סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח - 1968 העוסק ב"תקנת השוק" קובע כדלקמן: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב." בהתאם להלכה הפסוקה, נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות מוטלים על הטוען את טענת ההגנה של "תקנת השוק" להוכיח כי עמד בכל תנאי סעיף 34 לחוק המכר. ראו לענין זה ע"א 4682/92 - עיזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש, פ"ד נ"ז (3), 366 עמ' 377-378, שם נקבע כי: "נטל הוכחת ההגנה של "תקנת השוק", שמכוחה מבקש רוכש נכס "בתום לב" - "בשוק" או "בחנות" - לשמור על זכותו בנכס כנגד בעליו החוקי, מוטל על הטוען אותה". להלן פסק דין בנושא סעיף 34 לחוק המכר: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במסגרת הבקשה המתוקנת של המבקשת ליתן צו הצהרתי בדבר בעלותה של המבקשת ברכב מסוג מזדה לנטיס מס' רישוי 3985851 (להלן "הרכב"). מר דניאל ברקו הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה ובו הצהיר כדלקמן: המבקשת אשר מכונה גם "אייויס", הינה הבעלים של הרכב תוך הפניה לרישיון הרכב (נספח א'). המבקשת השכירה את הרכב ביום 15/8/03 לשוכר בשם זץ ולדיסלב מרח' חובת הלבבות 19 תל-אביב, המשיב 4 בתובענה. למבקשת נודע כי הבעלות והחזקה במכונית הועברה למשיב 2 - מונייר יוסף ביום 28/3/03 שלא על ידה ובתרמית תוך שלילת זכויותיה החוקיות. המבקשת הגישה תלונה למשטרת ישראל ביום 18/9/03. מתגובת המשיבה 1 עולה כי הבעלות ברכב הועברה מהמשיב 2 למשיב 3 מלחם מופייד מג'דידה, מאכר. המבקשת לא העבירה ולא מכרה זכויות כלשהן ברכב למשיבים 2-4 או לכל אדם אחר. ביום 22/10/03 תפסה משטרת ישראל את המכונית מיד המשיב 3 והיא מחזיקה ברכב נכון ליום הגשת התובענה המתוקנת. ב"כ המשיבה 1 הגיש תגובה, ביקש לקבל פטור מההופעה לדיון ובית המשפט נעתר לבקשה הנ"ל כמבוקש. בדיון הראשון אשר התקיים במסגרת התובענה, דיון אשר התנהל ביום 25/2/04, התייצבה ב"כ המבקשת וב"כ המשיב 3 . ב"כ המשיב 3 טען בתחילת הדיון כי המשיב 3 נפל קורבן למעלליו של המשיב 2 כאשר שיתף עימו פעולה עו"ד בשם עאטף אלחלילי. ב"כ המשיב 3 ביקש לדחות את מועד הדיון מאחר וטרם הספיק להגיש כתב תשובה ולבדוק את כל המסמכים וכן טען כי העיסקה בוצעה דרך עו"ד עאטף אלחלילי. בתום הדיון ובהעדר הופעה מטעם המשיבים 2 ו- 4 ניתן פסק דין הצהרתי כמבוקש לטובת המבקשת אולם ביצועו של פסק הדין החלקי הנ"ל עוכב עד למתן החלטה אחרת מאחר והדיון ככל הנוגע למשיב 3 טרם הסתיים. באותו מעמד ובהסכמת הצדדים שוחרר הרכב לידי המבקשת כאשר נקבע כי אסור למבקשת לעשות כל דיספוזיציה ברכב עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, המשיב 3 חוייב בשכר טרחת עו"ד לטובת המבקשת מאחר ובנסיבות הענין היה על המשיב 3 להגיש כתב תשובה זמן מה קודם לכן ולכל הפחות להודיע מראש לב"כ המבקשת כי אין טעם לקיים דיון ללא כתב תשובה מטעמו. המשיב 3 הגיש תצהיר תשובה בשלב מאוחר יותר ובו נטען כדלקמן: הוא רכש את הרכב עבור אשתו מעאטף אל חלילי (להלן גם - "עאטף"), שהינו גיסו של אחיו פריד מלחם, אשר הינו גם עו"ד וגם עוסק בסחר במכוניות. בספטמבר 2003 פנה המשיב 3 לאחיו שיתקשר לעאטף ומאותה שיחה נודע כי אכן ברשותו רכב מדגם מזדה 323 אותו הוא מעוניין למכור. ביום 13/9/03 עאטף הגיע לכפרו עם הרכב, ולאחר שבחן אותו, אחיו, פריד מלחם נסע עם הרכב למכון רישוי לצורך בחינתו. העתק תוצאות הבדיקה צורף כנספח א' לתצהיר. מהבדיקה עלה כי הרכב קיבל מכה קלה בחלקו הקדמי, אולם סוכם עם עאטף כי הרכב ימכר תמורת 85,000 ₪. ביום 13/9/03 שולמו 50,000 ₪ לעאטף כאשר הוסכם כי היתרה תשולם בעוד מספר ימים לאחר עריכת בדיקה במשרד הרישוי על מנת לבדוק עיקולים ושעבודים על הרכב ואת מקוריות הרישום, ובאותו יום הרכב הועבר לחזקת המשיב 3. ביום 13/9/03 עלה מתוך רישיון הרכב כי הרכב שייך למשיב 2 אולם עאטף הסביר למשיב 3 כי למרות הרישום הרכב שייך לו וכי אין לו מה לדאוג. למחרת נעשה ניסיון על ידי המשיב 3 לבדוק את פרטי רישיון הרכב מאחר ונעדר לו יפוי כוח מטעם המשיב 2 ועאטף הציע לו לנסוע לרמלה על מנת להשלים את העיסקה מאחר ולא ניתן "לגרור" את המשיב 2 לצפון. כעבור מספר ימים נסעו המשיב 3, אחיו פריד יחד עם עאטף למשרד הרישוי ברמלה ושם פגשו את המשיב 2 כאשר התברר כי הרכב היה רשום על שם "חברה", כאשר לא היו שעבודים או עיקולים כלשהם על הרכב. בעקבות זאת הוסכם כעבור מספר ימים להפחית את סכום המכר לסך של 76,000 ₪ מאחר ונאמר למשיב 3 על ידי סוכן אחר כי כי נהוג להפחית 20% מהרכב מאחר והיתה בבעלות חברה קודם לכן. ביום 20/9/03 נמסרו לידי המשיב 3 באמצעות אחיו יפוי הכוח והרכב נרשם על שם המשיב 3 וכעבור מספר ימים שולמה לידי עאטף יתרת התמורה בגין הרכב. ביום בהיר אחד הרכב נלקח על ידי המשטרה בחשד כי מדובר ברכב גנוב והוא נחקר על כך. המבקשת התרשלה בכך שהתקשרה בעיסקה מול המשיב 4 מאחר ולא בדקה מי הוא אותו בן אדם וחשפה את עצמה לסיכונים. מר פריד מלחם אחיו של המשיב 3 הגיש תצהיר דומה לתצהירו של המשיב 3 בתמיכה לכתב התשובה ובו הצהיר, בין השאר, כי כנגד קבלת יפוי הכוח עבור הרכב הוא מסר את יתרת התמורה בגין הרכב, סכום שקיבל ממופיד, המשיב 3. מר מוניר מלחם גיסו של המשיב 3 הגיש תצהיר נוסף ובו הצהיר כי ידוע לו כי עאטף עו"ד בהכשרתו. עוד הוצהר כי לפני כשנה הוא מכר לעאטף רכב מסחרי מסוג מרצ'דס ומי שניהל את המו"מ הוא עאטף ומי ששילם לו את התמורה היה עאטף כאשר עאטף ביקש ממנו שהרכב ירשם על שם אביו מר עבדאלג'ראר אלחלילי. מר ניסים עבדאלקאדר הגיש תצהיר דומה לפיו הוא יודע כי עאטף עו"ד בהכשרתו כאשר לפני כשנתיים רכש מעאטף רכב מסוג מרצדס שנת ייצור 1993 כאשר הרכב היה על שם אחיו של עאטף זוהדי, אולם היה זה עאטף אשר טיפל במכירת הרכב ועמו נסגרו הדברים. ביום 14/03/04 התקיים דיון הוכחות ובתחילת הדיון הוסכם לזמן את המשיב 2 כעד לדיון המשך. מר דניאל ברקו נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי המשיב 4 הגיע ביום 15/8/03 על מנת לשכור את הרכב ולאחר בדיקת כרטיס האשראי וקבלת ביטחון בסך של כ- 5 עד 6 אלף ₪ הושכר לו הרכב. המשיב 3 נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי הוא אינו מכיר את המשיב 4, וכי כאשר הרישיון שהוצג לו הוא היה על שם המשיב 2. המשיב 3 הוסיף והעיד כי הוא קיבל לידיו את רישיון הרכב על שם המשיב 2. המשיב 3 הוסיף כי הרכב הוצג בפניו כרכב שעבר 3 ידיים יחד עם החברה וכי לא נערך הסכם בינו ובין עאטף או המשיב 2. המשיב 3 העיד בנוסף כי עאטף לא תיווך בעיסקה אלא לקח ממנו את הכסף ומכר את הרכב כאשר לדברי עאטף הוא לא יכול היה לרשום את הרכב על שמו מאחר והינו עו"ד. בהתייחס לתמורה אשר שולמה בגין הרכב המשיב 3 העיד כי לא ניתנה קבלה אולם היו לו עדים, אשתו ואחיו בעת ששולמו הכספים כאשר די לו בכך שהרכב אצלו על מנת לשמש כאסמכתא. המשיב 3 הוסיף כי מדובר בכספים שקיבל מתוך קרן השתלמות וכי אין לו אסמכתא על כך שמשך את הכספים מהבנק. המשיב 3 נשאל האם עאטף קיבל דמי תיווך והוא השיב כי הוא קיבל את כל הכסף. המשיב 3 הציג את עאטף בתור עו"ד אשר עוסק גם בתור מוכר מכוניות כאשר ידוע לו שעאטף מכר לשניים מהכפר כלי רכב. המשיב 3 אישר כי ידע כי המחירון של הרכב היה 98,000 ₪ אולם מאחר והרכב היה בידי חברה עם מכה קלה מקדימה הוריד את המחיר לסך של 76,000 ₪ כאשר הרכב נסע עד כה בין 10 ל- 11 אלף ק"מ. המשיב 3 נשאל במהלך החקירה האם זה נכון שעאטף בא אליו עם רכב שלא רשום על שמו ואומר לו שהרכב הגיע אליו בגלל מישהו אחר כשהוא לא מוסר את שמו והמשיב 3 משלם לו 76,000 ₪ והוא השיב נכון אבל עאטף מהמשפחה והוא גם עו"ד. המשיב 3 נשאל בנוסף האם הוא לא מצא לנכון לשאול את המשיב 2 שאלות בקשר לרכב כאשר הרכב היה רשום על שמו יומיים בלבד והוא השיב כי הרישום היה זמני על מנת שעאטף יוכל למכור את הרכב. לקראת סוף החקירה המשיב 3 העיד כי הוא לא הביא את עאטף לדיון מאחר ועאטף אינו משיב לטלפונים שלו ואף אמר כי במידה ויפנה לעו"ד אחר הוא לא יכיר אותו או את הרכב. המשיב 3 הוסיף כי הוא לא מצא לנכון להגיש תלונה נגד עאטף כי עאטף אמר לו שהוא קנה את הרכב כאשר קיים זכרון דברים בינו ובין המשיב 4. העתק של זכרון הדברים הנ"ל סומן מש/3 והוגש לתיק. מר פריד מלחם נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי עאטף היה היד השלישית ברכב כאשר לפניו המשיב 2 ולפניו בחור רוסי והוסיף כי אף אחד לא הזכיר כי חברה היתה מעורבת בבעלות ברכב. לאחר מכן העד העיד כי במשרד הרישוי ברמלה נאמר להם כי מדובר בחברה אבל לא בחברת השכרה. העד הוסיף והעיד כי ידע כי הרכב שווה 100,000 ₪ במחירון אולם בשל 3 הידיים והמכה הוסכם להפחית את המחיר. העד העיד כי לאחר בדיקת הרכב שולם 50,000 ₪ במזומן ולאחר ביקור במשרד הרישוי שולם סך של 22,500 ₪ במזומן ושיק ע"ס 1,000 ₪ יחד עם שיק נוסף ע"ס 1,500 ₪ כאשר קוזז 1,000 ₪ שעאטף היה צריך לשלם "למוניר". מר פריד הוסיף והעיד כי פגש את המשיב 2 אולם לא שאל אותו האם הוא היה "מבסוט" מהרכב ומדוע הוא מוכר את הרכב כל כך מהר. עוד עלה מהחקירה כי עאטף היה מציע מדי פעם כלי רכב למכירה אולם "לא היה לו עסק של מכוניות" (עמ' 9 בפרוטוקול הדיון מיום 14/3/04). מר פריד נשאל האם הוא מכר כלי רכב לאנשים מהכפר והוא השיב בשלילה וכי מדובר באנשים אחרים שהוא אינו יודע את שמם. מר פריד הוסיף והעיד כי הוא ראה את אחיו משלם 50,000 ₪ וכי קיבל לידיו את יתרת התמורה אולם לא קיבל קבלה מעאטף. מר מוניר מלחם נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי הצדדים לזכרון הדברים "מלחם אדלה, אשתו ואלחלילי עבדל ג'בר כאשר חתום המוכר, אשתו והקונה עאטף העו"ד." העד הוסיף והעיד כי בערבית כתוב את "אבו זוהדי" שזה אביו של עאטף אולם העיסקה בוצעה מול עאטף כאשר העסקה נרשמה על שם אביו. עוד עלה מהחקירה כי עאטף שילם את הכסף ויכול להיות שהוא קנה את הרכב עבור אביו. בתום הדיון הוזמן גם עו"ד עאטף לעדות בדיון ההמשך. המשיב 2 וכן עו"ד עאטף התייצבו לדיון נוסף אשר נקבע ליום 30/5/04. המשיב 2 העיד במהלך חקירה ראשית כי בדיעבד התברר לו כי הוא רכש רכב מבחור רוסי, רכב אשר נקנה בזיוף. המשיב 2 הוסיף והעיד כי זה היה עאטף אשר הביא לו את הרכב כאשר על פניו נראה לו כי המחיר זול מאוד ועל כן חשש משיעבודים או עיקולים. המשיב 2 אישר כי ידע כי הרכב שווה 104,000 ₪ ועל כן כאשר נאמר לו על ידי עאטף כי יש קונה אחר בסך של 75,000 ₪ הסכים להוסיף 10,000 ₪ למחיר הנ"ל. המשיב 2 תיאר כיצד הוא עושה ועשה עסקים עם עאטף. המשיב 2 הוסיף והעיד כי הוסכם למכור את הרכב תמורת 85,000 ₪ אולם נדרש ממנו באותו שלב לשלם 20,000 ₪ בלבד כאשר ישלם את היתרה בשלב מאוחר יותר וכאשר לבקשת עאטף הרכב ישאר אצל עאטף מאחר ואשתו היתה ללא רכב באותה תקופה. עוד עלה כי היה זה עאטף אשר רכש את הרכב בפועל מהבחור הרוסי כאשר הרכב היה אמור להיות רשום על שמו אולם המשיב 2 הסכים להעביר את הרכב לידי עאטף רק בתנאי שהרכב יהיה רשום על שמו (המשיב 2). מהחקירה עלה בנוסף כי המשיב 2 שילם לבחור הרוסי סך של 20,000 ₪ במזומן בלבד לאחר שבוצעה העברת בעלות בדואר כאשר עאטף אמר לו שהוא שילם לרוסי 55,000 ₪. לאחר מכן המשיב 2 העיד כי עאטף לא החזיר לו את הרכב ועל כן הוא רכש אוטו אחר ועאטף החזיר לו את ה- 20,000 ₪. המשיב 2 נשאל האם הוא יודע כמה עיסקאות רכב בוצעו על ידי עאטף והוא השיב כי הוא אינו יודע. בהתייחס למסמך מב/3 המשיב 2 העיד כי אינו מכיר את המסמך הנ"ל. במסגרת החקירה הנגדית המשיב 2 העיד כי אין בידו אישור בכתב על כך ששילם 20,000 ₪ וכי הוא לא שאל את הבחור הרוסי שאלות כלשהן בקשר לרכב. עוד עלה מהחקירה הנגדית כי עאטף החזיר לו רק חלק מה- 20,000 ₪ כאשר קיימת התחשבנות בין הצדדים ועאטף עדיין חייב לו כספים והוא לא יודע כמה הוא החזיר לו בדיוק. ב"כ המבקשת אמרה למשיב 2 במהלך החקירה כי המשיב 3 בחקירתו אמר שעאטף מסר לו שהוא קיבל את הרכב ממנו ושאלה את המשיב 2 האם זה נכון שעאטף קיבל את הרכב ממנו תמורת חוב בגין השיקים שחזרו והוא השיב כי עאטף שקרן. עו"ד עאטף אלחלילי נחקר אף הוא במסגרת חקירה ראשית על ידי המשיב 3 ובמהלכה העיד כי הרכב הגיע אליו דרך לקוח שלו בשם אבו מוסה אחמד ולמחרת בדק את הרכב ושילם כסף ולקח את הרכב מהבחור הרוסי ללא זיכרון דברים כאשר הוא שילם 82,000 ₪ במזומן בנוכחותו של אבו מוסה. עו"ד עאטף הוסיף והעיד במהלך החקירה כי בשנת 2003 ביצע כ-4 - 5 עיסקאות בכלי רכב כאשר הם לא היו על שמו אולם תיאר כמה זמן הם היו אצלו כאשר כיום הוא נוסע על ג'יפ מאזדה. עו"ד עאטף העיד בנוסף כי יש לראות את הרכב כשלו ולא של המשיב 2 וכי 20,000 הש"ח הוחזרו למשיב 2 "בדרך שאין לפרט אותה כאן" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 30/5/04) כאשר הוא לקח שיקים של לקוח והלקוח מעכב את תשלום השיקים. עו"ד עאטף נשאל במסגרת חקירה נגדית על תצהירו מאיפה לו 82,000 ₪ במזומן והוא העיד כי תמיד יש לו 10,000$ מזומן בכיס. בתום הדיון המשיב 2 הודיע כי אין לו ענין להגיש סיכומים לתיק והצדדים האחרים בקשו להגיש את סיכומיהם בכתב. בסיכומי ב"כ המבקשת נטען, בין השאר, כי המשיב 3 לא עמד בתנאי תקנת השוק כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח - 1968 ולפיכך יש לבטל את ההעברה המזויפת שנעשתה במכונית מהמבקשת על שם המשיב 4 ממנו על שם המשיב 2 וממנו על שם המשיב 3 ולהורות למשרד הרישוי לשוב ולרשום את הרכב על שם המבקשת. עוד נקבע כי אין כל מחלוקת בכך שהמבקשת היתה הבעלים הרשומים המקוריים של הרכב וכי לא הסכימה ולא היתה צד לעיסקאות השונות בגין הרכב כפי שבא לידי ביטוי בגירסאות המשיבים. ב"כ המבקשת מפנה לע"א 5664/93 כנען נ' ארה"ב פד"י נ"א (1) 114, ולכך שנקבע עיקרון מנחה לפיו "אין אדם יכול להעביר זכויות שאין לו". עוד נטען כי הנטל להוכחת תחולת תקנת השוק מוטל על הטוען לו כאשר מדובר בנטל הוכחה כבד בהתחשב בכך כי הבעלות בנכס הנמכר נשללת מבעליו החוקיים של הנכס ומוענקת למי שמבקש להנות מאותה חזקה. בבחינת יסודות תקנת השוק במקרה דנן נטען כי המשיב 3 לא רכש את הרכב ממי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר אלא מאדם פרטי בעסקה מפוקפקת אשר רב הנסתר על הנגלה, כאשר אותו מוכר לא עבד בצורה פורמלית ומסודרת במכירת כלי רכב ואף לא מוציא קבלות בגין כספים שקיבל. עוד נטען לענין זה כי אין לראות בעדות לפיה עאטף מכר וקנה מספר כלי רכב כי הינו בגדר סוחר כלי רכב. בהתייחס לרכב עצמו צוין כי הרכב היה 6 חודשים בלבד על הכביש עם מספר ק"מ מאוד נמוך כאשר בפרק זמן קצר מאוד בוצעו 2 העברות בעלות מהמבקשת למשיב 4 ומהמשיב 4 למשיב 2 ופעם נוספת למשיב 3 וכל זאת כאשר המשיב 3 לא מצא לנכון לשאול שאלות אודות הרכב לבעלים הקודמים דבר אשר מצביע על חוסר תום הלב של המשיב 3. ב"כ המבקשת טענה בסיכומיה לענין התמורה, בין השאר, כי לא הוכח תשלום בפועל על ידי המשיב 3 וכאשר הסכום שטען ששילם לא שיקף את התמורה הממשית בגין הרכב שכן שוויו היה כ- 100,000 ₪ לפי המחירון והמשיב 3 טען כי שילם 76,000 ₪, 24% פחות משוויו של הרכב. המשיב 3 הגיש את סיכומיו ובהם טען כי המשיב 3 אכן הוכיח את יסודות תקנת השוק כאשר עולה מתוך העדויות אשר מצויות בפני בית המשפט כי המשיב 3 אכן רכש את הרכב מעאטף אשר עסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך העסקים הרגיל של עסקיו. לענין זה נטען בנוסף כי גירסאות העדים לא נסתרה בקשר לנקודה זו. ב"כ המשיב 3 מפנה לענין זה לעדותו של עו"ד עאטף לפיה ביצע מספר עיסקאות במהלך שנת 2003 כאשר אף רכב לא היה רשום על שמו וכאשר אין בהיותו של המוכר עו"ד כדי לשלול עיסוקים מקבילים. לבסוף נטען לענין זה כי יש להתאים את החוק והוראות סעיף 34 שבו למציאות של היום ולראות בעו"ד עאטף סוחר מכוניות לכל דבר הגם שלא תלה שלט מכירות ולא מחזיק מגרש למכירת מכוניות ולא נוהג לפרסם את עצמו. בנוסף לאמור לעיל נטען כי מהעדויות עולה כי המשיב 3 הינו תם לב אשר בסה"כ רצה לרכוש רכב עבור אשתו וכאשר הוא שילם עבור הרכב ממיטב כספו. עוד נטען כי אין ספק שיסוד התמורה מתקיים מאחר והמחיר היה סביר לנוכח העובדה כי הרכב עבר 3 ידיים עד שהגיע למשיב 3. ב"כ המשיב 3 הוסיף וטען בסיכומיו כי אין ספק שהמשיב 3 נפל קורבן בתום לב למעשה מרמה. לבסוף נטען בסיכומי ב"כ המשיב 3 כי גם אם לא הוכח כי הרכב נמכר במהלך העסקים הרגיל של עוה"ד עאטף אין בכך כדי לפגוע בתחולתה של תקנת השוק וזאת בשל עיקרון תום הלב אשר הינו עיקרון על ויש בו כדי לגבור על יסודות תקנת השוק וכל זאת כאשר המבקשת התרשלה בכך שהשכירה את הרכב למשיב 4. דיון השאלה מרכזית אשר ניצבת בפני בית משפט זה הינה האם המשיב 3 מילא אחר כל תנאי סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן - "תיק המכר"). אין חולק כי הרכב נרכש על ידי המבקשת, כעולה מרשיון הרכב מיום 25/02/03, וכי אגב פעולות זיוף ומרמה של המשיב 4 נרשם הוא ביום 28/08/03 כבעלים של הרכב במשרד הרישוי. בנוסף לכך, לא ניתן לקבוע כי המבקשת התרשלה בעת שהושכר הרכב למשיב 4. המשיב 3 טוען לבעלות על הרכב מכוח סעיף 34 לחוק המכר. בהתאם להלכה הפסוקה, נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות מוטלים על המשיב 3 להוכיח כי עמד בכל תנאי סעיף 34 לחוק המכר. ראו לענין זה ע"א 4682/92 - עיזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש, פ"ד נ"ז (3), 366 עמ' 377-378, שם נקבע כי: "נטל הוכחת ההגנה של "תקנת השוק", שמכוחה מבקש רוכש נכס "בתום לב" - "בשוק" או "בחנות" - לשמור על זכותו בנכס כנגד בעליו החוקי, מוטל על הטוען אותה". סעיף 34 לחוק המכר קובע כדלקמן: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב." הרכב נשוא התובענה הוא בגדר "נכס נד" ולפי גירסת המשיב 3, הרכב נמכר על ידי "מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר" - עו"ד עאטף אלחלילי אשר עסק לטענת המשיב 3 גם במכירת כלי רכב בנוסף להיותו עו"ד. בהתייחס ליסוד "המכר" - אשר נמנה מבין יסודות תנאי סעיף 34 לחוק המכר, קיימת מחלוקת בין הצדדים. המבקשת טוענת כי גם לגירסת המשיב 3 לפיה שילם 76,000 ₪ בגין הרכב, לא מדובר בתמורה ממשית של הרכב כאשר מדובר ברכב שהיה כחצי שנה על הכביש עם כ- 11,000 ק"מ בלבד. סעיף 34 לחוק המכר, קובע כאמור, תנאי יסודי אשר נוגע למידת תום הלב של הקונה. היות ומדובר בשלילת זכות הבעלות של הבעל המקורי בנכס אשר היה בבעלותו ללא עוררין, הנני מקבל את טענת ב"כ המבקשת כי יש לעמוד על קיום דקדקני של תנאי סעיף 34 לחוק המכר על מנת לשלול מן הבעלים החוקי את הנכס אשר נרכש על ידו כדין. המשיב 3 ההעיד כי ערך את כל הבדיקות החיוניות בטרם החליט לרכוש את הרכב כאשר הוא בדק את הרכב עצמו במכון וכן את רישיון הרכב והבעלים הרשומים על גבי הרכב בטרם החליט לרכוש את הרכב. יחד עם זאת, התרשם בית משפט זה כי הרכב נמכר, באם נמכר לפי גירסת המשיב 3, במחיר אשר נמוך בהרבה משוויו האמיתי, כאשר ייחוס יד נוספת בשרשרת המכירה, בעת שאותה יד מחזיקה ברכב יומיים בלבד, אמור להדליק נורה אדומה בפני אותו קונה וגם לא ניתן לייחס לאותה יד ירידת ערך משמעותית מאחר והבעלות נחזית להיות עבור תקופה בת יומיים בלבד, ולכל היותר לצורכי תיווך בלבד. אין חולק כי המשיב 3 ידע, או יכול היה לדעת כי תוך פרק זמן קצר ביותר, עבר הרכב מיד ליד עד שהגיע לידיו. העדר הצבעה מפורטת של מקורות המימון לעיסקה עומדת למשיב 3 לרועץ במיוחד לאור כל הנסיבות אשר תוארו לעיל. בנוסף לאמור לעיל, כי למרות שנודע למשיב 3 בדיעבד כי היו כל מיני העברות בעלות מוזרות בין המשיב 4 ובין המשיב 2 לא מצא לנכון להגיש תלונה במשטרה כנגד עו"ד עאטף, וכל זאת כאשר על פני הדברים ולטענתו הוא שילם 76,000 ₪ "ממיטב כספו" עבור רכישת הרכב והרכב נלקח מידיו על ידי משטרת ישראל לפני זמן מה. בע"א 716/12 זהבה רוזנשטרייך נגד חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פד"י כ"ז (2), 709 קיימת התייחסות לעיקרון של תקנת השוק ונקבע כי: "העקרון של תקנת השוק מטרתו להביא לכך שיהיה סחר חפשי ושוטף במטלטלין במקומות העסק שנועדו לכך ללא צורך בחקירות ובדיקות כלשהן, אלא אם נסיבות המקרה עשויות לעורר חשד בזכותו או בכוחו של המוכר לעשות את העיסקה והקונה עוצם את עיניו ובכוונה נמנע מלרדת לעמקו של החשד ולבררו עד הסוף." כמו כן נקבע באותו פס"ד: "המושג "תום-לב" אינו מוגדר בחוק המכר, אך הוא אינו חדש עמנו. הוא מצוי בחוקים אחרים, ומובנו ידוע: "יושר לב". כלומר, על הקונה לנהוג בהגינות ברכישת הממכר מאת הסוחר המוכרו במהלך הרגיל של עסקיו ותו לא, כשאין לו ידיעה ואין לו יסוד לחשוד בקיומו של פגם או מגבלה כלשהם בזכותו של המוכר." במקרה דנן, הוכח כי למרות שהיה למשיב 3 הזדמנות לשאול את הבעלים הרשומים הקומים של הרכב שאלות אודות נסיבות מכירת הרכב הוא שתק ולא מצא לנכון לשאות שאלות כלשהן בנוגע לנסיבות מכירת הרכב. מהאמור לעיל עולה, כי אין לומר כי המשיב 3 פעל ללא כל דופי ובתום לב מוחלט. לענין חובת הבירור של הרוכש והיעדר תום לב, ראה ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ, נז' (3) 366 הנ"ל. ראו לעניין זה דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז (2) 632, אשר קבע כי נקודת המוצא של הרכישה הנה ערכו הממשי והריאלי של הנכס להבדיל מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הרוכש. כאמור לעיל, המשיב 3 לא הוכיח את מקור המימון של העסקה בפועל ואף לא הציג קבלות או חשבוניות ממוכר הרכב וכל זאת כאשר הרכב נרכש לגירסתו תמורת 24% פחות ממחיר המחירון וכאשר המשיב 3 אינו חושש כלל לבצע את הרכישה בתנאים הנ"ל. בנוסף לכל האמור לעיל, לא הוכח כי המשיב 3 רכש את הרכב מידי עו"ד עאטף אשר מכר את הרכב "במהלך הרגיל של עסקיו". הוכח, כי לעאטף לא היה מגרש למכירת מכוניות, הוא לא נהג לתת קבלות או חשבוניות בגין המכר, במהלך שנת 2003 רכש ומכר כ- 5 כלי רכב בלבד (טענה אשר לא הוכחה כלל), וזאת כאשר חלק מכלי הרכב היו עבורו או עבור בני משפחה. כמו כן, אין לשלול כי בעת שעשה כן, עשה זאת בהיותו עו"ד, יותר מאשר היותו סוחר מכוניות מוכר. מכל האמור לעיל, ומאחר שבסעד מן הצדק עסקינן, עולה כי אין מקום ליתן פסק דין הצהרתי לטובת המשיב 3. אשר על כן, הנני קובע כי המשיב 3 לא הוכיח את יסודות "תום הלב" ו"המכר" הדרושים לצורך שלילת בקשת המבקשת, ועל כן הנני נותן במעמד זה פס"ד הצהרתי לפיו המבקשת הינה הבעלים של הרכב. כמו כן, הנני מורה למשיב 1 לרשום את המבקשת כבעלת הזכויות ברכב תוך הסרת הרישומים לטובת המשיב 2, המשיב 3 והמשיב 4 והסרת ההערה בדבר העדר אפשרות לעשות דיספוזיציה ברכב על ידי המבקשת. לאור התוצאה הנ"ל, הנני מחייב את המשיב 3 לשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך של 4,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.עסקת מכרחוק המכר