בתצהיר התמיכה בבקשה להכרזה על פשיטת רגל , יחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לקריסתו של פרוייקט לבניית מבנה מסחרי "צומת האלופים", אשר 50% ממנו היו בשליטת החייב, עקב ביטולו של היתר בנייה. ##להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל בגין ביטול היתר בניה:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 59', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 53,679,865 ₪ ל- 57 נושים. ביום 5/12/05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, והושת עליו תשלום חודשי בסך 1,500 ₪, אשר הופחת לבקשתו ביום 9/3/06, והועמד על 1,000 ₪. לאחר מתן צו הכינוס, הוגשו נגד החייב 21 תביעות חוב בסך כולל של 81,302,178 ₪. לדברי החייב נפתחו נגדו 50 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ולא נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, ובאסיפות התייצבו ארבעה נושים. החייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו. עו"ד מוטי בן ארצי מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב, וחקר את נסיבות הסתבכותו. 2. בתצהיר התמיכה בבקשה, יחס החייב, אשר ניהל משרד לראיית חשבון ועסק בפעילות כלכלית יזמית, את הסתבכותו הכלכלית לקריסתו של פרוייקט לבניית מבנה מסחרי "צומת האלופים", אשר 50% ממנו היו בשליטת החייב, עקב ביטולו של היתר בנייה. במקביל הוקם גן ארועים "גני ברקאי" אשר כשל גם הוא עקב מצב בטחוני רעוע וכך גם בית אבות בעפולה, אשר אוכלס באיטיות והפסיד 2.5 מליון ₪ בשנה משנת 98' ואילך. לטענת החייב, כשלו כל החברות עקב ניהול כושל ומצב בטחוני גרוע. 3. בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 14/06/2007, הודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייב להכריזו פושט רגל, על יסוד ממצאי החקירה של המנהל המיוחד, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. החייב היה מנהל ובעל מניות במרוצת השנים ב- 17 חברות שונות, בניגוד לגירסתו בעניין ניהול של שלושה פרוייקטים בלבד, והיקף חובותיו נאמד בעשרות מליוני שקלים. החייב לא דיווח על כל הפרוייקטים בהם היה קשור בדו"ח העסקים שהגיש, והמציא דוחות כספיים לחלק מהחברות אך לא לכולן. הכנ"ר התרשם כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לפעילותו העיסקית של החייב. ב. החייב דיווח כי הוא מתגורר היום בשכירות בדירה הנמצאת בבעלותו של מר חיים אלקובי (להלן: אלקובי). אלקובי רכש את הדירה במסגרת מימוש לטובת בנק לאומי, ואולם הבעלים הקודמים של הדירה היתה אמו של החייב. בנוסף לכך, רכש קובי דירה אשר היתה רשומה על שם אשת החייב, וזאת במסגרת מימוש שעבוד לטובת בנק איגוד. דירה זו צמודה לדירה בה מתגורר החייב כיום. החייב הצהיר בחקירה כי מעסיקו הנוכחי הוא אלקובי, וכי הוא מועסק בחברת "רם שן בע"מ", אשר בבעלותו של אלקובי. לדבריו הוא עוסק בהשקעות ו"עובד מהמכונית" שהוא מקבל מהחברה. בתלוש המשכורת אין זכר לגבי מכונית זו. ביום 1/4/05 ערך החייב הסכם לפיו לווה מאלקובי 400,000 ₪ וכנגד הלוואה זו מישכן את זכויותיו בנכס הידוע כחלקה 6 בגוש 10038, אשר אינו רשום בטאבו או במס רכוש על שם החייב. החייב ציין כי למיטב ידיעתו, זכותו לקבל את המגרש. לא למותר לציין כי אלקובי היה שותפו העסקי של החייב בעבר בחברת "סרנה בע"מ". ג. בעת הגשת הבקשה, הצהיר החייב כי הוא מנהל בחברה אחרת בשם "תכלת הים בע"מ". 4. בדיון שהתקיים בעניינו ביקש החייב להגיב בכתב, לאחר שטען כי מסר את כל המידע המבוקש, כי מדובר בתיק מורכב אך לא בהעלמת מידע. המנהל המיוחד דחה את טענות החייב וביקש תגובה מפורטת. 5. החייב הגיב לחוות דעת הכנ"ר בתצהיר משלים כדלקמן: א. החייב מסר כי לא היה מנהל או בעל מניות ב- 17 חברות, ובחלק מהן, אשר הוקמו עבור לקוחותיו, החזיק מניה אחת בלבד, לצרכים פורמליים. החייב היה בעלים של חברה בשם "ש.ה.ש. השקעות בע"מ" (להלן: חברת ש.ה.ש), אשר החזיקה מחצית מהמניות בחברת "סרנה בע"מ", ביחד עם חברה נוספת אשר היתה שייכת לאדם אחר בשם אליעזר כחלון. אחזקותיו בחברת "סרנה" דוללו ע"י אלקובי, לאחר שחברת "ש.ה.ש." לא עמדה בהחזר הלוואה לבנק הפועלים, אשר חברת "ש.ה.ש" לא עמדה בה. ב. החייב פירט את זכויותיו בחברות רבות נוספות, אשר חלקן החזיקו מניות בחברות אחרות, בעת פעילויותיהן, כשהוא מציין כי כל הבנקים ידעו על קיומן של כל החברות הקשורות אליו ואל חברת ש.ה.ש. הפרוייקטים שביצע באמצעות החברות, בוצעו במקביל ולא אחד אחרי השני, ולכן גוייס אשראי גדול. החייב דחה את טענת המנהל המיוחד כי פנה לבנק אחד לאחר שהבנק השני הפסיק לתת לו אשראי. לחברת ש.ה.ש היו השקעות בשני בנקים שונים במקביל, ובשלב מסויים נתבקש על ידי מנהל בנק דיסקונט להפקיד אצל שיקים מעותדים של החברה המשוכים מבנק לאומי, שם מתקיימת פעילותה הכלכלית, והפקיד 60 שיקים כאמור, מבלי לקבל אשראי מכל סוג כנגדם. בהמשך, כאשר התחילה קריסתו הכלכלית וחשבון החברה בבנק לאומי הוגבל, החלו השיקים שמסר לחזור. ג. החייב חתם על ערבויות אישיות לבנקים, אך אין לו או לחברות שהיו קשורות אליו חובות למס הכנסה, למעט קנסות על דיווחים באיחור. במס שבח ישנן מספר שומות שיתוקנו על פי בקשותיו. ד. לעניין יחסיו עם אלקובי, אשר הלווה לו כספים, לאחר שהכירו בשנת 03', החל לדרוש את כספיו בחזרה בשנת 04', ובהעדר כספים שיעבד החייב את זכותו לקבל חלק ממגרש בעקבות הפשרת קרקע בשנת 90'. לאחר שפונה החייב מדירתו, עקב פיגורים בהחזר משכנתא, פנה החייב לאלקובי הציע לו לרכוש את הדירה כדי שדירתו לא תמכר לאדם זר. לאחר מכן, סיכם עימו כי הוא יהיה שוכר בדירות וישלם לו שכר דירה. אלקובי אף הסכים להעסיק אותו כשכיר והעמיד רכב לרשותו. החייב לא ידע להסביר מדוע לא צויין הרכב בתלוש המשכורת שלו. באשר לדירות, אלה נרכשו על ידי אמו ואשתו בשנת 87' בסכום זעום, בתקופה בה היה רואה חשבון עם משרד שנתן שירותי ראיית חשבון בלבד. ה. החייב אכן חתם על ערבות לאחיו, דוד שטאווי, אך מדובר בסכום ערבות נמוך יחסית, בסך של כ-70,000 ₪ אשר פרח מזכרונו "בעיקר עקב הסכום הנמוך". ו. החייב הגיש את כל הדוחות החודשיים שנדרשו ממנו ואף המציא את כל המסמכים להם נדרש. ז. מאז חודש מרץ 06' החל לעבוד אצל מעסיק נוסף- שותפות שרכשה את פרוייקט "צומת האלופים". החייב ציין כי הוא מסומן כפושט רגל פוטנציאלי וכאדם המסובך בחובות גדולים, ולכן אין הרבה מעסיקים המוכנים להעסיק אותו והוא עובד בכל שכר המוצע לו. ח. במשך חודשים רבים ניגשה אשתו ללשכת העבודה וחתמה כדורשת עבודה, ובחודש יולי 07' החלה לעבוד כמנהלת חשבונות במשרה חלקית. 6. המנהל המיוחד הגיב לתגובת החייב, ציין כי למד אותה ארוכות, חקר את החייב פעם נוספת על הפעמים הרבות שחקר אותו לפני כן, ולא זאת בלבד שהיא אינה מפריכה את הטענות כלפיו, אלא מחזקת אותן, מהנימוקים דלקמן: א. המנהל המיוחד התייחס גם לפסק דינו של כב' הש' עמית מיום 24.6.07 ב-ת.