בהקפאת הליכים קיימים שני שיקולים מיוחדים, המביאים לצורך כבד-משקל, אף יותר, לברר סכסוכים על צדדים שלישיים בדרך יעילה ומהירה: הקפאת הליכים מוגבלת לתשעה חודשים בלבד - תיעול סכסוך לבירור אזרחי רגיל תוצאתו, בדרך כלל, כי הנאמן לא יזכה בסעד שביקש בתקופת ההקפאה, על כל המשתמע מכך. בהקפאת הליכים, בניגוד לפירוק, משמעותו של סכסוך עם צד שלישי, דרכי בירורו ותוצאתו, חורגות בהרבה מההשפעה על דרך חולקת הנכסים בין הצדדים המעוניינים. טול, לדוגמא, את אחד הנושים אשר נטען כנגדו כי "יצר" לעצמו זכות קיזוז את עיכבון שלא כדין, ועקב כך שם את ידו על נכס חשוב מנכסי החברה. בפירוק, אם הצליח הנושה, תהיה הצלחתו שינוי החלוקה הפנימית של מאסת הנכסים, באופן שיעדיף אותו על פני הנושים האחרים. בהקפאת הליכים, לעומת זאת, עלול חסרון הנכס או הסכום הכספי להוליך את החברה להפעלה גרעונית או לשיתוק הפעילות ואי לכך, לכשלון מהלך ההקפאה כולו. להלן החלטה בנושא בקשת נאמן בהקפאת הליכים: החלטה זוהי בקשה למתן הוראות, במסגרתה עתר רו"ח עקיבא זינגר, נאמן לחברת י' קלוש עפר חיצוב ופיתוח בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"החברה" או "המבקשת", בהתאמה), להורות למשיבה, חברת מחצבות אשרת ס"ד בע"מ (להלן: "המשיבה"), לשלם לקופת הנאמנות סך של 221,199 ₪, בגין עבודות שביצעה החברה עבור המשיבה בחודשים יוני - יולי 2006. (יוער, כי בהמשך תוקנה הבקשה, כך שנתבע בה סך של 236,133 ₪ הכולל סך 100,000 ש"ח + מע"מ שנפסק לטובת החברה בהחלטתי מיום 11.9.06 במסגרת בש"א 2768/06. לכך אתייחס בהמשך). רקע עובדתי ודיוני: 1. ביום 12.2.06 ניתן לחברה, לבקשתה, צו להקפאת כל ההליכים המתנהלים נגדה, על פי ס' 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). 2. במסגרת פעילות החברה בתקופת ההקפאה, התקשרה האחרונה ביום 28.2.06 בהסכם עם המשיבה לביצוע עבודות העמסה, גריסה ופינוי של חומרי גלם מהמחצבה אותה מפעילה המשיבה. בין יתר הוראות ההסכם, התחייבה החברה כי תספק, במידה ותידרש לכך, כמות יומית של 500 טון חומרי גלם למגרסה, שאם לא כן תחוייב בשקל אחד עבור כל טון שיפחת ממנה. עוד סוכם בין הצדדים על מחיר לכל סוג של עבודה, וכן על תנאי תשלום (שוטף + 60 יום). 3. ביום 22.8.06 פנתה החברה לביה"מ בבקשה למתן הוראות (בש"א 2768/06), בה עתרה, כי ביה"מ יורה למשיבה לשלם לקופת הנאמנות סך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשכר מוערך בגין העבודה שבוצעה על-ידה עבור המשיבה בחודש מאי 2006. עוד ביקשה כי ביה"מ יאשר לחברה שלא להמשיך עבודתה אצל המשיבה באם לא יושג הסדר בגין העבודה שבוצעה על-ידה בחודשים יוני ויולי 2006. ביום 11.9.06 ניתנה בבקשה החלטה כדלקמן: "... 2. מורה למשיבה 1 [המשיבה דנן - ח'ב'] לשלם למבקש [הנאמן - ח’ב’] סך של 100,000 ₪ לאלתר ולא יאוחר מעד ליום 18.9.06. 3. בכפוף לתשלום האמור רשאית משיבה 1 להגיש תגובתה לבקשה עד ליום 30.9.06. 4. לא ישולם התשלום כאמור בסע' 1 [צ"ל בסע' 2 - ח'ב'] - רשאית החברה שלא להמשיך בעבודה עבור משיבה 1. 5. להודיע". המשיבה לא שילמה לחברה, כמתחייב מההחלטה, ואף לא הגישה תגובה לבקשה. עם זאת, ביום 26.12.06 הוגשה מטעמה בקשה לביטול החלטה (בש"א 4206/06), בה נטען כי החברה לא המציאה לה את בש"א 2768/06, וכפועל יוצא מכך, היא לא היתה מודעת לה. לגופו של ענין טענה המשיבה, כי לא היה מקום לחייבהּ בתשלום האמור, נוכח העובדה כי החברה היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שהודיעה באופן חד צדדי על הפסקת עבודתה במחצבה עוד ביום 12.7.06, דבר שגרם נזקים רבים למשיבה. עוד נטען על ידה, כי הדרך הדיונית בה הוגשה הבקשה - קרי, בקשה למתן הוראות - אינה ראויה בנסיבות המקרה דנן, ועל המבקשת היה להגיש תחת זאת תובענה רגילה. 4. ביני לביני הוגשה ביום 7.11.06 הבקשה דנן, בה עתר הנאמן, כאמור, כי אורה למשיבה לשלם לקופת הנאמנות סכום של 221,199 ₪ תמורת עבודתה של החברה בחודשים יוני-יולי 2006. לבקשה צורף תחשיב של הסכום הנדרש, מאושר על ידי רו"ח אריה אנגלר. 5. גם בתגובה לבקשה זו טען ב"כ המשיבה כי אין היא ראויה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות, אלא כתובענה רגילה, מאחר שלטענתו עסקינן בסכסוך כספי במהותו עם צד שלישי, כאשר בפי המשיבה טענות בדבר הפרת חוזה, הוצאות וקיזוז. לגופו של ענין נטען ע"י המשיבה, כי על פי תנאי ההסכם, היתה החברה זכאית לתשלום עבור חודש עבודה רק כעבור שני חודשי עבודה מלאים מתום אותו החודש, כאשר במועד התשלום ניתן היה לקזז חובות עבר של החברה, וכי התחייבות זו היתה מהותית עבור המשיבה, על מנת להבטיח את רציפות העבודה במחצבה. עוד טענה המשיבה, כי ביום 22.6.06 הפרה החברה את ההסכם בכך שפינתה מהמחצבה את המעמיס שהפעילה במקום - דבר שגרם להגבלה בכושר הייצור, ובכך שביום 13.7.06 הפסיקה החברה באופן מוחלט וחד צדדי את עבודתה במחצבה, ללא קשר לפעולות האיבה שהחלו מספר ימים לאחר מכן בגבול הצפון. עוד לטענתה, אף ביום 13.8.06, בו הסתיימה המלחמה, סירבה החברה לשוב לעבודה במחצבה, ומשכך החל ממועד זה עליה להיות מחוייבת בפיצוי המוסכם עבור אי הזנת המגרסה בכמות המינימאלית, מה גם שהחל מחודש מרץ 2006 לא עמדה החברה ביעדים שנקבעו בהסכם לענין הזנת המגרסה בכמות חודשית של 100,000 טון (המהווים 500 טון לשעה במכפלת שעות העבודה החודשיות) המשיבה מודה, כי התמורה בגין עבודות החציבה בחודשים מאי-יולי 2006 עומדת על 745,916 ₪, זאת על פי דו"חות הייצור של המחצבה לחודשים אלו. דא עקא, לטענתה, קיימת לה זכות קיזוז בגין חובות החברה בסך כולל של 1,316,269 ₪, ומשכך החברה היא החייבת לה סך של 570,353 ₪ בתוספת מע"מ. כפי שפורט על ידי המשיבה, חיוביה הנטענים של החברה נובעים מהרכיבים הבאים: סולר שסופק לחברה על ידי המשיבה; אבטחה; ביטוח; השכרת משאיות; תשלום עבור צמיגים, שמנים והובלת משאיות; שכירת מעמיס ("שופל") חלופי וקיזוז בגין אי עמידה בכמויות מינימאליות על פי החוזה. 6. בתשובת הנאמן, שהתייחסה אף לבש"א 4206/06, נטען כי אין מקום לטענתה המקדמית של המשיבה בדבר ההליך הראוי לבירור הבקשה דנן, מאחר ואין עסקינן בסכסוך הדורש שמיעת עדויות רבות, או מחלוקת הנסובה על חישובים סבוכים. מה גם, שהמגמה בפסיקה הינה לאפשר, ככל שניתן, בירור עניינים המתעוררים בהליכי הקפאה במסגרת בקשה למתן הוראות, על מנת לייעל את הדיון ונוכח סד הזמן המתבקש מעצם ההקפאה. לגופו של ענין טען הנאמן, כי על פי תנאי ההסכם והנוהג בין הצדדים, זכות הקיזוז קמה למשיבה רק עבור חיובי החברה בחודש נשוא התשלום. מה גם שהנאמן חולק על גובה הסכומים הניתנים לקיזוז, כפי שיפורט להלן. בתשובה לטענות המשיבה בדבר הפרת ההסכם טוען הנאמן, כי הוצאת המעמיס מהמחצבה ביום 22.6.06 נעשתה על דעת מר פריאל אטיאס, מנכ"ל המשיבה, ובהסכמה כי המחצבה תשכור מעמיס חלופי ועלות השכירות תקוזז מהסכומים שיגיעו לחברה. עוד נטען על ידו, כי החברה הפסיקה פעילותה במחצבה ביום 14.7.06, ולא יום לפני כן, כטענת המשיבה, ולא חזרה לעבודה ביום 16.7.06 נוכח פעולות האיבה שהחל בגבול הצפון [15.7.06 חל בשבת - ח’ב’]. מה גם שביום 16.8.06, בתום המלחמה, התחייב הנאמן כי החברה תמשיך התחייבויותיה על פי ההסכם כל עוד הוא מכהן כנאמן ובהעדר הוראה אחרת מבית המשפט (ר' נספח ה' לתשובת הנאמן). לענין כמות ההזנה נטען על ידי הנאמן, כי על פי תנאי ההסכם על החברה לעמוד בכמות הזנה של 100,000 טון על פי דרישת המשיבה, כאשר מעולם לא הועלתה דרישה כזו על אף שהחל מחודש מרץ כמות ההזנה למגרסה היתה נמוכה באופן משמעותי מ-100,000 טון. זאת ועוד, לטענתו, עוד בחודש מרץ 2006 היתה המשיבה מודעת לכך שכמות ההזנה פחותה מ-100,000 טון לחודש, נוכח בעיות וליקויים במערך הגריסה ובמשאיות ההובלה, כאשר בישיבה מיום 16.3.06 התחייבו מנכ"ל המשיבה ומנהל המחצבה לדואג לתיקון הליקויים, על מנת להעלות את היקף הגריסה. באשר להיקף סכומי הקיזוז טוען הנאמן, כי הסכומים להם טענה המשיבה אינם נכונים, בין היתר מאחר שהם מתייחסים להוצאות שוטפות בחודשים יולי-ספטמבר, כאשר החברה עבדה חלקית בחודש יולי ומאז לא חזרה לעבוד. משכך, לטענתו, אין מקום לחייב החברה עבור אבטחה, סולר והשכרת משאיות ושופל חלופי, אלא לתקופה שבין 1.5.06 ובין 14.7.06 [עבור אבטחה וסולר מציין הנאמן כי הוא מסכים, לפנים משורת הדין, לשלם עבור מלוא חודש יולי]. עוד מציין הנאמן, כי החשבוניות שצירפה המשיבה לתגובתה לביסוס עלויות שכירות השופל החלופי בחודשים יוני-יולי 2006 מתייחסות אף לכלי נוסף - "באגר 330", ומשכך יש לחייב את החברה רק עבור שכירת השופל והוצאת הסולר שלו, ועבורן בלבד. יוער, כי הנאמן כלל בתחשיבו הוצאות הביטוח ולא טען כל טענה בענין, על אף שבבקשה הוסכם על ידו לקיזוז הוצאות ביטוח לתקופה שבין 1.5.06-14.7.06. מאחר וכלל חיובים אלו מגיעים לסך של 565,472 ₪ (ללא הוצאות הביטוח), טוען הנאמן כי המשיבה חבה לחברה סך של 180,444 ₪ (יוער כי על-פי טענתו מגיעים לחברה 176,444 ₪, אף כי נראה כי מדובר בטעות חשבונית, שכן כמצויין על-ידו תמורת העבודה המוסכמת הינה 741,916 ₪, כשהמשיבה עצמה מודה בתשלום יתר של 4,000 ₪ - ח'ב'), שהינו ההפרש בין תמורת עבודות החציבה שאינה שנויה במחלוקת, העומדת על 745,916 ₪, לבין סכום הקיזוז דלעיל. עוד טוען הנאמן, כי ביום הפסקת העבודה נותרה במיכלי הסולר כמות של כ-7,000 ליטר, ומשכך יש להוסיף ליתרת החוב סכום נוסף של 28,000 ₪, ובסה"כ 204,444 ₪ בתוספת מע"מ (כאשר סכום זה כולל את התמורה שנפסקה בבש"א 2768/06). לענין הבקשה לביטול ההחלטה טוען הנאמן, כי המשיבה ידעה על קיומה של הבקשה, בין היתר נוכח מכתבו של הנאמן מיום 28.8.06 בו צוין מפורשות כי הבקשה שהעתקה הועבר למשיבה כשבוע קודם לכך עומדת בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. זאת ועוד, על אף שההחלטה ניתנה ביום 11.9.06, פנתה המשיבה בבקשה לביטולה רק שלושה חודשים לאחר מכן, ומשכך אין מקום להיעתר לבקשתה. 7. עמדת הכנ"ר הינה, כי הבקשה דנן (וכן בש"א 2768/06 שקדמה לה) ראויה להיות נדונה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, נוכח העובדה כי אין היא טומנת בחובה שאלה משפטית מורכבת ואינה מצריכה בירור עובדתי על ידי חקירת מספר רב של מצהירים. לגופו של ענין סבור הכנ"ר, כי אין מקום לקיזוז עבור כמויות הגריסה הנמוכות, מאחר והן נובעות מכשלים במגרסה ולא ממחדליה של החברה - לבד מחודש יולי, בו העמיסה החברה כמות של 85,000 טון בלבד. משכך הוא תומך בעמדת הנאמן, אם כי סבור, כאמור, שיש לקזז סכום של 15,000 ₪ בגין כמות הגריסה הנמוכה בחודש יולי. עוד לשיטתו, מאחר ולאחר המלחמה התנהלו מגעים בין המשיבה לבין החברה לענין חזרתה של האחרונה לעבודה במחצבה, ומאחר ונוכח ההחלטה מיום 11.9.06 רשאית היתה החברה שלא לחזור לעבודה במידה ולא ישולם לה הסך המבוקש של 100,000 ₪, אין מקום לטענות המשיבה בדבר אי החזרה לעבודה. ביחס לבקשת המשיבה לביטול ההחלטה מיום 11.9.06 (בש"א 4206/06) טוען הכנ"ר, כי משלא שילמה המשיבה את הסכום שנפסק ולא הגישה תגובה או ערעור על ההחלטה, אין לה להלין אלא על עצמה. ד י ו ן 8. השאלה המקדמית המתעוררת במסגרת הבקשה דנן, הינה התאמתה להליך של בקשה למתן הוראות. ברע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385 (2001), נקבעו התנאים העקרוניים הנדרשים להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לבין צד שלישי במסגרת הליך למתן הוראות, כדלקמן: "(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בענין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעונין אחר; (ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה. (ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל דין (פרשת עו"ד וואנו, שם, עמ' 299; ע"א 743/76 אולמי נפטון בע"מ נ' מגדל נחום בע"מ בכינוס נכסים, פד"י לב(136, 139 (1)" (שם, בעמ' 395-396. עוד בענין זה ר' גם: ע"א 8800/01 כץ נ' Jerusalem Enterprises Inc., פ"ד נח(6) 901, 910 (2004); בש"א (ת"א) 8418/05 עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת רוז-נט הזדמנויות עסקיות מקוונות בע"מ נ' אס. קיו. לינק בע"מ, תק-מח 2005(4), 9663, 9666 ועוד). כאשר בהליכי הקפאה עסקינן, יש לפרש כללים אלו בהרחבה, נוכח המסגרת הקצובה בזמן של הליכים אלו. לענין זה יפים דברי המלומדים ו' אלשייך וג' אורבך בספרם הקפאת הליכים - הלכה למעשה (הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2005), כדלקמן: "בהקפאת הליכים קיימים שני שיקולים מיוחדים, המביאים לצורך כבד-משקל, אף יותר, לברר סכסוכים על צדדים שלישיים בדרך יעילה ומהירה: א. הקפאת הליכים מוגבלת לתשעה חודשים בלבד - תיעול סכסוך לבירור אזרחי רגיל תוצאתו, בדרך כלל, כי הנאמן לא יזכה בסעד שביקש בתקופת ההקפאה, על כל המשתמע מכך. ב. בהקפאת הליכים, בניגוד לפירוק, משמעותו של סכסוך עם צד שלישי, דרכי בירורו ותוצאתו, חורגות בהרבה מההשפעה על דרך חולקת הנכסים בין הצדדים המעוניינים. טול, לדוגמא, את אחד הנושים אשר נטען כנגדו כי "יצר" לעצמו זכות קיזוז את עיכבון שלא כדין, ועקב כך שם את ידו על נכס חשוב מנכסי החברה. בפירוק, אם הצליח הנושה, תהיה הצלחתו שינוי החלוקה הפנימית של מאסת הנכסים, באופן שיעדיף אותו על פני הנושים האחרים. בהקפאת הליכים, לעומת זאת, עלול חסרון הנכס או הסכום הכספי להוליך את החברה להפעלה גרעונית או לשיתוק הפעילות... ואי לכך, לכשלון מהלך ההקפאה כולו" (שם, בעמ' 193-194). עיון בבקשה דנן ובבש"א 2768/06 מעלה, כי סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשאלת היקף הקיזוז. אין המדובר במחלוקת הדורשת בירור עובדתי מעמיק הדורש הזמנת עדים מרובים. משכך, אין בבירור המחלוקת במסגרת ההליך דנן משום פגיעה בזכות כלשהי של המשיבה. מאידך גיסא, הפניית הבקשה להתדיינות במסגרת תובענה רגילה יש בה כדי להאריך את הליכי ההקפאה, לסרבלם שלא לצורך, וייתכן שאף להוביל לכשלונם. משכך נדחות טענות המשיבה בענין, והמחלוקת תידון לגופה. 9. הצדדים אינם חלוקים, כי עבור החודשים מאי-יולי 2006 התמורה המגיעה לחברה, לפני קיזוז חובותיה למשיבה, עומדת על 745,916 ₪. מאחר שהיקף הקיזוז נעוץ בעיקרו בשאלת מועד הפסקת העבודה והסיבה לכך, תיבחן תחילה סוגיה זו: לשיטת המשיבה, הפסיקה החברה את פעילותה במחצבה ביום 13.7.06 (ר' בש"א 3592/06), לאחר שהבקשה שהועלתה מטעמה בישיבה מיום 11.7.06 להפסיק העבודה - נדחתה. עם זאת, הן מדו"ח הפעילות שהמציאה החברה והן מ"דיווחי ייצור" שצורפו מטעמה של המשיבה עולה, כי החברה עבדה עד ליום 14.7.06 ועד בכלל, כאשר ביום העבודה הראשון לאחר מכן - 16.7.06, לא ניתן היה להמשיך בפעילות במחצבה נוכח נפילת קטיושות והוראות גורמי הבטחון. משכך, איני מקבלת את טענת המשיבה כי "בדרך מקרה" החלו פעולות האיבה בצפון לאחר שהחברה הפסיקה את עבודתה במחצבה, ואין לראות בהפסקת העבודה משום הפרת ההסכם. אמנם, החל מתחילת העבודה במחצבה עמדה החברה על כך שמילוי ההסכם כרוך עבורה בהפסד תפעולי (ר' סיכום פגישה מיום 16.3.06, נספח ז' לתשובת הנאמן), וביום 22.6.06 הוציאה החברה את המעמיס שהופעל מטעמה במחצבה. עם זאת, על אף התראות אלו, ועל אף מכתב מיום 22.6.06 בו הודיעה החברה על כוונתה להוציא את המעמיס וכן ביקשה להפסיק העבודה במחצבה, לא הפסיקה החברה את העבודה באופן חד צדדי, כנטען, אף לא לאחר שקיבלה מכתב תשובה הדוחה בקשתה זו. זאת ועוד, מששכרה המשיבה מעמיס חלופי (ר' נספח ח' לתגובתה) ודמי השכירות קוזזו מהיתרה המגיעה לחברה, אין בסיס לטענות המשיבה לפיהן הוצאת המעמיס משמעה הפרת החוזה מצד החברה. משכך, ומאחר שעד ליום 13.8.06 נאסרה על ידי גורמי הבטחון העבודה במחצבה, אין לראות את הפסקת העבודה עד ליום זה כהפרת חוזה. באשר לתקופה החל ממועד זה ועד ליום 18.9.06 - המועד בו היתה החברה רשאית להפסיק עבודתה במידה ולא תקבל שכר עבודתה מהמשיבה - במכתבו מיום 2.8.06 הודיע הנאמן כי לאחר סיום המצב המלחמתי וקבלת אישור רשויות הביטחון תחזור החברה לעבודתה במחצבה. בתשובה ענה ב"כ המשיבה, כי משתתקבל הבהרה, כי התחייבות הנאמן הינה על דעת אנשי הביצוע בחברה, יועבר לחברה שכר חודש מאי באופן מיידי. ביום 14.8.06 נדרש הנאמן לחתום חתימת קיום על ההסכם בין המשיבה לחברה, כתנאי נוסף לקבלת התשלום. במכתב מיום 16.8.06 אישר הנאמן כי יכבד את ההסכם, אולם למרות זאת לא הועבר התשלום לחברה. לטענת המשיבה, היה על החברה לעבוד 19 ימים נוספים על מנת לקבל שכר זה, נוכח תנאי העבודה המוסכמים של שוטף + 60. דא עקא, בהסכם לא נאמר כי תנאי לקבלת התשלום הינו סיום 60 ימי עבודה בפועל ממועד התשלום, ומשכך היה על המשיבה לשלם לחברה את שכרה עבור חודש מאי ביום 1.8.06, לכל המאוחר. משלא עשתה כן, ודחתה הנאמן בדרישות מדרישות שונות, איני סבורה כי אי חזרתה של החברה לעבודה לא היתה מוצדקת, ומשכך איני מקבלת טענתה של המשיבה לענין זכות הקיזוז עבור התקופה שלאחר יום 13.8.06, ואני קובעת כי קמה לה זכות קיזוז עבור ההוצאות המוסכמות שהוצאו על ידה עד ליום 14.7.06 בלבד. 10. באשר לקיזוז הפיצוי המוסכם עבור ירידה מכמות ההזנה המינימאלית, קובע סע' 5 להסכם כדלקמן: "הקבלן מצהיר ומתחייב בזאת כדלקמן: ... 5.11. לספק למגרסה חומרי גלם ע"פ דרישות המחצבה, ובמידה וידרש יספק כמות שעתית שלא תפחת מ-500 טון, במידה ולא יספק כמות שעתית זו, ישלם הקבלן למזמין 1 ₪ שיפחת מהכמות הנ"ל" [ההדגשה אינה במקור - ח’ב’]. כעולה מלשון הסעיף, על מנת לחייב החברה בפיצוי המוסכם, היתה צריכה המשיבה להעלות דרישה לסיפוק כמות זו. לטענת המשיבה היא "לחצה שוב ושוב על המבקשת לעמוד ביעדיה" (ס' 8 לתגובת המשיבה). עם זאת, לאורך כל התקופה הוזנה המגרסה בכמויות נמוכות משמעותית מהכמות החודשית של 100,000 טון. כך, לדוגמא, בחודש מרץ כמות הגריסה היתה 47,256 טון בלבד; בחודש אפריל - 50,345 טון; בחודש מאי - 86,610 טון ובחודש יוני - 66,445 טון בלבד (ר' ריכוז עבודות הגריסה, נספח ח' לתשובת הנאמן). במידה ואכן היתה החברה נדרשת לספק כמות של 100,000 טון, סביר היה כי המשיבה היתה מתריעה בפניה בכתב על הפערים העצומים. אולם, משלא הומצא מסמך כלשהו לביסוס הטענה האמורה, או ראיה אחרת לענין דברים שנאמרו בע"פ וכו', אין מקום לקבל את טענת המשיבה כי החברה לא עמדה ביעדים אליהם נדרשה. זאת ועוד, מדיווחי העבודה עולה, כי בחודשים מרץ-יולי היו במגרסה 421.5 שעות תקלה, קרי, גריעה של 210,750 טון מכמות הגריסה של החברה בתנאים אופטימאליים. מפרוטוקול הישיבה שנערכה במחצבה ביום 16.3.06 עולה, כי מנכ"ל המשיבה ומנהל המחצבה היו מודעים לבעיות התחזוקה של המגרסה והמשאיות, והבטיחו לפעול לתיקונן. במצב דברים שכזה, אין החברה צריכה לשאת בנטל הגריעה שנגרמה כתוצאה מהתקלות, אף אם היתה נדרשת להגיע לכמות גריסה של 100,000 טון, כנטען. 11. נוכח כל האמור, יש לקזז מהתמורה המגיעה לחברה את הסכומים כדלקמן: סולר עבור החודשים מאי-יולי 2006 - 338,444 ₪ אבטחה עבור החודשים מאי-יולי 2006 - 13,221 ₪ השכרת משאיות לתקופה שבין 1.5.06-14.7.06 - 110,323 ₪ ביטוח לתקופה שבין 1.5.06-14.7.06 - 12,032 ₪ תחזוקת המשאיות - 65,764 ₪ עלות שכירות מעמיס חלופי ועלויות סולר לתקופה שבין 23.6.06 ובין 14.7.06 - 37,720 ₪ סך כל סכום הקיזוז: 577,504 ₪ מאחר שהתמורה המגיעה לחברה עבור עבודתה בחודשים מאי-יולי עומדת על 745,916 ₪, הרי שעל המשיבה לשלם לחברה סך של 168,412 ₪. לענין הטענה ליתרת הסולר במיכלים - לא הגיבה המשיבה כלל, וממילא משלא נסתרה הטענה על המשיבה לשלם לחברה סך נוסף של 28,000 ₪. 12. מאחר ובמסגרת תשובתו תיקן הנאמן את הבקשה כך שהיא כללה אף את השכר המגיע לחברה לחודש מאי 2006, נתייתר הדיון בבקשת המשיבה לביטול ההחלטה בענין (בש"א 4206/06). עם זאת, ולמעלה מן הדרוש יצויין, כי נוכח העובדה שהבקשה לביטול הוגשה כשלושה חודשים וחצי לאחר קבלת ההחלטה, קרי, באיחור של חודשיים וחצי מהמועד (ר' תק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), העובדה כי בפי המשיבה לא היה הסבר ממשי לאיחור וכי אף לגופו של ענין, בנסיבות שתוארו לעיל, הדין עם החברה, דין הבקשה להידחות אף לגופה. 13. סוף דבר: על המשיבה לשלם לחברה סך של 196,412 ₪ בתוספת מע"מ ליום 1.9.06. כ"כ תשלם המשיבה הוצאות הנאמן בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ מהיום. הקפאת הליכיםנאמנות