חיוב אישי של נאמן בהקפאת הליכים

להלן החלטה בנושא חיוב אישי של נאמן בהקפאת הליכים:

החלטה


הבקשה בפניי עניינה בהטלת אחריות אישית על המשיב, רו"ח אילן שגב, שמונה כנאמן בהקפאת הליכים לחברת י' זקן מפעלי בניה בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"החברה" בהתאמה), כך שיחוייב לשלם למבקשת, באופן אישי, התמורה בגין אספקת מוצרי אבן לחברה (בסך כולל של 338,516 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.11.03).

להלן העובדות הצריכות לעניין:

1.     החברה (שכיום נמצאת בהליכי פירוק) עסקה בביצוע עבודות בנייה לפרוייקטים עבור חברות שונות. ביניהן חברת אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ (להלן: "חברת אלי ראובן") ואייל קוטלר, חברה לבניה בע"מ (להלן: "חברת אייל קוטלר").

2.     ביום 20.2.03 ניתן לחברה, לבקשתה, צו זמני להקפאת הליכים.

3.     ביום 25.3.03 מונה המשיב כנאמן החברה לגיבוש הסדר הנושים (כאשר עוד קודם לכן הוא מונה כמומחה מטעם בית המשפט על מנת ליתן דו"ח לעניין מצבה של החברה והאפשרויות העומדות בפניה).

4.     המבקשת, העוסקת באספקת מוצרי אבן שונים, סיפקה לחברה מוצרי בניה, עוד קודם למתן הצו להקפאת הליכים, כאשר ביום מתן הצו (20.2.03) עמד חובה של החברה למבקשת ע"ס 466,378 ₪. ביום 13.4.03, לאחר מתן צו כינוס הנכסים, התקשרו המבקשת והחברה ב"הסכם אספקת אבן", לפיו המבקשת תספק לחברה מוצרי אבן עבור אתרי החברה במודיעין לפי דרישת האחרונה. בהסכם צויינו המחירים המוסכמים עבור כל סוג, וכן תנאי התשלום (שוטף +45).

ההסכם נחתם על ידי המבקשת והנאמן, כאשר תחת חתימתו צוין: "נאמן - אילן שגב, י' זקן מפעלי בניה בע"מ (בהקפאת הליכים)".
בהתאם להסכם זה הזמינה החברה, בחודשים מרץ-נובמבר 2003, מוצרי אבן בסך כולל של 661,007 ₪, שמרבית תמורתם שולמה בהמחאות דחויות. חלקן של ההמחאות - ע"ס 322,491 ₪ - נפרע במועדו. דא עקא, המחאה ע"ס 57,000 ₪, שז"פ חושב על פי ז"פ של המחאות שניתנו לחברה מחברת אייל קוטלר, חוללה, זאת בעקבות חילול ההמחאות שניתנו לחברה על ידי חברת אייל קוטלר. בעקבות כך הודיע הנאמן למבקשת, ביום 17.11.03, כדלקמן:

"לצערנו, עקב העדר כיסוי ועקב ביטולי שיקים של חברת אייל קוטלר בע"מ, נאלצנו לבטל שיקים שיצאו לפקודתכם. בימים הקרובים, לאחר שיעלה בידנו לסכם את ההשפעות הנובעות מכך ובמידה שיהיה באפשרותנו לשלם ולו חלק מהסכום הנקוב בשיק, נודיעכם בהקדם".

5.     מאוחר יותר חוללו המחאות ע"ס 1,400,000 ₪ שניתנו לחברה אף מחברת אלי ראובן, וכתוצאה מכך הוגשה, בתחילת שנת 2004, בקשה לפירוק החברה (על אף שהסדר הנושים שהוצע אושר עוד קודם לכן, ביום 30.10.04). דרישות שהעלתה המבקשת לנאמן, על מנת לקבל תמורת ההמחאה, וכן סכומים נוספים שלשיטתה חבה לה החברה, נענו בשלילה נוכח מצבה של החברה, תוך שצויין על-ידו כי במועד ההתקשרות ידעה המבקשת כי התשלום עבור הסחורה שסיפקה מותנה בתשלומים שישולמו לחברה על ידי צדדים שלישיים.