א. 970/02 בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בתביעה שהגיש בנק לאומי נגד עשרה נתבעים, וביניהם החייב ושלוש חברות בהחזקתו לבד או ביחד עם אחרים. הצדדים הגיעו שם לפשרה חלקית לפיה ישלמו ארבעה יזמים, (מר שבי, מר עמנואל לאלו (להלן: לאלו), מר וידר ומר מסיקה) את החוב לבנק לאומי על פי חלוקה שיעשה ביהמ"ש. בפסק הדין נקבע בין השאר כי ארבעת היזמים לא היו מעורבים בניהול החשבון, ואף לא היו בקשר זה עם זה. "הארבעה סמכו על שטאווי שינהל את ענייני החברה ובפועל, כל הפעולות בחשבון התנהלו באמצעות שטאווי ועל ידו". ב. החייב לא המציא למנהל המיוחד ולו מסמך אחד מהמסמכים שנדרש להמציא. ג. החייב לא נתן כל הסבר להשמטת חברות מדוח העסקים שהגיש, ומחובתו ליתן תמונה מלאה בדבר עסקיו וזכויותיו. ד. החייב אישר בחקירתו כי הוא מבצע פעולות עבור פרוייקט "תכלת הים", אך המנהל המיוחד התרשם כי קשה לקבל את גירסתו שהוא רק מתנדב לסייע לעו"ד פישר בפרוייקט ללא תמורה, כאשר בעל הפרוייקט הוא אחד היזמים עימו עבד. (מר עמנואל לאלו). המנהל המיוחד התרשם כי לחייב נותרו זכויות בחברות המוחזקות על ידי מר לאלו, ולמעשה מדובר בפעילות של החייב עבור עצמו או עבור החברות שבשליטתו. ה. החייב נתבע על ידי מר אלפונסו אל חדיף בגין כספים שהעביר עבור חברת גני ברקאי. החייב אישר כי ייתכן שהכספים לא הגיעו ליעדם והועברו לו עצמו או לחברות אחרות בשליטתו, זאת מבלי להמציא מסמכים להם נדרש, לאחר שאישר כי הם ברשותו. ו. החייב לא מגיש דוחות מלאים, אך מהמסמכים עולה כי הוא פעיל למעשה בשלושה פרוייקטים בו זמנית, כל אחד עם שותף אחר: מר אלקובי - אשר החייב לא פיזר את ענן החשדות בעניין עסקיו עימו, מר מרציאנו - אשר היה שותפו בצומת האלופים, ואשר החייב מקדם עבורו פרוייקט בנייה השווה מיליונים, בשכר הקרוב לשכר מינימום, לטענתו, ועם מר לאלו - שותפו לשעבר בפרוייקט האלופים, אשר רשום עדיין כשותף בגני ברקאי, אשר רכש את פרוייקט האלופים, וכעת החייב עובד עבורו לכאורה בשכר של 3,000 ₪ לחודש. ז. החייב ממשיך בעסקיו עם שותפיו העיקריים לשעבר, לכאורה בשכר נמוך, אך נראה שהתמונה אינה כפי שהיא מוצגת על ידו. 7. הכנ"ר הודיע כי הוא מצטרף לעמדת המנהל המיוחד וסבור שיש לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. לא למותר לציין כי בין לבין הוגשה בקשה למחיקת הערות אזהרה שנרשמו על דירות שנבנו על נכס של החייב בעבר, בתחילת שנות ה-90', כדי שאפשר יהא לרשמן על שם קוניהן. 8. בדיון שהתקיים בעניינו, טען המנהל המיוחד כי החייב שיעבד לאלקובי זכויות במקרקעין תמורת סכום נמוך מהנטען, וכי מדובר בהתנהגות חסרת תום לב והענקה בטלה, מאחר שאותם מקרקעין היו מעוקלים לטובת נושים שונים. בנוסף לכך, העביר החייב לאלקובי עסקים ובית קולנוע ללא מסמכים כלשהם, ועוד. דיון 9. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך המיטבית, וכן ליתן לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). יחד עם זאת, יש לבחון האם זכאי החייב להגנת הפקודה, דהיינו, האם התנהגותו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם אינה מלמדת על חוסר תום לב. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169). הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). מן הכלל אל הפרט 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. להלן מקצת מן התמיהות שהעלתה החקירה בעניינו של החייב. א. החייב, רואה חשבון במקצועו, יצר חובות עתק ב-17 חברות בהן היה בעל עניין כזה או אחר, ואשר על חלקן כלל לא דיווח בבקשתו להכריזו פושט רגל, דהיינו לא ציין אותן "בדו"ח העסקים" שהגיש. חברות אלה נתגלו רק בעקבות חקירה שערך המנהל המיוחד, ומשנחקר החייב בעניינן טען כי הן אינן פעילות. חלק מהחברות "סרוגות" זו בזו באופן שקשה לברר כיצד נוצרו החובות של כל אחת מהחברות ומה חלקו של החייב ביצירתן. מכל מקום, על פי החומר המצוי בתיק, וכן פסק דין שניתן בעניינו של החייב, נראה כי החייב היה הרוח החיה בחלק ניכר מהן. המנהל המיוחד, אשר עשה מאמץ כן לחקור את הנסיבות בהן הסתבך החייב ציין כי החייב לא המציא לו ולו מסמך אחד מאלה שנדרש להמציא, כדי לברר את הטעון בירור. למעשה די באי שיתוף פעולה זה כדי לדחות את הבקשה. החייב הסתבך בחובות עתק, ועליו מוטל הנטל לגולל בפני הכנ"ר ונציגיו את מלוא היריעה להבהרת האופן בו נוצרו החובות, בין השאר, כדי להסיר חשש כי מדובר בגלגול כספים אשר יצאו והגיעו למקומות להם לא נועדו. חזקה על החייב, שהינו כאמור רואה חשבון במקצועו, כי הוא מודע למשמעותו של דוח העסקים, ולחובתו ליצור שקיפות מלאה בהליך אותו יזם בעצמו. "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב נתבע על ידי מר אלפונסו אלחדיף בגין כספים שהעביר עבור גני ברקאי, ואישר כי ייתכן שכספים אלה לא הגיעו ליעדם אלא הועברו לחייב ו/או לחברות אחרות בשליטתו. כאמור, לא המציא החייב את המסמכים הנדרשים. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל". (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). דברים אלה מתקשרים גם לטענות המנהל המיוחד כי החייב שיעבד נכסים שהיו מעוקלים לאלקובי, תמורת סכומים נמוכים מאלה שטען כי קיבל, כי ביצע הענקות בטלות, וכי "גילגל" נכסים כטוב בעיניו. ככלל, יש מגמה לעודד יוזמה עצמאית ופעילות בשוק החופשי, כדי לקדם את צמיחת המשק. לכן, הכירו בתי המשפט בחובות שנוצרו עקב כשלון עסקי כחובות שנוצרו בתום לב. התנהלותו של החייב אינה מלמדת על התנהלות עסקית בתום לב, אלא על "גילגול" עסקים ונכסים, באופן שלא ניתן יהא להתחקות אחריהם, למטרותיו. "אף שאין בכשלון בעסק אחד (ואפילו יותר) כדי להצביע על חוסר תום לב, הרי שכאשר המעשה חוזר על עצמו עוד ועוד, כשהחייבת ובעלה יוצרים חובות, נוטשים את נושיהם ועוזבים אותם לאנחות על מנת להוליד חובות ונושים חדשים במקום אחר, בכך יש משום חוסר תום לב בניהול העסקים. אין מדובר בלקיחת סיכון, שהיא נשמת אפו של כל עסק. מדובר בהתנהגות שהפכה לשיטה, שהולידה עוד ועוד חובות, והחייבת ובעלה לא חדלו מן המעשה עד שהגיעו הלום". (פש"ר 150/01 אבו שחאדה נ' הכנ"ר, (לא פורסם)). כן נפסק: "מי שמקים חברה ומסתבך בחובות כלכליים ולאחר מכן מקים חברה שניה העוסקת באותו תחום בדיוק וממשיך באמצעות החברה החדשה לצבור חובות, מעיד על עצמו כי התנהגותו חסרת תום לב והוא נוטה לסכן את מצבת חובותיו מתוך מודעות וכוונה תחילה, שאם לא כן, היה עליו להסיק את המסקנות המתבקשות מההסתבכות הכלכלית הראשונה ולא להמשיך עוד ולהגדיל את מצבת חובותיו באמצעות חברה חדשה". (פש"ר (חי') 260/00 יעקב אוחנה נ' הכנ"ר, (לא פורסם)). 11. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל. חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709). התנהלות החייב מאז ניתן צו לכינוס נכסיו אינה מצביעה על תום לב. א. החייב אישר בחקירתו כי הוא מבצע פעולות עבור פרוייקט "תכלת הים", אך טען כי הוא רק מתנדב לסייע לעו"ד פישר בפרוייקט זה, אשר חלקו של החייב בו הסתיים מזמן. החייב אישר בחקירתו כי הוא פונה לשלטונות המס עבור החברה, ואף מחזיק בייפוי כוח ליצגה מול שלטונות המס, כל זאת ללא תמורה. המנהל המיוחד ציין כאמור כי בעל הפרוייקט הוא לאלו הנזכר לעיל, עבורו ממשיך החייב לנהל עסקים, כאשר הוא מציג עצמו כשכיר בשכר מינימום באחת החברות, והתקשה לקבל את גרסת החייב כי הוא פועל ללא תמורה. מסקנתו היא כדלקמן: "נראה שהתמונה האמיתית היא שלחייב נותרו זכויות בחברות שמוחזקות על ידי עמנואל לאלו, ולמעשה מדובר בפעילות של החייב עבור עצמו ו/או החברות שבשליטתו". (סעיף 23 לדוח המנהל המיוחד מיום 17.2.08). ב. המנהל המיוחד ציין כי החייב אינו מגיש דוחות מלאים, הנתמכים בכל המסמכים המאמתים הנדרשים, אך מהמסמכים עולה שהחייב למעשה פועל גם כיום בשלושה פרוייקטים בו זמנית, כל אחד עם שותף אחר, אלקובי, מרציאנו ולאלו. בעבר השקיעו השותפים בכל אחד מהפרוייקטים מיליוני שקלים, כאשר החייב השקיע את הידע והניהול בלבד ובתמורה הוקצתה לו המחצית מהפרוייקטים. המנהל המיוחד מתרשם כי לא ניתן לקבל את טענת החייב כי היום הוא ממשיך לעשות אותן פעולות בשביל שותפיו, אלא שהפעם הוא מקבל לכאורה שכר סימלי בלבד. נראה כי יש ממש בהתרשמותו זו של המנהל המיוחד. ג. החייב מתגורר מזה תקופה בשכירות בדירה הנמצאת בבעלותו של אלקובי, אשר רכש את הדירה במסגרת מימוש לטובת בנק לאומי מאימו של החייב. לא למותר לציין כי אלקובי רכש דירה נוספת במסגרת מימוש שיעבוד מאשתו של החייב. החייב ציין כי הוא עוסק בהשקעות "ועובד מהמכונית" שהוא מקבל מחברת "רם שן בע"מ" אשר בבעלותו של אלקובי. החייב לא נתן כל הסבר לכך שבתלוש המשכורת שלו אין זכר לרכב שהוא מקבל מחברת רם שן בע"מ. הסבריו של החייב כי אלקובי הסכים לרכוש את דירתו של החייב כדי שזו לא תקנה על ידי אדם זר, לאחר שהשניים סיכמו כי החייב יהיה שוכר בדירה, מותירים תחושה כי מדובר בעניינים נוספים ביניהם, אשר לא דווחו. לסיכום, לא ניתן שלא להצטרף להתרשמותם של הכנ"ר והמנהל המיוחד כי לאור היקף הפעילות, העברות הנכסים, הרשת הסבוכה של הרשתות שהוקמו, שינויי הבעלות בחברות ובנכסים, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לפעילותו העסקית של החייב בעבר ובהווה, וכי החייב אשר עליו היה הנטל להוכיח את האופן בו הסתבך, לא עשה כן. "אכן, אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב, אשר בא לביהמ"ש בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר. כבר צוין כי "אין להשלים עם המצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה "עיר מקלט" מפני הנושים". (רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810, 815). תום ליבו של חייב כולל גילוי מלא של אורחות חייו, ובוודאי שהוא מחייב אמינות ויושר לב בגרסאותיו של החייב ביחס לכל הגורמים המעורבים בהליך הפש"ר. גילוי לב מלא בהליך הפש"ר הכרחי על מנת שהכנ"ר יוכל לגבש עמדה אחראית לגבי תום לבו של החייב. האופן בו מתנהל החייב בהליכי הפש"ר מלמד כי החייב בחר שלא לחשוף בפני הכנ"ר, המנהל המיוחד וביהמ"ש את כל המידע הרלוונטי בדבר נכסיו והכנסותיו, לרבות קשריו העסקיים האמיתיים גם כיום. "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב ". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). 12. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. 13. לאור ביטול צו הכינוס, מבוטלות בזה גם הערות האזהרה שנרשמו על דירות אשר נבנו על ידי החייב, ובמקביל למתן פסק הדין נחתמה גם פסיקתא אשר נתבקשה על ידי בעלי הדירות (בש"א 5929/08, ובש"א 9319/08). בניההיתר בניהפשיטת רגל