גרסת החייב לעניין הסתבכותו הכלכלית, הינה כי הוא נפל קורבן למרמה. בית המשפט פסק כי ההתנהלות היתה כושלת ואף רשלנות אולם אין בה ללמד על חוסר תום לב המצדיק את שלילת הגנת הפקודה ובפרט על רקע מכלול הנסיבות בעניינו של החייב, לרבות לאור התקופה הארוכה בה מצוי החייב בהליכי פש"ר ודרך התנהלותו מאז מתן צו הכינוס, בדגש לתיקון המחדלים מצדו. להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל בגלל ברמה: פסק דין 1. ביום 03.03.03 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 1,410,015 ₪ ל- 17 נושים, תוך שמושתים עליו תשלומים עיתיים בסך 200 ₪ לחודש. ביום 26.11.05 נסתיימו ההליכים המשפטיים בתיק, בהתאם להחלטה מיום 26.10.05 של כב' השופט ארבל. הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל נדחתה וצו הכינוס הנ"ל בוטל, זאת לאחר שהחייב לא מילא אחר החלטות בית המשפט מימים 06.09.05 ו-15.09.05, ולא המציא אישור רשויות המס באשר להקטנת החבות שבדין קדימה. ביום 01.08.06 הוגשה בקשת החייב לביטול ההחלטה מיום 26.10.05, לאחר שבקשה דומה שהגיש החייב ביום 30.07.06 נדחתה. השופט אטרש, בהחלטתו בבקשה מיום 02.07.07 (לאחר שיהוי ניכר במתן תגובת הכנ"ר לבקשה), מצא לקבל את טענת החייב, לפיה הוא לא ידע על החלטת בית המשפט מיום 26.10.05. השופט ציין בהחלטתו כי החייב המשיך לשלם תשלומים עיתיים עד לחודש 06.06, כשבפועל נכון לאותה עת גם הקטין החייב את חובותיו במס הכנסה מ-600,000 ₪ ל-100,000 ₪ כולל קנסות, וכל שהחסיר בעניין הוא הצגת אישור פורמאלי. לאור האמור, צו הכינוס הוחזר על כנו, והתשלום העיתי הועלה לגובה של 500 ₪. ביום 26.11.07 התקיים דיון בפני בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל. במסגרת הדיון הוחלט על הסדרת תשלום הפיגורים אשר נוצרו לחייב מחודש 06.06 ועד חודש 07.07. הכנ"ר הגיש בדיון מיום 10.03.08 חוות דעת משלימה לחוות דעתו מיום 17.12.03. עד מועד הגשתה של חוות הדעת המשלימה על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב תביעות חוב בסכום כולל של 353,562 ₪ בלבד, כאשר הנושה המרכזי הינו בנק מרכנתיל דיסקונט. יצוין כי הכנ"ר אישר בתגובתו לחוות דעתו המשלימה מיום 12.06.08 כי תביעת החוב של מס הכנסה אכן הוקטנה לסך כולל של 21,820 ₪ מתוכם 3,120 ש"ח בלבד בדין קדימה כאמור. 2. גרסת החייב לעניין הסתבכותו הכלכלית, כפי שעלתה מבקשתו, תגובתו לחוות דעת הכנ"ר וגם מעדותו בפני ביום 10.03.08, הינה כי הוא נפל קורבן למרמה על ידי יעקב חביב, מעסיקו לשעבר, בחברת דו חברה קבלנית בע"מ (להלן: "חברת דו"). לטענת החייב, חביב קנה את חברת סרוומטיק בע"מ (להלן: "החברה"), ורשם אותה על שם החייב ועל שם רואה החשבון שלה, תוך שהחייב נותן בו אמון מוחלט כי מטרת המהלך הינה לקדמו ולעזור לו להפוך לעצמאי וזאת לאור עברם המשותף. החברה סיפקה פועלים לחברת דו, ובצעה עבורה עבודות קבלנות שונות. החייב טען ששעה שחתם על מסמכי החברה לא ידע כי היא שקועה בחובות, וכי למעשה רק מאוחר יותר הסתבר לו כי פעולת המעביד הייתה חלק מקריסתו הכלכלית שלו עצמו. לטענת החייב, חברת דו שילמה לחברה בשיקים עבור עבודות שביצעה החברה עבורה, כאשר בשנת 1998 היא שלמה לו סך של כ-800,000 ש"ח כאשר מתוכם הופקדו וחוללו סך של כ- 460,000 ₪, ושאר הסכום כלל לא הופקד. חברת דו נכנסה עקב חובותיה להליך פירוק, ובשל כך לא ניתן היה לתבוע ולגבות את השיקים. בשל אי פירעון השיקים הנ"ל לא עמד החייב בהתחייבויותיו לספקים ולרשויות. יצוין כי מבדיקה שערך הכנ"ר בנוגע לחברת דו הנמצאת בפירוק עלה כי החייב לא הגיש כל תביעת חוב כנגדה. החייב אישר גרסה זו וטען כי ידו לא הייתה משגת לשלם את האגרות ולשכור שירותיו של עורך דין על מנת לתבוע את חברת דו. באשר להתנהלות החייב במהלך הדיונים, טוען בא כוח החייב, כי החייב אשר לא היה מיוצג, עשה ככל שביכולתו כדי לעמוד בדרישות הכנ"ר, שיתף עימו פעולה וענה בתום לב על שאלותיו. לטענת ב"כ החייב, בהתאם לדיון מיום 27.06.05, התברר כי החייב מילא אחר כל הוראות הכנ"ר, פרט לאישור פורמאלי המעיד על הקטנת תביעת החוב של מס הכנסה. החייב אשר לא היה מיוצג, פעל לבדו והקטין את החוב למס הכנסה כנדרש, אך לא הצליח להמציא את האישור הפורמאלי, ומכאן נבעה עיקר ההתנהלות הכושלת של החייב בתיק. בא כוח החייב אף הפנה את תשומת לב בית המשפט לתקלות שהיו בקבלת הודעות לחייב באמצעות הדואר בכפרו, לרבות ההודעה על ההחלטה מיום 26.10.05 ואשר נפתרו עם קבלת הייצוג על בא הכוח והפניית הדואר אליו. ב"כ החייב, הבהיר כי לאחר החייאת התיק, אכן פעל בא הכוח להשגת האישור הפורמאלי המאשר כי החוב שבדין קדימה הועמד על סך של 3,120 ₪ בלבד. כמו כן טען ב"כ החייב כי הוא השלים תשלום הפיגורים בסך 2,400 ₪ בניגוד לאמור בחוות הדעת המשלימה של הכנ"ר. 3. מנגד, הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב. הכנ"ר ערך חקירה לגבי הנסיבות בהן נוצרו חובות החייב, ולטעמו החייב הסתבך בחובותיו שלא בתום לב. לטענת הכנ"ר החייב לא ערך כל בדיקה בדבר איתנותה הכלכלית של החברה, לפני הסכמתו להפוך לבעל מניות בה, ורק לאחר שהפך לבעל מניות, גילה כי החברה שרויה בהפסדים. בנוסף, לאחר שהובהר לו על ידי נציג הבנק בו התנהל חשבון החברה כי לא יוכל לפעול במסגרת חשבונה, החייב בחר להמשיך ולהפעיל את החברה באמצעות חשבונו הפרטי. החייב המשיך להפעיל את החברה אף לאחר שהוגבל בחשבונו האישי, בין השאר תוך ניכיון שיקים אצל גורמים חוץ בנקאיים. כמו כן, החייב העסיק עובדים בלי לדווח עליהם לרשויות המס. בנוסף, הכנ"ר פירט כי מעיון בדוחות החברה עלה כי החברה שלמה בשנת 1997, משכורות בשעור של 953,868 ₪, וכי לא ברור למי שולמו משכורות כל כך גבוהות ומאידך מאשר הכנ"ר כי על פי הדוחות החייב השתכר בשנה זו רק 58,914 ₪ (בהתאם לדיווח מן המוסד לביטוח לאומי). הכנ"ר פרט גם בנוגע להתנהלות החייב בהליך הפש"ר. החייב קיבל מספר פעמים ארכות מבית המשפט לאחר שלא הגיש את המסמכים הדרושים בזמן. בנוסף החייב לא עמד בתשלומים לקופת הכינוס, באופן סדיר. החייב לא המציא נכון למועד מתן פסק הדין דוחות על הכנסותיו והוצאותיו בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 03.03.03. נוסף על האמור, גם לאחר החייאתו של הליך הפש"ר, טוען הכנ"ר כי החייב לא מילא את החלטת בית המשפט מיום 26.11.07 ולא השלים את פיגוריו. דיון והכרעה : 4. לאחר בחינה, שקילה ועיון, הגעתי למסקנה כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להתקבל; 5. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב. אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה. התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שנייה, עמ' 169). להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייה על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. 6. בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206). בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר פ"ד מח(1) 45, 58; פש"ר (חיפה) 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760). 7. לאחר שעיינתי בבקשת החייב, בחוות הדעת של הכנ"ר, בתגובת החייב ובתגובת הכנ"ר לתגובה, שוכנעתי כי לא הוכח חוסר תום לב קיצוני בהתנהלות החייב ביצירת חובותיו בחברה בשנים בה הייתה פעילה. אין חולק כי החייב אשר הינו בגיר, אחראי על מעשיו ועל בחירתו להיכנס לניהול חברה, כאשר אף הוא העיד על עצמו כי אינו מבין דבר בניהול עסקים. למרות זאת, בנסיבות המקרה, וכפי שיפורט, מצאתי להאמין לחייב כי עיקר כשלון החברה, כמו גם עצם כניסתו לחברה נבעו ממערכת היחסים מול מעסיקו חביב כאשר חילול השקים שניתנו לחברה על ידי חברת דו, שהיתה בבעלות מעסיקו, היא שהביאה לקריסת החברה. מכל מקום וזה עיקר, התנהלותו העסקית של החייב בשנים 99-97 לא נגעה באי חוקיות, לא עלתה כדי חוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, החייב לא נהג בדרכי רמייה ולא ניסה להתחמק מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם. ההתנהלות היתה כושלת ואף רשלנות אולם אין בה ללמד על חוסר תום לב המצדיק את שלילת הגנת הפקודה ובפרט על רקע מכלול הנסיבות בעניינו של החייב, לרבות לאור התקופה הארוכה בה מצוי החייב בהליכי פש"ר ודרך התנהלותו מאז מתן צו הכינוס, בדגש לתיקון המחדלים מצדו. כן ראיתי לקבל את גרסת החייב, כי הפקיד את ניהול החשבונות בידיו של חביב, עליו סמך בעיניים עצומות, ובידי רואה החשבון שלו, כשהאמור מתיישב עם מערכת היחסים שבין הצדדים והזיקה בין חברת החייב לחברת דו בע"מ, כשבהקשר זה יש להוסיף, כי המחדלים מול רשויות המס תוקנו על ידי החייב בדיעבד וכאמור לעיל. ניסיונו של החייב לפעול מחשבונו הפרטי היה חלק מניסיונו של החייב להציל את החברה, והוא עשה זאת בתום לב. בנוסף, החייב הוכיח תום ליבו בהתנהלותו לאחר הגשת הבקשה, מעיון בפרוטוקולים של דיונים קודמים בתיק זה, עולה כי הובהר לחייב כי עיקר ההתנגדות של הכנ"ר למתן ההכרזה נוגעת לעניין החוב שבדין קדימה למס הכנסה, על השלכותיו לענין תום הלב ושאלת התועלת לנושים, כאשר נושא זה בא בפועל על פתרונו למועד פסק דין זה. בנוסף לאמור, יש כאמור לתת משקל באיזון הכולל, לחלוף הזמן ולעובדה כי החייב נמצא בהליכי כינוס משנת 2003; 8. החייב, בן 41, נשוי ואב לארבעה קטינים הסמוכים על שולחנו, העיד על עצמו בתגובתו לחוות דעת הכנ"ר כי אינו מבין "אף חצי דבר בענייני חברות או ניהול עסקים". כאמור לטענתו הוא הסכים להפוך לבעל מניות בחברה מאחר ונתן אמון מלא במעבידו, שהיה בשבילו כאח גדול ומורה לחיים. החייב הבהיר כי מאותם נימוקים גם המשיך והפעיל את החברה מחשבונו הפרטי, לאחר שהבנק לא אפשר לו לנהל את החברה דרך חשבון הבנק העסקי. 9. טענה זו, כשלעצמה ועל צד העקרון, אינה יכולה להתקבל כהוכחה לתום לב בניהול עסקו. ברי, כי אדם שיודע שאינו בקיא בחברות וניהול עסקים, הלוקח על עצמו ניהול חברה, והופך בפועל לבעל מניות נוהג באדישות כלפי נושיו, חייב כזה, אין לו להלין, אלא על עצמו, על שלא פנה לייעוץ של גורם מקצועי, עת התחייב להפוך לבעל מניות, או לכל הפחות מאוחר יותר שעה שגילה שהחברה נתונה בקשיים וכי הבנק לא מאפשר לו לנהל עסקי החברה דרכו. עם זאת כאמור, מצאתי לקבל, כנסיבה מקלה, את גרסת החייב כי הוא היה בגדר עושה דברו של מעבידו, יעקב חביב בחברה, כאשר האחרון, הוא זה אשר שלט בחברה למעשה, בהכנסותיה והוצאותיה לרבות לעניין המשכורות שהוצאו מן החברה (כאמור, מן הדוחות עלה כי החברה שלמה בשנת 1997, משכורות בשעור של 953,868 ₪, כאשר החייב השתכר בשנה זו רק 58,914 ₪), ולעניין דיווח לרשויות המס על עובדים אותם העסיק. כאמור, לחייב התברר רק בסוף הדרך כי פעילות חביב בחברה הייתה חלק מתהליך קריסתו שלו עצמו. לצד האמור, הגעתי למסקנה, כי למרות שהחייב התנהג ברשלנות ובבורות, תוך אדישות לגבי תוצאות פעולתו, הוא לא פעל ברמות הקיצון של חוסר תום הלב - מתוך כוונה לרמות או לעבור על החוק, אלא פשוט חוסר הבנה מוחלט בניהול עסקיו תוך עצימת עיניים לתוצאות האפשריות. 10. שוכנעתי כי בנסיבות העניין, סביר שהחייב האמין שמעסיקו ורואה החשבון שלו שהחזיק במניה אחת בחברה עושים את עבודתם במסגרת הפעלת הפן הכלכלי של החברה נאמנה, עת הוא עצמו מבצע את העבודה "בשטח". בהקשר זה יצוין גם כי מצאתי להאמין לחייב שאכן סמך על מעבידו והלך אחריו בתום לב תוך שחשב שהוא פועל לטובתו ולקידומו האישי. בהתאם לחוות דעת הכנ"ר, ניתן לראות בהקשר זה, שלחברה לא היו נכסים. עובדה זו מחזקת את גרסת החייב לפיה כל הפעילות ה"אמיתית" של החברה התבצעה באמצעות חברת דו וכוונה על ידי מעסיקו הקודם, כך למשל הוכח כי אכן הכלים באמצעותם עבדה החברה היו שייכים לחברת דו. יודגש, כי, מכל מקום, החייב תיקן בדיעבד את מחדלי החברה מול רשויות המס: החייב הקטין חובו למס הכנסה מסכומים בסדר גודל של כ-600,000 ₪ לסכום כולל של 21,820 ₪ מתוכם 3,120 ש"ח בלבד בדין קדימה, מה שמהווה גם שינוי מהותי ביחס לתועלת לנושים שתצמח מהכרזתו של החייב כפושט רגל. 11. בנוסף לאמור, לאחר שעיינתי בחוות הדעת של הכנ"ר ובתגובת החייב, מצאתי לקבל את עמדת החייב, בנוגע לתום ליבו באשר לתקופה שלאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל וכפי שעלתה מתגובתו מיום 10.04.08. עיון בהשתלשלות האירועים כפי שהציגה ב"כ הכנ"ר מיום 28.05.07 מעלה כי למעשה, עיקר התנהלותו הבעייתית של החייב, הייתה בנוגע להמצאת אישור פורמאלי מרשויות המס בדבר הקטנת החוב, כאשר על הצד המהותי עלה כי כבר נכון ליום 27.06.05 הציג החייב אישור (פנימי) של מס הכנסה כי הקטין בפועל את חובו לסכום של כ-100,000 ₪, כולל קנסות, כפי שנדרש [החייב החל להציג את ההתקדמות מול רשויות המס כבר בדיון מיום 13.12.04]. כאמור, בית המשפט בהחלטתו מיום 02.07.07 מצא לקבל את טענת החייב, לפיה הוא לא ידע על החלטת בית המשפט מיום 26.10.05 הדוחה את בקשתו להכרזה עליו כפושט רגל, כשבפועל החייב המשיך לשלם תשלומים עיתיים עד לחודש 06.06 כסדרם. באשר לאיחוריו בהבאת מסמכים אחרים, פרט למסמך האמור, הרי שבית המשפט נתן דעתו לכך, ובהתאם להסברי החייב במקרים הפרטניים, ניתנו לו הארכות, כפי שפורט בהחלטות קודמות בתיק זה. מכל מקום, אין באיחורים הנזכרים כדי לשנות את המסקנה המתבקשת בענייננו. כך גם האמור בנוגע לדוח הכנסות והוצאות, כאשר על הצד המהותי, החייב מסר את כל המידע שהיה ברשותו לכנ"ר ולא הסתיר נכסים. כאמור בתגובת הכנ"ר לתגובת החייב, החייב הגיש דוח הכנסות והוצאות אחד בלבד, ובעניין זה יידרש החייב להשלים את הדוחות אותם לא הגיש ולהמשיך ולהגיש דוח הוצאות והכנסות, כאשר אי עמידה בתנאי זה כמו גם תנאים אחרים שיוצבו, יהווה שיקול מרכזי בבחינת מתן החלטות עתידיות בנוגע לחייב. עפ"י נתוני החייב, הוא השלים את פגורי התשלומים החודשיים מאז 6.06 ומכל מקום, ככל שנותר פיגור בענין, הוא יושלם עד ליום 1.10.08, מבלי שיהא בכך להצדיק את דחית הבקשה. 12. עוד על האמור, שיקול נוסף בהחלטה לקבל את בקשת החייב הינה העובדה כי החייב נמצא בהליכים כינוס מזה כחמש שנים. הימצאותו של החייב בהליכי כינוס משנת 2003 מחייבים את הכנ"ר להציג נימוקים כבדי משקל כדי לעצור הליכים אלו. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מכך כי במהלך הדיונים שלאחר מתן חוות דעתו הראשונה, הכנ"ר הציג תמונה בפני החייב (שכאמור לא היה מיוצג), לפיה הנקודה המרכזית העומדת בפניו כמכשול בדרכו להכרזת פשיטת הרגל הינה הקטנת החובות בני הקדימה למס הכנסה, לרבות על מנת שתהא לנושים הרגילים תועלת מהמשך ההליכים. כך, בדיון ביום 27.06.05 הודיע ב"כ הכנ"ר כי "עיקר ההתנגדות נובעת בגלל החוב העתק בדין קדימה למס הכנסה, כאשר העמדה של הכונס הרשמי שההליך לא נועד לגבות חובות עבור מס הכנסה אלא לשרת את טובת כלל הנושים בתיק". וכך גם סיכם בית המשפט בהחלטתו מאותו היום: "הואיל והתנגדות ב"כ הכנ"ר להכרזת החייב כפושט רגל נובעת, ובצדק, מחובותיו הגבוהים שבדין הקדימה, והואיל ומסתבר כי החייב פעל אצל שלטונות המס לשם הקטנת חובותיו אולם לא נמסרה הודעה מתאימה מטעם שלטונות המס, איני סבור כי העדרה של הודעה זו ראוי שתכשיל את ההליך כולו" (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות דנן, חלוף הזמן, גם הוא כשלעצמו מהווה שיקול בקבלת בקשת החייב. בהקשר זה יש גם לציין את איחורו הניכר של הכנ"ר בהגשת תגובה לבקשת החייב מיום 01.08.06 להחייאת ההליכים בתיק הפש"ר, כשתגובת הכנ"ר לבקשה הוגשה לבית המשפט רק ביום 13.05.07. לטובת החייב אציין עוד כי מחוות דעת הכנ"ר עלה כי לחייב אין נכסים, למעט המניות בחברה, ורכב שאינו פעיל וכי הוא לא ניסה להסתיר פרטים בהקשר זה. החייב מתגורר עם בני משפחתו אצל אביו. בנוסף, ניכר כי החייב בהמשך למתן צו הכינוס עשה מיטב מאמציו לנצל את כושר השתכרותו והוא עובד ברציפות מחודש 04.06, ואף הביע רצונו להגדיל את התשלומים העיתיים בדיון מיום 02.07.07. כמו כן, מצאתי כי החייב עמד בתשלומיו העיתיים, שנקבעו ביום 02.07.08, בסך 500 ₪, ובתשלומים שבפיגור בסך 2,400 ₪ כאמור, וזאת בניגוד לאמור בחוות דעת הכנ"ר. 13. הקטנת החובות כלפי רשויות המס, לסך של אלפי שקלים בודדים, כאמור, כאשר סך תביעות החוב כנגד החייב מסתכמים בפועל לסך של כ- 350 אלף ₪ ובהתחשב בשעור התשלום החודשי המשתלם ע"י החייב, מובילים כמכלול למסקנה, כי המשך הליכי הפש"ר גם יצמיחו תועלת לנושים שהגישו תביעות חוב. 14. לאור המכלול, השתכנעתי כי יש ליתן בידי החייב הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומכריז על החייב כפושט רגל. אני קובע כי כל התנאים וההגבלות שנקבעו בצו הכינוס, לרבות התשלומים העיתיים והצו לעיכוב יציאתו של החייב מארץ, יעמדו בעינם. 15. התשלום החודשי ימשיך ויעמוד על סך של 500 ₪ החל מיום 01.10.08. 16. ב"כ הכנ"ר יבחן ויודיע לענין הצורך במנוי נאמן וכן פרטים באשר לזהותו. לנאמן שימונה תהיינה נתונות כל הסמכויות בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל, התש"מ - 1980. הנאמן יפקיד התחייבות עצמית בסך 20,000 ₪ להבטחת מילוי התחייבותו. שכר הנאמן יקבע על ידי בית המשפט, לאחר שתוצג עמדת הכנ"ר. החייב יגיש לנאמן דו"חות על הכנסותיו, ככל שידרש על-ידו וכן להתייצב בפניו ככל שידרש בכל עניין הקשור לפשיטת הרגל. 17. החייב ישלים את הדוחות החסרים בנוגע להכנסותיו והוצאותיו, זאת עד ליום 01.10.08. מרמהפשיטת רגל