6.     יצויין, כי ביום 25.5.03 נעתר בית המשפט (כב' הנשיא ו' זיילר) לבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במסגרת ה"פ 2069/03 (להלן: "החלטה מיום 25.5.03"), בה ציין הנאמן כדלקמן:

”1.     מבוקש
א)     בימים הקרובים אנו עתידים לקבל שיקים שמועד פרעונם צפוי בעוד כחודשיים. במקביל, כדי להמשיך בפעילות, עלינו לשלם לספקים ולקבלני משנה בשיקים שמועד פרעונם יהיה זהה למועד התקבלות כדלעיל.
ב)     מבוקש אישור לביצוע התשלומים הדחויים תוך שהם מובטחים כנגד פרעון השיקים שיתקבלו מהלקוחות כאמור.
ג)     במידה שהשיקים שנתקבלו כאמור יחוללו, מבוקש כי החוב לנושים ששולם בשיקים מכנגד, יהיה בדין קדימה.
2.     הסבר
אין בידי החברה מזומנים לתפעול שוטף, למעט האשראי המבוקש בבקשה א' [שעניינה בקשה לקבלת אשראי ע"ס 200,000 ₪ - ח'ב']. במצב דברים רגיל, זוהי פעילות עסקית נורמטיבית, במסגרתה יש לעסק שיקים שהוא עתיד לגבות את תמורתם בזמן פרעונם, ומנגד משלם העסק בשיקים למועדים מקבילים, שפרעונם ימומש מכספי התקבולים הצפויים להפרע.
עם זאת, יש בכך סיכון מסויים במקרה בו השיקים שנתקבלו ואשר משמשים מקור לכיסוי השיקים המשולמים, יהיו ללא כיסוי..." (עמ' 3 לבקשה).
     
דרך פעולה זו. קרי, תשלום בהסתמך על תשלומים העתידים להיפרע ע"י צדדים שלישיים, וקיומה של חובת גילוי מצד הנאמן לספק על כך, היא העומדת בבסיס הבקשה בפניי.

7.     בדיון שקויים ביום 22.9.05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה בראשונה ידון בית המשפט בשאלה המשפטית, שהינה חובת הנאמן להודיע לספק כי התשלומים שישולמו לה בגין החומרים שהיא מספקת הינם מותנים, ואם אמנם כן, האם יש בכך כדי להקים עילה לתביעה אישית כנגד הנאמן. עוד הוסכם כי רק לאחר מכן, ובמידה ויוכרע קיומה של חובה כאמור, תידון השאלה העובדתית. לאמור: האם בפועל היתה למבקשת ידיעה אודות התשלום המותנה (ר' עמ' 7 לפרו'). משכך אפרט טענות הצדדים ככל שהן מתייחסות לגדרי הפלוגתאות המוסכמות:

8.     טוענת המבקשת, כי יש לחייב הנאמן בתשלום החוב כדלעיל מהטעמים הבאים: ראשית, בעת הזמנת הסחורה והתשלום עבורה יצר הנאמן מצג לפיו ”Business as usual“ ולא יידע המבקשת כי התשלום או פירעון השיקים שנמסרו תלוי בעמידה בהתחייבויות צדדים שלישיים. בכך הופרה, לשיטתה, חובת הגילוי המוטלת על צד לחוזה בכלל, ועל נאמן כפקיד בית המשפט - בפרט.

עוד נטען, כי אין בהחלטה מיום 25.5.03 כדי להועיל לנאמן, הן מאחר שהנאמן כלל לא יידע המבקשת בדבר הבקשה שהוגשה ותוצאותיה (ואף בכך חטא, לשיטתה, בהפרת חובת תום הלב), והן מאחר שכל עיקרה של ההחלטה הינו באישור לפעול כמבוקש, אך לא להסתיר מהנושים את אופן הפעולה האמור.

בנוסף נטען על ידי המבקשת, כי הנאמן חב חובת זהירות אישית כלפיה, בין היתר עקב שמו הטוב והגושפנקא הלגיטימית לכאורה שמעמדו נותן להליכי ההקפאה, בבחינת שלוחו של בית המשפט. בלשונה של המבקשת: "כל הרעיון שבבסיס הפעלת מפרק או נאמן בחברה בהקפאת הליכים, מבחינתו של נושה, הוא שמכאן ולהבא אי אפשר ליפול יותר, שמכאן ולהבא כל הרעיון של בעלי חברה שהטעו נושים או הסתירו את מצב החברה כדי להרוויח כסף כבר אינו קיים, שישנו אדם אחראי ואם הוא רוכש ממך - הוא ישלם לך..." (סע' 34 לסיכומי המבקשת). משכך, לטעמה, בהעדר הגילוי כאמור יש לראות משום התרשלות אישית כלפי המבקשת, כאשר פסיקה "שתפטור" את הנאמן מחובו הנטען עשויה להביא לפגיעה במעמד מוסד הקפאת ההליכים, בין היתר מאחר שתיצור חשש בקרב נושים פוטנציאליים מיצירת קשרים עסקיים עם חברות הנמצאות במעמד כזה.

9.     עמדתו של הנאמן, בקליפת אגוז, הינה כי כלל לא היתה מוטלת עליו חובת גילוי בדבר מצבה הכלכלי של החברה, שלא חרג מהמקובל בחברות בנייה המסתמכות על תקבולים עתידיים. מה גם שבפועל לא היה חשש קונקרטי כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה למבקשת. משכך, לשיטתו, וודאי שאין באי גילוי כזה משום עילה להטיל עליו אחריות אישית, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה הטלת אחריות כאמור תיעשה בנסיבות קיצוניות של חריגה ברורה מסמכות או הטעייה ממשית, כאשר במקרה דנן לא התקיימו תנאים אלו. מה גם שדרך הפעולה כאמור קיבלה אישורו של בית המשפט, ולכל היותר ניתן לראות באי גילוי ההחלטה משום טעות בתום לב.

עוד לשיטתו, מכלול פעולותיו, וביניהן החתימה על ההסכם עם המבקשת, נעשו במסגרת מעמדו כאורגן של החברה, כאשר מעולם לא ערב באופן אישי לחובות החברה. משכך, ככל שקיימות למבקשת טענות בגין אי הגילוי, שעיקרן במישור החוזי, עליהן להיות מופנות אל החברה בלבד, כאשר דין שווה אף לטענות הנזיקיות שהועלו (הפרת חובת זהירות אישית), שלמעשה מהוות טענות חוזיות באצטלה נזיקית.

זאת ועוד, במועד החתימה על ההסכם עם המבקשת, טרם התקבלה החלטת בית המשפט שאישרה קבלת אשראי כנגד המחאות מעותדות. אף יידוע לאחר קבלת ההחלטה לא היה מעלה או מוריד, שכן המבקשת כבר החלה באספקת מוצרי אבן לחברה.

עוד טוען הנאמן, כי אין ממש בטענות המבקשת בדבר "הגושפנקא העסקית הבטוחה" שלכאורה הוצגה על ידו, שכן מינויו נעשה זמן קצר לאחר כניסת החברה להקפאת הליכים, וברור כי בפרק זמן שכזה לא היתה החברה יכולה לגייס מקורות מימון ממשיים. זאת ועוד, המבקשת סיפקה סחורה לחברה בפרק הזמן שבין מועד מתן הצו להקפאת הליכים וטרם מינויו של הנאמן, ומכאן שעל אף ש"נכוותה", לשיטתה, מהתנהלותה של החברה, לא היה אף בצו כדי להרתיעהּ מאספקת סחורה כאמור. בנוסף, מעולם לא הוסתרה מהמבקשת עובדת היותה של החברה בהקפאת הליכים, או כל פרט מהותי אחר ביחס לחברה. מאחר שהמבקשת לא טרחה להגיע לאסיפות הנושים בעניינה של החברה ו"טמנה ראשה בחול", אין לה להלין אלא על עצמה כי לא ידעה, אף לשיטתה, על מצבה הכלכלי המדויק של החברה.

10.     עמדת הכנ"ר (שהוגשה באיחור רב ולאחר תזכורות חוזרות ונישנות) הינה, כי בנסיבות המקרה דנן פעל הנאמן במסגרת הסמכות שהוקנתה לו, כי המבקשת היתה יכולה לדעת אודות ההחלטה שעניינה האשראי העתידי, ומשכך, כי אין עילה לתביעה אישית כנגד הנאמן.

     ד י ו ן

11.     תפקידו של נאמן, סמכויותיו והחובות המוטלות עליו, נדונו בהרחבה בהחלטתו של חברי, כב' השופט י' שפירא בבש"א 2833/05, 2059/03 י' זקן מפעלי בניה בע"מ נ' רו"ח אילן שגב (החלטה מיום 5.4.06 ), שם הועלו כנגד הנאמן דנן, טענות זהות במהותן, שעיקרן אי גילוי ההחלטה בדבר ההסתמכות על ההמחאות העתידיות. וכך נאמר בה: "אינני סבור שהמשיב היה אמור להודיע לכל בית עסק שאצלו רכש חומרים או ציוד או שירותים, על כל בקשה שהוא מגיש לבית המשפט. המבקשת היתה ערה לכך שמדובר בנאמן בהקפאת הליכים... והיתה אמורה לעמוד על המשמר. אכן אפשרות שתקלה תגרם נלקחת בחשבון, ומכאן ההכרה בחוב מסוג זה שנגרם כתוצאה מהפעלה גרעונית המאושרת על ידי בית המשפט, כחוב בדין קדימה... התנהלות המשיב, כפי שניתן ללמוד מתוך הדוחות והבקשות שהגיש, לא היתה רשלנית כלל וכלל, אלא מחושבת, תוך שהוא מווסת את הוצאת ההוצאות בזהירות הראויה... גם אילו שיקוליו הכלכליים של המשיב היו מוטעים, ואינני סבור שכך היה במקרה דנן בנסיבות העניין, עדיין לא ניתן לומר שהם הגיעו לכדי רשלנות... מן המקובץ עולה, כי המשיב לא פעל בחוסר תום לב, ואף לא התרשל בתפקידו... הנאמן פעל בנאמנות לתפקידו שהיה מורכב וקשה משך חודשים ארוכים, ובמקום שהיה לו חשש או צורך פנה לבית המשפט, הסביר את המצב, וקיבל הוראות בהתאם. לעומת זאת, המבקשת ידעה היטב שהיא מתקשרת עם גוף בהקפאת הליכים, עמו עבדה קודם להקפאה והיתה ערה לכך שיכול להיות מצב שהחברה שוב תתקל בקשיים..." (סע' 13-14, 20 להחלטה).

דברים אלו יפים ומקובלים עלי. ככלל, אין מוטלת על חברה חובה לגלות פרטים אודות מצב כלכלי קשה, כל עוד שאין חשש קונקרטי וממשי לחדלות פירעון: "השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוונטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת-פירעון. אמנם, גם בהתקיים חשש מעין זה ניתן להקשות אם ועד כמה חייב צד לעיסקה מסחרית לגלות על אודות קיומו לצד האחר. שאלה זו אינה פשוטה, ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם ויובילו בכך לקריסתה הוודאית. הטלתה של חובת גילוי על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת תציב מנהל המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני גזרה שספק אם יוכל לעמוד בה. ואולם גם אם אניח - בלי לפסוק בדבר - כי חובת גילוי כזאת אכן מוטלת על מנהל חברה, למצער בנסיבות שבהן מתקיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים כמו במקרה שלפנינו, הרי שמן המימצאים שקבע בית-המשפט המחוזי אין עולה כלל כי חשש ממשי וקונקרטי כזה אמנם קינן בלב הנתבעים, וממילא אין יסוד לקבוע כי חובת הגילוי - ככל שזו קיימת - אמנם הופרה על-ידיהם" (ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח (4) 693, 700-701, ההדגשות אינן במקור, להלן: "עניין פניגשטיין").

12.     אין חולק כי במקרה דנן ידעה המבקשת כי היא מספקת סחורה לחברה בהקפאת הליכים, על כל המשתמע מכך, כולל האפשרות לקריסתה של החברה בסופו של יום. אמנם, עובדת ניהולה של החברה על ידי נאמן מקימה "חזקת תקינות" כלשהי לפעולותיה, אולם אין בכך כדי ליטול העוקץ ממעמדה כשל חברה בהקפאת הליכים.

האם, בנסיבות אלו, "קינן חשש ממשי וקונקרטי" בלב הנאמן בדבר חדלות הפירעון של החברה בעת שנטל סחורה מהמבקשת והתשלום עבורה?

אינני סבורה כך: התנהלותו של הנאמן, ובכללה מתן ההמחאות נעשתה בהסתמך על המחאות בסדרי גודל משמעותיים: 1.2 ו-1.4 מ' ₪ שהיו בידיו במועד נטילת ההתחייבויות, אך ז"פ היה עתידי. לא היה כאן משום "ידיעה ברורה ומפורשת, כי ההתחייבות לא תקוים, או נסיבות שבהן האורגן עוסק בגלגול אין סופי של כספים במטרה לדחות את הקץ, אולם ללא מוצא מעשי" (ת"א (ירושלים) 3114/01 דלתות חמדיה בע"מ נ' עץ בן אבו, תק-מח 2002(3) 3679, 3685 והאיזכורים המופיעים שם).

מהמקובץ לעיל עולה, כי באי יידוע המבקשת אודות ההסתמכות על אשראי עתידי לא היה משום הפרת חובת הגילוי.

תוצאה זו מקבלת משנה חיזוק נוכח העובדה כי החברה היתה בהקפאת הליכים וכי המבקשת, כנושה, היתה יכולה לגלות בשקידה סבירה אודות מצבה בפועל של החברה, בין היתר על ידי השתתפות באסיפות נושים שקדמו להתקשרות בהסכם ולאספקת הסחורה.

13.     למעלה מן הדרוש יוער, כי אף אם מנסיבות המקרה דנן - ואין הדבר כך - היתה עולה הפרתה של חובת הגילוי, הרי בהפרה כשלעצמה, אין כדי להקים אחריות אישית לנאמן. ככלל, הטלת אחריות אישית תיעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים בהם פעולתו הנטענת של הנאמן נעשתה מתוך זדון, רשלנות רבתי או חריגה מובהקת מסמכות. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ו' אלשייך, כדלקמן:
"...מן הראוי להבהיר באורח חד-משמעי: הטלת ÷ <> או נאמן <> <> הינה צעד חמור ביותר, בעל משמעויות מרחיקות לכת, אשר מקומו לא יכירנו אלא במקרים חריגים וקיצוניים של פעולה בזדון, רשלנות רבתי או חריגה מובהקת מסמכות... על נושים ופרקליטיהם לשקול את הדברים היטב ולנקוט זהירות מרובה, טרם שהם דורשים הטלת אחריות אישית. בשום פנים ואופן, אין לראות בנאמן או בגוף המבטח אותו "כיס עמוק וזמין" אשר ניתן לכל נושה "לנסות את מזלו" ולנסות להפרע ממנו בכל עת בו ההקפאה או הסדר הנושים נכשלים. זאת במיוחד לאור העובדה, כי עצם הגשתן של תביעות כאלו עשויה להסב נזק כבד לבעל התפקיד (כולל לגרום להעלאה ניכרת בכספי פרמיית הביטוח המקצועי שעליו לשלם) - וזאת אף אם, בסופו של יום, נדחית התביעה לחלוטין" (פשר 2061/03, בש"א 2746/06 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' רו"ח יובל קדרון, בתפקידו כנאמן בהסדר נושים של <> משה שניידר <> קבלנית בנתניה בע"מ, החלטה מיום 5.6.06, ההדגשות במקור).

14.     שאלה נוספת הינה, האם באי היידוע כאמור יש משום הפרת חובת זהירות אישית של הנאמן כלפי המבקשת, במידה וישנה. בפסק הדין בע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' יהודית שטיל, פ"ד נא (4) 769, נדונה שאלת התנאים לקיומה של חובת זהירות של נושא משרה בתאגיד כלפי צד שלישי, וכך נאמר בו:

"חובת זהירות אישית של נושא המשרה אינה צומחת מעצם הכהונה בתפקיד.... במקרה שבפנינו, מתעוררת השאלה מתי תקום חובת זהירות של נושא משרה בתאגיד כלפי צד שלישי, במסגרת התקשרות חוזית של התאגיד עם אותו צד שלישי.... די שנעמוד על כך, שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה.. בלי למצות, עשויה להיות בעניין זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בעניין נושא ההתקשרות, שעליה סמך הצד האחר להתקשרות ... חובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו - למשל, כרופא, כעורך-דין או כמתכנן... או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסוים את אמונו ואת ביטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי..." (שם, בעמ' 791-792. ר' גם עניין פניגשטיין בעמ' 702-702 ).

15.     לטענת המבקשת, שמו הטוב של הנאמן, היותו שלוח בית המשפט והעובדה כי ההמחאות נחתמו על ידיו, מקימים חובת זהירות אישית כלפיה. טענה זו אין בידי לקבל. ראשית, עיון בטענות בדבר העילה הנזיקית לכאורה מעלה, כי למעשה עסקינן בעילה חוזית (חוסר תום לב) בכסות נזיקית, ומאחר שהטענות החוזיות נדחו על פניהן, אין מקום לקבלן "בדלת האחורית". שנית, אף לגופו של עניין אין ממש בטענה: אין חולק כי לאורך כל תקופת ההתקשרות עם המבקשת היא ידעה כי מדובר בנאמן של חברה בהקפאת הליכים, על כל המשתמע מכך.

המבקשת לא טענה, ולו בשפה רפה, כי בינה לבין הנאמן התקיימה מערכת יחסים מיוחדת שחרגה מגדר התקשרות רגילה עם נאמן של חברה בהקפאת הליכים, וכי על כך הסתמכה במשלוח הסחורה. מה גם שבפועל, על פי החשבוניות שצירפה המבקשת לבקשה, סופקה סחורה בתאריכים: 2.3.03; 3.3.03; 6.3.03; 19.3.03, קרי - בתקופה לאחר מתן צו ההקפאה ובטרם מונה הנאמן דנן. מכך עולה, כי לא היתה הסתמכות כלשהי, כנטען, על הנאמן ו/או מעמדו כתנאי לאספקת הסחורה.

אף בעובדה כי הנאמן חתם על הסכם ההתקשרות וכן על ההמחאות אין כדי ליצור מעין התחייבות אישית, כטענת המבקשת, נוכח העובדה כי החתימה היתה בכובעו כנאמן והדבר אף נרשם הן על ההמחאות שנמשכו מחשבון מיוחד ע"ש "שגב אילן רו"ח - נאמן י. זקן מפעלי בניה בע"מ", והן לצד החתימה על ההסכם, כדלעיל.

16.     אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות הנאמן בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון