פסק משקם

בחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 ביקש המחוקק לחזק את מעמד המשקם ואת סופיות פסק דינו באמצעות צמצום היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם.

  1.      ע"א 99 / 6330 משה יערי ו-66 אח' נ' כפר ביאליק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נה (5) 100, 106.
  2.      ע"א 02 / 3003 בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' שמעון לחמי נז (6) 551, 559-560.


משום כך, היקף התערבותה של ערכאה שיפוטית בפסק משקם הינו מצומצם ביותר ומוגבל לעילות הקבועות בסעיף 28 לחוק ההסדרים, המאמץ, בחלקן, עילות ביטול מחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ומוסיף עליהן שתיים נוספות - חריגה מסמכות וטעות גלויה על פני הפסק.

להלן פסק דין בנושא פסק משקם:

פסק דין

כללי
1.     לפני בקשה לביטול פסק משקם מיום 5.4.06 (להלן: "פסק הדין") בעניין שכר טרחה שנפסק
לכונס, המבקש, ולהורות למשקם לקיים דיון בעניין שכר הטרחה.

2.     המבקש מונה לתפקיד כונס רמות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן:
"האגודה"/"המושב") בשנת 1989 במסגרת תיק ה"פ 9/89 וזאת מכוח אגרת חוב שנתנה האגודה למשיב 1 ביום 8.9.75. ענייני הכינוס הועברו אל המשקם מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

3.     בסוף שנת 2005 פנה המבקש לבית משפט זה וביקש כי יקבע את שכר טרחתו. בית המשפט
(כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי) דחה את בקשתו בקובעו כי העניין אינו בסמכותו כי אם בסמכות המשקם.

4.     בעקבות החלטה זו פנה המבקש למשקם בבקשה שיפסוק את שכר טרחתו.

5.     ביום 13.2.06 נערך דיון בפני המשקם, בנוכחות המבקש, המשיבים ואחרים, בו נקבע כי
הצדדים יגישו בכתב סיכום טענותיהם לגבי דרך חישוב שכרו של הכונס, בצרוף מסמכים שברצונם להציג בפני המשקם.

6.     לאחר שהוגשו סיכומי טענות הצדדים נתן המשקם את פסק דינו. הוא פסק כי שכרו של
הכונס יחושב בהתאם לקבוע בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"), ובפרט תקנה 8 לתקנות, הקובעת תשלום שכר טרחה לבעל תפקיד, באחוזים מתקבולי מימוש, קרי תקבולים שמקורם גביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד.

7.     המשקם קבע עוד שהשכר יחול גם לגבי הסדר נושים המתגבש בין האגודה ונושיה ויוגדל
בשעור של 50% לאור תקנה 13 לתקנות. בהחלטה זו דחה המשקם את עמדת הכונס, שביקש כי שכר טרחתו ייפסק לפי העבודה שהשקיע בפועל בענייני הכינוס.

8.     במהלך הדיון בבקשה הסכימו הצדדים כי שכרו של המבקש צריך להשתלם בהתאם לתקנות.
כך, שהמחלוקת נותרה בשאלה האם יש להחיל על עניינו של הכונס את תקנה 10 (ב) לתקנות, שעניינה תשלום שכר כאשר מטרת המינוי הינה לתפיסה ושמירת רכוש. תקנה זו קובעת שכאשר נתמנה כונס נכסים לפני מתן צו פירוק, לשם תפיסה ושמירת רכוש, לא יחולו הוראות חישוב שכר הטרחה הקבועות בתקנות ושכרו ייקבע בהתאם להיקף עבודתו.

טענות המבקש

9.     לטענת המבקש, המשקם טעה בפסיקת שכר טרחתו בכך שהתעלם מהנתונים הרלבנטיים לענין, ואף לא אפשר לו להציגם בפניו שכן נתן החלטתו ללא שמיעת הכונס וללא שקיים דיון בבקשה. בין הנתונים הרלבנטיים התעלם המשקם מאלה:

(א)     מכך שהמבקש מונה ככונס נכסים לצורך שמירה על רכוש האגודה ולא מימושו, במסגרת יחודית של כינוס לאור ההסדרים המיוחדים שנועדו לסייע למושבים, על ידי שיקומם ובמטרה למנוע פירוקם. בתפקידו זה שימש ככונס נכסים במשך 17 שנות פעילות, במהלכן שמר על נכסי האגודה, שחלקם מומשו לטובת נושיה.

(ב)     מהוראות תקנה 10 (ב) לתקנות, אותה היה עליו להחיל על העניין.

(ג)     מכך שהנושים פעלו לסיכול פעולת המבקש ולמנוע ממנו להגדיל את קופת הכינוס, משיקוליהם, דבר שפגע בזכויותיו.

(ד)     מההוצאות הסבירות שהוציא המבקש, באישור בית המשפט, ולא פסק בעניינן.

9.     המבקש טוען כי, לגופו של עניין, ראוי לפסוק לו שכר ראוי עבור 17 שנות פעילות, בהתאם
להיקפה החריג, בהתאם להלכות בית המשפט העליון וכן בהתאם לתקנה 10 (ב) לתקנות. לעניין זה מפנה המבקש לפסק הדין בעניין ע"א 530/88 פרידמן נ' יגאל ארנון ואח' (להלן: "עניין פרידמן").

10.     המבקש מונה מתוך מטרה לשמר את נכסי האגודה ולא לממשם, לאור האופי המיוחד של
מינויו ורצונם של כל הצדדים להבריא את האגודה ולא להביא לפרוקה. הנושים אינם חולקים על ביצוע עבודת המבקש בפועל.

טענות משיב 1

11.     משיב 1 הוא אוחז אגרת החוב מכוחה מונה הכונס. משיב 1 מתנגד לבקשה.

12.     לטענת משיב 1, לא נשללה זכות המבקש לחקור מצהירים על תצהיריהם בעניין שכר טרחתו שכן לא הוגשו כלל תצהירים במסגרת בקשת הכונס למשקם לקביעת שכר טרחתו כי אם במסגרת בקשת משיב 1 עצמו לסיום תפקידו של הכונס.


13.     משיב 1 והאגודה הסכימו כבר בשנת 1993 להעביר את הדיון בתיק במסגרתו מונה הכונס לדיון בפני המנהלה להסדרים במסגרת חוק ההסדרים ומאז הוא מתנהל שם.

14.     בסמוך לשנת 2002 הגיע משיב 1, בשיתוף עם האגודה, להסדר מעטפת בו יוסדרו חובות האגודה לנושיה. במסגרת הדיון במנהלה להסדרים בהצעת ההסדר טען המבקש כי הוא זכאי לשכר טרחה והמשקם הורה לו להגיש בקשה מסודרת בעניין, דבר שהמבקש לא עשה כנדרש עד היום.

15.     ממינוי הכונס ועד היום, במשך כ- 17 שנים לא קיבל המשיב אף לא שקל אחד מכינוס הנכסים.

16.     ביום 13.2.06 הודיע המבקש למשקם כי אם שכרו יוסדר כחוק, יסכים לשחרורו מתפקידו ככונס. המבקש דרש שכר ראוי ולא שכר על פי התקנות כמקובל, בעוד שיתר הצדדים חלקו על דרישה זו. המשקם קבע כי יש לקבוע תחילה מהי דרך החישוב של שכר הטרחה למבקש והצדדים נדרשו להגיש כתבי טענות בסוגיה משפטית זו. עסקינן במחלוקת משפטית גרידא שלא התעוררה בה כלל מחלוקת עובדתית וממילא לא התעורר הצורך בהבאת ראיות ושמיעת עדים.

17.     טענת המבקש לפיה מונה לכונס לשם שמירה על נכסי האגודה ולא מימושם אינה נכונה, כפי שעולה מאגרת החוב מכוחה מונה ומצו המינוי של הכונס לתפקידו, בו קבע בית המשפט כי מינויו הוא לשם אכיפת השעבודים הכלולים באגרת החוב. כך עולה אף ממסמכים שהוציא המבקש עצמו.

18.     נסיונו של המבקש להסתמך על ההלכה בעניין פרידמן אין לו יסוד, שכן בין המקרה כאן לבין העניין נשוא פסק הדין קיימים הבדלים מהותיים, לרבות מקור סמכותו של הכונס, הסיבה למינויו והסכמה עקרונית בין הצדדים לעניין שכר טרחתו. הסכמה כזו היתה קיימת בעניין פרידמן ונעדרת בין הצדדים כאן.

19.     בהליכי כינוס נכסים על פי פקודת החברות אין לפסוק שכר ראוי כי אם לפי התקנות בלבד והמשקם מנוע היה מלפסוק אחרת.

20.     תקנה 10 (ב) לתקנות אינה רלבנטית שכן היא חלה רק במקרים בהם מונה כונס נכסים או מפרק זמני לזמן קצר, בטרם מתן צו פרוק, לשם תפיסת רכוש ושמירתו בלבד. בענייננו, מינוי של 17 שנה בהן לא ניתן צו פרוק אינו יכול להכנס לגדר התקנה.

21.     הבקשה לבטל את פסק המשקם נשענת על שתי עילות, שאינן יכולות לעמוד. העילה לפיה המשקם לא פסק על פי תקנה 10 לתקנות אינה עולה בקנה אחד עם טענות המבקש לפני המשקם, שם לא דרש כלל כי ייפסק לו שכר לפי תקנה זו. בנוסף, המשקם לא התעלם מהטענה לתחולת תקנה זו כי אם דחה את הטענה לגופה. העילה לפיה לא נשמעו עדים ולא נחקרו מצהירים אינה נכונה שכן דובר במחלוקת משפטית גרידא, שלא הצריכה שמיעת עדויות.

22.     בבקשה אין כל טענה נגד קביעתו המשפטית של המשקם בדבר החלת תקנה 8 לתקנות על כינוס הנכסים שכן אין בקביעה זו כל טעות.

23.     די שבית המשפט יתערב בפסק המשקם נדרש שנפלה בו טעות בולטת ומהותית. היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם הינו מצומצם ולא נועד להביא לניהול הליך חדש בפני בית המשפט.

טענות משיב 2

24.     משיב 2 אף הוא הינו נושה של האגודה. משיב 2 מתנגד לבקשה וטענותיו דומות בעיקרן לטענות משיב 1, עליהן נוספות אלה.

25.     עד היום נושי האגודה לא קיבלו מאומה, למרות שחלפו 17 שנים ממינוי הכונס, דהיינו הכונס נכשל במילוי תפקידו.
26.     העקרון המנחה לתשלום שכר טרחתו של הכונס, ככל בעל תפקיד אחר הממונה על ידי בית המשפט, הוא מתוך תקבולי ההליך, מהכספים המופקדים בקופת הכינוס ולא בדרך של שכר ראוי. כל אחת מהדרכים הקבועה בתקנות לחישוב שכר טרחה נסמכת על עקרון זה.

27.     המבקש פנה בעבר לבית משפט זה וביקש כי יקבע את שכרו אך הופנה למשקם, ונקבע כי עליו לערוך בקשתו וחישוביו בהתאם לתקנות. המבקש לא ערער על החלטה זו ולכן אינו יכול לשוב ולהסתמך על בקשה שערוכה בניגוד לה.

28.     בקשת המבקש מהווה ערעור על פסק המשקם, במסווה של בקשה לביטולו, בעוד שלא הוצגה עילת ביטול ראויה.

29.     המבקש לא צרף את כל הצדדים הראויים לבקשה.

30.     אין כל טעות בפסק המשקם, שפסק בהתאם לדין ולא נפל בהחלטתו כל פגם. המשקם אף היטיב עם המבקש בכך שפסק לו שכר מתוך תקבולים עתידיים וכן הגדיל את שכרו ב- 50%. דרך חישוב זו אף תואמת את החלטת בית המשפט בבקשתו הקודמת של המבקש לקביעת שכרו.

31.     לא נפל בהליך שנוהל בפני המשקם כל פגם. מתכונת ניהול ההליך נקבעה בהסכמה בין הצדדים ולמבקש ניתן יומו בפני המשקם. מאחר והמשקם קבע כי שכר הטרחה המגיע למבקש הינו בהתאם לתקנות, אין כל רלבנטיות לראיות שנועדו לברר את היקף עבודתו בפועל לצורך קביעת שכר טרחה ראוי. לו רצה המבקש לקיים דיון הכולל השמעת עדים והבאת ראיות, היה עליו לבקש זאת.

32.     טענות הכונס, לפיהן מונה לשמירה על רכוש האגודה, וכן דרישתו לתשלום שכר ראוי נולדו לאחר שנים רבות ולצורך ההליך בפני המשקם ובית המשפט בלבד.

