התנאים למתן סעד זמני

התנאים למתן סעד זמני נקבעו בהלכה הפסוקה וקובצו בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולפיהם, בבואו לתת סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כלומר, האם התביעה מעלה שאלה רצינית או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.

לעניין זה המבקש אינו נדרש לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי, אלא די להצביע על עילת תביעה ועל ראיות מהימנות לכאורה. כמו כן, במסגרת שיקוליו על בית המשפט לדון במאזן הנוחות ולבחון באם הנזק העלול להיגרם למבקש באם בקשתו תידחה ובסופו של יום תביעתו העיקרית תתקבל, הוא נזק בלתי הפיך ולהעמידו כנגד הנזק העלול להיגרם למשיב ממתן הסעד הזמני המבוקש, באם התביעה העיקירת תדחה.

כן על בית המשפט לבחון באם קיימים שיקולים נוספים המצדיקים את דחיית הבקשה, כגון, שיהוי בהגשתה, שכן, בבסיס נכונות בית המשפט להעניק את הסעד הזמני המבוקש עומדת ההנחה כי קיימת דחיפות בנדון ולא ניתן להמתין עד להכרעה הסופית בתביעה, בעוד כי השיהוי בהגשת הבקשה עומד בסתירה להנחה זו. גם פנייה לבית המשפט למתן סעד זמני בהעדר ניקיון כפיים עלול להביא לדחיית הבקשה, שכן, עסקינן בסעד מן היושר ורק בעל דין הפונה לבית המשפט בידיים נקיות ופורס בפניו את כל המידע הרלוונטי לבקשה, זכאי לקבל סעד זמני.

להלן החלטה בנושא התנאים למתן סעד זמני:

החלטה

מבוא:

1.     זוהי בקשה למתן צו זמני, לפיו תימנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשת בהתאם לפקודת המיסים (גבייה) או לעקל החזרי מס אשר יגיעו לה, באם יגיעו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית אשר הוגשה בד בבד עם הגשת הבקשה.

עובדות המקרה:

2.     חברת בית הבד המודרני לייצור שמן זית טבעי בע"מ עסקה ביבוא ושיווק שמן זית (להלן: "חב' בית הבד המודרני"). ביום 9.8.00 או בסמוך לכך החליטה המשיבה לשנות סיווג שמן זית אשר יבאה חב' בית הבד המודרני משמן מאור לשמן מאכל. מאחר ושיעור המכס עבור שמן מאכל גבוה יתר, נדרשה החברה לשלם הפרשי מכס ומע"מ בסך של 363,145 ש"ח (להלן: "החוב"). חב' בית הבד המודרני פנתה למשיבה בבקשה לביטול החוב, אולם בקשתה נדחתה ובהעדר פנייה לבית המשפט, החוב הפך לסופי וחלוט.

3.     חב' בית הבד המודרני הוקמה ביום 4.12.89 והמנוח מוחמד אגבריה ז"ל היה בעל מניותיה. עם פטירתו בשנת 89 חולקו מניות החברה בין ארבעת בניו, באסם (להלן: "באסם"), מחמוד, אחמד ועבד אלמונעם.

4.     ביום 27.7.94 הוקמה חב' בית הבד באסם בע"מ (להלן: "חב' באסם"), אף כי פעילותה העסקית החלה בשנת 2000. אשתו של באסם, גב' ח'ואלה אגבאריה, הינה הבעלים של חב' באסם ובאסם הוא המנהל שלה.

5.     ביום 24.11.03 הוקמה המבקשת. בהתאם לדו''ח רשם החברות מר סעיד אגברייה, בנו של באסם, הוא הבעלים והמנהל של המבקשת (להלן: "סעיד").

6.     ביום 27.12.06 פנתה המשיבה למבקשת בדרישה לתשלום החוב ואשר במועד הפניה הגיע לסך של 714,084 ש"ח. בפנייתה טענה המשיבה כי חב' בית הבד המודרני, חב' באסם והמבקשת הינן למעשה אישיות משפטית אחת המחליפות את שמן ומספרן באופן פורמלי בלבד על מנת לחמוק מפירעון החוב. מכאן הדרישה.

טענות המבקשת בתמצית:

7.     מהפן העובדתי טענה המבקשת כי עם פטירת אביו של באסם וחלוקת מניותיו בחב' בית הבד המודרני בין ארבעת ילדיו, התגלע ביניהם סכסוך אשר בעקבותיו החליט באסם לפרוש מהעסק ולפעול במסגרת חב' באסם. חב' באסם רכשה מחב' בית הבד המודרני את המלאי בתמורה לסך של 946,346 ש"ח וחלק מהציוד בתמורה לסך של 65,000 ש"ח. בשל חוסר האמון שהיה בין באסם לאחיו, שילמה חב' באסם תמורת המלאי והציוד אשר רכשה מחב' בית הבד המודרני ישירות לספקים של אותה חברה להם היא היתה חייבת כספים. כמו כן, באישור רשויות המס שילמה חב' באסם את המע"מ המתחייב בגין העסקה.

     על מנת לזכות בליווי פיננסי משני מקורות שונים - בנק הפועלים ובנק לאומי - פעלו המבקשת וחב' באסם במקביל, אף כי קיימת הפרדה בין שתי החברות, שכן, המבקשת רכשה ציוד משלה, יש לה לקוחות אחרים מלקוחות חב' באסם וכל אחת מהחברות הנ"ל פועלת בכתובת אחרת.

8.     מהפן המשפטי טענה המבקשת כי המשיבה אינה מוסמכת לבצע בעצמה הרמת מסך ולהיפרע מהמבקשת את החוב של חב' בית הבד המודרני. סמכות זו נתונה לבית המשפט בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ובהתאם לכך היה על המשיבה לפנות לערכאות לקבלת הסעד המבוקש. המבקשת מדגישה את העובדה כי במקרה דנן המשיבה לא פעלה מכח סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, ואשר הוראותיו נקלטו מכוח סעיף 231א' לפקודת המכס (נוסח חדש) גם על חוב בהתאם לאותה פקודה. אותן הוראות מקנות לרשויות המס, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, סמכות לדרוש סילוק חוב של חייב אחד ממשנהו.

     עוד טענה המבקשת כי במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן, באם תידחה הבקשה והמשיבה תנקוט נגדה בהליכים לגביית החוב באמצעות הטלת עיקול על חשבונותיה ועל הכספים המגיעים לה אצל לקוחותיה, הדבר יגרום להתמוטטותה והפסקת פעילותה העסקית, שכן, היא מוכרת שמן זית באשראי ופעילותה תלויה בקבלת תמורתו מלקוחותיה השונים.

טענות המשיבה בתמצית:

9.     לטענת המשיבה, לא היתה כל תכלית כלכלית מהעברת פעילותה של חב' בית הבד המודרני לחב' באסם והדבר נעשה על מנת להתחמק מתשלום חובות. מסקנה זו מתחייבת ממספר נסיבות, כמפורט להלן:

א.     העדר כל הוכחה בדבר תשלום תמורת המלאי והציוד אשר רכשה חב' באסם, כביכול, מחב' בית הבד המודרני (למעט חשבוניות מס אשר הוציאה האחרונה ושאין בה הוכחה לביצוע התשלום בפועל).

ב.     אדישות חב' בית הבד המודרני מדחיית בקשתה על-ידי המשיבה לביטול החוב והימנעה מפנייה לבית המשפט.

ג.     הפסקת פעילותה של חב' בית הבד המודרני מיד לאחר דרישת המשיבה ממנה לתשלום החוב.

ד.     ירידה דרסטית ובלתי מוסברת בהיקף עסקיה של חב' בית הבד המודרני מסך של 1.1-2.4 מיליון ש"ח לחודש במהלך שנת 2000 (עד לחודש 8/00) עד להפסקת פעילותה המוחלטת בחודש אוגוסט 2000.

ה.     בחקירת רואה החשבון של חב' בית הבד המודרני, מר אחמד סעאדה (שהינו גם רו"ח של חב' באסם ושל המבקשת) במשרדי המשיבה הוא מסר כי המלאי של החברה לשנת 2000 נמכר ללקוחותיה במהלך עסקיה השוטפים ולא לחב' באסם, כטענת המבקשת.

     כן טענה המשיבה כי עסקי חב' באסם הועברו למבקשת, שכן, במקביל לגידול המדווח בהיקף עסקיה של המבקשת חלה ירידה בעסקי חב' באסם עד אשר הגיעה לרמת פעילות זניחה. יתירה מכך, רו"ח סעאדה העיד בחקירתו במשרדי המשיבה כי פעילות חב' באסם הועברה למבקשת ללא כל תמורה וגם סעיד, בנו של באסם, העיד באותה חקירה כי על אף היותו בעל המניות והמנהל הרשום של המבקשת, הוא אינו עוסק בניהול החברה אלא עובד בה בתור שכיר בעוד כי אביו באסם מנהל את ענייניה. כן טענה המשיבה כי המבנה בו פעלה חב' באסם הוא אותו מבנה בו פועלת המבקשת, לשתיהן חוג לקוחות וכח אדם משותפים וכל החברות עוסקות באותו תחום- יבוא ושיווק שמן זית- ומנהלן הוא באסם.

10.     המשיבה מודה כי הוראות סעיפים 106 לחוק המע''מ ו-231א' לפקודת המכס אינן חלות במקרה דנן ובהתאם לכך היא לא פעלה מכוחן כנגד המבקשת. יחד עם זאת, לטענת המשיבה היא רשאית מכוח הפסיקה לעשות בעצמה הרמת מסך ולדרוש מהמבקשת תשלום חובותיה של חב' בית הבד המודרני ללא צורך בפנייה מוקדמת לערכאות.

לעניין מאזן הנוחות, טענה המשיבה כי הוא נוטה לטובתה, שכן, המבקשת אינה מפרטת את הנזק העלול להגרם לה מדחיית הבקשה, בעוד כי קבלת הבקשה יגרום נזק כבד למשיבה אשר יהיה עליה להתמודד עם הברחה צפויה נוספת של נכסי המבקשת והדבר יסכל את גביית החוב. כן טענה המשיבה כי המבקשת לא פעלה בניקיון כפיים משנטלה חלק בהברחת נכסים והעברת פעילותה של חב' בית הבד המודרני לחב' באסם וממנה למבקשת עצמה במטרה להתחמק מתשלום החוב.

ד י ו ן:

11.     התנאים למתן סעד זמני נקבעו בהלכה הפסוקה וקובצו בתק' 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולפיהם, בבואו לתת סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כלומר, האם התביעה מעלה שאלה רצינית או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. לעניין זה המבקש אינו נדרש לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי, אלא די להצביע על עילת תביעה ועל ראיות מהימנות לכאורה. כמו כן, במסגרת שיקוליו על בית המשפט לדון במאזן הנוחות ולבחון באם הנזק העלול להיגרם למבקש באם בקשתו תידחה ובסופו של יום תביעתו העיקרית תתקבל, הוא נזק בלתי הפיך ולהעמידו כנגד הנזק העלול להיגרם למשיב ממתן הסעד הזמני המבוקש, באם התביעה העיקירת תדחה. כן על בית המשפט לבחון באם קיימים שיקולים נוספים המצדיקים את דחיית הבקשה, כגון, שיהוי בהגשתה, שכן, בבסיס נכונות בית המשפט להעניק את הסעד הזמני המבוקש עומדת ההנחה כי קיימת דחיפות בנדון ולא ניתן להמתין עד להכרעה הסופית בתביעה, בעוד כי השיהוי בהגשת הבקשה עומד בסתירה להנחה זו. גם פנייה לבית המשפט למתן סעד זמני בהעדר ניקיון כפיים עלול להביא לדחיית הבקשה, שכן, עסקינן בסעד מן היושר ורק בעל דין הפונה לבית המשפט בידיים נקיות ופורס בפניו את כל המידע הרלוונטי לבקשה, זכאי לקבל סעד זמני (ר' ע''א 238/73 שרעבי נ. חמצני פ''ד כח(1) 85).

אדון להלן בקיומם של המבחנים לעיל בנסיבות מקרה דנן.

12.     אקדים ואמר כי המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המשיבה מוסמכת לבצע בעצמה הרמת מסך ולייחס חוב של חייב א', חב' בית הבד המודרני, לחייב ב', המבקשת במקרה דנן, הינה מחלוקת אמיתית המעלה שאלה רצינית ואף טרם הוכרעה בפסיקה.

13.     בסעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ''ט-1999 הסדיר המחוקק סמכות בית המשפט להורות על הרמת מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבעלי מניותיה, כדלקמן:

''6.(א)(1).     בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)     באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)     באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.''

במאמר מוסגר יצויין, כי הוראת החוק לעיל, חלה אך ורק על הרמת המסך החוצץ בין החברה לבעל מניותיה, אולם, עד לתיקון חוק החברות וביטול סעיף 54(ב) שבו, ניתן היה מכוח אותו סעיף לבצע הרמת מסך גם כן בין החברה לבין האורגנים שלה. יחד עם זאת, נראה לי כי אין מניעה ליישם את הוראות סעף 6 לחוק החברות גם כאשר מדובר בהרמת מסך בין חברות שונות כאשר בעלי המניות בה הם בני משפחה אחת והניהול שלהן היה באמצעות אותו אורגן (לעניין זה ר' ה''פ (נצרת) 1081/04 רחמים ובניו שותפות רשומה נ. ר. רחמים ובניו תשתיות בע''מ ואח', תק-מח 2004(4), 4051, סע' 15 לפסק הדין).

14.     סמכות דומה להרמת מסך, אף כי מוגבלת יותר הן מבחינת העילות - העברת נכסים או פעילות ללא תמורה או בתמורה חלקית - והן מבחינת גובה הסכום אותו ניתן להיפרע מאחרים - עד לשווי הנכסים שהועברו ללא תמורה או ההפרש בין שווים האמיתי לבין התמורה החלקית ששולמה בעדם - ניתנה לרשויות המס בסעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, ואשר, כאמור, חל מכוח סעיף 231א' לפקודת המכס גם על חוב בהתאם לאותה פקודה.

כאמור, המשיבה מודה כי היא לא פעלה מכוח אותן הוראות, אלא על פי הדין הכללי בדבר הרמת מסך. יחד עם זאת, להוראות סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף ו-231א' לפקודת המכס, וליתר דיוק למועד חקיקתן, חשיבות למקרה דנן, שכן, חזקה כי המחוקק אינו שופך את מילותיו לריק ובאם על פי המצב המשפטי ערב חקיקת אותן הוראות ממילא רשויות המס היו מוסמכות לבצע בעצמן הרמת מסך ולגבות חובותיו של נישום א' מנישום ב', כטענת המשיבה, נשאלת אם כן השאלה, על שום מה מצא המחוקק לנכון להוסיף אותן לספר החוקים?!!

15.     המשיבה מפנה לפסיקה המקנה לה, לטעמה, סמכויות לבצע בעצמה הרמת מסך מבלי שעינו של בית המשפט בחנה מבעוד מועד אותן טענות וראיות עליהן סמכה. לעניין זה המשיבה מפנה ל-רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד (2) 712, ה"פ 745/03 (שלום-ירושלים) המקומון ירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים וכן בר"ע 2417/05 (מחוזי-ת"א) גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ.

     עיינתי בפסיקה לעיל ולא מצאתי אותה ממין העניין. המחנה המשותף לכל המקרים אשר נדונו בהם, הוא בעובדה כי עסקינן בזוכה אשר נקט בהליכי הוצאה לפועל ובמסגרתם הוטל עיקול על נכסים שלטענת הזוכה הם שייכים לחייב. או אז צדדי ג' טענו לזכויות בנכסים הנ"ל וראש ההוצל"פ דחה את בקשתם ובעקבות זאת פנו אותם צדדים לבית המשפט.

16.     בסעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 נקבע כדלקמן:

"ב.      מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.
ג.     הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על-פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המטלטלין המעוקלים;...".

הנה אם כן, המחוקק העניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לעקל מיטלטלין, אף באם לצדדי ג' טעות לגביהם, וכן הוא הסדיר את דרכי ההתגוננות מפני הפעלת הסמכות על ידי מי שרואה עצמו נפגע מכך.

17.     אמנם נכון, למשיבה תפקיד חיוני בגביית חובותיהם של נישומים ועליה לעמוד על המשמר ולקיים את תפקידיה לתועלת כלל הציבור. יחד עם זאת, המשיבה אינה פועלת בחלל ריק אלא אך ורק מכוח הוראות הדין והסמכויות שניתנו לה במסגרתו. בנסיבות העניין, כאשר המשיבה אינה מצביעה על מקור סמכותה לבצע בעצמה הרמת מסך ולייחס חובותיה של חב' בית הבד המודרני למבקשת, אזי אין מנוס מהמסקנה כי היא פעלה בחוסר סמכות משדרשה מהמבקשת לסלק את חובותיה של חב' בית הבד המודרני.

18.     נשאלת כעת השאלה, שמא המחלוקת בין הצדדים לעניין סמכות המשיבה לבצע בעצמה הרמת מסך הפכה להיות תיאורטית לאחר שטענות הצדדים לגופן, בצירוף ראיות, הונחו בפני בית המשפט והוא יכול כעת להעבירם תחת שבט ביקורתו ולקבוע באם המשיבה פעלה, לגוף העניין, כדין אם לאו.

     לטענת המבקשת, הדרך בה נקטה המשיבה במקרה דנן, תמנע ממנה העלאת טענת התיישנות אותה תהא רשאית להעלות באם תתכבד המשיבה ותגיש נגדה תביעה להרמת מסך.

מבלי להביע עמדה בטענה הנ"ל, אומר כי מעמדה של המבקשת בתור תובעת, כבמקרה דנן, נחות לעומת מעמדה כנתבעת בתביעה אשר תגיש המשיבה נגדה, לכשתוגש, שכן, בהיותה תובעת עליה לפתוח בהבאת ראיותיה ולעמוד בנטל השכנוע והבאת הראייה המוטל על תובע במשפט אזרחי וזאת מכוח העיקרון לפיו, המוציא מחברו עליו הראייה. מנגד, כאשר המשיבה תגיש תביעתה כנגד המבקשת, נטל זה מתהפך ונופל לפתחה של המשיבה. המבקשת זכאית ליהנות מיתרון זה במשפט ולא יעלה על הדעת לשלול אותו ממנה רק מפאת העובדה כי המשיבה החליטה, על דעת עצמה, וללא סמכות שבדין, לבצע בעצמה הרמת מסך ולדרוש ממנה פירעון חובותיה של חברה אחרת.

לעניין זה ראוי להפנות ל-ע"א 8393/00, 8308/00 מ' גולן אנרגיות רוח בע"מ נ' כור מתכת בע"מ פ"ד נז(5) 721, שם הורתה הערכאה הראשונה במסגרת דיון בבקשה לאישור עיקול לבצע הרמת מסך ולחייב את המערערת בתשלום סך של כשני מיליון ש"ח למשיבה וערכאת הערעור הביעה עמדתה כנגד הרמת מסך במסגרת דיונית שלא נועדה לכך.

19.     לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, ממילא מתייתר הצורך לדון בטענות הצדדים לגופן ולבחון באם בנסיבות העניין היה מקום להורות על הרמת מסך ולדרוש מהמבקשת סילוק חובותיה של חב' בית הבד המודרני.

20.     באשר למאזן הנוחות, בחקירתו הנגדית לא נשאל באסם לעניין טענותיו בדבר הנזק הכבד העלול להיגרם למבקשת באם הבקשה תידחה ועל-כן טענות המבקשת לעניין זה לא הופרכו. יתירה מכך, העובדה כי החוב שבמחלוקת הגיע לסכום נכבד של כ- 715,000 ש''ח, מחזקת טענות המבקשת לעניין הנזק הכבד העלול להיגרם לה, עד להתמוטטות עסקיה, באם הבקשה תדחה. מנגד, העובדה כי המשיבה המתינה מספר שנים מיום יצירת החוב שבמחלוקת ועד אשר החלה לפעול לגבייתו, מלמדת כאלף עדים כי גם מבחינתה אין כל דחיפות בעניין.

לא זאת אלא זאת, השיקולים הרלוונטיים למתן סעד זמני - קיום עילת תביעה על סמך ראיות מהימנות לכאורה ומאזן הנוחות - אינם מנותקים האחד ממשנהו אלא יש ביניהם יחסי גומלין. בהתאם לכך, ככול שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, תתמתן הדרישה להצביע על סיכויי התביעה, וההיפך נכון (ר' רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר ואח', פ"ד נו (1), רע''א 10066/04 נ.י. ספאנטק תעשיות בע''מ נ. ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע''מ פ''ד נט(4), 700).

     מאחר ובהתאם לכל האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי למבקשת עילת תביעה וטענות מבוססות היטב כנגד המשיבה, אזי, ובשל יחסי הגומלין בין המבחנים הרלוונטיים למתן הסעד הזמני המבוקש, אין לדקדק עם המבקשת יתר על המידה לעניין מאזן הנוחות.

21.     טענת המשיבה להעדר ניקיון כפיים של המבקשת, אשר, כביכול, פעלה להעברת נכסיה ועסקיה של חב' בית הבד המודרני לחב' באסם וממנה למבקשת, לוקה בחוסר דיוק, שכן, כטענת המשיבה עצמה, חב' בית הבד המודרני הפסיקה את פעילותה בחודש אוגוסט 2000 בעוד כי המבקשת הוקמה כעבור שלוש שנים, ביום 24.11.03. בהתאם לכך לא ניתן לייחס למבקשת אירועים אשר התרחשו טרם הקמתה. מכל מקום, טענה שכזו אינה יכולה לחפות על התנהגות המשיבה אשר, כאמור, פעלה בהעדר סמכות ולהצדיק דחיית הבקשה על מנת לתת גושפנקא לאותה התנהגות.

22.     לסיכום האמור לעיל, ניתן בזאת צו זמני לפיו תמנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשת בהתאם לפקודת המיסים (גבייה) או לעקל החזרי מס אשר יגיעו למבקשת, באם יגיעו, על חשבון החוב נשוא הבקשה. לאור הנימוקים כמפורט לעיל, אסתפק בכתב ההתחייבות אשר הפקידה המבקשת בקופת בית המשפט להבטחת הנזקים העלולים להגרם למשיבה באם התביעה העיקרית תדחה.

     המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור על סעד זמני

  2. התנאים למתן סעד זמני

  3. סעד זמני - סעד עיקרי

  4. בקשה לסעד זמני בערעור

  5. שיקולים במתן סעד זמני

  6. סעד זמני נגד מיקרוסופט

  7. סעד זמני נגד זכיה במכרז

  8. סעד זמני לפני הגשת תביעה

  9. עיון חוזר בהחלטה סעד זמני

  10. סעד זמני למינוי מנהל לחברה

  11. שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני

  12. ראיות לכאורה בבקשת סעד זמני

  13. סעדים זמניים בבית הדין לעבודה

  14. עיון חוזר בהחלטה על סעד זמני

  15. סעד זמני זהה לסעד העיקרי המבוקש

  16. פסילת שופט בגין הכרעה בסעד זמני

  17. סעד זמני בעניין רשימת לקוחות וסוד מסחרי

  18. ההבדל בין סעד זמני בערעור לבין עיכוב ביצוע

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון