להלן החלטה בנושא בקשת מינוי כונס נכסים על מקרקעין: החלטה 1. מהות הבקשה: הבקשה שבפניי הינה בקשתו של הבנק המבקש (להלן: "הבנק") למנות כונס נכסים על מקרקעין הידועים כחלקה 8 בגוש 30128 - מגרש ועליו מבנה - ברחוב דרך בית לחם 134 בירושלים (להלן:"המקרקעין"). מקרקעין אלה שועבדו בשיעבוד קבוע על ידי המשיבה 1 (להלן:"החברה") לטובת הבנק המבקש. החברה הינה הבעלים של המקרקעין. החברה, יחד עם חברות קשורות נוספות אחרות מקבוצת אן.די.סי. נקלעה למצב של חדלות פרעון. ביום 30.5.93 הורה בימ"ש על מינוי רו"ח פורת ז"ל ועו"ד נווה ככונסי נכסים ומנהלים קבועים שלה ושל חברות אחרות בקבוצה, במסגרת תיק הפש"ר לעיל. המשיבה 2 (להלן: "ממש") היא חברה פרטית אשר במסגרת הסדר הנושים בתיק הפש"ר קיבלה על עצמה התחייבויות שונות. בין היתר התחייבה ממש לשכור את הנכס המוקם על המקרקעין ולשלם סכומים שונים למבקש ולנושים נוספים. הבנק טען כי אין מחלוקת שממש לא עמדה בהתחייבויותיה לפי הסדר הנושים, וכי במסגרת בש"א 10610/03 בתיק הפש"ר, נתן בימ"ש זה החלטה אשר משמעותה היא שאי קיום התחייבויות ממש מהווה הפרה של הסדר הנושים. בנסיבות אלה, יש לטענת הבנק לבטל את הסדר הנושים בכל הנוגע לבנק ולנכס נשוא הבקשה. הסדר הנושים אשר נחתם בין חברות שונות בקבוצת אן.די.סי לבין נושי החברות, הסדיר גם את היחסים המשפטיים שבין החברות השונות לממש שהתיימרה לרכוש את פעילות החברות ואת עיקר נכסיהן. בסעיף 2.1 להסדר הנושים נקבע כי ממש תשכור מאת כונסי הנכסים את המקרקעין, כאשר דמי השכירות סוכמו בהסכם השכירות שבין ממש לכונסי הנכסים, הסכם שצורף כנספח ט' להסדר הנושים. בהסדר הנושים נקבע עוד כי מתוך כלל הסכומים אשר תשלם ממש לכונסי הנכסים בגין דמי השכירות של המקרקעין, יעבירו כונסי הנכסים לבנק סך של 1.18 מליון דולר בכל אחת משמונה שנות השכירות הראשונות, סך של 150,000 דולר בכל אחת מהשנים 9 עד 14, וסך של 300,000 דולר בשנת השכירות ה- 15. הבנק טען בבקשה כי כבר מהשנה השלישית חדלה ממש מלעמוד בתשלומים, ומאז תחילת יישום הסדר הנושים ועד היום שולם לבנק על חשבון דמי השכירות, סך של 2,575,000 דולר בלבד. בית המשפט אישר לממש בשנת 2001 להימנע מביצוע התחייבויותיה למשך 9 חודשים ולאחר מכן ל- 3 חודשים נוספים. מועד זה לקיום ההתחייבות הוארך ל- 12 חודשים נוספים עד ליום 27.5.03. ביום 27.5.03 הוגשה בקשה נוספת להארכת המועד לקיום ההתחייבויות בבש"א 10610/03. בקשה זו נדחתה לאחר דיון ארוך שהתקיים בין הצדדים. הבנק חזר וטען כי משמעות ההחלטה היא, בין היתר, שאי תשלום דמי השכירות על ידי ממש מהווה הפרה של הסדר הנושים ושל חוזה השכירות. לאחר פניות שונות של הבנק, וכאשר הפרת הסכם השכירות לא תוקנה, הודיע הבנק לנאמן על ביטול הסדר הנושים ככל שהוא נוגע למבקש ולמקרקעין בירושלים. חובות החברות בקבוצת אן.די.סי כלפי בנק הפועלים ביום הכינוס, 30.5.93, עמדו על סכום של כ- 40 מליון ₪. סכום זה הופיע בתביעת החוב שהגיש הבנק במסגרת הליכי הכינוס. בתקופת הסדר הנושים שולמו סכומים השונים אשר לאחריהם מגיע החוב, בערכי יום הכינוס, לסכום של כ- 11.7 מליון דולר. סעיף 7.4 להסדר הנושים קבע כי אם לא תקיים ממש את הוראות ההסדר, יהיו הנושים אשר נפגעו מאי קיום הוראותיו רשאים לבטלו בכל הנוגע אליהם, ובמקרה כזה תעמוד מלוא יתרת החוב כלפיהם לפרעון מיידי. ממש הפרה, כאמור, את הסדר הנושים והבנק רשאי לבטל אותו בכל הנוגע למקרקעין ולגבות את החוב מתוך מימוש המקרקעין. בהתאם לתנאי אגרת החוב, אשר יצרו את השעבוד על המקרקעין, רשאי הבנק למנות כונס נכסים לשם מימוש השעבוד. החברה איננה נוקטת בפעולות כלשהן לשם גביית התשלום המגיע לבנק מממש ואף איננה פורעת את החובות. אין לחברה כל מקורות חיצוניים לפרוע את החוב, מלבד מימוש המשכתנא. 2. תגובת ממש: במסגרת תגובה זו נאמר כי על החלטת בימ"ש בבש"א 10610/03 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ואף הוגשה בקשה של מר אברהם טאוב, מציע הסדר הנושים ויו"ר מועצת המנהלים של החברות בהסדר, (להלן: "טאוב") להצטרף כמשיב בבקשה הנוכחית. בקשה זו נענתה על ידי בחיוב ותגובתו של טאוב הוגשה לאחר תגובת ממש. בתגובת ממש נאמר כי ממש השקיעה עשרות מליוני דולרים בהסדר הנושים, כאשר שולם בפועל לכלל הנושים סך של כ- 12.5 מליון דולר. סכום דומה הושקע על ידי ממש, לטענתה, בשיקום עסקי החברות שבהסדר. ממש טענה כי הנכס לגביו מתבקש כינוס הנכסים הינו נכס ייעודי מיוחד, אשר נבנה לשמש מרכז מכירה של תכשיטים ויהלומים לתיירות נכנסת לישראל, אולמות תצוגה ומפעלי ייצור. ממש רכשה מהנאמנים את כל תכולת הבניין, לרבות ציוד המכונות והמטלטלין בתמורה של 2 מליון דולר. ממש תינזק ממינוי כונס הנכסים אשר ימכור את הבניין בנזיד עדשים. כל השקעות ממש בתשלומי הסדר הנושים ושיקום עסקיה החברות ירדו לטמיון. התשלומים אשר שולמו לבנק מתחילתו של הסדר הנושים, על חשבון פרעון המשכנתאות בגין הנכס נשוא הבקשה, בסכום של 3.5 מליון דולר, ירדו גם הם לטמיון. מכירת הנכס העיקרי עליו התבססה ממש בעת נכונותה להשקיע בהסדר הנושים, תותיר את ממש כשידיה על ראשה. על פי ההסכמים אשר נכרתו ערב אישורו הסופי של הסדר הנושים, בין חברת תכשיטי כפריס בע"מ, אשר רכשה את השליטה בממש לבין החברות שבהסדר הנושים, רכשה ממש את הזכויות בנכס, כך שבתום תקופת השכירות על פי הסדר הנושים ולאחר הסרת המשכנתאות, אמורה הבעלות בנכס להירשם על שם ממש. הסכמת ממש להשקיע בהסדר הנושים של קבוצת החברות אן.די.סי התבססה על הצעת ההסדר שהוגשה לבימ"ש, כאשר כל הצדדים מסכימים כי אם יהיה משבר בענף התיירות ידחו כל התשלומים. ממש טענה בבקשה כי השקעות כפריס בממש והשקעות ממש במימון הסדר הנושים, בוצעו בהסתמך על הסכם הפשרה ועל יסוד פס"ד אשר קבע כי אם יפרוץ משבר בענף התיירות - ידחו המועדים לקיום החיובים על פי הסדר הנושים. בתגובה תוארו המגעים לקראת הסדר הנושים בשנת 98'. ממש טענה כי מהותה של הסכמת הצדדים להסדר הנושים היתה שבמאזן הסיכונים לוקחות על עצמן המשקיעות את כל ההתחייבויות של תשלומי הסדר הנושים, ואילו הנושים לקחו על עצמם את הסיכון המחושב של עצירת התשלומים במקרה של משבר כללי בתיירות. לממש יגרם נזק בלתי הפיך אם תתקבל בקשת המימוש. בתגובה זו תמך תצהירו של מר פיליפ גרינהולץ, מנכ"ל תכשיטי כפריס (להלן: "גרינהולץ"). בתצהיר נאמר כי על יסוד הסכם הפשרה שנערך לקראת הסדר הנושים ועל יסוד הסדר הנושים, הזרימה כפריס הון ראשוני בסך 2.5 דולר באמצעות ממש לידי הנאמנים, על מנת לבצע את הסדר הנושים. 3. תגובת טאוב: בתגובה זו ציין טאוב כי על החלטת בימ"ש בבש"א 10610/03 הוגש ערעור, אשר סיכוייו להתקבל הינם גבוהים במיוחד. טאוב ציין כי במסגרת הבר"ע אף הוגשה בקשה לצירוף מסמכים לאור ראיות חדשות שנמצאו, שיש בהם כדי לסתור את הממצאים על פיהם הגיע בימ"ש זה למסקנות משפטיות מוטעות בהחלטה שניתנה בבש"א 10610/03. טאוב טען כי הנכס משמש ככלי עיקרי ומקור כספי אשר באמצעותו משתלמים תשלומי הסדר הנושים לכלל הנושים. לכן, על בימ"ש לשקול את הנזק הטוטאלי והבלתי הפיך שייגרם לכל הצדדים בהסדר. טאוב הדגיש כי נכונותה של ממש להשקיע בהסדר הנושים התבססה בעיקר על הנכס בירושלים נשוא הבקשה, וכי ממש אף השקיעה עשרות מליוני דולרים בהסדר הנושים. ממש אף התנתה את השקעתה בהסדר הנושים בדחיית התשלומים כל עוד שורר בארץ משבר כלכלי בענף התיירות. הענות לבקשה תגרום למצב בלתי הפיך ולפגיעה אנושה בממש, כאשר כל חטאה הוא בכך שהאמינה בתום לב להסכמים ופס"ד אשר ניתנו על ידי בימ"ש. מימוש הנכס לא יביא לבנק רווח כלשהו ויגרום נזק ליתר הצדדים בהסדר הנושים. עם חזרת ענף התיירות יוכלו הצדדים להסדר הנושים להמשיך ולקבל את הסכומים אשר נקבעו בהסדר. תגובה זו נתמכה בתצהירו של טאוב, בו נאמר כי כל הפרטים ידועים לו באופן אישי כמי שהציע את הסדר הנושים וניהל את המו"מ. 4. תשובת הבנק לתגובת טאוב: בתשובה נאמר כי תגובתו של טאוב אינה אלא ניסיון נוסף להביא לדיון את המחלוקת שהוכרעה במסגרת בש"א 10610/03. לדברי הבנק, השאלה היחידה העומדת לדיון היא התחרות שבין האינטרסים האישיים והעסקיים של טאוב, בעל מניות בקבוצה שקרסה, לבין זכותו הקניינית של הבנק לממש שיעבוד ספציפי שיצרה אחת החברות לטובתו. לאור קביעת בימ"ש על פיה הפרה ממש במשך שנים את הסדר הנושים, הרי שאין כל רלוונטיות לציפיותיו והערכותיו של טאוב באשר לנכס בירושלים. הסדר הנושים בקשר לנכס זה בוטל כדין ולכן הבנק, כבעל זכות קניינית מכוח היותו נושה מובטח על פי המשכנתא, זכאי לפעול למימושה. הבנק חזר והפנה להוראות סעיף 7.4 להסדר הנושים. הבנק התייחס לתביעה נוספת אשר הגיש טאוב בת.א. 1885/05, בה ביקש סעד הצהרתי לגבי אותה מחלוקת אשר נידונה והוכרעה בבש"א 10610/03. המרצת הפתיחה נמחקה על הסף וזאת על יסוד הנמקת בימ"ש זה במסגרת ההחלטה שניתנה בבש"א 10610/01. על פסק דין זה לא הוגש ערעור, אולם הוגשה תובענה נוספת בת.א. 1885/05 אשר הוגדרה ככתב תובענה לביטול פס"ד. הבנק טען כי גם קיומה של תביעה זו אינה מהווה הצדקה לעיכוב מימוש זכויותיו של הבנק בנכס. הבנק טען עוד כי אין טאוב מוסמך להעלות טענות בשם נושים אחרים. בכל מקרה, ממש עצמה הפרה את הסדר הנושים ולכן בוטל ההסדר כדין לגבי הנכס. הבנק הוסיף וטען כי אין מקום לטענותיו של טאוב על פיהן יממש הבנק את הנכס בשיעור של כ- 15-20 אחוז משוויו. 5. דיון והחלטה: א. ההחלטה בבש"א 10610/06: ההחלטה בבש"א זו ניתנה על ידי ביום 13.4.05 ובה פורטו כל ההליכים הקודמים שבין הצדדים. על מנת להכריע בבקשה שבפניי, יש לחזור על עיקרי הדברים שנקבעו בהחלטה. קבוצת החברות אשר טאוב הינו בעל מניות שלה, אשר הוגדרה על ידי בהחלטה כקבוצת אן.די.סי או הקבוצה, יצרו כאמור שיעבודים קבועים וצפים שונים לטובת הבנקים הנושים המובטחים. חלק מבנקים אלה הגישו בקשה לאכיפת שעבודים על פי אגרות חוב ולמינוי כונסי נכסים. החברות הודו הן בחוב והן בתוקף השעבודים. מסקנה זו עולה במפורש מפסק דינו של כב' השופט לויט מיום 30.5.93, אשר צורפה כנספח ג' לבקשת האכיפה שבפניי. בתחילת פסה"ד נאמר "החברות, מפי בא כוחן, מודות בחוב ובתוקף השעבודים. לפיכך, ניתנים בזה צווים לאכיפת השעבודים המבוקש". בנק הפועלים, שהוא המבקש שבפניי, היה אחד מהבנקים המבקשים. טאוב הגיש בקשה להקפאת הליכים והציע הסדר פשרה בין כל אחת מהחברות לגביהן ניתן צו כינוס, לבין נושיה לסוגיהם השונים. באותה הצעה נאמר כי ממש איתרה משקיע וכי היא תרכוש מכונסי הנכסים את עסקי החברות ומלאי מוצרים וחומרי גלם, ואף תשכור את הנכס נשוא הבקשה שבפניי, אשר שועבד לבנק הפועלים. לאחר מכן התקיימו אסיפות נושים מובטחים. במרץ 98' אשר כב' השופט לויט את הסדר הנושים באופן עקרוני ואישור סופי ניתן על ידי כב' השופטת אלשייך (כתוארה אז) ביום 11.6.98. הסעיף שהיה במחלוקת במסגרת בש"א 10610/03, היה סעיף 7.2 להסדר הנושים המתייחס לדחיית תשלומים בעת משבר בתיירות לתקופה נוספת של 12 חודשים. המבקשות, החברות בקבוצת אן.די.סי טענו כי עד למועד הבקשה שולם סך של כ- 13 מליון דולר במסגרת הסדר הנושים. לכן, אם לא תאושר הבקשה להארכת תוקפו של הסעיף, ייגרם נזק כבד הן למבקשות והן לממש אשר כל השקעותיה ומימון הסדר הנושים ירדו לטמיון. עוד בתגובת בנק הפועלים לאותה בקשה, נאמר כי החברה יצרה שעבוד קבוע לטובת הבנק על הנכס בירושלים ושעבדה גם את ההכנסות מנכס זה. ההסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת הסדר הנושים היה אמור להתבצע לאורך 15 שנה. אולם, כבר מהשנה השלישית חדלה ממש מלקיים את התחייבויותיה על פי ההסדר ושולם סכום של 2.5 מליון דולר בלבד בגין דמי השכירות. בנק הפועלים הודיע לנאמנים כי אם ממש לא תקיים את התחייבויותיה, בכוונת הבנק לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו, לרבות ביטול הסדר הנושים. במהלך הדיון בבש"א 10610/03 התייחס טאוב להסכם פשרה אשר נחתם לפני הסדר הנושים, והעלה טענות שונות באשר להסכמה הנטענת על פיו. בפרק "דיון והחלטה" נקבע על ידי כי אין להסכם הפשרה כל מעמד עצמאי במסגרת הסדר הנושים וכי גם לסעיף 7 להסדר הנושים אין מעמד עצמאי - שכן התייחסות הצדדים לעניין מתן ארכה לביצוע תשלומים, קיבלה ביטוי מפורש וברור במסגרת סעיף 7.2 להסדר הנושים: "משהתייחסו הצדדים באופן חד משמעי לשאלת דחית התשלומים במסגרת סעיף 7.2 להסדר הנושים, לאחר מו"מ שהתקיים ולאחר שהתקבל מכתבו של מר טאוב אשר צויין לעיל, הרי שנוסחו הסופי של סעיף 7.2 הוא המחייב את הצדדים להסדר הנושים והוא בלבד. אין לכן כל מקום לטענת המבקשות או לטענת מר טאוב כי סעיף 7 להסכם הפשרה עומד בפני עצמו, וכי יש ללמוד ממנו על כוונה אחרת השונה מזו העולה במפורש מלשונו של סעיף 7.2 להסדר הנושים". כמו כן, נקבע בהחלטה בבש"א 10610/03 כי מנוסח ההסכם עולה במפורש שהצדדים היו ערים לכך שתיתכן הקצנה במצב התיירות, וקבעו מנגנון של דחיית תשלומים באופן חד פעמי לתקופה של עד 12 חודשים. הבסיס הכלכלי לפרשנות זו נמצא בכך כי הסדר הנושים אמור היה להתבצע במשך 12 שנה. לא סביר כי הצדדים להסדר הנושים היו אמורים לקחת סיכון נוסף, על פיו ידחה ביצוע ההסדר במשך תקופה של 12 חודשים - במועדים בלתי מוגבלים בגין אותו "כוח עליון" אליו התייחסו בסעיף 7.2 להסדר הנושים - שכן פרשנות זו תגרום למעשה להסדר להפוך לנצחי. בסופו של דבר, נדחתה כאמור בקשת החברות לדחיית התשלומים על פי הסדר הנושים. ביום 22.5.05 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו, בשם החברות שבכינוס ובהסדר הנושים, כאשר טאוב מופיע כמשיב לבר"ע. ביום 27.6.05 דחה רשם בית המשפט העליון בקשה לפטור מערובה אשר הוגשה על ידי החברות. נקבע על ידו כי הערבון שנקבע יופקד תוך 15 יום ואם לא יופקד ידחה ההליך ללא התראה נוספת. ביום 24.7.05 נדחתה בקשת רשות הערעור בהעדר הפקדה. על החלטת הרשם מיום 27.6.05 בנוגע להפקדת הערבון הוגש ערעור. ערעור זה נדחה על ידי בית המשפט העליון ביום 1.11.05. בקשה מטעם טאוב לפתוח את ההליכים נדחתה על ידי רשם בית המשפט העליון ביום 30.11.05. לא הוגש ערעור על החלטת מיום 24.7.05, אשר במסגרתה נדחתה הבר"ע על החלטת בבימ"ש זה בבש"א 10610/03. מכל האמור לעיל, הפכה ההחלטה בבש"א 10610/03 להחלטה חלוטה. ב. הוראות סעיף 7.4 להסדר הנושים: סעיף 7.4 להסדר הנושים קבע כלהלן: "למען הסר ספק, מפורש בזה כי אם לא תקיים ממש את הוראות ההסדר במלואו, יהיו הנושים אשר נפגעו מאי קיום הוראות ההסדר, רשאים לבטלו בכל הנוגע אליהם, ובמקרה כזה, תעמוד מלוא יתרת החוב כלפיהם לפרעון מיידי וכל ויתור או מחילה של נושים אלה על פי ההסדר יבוטלו, מבלי לגרוע מהוראות סעיף 7.8 להלן". אין גם כל מחלוקת כי הבנק הוא בעל שעבוד ספציפי על המקרקעין. העתק אגרת החוב בה שעבדה החברה את זכויותיה במקרקעין ואת ההכנסות מהמקרקעין, והעתק אישור מנהל מקרקעי ישראל לרישום משכנתא, צורפו כנספח ב' לבקשה הנוכחית. אין גם מחלוקת כי ממש לא עמדה בהוראות הסדר הנושים ואי ביצוע התשלומים על פיו היווה למעשה את הבסיס לבקשת הדחייה שנידונה בבש"א 10610/03. הבנק פנה בכתב ביום 19.4.05 לנאמן לביצוע הסדר הנושים, לאחר שנדחתה בקשת החברות להארכת מועד ביצוע התחייבויות ממש במסגרת ההחלטה בש"א 10610/03. במכתב זה נאמר כי משמעות ההחלטה היא שאי תשלום דמי השכירות על ידי ממש בקשר לנכס, מהוה הפרה של הסדר הנושים ואף של חוזה השכירות הנספח לחוזה. למרות שמדובר בהפרה יסודית התבקש הנאמן לפנות לממש ולהודיע לה כי אם לא תמלא את התחייבויותיה תוך 7 ימים יאלץ הנאמן, שהוא גם כונס הנכסים של החברה, לפעול באמצעים העומדים לרשותו כולל ביטול חוזה השכירות. כמו כן, הודיע הבנק כי אם לא תעמוד ממש בהתחייבויותיה, ישקול הבנק את ביטול ההסדר ככל שהוא נוגע אליו. מכתב זה צורף כנספח ח' לבקשה. משלא התקבלה תשובה למכתב זה, נשלח מכתב נוסף ביום 9.5.05 בו ביטל הבנק את הסדר הנושים ככל שהוא מתיחס אליו. פעולה זו של ביטול ההסדר עומדת בכל התנאים אשר נקבעו בסעיף 7.4 להסדר הנושים, והבנק רשאי לממש את השעבוד אשר נוצר לטובתו על ידי החברה בגין המקרקעין. ג. קיומו של חוב המובטח בשעבוד: קיומו של חוב כלפי הבנק נקבע כאמור לעיל בפסק דינו של כב' השופט לויט אשר צורף כנספח ג' לבקשה. בסיכומים הועלתה טענה על ידי טאוב, כי הבנק הוא זה שניהל את החברות לפני צו כינוס הנכסים באמצעות נציגו, רו"ח פורת ז"ל, והוא זה שהודה בחובות הנטענים על ידי החברות. טענה זו אינה יכולה להישמע היום לאחר שבמהלך כל השנים שבין 1993 לא הועלתה והחוב עצמו לא היה נתון למעשה במחלוקת. על פי תצהירה של גב' אירית בכר מטעם הבנק (להלן: "בכר"), עולה כי סכום החוב ביום הכינוס עמד ע"ס של כ- 14 מליון דולר, לאחר שחלק מהחוב נפרע על ידי ערבויות החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ. במסגרת התצהיר אף פורטו התשלומים אשר שולמו לבנק בתקופת הסדר הנושים: סכום של 123,155 דולר בגין מכירת עסקי החברות לממש, דמי שכירות בגין הנכס בירושלים וסכומים בגין מימוש נכס בבורסת היהלומים - בסכום כולל של 2.8 מליון דולר. סכום החוב כלפי בנק הפועלים בערכי יום הכינוס, עמד לדברי בכר על סך של כ- 11.7 מליון דולר. עדות זו בדבר קיומו של חוב לא נסתרה בדרך כלשהי בחקירה הנגדית. עדות זו גם אינה נסתרת על ידי טענתו של טאוב כי המשכנתא נפרעה שכן הבנק קיבל סכום של כ- 11 מליון דולר. יש לציין כי טענה זו בדבר פרעון המשכנתא, לא רק שלא נזכרה בתגובתו של טאוב לבקשת האכיפה, אלא שבסעיף 9 נאמר על ידו במפורש כי לבנק לא ייגרם נזק אם יתאזר בסבלנות עד לאחר שתימשך הוצאתו לפועל של הסדר הנושים, והבנק יקבל את יתרת התשלומים המגיעים לו על פי הוראות ההסדר. לגופו של עניין, מסתמכת טענתו של טאוב בסיכומים בדבר פרעון סכום של 11 מליון דולר, על מסמך אשר צורף כנספח ג' לסיכומים מטעם ממש. מסמך זה הינו הוכחת החוב אשר הוגשה על ידי הבנק במסגרת תיק הפש"ר. במסמך זה מצויין סכום של 3.47 מליון דולר, כסכום נוסף ששולם לבנק מעבר לסכום אשר צויין על ידי בכר בתצהירה. כמו כן התקבל כאמור סכום של 2.8 מליון דולר בתקופת הסדר הנושים. גם אם נפחית את הסכום הנוסף מיתרת החוב שצוינה על ידי בכר, עדיין עומד סכום החוב כלפי הבנק ע"ס של כ- 8.25 מליון דולר בערכי מועד הכינוס. ההלכה היא כי מחלוקת באשר לגובה החוב, אין בה כדי למנוע את זכאותו של בעל השעבוד לפעול למימושו של השעבוד. בהקשר זה יש לציין גם את המסמך אשר הוצג במהלך הדיון, מש/1, שהוא מסמך של הבנק מיום 6.8.91. במסגרת מסמך זה, המופנה לחברה, ניתנה הסכמת הבנק ליצירת שעבודים לטובת החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ. הבנק הודיע לחברה כי אין לו התנגדות שהחברה תיצור שעבוד קבוע שני בדרגה על המקרקעין נשוא הבקשה שבפניי. כמו כן, אישר הבנק כי הוא מסכים להגבלת השעבוד הקיים לטובתו בדרגה ראשונה על המקרקעין, לסכום השווה ל- 8 מליון דולר בצירוף ריבית והוצאות. אינני סבורה כי יש מקום לטענת הבנק על פיה יש ספק באותנטיות או בתוקפו של המסמך. עם זאת, מקובלת עלי לחלוטין טענת הבנק כי הסכמה זו ליצירת משכנתא שנייה, תוך הגבלת הסכום שהבנק רשאי לגבות ממימוש המשכנתא, אינה יכולה למנוע את מימוש המשכנתא. יש אכן לראות בהגבלה זו כנוגעת לדרך חלוקת הכספים אשר יתקבלו בעת המימוש. סכום זה של 8 מליון דולר, ללא כל הצמדה או ריבית, גבוה יותר משווי המקרקעין הנטען על ידי טאוב וממש, שציינו בדיון הצעה בסכום של 4.5 מליון דולר בלבד. אינני רואה לכן כל צורך להתייחס למחלוקת שבין ממש, טאוב והבנק, באשר לחישובי הריבית שצורפו לסיכומי הבנק. ד. טענות ממש: ממש לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסדר הנושים במשך מספר שנים, כפי שכבר ציינתי לעיל. מטעם ממש הוגש כאמור תצהירו של גרינהולץ, מנכ"ל תכשיטי כפריס אשר רכשה את השליטה בממש עם אישורו הסופי של הסדר הנושים. תכשיטי כפריס היא זו שהזרימה את ההון הראשוני בסך 2.5 מליון דולר, באמצעות ממש. גרינהולץ אף הצהיר כי על חשבון תשלומי הסדר הנושים, הושקע על ידי כפריס סכום של 12.5 מליון דולר ועוד סכום דומה בשיקום עסקי החברות. גרינהולץ אישר בחקירתו הנגדית כי מבחינת ממש היתה כפריס המקור החיצוני היחיד להשקעת הכספים בהסדר הנושים. מעדותו גם עולה כי לפני כשנתיים העבירה כפריס את כל אחזקותיה בממש לידי טאוב תמורת שקל אחד, וטאוב מחזיק היום באופן בלעדי בחברת ממש. כך עולה גם מעמ' 15 לדוחות קפריס אשר הוצגו כמב/1. גרינהולץ גם אישר כי אין היום כל קשר עסקי בין כפריס, אשר מחזיקה בפועל בנכס בירושלים, לבין טאוב או ממש. מכאן, עולה בבירור כי אותו משקיע חיצוני בהסדר הנושים, לגביו טענו הן ממש והן טאוב כי הוא יפגע ממימוש הנכס, משך את ידו מהשקעתו והעביר את אחזקותיו בממש לידי טאוב במחיר של שקל אחד. עוד עולה כי כיום מפעילה כפריס עסק עצמאי במקרקעין נשוא הבקשה, ללא כל קשר עם טאוב או עם ממש. אין לכן בסיס לטענת ממש כי צד ג' כלשהו, אשר השקיע במימון הסדר הנושים על בסיס קיומו שלא אותו נכס, עשוי להיפגע היום ממימוש השעבוד על המקרקעין. ה. בקשת טאוב בבש"א 4323/07: בקשה זו הוגשה לאחר שהוגשו סיכומי כל הצדדים בתיק. בבקשה התבקש בית משפט לעכב את החלטתו בבקשה הנוכחית, וזאת עד לאחר החלטת בית המשפט העליון בבר"ע 1292/07 אשר הוגשה על ידי המבקש על החלטת בית משפט בבש"א 15559/06. בבש"א 15559/06 הגיש המבקש בקשה להורות על דחיית תשלומים של הסדר הנושים ב- 12 חודשים נוספים, שכן נוצרו לדבריו נסיבות חדשות לאחר שניתנה על ידי ההחלטה 10610/03. בקשה זו נדחתה על ידי ביום 4.1.07. אינני רואה מקום לחזור על כל האמור באותה החלטה, מלבד הקביעה כי אין למעשה באותה בקשה אלא חזרה על הטענות אשר נטענו בבש"א 10610/03, וכי המקום הנכון להעלות את אותן טענות היה במסגרת אותה בר"ע על בש"א 10610/03, אשר נדחתה בסופו של דבר. כמו כן, קבעתי כי אין כל מקום לטענתו של המבקש על פיה יש לראות בעדותה של בכר כנסיבות או עובדות חדשות, המצדיקות פתיחה מחדש של הדיון או ההחלטה אשר ניתנה בבש"א 10610/03. אינני רואה מקום לבקשה הנוכחית, שכן אין הצדקה כי בית משפט לא יתן החלטה כאשר כל החומר הרלוונטי וסיכומי הצדדים מצויים בפניו, ולכן דין הבקשה להדחות. 6. סיכום: התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי יש לקבל את בקשת הבנק למינוי עו"ד עופר שפירא כונס נכסים קבוע על המקרקעין כהגדרתם בבקשה. סמכויותיו: לאכוף את אגרת החוב בכפוף לכל דין ועל פי תנאי אגרת החוב. לא ימומשו נכסים אלא באישור בית המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה. דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 30 יום ולאחר מכן מידי 6 חודשים. המבקש יפקיד התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪. כונס הנכסים יפקיד התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪. ממש וטאוב ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המבקש ובשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. מקרקעיןמינוי כונס נכסיםכינוס נכסים