33.     אין לבטל את פסק המשקם אלא אם הותרתו על כנו גורמת לעיוות דין, זאת בהתאם לחוק הבוררות, החל גם בענייננו. עיוות דין שכזה לא נגרם, הן בהליך והן בתוצאה.
טענות משיבה 3

34.     משיבה 3 הינה האגודה, שאף היא מתנגדת לבקשה, מהטעמים שפורטו בתשובות משיבים 1 ו- 2. המשיבה 3 מוסיפה שקבלת עמדת הכונס היתה מביאה לתוצאה בלתי סבירה שכן היתה מסכלת את ההסדר בין הנושים ובכך היתה פוגעת בתכלית חוק ההסדרים שנועד לשיקום מושבים כדוגמתה.

דיון

35.     בחוק ההסדרים ביקש המחוקק לחזק את מעמד המשקם ואת סופיות פסק דינו באמצעות צמצום היקף הביקורת השיפוטית על הפסק. ע"א 99 / 6330 משה יערי ו-66 אח' נ' כפר ביאליק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נה (5) 100, 106. ע"א 02 / 3003 בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' שמעון לחמי נז (6) 551, 559-560. משום כך, היקף התערבותה של ערכאה זו בפסק משקם הינו מצומצם ביותר ומוגבל לעילות הקבועות בסעיף 28 לחוק ההסדרים, המאמץ, בחלקן, עילות ביטול מחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") ומוסיף עליהן שתיים נוספות - חריגה מסמכות וטעות גלויה על פני הפסק.

36.     כפי שעולה מהבקשה, המבקש טוען לקיומן של שתיים מהעילות לביטול פסק המשקם, זו הקבועה בסעיף 24 (4) לחוק הבוררות והיא כי לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו, וזו הקבועה בסעיף 28 (א)(3) לחוק ההסדרים, והיא קיומה של טעות גלויה על פני הפסק.

37.     במהלך הדיון בבקשה הסכים אף המבקש לכך כי שכרו צריך להיקבע על פי התקנות. אולם, הוא עמד על כך כי בשאלה האם יש להחיל בעניינו את תקנה 10 (ב) לתקנות היה על המשקם לשמוע ראיות. זאת לאור קיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים אשר למטרת מינויו של הכונס: בעוד שלטענת המבקש מונה לשם שמירה על נכסי האגודה והמשך קיומה ולכן יש להחיל בעניינו את תקנה 10(ב), לטענת המשיבים מונה לשם מימוש רכושה ועל כן אין מקום להחיל התקנה.
38.     יש ממש בטענת המבקש כי נשללה זכותו להביא ראיות בפני המשקם. עולה מסיכום טענותיו של המבקש שהוגשו למשקם, כי המבקש ביקש להעיד עדים בנוגע למטרת מינויו לתפקידו ועמד על כך שאין לוותר על שמיעת ראיות וחקירת מצהירים בהליך זה. הוא ביקש כי תינתן החלטה בבקשתו להזמנת עדים וכי אלה יישמעו עובר למתן פסק המשקם. סעיפים 26, 30-31 לסיכומים שצורפו לבקשה. דברים אלה מעידים על כך כי המבקש לא וויתר על זכותו להביא ראיות כי אם ההיפך הוא הנכון, הוא עמד עליה. למרות זאת, פסק המשקם ניתן ללא שהובאו ראיות כלשהן לגבי מחלוקת עובדתית זו, שההכרעה בה הכרחית לצורך קביעת הדרך הראויה לפסיקת שכר הטרחה למבקש.

39.     לאור הסכמת המבקש במהלך הדיון לכך שיש להחיל על עניינו את התקנות, מתייתר הדיון ביתר הטענות שהעלה כנגד הפסק.

40.     לאור האמור, אני מבטלת את פסק המשקם ומחזירה את העניין לדיון בפניו לצורך הבאת ראיות ושמיעת עדים במחלוקת העובדתית הנוגעת למטרת מינויו של הכונס לתפקידו. במידה והמשקם ימצא כי, לאור מטרת מינויו של הכונס, יש מקום להחיל את תקנה 10(ב) לתקנות, יקיים דיון בנוגע להיקף העבודה שביצע הכונס בפועל.

41.     כל אחד מהמשיבים ישא בהוצאות המבקש בסך 1,500₪, בתוספת מע"מ כחוק.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון