מהי זכות הקיזוז בדיני פשיטת רגל ? הקדמה: ההסדר הנוגע להבראת חברות נמצא כיום בסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שהחליף, כמעט ללא שינוי, את סעיף 233 לפקודת החברות. נפסק, כי ככל שההסדר בסעיף 350 ובתקנות שהותקנו על-פיו אינו מלא, ניתן להשלים את החסרים שבו מתוך דיני הפירוק שבפקודת החברות ובהשראתם (רע"א 292/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ (בניהול מיוחד), פ"ד נה(2) 56 (2000); ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97 (1999); ע"א 6010/99 ששון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נו(1) 385 (2001); ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 761-762 (2002)). עוד נפסק כי: "הטעם להשלמה זו הוא שבין השיקום לפירוק קיים דמיון ניכר. מטרת הליכי השיקום היא להציל מרכוש החברה ככל שניתן, בעיקר עבור הנושים. יש שהליכי שיקום במסגרת פירוק נסתיימו בהבראת החברה." (עניין כספי נ' נס, לעיל, בעמ' 762). זכות הקיזוז בדיני פשיטת רגל: סעיף 353 לפקודת החברות קובע כי "בחברה חדלת פרעון ינהגו על פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידות או מותנות, ולקבלת דיבידנד." וסעיף 74(א) לפקודת פשיטת רגל קובע דין מיוחד לקיזוז בדיני פשיטת רגל, וזו לשונו: "(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי הענין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל. (ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס." בע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(6) 126 (2004) דן בית המשפט העליון בשאלת תחולתו של דין הקיזוז המיוחד הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל על הסדר נושים שנכשל (להבדיל מדין הקיזוז הרגיל, הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). באותו עניין הייתה השופטת נאור מוכנה לאמץ את עמדתה של הערכאה הדיונית, מבלי לפסוק סופית בדבר, כי "כשמושג הסדר נושים, ובמסגרתו מוגשות הוכחות חוב, ניתן להסיק מהתקנות קיומו של 'מועד קובע'. כשמוגשות הוכחות חוב במסגרת הסדר נושים יש הכרח בקביעת 'מועד לגביו יקבע שווי הוכחות החוב' לצורך ההסדר." (שם, בעמ' 133). השופטת נאור הייתה נכונה לאמץ לעניין זה את המועד הקבוע בתקנה 20 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר ), התשס"ב-2002, הקובעת כי: "אם לא קבע בית המשפט אחרת, ישוערכו תביעות החוב לפי ערכן נכון למועד הגשת הבקשה לפשרה או להסדר או למועד הגשת הבקשה להקפאת הליכים, לפי המוקדם מביניהם." השופטת נאור קבעה כי "אני מוכנה להניח כי כאשר מושג הסדר נושים, המועד האמור בתקנה 20 הוא גם המועד הקובע לקיזוז, וכי לעניין זה חל סעיף 74." (שם, בעמ' 134; ראו גם ע"א 292/99 הנ"ל, בעמ' 63). לגבי זכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל נפסק כי "אין זה הכרחי שזמן פירעון החובות נושא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס ['המועד הקובע'] או שסכום החוב יהיה ידוע באותו יום." (ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ, פ"ד נג(4) 8, 17 (1999)). "מקום שאפשר יהיה לערוך חשבון ולבטא את התביעה, בסופו של חשבון, בסכום קצוב, ניתנת זכות הקיזוז" (ע"א 41/68 קופלמן נ' הנאמן בפשיטת רגל של מאיר גרבר, פ"ד כב(2) 19, 21 (1968); ראו גם ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק-שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד מט(3) 458, 462 (1995)). קיזוזפשיטת רגל