פשיטת רגל בגלל חוב לבנק

החייב הצהיר כי הסתבכותו הכלכלית החלה בשנת 99'-98', שעה שהגיעה לביתו במפתיע דרישה לתשלום חוב מהבנק בסך של כ-250,000 ₪, על אף שלמיטב ידיעתו היתה לו יתרת חובה בסך של כ-6,000-4,000 ₪ לכל היותר. לגרסתו, החוב הגיע לסכומים כה גדולים עקב גניבה של כספים מחשבונו.

להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל בגלל חוב לבנק:

פסק דין

עובדות המקרה
1.     החייב, יליד 46', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 2,466,161 ₪ ל- 6 נושים. ביום 14/1/07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 200 ₪ בחודש.
לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב שתי תביעות חוב בסך כולל של 1,373,644 ₪, ללא חובות בדין קדימה. תביעת החוב העיקרית בסכום העולה על 1.3 מליון ₪ הוגשה על ידי בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק).
לדברי החייב נפתחו נגדו 6 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת אך לא נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, הנושה העיקרי התייצב לאסיפה השנייה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.
     
2.     בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית.
החייב הצהיר כי הסתבכותו הכלכלית החלה בשנת 99'-98', שעה שהגיעה לביתו במפתיע דרישה לתשלום חוב מהבנק בסך של כ-250,000 ₪, על אף שלמיטב ידיעתו היתה לו יתרת חובה בסך של כ-6,000-4,000 ₪ לכל היותר. לגרסתו, החוב הגיע לסכומים כה גדולים עקב גניבה של כספים מחשבונו.
בנו מרואן אגבאריה (להלן: מרואן), אשר עבד בבנק, ופקיד בנק נוסף החתימו את החייב על הסדר לפיו חובותיו יופחתו לסך של עשרות אלפי שקלים בודדים, על ידי פריסת החוב לתשלומים. יחד עם זאת, החוב נותר בעינו ולא הופחת, הבנק תבע את החייב ובני משפחה נוספים וזכה בדין. ניסיונו של החייב לערער על פסק הדין נדחה עקב אי מתן ערבון.

החייב טען כי הוא אנאלפאבית ובנו מרואן לוקה בנפשו, מאושפז במוסד "שער מנשה" ומטופל בזריקות. לדבריו, על סמך הבדיקות הרפואיות חלה מרואן כבר לפני שש עד שבע שנים והיה חולה גם בתקופה שעבד בבנק, עובדות שעזרו ככל הנראה לעושה התרמית להוציאה מהכח אל הפועל.
עוד הצהיר החייב כי הוא חולה, והוא אף הוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור 60%.

3.     הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

א. מחקירת החייב עולה, כי לחייב היה עסק להסעות ילדים לבתי ספר, אשר פעל משנת 85' עד שנת 03'. מעיון בתדפיס של רשם החברות התברר כי החייב מופיע כבעל מניות בחברה להסעות ילדים בשם "חברת מטיילי לינדה בע"מ" (להלן: החברה). החייב לא פירט אודות החברה בבקשתו. בחקירה מסר כי גיסו רשם אותו כבעל מניות בחברה, אך הוא מעולם לא קיבל משכורת מחברה זו. עם זאת לדבריו, עשה שימוש ברכב שהיה רשום על שם החברה לצרכי עבודה, והחברה היתה משלמת את החשבונות.

בניגוד לדברי החייב, מגלה עיון בדיווחי המל"ל, כי החייב קיבל משכורת מהחברה בחודשים פברואר- מרץ 99'. משנדרש להסביר עניין זה מסר כי ייתכן שמדובר בתקופה בה מכר את רכבו וטרם רכש רכב חלופי. לכן קיבל תלושי שכר מהחברה. בנו מוחמד אגבאריה שהגיש אף הוא בקשה לפשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: מוחמד), מסר בחקירתו שרכבו של אביו עבר תאונה, ובכספי הביטוח הוא סגר את יתרת החובה שהיתה לו בחשבון בבנק הפועלים.

ב. בניגוד לאמור בתצהירו כי קיבל דרישת תשלום מהבנק בשנת 99'-98' על סך של 250,000 ₪, מסר החייב בחקירתו כי בשנת 00' קיבל מכתב מהבנק המודיע לו כי הוא חב סכום של כ-200,000 ₪. החייב טען כי מנהל הסניף הוא זה שלקח כספים מחשבונו וכי מרואן אינו אחראי לחובותיו. עוד טען כי כספים נלקחו גם מחשבון הבנק של בני משפחתו, לרבות מבנו מוחמד.

החייב לא ידע להסביר כיצד לא הבחין בנו מרואן, אשר עבד בבנק כי מחשבון אביו נלקחו כספים. הכנ"ר הדגיש כי בניגוד לגירסת החייב, מסר בנו מוחמד, בחקירתו מיום 14.8.07 שהחוב לבנק נובע מפעולות בלתי חוקיות שביצע אחיו מרואן ועובדי בנק נוספים.

ג. על אף שהחייב מסר כי מרואן ופקיד בנק נוסף החתימו אותו על הסדר, אשר לא כובד על ידי הבנק, לא הגישו החייב ו/או מי מבני משפחתו תלונה נגד מרואן.

ד. הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החייב, אישתו ומוחמד, ובית המשפט דחה את בקשתם למתן רשות להתגונן. העתק ההחלטה צורף לחוות דעתו של הכנ"ר.

ה. עיון ברשימת החובות המוצהרים של החייב מלמד כי בנוסף לחובו העיקרי לבנק, הצהיר החייב על חובות בגין שיקים נוספים שמסר לנושים אחרים, אך לא ידע לומר מה גובהם.

ו. החייב קיבל סכום של 54,316 ₪ מהמל"ל בסוף שנת 05', אך לא שילם חובותיו, ובחקירתו מסר כי העדיף להוציא כספים אלה לטובת חתונת בתו. החייב הוא בעלים של בית על קרקע באום-אל-פחם, ובעל מניות בחברה, הפעילה גם כיום.

ז. הכנ"ר התרשם כי החייב הציג גירסה חלקית ומלאת סתירות, והשיב על רוב השאלות בחקירה "באופן שאינו משקף את האמת לאשורה".

הכנ"ר ציין כי החייב לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לא המציא ראיה כלשהי לטענתו בדבר הקנוניה נגדו, לא הגיש תביעה נגד בנו, לא הגיש מסמכים שנדרש, ואף לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות המגובים באסמכתאות.

4.     בדיון שהתקיים בעניינו מסר החייב כי לא הגיש תלונה במשטרה מאחר שלא היה לו כסף. בנוסף לכך הוא היה מיוצג על ידי עורך דין, אשר לא אמר לו ללכת למשטרה. החייב מסר כי בנו אושפז בבית החולים לפני כשנה, ואם נכתב שהוא מטופל כבר שש או שבע שנים, זו טעות "לפני שלוש שנים היה משהו והוא היה אצל רופאה בחדרה".

בנו מרואן התייצב אף הוא לדיון בעניינו של אביו ואמר כדלקמן: "היתה מעילה בבנק מרכנתיל דיסקונט, זה ידוע לנו, מנהל הסניף - עלי מסאלחה עקץ כמה לקוחות בבנק. סכמנו עם העורך דין שאמר שנגיש קודם תביעה אזרחית נגד בנק מרכנתיל והוא יסכם שיפצו אותנו דרך בנק מרכנתיל, אחר כך לא היה לנו איך לשלם לו והוא הלך לבית משפט. לשאלת בית המשפט במה אני עובד - אני מובטל. קודם עבדתי ביעוץ פיננסי".
5.     החייב הגיב גם בכתב לחוות דעת הכנ"ר, טען כי הכנ"ר הציג את התמונה בצורה מעוותת, מתוך מגמתיות והוסיף טענות כדלקמן כדלקמן:

א. החייב לא חתום על הוראות למשיכת מזומנים מחשבונו. לתגובתו צירף חוות דעת גרפולוגית של המומחה מר יצחק חגג, הקובע כי לא מצא זהות בין כתב ידו של החייב לבין החתימות נשוא תביעת החוב של הבנק. לפיכך, טען החייב כי לא היה בסיס לטענת הכנ"ר כי החייב לא הרים את הנטל להוכיח גירסתו. בית משפט השלום דחה את בקשת הרשות להתגונן של החייב בשל מחדל פרוצדורלי, מאחר שהחייבים לא הגישו חוות דעת עד הדיון בבקשה, ולא לגופה.

ב. החייב טען כי ניגש למשטרה כדי להגיש תלונה, אך קצין בשם אילן ממשטרת אום-אל-פחם אמר לו, כי רק הבנק יכול לבקש לפתוח בחקירה, והחייב אינו יכול להגיש תלונה במקרה הנדון. לכן סבר החייב כי פעולותיו המשפטיות המוגבלות במסגרת הבקשה לרשות להתגונן הן המיטב שיכול היה לעשות.

ג. לדברי החייב הגיש את כל המסמכים שנתבקש להגיש, לרבות תעודות רפואיות של בנו ומסמכים בנקאיים.

6.     הכנ"ר הגיב לתגובת החייב ועמד על התנגדותו לבקשה מהנימוקים שפורטו בחוות הדעת, והוסיף כדלקמן:

א. החייב לא המציא את כל המסמכים להם נדרש, לרבות דו"חות חודשיים מגובים באסמכתאות, נסח טאבו, אישור בדבר אי חבות כספים לרשויות המס ומסמכים המתייחסים למחלת בנו מרואן.

ב. עיון במסמכים שצירף החייב מהבנק בסניף אום-אל-פעם מעלה כי החייב חתם על עשרות שיקים לפקודת "עצמי" מחשבון מס' 77208 על שם "שקד המשולש שיווק ומסחר". החייב טען כי "נעקץ" ומחשבונו נמשכו סכומי כסף רבים. לא ברור כיצד הצליח אותו "רמאי" להוציא פנקסי שיקים על שם החייב, כאשר עיון בצילומי השיקים מעלה כי מדובר בששה פנקסים שונים מסדרות שונות, כלומר נעשתה יותר מבקשה אחת לבנק להזמין פנקסי שיקים. מדובר בסכומים גבוהים שנמשכו, ולא ברור כיצד לא היה החייב מודע למצב החשבון.
ג. החייב לא הצהיר בחקירתו על קיומו של עסק זה כלל, והעסק היחיד הרשום על שם החייב במע"מ הוא "הובלת מטענים בדרכים".

ד. החייב טען כי אנשי המשטרה לא אפשרו לו להתלונן על מעשי המרמה כנגדו, אך לא ברור מדוע לא התלונן החייב על זיוף חתימתו הן בהליך הזמנת פנקסי השיקים והן בזיוף השיקים שהעתקיהם צורפו לתגובתו לחוות הדעת.

ה. החייב טען כי בקשתו למתן רשות להתגונן נדחתה עקב מחדל פרוצדורלי של אי הגשת חוות דעת של מומחה עד למועד הדיון, אך מקריאת ההחלטה עולה כי החייב כלל לא הגיע לדיונים שנקבעו, ואין מדובר במחדל פרוצדורלי כלל ועיקר. עוד קבע כב' הרשם ורבנר בהחלטתו מיום 6.1.02 בתיק אזרחי 18970/99 כי החייב לא הגיש תצהיר המבהיר מדוע לא סיים הגרפולוג את חוות הדעת.

ו. מוחמד מסר, כאמור, בחקירתו כי פעולות הרמיה בחשבון העסק בוצעו על ידי אחיו מרואן, אשר פוטר מעבודתו בבנק במהלך שנת 99', אך מרואן הכחיש שפעל בחשבון אביו שלא בידיעתו.

ז. הכנ"ר חזר וציין כי החייב בחר שלא לשלם את חובותיו לנושיו, עת קיבל כספים מהמל"ל.

דיון
7.     סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב,
במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב
יכול לפרוע את חובותיו;...".

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

על רקע התכלית השנייה, מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה הכרזתו פושט רגל. בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, עמ' 169; כן ראה ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206).

בית משפט הבוחן את נסיבות הסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בין היתר, את האופן בו יצר חובותיו. האם נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירתם או בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספיהם; האם יצר חובות אגב מעשי מרמה והצגת מצגי שווא בפני נושיו, או מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 הנ"ל). עוד יבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות עמידה על זכויות המגיעות לו. (ראה גם: ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראה גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839).

     מן הכלל אל הפרט
8.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, שוכנעתי החייב לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

א. גרסתו של החייב בתצהירו ובתגובותיו מנוגדת לאמור במסמכים שהוגשו מטעמו, ואינה סבירה.
חובותיו של החייב מגיעים לסכום נכבד של כ- 2.5 מליון ₪, אך החייב כופר למעשה בחובו העיקרי וטוען כי מדובר במעשי תרמית, אשר בגינם נוצר חוב שאינו שלו. כאמור, החייב מייחס מעשי מרמה אלה לבנו מרואן ולעובדים שונים בבנק בו ניהל חשבונותיו, בטענה כי הוא אנאלפבית, וכי לא עקב אחרי חשבונותיו ואילו מרואן היה חולה נפש באותה תקופה.
ואולם מתברר כי אין כל אינדיקציה לטענות אלה, וכי אין לחייב בלבו על בנו מרואן אשר לטענתו ולטענת בנו עשק אותו, וכי גם לבית המשפט באו השניים יחדיו.
לא ברור לאן הגיעו הכספים שנמשכו מחשבונו של החייב, אך נוכח הקושי ליתן אמון בגרסת החייב, כפי שיפורט להלן, לא ניתן להסתמך על האמור על ידו כי הכספים לא הגיעו לידיו.

החייב לא המציא כל מסמכים להוכחת טענותיו, וכדברי הכנ"ר לא נתמכה גרסתו ב"בדל ראיה". חוות הדעת הגרפולוגית שהומצאה עתה, נושאת תאריך 13/1/02. למרבה הפלא נדחתה הבקשה לרשות להגן של החייב ביום 6/2/02, במעמד בא כוח החייב, לאחר שהחייב לא הגיש כל חוות דעת מטעמו לכב' הרשם, ובא כח החייב אף ביקש ארכה להגשת חוות הדעת שלא הושלמה לדבריו עד לאותו מועד(?!)
החייב בחר שלא ליתן הסבר לפירכה זו, והרושם הוא כי האמת אינה נר לרגלי החייב.

ב. מתברר כי החייב משך שיקים רבים מפנקסים שונים, ואף מסר את כתב היד שלו לבדיקה אצל גרפולוג. לכן, יש קושי לקבל את טענתו כי הוא אנאלפבית ואינו מסוגל לקרוא ולכתוב דבר. לענין המסמכים שמסר החייב לבדיקה יש ממש בעמדת הכנ"ר כי החייב לא הסביר כיצד הצליח אותו "רמאי" שמשך שיקים רבים על חשבון החייב להוציא לפחות שישה פנקסי שיקים שונים מסדרות שונות על חשבון זה.

ג. החייב טען כי בקשת הרשות להתגונן שהגיש נדחתה מהטעם הפרוצדורלי שלא הגיש חוות דעת מומחה במועד, אך מקריאת ההחלטה של כב' הרשם ורבנר מיום 6/1/02 עולה כי החייב ובני משפחתו כלל לא התייצבו לדיון בבקשת הרשות להתגונן, וזאת על אף שהדיון נדחה לבקשתם. כן ניתן ללמוד מההחלטה כי החייב ובני משפחתו ביקשו מספר אורכות להגשת חוות הדעת ובסופו של דבר לא הגישוה, מטעמים השמורים עמם.
הרשם ציין עוד כי החייב לא העלה טענות הגנה טובות נגד התביעה. כן קבע כי אפילו לא חתם החייב על מסמך מסוים, כנטען על ידו, אין בתצהיר טענות טובות כנגד הסכום הנתבע הנסמך על תדפיס הבנק, ולא הוגש תצהיר משלים לגבי הפעולות והחיובים שנעשו בחשבון.

משמנע החייב מהבנק לחקור אותו בחקירה נגדית על גרסתו בבקשה לרשות להתגונן, אינו יכול להלין אלא על עצמו. אין בחוות הדעת שהוגשה היום, לאחר שניתן פסק דין חלוט בעניינו, ומבלי שהחייב עמד לחקירה נגדית במועד הרלוונטי כדי ללמד דבר על העובדות הרלוונטיות.
ד. חקירת החייב העלתה כי החייב ניהל מספר עסקים, עליהם לא דיווח לכנ"ר, ואף לא נתן הסבר למחדלו זה. החייב לא מסר לכנ"ר כי היה בעל מניות בחברה, וכי השתמש ברכב שבבעלותה, בנוסף למשכורות שקיבל לפחות כחודשיים, כמפורט בתגובת הכנ"ר. עוד נמנע מלמסור הסבר כיצד נמשכו שיקים על עסק הקרוי "שקד המשולש- שיווק ומסחר אגבריה זידאן פאיז", עליו לא דיווח כלל לכנ"ר.

"מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

גרסתו כי בנו היה חולה נפש בזמן עבודתו בבנק נסתרה על פניה, ונועדה כנראה רק לצורך ההליך שבפני.

ה. החייב קיבל כספים רבים מהמל"ל, אך בחר שלא לשלם את חובותיו לנושיו, אלא לממן את חתונת בתו. התנהגות זו מצביעה על חוסר תום לב ממשי, ושומטת את הבסיס לטענות החייב. חובותיו של החייב אינם מתמצים בחובו לבנק, אך החייב בחר שלא לשלם גם לנושים אחרים, תוך אדישות מוחלטת לחובותיו.

"מי שחייב כספים, והוא אינו מסוגל להחזיר את חובותיו לנושיו, אל יוציא כספים לרגל אירועים משפחתיים כגון חתונה או הולדת ילד. מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל ייצור לעצמו התחייבויות חדשות". (פש"ר (חיפה) 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(4), 3032, 3035. הדברים מתייחסים לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, אך יפים גם לענייננו).

ו. לא ניתן להמנע מן הרושם כי גרסת החייב בתצהירו ובחקירתו היא מגמתית ואינה משקפת את כל הנסיבות האמיתיות להסתבכותו, והחייב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כדי לשכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו בתום לב. החייב לא נתן כל הסבר לכך שלא תבע את עובדי הבנק אשר היו מעורבים לטענתו בקנוניה נגדו, וגם הפרטים שמסר לענין המועד בו נודע לו קיומו של החוב לבנק אינם עקביים, כאמור בסעיף 3ב לפסק הדין.

החייב אינו מקפיד על הדיוק בדבריו. בדיון שהתקיים בבית המשפט נשאל אם הגיש תלונה משטרה ואמר: "לא הגשתי תלונה במשטרה על הבנק. לא היה לי כסף . היו לי בעיות בבנק... במשטרה לא הגשתי תלונה... היה לי עורך דין והוא לא אמר לי ללכת למשטרה". (עמ' 3 לפרוט'). בתגובתו בכתב לחוות הדעת מסר גרסה אחרת לחלוטין, לפיה הלך למשטרה ולא איפשרו לו להגיש תלונה, כי קצין בשם אילן אמר לו שרק הבנק יכול לפתוח בחקירה זו. (עמ' 8 לתגובתו מיום 7/12/07). אם אכן הלך החייב למשטרה בתקופה הרלוונטית, ודאי יכול להתלונן על זיוף חתימתו, אם אכן זויפה. אם לא הלך למשטרה להתלונן על זיוף, ודאי היו לו סיבות טובות לעשות כן, לרבות חלקו הנטען של בנו בענין, או השאלה לאן הגיע הכסף שהוצא מהחשבון.

ניסיונו של החייב, אדם שניהל מספר עסקים, להציג עצמו כחסר אונים נראה בלתי סביר על פניו.

ז. החייב מתגורר בבית על קרקע שירש מאביו, ואף מסר בחקירה כי בנו הקטן החל לבנות את ביתו על הקרקע. משנשאל מדוע לא מכר את הנכס כדי לשלם את חובותיו, טען כי מדובר בשטח קטן בלבד. החייב לא דרש מבנו תשלום כלשהו תמורת הזכות לבנות בית על אותו "שטח קטן", תוך התעלמות מוחלטת מנושיו. גם התנהגות זו מצביעה על הלך רוחו של החייב, המבקש להפטירו מחובותיו לנושיו, מבלי לוותר על נכסיו ותוך הענקת מתנות לילדיו.

ח. לענין המנעות מנקיטת הליכים נגד חייבים של החייב, מדובר במחדל אשר יש בו משום חוסר תום לב, שהרי נושיו של החייב זכאים לכך שאם עומדת לו עילת תביעה נגד אחר, עליו לפעול ולתבוע את המגיע לו, במלואו או חלקית, כדי להגדיל את הכנסותיו. (לענין זה ראה פש"ר (חיפה) 247/02 הרוש נ' הכנ"ר (לא פורסם)). דברי החייב כי לא היה לו כסף לתבוע את הבנק, אינם מתיישבים עם עבודתו בחברה שנוהלה על ידי אחיו. לענין זה נפסק:

"אגרת משפט איננה מהווה מחסום בפניה הגשת תביעה שכן במקרים מתאימים פוטר בית המשפט את התובע מתשלום האגרה. החייב אף לא ניסה לבקש פטור מתשלום אגרה. לעניין שכר טרחה - מן המפורסמות הוא שיש עורכי דין המוכנים ליטול על עצמם טיפול בעניין משפטי כאשר שכרם ישולם מתוך הכספים שיגבו מן הנתבע. החייב לא עשה כל מאמץ למצוא עורך דין שיהיה מוכן לטפל בתביעותיו על פי הסדר שכזה... ואם תאמר כי בינתיים התיישנה זכות תביעתו של החייב, אף אני אשיבך כי גם עצם מחדלו של החייב לעשות מעשה במשך כל תקופת ההתיישנות, אף היא, כשלעצמה, מלמדת על חוסר תום לב ביצירת חובות. זאת משום שבמחדלו האמור מנע החייב מנושיו את האפשרות להנות מהכספים שניתן היה לגבות מן האנשים החבים כספים לחייב". (פש"ר (חיפה) 71/01 אחמד נ' הכנ"ר, תק-מח 2003(4), 3003).

9.     התנהלותו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא שיתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר בכך שלא הציג מסמכים להם נדרש, לרבות דו"חות כספיים, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; כן ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (7), 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321).

החייב לא המציא לכנ"ר מסמכים להם נדרש, מסר לחוקר הכנ"ר גרסה שאינה מתיישבת עם ראיות חיצוניות, לרבות גרסתם של מרואן ומוחמד, אינו מוכן להתפרק מנכסיו לטובת נושיו והתנהלותו אינה תמת לב.

10.     נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.

הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה פשיטת רגל ?

  2. התנגדות לפשיטת רגל

  3. פסקי דין פשיטת רגל

  4. פשיטת רגל של מובטל

  5. פשיטת רגל בגלל סמים

  6. פשיטת רגל בגלל מרמה

  7. כשלון עסק פשיטת רגל

  8. חוב בהליך פשיטת רגל

  9. ביטול הליך פשיטת רגל

  10. דחיית בקשת פשיטת רגל

  11. בקשת חייב לפשיטת רגל

  12. פשיטת רגל של בני זוג

  13. ביטול הענקה בפשיטת רגל

  14. בקשה נוספת לפשיטת רגל

  15. פשיטת רגל - העדפת מרמה

  16. פשיטת רגל בגלל חוב לבנק

  17. סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל

  18. התנגדות להתראת פשיטת רגל

  19. חוב חצי מיליון פשיטת רגל

  20. העברת מקרקעין בפשיטת רגל

  21. פשיטת רגל בגלל ניהול כושל

  22. התנגדות הכנ''ר לפשיטת רגל

  23. סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל

  24. בקשה לשלוח התראת פשיטת רגל

  25. בקשת למתן הוראות בפשיטת רגל

  26. ביטול העברת דירה בפשיטת רגל

  27. סעיף 71 ב לפקודת פשיטת הרגל

  28. זכות הקיזוז בדיני פשיטת רגל

  29. ביטול החלטות נאמן בפשיטת רגל

  30. סיבות לדחיית בקשה לפשיטת רגל

  31. סעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת רגל

  32. פשיטת רגל בשל כישלונות עסקיים

  33. מסירה כדין של התראת פשיטת רגל

  34. דוגמא להכרזה על חייב פושט רגל

  35. חתימה על ערבות לפני פשיטת רגל

  36. דחיית בקשה להכרזה על פשיטת רגל

  37. פשיטת רגל בגין ביטול היתר בניה

  38. התנגדות הכנ''ר לבקשת פשיטת רגל

  39. דוגמא לבקשה שהתקבלה לפשיטת רגל

  40. פשיטת רגל בגלל נסיבות משפחתיות

  41. תקנות פשיטת הרגל, התשמ''ה-1985

  42. פשיטת רגל בגלל מלחמת לבנון השניה

  43. הברחת נכסים של חייב בפשיטת רגל

  44. סתירת גרסת החייב בפשיטת רגל בחקירה

  45. פיצויים בגין הגשת בקשה לפשיטת רגל

  46. אי שיתוף פעולה עם חוקרים של הכנ''ר

  47. ניצול לרעה של הליכי משפט בפשיטת רגל

  48. אי שיתוף פעולה מצד החייב בפשיטת רגל

  49. ביטול הענקה של הורה לבנו בפשיטת רגל

  50. הארכת מועד להגשת תביעת חוב בפשיטת רגל

  51. תקנות פשיטת רגל (אגרות), התשמ''ה-1985

  52. פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980

  53. תביעות שהוגשו על פי סעיף 128 לפשיטת רגל

  54. אי העברת מסמכים של חייב בהליך פשיטת רגל

  55. חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל, התשמ"ג-1983

  56. כמה אחוזים מקבל נאמן בפשיטת רגל בבית המגורים ?

  57. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980

  58. צו מס הכנסה (קביעת שכר עובדי פושט רגל או חברה בפירוק כהכנסה), תשל"ב-1971

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון