פרשנות חוזים אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפרשנות. בחינת לשון ההסכם היא חשובה. היא משרטטת לפרשן את גבולות הגזרה של הפרשנות. אולם בסופו של יום אין אנו תרים אחר המשמעות הבלשנית של הלשון, אלא מבקשים אנו לברר היקפו ותחומי פרישתו של אותו מושג מופשט - אומד דעתם של הצדדים. ברם, אין הלשון חזות הכל, ויש לעבור ולדון בכוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, קרי: בתכלית הסוביקטיבית של ההסכם. ועוד ראוי להזכיר, כי במקרים מיוחדים ובזהירות מרבית, רשאי בית המשפט לקרוא לתוך הוראה בחוזה מילים שאינן נזכרות בה במפורש, או לגרוע ממנה מילים המצויות בה, וזאת מקום בו הדבר נחוץ לשם הגשמת תכליתו של ההסכם. יש אם כן לאתר את אותה פרשנות המגשימה את תכלית החוזה, לאמור - את אומד דעת הצדדים לו. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא (כתארו אז) השופט ברק נתן דעתו להוראת חוק זו בע"א 4623/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט ( 2 ) 265 (עמ' 312-311) כי: "חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" - כלומר, יש לו עיגון - מתוך החוזה". ולהלן נאמר: "התכלית הסוביקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים ... אכן, לעתים אין בידינו לגבש את אומד דעתם של הצדדים. יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלוואנטי אינו אומד הדעת הסוביקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסוביקטיבי המשותף לשניהם, או לפחות כוונה (סוביקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא בסיס להבנת החוזה על ידי הצד האחר. ואולם ממשיך בית המשפט וקובע - : "אם אומד הדעת (הסוביקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סוביקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה... על פי תכליתו האוביקטיבית... המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (עמ' 313). ומבהיר השופט ברק את הדברים בספרו "פרשנות במשפט, פרשנות החוזה", 534 כי: "התכלית הסוביקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהיתה בפועל לצדדים לחוזה, לעומתה, התכלית האוביקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהיתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים" (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נ"ב (4), 145, 158). הרצון ההיפותטי של הצדדים הוא "אומד דעתם של הצדדים, אילו נתנו דעתם לשאלה הפרשנית הניצבת בפני השופט" חוזהפרשנות חוזהפרשנותשאלות משפטיות