שנשללה על ידי בית המשפט העליון. השיטה שנשללה היא שיטה, שבית משפט כינה אותה "פיצויי ביטול", לפיה מפצים אך ורק לפי מחיר הרכישה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. שיטה זו "מענישה" את הנתבעים במובן זה שהיא מתעלמת מכל ערך שיכול להיות למניות בחברה לולא העוולה שבוצעה.

4.     נזקם של המשקיעים בחברת רייכרט
כפי שקבע בית המשפט העליון יש לקבוע את הנזק בפועל שנגרם לכל אחד מהמשקיעים. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לחשב את הנזק על פי ההפרש בין קו המחיר לקו הערך, כאשר לעניין קו הערך יש להביא ראיות. התובע טוען, כאמור, כי יש לבדוק את קו הערך וקו המחיר, ביום בו רכש כל אחד מבעלי המניות את המניות בחברה, ולפצותו על הפרש זה כשהוא מוכפל במספר המניות שרכש. מבחינה מספרית, טענה זו של התובע מביאה לאותה תוצאה של "פיצויי ביטול" שכן, אם קו הערך עומד על סכום אפס לאורך כל התקופה, הרי שהפחתת הערך ממחיר הרכישה, תותיר תמיד את מחיר הרכישה כמחיר הפיצוי. אולם, מבחינת נוסחת החישוב אין הדברים זהים. את קו הערך על התובע להוכיח. כאמור, הנתבע חולק על החישוב שהציג התובע לעניין זה.
לעניין זה אציין שבשלב זה איני מקבלת את טענת התובע כי קו הערך עומד על אפס לכל אורך התקופה, ועניין זה יעמוד במרכז הדין בהוכחות. עם זאת, טענת התובע עומדת כשלעצמה, ללא קשר לסכום עליו יעמוד קו הערך ביום נתון. היינו, הנוסחה שלטענת התובע יש להציב בה את הנתונים הינה מהו ההפרש בין מחיר המניות לערך המניות, ביום שבו רכש כל אחד מהרוכשים את המניות, ולפצותו בגין הפרש זה כשהוא מוכפל במספר המניות שרכש.

הנוסחה שמציב הנתבע מתעלמת למעשה ממועד הרכישה על ידי כל אחד מהתובעים. הנתבע למעשה טוען כי כל אחד מהרוכשים שרכש את המניות בטרם התפרסם המידע בדבר התרמית, לקח את הסיכון שלוקח כל משקיע בשוק ההון כי המניות ירדו בערכן. על כן, ככל שהמניות ירדו לפני שהמידע בדבר התרמית התפרסם, זהו נזק שאין לייחס לנתבע, אלא לעצם ההשקעה בבורסה. על כן, לטענתו יש לבחון את מחיר המניה בסמוך לפני שפורסם המידע בדבר התרמית, ואת מחיר המניה בסמוך לאחר שהתפרסם המידע האמור, וזהו הנזק שיש לייחס לנתבע. זאת הכוונה לטענתם להתחשב בתנודות השוק.

פרשנותו של הנתבע והנוסחה שהוא מציב אינה עומדת לטעמי בהנחיות שניתנו בבית המשפט העליון ואף אינה סבירה כשלעצמה.

א.     הנחיות בית המשפט העליון
בית המשפט העליון קבע במפורש את אופן החישוב: "לאחר התווית קו הערך וקו המחיר, ניתן לחשב את הנזק הפרטני שנגרם לכל אחד מחברי קבוצת התובעים בהתאם לפער בין הקווים ביום בו רכש את המניה ובהתחשב במספר המניות שרכש" (פיסקה 87 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל). היינו הנוסחה שהציב התובע היא הנוסחה שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט העליון. הנוסחה שהציג הנתבע אינה עונה על אופן חישוב זה. בנוסף, בפסקה 88 מתייחס כב' השופט עדיאל לשיטת החישוב שהציגו הנתבעים לפני השופטת אליעז לפיה: "הירידות בשער המניות של החברה הן פועל יוצא של תנודתיות שלילית בשוק המניות בכלל ובענף התשתיות בפרט" וקובע כי מקובלת עליו עמדתו של בית המשפט המחוזי שקבע שאין לקבל שיטה זו. ניתן היה לכאורה לסיים כאן החלטה זו, אולם, כיון שבית המשפט העליון העלה את נושא תנודתיות השוק, וציין כי ישנן מספר שיטות לחישוב קו הערך, אבחן את השאלה גם לגופה.

