להלן פסק דין בנושא תוספת גמול הכנה לבגרות: פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט ונציג הציבור אלכס ברסלר; עב000143/03) בו התקבלה טענת 21 המשיבים "להצהיר כי תוספת גמול הכנה לבגרות בגין עבודה שבוצעה על ידי כל אחד מהתובעים במשך 3 השנים שקדמו לפרישתם, תילקח בחשבון כתוספת שכר כללית מוכרת לצורך קביעת גובה השכר האחרון הקובע לעניין תשלום הפנסיה התקציבית לתובעים על ידי מבטחים". 2. להלן עובדות המקרה כפי שפורטו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו: א. "התובעים, עובדי הוראה בבתי"ס על יסודיים שפרשו לגמלאות בפרישה מוקדמת במרוצת השנים לפני סוף שנה"ל תשנ"ז שהסתיימה ב-31.8.97". ב. "הנתבעת 1, כרשות המבצעת במדינה מתקצבת את החינוך העל יסודי, המופעל על ידי הרשויות המקומיות והבעלויות הפרטיות, ומפקחת על ביצועו". ג. "הנתבעת 2, "מבטחים", הינה קופת גמל לקצבה כמשמעותה בפקודת מס הכנסה ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 והיא מהווה קרן פנסיה כמשמעות המונח בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג -1963. התובעים הינם עמיתים בקרן". ד. "ביום 24.1.88, נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה, מרכז השלטון המקומי ושלש הערים הגדולות, ובין הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים (להלן - הסכם 88), ובו הוסכם על הפעלת מסלול פרישה מוקדמת של עובדי הוראה המבוטחים במבטחים". (לגבי עדכון הגמולים השונים נקבע באותו הסכם, כי גמול הכנה לבגרות וגמר (להלן - הגמול) ינתן ביחס למספר יחידות בחינה להן מוגש התלמיד - י.פ.). ה. "בהסכם קיבוצי מיום 15.8.89, בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלש הערים הגדולות ובין הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים (להלן - הסכם 89), נקבע לגבי עדכון גמולים ותשלומים, כי גמול הכנה לבגרות ינתן בשעות לימוד ובתוספת אחוזית על פי מספר יחידות הבחינה" (לא מצאנו תימוכין לקביעת בית הדין האזורי כי גמול הכנה לבגרות הוכר על פי אותו הסכם כרכיב שכר קבוע למורים, י.פ.). ו. "ב- 11.5.89, נחתם הסכם בין המדינה ובין מבטחים (להלן - הסכם מבטחים), בו נקבע, כי מסלול הפרישה המוקדמת על פי הסכם 88, יופעל באמצעות מבטחים, שתשלם את הפנסיה המוקדמת במימון המדינה החל ממועד הפרישה בפועל ועד שיגיעו המורים לגיל פרישה. על פי הסכם מבטחים, פועלת מבטחים כנותנת שירותים פיננסיים בלבד למדינה (סעיף 10 להסכם מבטחים), והשכר יחושב על פי השיטה המקובלת במבטחים (סעיף 4.1 להסכם מבטחים)". ז. "החל מה-1.9.97, מוכר גמול הכנה לבגרות כ"תוספת שכר כללית מוכרת" המחושבת על פי הקבוע בתקנה 13(ב)(1), לתקנות מבטחים (להלן - התקנות), והפנסיה משולמת לתובעים, החל ממועד זה, בהתאם". ח. לאמור נוסיף, כי המשיבים כולם פרשו על פי הסכם מבטחים מ-89, וכי איש מהם לא קיבל גמול הכנה לבגרות ברציפות לאורך כל השנים עד לפרישה, ובחודשים ובשנים בהם הם לא הכינו תלמידים לבגרות לא שולם להם גמול הכנה לבגרות. 