החייב לא נתן הסבר לכך שלא הגיש דוחות כספיים מוקדמים ומאוחרים על מצב החברה, על אף שהיתה בשליטתו ולכאורה לא היה כל קושי להמציאם. כאמור, הדו"ח היחיד שהוגש אינו מתיישב עם גרסת החייב בתצהירו. בית המשפט ציין כי חייב שאינו ממציא מסמכים ודו"חות כספיים של חברה שנוהלה על ידו, אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו נבעה מפעילות כלכלית בתום לב. להלן פסק דין בנושא דחיית בקשה להכרזה על פשיטת רגל: פסק - דין עובדות המקרה 1. החייב, יליד 62', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 1,388,926 ₪ ל- 8 נושים. ביום 28/1/07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 200 ₪ בחודש. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב 10 תביעות חוב סך כולל של 1,411,220 ₪, ללא תביעות חוב בדין קדימה. החייב לא מסר כמה תיקי הוצאה לפועל נפתחו נגדו, אך מדיווחו עולה כי פתוחים לפחות עשרה תיקים בלשכות ההוצל"פ, הן בעכו והן בקריות. לדברי החייב נערכו לו חקירות יכולת, אך לא נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, החייב ואחד הנושים התייצבו לשתי אסיפות אלה. ביום 20/8/07 הציע החייב 25,000 ₪ לנושיו. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. א. החייב הצהיר כי הסתבכותו הכלכלית החלה בשנת 98' שעה שהעביר על שמו מניות מחברת "נעאמנה יוסף ואחיו בע"מ" (להלן: החברה). בשנת 99' או בסמוך לכך, לאחר העברת מניות החברה על שמו, נקלעה החברה לקשיים כלכליים וחשבונותיה הוגבלו. ב. החייב הצהיר כי בשל מצבה הכלכלי של החברה, הוא מסר המחאות מחשבונו ונתן ערבויות אישיות לספקים של החברה. ג. לדברי החייב, כלי העבודה והרכבים שהיו ברשות החברה מומשו ותמורתם הועברה לנושי החברה. לדבריו, מגיעים חובותיו למס הכנסה ולמע"מ לסך של 693,716 ₪. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. לשיטתו, החייב כשל בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו הכלכלית נבעה כתוצאה מכשלון עסקי. א. לדברי החייב, הוא עבד כשכיר בחברה, אשר היתה בבעלותו ובניהולו של אחיו יוסף נעאמנה. בשלב מסויים עזב אחיו את החברה, קיבל פיצויים, וביום 1/7/01 נחתם ביניהם הסכם לפיו הועברו המניות על שם החייב, ללא תמורה. הכנ"ר ציין כי בניגוד לדברי החייב בתצהירו לפיהם הועברו לו המניות בשנת 98', נחתם ההסכם בין החייב לאחיו בשנת 01'. החייב הודה בחקירתו כי המניות הועברו אליו לאחר קריסת החברה, ומסר כי בעקבות יציאתו של האח החלו הנושים לתבוע אותו באופן אישי. ב. החייב לא המציא דו"חות כספיים של החברה, על אף שנדרש לעשות כן. מעיון בדו"ח הכספי היחיד שהמציא החייב לשנת 03' עולה כי לא זאת בלבד שבשנים 03'-02' החברה לא הפסידה כספים כלל, אלא שבשנת 02' הרוויחה החברה 834,741 ₪. נתון זה אינו מתיישב עם טענת החייב לפיה סיימה החברה פעילותה בשנת 01', לאחר שנקלעה לחובות כספיים כבדים. ג. החייב מסר בחקירה כי החברה ביצעה עבודות עבור מועצת עילוט, אשר נותרה חייבת 130,000 ₪. על הכספים שהיו אמורים להתקבל הוטלו עיקולים, ונגבו כספים שהגיעו לחברה בסך 1,200,000 ₪, בעוד שקרן החוב עמדה על סך 600,000 ₪. ד. הכנ"ר מסר כי נתגלו סתירות וחצאי אמיתות בין דברי החייב בתצהירו לבין דברים שמסר בחקירתו. לדוגמא, החייב מסר בתצהירו כי נתן ערבויות אישית לספקים של החברה, ואילו בחקירתו הכחיש זאת. דא עקא שחלק הארי של חובות החייב הוא לספקי החברה, אשר החייב טען כי לא ערב להם אישית. ה. החייב מסר בחקירתו כי אביו בן ה-67 פתח עסק כעוסק מורשה לפני כשנה וחצי וכיום הוא עובד כקבלן משנה ומתעסק בהחלפת רשת של קוי מים. משנשאל בחקירתו כיצד קרה הדבר שאביו בן ה-67 החל לעסוק כעצמאי, הודה כי האב הקים את העסק כדי לעזור לבניו המסובכים בחובות, והחייב עובד כמפעיל טרקטור שכיר בעיסקו, ועובד ביחד עם אחיו ושני פועלים נוספים. ו. החייב נהג בחוסר תום לב בהליכי הפש"ר, לא שיתף פעולה ולא המציא מסמכים רבים אותם נדרש להמציא. החייב טען כי הוא עובד במישרה חלקית בלבד, מאחר שהוא סובל מבעיות בגב המקשות עליו לעבוד שעות רבות, אך לא המציא אישורים רפואיים המאמתים את גירסתו. החייב הוא בעל מקרקעין בישוב עראבה, מחזיק טנדר מיצובישי משנת 98' ורכב מסוג פיג'ו 406 משנת 98'. החייב לא המציא דו"חות הכנסות והוצאות ומסר בחקירה כי הוא משתכר 3,700 ₪, ומקבל 2,000 ₪ נוספים מקצבאות המל"ל. לדבריו, עומדות הוצאותיו על 2,400 ₪ לחודש. ז. הצעת החייב לנושיו היא בלתי סבירה, נוכח גובהן של תביעות החוב שהוגשו, ודינה להידחות על הסף. 4. בדיון שהתקיים בעניינו, ביקש החייב להגיב בכתב. מבוקשו ניתן לו ובתגובתו מיום 4/11/07 הוא טען כדלקמן: א. החייב טען כי הסתבכותו החלה בשנת 98', ובבקשה נפלה טעות סופר, אשר הוא מבקש לתקן. אכן, חלק מהחובות נוצרו לפני העברת המניות וחלק לאחריה. ב. החייב אינו חייב דבר למס הכנסה או למע"מ, והוא אף הגיש אישור ממס הכנסה לפיו אין לו חובות בגין אי הגשת דו"ח על הון ונכסים במועד. ג. באשר לחובה של המועצה המקומית עילוט לחברה, הכנ"ר יוכל לממש את פסק הדין, וכל סכום שנקבע בעבר הועבר לקופת הפירוק של החברה. החייב אישר כי החברה לא הפסידה כספים אך כספים אלה עברו ברובם על ידי עורך הדין מוני עזורה לטובת לקוחותיו של החייב- יערי ואורות, והוא גבה סכומים בסך 1,290,264 ₪. בין החברה לבין מר יערי מתנהל הליך משפטי בו טוענת החברה שנגבו סכומי יתר, והעתק התביעה נגד עו"ד עזורה נמסר לכנ"ר. ד. אביו של החייב מנהל עסק פרטי, ואין כל סתירה בין דברי החייב לבין המצב העובדתי. החייב צירף לתגובתו דו"חות מע"מ של העסק של אביו לשנת 07'. ה. החייב המציא דו"חות על הכנסות והוצאות באופן סדיר, והכנ"ר לא טרח לציין במפורש אילו דו"חות לא הומצאו. מעבר להכנסות החייב, החלה בת זוגו לעבוד בחודש ספטמבר 07', ויש להוסיף להכנסתו סך של 2,200 ₪. ו. החייב משפר הצעתו לנושיו לסך של 65,000 ₪, והערב לחובות אלה יהיה מר נסאר נוואף. 5. בתגובת הכנ"ר לתגובת החייב מיום 5/5/08, הודיע הכנ"ר כי הוא עומד על התנגדותו לבקשת החייב מהטעמים דלקמן: א. טענת החייב כי חובות המס אשר פורטו בחוות הדעת מתייחסים כנראה לאדם אחר תמוהה ביותר, משציין החייב בתצהיר התומך בבקשתו להכריזו פושט רגל, כי חובותיו למע"מ ולמס הכנסה עומדים על 693,716 ₪. האישור אשר המציא החייב אינו מצביע על היעדר חובות למע"מ ולמס הכנסה, אלא על הפחתת קנס בגין הגשת הצהרת הון לשנת 2004 במועד. ניסיונו של החייב להציג את הנספח לתגובתו כהוכחה להעדר חובות לרשויות המס נועד להטעות את בית המשפט. ב. ביום 27/3/08 דחה בית משפט השלום בחיפה את תביעת החייב כנגד חברת יערי משה ובניו בע"מ, נגד אורות תעשיות בע"מ ונגד עו"ד מוני עזורה, לרבות הטענה בדבר גביית יתר. טענת החייב כי עו"ד עזורה גבה את כל רווחי החברה לשנים 03' עד 06' אינה נתמכת במסמכים, והחייב מודה למעשה כי החברה לא הפסידה כספים. כפי שנטען בחוות הדעת ולא נסתר, עובדות אלה אינן מתיישבות עם טענת החייב כי חובותיו נגרמו כתוצאה מקריסת החברה, ועם טענת החייב כי החברה נסגרה בשנת 01' לאחר שנקלעה לחובות. ג. הכנ"ר חזר על טענתו בדבר הסתירות בגירסאות החייב, לרבות טענותיו בדבר היקף החובות. ד. באשר להצעת ההסדר המשופרת של החייב, לשלם 65,000 ₪ לנושיו, הכנ"ר חוזר על עמדתו כי מדובר בהצעה בלתי סבירה שיש לדחותה על הסף נוכח תביעות החוב בסך של 1,411,020 ₪ שהוגשו נגד החייב. 6. מתברר כי בין נושיו של החייב קיימת חברה בשם "צינורות המזרח התיכון בע"מ" אשר הגישה תביעת חוב בסך 822,212 ₪, וטענה כי לא זומנה לאסיפות נושים ולדיונים שהתקיימו בתיק. חברה זו הודיעה כי היא מתנגדת לצו הכינוס בכלל ולהצעת החייב בפרט. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה הכרזתו פושט רגל, שכן בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; כן ראו ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206). החייב הוא הנושא בנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב, ובית משפט בוחן את האופן בו יצר חובותיו. כאשר האם נהג בתום לב כלפי נושיו או סיכן כספיהם בחוסר אכפתיות; האם בצע מעשי מרמה והציג מצגי שווא בפני נושיו בעת יצירת חובותיו, האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם? (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); כן יבחן בית המשפט אם נמנע החייב מלעשות פעולות בסיסיות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות עמידה על זכויות המגיעות לו וכיו"ב. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 דקה נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לג(7), 321). מן הכלל אל הפרט 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שעלו מהמסמכים שהוגשו לתיק, התרשמתי כי החייב לא המציא נימוקים של ממש לגבי הסתבכותו הכלכלית ולא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. גרסת החייב בתצהירו אינה משקפת את כל הנסיבות האמיתיות להסתבכותו, החייב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, וגרסתו לוקה בסתירות ובחוסר דיוק, כמפורט בטענות הכנ"ר דלעיל. החייב הצהיר כי חובותיו נבעו החל משנת 98' בגין העברת מניות על שמו, והסברו הסתמי לאחר חקירתו, בה התברר כי ההסכם להעברת המניות נחתם רק בשנת 01', ולאחר שנתקבלה חוות דעתו של הכנ"ר, כי מדובר בטעות סופר וכי המניות אכן הועברו רק ב-01' ואז החל להסתבך בחובות, אינו משכנע. עוד לא ברור מדוע הסכים החייב להעברת המניות על שמו, אם אכן היתה החברה נתונה בקשיים, וענין זה לא לובן. כאמור, הדו"ח היחיד שהמציא מצביע על כך כי החברה היתה רווחית ביותר בשנת 02', בניגוד לאמור בתצהירו ובחקירתו, כאשר הרווח עומד על לא פחות מ- 834,741 ₪ על פי דיווחיה. החייב הצהיר תחילה כי חתם על ערבויות אישיות לספקים, ולאחר מכן חזר בו והודיע כי לא ערב להם אישית. דבריו המאוחרים אינם מתיישבים עם תביעות החוב שהוגשו נגדו, ומקור הסתירה בין הגרסאות לא הוברר. מכל מקום, לא ברור מדוע לא שילם החייב את חובות החברה לספקים, אם אכן הרוויחה החברה סכומי עתק כמפורט לעיל, ומה עשה החייב עם רווחי החברה. לא למותר לציין כי טענות החברה שמאן דהוא גבה את רווחי החברה ביתר נדחו מכל וכל, משנדחתה תביעתו, והדרא קושיא לדוכתא בדבר מקור החובות של החייב. ב. החייב לא המציא עד עצם היום הזה מסמכים שנדרש להמציאם לכנ"ר, לרבות דוחות כספיים, כתבי הערבות שנתן ומסמכים נוספים המפורטים בסעיף 2 לפרק ההמלצות והמסקנות בחוות דעתו של הכנ"ר, על אף שהיה מודע לחשיבותם לאחר המצאת חוות הדעת, מבלי ליתן הסבר למחדלו. בנסיבות אלה לא נתמכה גרסת החייב לגבי החובות שנוצרו באסמכתאות כנדרש, ונמנעה מהכנ"ר, כמו גם מבית המשפט, האפשרות לקבל תמונה עדכנית מלאה ונכונה באשר לסיבות שהביאו להדרדרות הכלכלית של החייב (פש"ר (חי') 340/04 שמש נ' הכנ"ר, תק-מח 2006(1), 2841). "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ג. החייב לא נתן הסבר לכך שלא הגיש דוחות כספיים מוקדמים ומאוחרים על מצב החברה, על אף שהיתה בשליטתו ולכאורה לא היה כל קושי להמציאם. כאמור, הדו"ח היחיד שהוגש אינו מתיישב עם גרסת החייב בתצהירו. " החייב לא המציא דוחות כספיים של החברה אותה ניהל, ומטעם זה לא ניתן לבחון את סיבות הסתבכותו הכלכלית. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. חייב שאינו ממציא מסמכים ודו"חות כספיים של חברה שנוהלה על ידו, אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו נבעה מפעילות כלכלית בתום לב". (ראה פש"ר 577/01 סבורנו ארמונד נ' הכנ"ר, (לא פורסם); וכן ראה פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419). ד. לחייב חובות בסכומי עתק לרשויות המס, עליהם הצהיר בבקשתו להכרזתו פושט רגל. בתגובתו חזר בו מטענה זו, ללא כל הסבר, בהציגו מסמך שאינו רלוונטי כלל לעניין. הכנ"ר טען כי החייב ניסה להטעות את בית המשפט, והחייב לא נתן כל הסבר לכך שהמסמך שצירף מתייחס לקנס בגין אי מתן הצהרת הון, בעוד שחובותיו נובעים מבעלותו בחברה. לעניין חובות לרשויות המס קבע כב' הש' ריבלין ברע"א 2292/02 מריסת פואז נ' הכנ"ר, (לא פורסם) ניתן ביום 16.4.02 : " הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דוחות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס". (ראה סעיף 4). החייב לא נתן כל הסבר לכך שלא שילם חובותיו לרשויות המס, באילו תקופות נוצרו חובות אלה, ומה עשה עם כל הכספים, לרבות כספי המע"מ שגבה ולא שילם. " זאת ועוד, הליך פשיטת הרגל לא נועד לשמש "מקלט" לחייבי מס אשר נמנעו מלמלא חובותיהם להגשת דו"חות ותשלומי מס". (פש"ר (חי') 85/03 טבה נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(1), 2978, 2980). 9. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל. התנהלות החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב. ההלכה היא כי חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, ומשלא עשה כך, בכך שלא הציג מסמכים להם נדרש, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, או את כל הכנסותיו והוצאותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. כן נקבע כי חייב שהמשיך לצבור חובות, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, מהפעלת כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו ולשלם מקצת חובותיו לנושיו, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; פש"ר 230/01 הנ"ל, וכן פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709). מן הכלל אל הפרט 10. א. כאמור בתגובת הכנ"ר, החייב לא שיתף פעולה עם עמו, לא המציא מסמכים, לא הגיש דוחות חדשיים ולא נתן הסברים אמיתיים לסתירות בגרסתו. אי הגשת דוחות חדשיים המעידים על הוצאותיו והכנסותיו משמעותית במיוחד לאור העובדה שהחייב עובד בעסק משפחתי שאביו הקים לטובת החייב ואחיו, ובאי הגשת הדוחות מנע החייב מהכנ"ר את האפשרות לבחון את רמת החיים האמיתית שהוא מנהל. למעשה, נהנה החייב מהגנת הפקודה, בשלמו 200 ₪ בלבד לקופת הכינוס, מבלי לקיים חלק משמעותי מחיוביה, ואין צריך לומר שהתנהגות זו אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. החייב לשיטתו טען כי הגיש דוחות חדשיים, אך בתגובתו לחוות הדעת הכנ"ר, אשר ציין כי התנהגותו בהליכי הפש"ר חסרת תום לב, בין השאר בגין אי הגשת דוחות, הודיע החייב לקונית כי אשתו החלה לעבוד בחודש ספטמבר 07' וכי הכנסת המשפחה גדלה ב- 2200 ₪. החייב בחר שלא לציין היכן עובדת אשתו, מדוע לא עבדה לפני כן, מה היקף עבודתה ומה מקצועה. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב רשום כבעלים של מקרקעין ושני רכבים, על אף שאינו מחזיר חובותיו לנושיו ולמרות שלכאורה הוא משתכר בעסקו של אביו שכר הנמוך משכר מינימום, עניין המעורר תמיהה בפני עצמו, כאמור. כלל לא ברור כיצד הצליח החייב, הנשוי ואב לארבעה ילדים קטינים להחזיק שני רכבים בשכר הנמוך שהשתכר לדבריו, עוד לפני שהחלה אשתו לעבוד. "חייב המבקש הגנת ביהמ"ש מפני נושיו חייב לנהוג בצמצום. לא יעלה על הדעת לאפשר לחייב לנהוג בפזרנות מחד גיסא, ומאידך גיסא להקפיא את הליכי הגביה המתנהלים נגדו ולמנוע מנושיו לגבות ממנו כספים. חייב שאיננו נוהג בצמצום בהוצאותיו נוהג בחוסר תום לב בניהול הליך פשיטת הרגל וכך יש עילה לדחות את בקשתו". (פש"ר (חי') 470/01 ציפרוט נ' הכנ"ר (לא פורסם); וכן ראה (פש"ר (חי') 268/04 סבג נ' הכנ"ר, תק- מח 2005 (3), 3577). ג. לטענת החייב, הצעיר יחסית, הוא עובד במשרה חלקית. אם כך הדבר, הוא אינו מנצל את יכולת ההשתכרות שלו לרווחת בני משפחתו ולרווחת הנושים, למרות החובות הכבדים שצבר. טענת החייב כי הוא סובל מכאבי גב נתמכת אמנם במכתב של רופא כללי, כטענת הכנ"ר, אך אין מסמכים המעידים על כך כי כאבים אלה פוגעים בכושר השתכרותו וכי אין ביכולתו לעבוד במשרה מלאה. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראה ע"א 5178/98 הנ"ל). מכל מקום, לאור עבודתו בעסק המשפחתי, בהעדר נתונים מספקים, ונוכח הפירכות בגרסאותיו של החייב, יש קושי לבסס ממצאים על דבריו. לפיכך, לא ניתן להמנע מהרושם כי החייב נוהג בחוסר תום לב, בין אם אינו ממקסם את יכולת השתכרותו ובין אם הוא שותף בעסק המשפחתי, עובד ומשתכר יותר מהנטען על ידו, אך אינו מדווח על כך. כאמור לעיל, החייב לא נתן הסבר למקורות המימון של ההחזקה השוטפת של רכביו, ואף לא נתן הסבר לכך כי ברשותו שני רכבים. גרסת החייב בפני הכנ"ר כי הוצאותיו החודשיות הממוצעות עומדות על 2,400 ₪ לחודש לשש נפשות תמוהה על פי כל מדד אפשרי. "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב ". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). ד. החייב לא נתן כל הסבר למקורות המימון של הצעת ההסדר שהגיש לנושיו בסך של 65,000 ₪, וכיצד הצליח לשפר הצעתו מ-25,000 ₪ לסכום הגדול כמעט פי שלושה. מכל מקום, ההצעה נמוכה באופן משמעותי מהשיעור הקבוע בפקודה, נוכח חובותיו הגדולים של החייב, וממילא יש לדחותה על הסף. כאמור, נועד הליך פשיטת הרגל לאפשר לחייבים אשר איתרע מזלם לפתוח דף חדש. אך במה דברים אמורים, בחייבים אשר הסתבכו בחובותיהם בתום לב, עשו ככל שיש ביכולתם לשלם חובותיהם, מימשו נכסים, חיים בצמצום ואינם מצליחים לעמוד במשימה. אין זה המקרה שבפנינו, וכנראה שלא בכדי אין החייב מגלה לבית המשפט את כל הטעון גילוי. 11. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכך גם ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. פשיטת רגל