האם ניתן להורות על הרמת מסך לפי פקודת הנזיקין ? פקודת הנזיקין פקודת הנזיקין מאפשרת הטלת חבות אישית על נתבע, אשר ביצע עוולה נזיקית. לשם כך יש להוכיח כי הנתבע הוא המעוול בעצמו וכי התקיימו יסודות העוולה לגביו אישית. במקרה של עוולה נזיקית המיוחסת לתאגיד, נשאלת השאלה האם בגלל ההפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה, לבין אישיותו המשפטית של נושא המשרה או בעליה, אין האחרונים נושאים באחריות בגין אותה עוולה? תמיד אורגן של תאגיד הוא אשר מבצע את הפעולה הפיזית בשמו של התאגיד. שתי גישות מנוגדות אחת לשניה פותחו בפסיקה: על פי מודל חסינות האורגן, האחריות היא של התאגיד בלבד, כל עוד פעולת האורגן נעשתה בהתאם למטרות התאגיד. במקרה זה האורגן מקבל חסינות מלאה ולא נוטל עליו אחריות אישית. יוצא מן הכלל הוא מקרה בו פועל האורגן לקיום מטרותיו הפרטיות, שאז לא יזכה להגנה זו. מודל האחריות האישית מציג גישה נוגדת, לפיה גם אם ניתן לייחס את מעשה הנזיקין לתאגיד, הרי שהמעוול אינו פטור מחבות אישית, במקביל. גישה זו מייצגת את ההלכה הנהוגה בפסיקה, כדבריו של כב' הנשיא שמגר: בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח(1), 415, 427: "כפי שאחריותו של התאגיד אינה מותנית באחריותו של האורגן, כך גם אחריותו של התאגיד אינה שוללת את אחריות האורגן". בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661 אשר עסק בגניבת עין ובהפרת פטנט רשום, בתחום מערכות הגנה לרכב, דחה בית המשפט העליון, את גישת חסינות האורגן וקבע כי מודל האחריות האישית מאזן בין הרצון לאפשר לקיחת סיכונים עסקיים, לבין הצורך למנוע ניצול לרעה של פעילות במסגרת התאגידית. מודל האחריות האישית עולה בקנה אחד עם ההלכה הנהוגה מתחום הרמת המסך. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע , לא די בכך שהתובע יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. עליו להוכיח בנוסף לכך שהנתבע הוא אשר ביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בה. (ראה גם ע"א 139/76, ש' אופיר ואח' נ. לוי ואח', פ"ד לא(3) 33-34 ,29 (הסגת גבול); ע"א 230/80, פנידר חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ. קסטרו, פ"ד לה(2) 723 ,713 (מצג שווא רשלני)). כשמדובר בהרמת מסך התאגיד נטענת חדשות לבקרים הטענה כי האורגן ביצע עוולה של תרמית כמשמעותה בפקודת הנזיקין. עוולת התרמית מוגדרת בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: 56. תרמית "תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". בפסיקה נקבע כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי: "אך טבעי הוא, שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 125/89, רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4),441, 448-449. הרמת מסךנזיקין