פנסיית נכות לעובד שפוטר

להלן פסק דין בנושא פנסיית נכות לעובד שפוטר:

פסק-דין     

השופט י' דנציגר:

     בפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יקבע כי תקנונה של "נתיב" קרן לפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (להלן - נתיב), מתיר לעובד שפוטר מעבודתו להגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות גם לאחר חלוף הזמן הקבוע בתקנון להגשת תביעה לפנסיה, נוכח קיומה של הוראה בתקנון נתיב הקובעת כי בקשה לפנסיה כלשהי לא תישלל מחמת אי הגשתה במועד (להלן - התקנון).
     
העובדות הרלוונטיות וההליכים הקודמים

1.     העותר עבד במשך 15 שנים, עד ליום 26.5.1998, במפעל שבבעלות וולקן מצברים בע"מ. בתקופת עבודתו היה העותר מבוטח בביטוח פנסיוני מקיף של נתיב. במהלך חודש פברואר 1999, כתשעה חודשים לאחר סיום עבודתו, פנה העותר לנתיב והגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות. לטענתו, הוא פוטר מעבודתו עקב מצבו הרפואי שהלך והתדרדר. תביעתו של העותר נדחתה על ידי נתיב מאחר שהוגשה כתשעה חודשים לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד, זאת מכוח הוראת תקנה 58א(א) לתקנון נתיב הקובעת כי תביעה לפנסיה תוגש לא יאוחר משלושה חודשים מהפסקת יחסי עובד-מעביד בין החבר לבין מעסיקתו.

2.     העותר ערר לועדת הערעורים לענייני קרן נתיב, הפועלת במסגרת הסתדרות העובדים הכללית (להלן - ועדת הערעורים) והשיג על דחיית תביעתו. לטענתו, תקנה 118(ד) לתקנון נתיב הקובעת כי הגשת בקשה לפנסיה כל שהיא לא תישלל אך מחמת האיחור בהגשתה, גוברת על תקנה 58א(א) הנ"ל, ומאפשרת לו למעשה להגיש את תביעתו. ועדת הערעורים אישרה לעותר להגיש את תביעתו לפנסיית נכות לפנים משורת הדין.

3.     החלטה זו עמדה במרכז תביעה שאותה הגישה נתיב נגד העותר בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, במסגרתה ביקשה להשיג על קביעת ועדת הערעורים. ביום 3.6.2001 הסכימו הצדדים כי התביעה תימחק והסכסוך יוחזר לועדת הערעורים על מנת שתדון בו מחדש, תוך הנחיה כי שיקוליה יהיו משפטיים בלבד.

4.     ביום 19.3.2002 דחתה ועדת הערעורים את עררו של העותר. ועדת הערעורים קבעה כי יש לפרש את התקנון לאור מהותה של נתיב כמוסד לקידום הביטחון הסוציאלי של חבריה, לאור עקרון השוויון בין מבוטחי נתיב ובאופן שישמור על שלמותו כמקשה אחת, מבלי שתקנה 58א(א) תרוקן מתוכן. משכך, קבעה הוועדה כי משנקבעה מגבלת שלושת החודשים לצורך הגשת תביעה כנ"ל, היא אינה "רשאית להאריך את המועד שנקבע, תוך פרשנות או שיקולים שאינם מותרים על-פי התקנון עצמו".

5.     נוכח דחיית הערר, פנה העותר בערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן - בית הדין האזורי). בערעורו שב העותר על טענתו כי יש לפרש את תקנה 58א(א) לתקנון נתיב בצמצום ולאפשר הגשתה של תביעה לפנסיית נכות גם לאחר חלוף המועד הקבוע בה. עוד טען העותר כי התקנון הינו חוזה אחיד בעל תנאי מקפח; כי מניין הימים להגשת התביעה צריך היה להימנות רק ממועד קביעת מצבו הרפואי, שהתרחש רק לאחר פיטוריו; וכן, כי לא היה מודע להוראת תקנה 58א(א) לתקנון.

6.     בית הדין האזורי דחה את טענתו של העותר כי תקנון נתיב הינו חוזה אחיד בנימוק כי נתיב אינה "ספק" כפי שמורה סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982, אלא נאמן של חבריה. בנוסף, דחה בית הדין האזורי את טענתו של העותר כי הוראת תקנה 58א(א) לתקנון נתיב עולה כדי תנאי מקפח בחוזה אחיד, מאחר שתקנה זו מיטיבה עם חברים המבוטחים בנתיב ולא גורעת מזכויותיהם. עוד קבע בית הדין האזורי, כי אין די בהוראת תקנה 58א(א) הנ"ל, המגבילה את תקופת הגשת התביעות לפנסיית נכות לתקופה של שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד, כדי לשלול את זכות התביעה על פי התקנון ויש צורך ב"טעם נוסף" כדי להצדיק את הדחייה. בנסיבות המקרה, סבר בית הדין האזורי כי הואיל ותביעתו של העותר הוגשה כאשר לא ניתן היה עוד להעמידו לבדיקה רפואית ולבדוק אם נכותו קיימת ונגרמה בשל עבודתו, מתקיים אותו "טעם נוסף". באשר לטענתו כי לא היה מודע להוראת תקנה 58א(א) לתקנון, קבע בית הדין האזורי כי שעה שהצטרף העותר כחבר בנתיב, קיבל עליו את תקנונה. משכך, דחה בית הדין האזורי את ערעורו של העותר.

7.     העותר פנה וערער על הכרעת בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. בערעורו טען העותר מספר רב של טענות המכוונות נגד החלטות ועדת הערעורים ובית הדין האזורי. בין היתר, חזר העותר על טענותיו כי יש לפרש את תקנון נתיב כך שהוראת תקנה 118(ד) גוברת על הוראת תקנה 58א(א). עוד נטען כי התקנון הינו בבחינת חוזה אחיד והתנאי להגשת תביעה במגבלת הזמן של שלושה חודשים הוא תנאי מקפח. לבסוף, טען העותר כי לא היה מודע להוראות התקנון. מנגד, טענה נתיב כי טענותיו אלה של העותר כבר נדונו ונדחו על ידי בית הדין האזורי. כמו כן, טענה נתיב כי בית הדין האזורי העניק פרשנות נכונה לתקנון, התואמת את לשון התקנון ואת התכלית המונחת בבסיסו.

8.     בדומה לועדת הערעורים ולבית הדין האזורי, קבע בית הדין הארצי לעבודה, ברוב דעות, כי יש לפרש את התקנון כך שתקנה 58א(א) גוברת על תקנה 118(ד) ומשכך, לא קמה לעותר הזכות לתבוע פנסיית נכות. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי תקנה 58א(א) לתקנון מהווה הוראה חריגה, במסגרתה ניתנת אפשרות לחברים המבוטחים בנתיב להגיש בעצמם תביעות לפנסיית נכות, על מנת שלא יהיו תלויים במעבידיהם. מאחר שהוראת תקנה 58א(א) הינה הוראה ספציפית המתייחסת לזכות חריגה של חבר בנתיב, יש להעדיף את ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית הקבועה בתקנה 118(ד) לתקנון, במקרה שקיימת סתירה ביניהן. בית הדין הארצי לעבודה ציין כי פרשנות זו עולה בקנה אחד אף עם תכליתה של התביעה לפנסיית נכות שהיא בדיקה ב"זמן אמת" אם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין הפסקת העבודה. לבסוף, ציין בית הדין הארצי לעבודה כי יש לשמור על מחויבותה של נתיב לשוויון בין כלל חבריה וכי העותר לא הראה טעם מיוחד המצדיק את אי הגשת תביעתו במסגרת אותם שלושה חודשים. על כן, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין לסטות מהוראות התקנון בנסיבותיו של העותר.

     מכאן, העתירה שבפנינו.

טענות הצדדים

9.     לטענת העותר, במקרה שלפנינו טעה בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית. לטענתו, המגמה הקיימת בפסיקה כיום היא של הגמשת כללי סדרי הדין ועל כן יש לפרש את תקנה 118(ד) לתקנון נתיב באופן תכליתי, שיורה כי אם הוכחה עילת התובע הוא יהיה זכאי לפנסיית נכות, כאשר עצם איחורו בהגשת התביעה לא יעמוד לו למכשול.

10.     עוד טוען העותר, כי הסוגיה המשפטית אשר במחלוקת בין הצדדים הינה עקרונית ובעלת השלכות רחבות על ציבור הגמלאים והמבוטחים בישראל ובפרט, אלו המבוטחים בנתיב, ומשכך יש מקום להתערבותו של בית משפט זה. עוד טוען העותר, כי גם הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה, שכן לעותר נגרם עוול כבד באי מימושן של זכויותיו הסוציאליות. העותר אף שב על טענתו כי כלל לא היה מודע להוראת תקנה 58א(א) לתקנון נתיב ולמגבלה הקבועה בה הקובעת תקופה של שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד, במסגרתה ניתן להגיש תביעה לשם קבלת פנסיית נכות.

11.     לטענת נתיב, אין בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית או מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. עוד נטען, כי העותר לא הראה כי מתקיימים התנאים להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שכן פסק הדין אינו עוסק בשאלות משפטיות בעלות השפעות נרחבות על ציבור העובדים או על הליכים חברתיים.

12.     בנוסף, טוענת נתיב כי התקנון הינו חוזה מחייב בינה לבין מבוטחיה והוא מקור הזכויות והחובות של החברים המבוטחים בה ושלה. לטענתה, מגבלת הגשת התביעה לתקופה של שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד של חבר המבוטח בנתיב, הינה הוראה מהותית ולא פרוצדורלית, שמטרתה לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש שבין פרישת העובד מעבודתו לבין נכותו, וזאת בסמוך למועד פרישתו מהעבודה. עוד טוענת נתיב, כי הוראת תקנה 58א(א) לתקנון נתיב גוברת על הוראת תקנה 118(ד) לתקנון, הן בהיותה הוראה חריגה וספציפית הנוגעת להגשת תביעה על ידי העובד עצמו והן בהיותה הוראה מאוחרת, שכן הוראת תקנה 58א(א) הוספה לתקנון רק בשנת 1993. בנוסף, טוענת נתיב כי הגבלת התקופה להגשת תביעות למשך שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד, נועדה להשגת תכלית של ודאות אקטוארית, בהיות נתיב גוף מבטח הדואג לביטחון הסוציאלי של חבריו. לבסוף, טוענת נתיב כי העותר לא עמד בנטל החל עליו למתן הסבר סביר לאיחורו הרב בהגשת התביעה ולא הצביע על קיומן של נסיבות שמנעו ממנו באופן אמיתי ואובייקטיבי להגיש את תביעתו במועד, וכי גם מטעם זה דין עתירתו להידחות.

דיון והכרעה

התערבות בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה

13.     לא אחת נקבע על ידי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, כי הוא ימעט להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין הנופל לתחום מומחיותו הייחודית ולסמכותו מכוח חוק. בית משפט זה יתערב בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה, בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון, כאשר ישוכנע כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין והשני, כאשר הצדק מחייב התערבות בנסיבות העניין [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986) בעמוד 693 (להלן - הלכת חטיב); בג"ץ 6331/07 רביב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 27.8.2007); בג"ץ 1157/07 ברזילי נ' בית הדין הארצי לעבודה לא פורסם, 13.2.2007); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6), 810 (2003)].

14.     זאת ועוד, בית משפט זה לא יתערב, ככלל, בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, כאשר לשאלה המשפטית יש פנים לכאן או לכאן ואין מדובר בטעות משפטית מובהקת. עמד על כך כבוד השופט י' כהן בבג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל קופ"ח מכבי כוללת קופ"ח אסף, אגודה לעזרה רפואית נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב(1) 214 (1977) (בעמ' 218-219) :

"... אנו מתערבים בפסיקתו של בית-הדין הארצי רק במקרים כשפסיקה זו היא מוטעית בעליל ונמנעים מהתערבות כשבבעיה שהתעוררה יש פנים לכאן או לכאן, אפילו אם נוטים אנו לדעת הנוגדת את דעת בית-הדין הארצי."


ובאופן דומה קבע כבוד הנשיא מ' שמגר בהלכת חטיב:

"הכלל הגדול הוא, כי טעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב התערבותנו בה, יכולה לשמש עילה להפעלת סמכותו של בית-משפט זה; המקרים, שבהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן, הם, בדרך כלל, בגדר דוגמה לנסיבות, שבהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית, שהרי עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית." (שם, בעמוד 693). [הדגשות במקור - י.ד.].


     משכך, אף אילו נטתה דעתו של בית משפט זה לדעה אחרת מזו שאומצה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, באשר לפרשנות הנכונה שיש ליתן לתקנות 58א(א) ו- 118(ד) לתקנון נתיב, הייתי מציע לחבריי לדחות את העתירה.

15.     כמו כן, לא שוכנעתי כי הכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעתירה הינה שאלה עקרונית בעלת השלכות רחבות על ציבור העובדים בישראל. עיקר המחלוקת בין הצדדים סבה סביב הפרשנות שיש להעניק לתקנון נתיב. הכרעה בשאלה זו משליכה באופן צר על ציבור החברים המבוטחים בנתיב בלבד ואין מדובר בשאלה עקרונית בעלת השלכות רחבות על כלל העובדים בישראל ועל הציבור בכללותו [זאת בשונה מהמקרים נשוא בג"ץ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289 (1997) ובג"ץ 6845/00 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6) 663 (2002)].

16.     הריסון השיפוטי שאותו גוזר בית משפט זה על עצמו בעניין הבקורת על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה נובע, בין היתר, ממומחיותו הספציפית של בית הדין הארצי לעבודה בתחום דיני העבודה, אשר הייתה בבסיס הקמתה של מערכת בתי הדין לעבודה. כדבריו של כבוד הנשיא מ' שמגר בהלכת חטיב (שם, בעמ' 693):

"...לאור העובדה, שהמחוקק ייחד לבתי הדין לעבודה תחום משפטי מוגדר ומופרד והפקיד בתי-דין אלו במידה רבה על מלאכת העיצוב של דיני העבודה, בית המשפט הזה צריך לנהוג בריסון, ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים, שנדונו לפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית...".


17.     יצויין כי איני מתעלם מן הדעות השונות שנשמעו בבית משפט זה לעניין האופן שבו יש לפרש את הלכת חטיב [כמו, למשל, בבג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 481 (2004)] ואולם סבורני כי בנסיבות המקרה שבפניי, אין צורך בהתחבטות בין דעות שונות אלה.

פרשנות הוראות התקנון

18.     למעלה מן הנדרש, אציין כי מצאתי כי גם לגוף טענותיו של העותר, דין העתירה להידחות. ראשית, תקנה 58א(א) לתקנון העניקה לחברי נתיב זכות תביעה אישית לקבלת פנסיית נכות במסגרת תקופה מוגדרת ומוגבלת של שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד. זכות זו לא הייתה קיימת בתקנון טרם הוספה לו הוראה זו. עד לתיקון תקנון נתיב והוספת תקנה 58א(א), הזכות לתביעת פנסיית נכות הייתה שמורה למעסיק בלבד. תקנה 58א(א) הרחיבה איפוא את זכות התביעה לפנסיית נכות ואולם סבור אני כי לא ניתן להרחיב זכות זאת מעבר למה שנקבע בהוראת תקנה 58א(א) וכי אין לאפשר לחבר נתיב לתבוע פנסיית נכות בהתעלם ממגבלת הזמן הקבועה בתקנה זו.

     שנית, הגבלת זכות התביעה האישית לתקופה של שלושה חודשים מיום סיום יחסי עובד-מעביד, כאמור בתקנה 58א(א) לתקנון נתיב, עולה בקנה אחד עם הצורך להוכיח קשר סיבתי בין פרישת העובד מעבודתו לבין נכותו לצורך קבלת תשלומי פנסיית הנכות. הוכחת קשר זה הינה קשה יותר ככל שחולף פרק זמן ארוך יותר ממועד פרישת העובד מעבודתו. זאת ועוד, כפי שהובהר לעיל, תקנה 58א(א) הוספה לתקנון נתיב בשלב מאוחר יותר. משכך, אין לראות בהוראת תקנה 118(ד) שהיתה חלק מתקנון נתיב במועד בו הוספה תקנה 58א(א) הנ"ל, כגוברת על הוראת תקנה זו.

     על יסוד האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה, ללא צו להוצאות.

                                   
                                             ש ו פ ט

השופטת א' חיות:

     אני מסכימה עם חברי השופט י' דנציגר כי המקרה דנן אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית-הדין הארצי לעבודה ומטעם זה אף אני סבורה כי דין העתירה להידחות.

                                             ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס:

     גם אני מסכים כי אין במקרה זה הצדקה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

                                             ש ו פ ט


     הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שלילת פנסיה

  2. הצעת חוק הפנסיה

  3. השכר הקובע לפנסיה

  4. חוק אזרחים ותיקים

  5. עורך דין דיני פנסיה

  6. הגדלת פנסיה שוטרים

  7. השכר המבוטח לפנסיה

  8. הנחות לאזרחים ותיקים

  9. עדכון פנסיה למבוטחים

  10. זכות גרושה בכספי פנסיה

  11. הצעת חוק פנסיה ממלכתית

  12. פנסיית נכות לעובד שפוטר

  13. זכויות פנסיה של פרופסור

  14. אי העברת כספי פנסיה במועד

  15. נהיגה עם פנס קדמי מקולקל

  16. הרשות למען אזרחים ותיקים

  17. תביעה לתשלום פנסיה רפואית

  18. ביטול עיקול זמני על פנסיה

  19. הפסדי פנסיה לנפגעים קטינים

  20. זכויות פנסיה בעל מניה באגד

  21. האם פנסיה חלק מהרכוש המשותף

  22. הצעת חוק הפנסיה, התש"ס-2000

  23. זכויות גרושה בפנסיה של בעלה

  24. פנסיית אלמנת פנסיונר במבטחים

  25. הפרשה לפנסיה במקום עבודה חדש

  26. זכאות לצירוף זכויות פנסיוניות

  27. הפרשה לפנסיה - משכורת גלובלית

  28. הפרשות לפנסיה ע"י מעסיק האחרון

  29. פיצוי בגין הפסדי פנסיה לקטינים

  30. שלילת פיצויים פיטורים כספי פנסיה

  31. הגדלת המשכורת הקובעת לצורך פנסיה

  32. זכויות גרושה לפנסיה של בעל שנפטר

  33. תביעה לתשלום דמי גמולים לפנסיה (6%)

  34. הפסד פנסיית נכות - תביעה נגד המעביד

  35. תביעה לשלם את הפער בין הפנסיה המוקדמת

  36. ניכוי כספי פנסיה מתגמולי ביטוח תאונת דרכים

  37. תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התשנ''א-1991

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון