קלון בעבירות מרמה והפרת אמונים

על יסוד ההרשעה בפלילים, הועמד המערער לדין משמעתי והורשע בעבירת משמעת על פי סעיף 9(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978. בתובענה, ביקשה התביעה לייחס קלון למעשי המערער, ולהרשיעו בעבירות משמעת על סמך הרשעותיו בפליליים.

השאלה היחידה שעמדה בפני בית הדין בהכרעת הדין היתה האם יש קלון במעשי המערער. בית הדין קבע, על יסוד הלכה פסוקה, כי לעבירות מרמה והפרת אמונים נילווה קלון באופן מובנה.

להלן פסק דין בנושא קלון בעבירות מרמה והפרת אמונים:

פסק דין

1. לפני בתיק משמעת 21/05 (עו"ד בנימין יערי - אב"ד, מר שמעון תורג'מן ומר עיסא ג'בר - חברים). המערער מבקש בערעורו לבטל את החלטת בית הדין לפיה דבק קלון בעבירות בהן הורשע, ולהקל בעונש שהושת עליו על ידי בית הדין.

2. המבקש שימש בתפקיד מנהל נפה במחלקת הפיקוח העירוני של עירית ירושלים. הוא הורשע בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 4431/02) בעבירות מרמה והפרת אמונים על פי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בארבע פרשות שונות, שהחוט המקשר ביניהן הינו שימוש בכח משרתו כדי לסייע לגורמים שונים לחמוק מקיום החוק, ולסכל את אכיפת החוק בעניינם. הוא נדון בהליך פלילי ל-3 חודשי מאסר בעבודות שירות, ומאסר על תנאי.

הרשעתו של המערער נסבה על הפרשות הבאות:

בפרשה הראשונה, התערב המערער בנסיונו של פקח בנפה מרכז - שאינה במסגרת איזור ניהולו של המערער - לאכוף על מוכרת פרחים לציית להוראותיו בדבר דרך פעולתה בעיסקה. המוכרת היא קרובת משפחה של ידיד של המערער, אשר הפעיל רשת אתרים למכירת פרחים ברחבי ירושלים. הוכח, כי המערער מתוך דאגה לעניינו של ידיד זה, פעל למניעה או לעיכוב פעולתו של הפקח, אשר נועדה להשליט חוק וסדר באיזור.

בפרשה השניה, הורשע המערער בכך שנתן הוראה לפקח הכפוף למרותו שלא לרשום דו"חות לשני רוכלים אשר הפעילו ללא היתר דוכנים למכירת מרכולתם. במקרה אחד הוכח, כי הדוכן הוצב באופן שהפריע לתנועת העוברים ושבים.

בפרשה השלישית, נחלץ המערער לסייע בידי בעלי בית קפה שאינו, נמצא באיזור הנתון לסמכותו הניהולית. הקשר בין בעלי בית הקפה למערער נוצר דרך דודו של המערער אשר עבד כמורה נהיגה, לבין רב בוחנים ברשות הרישוי, שהוא אביהם של בעלי בית הקפה. בתקופה הרלבנטית, בית הקפה פעל ללא רישיון עסק, ונרשמו לבעליו דו"חות הנוגעים להפרת חוק העזר בהצבת שולחנות וכסאות מחוץ למבנה בית הקפה. המערער פנה למנהל הנפה שבתחום סמכותו נמצא בית הקפה, וביקש שיחדל מהוצאת דו"חות לבעלים. מנהל הנפה פעל על פי בקשה זו.

בפרשה רביעית, נתן המערער סיוע לידידו, שניהל עסק מחוץ לאיזור סמכותו, אשר ביקש להתמודד כנגד דרישות שהופנו אליו כדין על ידי פקח עירוני. בעסק בו מדובר, הותקן סוכך ללא היתר, והפקח דרש ממנהל העסק, ידידו של המערער, להסירו, ורשם לו דו"חות בגין התקנתו. הידיד פנה למערער בבקשת סיוע, והמערער הפעיל את קשריו אצל גורמי הפיקוח, בתתו עצות לידידו כיצד להערים על הפקחים, כדי להותיר את המצב הבלתי חוקי בעינו. כשהידיד שאל את המערער האם להישמע לדרישות הפקח ולפרק את הטעון פירוק, הרגיע אותו המערער, והשיב לו שהפקח לא יפעל נגדו שכן "הוא יודע שאנחנו בתמונה".

3. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חיים לירן) הרשיע את המערער ואת שותפו לאישום בארבע עבירות של מרמה והפרת אימונים. הוא קבע כי במעשי המערער ישנו ניגוד עניינים לאופי תפקידו, ודבק בהם יסוד של שחיתות. בגוזרו את דינו של המערער ל-3 חודשי מאסר בעבודות שירות, ומאסר על תנאי, עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המערער, ועל הפגיעה באימון הציבור שמעשיו הסבו. עם זאת, בית המשפט נמנע מלקבוע עמדה ביחס לקיומו של קלון במעשי המערער, בנימוק כי זהו עניין המצוי בסמכותה של המערכת המשמעתית, באם העניין יובא להכרעתה במישור המשמעתי.

4. על יסוד ההרשעה בפלילים, הועמד המערער לדין משמעתי והורשע בעבירת משמעת על פי סעיף 9(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978. בתובענה, ביקשה התביעה לייחס קלון למעשי המערער, ולהרשיעו בעבירות משמעת על סמך הרשעותיו בפליליים. השאלה היחידה שעמדה בפני בית הדין בהכרעת הדין היתה האם יש קלון במעשי המערער. בית הדין קבע, על יסוד הלכה פסוקה, כי לעבירות מרמה והפרת אמונים נילווה קלון באופן מובנה (עש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 184; עש"מ 4/81 אוחיון נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 494). בית הדין קבע כי אופיים של מעשי המערער מצביעים על כך שדבק בהם כתם ברור של קלון. המערער מעל בתפקידו, וניצל את מעמדו בפיקוח העירוני שלא כדין, מתוך מטרה לסייע למקורביו. בכך נהג בסתירה לתפקידו כנאמן הציבור לשמירה על החוק, והעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים אגב ביצוע מעשי שחיתות-מידות, שתוצאתם היא פגיעה באימון הציבור במערכות השלטון. בית הדין שקל את מכלול נסיבות העניין, את חומרת מעשיו של המערער, ואת תכליתם של דיני המשמעת בהחדרת הנורמות הראויות לשירות הציבורי. הוא קבע כי אין מנוס מפיטוריו של המערער משירות העיריה, תוך תשלום מלוא זכויותיו הממוניות ופסילתו לשירות בכלל הרשויות המקומיות לתקופה של שנתיים. כן קבע, כי בקביעת אמצעי משמעת מתונים יותר לא יהיה משום מענה הולם למעילה השיטתית בתפקיד המאפיינת את מעשיו של המערער. לדבריו, המערער מעל בתפקידו כנאמן הציבור לשמירת החוק ולאכיפתו, ונהג בשחיתות מידות כאשר פעל פעם אחר פעם למניעת אכיפת החוק, תוך קיום ניגוד עניינים בוטה למעמדו ותפקידו כממונה על אכיפת החוק ברשות המקומית. הצורך בהגנה על שמה הטוב של העיריה, ובהבטחת אימון הציבור בה, וכן בהעברת מסר חד משמעי לכל עובדי העיריה שלא תהיה השלמה והבלגה עם התנהגות פסולה מסוג זו המאפיינת את התנהגות המערער, מחייבים להורות על הפסקת שירותו של המערער בעיריה. בית הדין הוסיף וקבע, כי יש לדחות את טענתו החוזרת של המערער לפיה את הסתבכותו בפרשות בהן הורשע יש לזקוף לחובתה של העיריה בכך שלא טרחה להדריך ולהנחות את עובדי מחלקת הפיקוח לגבי גבולות המותר והאסור בעבודתם, ואף לא כנסיבה מקלה למעשיו. על המערער היה להבין בכוחות עצמו לאחר שנים של עבודה בעיריה, שפעולותיו השונות לסיכול פעולות אכיפת החוק ברשות המקומית הינן פסולות בתכלית, ועומדות בניגוד מוחלט למהות תפקידו ולחובות המוטלות עליו כעובד ציבור.

בית הדין התייחס גם לעובדת החזרתו לעבודה לאחר השעייה של מי שהיה שותפו של המערער בהליך הפלילי, דניאל חי. בית הדין קבע, כי בעניין זה אין מדובר באפליה מכוונת כנגד המערער, אלא בצעד מוטעה מטעמה של הרשות הציבורית שננקט כלפי מר חי, ואשר העיריה הודתה כי היה מישגה שהיא לא ראתה לחזור עליו כאשר עלתה על הפרק שאלת חזרתו של המערער לעבודה. עוד ציין בית הדין, כי גם נגד מר חי הוגשה קובלנה משמעתית מתוך מגמה לחזור ולהשעותו, ולדרוש את פיטוריו משירות הציבור בהליך המשמעתי. אולם פתיחת ההליך המשמעתי הביאה לפרישתו מהעבודה; לאור זאת, לא ראתה העיריה טעם להמשיך ולנהל את ההליך המשמעתי נגדו. הדבר מעיד על כך שהעיריה התייחסה במידת חומרה שווה אל שני המורשעים בהליך הפלילי, ופעלה לסיום עבודתם של השניים בעיריה, אלא שמר חי פרש מרצון ואילו המערער בענייננו סירב לפרוש, וניהל את הגנתו בהליך המשמעתי.

על הכרעת הדין, גזר הדין, ואמצעי המשמעת שהוטלו על המערער בידי בית הדין מוגש הערעור שלפני.

5. בערעורו, טוען המערער, כי שגה בית הדין משקבע כי במעשיו דבק קלון, כשלטענתו, עבירה על פי סעיף 284 לחוק העונשין - מרמה והפרת אמונים - הינה בעלת קשת אפשרויות רחבה של נסיבות המצמיחות אותה; לדבריו, במקרה זה מדובר בקצה הקל של קשת אפשרויות זו, שאינה צריכה להוליד קביעה של קיום קלון במעשים. אין מדובר, על פי הטענה, במעשים של מירמה והפרת האמונים, אלא בטענה כנגד המערער על כך שהעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים. המערער מוסיף וטוען, כי מושג הקלון קשה להגדרה, ומבחנו הוא מוסרי. אפילו היה מקום לקבוע כי המדובר בעבירות הנושאות עימן תו של קלון, גם אז מדובר בדרגת קלון נמוכה ביותר, גבולית, שאינה מצדיקה אמצעי משמעת כה חמורים כפי שהוטלו עליו. העיריה גילתה דעתה באשר להעדר הקלון הנלווה לעבירות, בכך שכנגד שותפו של המערער בהליך הפלילי לא הוגשה לבסוף תובענה משמעתית, הוא חזר לעבודה, והעיריה אף הגיעה עמו להסדר פרישה מסודר. כל זאת, חרף העובדה כי פרטי העבירות שיוחסו לו חמורים אף יותר מאלה שיוחסו למערער. לדבריו, הוא נפל קרבן למדיניות בלתי שוויונית של גורמי העירייה, ויש להקל עמו גם עקב טעם זה.

אשר לנסיבותיו האישיות, טוען המערער כי הינו אב ל-6 ילדים ועול פרנסתם עליו; כתוצאה מן ההליך הפלילי ומן ההליך המשמעתי שנוהלו נגדו, הוא מצוי בהשעייה ארוכה מהעבודה ומקבל משכורת חלקית בלבד. עקב כך, חובותיו כבדים, והוא נזקק להלוואות מזדמנות כדי לקיים את הצרכים הבסיסיים של משפחתו. הוא שימש בתפקידו בשירות הציבורי כ-20 שנה, ובמהלכן זכה להערכה רבה, לקידום בתפקידים, ולתעודות הוקרה והצטיינות, ויש לקחת בחשבון לקולא את הגורמים האמורים וליישמם לצורך הקלה באמצעי הענישה.

6. בתשובתה, ציינה המשיבה את מעמדו הבכיר של המערער במערכת אכיפת החוק העירונית, ועמדה על המעילה החמורה בתפקיד המאפיינת את מעשיו בכך שפעל למניעת אכיפת חוקי העזר העירוניים כנגד מקורבים לו ואנשים אחרים שהיה לו אינטרס אישי לסייע להם. במעשיו אלה, כך נטען, פגע המערער פגיעה קשה באמון הציבור במערכת השלטונית, ובתדמיתו של השירות הציבורי. אין המדובר במעידה חד פעמית של המערער, אלא בשרשרת מעשים שהם בבחינת שיטת פעולה, בהם פעל כעובד ציבור המופקד על אכיפת החוק המונציפאלית, בניגוד מוחלט למהות תפקידו. היקפם ומספרם של המקרים בהם סטה מן השורה משווים למעשים חומרה מיוחדת. אשר לטענת חוסר השוויון בין המערער לבין שותפו להליך הפלילי, טוענת העיריה, כי השותף פרש מעבודתו בעיריה, ולכן לא נמצא טעם לנהל נגדו הליך משמעתי; למערער הוצע גם כן לפרוש מעבודתו בעיריה ואילו היה נענה לכך, לא היו ננקטים בעניינו הליכים משמעתיים. מכאן, שאין מצב של הפלייה בין שני הנאשמים, ודין טענה זו להידחות. העיריה מוסיפה וטוענת כי בהיות תכלית דיני המשמעת הגנה על השירות הציבורי, החזרת המערער לעבודתו עלולה להעביר מסר פשרני לציבור העובדים ולציבור הרחב לפיו התנהגות המערער בביצוע תפקידו הינה נסלחת.

7. דין הערעור להידחות על כל חלקיו.

המערער הועמד לדין משמעתי בעבירת משמעת על פי סעיף 9(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978. עבירה זו מתבססת על קיום הרשעה פלילית בעבירה שיש עימה קלון. ממצאיו ומסקנותיו של פסק דין חלוט במשפט הפלילי ייחשבו כמוכחים בהליך המשמעתי מכח סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963, המוחל גם בדין המשמעת ברשויות המקומיות מכח סעיף 20 לחוק המשמעת ברשויות המקומיות.

שאלה היא, אם מדובר בענייננו בהרשעות בעבירות שיש עימן קלון.

צדק בית הדין למשמעת בקובעו כי בעבירות בהן הורשע המערער דבק תו של קלון. קלון הוא מושג כללי שאינו נתון להגדרה ממצה. עיקרו בהתנהגות שיש עמה שחיתות מידות, כתם מוסרי, הממיטים חרפה על מבצעם, ואשר יש בהם כדי לערער את אימון הציבור במבצע העבירה. אלו הם מעשים שיש בהם אי צדק, וחוסר תום לב; הקלון הוא מושג בעל "רקמה פתוחה" שיישומו קשור קשר אמיץ לנסיבות המיוחדות של העניין, על רקע מערכת הנורמות והערכים הרווחים בחברה (עש"מ 4123/95 יוסף אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 184).

בענייננו, המערער הורשע במעשים של הפרת אימונים, הפוגעים בליבה של אחריותו המוסרית בביצוע תפקידו ברשות המקומית. מעשיו עמדו בניגוד מוחלט למהות תפקידו וחובתו כממונה בכיר על אכיפת החוק במחלקת הפיקוח העירוני. מדובר בבעל תפקיד בכיר במערכת הפיקוח העירוני, אשר שימש מפקח נפה באיזור עיריית ירושלים. בתוקף תפקידו זה, היה המערער אחראי בין היתר, לאכיפת חוקי עזר עירוניים באיזור הנתון לסמכותו, להפעלת צוות פקחים הפועלים באיזור והנחייתם כיצד לבצע את תפקידיהם. היה עליו להגדיר את משימותיהם, לבדוק את טיב פעולותיהם, ולבקר את תיפקודם. הוא היה אחראי על קיום נוהלי העבודה, ביצוע הוראות הקבע, וקיום המשמעת בעבודה. כן היה מופקד על טיפול בתלונות הציבור בכל הקשור לאכיפת החוקים העירוניים. הוא הוסמך לתת התראות, וצווי ברירות-קנס לאזרחים.

ארבע הפרשות בהן הורשע המערער נוגעות במישרין לתפקידו ולמעמדו הבכיר במערכת הפיקוח העירונית. הן מצביעות על ניצול לרעה באופן קיצוני של כח משרתו על מנת להשפיע בדרכים שונות על ממלאי תפקידים במערכות הפיקוח לשאת פנים לאזרחים מסוימים, ולהימנע ממיצוי אכיפת הדין כלפיהם, וזאת נוכח קשרים כאלה ואחרים בינם לבין המערער. המדובר לא רק בהתנהגות אישית פסולה של המערער, הסוטה מנורמות ההגינות והיושר, אלא בניצול בוטה של מערכת הפיקוח העירונית, ועירובם של אנשי פיקוח שונים במהלכים פסולים שנועדו לסכל את אכיפת החוק ולהחיל אמות מידה מיוחדות על בעלי עניין בהקשר זה. הפרת האימונים במעשיו אלה של המערער היתה מתמשכת, ולא הצטמצמה למעשה נקודתי אחד. מדובר בדפוס התנהגות שיטתי של הטבה עם מקורבים, במסגרת מערכת שתפקידה לאכוף את החוק על אזרחי הרשות המקומית. קיים פער עמוק ביותר בין דפוס התנהגותו המתמשך של המערער שדבקה בו שחיתות מידות, לבין חובות המוסר והמשמעת המתחייבות ממילוי תפקידו במערכת, אשר חייבו בחובת נאמנות מוגברת לחוק ולציבור (עש"מ 4411/99 מדינת ישראל נ' אלקלעי, פ"ד נג(5) 302, 308; עש"מ 1827/02 ספיר נ' מדינת ישראל). ואמנם, ככל שבכירותו של עובד בתפקיד גבוהה יותר, כך נודעת חומרה רבה יותר להפרת נאמנותו לתפקיד (עש"מ 3446/05 מדינת ישראל נ' דראושה; עש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 184, 191).

ניצול מסוג זה של התפקיד הציבורי על ידי עובד ציבור בכיר נושא בחובו יסודות של ניגוד עניינים ברמה כזו המגיעה כדי שחיתות וקלון. המערער בהתנהגותו הכתים לא רק את מעמדו ואת משרתו, אלא את המערכת כולה - הן של הפיקוח העירוני, ועימה גם את מערכת השירות הציבורי כולו. כתם זה של שחיתות התפשט גם על פני גורמים נוספים בפיקוח העירוני, והיה בו כדי לפגוע פגיעה ממשית באימון הציבור במערכת אכיפת החוק העירונית. אימון הציבור מתבסס על ההנחה המתבקשת כי קיימת מדיניות אכיפה ישרה ושוויונית שהכל שווים בפניה. גילויי העדפה ומשוא פנים בתהליך האכיפה על ידי בכירי הפיקוח עצמם מנחיתים מכה קשה לאימון הציבור במערכות אכיפת החוק, ומחייבים נקיטת אמצעים משמעתיים חד משמעיים כדי לנקות את השירות מגילויי שחיתות, וכדי לשקם את האימון במערכת הציבורית. שיקום האימון מתאפשר בדרך של הרחקת גורמים שפעולתם נגועה בשחיתות מהמשך מתן שירות לציבור. בדרך זו יש סיכוי לטיהור האוירה ולמיסוד נורמות התנהגות נאותות בעבודתו של עובד ציבור.

8. בנסיבות עניין זה צדק בית הדין בכך שהורה על פיטוריו של המערער משירות העיריה ועל פסילתו לשירות בכלל הרשויות המקומיות למשך שנתיים. הרשעת עובד בסדרת עבירות של הפרת אימונים כלפי השירות, במסכת ארועים העולה כדי שיטה, תוך פגיעה חמורה באימון שניתן בו, מצדיקה בדרך כלל פיטורין מהשירות הציבורי כאמצעי ההולם את תכלית דין המשמעת (עש"מ 6324/00 מיכאל קריינר נ' מדינת ישראל). רק נסיבות חריגות ומיוחדות תצדקנה תוצאה אחרת. בית הדין התחשב, בד בבד, גם עם נסיבות מקילות עם המערער, והורה על תשלום מלוא זכויותיו הממוניות. בכך איזן איזון ראוי בין הטעמים לחומרה והשיקולים לקולא תוך מתן עדיפות ברורה לאינטרס הציבורי בהגנה על טוהר המידות בשירות הציבורי ונקיון כפיהם של עובדיו.

לא מצאתי ממש בטענת ההפלייה שהועלתה ביחס לשותפו של המערער להליך הפלילי, ואני דוחה את הטענות בעניין זה.

לאור כל האמור, הערעור נדחה על כל חלקיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החתמה על הסכם במרמה

  2. קבלת דבר במרמה בצוותא

  3. נטל ההוכחה בטענת מרמה

  4. הוצאת כספים במרמה מתאגיד

  5. כוונת מרמה בתביעות ביטוח

  6. עבירות מרמה של עובד ציבור

  7. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות

  8. הוצאת כספים מחשבון משותף במרמה

  9. קלון בעבירות מרמה והפרת אמונים

  10. טענת החתמה במרמה על הסכם תיווך

  11. להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח

  12. טענת מרמה נגד נפגע בתאונת דרכים

  13. מעצר עד תום ההליכים בעבירות מרמה

  14. בקשה ביטול הסכם פשרה בשל מרמה שנפלה כנטען בכריתתו ופגמים בתוכנו

  15. נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים וטענתה למרמה ביחס לזהות הנהג האמיתי ברכב

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון