בקשת המנהל המיוחד לתפיסת רכב

להלן החלטה בנושא בקשת המנהל המיוחד לתפיסת רכב: החלטה בקשה זו עניינה בשאלה - למי שייך טנדר האיסוזו מ.ר. 18-175-28 (להלן - "הרכב") - האם לחברת סגל פרזול בע"מ (בפירוק) (להלן - "החברה") או שמא למר סגל שרון (להלן - "המשיב")? אין מחלוקת, כי הרכב, מודל 96', נרכש על ידי החברה בעסקת ליסינג בשנת 2000 - 2001. כשנסתיימה תקופת הליסינג, במהלך שנת 2001, נרשם הרכב על שמו של המשיב, על אף שתמורת הרכב שולמה על ידי החברה. בקשתו של המנהל המיוחד הוגשה עוד ב- 22.11.04, אז עתר למינויו ככונס נכסים לרכב על מנת שיוכל לתפוס אותו, להעביר אותו למחסן ההוצאה לפועל ולמוכרו. את בקשתו ביסס על חקירה של המשיב במשרדו, לפיה אישר המשיב שהרכב שייך למעשה לחברה, אך סיפר שנגנב בסמוך למועד חיסול עסקי החברה. רק לאחר דרישת המנהל המיוחד לקבל מסמכים המאמתים את הגנבה, לרבות אישור המשטרה על כך, קיבל מכתב של המשיב מתאריך 16.11.04 ובו נרשם כי מבדיקות שביצע המשיב התברר לו כי הרכב הורד מהכביש בהעדר ביטוח, ורשיונות הרכב הופקדו במכון הרישוי "לב הגליל". עוד נרשם כי האישור הזמני לתנועת הרכב הסתיים ביום 11.11.04 וכי המכונית חונה ברח' התאנים 12 בקרית ביאליק. למכתב צורפו מפתחות המכונית. משכך ביקש המנהל המיוחד הוראות לתופסה ולאחסנתה במחסני ההוצל"פ. בהחלטת סגן הנשיא גינת מיום 22.11.04 נדרש המנהל המיוחד להודיע מהן ההוצאות הצפויות בגין תפיסת הרכב, ביטוח אחסנה וכיוצ"ב בהתייחס לשווי הצפוי של מימוש הרכב הנדון. אז הועברה הבקשה לדיון בפני. בהודעתו של המנהל המיוחד מ- 29.11.04 נמסר שההוצאות הצפויות הן בסך כ- 2,000 ₪ אל מול שווי הרכב כ- 20,000 ₪. לכך באה תגובת באת כוח הכנ"ר מ- 5.12.04 ששווי הרכב על פי המחירון הינו 40,000 ₪. בינתיים נדרש הכנ"ר על ידי לברר את טענות סגל משה אל מול המנהל המיוחד, כמתואר בהחלטתי מ- 5.12.04. נוצר קושי למסור את הבקשה למשיב. עו"ד שדה הודיע כי אין לו יפוי כוח לייצג אותו ותגובתו של המשיב נמסרה, באמצעותו של עו"ד שדה, ב- 15.5.05. לפי תגובתו, שעיקרה תרעומת על כך שהבקשה לא נמסרה לו במועד, שהרכב שייך לו, ואין לחברה שבפירוק כל חלק ונחלה בו. לדבריו, המכונית הועברה לבעלותו שלוש שנים לפני הפירוק שכן החברה היתה חייבת לו כספים, וכי לאחר סיום עבודתו בחברה, איפשר מדי פעם לאחיו להשתמש ברכב מבלי שהיה ברשות זו שניתנה לשלול ממנו את בעלותו ברכב. גם בתצהירים המשלימים שהוגשו על ידו ב- 27.6.05 אין חדש לגבי הבעלות ברכב, הכל מתמקד בנושא מסירת המסמכים. בינתיים בחלוף הזמן ובמועד הדיון בפני לא נמצא הרכב ברשותו של המנהל המיוחד, והמשיב, כך טוען, אינו יודע היכן הוא. גם אחיו משה סגל לא יודע מקום המצאו של הרכב. המנהל המיוחד בטיעוניו סיפר, כי בנק לאומי הטיל עיקול ברישום על הרכב וקיים צו תפיסת הרכב בגין חובו של המשיב לבנק, וכי חוקרים מטעם הבנק מחפשים ומנסים לאתר את הרכב. דין הבקשה להתקבל. עדויותיהם של המשיב ואחיו, מר משה סגל, רצופות סתירות, ואין בהם הסבר משכנע לטענות המועלות על ידם ולסתירות בגרסאותיהם. שוכנעתי שהרכב אכן שייך לחברה ולא למשיב, למרות שמבחינה פורמלית הרכב הועבר על שמו. כפי שיפורט להלן, המשיב לא נהג ברכב מנהג בעלים מעולם. הדברים שאמר המשיב בחקירתו אצל המנהל המיוחד עומדים בסתירה לדברים שציין בתצהירו ובעדותו בפני. בחקירתו אז סיפר, שכשסיים לעבוד השאיר את הרכב במשרדי סגל פרזול והתיר לאחיו משה לעשות שימוש ברכב. עוד ציין, כי בכל הזמן שעבד בחברה, החברה היא ששילמה עבור טסט, טיפולים ואחזקה. לעומת זאת, בתצהירו ובעדותו ציין כי בחלק מהשנים החברה נשאה בהוצאות ובחלק הוא נשא בהן מכיסו (עמ' 2 ש' 24-27 לפרוט'). עם זאת, לא השכיל להציג ולו ראשית ראייה, כגון חשבונית של טיפול ברכב או תשלום אגרת רישוי וכיוצ"ב. בתשובה לשאלה מדוע השאיר את הרכב בחברה עם פרישתו ענה המשיב: "היו שיקולים נופסים [צ"ל - נוספים], לא היה לי מה לעשות עם הרכב זה רכב מסחרי ולא היה לי מה לעשות איתו הוא היה דרוש לעבודה. לא רציתי חלק בניהול החברה ולכן השארתי את הרכב שם. לא רציתי למכור אותו למרות שהיה שווה כסף." (עמ' 4 ש' 5-8 לפרוט'). כטענת ב"כ הכנ"ר, כך לא נוהג אדם בנכס שבבעלותו, ושוויו נע כ- 40,000 ₪ או גם אם למטה מכך. במיוחד אין זה הגיוני שהמשיב ישאיר נכס שלו בידי החברה, כאשר לטענתו החברה חייבת לו כספים בגין פיצויי פיטורין. בנוסף, מה פשר התנהגותו של המשיב, כאשר לאחר חקירתו בפני המנהל המיוחד, שלח לאחרון מכתב בצירוף מפתחות הרכב. אם אכן מדובר ברכב של המשיב, מדוע מסר את המפתח שלו למנהל המיוחד. מדוע הרכב הופקר ברחוב כלשהו ולא בקרבת מגוריו של המשיב, ללא ביטוח וללא רשיונות? יש לדחות טענת המשיב שהחברה הייתה חייבת לו כספים בגין כשלוש או ארבע שנים בגין דמי הבראה וחופשה ולכן העבירה את הרכב על שמו ומימנה את הוצאותיו. אם נלך לפי גישת המשיב, הרי שבמועד בו הועבר הרכב על שמו, הגיע שוויו לסכום גבוה הרבה מדמי הבראה וחופשה עבור ארבע שנות עבודה. במיוחד כך כאשר מוסיפים לשווי הרכב את הוצאות אחזקת הרכב, שאותן - גם על פי גרסת המשיב - החברה מימנה רוב השנים. בפני הכנ"ר מונחת תביעת חוב של המשיב לתשלום פיצויי פיטורין בגין 11 שנות עבודה ובסכום של כ- 65,000 ₪. אם נשווה בין תביעת החוב הזו לבין החוב הנטען לדמי הבראה וחופשה ל- 4 שנים, לא מגיעים הסכומים לסכום דומה לשוויו של הרכב. עוד העיד המשיב, כי אינו יודע איפה הרכב נמצא היום וכי ניתק כל קשר עם החברה מרגע שעזב וכן שהרכב לא היה ברשותו לרגע (עמ' 3 שורות 16-17 לפרוט'). גם אחיו משה סגל העיד שהמשיב לא עשה שימוש ברכב, אלא רק הוא והאח השלישי, מר שמריהו סגל (עמ' 5 ש' 11-14). בחקירתו בפני המנהל המיוחד ציין המשיב שהרכב נגנב ושהוגשה על כך תלונה במשטרה, אך כאמור כשלושה שבועות לאחר מכן מסר את מפתחות הרכב לידי המבקש. אינני נותנת אמון בתשובתו של המשיב, לפיה בחקירתו התבלבל בין רכב המלגזה שאכן נגנב לבין רכב האיסוזו המדובר. המשיב נשאל בפירוש מספר פעמים לפני כן וברצף של שאלות על רכב האיסוזו בלבד ולא על רכב אחר: "ש. הועמד לרשותך רכב כשעבדת בחברה? ח. כן, הועמד לרשותי רכב איסוזו טנדר מודל 1996. ש. זה היה רכב של החברה? ח. זה היה רכב שעבר על שמי, עקב התחשבנות של החברה הוחלט שהרכב יעבור על שמי. ש. מתי זה קרה? ח. במהלך שנת 2000 או ב 2001, כשנגמרה תקופת הליסינג שלו על ידי החברה. ש. באותו זמן עדיין היית עדיין שותף בחברה? ח. כ ש. הרכב נשאר איתך כשסיימת לעבוד? ת. כשסיימתי לעבוד השארתי אותו במשרדי סגל פרזול. כשהיית [צ"ל - כשהייתה] פריצה הוא נעלם." (נספח א' לבקשה) גם אחיו של המשיב, משה סגל, העיד בחקירתו בפני המנהל המיוחד, שהרכב נעלם. בעדותו התכחש מר משה סגל לגרסה זו. מר משה סגל גם לא מספק הסבר מניח את הדעת לייפוי כח שניתן לו מאת המשיב ב- 2.6.04 לביצוע שינוי במרשם כלי הרכב במשרד התחבורה. בעדותו ציין, כי חשב להעביר את הרכב על שמו ולנסות להציע אותו לבנק לאומי. באותה נשימה ממש אמר, כי המשיב חייב כסף לבנק לאומי (עמ' 8 ש' 21-22 לפרוט') - מדוע, אם כך, לשנות את הרישום בבעלות על הרכב? מדוע שרון לא מעביר את הרכב לבנק על חשבון חובותיו, אלא נותן ייפוי כוח שכזה לאחיו? יתכן, ואין צורך לקבוע מסמרות בעניין, שהיתה מחלוקת בין המשיב לבין אחיו לגבי הפעולות הננקטות על ידם עם קריסת החברה ומינויו של המנהל המיוחד, ואולי המשיב התנגד לנסיונות להעלים את הרכב על מנת שלא יהיה בין נכסי החברה. אולם בסופו של דבר גרמה התנהגותו, בין בעצמו ובין ביחד עם אחיו, לכך שבמועד שבו צריכה להינתן החלטתי לגבי הרכב, אותו ביקש המנהל המיוחד לתפוס עוד בנובמבר 2004, אין רכב. ברור שהפקרתו של הרכב ברחוב כלשהו במועד כלשהו, תוך הערמת קשיים על קיום דיון בבקשתו של המנהל המיוחד, ובאופן שנמנע ממנו לתפוס את רכוש החברה על מנת לממשו. מסקנתי היא כי כי רכב האיסוזו הינו רכב של החברה ויש למנותו בין נכסיה. למותר לציין, שהפקרתו של הרכב ברחוב כלשהו ומסירת המפתחות לידי המבקש, אינה פוטרת את המשיב מאחריותו. אשר על כן אני מורה, כי על המשיב להמציא את הרכב לידי המבקש בתוך 15 יום. במידה ולא יעשה כן, ישא בתשלום 70% משווי הרכב, על פי מחירון לוי-יצחק לחודש יולי 05', שיועבר לידי המבקש לזכות קופת הניהול המיוחד של החברה, ויצבור ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ה-15. במידה והרכב אכן יימצא, רשאי עו"ד בן ארצי לפעול למכירתו בתיאום עם ב"כ בנק לאומי. מנהל מיוחדתפיסת רכברכב