ב.     תנודתיות השוק כגורם בחישוב הנזק
נראה שאין מחלוקת, ולעיין זה הביא השופט עדיאל מובאות, כי אין לפצות את התובעים בגין ירידות שערים בשוק הנובעות מתנודתיות השוק, ואינן נוגעות לעוולה שבוצעה. לעניין זה אין להביא בחשבון גם עלייה בשערי המניות. רכישת ומכירת מניות בשוק ההון מלוות בסיכונים וסיכויים. אין לייחס סיכונים וסיכויים אלה למי שעיוול בניירות הערך של החברה.

אולם, מכאן, אין לאמץ את הנוסחה שהציג הנתבע. הנוסחה שהציג הנתבע למעשה מהווה מכירה רעיונית של המניות ביום בו התגלה המידע המטעה. אם ניקח את מחיר המניה ערב גילוי המידע והמחיר לאחריה, ונפצה את התובעים בגין הפרש זה, למעשה נראה בהם כמי שבחרו למכור את המניות באותו מועד. בהחלט ייתכן כי לו היו המניות יורדות כתוצאה מתנודתיות השוק, כפי שטוען המומחה מטעם הנתבע, היו בוחרים בעלי המניות להמשיך ולהחזיק במניות עד שהשוק יתאושש ויהיו עליות שערים בשוק כולו, או בתחום הרלבנטי. היום בו התגלה המידע הינו מקרי. מדובר ביום בו ביצעה המשטרה שורת מעצרים של אנשי מפתח בחברה. עד למועד זה יכול היה להיות שהשוק (ככלל או בתחום הרלבנטי) עלה או ירד. לאור זאת היו שוקלים בעלי המניות מה לעשות עם המניות שברשותם, להמתין לעליות, לעליות נוספות, למכור כדי לצמצם נזקים, או לנקוט בשתי הפעולות כל אחת לגבי חלק מהמניות. למעשה שיקול הדעת וניהול הסיכונים נשלל מהם, שכן ביום בו התפרסם המידע המניה אבדה מערכה 71% אחוזים, ובסמוך לאחר מכן הופסק המסחר בה.

בהחלט ייתכן כי השוק כולו, או המניות בתחום הרלבנטי, היו עולות כעבור מספר חודשים. אפשרות זו להמשיך ולהחזיק במניות, ולהינות מתנודתיות השוק בכיוון ההפוך, נשללה מהתובעים בשל מעשי הנתבעים ועל כן אין לקבל נוסחה זו.

אכן, יש לקחת בחשבון את תנודתיות השוק, כך שהפיצוי לא יינתן בגין ירידת ערך מניות הנובעת מתנודתיות זו. במסגרת שיטת חישוב חסרון הכיס, תנודתיות השוק נלקחת בחשבון במסגרת קביעת קו הערך.

קו הערך הינו, כאמור, קו היפותטי המייצג את המחיר בו היו משקיעים מוכנים לרכוש את המניות לו מצב הדברים האמיתי היה ידוע. בחישוב קו זה יש לקחת בחשבון את מצב השוק כולו, והענף המדובר. היינו, בקביעת קו הערך יש לקחת בחשבון האם שוק המניות כולו היה במגמת ירידה או עליה, האם המניות בתחום הרלבנטי היו במגמת עליה או ירידה, מגמות אלו משפיעות על הערך אותו היו מוכנים לשלם. אם לדוגמא השוק כולו במגמת עליה, והתחום הרלבנטי מוביל מגמת עלייה זו, מובן שקו הערך יהיה גבוה יותר, בהינתן אותם נתונים לגבי החברה, מאשר במקרה ההפוך.

לאור זאת קביעת קו הערך לוקחת בחשבון את התנודתיות בשוק ועל כן חישוב על פי הנוסחה שהציג התובע, תביא לכך שאכן כל אחד מקבוצת התובעים יפוצה בגין הנזק שנגרם לו בפועל, ולא בגין הפסדים המיוחסים לתנודתיות בשוק המניות.

5.     המשך ההליכים
לסיכום, הנזק של כל אחד מחברי הקבוצה יחושב כך: יקבע קו הערך וקו המחיר ביום רכישת המניות ע"י כל אחד מקבוצת התובעים. כל תובע יפוצה על פי ההפרש בין הקווים ביום בו רכש את המניות במכפלת כמות המניות.

כיוון שהתיק קבוע להוכחות לחקירת מומחים וכיון שקו המחיר הינו ידוע, יתמקדו החקירות בשאלה מהו קו הערך.

כיון שהתובע טען כי קו הערך הינו אפס, ייחקר המומחה מטעמו על חוות דעתו. הנתבע לא הגיש חוות דעת המבססת קו ערך שונה על אף שיכול היה לעשות כן. הנתבע ציין כי השיטות ודרכי החישוב מטעם ההתובע לחישוב קו הערך אינן ראויות. עם זאת לא טרח להציג קו ערך שונה המבוסס על שיטות חישוב חלופיות. לאור זאת, אני מאפשרת לנתבע להציג, אם ברצונו לעשות כן, עד ליום 7.10.09 חישובים לעניין קו הערך, ולעניין זה בלבד! חוות הדעת תימסר לבית המשפט, על אף פגרת הסוכות, ולב"כ התובע במקביל.

על אף שמדובר בפגרת סוכות, תקבל המזכירות את חוות הדעת, אם תוגש, ותעבירה ללשכתי.

אדגיש ואציין מפורשות כי לא תינתן כל דחייה במועד ההגשה, ולא תינתן כל דחייה במועד ההוכחות לצורך כך.

אם תוגש חוות דעת כאמור, יוכלו התובעים לחקור את המומחה על אותה חוות דעת. לא תוגש חוות דעת כאמור, ייחקר המומחה מטעם הנתבעים רק להתייחסות מטעמו לחוות דעת התובעים לעניין קו הערך.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק ניירות ערך

  2. רשימת השימור בבורסה

  3. מס על הפסד מניירות ערך

  4. הפסדים באופציות מעו''ף

  5. ייעוץ כושל בניירות ערך

  6. עורך דין בתחום שוק ההון

  7. עבירת הנעה לרכוש ניירות ערך

  8. היתר לעשיית עסקה בניירות ערך

  9. תביעה ייצוגית בדיני ניירות ערך

  10. הצעה ללקוח בבנק לקנות ניירות ערך

  11. תביעה להחזר הפסדים בשוק ההון במט''ח

  12. צו מס הכנסה (קביעת בורסה), התשס"ד-2004

  13. תקנות ניירות ערך (חיתום), התשס''ז-2007

  14. תקנות ניירות ערך (חיתום), התשנ''ג-1993

  15. חוק ניירות ערך (הוראת שעה), התש"ן-1989

  16. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש''ס-2000

  17. תקנות ניירות ערך (סדרי דין), התשל''א-1970

  18. צו ניירות ערך (חברת רישומים), התשס"א-2001

  19. תקנות ניירות ערך (מאשר חתימה), התשס''ג-2003

  20. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית), התשמ''ט-1989

  21. תקנות ניירות ערך (הבנק העולמי), התשס''ה-2005

  22. צו מס הכנסה (קביעת ניירות ערך זרים), התשנ"ב-1992

  23. דין הכנסה שמקורה בנייר ערך שנרכש בעסקת מכירה בחסר

  24. אישור כללי ורשיון להנפקת ניירות ערך והצעתם לציבור

  25. תקנות ניירות ערך (ניירות ערך מיוחדים), התשס''ט-2008

  26. תקנות ניירות ערך (מסירת הודעות לרשות), התשמ''ד-1984

  27. תקנות ניירות ערך (דוחות כספיים שנתיים), התש''ע-2010

  28. תקנות ניירות ערך (פרסום מודעות בעיתונים), התשס''ח-2008

  29. תקנות ניירות ערך (חתימה ודיווח אלקטרוני), התשס''ג-2003

  30. תקנות ניירות ערך (הצעת מדף של ניירות ערך), התשס''ו-2005

  31. תקנות ניירות ערך (שיתוף פעולה עם רשות חוץ), התש''ס-2000

  32. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (הוראת שעה), התשס''ה-2005

  33. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (הוראת שעה), התשס''ח-2008

  34. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (הוראת שעה), התשס''ז-2007

  35. תקנות ניירות-ערך (דו''חות תקופתיים ומיידיים), תש''ל-1970

  36. צו ניירות ערך (ביטול מחיר מרבי) (הוראת שעה), התשנ"ה-1995

  37. תקנות ניירות ערך (הודעה משלימה וטיוטת תשקיף), התשס''ז-2007

  38. תקנות ניירות ערך (אופן הצעת ניירות ערך לציבור), התשס''ז-2007

  39. תקנות ניירות ערך (הודעה על תוצאות ההצעה שבתשקיף), תש''ל-1969

  40. תקנות ניירות ערך (תנאים להצעה על פי תשקיף מדף), התשס''ו-2005

  41. צו ניירות ערך (הגבלת מתן אשראי למקבל אשראי יחיד), התשמ"ח-1988

  42. צו מס הכנסה (קביעת תקופה לגבי ניירות ערך מסחריים), התשנ"ב-1992

  43. תקנות ניירות ערך (פרטי מסמך רישום, מבנהו וצורתו), התשס''א-2000

  44. תקנות ניירות ערך (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), התשנ''ב-1991

  45. צו מס הכנסה (פטור ממס על ריבית לבעל נייר ערך מסחרי), התש"ן-1990

  46. תקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה), התשס''א-2001

  47. תקנות ניירות ערך (אגרת בקשה למתן היתר לפרסום תשקיף), התשנ''ה-1995

  48. תקנות ניירות ערך (פרטי מתאר הצעת ניירות ערך לעובדים), התש''ס-2000

  49. תקנות ניירות ערך (פרטים לענין סעיפים 15א עד 15ג לחוק), התש''ס-2000

  50. צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב-1992

  51. תקנות ניירות ערך (הצעה פרטית של ניירות ערך בחברה רשומה), התש''ס-2000

  52. תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים של תאגיד חוץ), התשס''א-2000

  53. תקנות ניירות ערך (קביעת תקופת רישום למסחר בבורסה בחו''ל), התשס''א-2000

  54. תקנות ניירות-ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף - מבנה וצורה), התשכ''ט-1969

  55. תקנות ניירות ערך (סייג לענין המניות הבנקאיות שבהסדר) (הוראת שעה), התשנד-1993

  56. כללים בדבר סדרי טיפול בדוחות על פי תקנות הצעה פרטית ותקנות עסקה עם בעלי שליטה

  57. תקנות ניירות ערך (סייג לענין המניות הבנקאיות שבהסדר) (הוראת שעה), התשנ''ד-1994

  58. תקנות ניירות ערך (תקופה להגשת הזמנות לניירות ערך המוצעים בתשקיף), התשס''ו-2005

  59. תקנות ניירות-ערך (פרטי תשקיף של קרן להשקעות בנאמנות, מבנהו וצורתו), התש''ל-1969

  60. צו ההגנה (כספים) (הגבלת העברתם של ניירות ערך והמצאת דינים וחשבונות), תשכ"ב-1962

  61. תקנות ניירות ערך (מועדי הגשת הודעה של בעל ענין או נושא משרה בכירה), התשס''ג-2003

  62. צו מס הכנסה (פטור ממס על ריבית או על דמי ניכיון לבעלי נייר ערך מסחרי), התשנ"ב-1992

  63. תקנות ניירות ערך (כללי דיווח על היערכות לפתרון בעיית באג 2000) (הוראת שעה), התשנ''ט-1999

  64. צו מס הכנסה (הקלת מס במכירת איגרת חוב הנסחרת בבורסה מחוץ לישראל) (הוראת שעה), התשס"ג-2003

  65. תקנות ניירות ערך (אגרת טיפול בהקצאת ניירות ערך בחברה רשומה שהוצעו שלא לציבור), התשנ''ט-1998

  66. צו מס הכנסה (קביעת תמורה, תשלום או רווח הון ממכירת נייר ערך או מעסקה עתידית כהכנסה), התשס"ג-2002

  67. חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי הענינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005

  68. תקנות ניירות-ערך (פרטי תשקיף של קרן להשקעות בנאמנות שנוסדה מחוץ לישראל, מבנהו וצורתו), התש''ל-1970

  69. תקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מילווה המדינה או יחידה בקרן נאמנות), התשס''ג-2002

  70. תקנות מס הכנסה (שיעורי מס מיוחדים לענין מי שהחזיק בנייר ערך זר לפני יום רישומו למסחר בבורסה מחוץ לישראל), התשס''ד-2004

  71. תקנות מס הכנסה (ניכוי מתמורה, מתשלום או מרווח הון במכירת נייר ערך במכירת יחידה בקרן נאמנות או בעסקה עתידית), התשס''ג-2002

  72. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון