להלן פסק דין בנושא תוספת יוקר ארגון המורים: פסק דין הנשיא סטיב אדלר: עניינו של הליך זה בעתירתו של ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים בסמינרים ובמכללות (להלן: ארגון המורים או הארגון) להכיר בזכאותם של המורים חברי הארגון לתשלום תוספת יוקר בשיעור 2.1% לתקופה שמחודש יולי 2005 ועד חודש מאי 2006. רקע כללי 2. תוספת יוקר הינה תוספת שכר הבאה לפצות את השכירים והגמלאים על השחיקה בשכרם ובכוח הקניה שלהם, שמקורם באינפלציה. לעתים נחתם הסכם תוספת יוקר במסגרת של "עסקת חבילה", הכוללת דחייה של מועד תשלום התוספת, או "עיקור" תוספת היוקר, כלומר, הקטנת שיעורה. קיימים שני סוגים מרכזיים של הסכמי תוספת יוקר: [א] הסכם מסגרת לתקופה ארוכה, בו נקבעים גורמים כגון: המדד אליו מוצמד השכר, התנאים שקיומם מצריך תשלום תוספת יוקר, שיעור תוספת היוקר כפונקציה של עליית המדד בתקופה שקדמה לתשלום התוספת וכיוצ"ב. [ב] הסכם למתן תוספת יוקר חד-פעמית, בו מוגדרים מאפייני התוספת כגון: שיעורה, רכיבי השכר עליהם היא משתלמת, תקרת השכר עליו היא חלה, וכל כיוצא באלה. החל משנת 1939 ובמהלך שנות קיומה של המדינה נחתמו, מעת לעת, הסכמים לתשלום תוספת יוקר בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית. בתקופות בהן גאתה האינפלציה, נחתמו הסכמי תוספת יוקר אף מידי מספר חודשים, ובתקופות בהן עליית המדד הייתה מתונה, נחתמו הסכמי תוספת יוקר מדי מספר שנים. לא אחת הוחלו הסכמי תוספת היוקר על כלל השכירים במשק באמצעות צווי הרחבה. כפי שנעמוד על כך להלן, עניינו של הדיון לפנינו, בהסכם תוספת יוקר חד-פעמית, שתשלומה חולק לשתי תקופות. המערך ההסכמי והנורמטיבי הנוגע לענייננו: 3. במהלך השנים 1999-2001 קיבלו השכירים תוספת יוקר בשיעור סמלי, בהתאם להסכם קיבוצי כללי שנחתם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ביום 20.8.1998. שיעורה הסמלי של התוספת מקורו באינפלציה הנמוכה באותה תקופה. בשנת 2002, עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור משמעותי של 8% (שנתי), דבר שגרם לשחיקה בשכרם של העובדים והגמלאים. האינפלציה בשנת 2002 עמדה ביסוד החתימה על הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר ביום 7.11.2002 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית החדשה (להלן: הסכם תוספת היוקר). במסגרת ההסכם, נקבע מנגנון לחישוב תוספת היוקר, נקבעה תקרת השכר המירבית בעדה תשולם התוספת ותשלום התוספת חולק לשתי תקופות: הראשונה - החל מיום 1.1.2003, במהלכה שולמה תוספת יוקר בשיעור 2.1% עד לתקרת שכר המינימום כשיעורו אז (3,266.58 ש"ח). השנייה - החל מיום 1.1.2004, בה הוסכם על תשלום תוספת יוקר בשיעור 2.1% בעד ההפרש שבין שכר המינימום (3,335.18 ש"ח) לבין השכר המשולב של העובד, תוך שנקבעה תקרה של 7,700 ש"ח לתשלום התוספת. ועדת המעקב - ביום 17.11.2002 חתמו הממונה על השכר באוצר ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות על החלטת ועדת מעקב בדבר תשלום תוספת היוקר לעובדים המועסקים בשירות המדינה. לפי אותה החלטה, תשולם תוספת יוקר לעובדים המועסקים בשירות המדינה, במהלך שנת 2003, על פי העקרונות שנקבעו בהסכם תוספת היוקר. תשלום תוספת היוקר החל מה - 1.1.2004 לעובדים בשירות המדינה יתבצע "באותו אופן שבו יושם תשלום תוספת היוקר בינואר 1999 (ללא תקרה)". לפי העולה מהודעת המדינה בטיעונה לפנינו, שולמה תוספת היוקר באותה מתכונת עליה הוסכם בין ההסתדרות ללשכת התיאום במסגרת ועדת המעקב, גם לעובדי המדינה שאינם מיוצגים על ידי ההסתדרות הכללית, ולעובדים בשירות הציבורי ששכרם משולם על פי הסכמים קיבוציים. זאת, מתוקף הסדר חד-צדדי שהחילה המדינה על עובדי המגזר הציבורי. ובמלים אחרות: חרף התקרה שנקבעה בהסכם תוספת היוקר, משולמת תוספת היוקר במגזר הציבורי כולו ללא תקרה, על פי המנגנון שנקבע לעניין זה בהחלטת ועדת המעקב. בדיון שנועד לפנינו ביום 12.12.2006, הודיע מר יוסי כהן, המשנה לממונה על השכר במשרד האוצר, כי תשלום ה"מנה" הראשונה של תוספת היוקר עליה הוסכם, החל ביום 1.1.2003. בצו הרחבה מיום 5.1.2003 הורחבו הוראותיו של הסכם תוספת היוקר. הצו החיל את הוראות ההסכם על כלל העובדים והמעבידים בישראל, למעט עובדים עימם הוסכם באופן מפורש במסגרת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או הסכם אישי, כי שכרם בשנת 2002 יהיה צמוד לעליית המדד במלואה ולא נכללה בהסכם הוראה בדבר תחולת תוספת יוקר. "הקפאת" תשלום תוספת היוקר במגזר הציבורי: 4. ההסכם לעידוד צמיחה במשק - ביום 22.5.2003 נחתם הסכם קיבוצי בין המעסיקים בסקטור הציבורי לבין ההסתדרות שעניינו הפחתות שכר שונות ודחיית מועדי תשלומים. בתוך כך, הוסכם על דחיית תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר, שנועדה ליום 1.1.2004, לתקופה של שנה וחצי, שסיומה ביום 1.7.2005 (להלן: ההסכם לעידוד צמיחה במשק). הוראות ההסכם לעידוד צמיחה במשק אומצו בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו - 2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק התוכנית הכלכלית), במסגרת פרק ט"ו לחוק שכותרתו: "הפחתת משכורתם של העובדים ונושאי המשרה בשירות הציבורי (הוראת שעה). החוק נכנס לתוקף ביום 1.6.2003. ההוראה בחוק בעניין דחיית תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר הוחלה גם על עובדים שההסכם לעידוד צמיחה במשק לא חל עליהם. ביום 12.12.2004 חתמו ההסתדרות והמעסיקים במגזר הציבורי על הסכם קיבוצי בדבר דחייה נוספת של תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר עד ליום 1.6.2006 (להלן: הסכם ההארכה). במהלך חודש מרץ 2004 חתמו ההסתדרות ולשכת התיאום על שני הסכמים קיבוציים כלליים נוספים, במסגרתם הועמד על 2% השיעור הסופי של תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר, וגובה תקרת השכר בעדה תשולם התוספת נקבע להיות 7,856 ש"ח. הוראות הסכמים אלה הורחבו על כלל העובדים והמעבידים במשק, בצו הרחבה מיום 30.6.2004. צו ההרחבה הוציא מתחולתו עובדים עליהם חל סעיף 76 לחוק התוכנית הכלכלית, הם עובדי המגזר הציבורי. לטענתו של ארגון המורים, מטעם זה, אין צו הרחבה מאוחר זה חל על חבריו. ביום 9.7.2003 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המורים לבין המעסיקים הציבוריים, שעניינו בהפחתות שכר ודחיית תשלומים, בדומה להסכם לעידוד הצמיחה במשק. בהסכם זה נערכו ההתאמות הנדרשות לציבור עובדי ההוראה, ובהן, בין היתר, דחיית תשלומי קצובת ההבראה ומענק היובל. לטענת המדינה, הוחל הסכם זה באופן חד-צדדי גם על המורים חברי ארגון המורים, שלא הביעו התנגדותם לכך. בקשת הצד לפנינו: 5. מטיעונו של ארגון המורים הוברר, כי לאחר חתימתו של ההסכם לעידוד צמיחה במשק עם ההסתדרות, התנהל משא ומתן במטרה לחתום עם ארגון המורים על הסכם דומה, אולם משא ומתן זה לא הניב תוצאות. בפועל, הוחל בתשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר למורים חברי הארגון במשכורת חודש יוני 2006 - המשולמת בתחילת יולי אותה שנה. באותו מועד הוחל בתשלום חלק זה של התוספת לכלל השכירים במגזר הציבורי. חברי ארגון המורים טוענים לזכאותם לתשלום תוספת היוקר גם לתקופה שתחילתה במשכורת חודש יוני 2005 - המשולמת בתחילת יולי 2005, וסופה במשכורת מאי 2006. משלא קיבלו את התשלום הנתבע, פנו לבית דין זה בבקשת צד לסכסוך קיבוצי בה עתרו לסעדים אלה: א. סעד הצהרתי הקובע שכל מורה החבר בארגון המורים זכאי לתשלום תוספת יוקר בגין התקופה שמיום 1.7.2005 ועד ליום 30.5.2006 בהתאם להוראות צו ההרחבה מיום 5.1.2003. ב. צו עשה המורה למעסיקים לשלם לכל מורה חבר הארגון את תוספת היוקר בעד תקופה זו. ג. צו עשה המחייב את המעסיקים לשלם לכל מורה חבר הארגון את ההפרשים בגין הפרשות חסרות לפיצויים ולתגמולים, הפרשות לקרן השתלמות וכל הפרשה או תשלום שיש להגדילו בשל תוספת היוקר. ד. תשלום פיצויי הלנת שכר ולכל הפחות הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין תשלומי תוספת היוקר (להלן: הבקשה). לאחר שהמשיבים הגישו לבית הדין תשובותיהם לבקשה, התקיים לפנינו ביום 12.12.2006 דיון בבקשה. נסיונות שנעשו מאז לסיום המחלוקות בהליך בהסכמה לא עלו יפה, ומשכך נדרשים אנו לדיון ולהכרעה בהליך גופו. טיעוני הצדדים בבקשה 6. טוען ארגון המורים כי זכאותם של המורים חברי הארגון לתשלום תוספת היוקר מקורה בצו ההרחבה מינואר 2003. הארגון אינו חולק על כך שהקפאת תשלום התוספת בחוק התוכנית הכלכלית חלה על חבריו. אולם לשיטתו, משפקעה הקפאת תשלום התוספת בחוק ביום 30.6.2005, זכאים המורים ליישום מיידי של הוראות צו ההרחבה. זאת באשר, הסכם ההארכה שנחתם עם ההסתדרות הכללית אינו חל על חברי הארגון, ואין בנמצא כל הוראה המאריכה את תוקף הקפאת התשלום לגבי חברי הארגון. לשון אחר: החל מיום 1.7.2005, מועד בו פקעה ההוראה בדבר הקפאת תשלום תוספת היוקר בחוק התוכנית הכלכלית, סבורים חברי הארגון כי הם זכאים לתשלום תוספת היוקר, ומדובר בהפרת הוראות צו הרחבה ובהלנת שכר מתמשכת. עיקר טיעונה של המדינה בכך, שתשלום תוספות היוקר לעובדי ההוראה, נעשה לאורך השנים ואף בעניין דנא, מתוקף הסדר חד-צדדי מיטיב שהחילה על המגזר הציבור, במסגרתו יישמה את החלטת ועדת המעקב מיום 17.11.2002. לתמיכה בטיעוניה, מצביעה המדינה על כך שתשלום תוספת היוקר לעובדי ההוראה לא הוגבל בתקרה שנקבעה בהסכם תוספת היוקר ובצו ההרחבה, ועל כך שהתשלום למורי הארגון הוא בשיעור 2.1% ולא בשיעור 2%, כפי שקבע בסופו של דבר צו ההרחבה מחודש יוני 2004. לטענת המדינה, דחיית תשלום ה"מנה" השנייה של תוספת היוקר, הינה חלק בלתי נפרד מההסדר שהוחל על עובדי ההוראה. צו ההרחבה, לטענת המדינה, חל על עובדים שלא חל עליהם שום הסכם או הסדר אחר בעניינו של הצו. עובדים אשר מוחל עליה הסדר חד-צדדי מיטיב בעניינו של צו ההרחבה, אינם נזקקים למטרייתו של הצו. קבלת עתירת ארגון המורים תביא, לטענת המדינה, לתוצאה העומדת בניגוד לעקרון השוויון. המשיבים 2-8 הנמנים על מעסיקים של המורים, טענו, כי הם כפופים להנחיות המדינה בעניין תשלום תוספת היוקר, וככל שהמדינה תורה להן לשלם את התוספת ותעביר כספים למטרה זו, יועברו הכספים ליעדם. על כך הוסיפו וטענו כמפורט להלן. מרכז השלטון המקומי (להלן: המרכז) ושלוש הערים הגדולות (המשיבים 2-5) טענו בפנינו, כי בקשת הצד מכוונת במהותה כלפי המדינה, מעסיקתם של המורים חברי הארגון, ולא כלפי הרשויות המקומיות. הוסיף המרכז וטען כך: בתקופה בה היו הוראות הסכם תוספת היוקר מושעות, בשל הסכמים מאוחרים שנכרתו עם ההסתדרות, ממילא לא עמדו בתוקפן גם הוראות צו ההרחבה. זאת, בהתאם למהותו של צו ההרחבה ותכליתו, ולפי סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; עוד נטען, כי בענייננו, העתירה לתשלום תוספת היוקר על ידי הרשויות המקומיות, הינה בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, משלא ניתן אישור הממונה על השכר באוצר, לתשלום זה; לחלופין נטען, שככל שניתן לראות בעובדי הרשויות המקומיות יחידת מיקוח אחת, חל ההסכם הקיבוצי בדבר הארכת תוקף הקפאת התשלום עליו חתמה ההסתדרות, על כלל עובדי הרשויות. אורט ישראל (המשיבה 6), מבקשת לסלק על הסף את העתירה כנגדה, באשר היא כפופה להנחיות משרד החינוך בעניין תשלום התוספת. עוד טענה אורט, כי הסמכות העניינית בעתירה מסורה לבית הדין האזורי. רשת עמל (המשיבה 7), גרסה אף היא, שהסמכות העניינית בבקשת הצד שלפנינו מסורה לבית הדין האזורי, שכן, מלבד ממרכז השלטון המקומי, מדובר בעתירה כנגד מעסיקים יחידים. הוסיפה רשת עמל וטענה, בהסתמך על נתונים שהציגה לפנינו, כי יש לסלק על הסף את העתירה כנגד רשת עמל. זאת, מן הטעם שמרבית המורים המועסקים על ידה הם חברי הסתדרות המורים, והמבקש איננו הארגון היציג ברשת. נשי אמי"ת רשת מוסדות החינוך בישראל (המשיבה 8), הודיעה כי היא מותירה את ההכרעה בסכסוך לשיקול דעת בית הדין, וכי היא כפופה להנחיות המדינה בעניין תשלום תוספת היוקר. הכרעה מקור הזכאות לתשלום תוספת היוקר לחברי ארגון המורים 7. בהליך זה חלוקים הצדדים בשאלה, האם הזכאות לתשלום תוספת היוקר למורים חברי ארגון המורים מקורה בצו ההרחבה מינואר 2003 או בהסדר חד- צדדי שהחילה המדינה על חברי הארגון. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדת המדינה בסוגיה זו, משנמצאו לה תימוכין בחומר שהובא לפנינו. ונבאר. מלכתחילה, קמה הזכאות לתשלום תוספת היוקר לחברי ההסתדרות הכללית שחתמה על הסכם תוספת היוקר בשלהי שנת 2002, ולהם בלבד. משהורחבו הוראות ההסכם בצו הרחבה, הוכרה זכאותם של כלל השכירים במשק לתשלום. אלא מאי? אופן תשלום התוספת לעובדי המגזר הציבורי, תומכת בעמדת המדינה לפיה התשלום לעובדי מגזר זה נעשה מתוקף הסדר חד-צדדי מיטיב ולא מתוקף הוראות צו ההרחבה. זאת, מן הטעם, שהתשלום לכלל השכירים במשק על פי צו ההרחבה הוגבל בתקרת שכר, ובצו הרחבה נוסף מיוני 2004, הועמד על שיעור 2%. בעוד אשר, המגזר הציבורי, עליו חל חוק התוכנית הכלכלית ושהוצא מתחולת צו ההרחבה המאוחר, נהנה מתשלום תוספת יוקר בשיעור 2.1% וללא תקרות. ארגון המורים אינו כופר בעובדה לפיה חברי הארגון, כמוהם כשאר עובדי הסקטור הציבורי, נהנים מתוספת בשיעור 2.1% וללא תקרות. למעלה מזו, הארגון אף עומד על הטענה כי חבריו זכאים לתשלום בשיעור זה. טענות אלה אינן מתיישבות האחת עם רעותה. שכן, אם מקור הזכאות לתשלום התוספת למורים חברי הארגון הוא בצו ההרחבה משנת 2003, הרי ששיעור התשלום לו זכאים כביכול המורים חברי הארגון מוגבל בתקרה ושיעורו 2% בלבד. בעוד אשר, התשלום אותו קיבלו בפועל של 2.1% וללא תקרה, מקורו בהסדר החד-צדדי, שהוא בבחינת "עסקת חבילה", הכוללת דחייה של ביצוע התשלום עד ליום 1.6.2006. נראה, כי ארגון המורים מבקש ליישם את ההסדר על חבריו לחצאין בלבד, בבחינת "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך". שיטה זו אין אנו מקבלים. נוסיף, כי במסגרת הדיון לפנינו טען ארגון המורים כי "יכול להיות שממחצית 2005 ואילך יש מקום להחיל את צו ההרחבה" . דברים אלה מכוונים לצו ההרחבה מיוני 2004, שהוציא מתחולתו את הבאים בגדרו של חוק התוכנית הכלכלית, וחברי הארגון בכללם. נמצא, איפוא, שהארגון סבור כי משעה שההקפאה בחוק התוכנית הכלכלית לא עמדה בתוקפה, יש להחיל את צו ההרחבה על חבריו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עתירתו לתשלום התוספת לחבריו בשיעור 2.1% וללא תקרות. 8. סיכומם של דברים: מקובלת עלינו טענת המדינה לפיה התשלום למורים חברי הארגון נעשה מתוקף הסדר חד צדדי שהחילה המדינה על עובדי המגזר הציבורי, תוך אימוץ קביעות ועדת המעקב מנובמבר 2002. במאמר מוסגר נציין, כי סביר להניח שעובדי המגזר הציבורי הוצאו מתחולת צו ההרחבה המאוחר משנת 2004, מאחר ועניינם הוסדר בהסדר חד צדדי מיטיב. נוסיף על כך את העובדה שחברי ארגון המורים "נהנו" גם מההסכמות שנחתמו אל מול הסתדרות המורים ביולי 2003 בעניין דחיית תשלומי קצובת ההבראה ומענק היובל. עובדה זו תומכת גם היא בטענה, לפיה בא ארגון המורים תחת מטריית ההסדר החד-צדדי שהחילה המדינה על המגזר הציבורי בעניין תשלום תוספת היוקר. התקופה שבין 1.7.2005 ועד 30.5.2006 9. לאחר שבאנו לכלל מסקנה כי תשלום תוספת היוקר לחברי הארגון נעשה מתוקף הסדר חד-צדדי שהחילה המדינה, נבחן את מהותו של ההסדר בתקופה הנתונה במחלוקת בין הצדדים. לא שמענו מן המשיבים טענה, כי ההסכם הקיבוצי עליו חתמה ההסתדרות הכללית להארכת תוקף הקפאת תשלום התוספת, חל על חברי הארגון. אף אנו איננו סבורים שלהסכמות אלה תחולה ישירה על חברי הארגון. אולם לטעמנו, יש לבחון את עתירתם של חברי הארגון לתשלום התוספת בתקופה הנדונה במבט רחב, שיביא בכלל חשבון את תמונת המשק בכללותה באותה תקופה. ההסכם לעידוד צמיחה במשק נחתם במאי 2003 על רקע מיתון כלכלי קשה ששרר באותה עת במדינה. מצב זה הוליד, בין היתר, את התוכנית הכלכלית שעוגנה בחוק התוכנית הכלכלית לשנים 2003-2004, ואת הצורך לבצע קיצוץ בהוצאות השכר של הממשלה והמגזר הציבורי. ההסתדרות הכללית והסתדרות המורים הטו שכם, תוך שהן מגלות הבנה לצוק העיתים, ובצעד של אחריות לאומית חתמו על הסכמים שעניינם הפחתות שכר ודחיית תשלומים. מאוחר יותר, חתמה ההסתדרות הכללית על הארכה נוספת של ההסכם לעידוד צמיחה. ארגון המורים סירב לחתום על הסכמים הכוללים דחיית תשלומים והפחתות שכר. לטעמנו, אין זה סביר כי חברי ארגון המורים, ש"נהנו" מן ההסדר המיטיב המאמץ את החלטת ועדת המעקב שנחתמה עם ההסתדרות הכללית, ומההסכמות שנחתמו עם הסתדרות המורים, יוחרגו מן ההסדר החד-צדדי בכל הנוגע לדחיית תשלום תוספת היוקר. דחיית תשלום התוספת לחודש יוני 2006, כפי שהדבר נעשה לגבי המגזר הציבורי בכללותו, מהווה חלק אינטגרלי מהסדר תשלום תוספת היוקר למגזר הציבורי. לא מצאנו די בטענות ארגון המורים, כדי שלא להחיל בנקודה זו את ההסדר החד-צדדי על חבריו. 10. לעניין זה ניתן להקיש מהכרעתנו בעתירתו של ארגון המורים בתיק סק 7/03 כנגד הרפורמות שנערכו בהסדרי הפנסיה של חברי הארגון במסגרת חוק התוכנית הכלכלית לשנת 2003. שם, הגיע שר האוצר להסכמות עם ההסתדרות הכללית בנוגע להסדרי הפנסיה ובנוגע להעלאת גיל הפרישה, הסכמות שעוגנו לאחר מכן בחקיקה. בפסק הדין באותה פרשה הובאו דבריו של בית המשפט העליון בפרוטוקול הדיון שהתקיים לפניו ביום 31.12.2003 בעתירתו של ארגון סגל המחקר במשרד הבטחון, מהם עלה, כי נוכח הסכמות עם ההסתדרות "זה לא מקרה רגיל של פגיעה שלא בהסכמה" . ובהמשך קבענו כך: "מצינו אפוא כי בית המשפט העליון סבר, אם כי הדבר לא מצא ביטויו בפסק דין מנומק מאחר והעותרים משכו את עתירתם, כי בנסיבותיו המיוחדות של במקרה, משדובר בתכנית כלכלית כלל משקית לגביה נוהל משא ומתן עם ההסתדרות, אין לומר כי השינוי נעשה ללא משא ומתן והסכמה כלל ועיקר". דברים אלה יפים הם ונכוחים אף בעניין הנדון לפנינו בבקשה זו. ניתן לבחון את הסוגיה גם בפריזמה של שוויון. חברי ארגון המורים - שלא היה צד לחתימה על הסכם תוספת היוקר מלכתחילה - מבקשים לקבל לעצמם זכויות יתר על אלה שקיבלו חברי ההסתדרות הכללית, אשר חתמה על הסכם תוספת היוקר. דרישה מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק ושוויון ואינה מתיישבת עם השכל הישר. 11. טרם שנבוא לחתימה נוסיף ונציין: במסגרת טיעוני הצדדים לפנינו עלתה לדיון שאלה בדבר תוקפו של צו הרחבה, מקום בו הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו הושעו לתקופת זמן. בסוגיה זו יש להידרש לפרשנותו של סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 בדבר בטלותו של צו הרחבה בשל תום תוקפו של ההסכם שהורחבו הוראותיו. נוכח מסקנתנו כי תוספת היוקר בענייננו משולמת לחברי הארגון מתוקף הסדר חד-צדדי שהחילה המדינה, אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו ונותיר אותה לעת מצוא. בדומה, אין אנו נדרשים להכריע, במסגרת בקשה זו, בשאלה שעלתה לדיון בעניין תחולתו של צו הרחבה על מי שלגביו יש הסכם או הסדר בעניינו של הצו. 12. סוף דבר - נדחית בקשת הצד של ארגון המורים למתן סעד הצהרתי וצו עשה להורות על תשלום תוספת היוקר לחבריו לתקופה שבין 1.7.2005 לבין 30.5.2006. כתוצאה מכך, נדחות העתירות לסעדים הנוספים המפורטים בבקשה, לרבות עתירת הארגון לתשלום ההפרשים בגין תוספת היוקר ולפיצויי הלנת שכר. משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.תוספות שכרדיני חינוךתוספת יוקרמורים