3. כאמור בסעיף 4.1 להסכם מבטחים, הפנסיה המוקדמת משולמת בהתאם לשיטה המקובלת במבטחים לחישוב השכר הקובע לפנסיה לעובדי הוראה הזכאים לפנסיה ממבטחים על פי התקנות. בתקנות מבטחים נקבע כזאת לעניין השכר הקובע לחישוב פנסיה: "הגדרות: 13. א) 4. "תוספת שכר כללית מוכרת" - תוספות כלליות אשר משולמות עפ"י: א. הסכמים קיבוציים כלליים בדבר תשלום תוספת יוקר לכלל השכירים במשק, או, ב. הסכמים קיבוציים כלליים בדבר תשלום תוספת שכר או הוספת רכיבי שכר לכלל השכירים במשק, ואשר מהם הועברו דמי גמולים ברציפות לקרן מהיום הראשון להנהגתם, או, ג. הסכמים קיבוציים מיוחדים ו/או הסדרי שכר מפעליים בדבר תשלום תוספת לכלל העובדים במפעל או לסוג עובדים המועסקים במפעל, ואשר מהם הועברו דמי גמולים לקרן מהיום הראשון להנהגתם. 5. "תוספת שכר כללית בלתי מוכרת" - תוספות שכר כלליות ששולמו לחברים עפ"י הסכמים קיבוציים כלליים ו/או הסדרי שכר, ואשר לא הועברו מהם תשלומים לקרן מהיום הראשון ששולמו לחבר וכן תוספות שכר בלתי קבועות. 6. "תוספת שכר אישית" - שכר שנקבע בהסכם עם מבטחים או תוספת שכר ו/או הגדלת שכר שניתנה לחבר באופן אישי למעט תוספת שכר כללית מוכרת, או עליה בדרגה בדרוג מוכר. חישוב שכר קובע ב) השכר הקובע לפנסיה יחושב כלהלן: בעת עליות שכר 1. אם במהלך שלוש השנים עלה השכר שקדם מוכרות לשלוש השנים בהתאם לתוספות שכר כלליות מוכרות - יחושב השכר הקובע לפנסיה עפ"י השכר הקובע האחרון. בעת עליות שכר אחרות 2. אם במהלך שלוש השנים עלה השכר שקדם לשלוש השנים מעבר לתוספות שכר כלליות מוכרות, יחושב השכר הקובע לפנסיה כלהלן: א. עליות הנובעות מתוספות שכר כלליות מוכרות, עפ"י תקנה 13(ב)(1) יחושבו במלואן.... בעת עלית שכר בלתי ג. עליות הנובעות מתוספות שכר כלליות בלתי מוכרת מוכרות, לא יכללו בשכר הקובע אלא יתווספו לפנסיה לפי 2% מתוספות השכר הכלליות הבלתי מוכרות בגין כל שנה עבורה שולמו דמי גמולים לקרן. בעת תוספת שכר ד. עליות הנובעות מתוספת שכר אישית לא אישית יילקחו בחשבון בחישוב השכר הקובע ויוחזרו לחבר לפי תקנה 2(ד) לתקנות, אלא אם כן נחתם הסכם בין המפעל ו/או החבר ומבטחים, בדבר אופן חישוב השכר הקובע לפנסיה מהתוספת האישית עפ"י חישוב אקטוארי והועברו בגינן תשלומים לקרן". 4. משלושה טעמים קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיבים: א. משום "שמדובר בתוספת קבועה לגביה הופרשו דמי גמולים לקרן למן היום הראשון להנהגתם כתוספת במשיבה". ב. אמנם הסכם 89 אינו הסכם קיבוצי מיוחד ולכן לכאורה "לא עומדת התוספת בתנאי תקנה 13(א)(4)(ג) לתקנות ואינה מהווה תוספת מוכרת". אולם מאחר שהועברו בגינה דמי גמולים לקרן מהיום הראשון להנהגתה, יש להתייחס לגמול ככל "תוספת מוכרת, למרות שהתוספת נובעת מהסכם קיבוצי כללי ולא מיוחד". ג. יש לגזור גזירה שווה מגמול החינוך. כיוון שגמול חינוך הוכר כתוספת שכר קבועה ומוכרת כמשמעה בתקנות, כך צריך לנהוג אף לגבי גמול ההכנה לבחינות הבגרות. 5. המדינה ערערה על פסק הדין ועיקר טיעוניה וטיעון מבטחים היה: א. הגמול בו עסקינן אינו בא בגדר אף אחת משלוש הקטגוריות של הגדרת תוספת שכר כללית מוכרת, ואין לענייננו כל חסר המחייב פרשנות משלימה. ב. הגמול הינו תוספת שכר בלתי קבועה על פי הגדרת "תוספת שכר כללית בלתי מוכרת" בסעיף 13(א)(5) לתקנות. ג. לא היה מקום לגזור גזרה שווה מגמול חינוך, יען כי, "בפני בית הדין קמא לא הובא כלל הבסיס לתשלום גמול חינוך ו/או ההסכמים הרלוונטיים, באופן שניתן יהיה להשוות בין הגמולים". 6. עיקר טיעונם של המשיבים היה: א. הערעור ראוי להידחות על הסף, באשר הוא הוגש באיחור; זאת, משיש לראות בקבלת פסק הדין על ידי מבטחים, כמועד קבלתו על ידי המדינה, שכן מבטחים, שניהלה למעשה את הדיון בבית הדין האזורי, פעלה כשלוחתה של המדינה. ב. ערעור המדינה נגוע בחוסר תום לב, שכן מבטחים נהלה הדיון בשמה, שעה שהמדינה מצידה לא הביאה ראיות ולא הגישה סיכומים בבית הדין האזורי. ג. לגופו של עניין, התוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי היא התוצאה הנכונה ואין מקום להתערב בפסק הדין, באשר: 1. הסכם 89 אינו הסכם קיבוצי כללי; 2. הגמול ראוי להיחשב כתוספת שכר כללית מוכרת על פי תקנה 13(א)(4)(ג) לתקנות, ולא לתוספת שכר כללית בלתי מוכרת על פי תקנה 13(א)(5) לתקנות. 3. אין להפלות בין הפורשים לפני תום שנת הלימודים תשנ"ז לפורשים אחריה. 4. היה מקום לגזור גזרה שווה בין גמול ההכנה לבגרות לגמול החינוך על פי הראיות שהובאו לבית הדין קמא לעניין זה. 7. אשר לדעתנו: המחלוקת בין הצדדים סבה על שאלת סיווג הגמול: כתוספת שכר כללית מוכרת על פי תקנה 13(א)(4)(ג) לתקנות או כתוספת שכר כללית בלתי מוכרת על פי תקנה 13(א)(5) לתקנות. שאלת סיווג הגמול האמור צריכה להיעשות בהתאם לאבחנות שנעשו בתקנות לגבי דירוג הגמולים לסוגיהם: ראשית - התקנות מבחינות בין תוספת שכר כללית לתוספת שכר אישית. לגבי תוספת שכר אישית לא קמה זכאות פנסיונית בהעדר הסכם לכיסוי העלות האקטוארית של הזכאות (תקנה 13(ב)(2)(ד)). בענייננו אין ספק כי הגמול הינו בגדר תוספת שכר כללית ולא בגדר תוספת שכר אישית לפי תקנה 13(א)(6), הנקבעת בהסכם עם מבטחים או שניתנת לחבר באופן אישי. שנית - בין תוספות השכר הכלליות, יש לאבחן בין תוספת שכר כללית מוכרת לתוספת שכר כללית בלתי מוכרת. המאפיין תוספת שכר כללית מוכרת הינו כלליותה וקביעותה. לפיכך מקור הזכאות לה הינו הסכם קיבוצי כללי, החל על כלל המשק, לתשלום תוספת יוקר או תוספת שכר קבועה אחרת, ובלבד ששולמו בעדם דמי גמולים למן היום הראשון להנהגתם. האמור יסודו בכך, שהשכר המבוטח במבטחים היה בעיקרו של דבר שכר תעריפי על פי סולם שכר, בצירוף תוספות שכר כלליות אשר שולמו בקביעות מדי חודש בחודשו ללא תנודות חודשיות בשיעורן. שלישית - תנאי בל יעבור להיות התוספות האמורות בגדר תוספות שכר כלליות הינו - תשלום דמי ביטוח בעדן למן היום הראשון להנהגתן. הקשר הגורדי בין תשלום התוספת הכללית הקבועה לסוגיה כאמור לבין הפרשת דמי גמולים בגינה - הינו בל ינתק; שהרי בעיקרו של דבר, לא תתכן הגדלת פנסיה ללא מימונה על פי עלותה האקטוארית למן היום הראשון להנהגתה; להבדיל מתשלום דמי גמולים בגינה למן היום הראשון בו היא שולמה לעובד פלוני. בכך יושם הרעיון של "דור לדור יביע אומר", במילים אחרות - תשלום דמי גמולים על ידי העובדים החדשים יועד לכיסוי העלות האקטוארית של תשלום תוספת פנסיונית לעובדים הוותיקים הפורשים, וחוזר חלילה. רביעית - מקום מיוחד בין תוספות השכר הכלליות הקבועות המוכרות, שמור לתוספת השכר הכללית המוכרת המשתלמת שלא על פי הסכם קיבוצי לכלל השכירים במשק, אלא על פי הסכם קיבוצי מיוחד לכלל עובדי מפעל או סוג מסוים של עובדים בו; ובלבד כמובן, שגם בגין אותה תוספת הופרשו דמי גמולים למן היום הראשון להנהגתה. הטעם לכך הוא אותו הטעם האמור של מימון עלותה האקטוארית של התוספת, שהרי העיקרון הינו שאין לשלם פנסיה שלא ניתנת למימון מדמי הגמולים שהופרשו עבורה, לבל תפגע יכולת הקרן לשלם את הפנסיה ממנה הופרשו דמי גמולים כנדרש. 8. על פי האבחנות האמורות, מארבעה טעמים אין הגמול ראוי להיחשב כתוספת שכר כללית מוכרת, כל עוד לא התקבלה לגביו כדין החלטה מיוחדת אחרת: א. הגמול שולם על פי הסכם קיבוצי פלורליסטי, הראוי להתפרש לענייננו כהסכם קיבוצי כללי; באשר אין מקום לאבחן לענייננו בין מורים שהועסקו על ידי מרכז השלטון המקומי שהינו בגדר ארגון מעבידים, כך שההסכם עימו הינו הסכם קיבוצי כללי, לבין מורים בבעלות אחרת שאינה רשות מקומית. משראוי הגמול להסתווג כתוספת ששולמה על פי הסכם קיבוצי כללי, ומשאין הוא בגדר תוספת יוקר או תוספת קבועה אחרת ששולמה לכלל השכירים במשק - אין לסווגו כתוספת שכר כללית מוכרת ששולמה על פי הסכם קיבוצי מיוחד או הסדר מפעלי. משכך הם הדברים, הגמול אינו נכנס לגדרה של אף לא אחת משלוש ההגדרות לתוספת שכר כללית מוכרת, שבסעיף 13(א)(4)(א -ג) לתקנות. ב. הגמול חסר היה את יסוד קביעות התשלום, המאפיין תוספת שכר כללית מוכרת, באשר תשלומו היה מותנה ברצון המורה ובנכונות בית הספר לאפשר לו להכין תלמידים לבגרות והוא שולם אפוא רק עבור הכנה בפועל, מבלי שקוים בו יסוד רציפות התשלום מדי חודש ושנה. לכך יש להוסיף ששיעור תשלומו לחודשים בהם שולם, היה מותנה במספר הכיתות שהוכנו על ידי המורה לבגרות ומספר היחידות לבגרות שהכין. משזהו טיבו של אותו גמול, הרי שלאמיתו של דבר, אין הוא שונה מגמול לא קבוע אחר - גמול שעות נוספות, המשתלם אף הוא באחוזים מן השכר ואין הוא בגדר תוספת פנסיונית. משאין לראות בגמול על פי טיבו כתוספת שכר כללית מוכרת קבועה, אפילו הוא היה ראוי להסתווג כתוספת המשתלמת על פי הסכם קיבוצי מיוחד או הסדר שכר מפעלי - אין מקום להגדירו בתור תוספת שכר כללית מוכרת על פי תקנה 13(א)(4)(ג) לתקנות. ג. אף אם נניח כי בגין הגמול הופרשו דמי גמולים למן היום הראשון להנהגתו, כנדרש בתקנה 13(א)(4)(ג) לגבי תוספת שכר כללית מוכרת המשולמת על פי הסכם קיבוצי מיוחד או הסדר מפעלי, ולא מן היום הראשון בו הוא משולם למשיבים; עדיין אי קביעות תשלומו כמפורט לעיל מקשה על הערכה מראש של עלותו האקטוארית, ומימוש רעיון הערבות ההדדית בין חברי מפעל חדשים וותיקים לגביו; ועל, מימוש העיקרון של אי פגיעה בזכאויות הפנסיוניות של העמיתים שפרשו כבר לפנסיה, מחמת חוסר יכולת תשלום. ד. במצב הדברים שתואר, הכללת הגמול כרכיב פנסיוני מלא מלכתחילה מאז 1989, עשויה הייתה ליצור אפליה בלתי מוצדקת בין שני מורים בני אותו גיל ובעלי אותו וותק אשר הועסקו במשרות מקבילות באותה בעלות, קיבלו אותו שכר ואת אותן תוספות ושניהם פרשו בסמוך לפני 9/1997; כאשר ההבדל היחיד ביניהם היה - שלאחד שולם הגמול במשך כשש שנים מאז 1989 ועד 8/1994 ואילו לחברו שולם אותו גמול כמחצית התקופה, במשך 3 שנים, אך זאת בין 8/94 - 8/97. במקרה שכזה קבלת התביעה, משמעה, שבעוד שלראשון אותו גמול לא יחשב כרכיב פנסיוני, לשני הוא יוכר כרכיב פנסיוני מלא על פי תקנה 13(ב)(1) ו - 13(ב)(2), חרף ההבדל ביניהם בתקופות תשלום אותו גמול. לעומת זאת, אותו הבדל בתקופת הביטוח ילקח בחשבון וכל אחד מהם יקבל על פי פועלו רק אם הגמול יחשב לתוספת שכר כללית בלתי מוכרת, שאז הוא יחושב לגבי כל אחד מהם על פי תקופת תשלומו בהתאם לתקנה 13(ב)(2)(ג). 9. לאור האמור ראוי יותר הגמול להיחשב כתוספת שכר כללית בלתי מוכרת מאשר כתוספת שכר כללית מוכרת, וזאת בתוקף היותו תוספת שכר בלתי קבועה על פי תקנה 13(א)(5) סיפא, אף אם נניח שאין הוא עונה על הרישא של אותה תקנה כתוספת שכר כללית ששולמה לחבר על פי הסכם קיבוצי ואשר לא הועברו ממנה תשלומים לקרן למן היום הראשון ששולמה לחבר. 10. באשר לשאר טענות המשיבים נעיר בקצרה את זאת: א. אין לגזור גזרה שווה מעניינם של המשיבים לעניינם של חמשת חבריהם, לגביהם נחשב הגמול כתוספת פנסיונית מלאה על פי המלצת בית המשפט המחוזי, משהם, שלא כמשיבים, קיבלוהו ברצף. נוסיף על כך, שככל שאותה נתינה בטעות היתה, אין להופכה לטעות מונצחת חוזרת ונשנית לגבי כלל ציבור המורים שמצבם זהה למשיבים. ב. בהיותנו סבורים שאין הגמול בגדר תוספת כללית מוכרת, אין להופכו לכזה אך ורק משום שגמול חינוך, שטיבו אינו ידוע לנו מעבר לעדות הגב' דורפמן, נחשב לתוספת כללית מוכרת. הכלל באשר לכך אינו גזירה שווה מגמול לגמול אלא בחינת כל גמול כשלעצמו. ג. מבטחים אינה שלוחת המדינה בענייננו, אלא כל אחת מהן היתה נתבעת כשלעצמה. העובדה שהמדינה השליכה יהבה לגבי ניהול הדיון גם על מבטחים, אינה מעלה ומורידה לגבי זכות הערעור שלה על פסק דינו של בית הדין האזורי. ד. לאור האמור אין לראות במועד קבלת פסק דינו של בית הדין האזורי על ידי מבטחים כמועד קבלתו אצל המדינה. ה. על-פי הודעת הערעור מטעם המדינה, פסק הדין של בית הדין האזורי הגיע לידיה ביום 10/11/04. הערעור הוגש ביום א' ה - 12.12.04, משלא ניתן היה להגישו בשבת ה - 11/12/04. לאור זאת, אף אם היה איחור של יום - יומיים בהגשת הערעור, היה מקום להאריך את המועד להגשתו לאור קוצר האיחור והטעם המיוחד הברור של הסיכוי לזכות בו. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את דעתו של חברי השופט פליטמן, ואיני רואה עין בעין איתו את ניתוח הדברים, ברם לאור הסכמתי לתוצאה, אין כאן המקום להרחיב. 2. הסיבה היחידה שבשלה הסכמתי לתוצאה אליה הגיע חברי היא, כי מדובר בתוספת שכר בלתי קבועה. נראה לי, שאת האמור בסעיף 13(א) (4) (ג) לתקנות מבטחים המסווג את גמול הכנה לבגרות "כתוספת שכר כללית מוכרת", יש לסייג באמור בסיפא לסעיף 13(א)(5), לתקנות אלה המוציא מגדר "תוספת כללית מוכרת" "תוספות שכר בלתי קבועות". כאן נשאלת השאלה, מהן תוספות שכר בלתי קבועות. נראה שבהקשר הדברים יש לפרש מונח זה כמתייחס לתוספות חולפות משתנות זמניות, להבדיל מתוספות קבועות שעצם העבודה מקנה אותן, ולא סוג מסויים משתנה של העבודה. גמול הכנה לבגרות ניתן רק בעת ההכנה לבגרות. המערערים לא קבלו גמול זה ברציפות, אלא רק בעת שהכינו לבגרות, ולכן המונח "תוספת קבועה" - לא הולם מילולית וגם תכליתית גמול זה. לו קבלו המערערים תוספת זו ברציפות קרוב לוודאי שדעתי הייתה שונה. סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין הנני מצטרפת לתוצאה אליה הגיעו חברי השופטים פליטמן ורבינוביץ. נציגת עובדים גב' נירה שמאי הנני מצטרפת לתוצאת פסק הדין. נציג מעבידים מר מיכאל הילב אני מצטרף לתוצאת פסק הדין. סוף דבר ערעור המדינה מתקבל, באופן שאנו קובעים כי תוספת גמול ההכנה לבגרות לא תילקח בחשבון כתוספת שכר כללית מוכרת לצורך קביעת גובה השכר האחרון הקובע לעניין תשלום הפנסיה התקציבית למשיבים. כיוון שהמשיבים הינם גימלאים, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.תוספות שכר