הוכחת חדלות פרעון חברה

את חדלות פרעונה של חברה, המהווה אחת מארבע העילות לפירוקה של חברה על ידי בית משפט, ניתן להוכיח בצורה ישירה על ידי הבאת ראיות בדבר היעדר יכולת החברה לעמוד בדרישות שוטפות של פירעון חובותיה, או בצורה עקיפה באמצעות שימוש בחזקות לפיהן חברה שלא פרעה דרישת תשלום שהוגשה לה, או לא קיימה פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה - רואים אותה כחדלת פרעון. ר' סעיפים 257-258 לפקודת החברות וכן ע"א 485/89 קו נקודה בע"מ נ' B.V. Briefhounder en Papierwarenfabriek, פ"ד מו(1) 265, 269 (1991).

להלן פסק דין בנושא הוכחת חדלות פרעון חברה:

פסק דין

לצערי התעכב מתן פסק-הדין.

1.     זוהי בקשה מיום 28.9.05 שהגישו המבקשים 2-1 נגד שוודיה חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן - החברה), ובה הם עותרים לפירוק החברה בגין העילות הקבועות בסעיף 257 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות) של חדלות פרעון, טעמי צדק ויושר והפסקת עסקים. החברה מתנגדת לבקשה, והגישה את התנגדותה ביום 27.12.05 (בש"א 18137/05).

2.     בתאריך 24.11.05 ביקשה המבקשת 3 - אטיאס פרוכטר ושות' חברת עורכי דין - להצטרף לבקשת הפירוק כנושה. לעניינה של מבקשת זו אדרש בהמשך.

3.     ביום 2.1.06 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו הותר למבקשים 2-1 להגיש תשובה להתנגדות החברה, תשובה שהוגשה מטעמם ביום 5.1.06. אף שהדבר לא הותר להם, הגישו המבקשים 2-1 והחברה תשובות ותגובות לתשובות שהגיש כל צד. באופן זה הוגשה על ידי החברה תשובה ביום 11.1.06; המבקשים 2-1 הגישו תשובה ביום 18.1.06 (בש"א 1231/06); החברה הגישה אחר כך תשובה ביום 12.2.06; ולבסוף הגישו המבקשים 2-1 הודעות מטעמם ב- 19.2.06 וב- 11.6.06 גבי הדיון המתקיים בימים אלה בה"פ 253/05 (מחוזי חי') בה ביקשה החברה לכפות רישום בית משותף על המבקשים 2-1.

הרקע העובדתי
4.     הרקע להגשת בקשת הפירוק הינו סכסוך המתנהל זה מספר שנים בין החברה לבין המבקשים 2-1 בקשר להסכם קומבינציה שנכרת ביניהם ביום 10.1.91 (להלן - הסכם הקומבינציה). מכיוון שהמבקש 2 הינו פסול-דין (אפוטרופסיו הם אחותו - המבקשת 1, וכן אשת בן דודו - אילנה זילר), נדרש אישור בית המשפט להסכם הקומבינציה, ואישור כזה אכן ניתן בשנת 1992. בהסכם הקומבינציה התחייבו המבקשים 2-1 להעביר לחברה זכויות חכירה במקרקעין בקרית ביאליק (להלן - המקרקעין) וזאת כנגד שתי דירות שתקצה להם החברה בבניין מגורים שייבנה על ידה על המקרקעין. בנוסף להקצאת הדירות, היתה אמורה החברה לשלם גם את מס השבח החל על המבקשים ולכן נרשם שתפקיד סך 40,000$ בידיו הנאמנות של עו"ד הדס, בא-כוחה דאז של החברה, תוך 45 ימים מיום אישור העיסקה ע"י ביהמ"ש (סעיפים 2 ו- 16 להסכם הקומבינציה). כן נקבע בהסכם הקומבינציה כי החברה תישא בכל ההוצאות הקשורות לעסקה, לרבות תשלום המיסים השונים שיחולו. פרט לבנין המגורים, סוכם כי החברה תבנה שטחים מסחריים על המקרקעין, וזו אכן הקימה עליהם גם בנין מסחרי בנוסף לבנין דירות המגורים. יצויין כי בניית הבניינים נסתיימה זה מכבר, והדירות נמסרו לחזקת המבקשים 2-1. בהסכם הקומבינציה נקבעו הוראות באשר לשטחים מהרכוש המשותף אשר יוצמדו לדירות המבקשים 2-1. עוד הוסכם כי על החברה לרשום את הבית כבית משותף. המבקשים 2-1 חתמו על יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את עו"ד הדס להעביר את הזכויות במקרקעין לחברה בכפוף למילוי התחייבויות החברה על פי הסכם הקומבינציה.

5.     במהלך ביצוע הסכם הקומבינציה, נתגלע סכסוך בין החברה לבין המבקשים 2-1, שהוביל לביטול הסכם הקומבינציה על ידי המבקשים 2-1 וזאת לאור טענותיהם בדבר הפרתו על ידי החברה. בפסק דין שניתן בסיומו של הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים בבית משפט זה (תא 643/96 מפי השופטת חפרי-וינוגרדוב, ניתן ביום 5.10.00) נקבע כי על אף שהחברה הפרה את הסכם הקומבינציה במספר עניינים (בין השאר בכך שמסרה למבקשים 2-1 דירות ששטחן קטן מהשטח עליו סוכם בהסכם), אין הצדקה לביטולו, ועל כן הסכם הקומבינציה תקף. עוד נקבע שם כי מי שניהל בשם המבקשים 2-1 את המגעים עם החברה בקשר להסכם הקומבינציה, היה בן דודם של המבקשים 2-1, השופט (בדימוס) ורדימוס זילר, וזאת במסגרת מאמציו לדאוג למבקש 2 שהינו פסול-דין.
בדיון ביום 2.1.06 ציינתי בפני הצדדים את דבר היכרותי וידידותי עם השופט (בדימוס) זילר ורעייתו, והצדדים לא ראו בכך מניעה להמשך הדיון.

6.     המצב כיום הינו שעל אף שבניית הבניינים הסתיימה זה מכבר, ועל אף שהחברה מכרה זכויות בבניינים אלו לרוכשים שונים, טרם נרשם הבית המשותף. נראה שהמחלוקת העיקרית בין החברה והמבקשים 2-1 נסבה על חלק הרכוש המשותף - לרבות זה שבשטח המסחרי - שיוצמד לדירות המבקשים 2-1. על פי המבקשים 2-1, התשריטים שהכינה החברה לצורך רישום הבתים כבית משותף, אינם משקפים את המוסכם בהסכם הקומבינציה, ויש בהם ניסיון של החברה להצמיד לעצמה שטחים מהרכוש המשותף שאינם שלה. על פי החברה, רצונם של המבקשים 2-1 הינו לנכס לעצמם את זכויות החברה.

טענות הצדדים
7.     המבקשים 2-1 מבססים את בקשת הפירוק על שלש עילות חילופיות הקבועות בסעיף 257 לפקודת החברות: חדלות פרעון החברה; טעמי צדק ויושר; והפסקת עסקי החברה למשך שנה.

8.     נטען כי החברה לא הפקידה סך שווה ערך ל- 40,000 דולר אצל בא-כוחה לשעבר, כפי שהתחייבה לעשות בהסכם הקומבינציה. החברה לא שילמה מס רכוש ומס שבח בסך נומינלי של מעל ל- 230,000 ₪ שהיה עליה לשלם על פי הסכם הקומבינציה. המבקשים 2-1 נאלצו לשלם הסכומים האמורים במקומה של החברה לאחר שנדרשו לעשות כן על ידי רשויות המס. עוד נטען כי החברה לא שילמה שכר ראוי של 10,000 דולר בגין החזקת שטחים בנויים במקרקעין שהיתה צריכה להעביר לחזקת המבקשים 2-1, וכן לא שילמה הוצאות בסך 5,000 ₪ שנפסקו לטובת המבקשים 2-1 בהליך משפטי שהתנהל בבית המשפט העליון. המבקשים 2-1 שלחו לחברה דרישת תשלום ביום 15.4.05 בגין חיובים כספיים אלה, והחברה לא פרעה את חובה.

9.     על פי המבקשים 2-1, גם טעמי צדק ויושר מצדיקים את פירוק החברה שכן זו הפרה את הסכם הקומבינציה בסרבה לשלם את המסים; מחקה הערת אזהרה שנרשמה לטובתה על המקרקעין במטרה להתחמק מנושיה; ניסתה לקבל לידה שלא כדין את ייפוי-הכח שעשו המבקשים 2-1 על אף שלא קיימה את חלקה בהסכם הקומבינציה; ומסרבת להכין תשריט לרישום המבנים על המקרקעין כבית משותף שישקף את זכויות המבקשים 2-1 ברכוש המשותף על פי הסכם הקומבינציה. בנוסף, טוענים המבקשים כי על סמך מידע שהגיע אליהם מאנשים ומגופים הבקיאים בנעשה, הפסיקה החברה את עסקיה מעל לשנה.

10.     החברה מתנגדת לבקשת הפירוק. טענה מקדמית בפיה, והיא כי מכיוון שהמבקש 2 הינו פסול דין נדרש אישור בית משפט להגשת בקשת הפירוק, ומשלא הוגש אישור כזה דין הבקשה להידחות על הסף.
לגופו של ענין, טוענת החברה כי הסכסוך בין הצדדים מקומו להתברר בערכאה שיפוטית מתאימה ולא במסגרת בקשת פירוק, שכן קיימת מחלוקת עובדתית באשר להתקיימות עילות הפירוק ובאשר לחובות המיוחסים לה. לטענת חברה, בקשת הפירוק הוגשה על מנת להפעיל עליה לחץ טקטי, ומשכך אין להיעתר לה.

11.     באשר לטענת חדלות הפרעון הנטענת כלפיה, משיבה החברה כי היא חולקת על החובות שמייחסים לה המבקשים 2-1. בנוגע לסך של 40,000 דולר שהיה עליה להפקיד בנאמנות אצל עו"ד הדס, טוענת החברה כי סכום זה נועד אך ורק לתשלום מס השבח, ואינו מהווה חלק מהתמורה. על פי שומה עצמית שהכין עו"ד הדס, לא היה חיוב במס שבח, ולכן ראתה עצמה החברה משוחררת מתשלום הסכום והודיעה על כך בזמנו למבקשים 2-1. המבקשים 2-1 לא עמדו על הפקדת הסכום והמשיכו ביחסיהם עם החברה, והחברה הסתמכה על כך. לאחר ששלטונות המס קבעו כי יש חיוב במס שבח, לא דרשו המבקשים 2-1 מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס. נטען כי דרישתם של מבקשים 2-1 מהווה ניסיון להגדיל את התמורה על פי הסכם הקומבינציה. החברה חולקת על זכותם של המבקשים לקבלת הסכומים ששולמו לרשויות המס גם מהטעם שהמבקשים 2-1 ויתרו על האפשרות לה?יג על שומת המס ובכך הזיקו לחברה. לגבי הסכום של 10,000 דולר בגין שכר ראוי עבור שטחים בנויים המוחזקים אצל החברה - גם עליו חולקת החברה ובפרט על חישוב השטחים שנעשה על ידי המבקשים 2-1 כבסיס לדרישה. לבסוף, באשר לסכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט, טוענת החברה שסכום זה שולם למבקשים 2-1 עם קבלת דרישתם והחברה אף היתה נכונה - וציינה זאת במכתב למבקשים 2-1 - לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית. באשר לטענה כי יש לפרקה מטעמי צדק ויושר, טוענת החברה כי המבקשים 2-1 לא תמכו טענתם זו בראיות; החברה נכונה להמשיך ולקיים את הסכם הקומבינציה; והמבקשים 2-1 הם שמונעים התקדמות כלשהי להשלמת רישום הזכויות. מכיוון שהחברה הינה חברה קבלנית, הנסיבות הן כאלה שלעתים נמנעת ממנה היכולת לפעול ואין הדבר מהווה עילה לפירוקה.

עניינה של המבקשת 3
12.     בתאריך 24.11.05 ביקשה המבקשת 3 - אטיאס פרוכטר ושות' חברת עורכי דין - להצטרף לבקשת הפירוק כנושה של החברה (בש"א 16267/05), ובו ביום נעתרתי לבקשה והוריתי על צירופה כמבקשת. המבקשת 3 עותרת כי החברה תפורק בעילה של חדלות פרעון. נטען כי המבקשת 3 סיפקה לחברה שירותים משפטיים במהלך השנים 1994-2001, וכי בגין שירותים אלו, עבורם חויבה החברה לפי שעות, חבה לה החברה סך של מעל 700,000 ש"ח. לטענת המבקשת 3, חלקו של חוב זה אינו שנוי במחלוקת שכן בחודש נובמבר 1999 מסרה החברה למבקשת 3 תשע-עשרה המחאות לא-סחירות של החברה, שנעשו לפקודת המבקשת 3, בסך כולל של 351,000 ₪ וזאת לצורך פרעון חלק מחובותיה למבקשת 3. המבקשת 3 לא הציגה המחאות אלו לפרעון לבנק, מכיוון שהחברה ביקשה שלא תעשה כך עקב העובדה שלהמחאות לא היה כיסוי מספיק. בגין חובה של החברה למבקשת 3, הגישה המבקשת 3 תביעה כספית נגד החברה ובירורה של זו טרם הסתיים. על אף דרישות שהפנתה המבקשת 3 לחברה, לא נפרע חוב זה, ומשכך טוענת המבקשת 3 יש להסיק על חדלות פרעונה של החברה.

13.     ביום 5.1.06 הגישה המבקשת 3 בקשה נוספת (בש"א 537/06) בה עתרה כי יתאפשר לה להחליף את המבקשים 2-1 במידה ותידחה בקשתם, באופן שהמבקשת 3 תוכל להמשיך לנהל את בקשת הפירוק בהתאם להוראת תקנה 10 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987 (להלן - תקנות הפירוק).

14.     בתשובה שהגישה החברה ביום 12.1.06, מתנגדת היא לבקשתה של המבקשת 3 להחליף את המבקשים 2-1 שכן אלה לא ביטלו או זנחו את בקשתם, ומשכך לא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 10 לתקנות הפירוק. עוד טוענת החברה כי מכיוון שבינה לבין המבקשת 3 מתנהל הליך משפטי שטרם הוכרע באשר לחובות שכר הטרחה המיוחסים לחברה על ידי המבקשת 3, אין המבקשת 3 יכולה להקרא "נושה" ומשכך אין לה מעמד בבקשת הפירוק. לגופו של ענין, באשר לחוב המיוחס לה על ידי המבקשת 3, טוענת החברה כי אין בהמחאות שמסרה למבקשת 3 ולא כלום, שכן המחאות אלו לא הוצגו לפרעון תוך חצי שנה כנדרש בפקודת השטרות. החברה חולקת על החוב המיוחס לה וטוענת כי הוסכם על חיוב בשכר טרחה לפי תעריף גלובלי ולא לפי שעות וכי המבקשת 3 לא השלימה את הטיפול בתיקים השונים בהם ייצגה את החברה. על פי החברה, אין מקומו של עניין חוב שכר הטרחה להתברר בבית משפט דפירוק.
במענה לטענה זו, משיבה המבקשת 3 כי נאלצה להפסיק את הטיפול בתיקי החברה דווקא משום שלא שולם לה שכר הטרחה, וכי החברה חייבת לשלם שכר טרחה גם בגין הטיפול עד הפסקת הייצוג על ידי המבקשת 3.

דיון והכרעה
15.     דין בקשות הפירוק שהוגשו על ידי המבקשים 2-1 והמבקשת 3 - להתקבל.

16.     אין לקבל את טענתה המקדמית של החברה לפיה דין בקשת הפירוק של המבקשים 2-1 להידחות על הסף משום היעדר אישור בית המשפט המוסמך להגשת הבקשה על ידי המבקש 2 שהינו פסול-דין. בענין זה מקובלת עלי טענת המבקשים 2-1 לפיה סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן - חוק הכשרות המשפטית) אינו מחייב את נציגיו של המבקש 2 לקבל אישור מבית משפט כתנאי להגשת בקשת הפירוק בשם המבקש 2. במידה ונציגיו של המבקש 2 מוגבלים בהגשת בקשה מהסוג דנן, הרי יש למצוא הגבלה זו במקום אחר, כגון בצו המינוי שלהם כאפוטרופסים של המבקש 2, והחברה לא הביאה על כך ראיה כלשהי. ר' סעיף 47(6) לחוק הכשרות המשפטית וכן סימן ג' לפרק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. גם אם היתה מתקבלת טענת החברה לא היה הדבר מועיל לה, שכן הבקשה הוגשה גם על ידי המבקשת 1 (שלא נטען לגביה שהינה פסולת-דין) ומשכך קבלת טענת החברה היתה מובילה לכל היותר למחיקת המבקש 2 מהבקשה, אך לא לדחית הבקשה על הסף.

17.     את חדלות פרעונה של חברה, המהווה אחת מארבע העילות לפירוקה של חברה על ידי בית משפט, ניתן להוכיח בצורה ישירה על ידי הבאת ראיות בדבר היעדר יכולת החברה לעמוד בדרישות שוטפות של פירעון חובותיה, או בצורה עקיפה באמצעות שימוש בחזקות לפיהן חברה שלא פרעה דרישת תשלום שהוגשה לה, או לא קיימה פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה - רואים אותה כחדלת פרעון. ר' סעיפים 257-258 לפקודת החברות וכן ע"א 485/89 קו נקודה בע"מ נ' B.V. Briefhounder en Papierwarenfabriek, פ"ד מו(1) 265, 269 (1991).

18.     המבקשים 2-1 הצליחו להראות כי טענת החברה לפיה אינה חייבת את הסך 40,000$ כחלק מהתמורה החוזית או שאינה חייבת להחזיר למשיבים את הכספים ששילמו בגין דרישות המס השונות, אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות הסכם הקומבינציה, ובכל מקרה, הכף נוטה לפרשנות הנטענת ע"י המבקשים. כבר בפסק דינה של השופטת חפרי-וינוגרדוב בתא 643/96 נקבע (בסעיף 33 לפסק הדין) כי אי תשלום 40,000$ על ידי החברה מהווה הפרה של הסכם הקומבינציה.

19.     על החברה היה להפקיד לפני שנים וסמוך לחתימת הסכם הקומבינתיה סך של 40,000$ אצל עו"ד הדס להבטחת תשלום מס שבח שיחול על העיסקה בינה לבין המבקשים 2-1. היה עליה לשאת גם בכל המסים וההוצאות שיחולו כתוצאה מעסקת הקומבינציה, לרבות מסים שיוטלו על המבקשים 2-1. חיובים אלו של החברה עולים בצורה מפורשת מהוראות הסכם הקומבינציה. כך, במבוא להסכם הקומבינציה, מציינים הצדדים את הרציונל להטלת חיובים אלו על החברה:

"הואיל ומצבם הכספי של המוכרים [הם המבקשים 2-1 - ב.ג.] אינו מאפשר להם להשקיע כספים כלשהם בבניה על חלקת המוכר ובכל הקשור לעסקה נשוא הסכם זה."

בסעיף 4 להסכם הקומבינציה נקבע כי:

"כל ההוצאות מכל מין וסוג הקשורות כרוכות או נלוות לעיסקה נשוא הסכם זה או לבניה שתיעשה על המגרש תהיינה על הקונה [היא החברה - ב.ג.] ..."

בהתייחסם לענין תשלום מס השבח על ידי החברה, קבעו הצדדים בסעיף 2 להסכם הקומבינציה כי:
"בתמורה למכירת הזכויות... יבנה הקונה על חלקת המוכרים שתי דירות... וכן ישלם... סך של 40,000 דולר... כמפורט להלן בסעיף 16 בהסכם זה."

בהמשכו של הסכם הקומבינציה, בסעיף 16, נקבע הסדר מפורט במסגרתו היה על החברה להפקיד בידי עו"ד הדס, כנאמן, את הסך של 40,000$ וזאת כדי שישמשו לתשלום מס השבח. אף כי נקבעה שם הוראה בדבר החזרים שיוחזרו לחברה מהסך 40,000$ במקרה והשומה הסופית הכוללת של מס שבח תהיה קטנה מהסכום הכולל של מה שנקבע בין הצדדים בסעיף 2 של הסכם הקומבינציה, מצאו לנכון הצדדים להבהיר בסעיף 16ג להסכם הקומבינציה כי:

"בשום מקרה לא יממנו ולא ישלמו המוכרים מכיסם הם את מס השבח שיוטל על עניין כלשהו הקשור או הנובע מהסכם זה."

20.     בהתנגדותה, לא חולקת החברה על כך שחיובים אלו הוטלו עליה במסגרת הסכם הקומבינציה. החברה גם לא הכחישה את טענת המבקשים 2-1 כי שילמו ביוני 1998 סך 155,574 ₪ על חשבון מס שבח מקרקעין, ו- 58,232 ₪ על חשבון מס רכוש ועוד 20,000 ₪ בשלהי 2005. כספים אלה אמורים היו להיות משולמים ע"י החברה. הטעמים שמעלה החברה לכך שלא עמדה בחיובים כספיים אלו מתמקדים בנסיבות שונות שהתרחשו לאחר חתימת הסכם הקומבינציה: הסתמכותה על השומה העצמית שהכין בזמנו עו"ד הדס; העובדה שהמבקשים 2-1 לא דרשו מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס; וכן ויתורם של המבקשים 2-1 על ה?גה על שומת המס שנקבעה. טעמיה אלה של החברה אינם טעמים של ממש, ויש לדחותם. באשר לטענת ההסתמכות על השומה העצמית, אמנם בא-כוחה דאז של החברה, עו"ד הדס, סבר שהעיסקה אינה חייבת במס שבח משום שמדובר בפטור בגין שתי דירות יחיד על החלקה, כמתואר במכתב החברה (נספח ה' להתנגדות), אך בשנת 1995 הגיע עו"ד הדס להסכמה עם רשויות המס שמס השבח יעמוד על 132,340 ₪ - והחברה היתה צד להסכמה זו (נספח ז' להתנגדות). משכך אין לדבר כלל על הסתמכות החברה על השומה העצמית הנ"ל. גם הטענה לפיה המבקשים 2-1 לא דרשו מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס אין לה על מה שתסמוך: על פי הסכם הקומבינציה היה על החברה לשלם את המיסים השונים גם מבלי שתקדם לכך דרישה כלשהי מהמבקשים 2-1. טענתם של המבקשים 2-1 לפיה שילמו את המסים לרשויות המס רק כאשר לא נותרה להם כל ברירה ומכיוון שהחברה סרבה לשלם המסים בעצמה, נראית הגיונית בשים לב לכך שחובת תשלום המסים לא הוטלה בהסכם הקומבינציה על המבקשים 2-1, והחברה לא הצביעה על מניע שיסביר מדוע התנדבו המבקשים 2-1 לשלם את המסים. משכך יש להסיק כי המבקשים 2-1 שילמו את המסים רק מחוסר ברירה עקב דרישת רשויות המס ולאחר שהחברה סרבה לעשות זאת. באשר לטענה שעניינה מחדלם, כביכול, של המבקשים 2-1 להשיג על שומת המס שנקבעה - גם כאן לא הצביעה החברה על הוראה כלשהי בהסכם הקומבינציה מכוחה היה על המבקשים 2-1 לדאוג לענין ההשגה. יש לזכור כי בהתאם להוראות ההסכם, תשלום המסים היה באחריות החברה, ומשכך אם חפצה להשיג על שומת מס כלשהי היה עליה לפעול בענין זה בעצמה.

21.      מבין טענותיהם השונות של המבקשים 2-1 בדבר פירוק מטעמי צדק ויושר, נראית לי הטענה הנוגעת למחדל אי רישום הבית המשותף על ידי החברה בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה. לחברה שמורה, כמובן, הזכות לחלוק על גישת המבקשים 2-1 באשר לפירושו הנכון של הסכם הקומבינציה בכל הקשור להצמדת שטחים מהרכוש המשותף, אולם משראתה כי המחלוקת בין הצדדים מונעת את הרישום, היה עליה ליזום ולהביא ענין זה להכרעה שיפוטית. החברה לא עשתה כן, ורק לאחר שהוגשה נגדה בקשת הפירוק דנן פתחה בהליך כנגד המבקשים 2-1 בקשר לרישום הבית המשותף (ה"פ 253/05).

22.     עולה איפוא כי טעמי חדלות הפרעון כמו גם טעמי צדק ויושר שהעלו המבקשים 2-1, מצדיקים לפרק את החברה. לשיטתם של המבקשים 2-1, עיקר תכלית הגשת בקשת הפירוק היא לגרום לרישום הבניינים על המקרקעין כבית משותף בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה, וזאת בנוסף לתכלית של פרעון חובות שהחברה חבה להם. סבורני כי מתן צו לפירוק החברה ומינויו של מפרק לא יפתרו את הקושי הטמון ברישום הבניינים כבית משותף. ענייננו, זאת יש לזכור, אינו אך ברישומם הטכני של הבניינים כבית משותף או בהעברה טכנית של בעלות במקרקעין מחברה לנושה (השוו: ע"א 138/79 תומר מוצרי עור בע"מ נ' לוינסקי, פ"ד לה(1) 409, 415 (1980)). ענין לנו במחלוקת על האופן בו יש להצמיד שטחים מהרכוש המשותף לדירות המבקשים 2-1. המחלוקת מחייבת את פרשנותו של הסכם הקומבינציה, ואינה בגדר "חוב" (debt) שניתן לתבעו מהחברה בפירוק על ידי הגשת תביעת חוב למפרק. היא אינה מתאימה לבירור על ידי בית המשפט של פירוק, וצריכה להתברר במסגרת רגילה בין בה"פ 253/05 (מחוזי חי') או בין במסגרת אחרת. על כן יובהר כבר עתה כי על אף קבלת בקשת הפירוק דנן ועל אף כניסתה של החברה להליכי פירוק, לא יוכרע ענין רישום הבית המשותף במסגרת הליכי פירוק אלו.

23.     גם הטענות שהעלתה המבקשת 3 מצדיקות את פירוקה של החברה. יש לדחות את טענות הסף שהעלתה החברה כנגד בקשת המבקשת 3, שכן משקבעתי ביום 24.11.05 כי המבקשת 3 רשאית להצטרף לבקשת הפירוק, נעשתה זו צד להליך יחד עם המבקשים 2-1. שאלת החלפתם של המבקשים 2-1 אינה רלוונטית עת התקבלה בקשתם. העובדה שבעת הצטרפותה לבקשת הפירוק מנהלת המבקשת 3 הליך משפטי כנגד החברה בבית משפט אחר בגין חוב שכר הטרחה המיוחס לחברה - אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהמבקשת 3 את הזכות להגיש כנגד החברה בקשת פירוק. המבקשת 3 אינה מחוייבת להמתין לסיום ההליך ההוא כתנאי להגשת בקשת הפירוק.

24.     החברה לא הצליחה להראות שיש מחלוקת מהותית ואמיתית על חלק מחוב שכר הטרחה שהיא חבה למבקשת 3. החברה אינה חולקת שקיבלה שירותים משפטיים
מהמבקשת 3. בהתנגדותה לבקשת הפירוק, מפנה החברה אל כתב ההגנה שהגישה בהליך המשפטי בו נתבעה על ידי המבקשת 3 לתשלום שכר הטרחה (א 7992/05 בבית משפט השלום בחיפה). בסעיפים 9-11 לכתב ההגנה האמור, מודה החברה כי קיבלה מהמבקשת 3 שירותים משפטיים בקשר לארבעה תיקים - תיק בר דרור וברוור; תיק סולומון; תיק פנצק ותיק הרשקוביץ. נטען על ידי החברה בכתב ההגנה שהמבקשת 3 לא השלימה את הטיפול בתיקים משום שהתפטרה מייצוג החברה. לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים לפיה זכאית המבקשת 3 לשכר טרחה בגין השירותים שהעניקה לחברה עד שהתפטרה מייצוג החברה. גם אם לא ייצגה את החברה עד תום ההליכים שהתנהלו בתיקים הנ"ל, זכאית המבקשת 3 לשכר טרחה עבור עבודתה עד הפסקת הייצוג, שאם לא כן תִימָּצֵא החברה מתעשרת שלא כדין על חשבונה של המבקשת 3. במסגרת התנגדותה לבקשת הפירוק, לא הציגה החברה ראיה כלשהי לכך ששילמה למבקשת 3 את שכר הטרחה בגין שירותים שקיבלה ממנה עד להתפטרות המבקשת 3 מהייצוג. החברה אינה מעלה טעם כלשהו למחדל אי התשלום, אלא ממקדת את טענותיה בהיעדר ערכם הראייתי של ההמחאות שמסרה למבקשת 3. לטעמה של החברה, אין בהמחאות אלו כדי להעיד על חוב חלוט שלה למבקשת 3. אין ממש בטענה זו של החברה. העובדה שההמחאות שמסרה החברה למבקשת 3 לא הוצגו לפרעון תוך זמן סביר - אין בה כדי לאיין את חובה של החברה למבקשת 3. עצם מסירת ההמחאות למבקשת 3, גם אם אלה לא הוצגו לפרעון, מצביעה דווקא על כך שהחברה הכירה בחובה הכספי למבקשת 3 בגין השירותים המשפטיים שזו סיפקה לה. על כן, אין בטענות שמעלה החברה כדי לסתור את החזקה - שהוכחה על ידי המבקשת 3 - לפיה החברה חדלת פרעון.

סוף דבר
25.     הבקשות לפירוק החברה - מתקבלות. צו לפירוקה של שוודיה חברה לבנין והשקעות בע"מ, ח.פ. 511375040, יינתן לאחר שהמבקשים 2-1 יגישו לבית המשפט תעודת השלמה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תרומה של חברה

  2. ערעור מנהל חברה

  3. אחריות חברה משכנת

  4. עורך דין הקמת חברה

  5. עורך דין פתיחת חברה

  6. קיפוח המיעוט בחברה

  7. התחשבנות בין חברות

  8. הברחת נכסים של חברה

  9. סעיף 350 לחוק החברות

  10. תיקון 18 לחוק החברות

  11. סעיף 267 לחוק החברות

  12. תיקון 19 לחוק החברות

  13. סעיף 353 לחוק החברות

  14. תביעה נגד חברת גרירה

  15. ניהול חברה בדרך מקפחת

  16. תביעה נגד חברה מחוקה

  17. סעיף 353א לחוק החברות

  18. תביעה נגד חברת הובלות

  19. סעיף 374 לפקודת החברות

  20. הוכחת חדלות פרעון חברה

  21. סדר היום באסיפה הכללית

  22. ערעור מס של חברת בנייה

  23. תביעה נגד חברת קייטרינג

  24. תיקון מס' 3 לחוק החברות

  25. חוק החברות, התשנ"ט-1999

  26. זכויות שימוש בשם של חברה

  27. פטור מאגרה לחברה בגירעון

  28. פתיחת חברות קש - גזר דין

  29. זכות וטו של המיעוט בחברה

  30. תביעה נגד חברת בקרת איכות

  31. סעיף 207 לחוק החברות החדש

  32. הוראת מעבר למבקרים פנימיים

  33. תיקון בקשה לפי פקודת החברות

  34. חדלות פירעון של חברה ציבורית

  35. בקשה לא לקיים ישיבת דירקטוריון

  36. תביעת חברה נגד סוכן המכירות שלה

  37. חוק החברה לישראל בע"מ, תשכ"ט-1969

  38. תביעה אישית של עובד נגד מנכ''ל חברה

  39. תקנות החברות (אגרות), התשס''א-2001

  40. פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  41. הקמת חברה חדשה תחת זו שהפכה חדלה פרעון

  42. תקנות החברות (חובת דיווח), התשנ''א-1990

  43. תביעה של חברת מענה אנושי לעסקים נגד לקוח

  44. תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס''א-2001

  45. תביעה לפיצויים עבור הנזקים כתוצאה מקריסתה של החברה

  46. הסתרת העובדה שהחברה מצוייה בפועל במצב של חדלות פרעון

  47. תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס''ו-2005

  48. תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש''ס-1999

  49. תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס''ז-2006

  50. תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש''ס-2000

  51. צו החברות (הנהלת פנקסי-סניף במדינת ניו-יורק), תשי"ח-1957

  52. תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש''ס-2000

  53. תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס''ד-2004

  54. תקנות החברות (כהונת דירקטורים מקרב הציבור ביותר משתי חברות), התשמ''ח-1987

  55. תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש''ע-2010

  56. תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית), התש''ס-2000

  57. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס''ט-2009

  58. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש''ע-2010

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון