פיטורים אחרי 11 חודשים

עובד זכאי לקבל פיצויי פיטורים אם עבד שנה (12 חודשים). האם עובד זכאי לקבל פיצויים פיטורים בגין פיטורים אחרי 11 חודשים בלבד סעיף 3 ל התשכ"ג- 1963, קובע כי פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים. על פי סעיף זה קיימת חזקה הניתנת לסתירה, ולפיכך - המעביד מוטל הנטל להוכיח כי לא הרצון להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים הוא שעמד ביסודם של הפיטורין. על פי הפסיקה, על המעביד להוכיח היעדרו של מניע שלילי כאמור, וזאת בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני - מקצועי ובין אם לאו. בית הדין הארצי קבע עוד כי בהתאם לפסיקה, יש לפרש את המונח 'סמוך' בהתאם לנסיבותיו של כל עניין. אנו סבורים, כי אין מקום לקבוע שסעיף 3 ל חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 , וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 ל גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ- 11 (" () 420/06 קוגן - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ , ניתן ביום 6.5.2007(. נוכח הוראת סעיף 3 לחוק על החזקה שנקבעה בו השאלה האמיתית העומדת להכרעה היא האם הוכיחה הנתבעת כי פיטרה את התובע שלא מתוך מטרה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים . הרעיון העומד מאחורי סעיף 3 דלעיל הוא להגן על עובד - העומד להשלים שנת עבודה - מפני נישולו מזכויותיו הסוציאליות, תוך ניצול ציני של העובדה שעדיין לא הושלמה שנת עבודה שלמה. אין הכוונה לתת פיצויי פיטורין לכל מי שעבודתו הופסקה לפני תום שנה אחת, בשל סיבות אחרות. כוונת המחוקק ביצירת החזקה האמורה, היתה ליצור נורמת התנהגות ראויה ביחסי העבודה, כנגזרת מחובת תום הלב המוגברת המוטלת על שני הצדדים, ומתוך כוונה ברורה לסכל כוונת מעסיק לפטר שלא בתום לב בטרם הסתיימה שנת עבודה. לפיכך נקבע בפסיקה כי יש להקפיד, כי תחולתו של סעיף 3 תיוחד למצבים שלהם יועד מלכתחילה, וכי על בית הדין לבחון את הכוונה העומדת ביסוד הפיטורים תוך בחינת הרקע ונימוקי הפיטורים האמיתיים. להלן פסק דין בנושא פיטורים אחרי 11 חודשים: פסק דין 1. זהו פס"ד לעניין זכויותיו של התובע בנתבעת לפיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת , חופשה ותשלום בגין מגורים. 2. הרקע לתביעה : א. התובע החל לעבוד ב- 25/5/06 , בתפקיד מנהל חדר מסחר, אצל הנתבעת. ב. אין חולק כי בתחילת עבודתו סוכם שיקבל שכר של 4,000 ₪ נטו, ולאחר מכן הועלה השכר ל-4,500 ₪. ג. בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב. ד. ביום 15/3/07 קיבל התובע מכתב פיטורין על פיו: "הנני להודיעך כי בפגישתי איתך בתאריך 14/3/07 בירושלים הודעתי לך על הפסקת עבודתך בחברה. יום העבודה האחרון יהיה ב- 30/3/07, עד תאריך זה תמשיך לעבוד בסניף ותבצע העברה מלאה לחליפך". ה. במכתב מיום 26/4/07 שב מנהל החברה והודיע לתובע על הפסקת עבודתו כאמור במכתב הקודם, אך הוסף בו משפט כדלקמן "בהמשך לרשום לעיל ולמכתב הפיטורים מיום 15/3/07 ,נדחה יום העבודה האחרון לתאריך 30/4/07". 3. המחלוקות בתיק: א. זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין, לאור העובדה שעבד בפועל, בטרם פוטר - 11 חודשים וחמישה ימים. ב. האם קיבל התובע בפועל הודעה מוקדמת, או שלמעשה נאמר לו בע"פ כי הודעת הפיטורין מבוטלת, וכי הוא ממשיך לעבוד, כאילו לא פוטר. ג. האם הוסכם עם התובע כי יקבל דיור בעבודה, ואם כן - האם התובע זכאי לקבל תמורה בגין הדיור שלא קיבל ובאיזה סכום. ד. גובה דמי פדיון חופשה להם זכאי התובע. 4. העדים: מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת - מר שרון גינזבורסקי. 5. דיון: א. פיצויי פיטורין: אין חולק כי התובע לא עבד שנה שלמה, אלא 11 חודש וחמישה ימים. השאלה הינה האם זכאי לקבל פיצויי פיטורין. סעיף 3 ל התשכ"ג- 1963, הקובע: ”פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים”. על פי סעיף זה קיימת חזקה הניתנת לסתירה, ולפיכך - המעביד מוטל הנטל להוכיח כי לא הרצון להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים הוא שעמד ביסודם של הפיטורין. על פי הפסיקה, על המעביד להוכיח היעדרו של מניע שלילי כאמור, וזאת בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני - מקצועי ובין אם לאו. בית הדין הארצי קבע עוד כי: ”בהתאם לפסיקה, יש לפרש את המונח 'סמוך' בהתאם לנסיבותיו של כל עניין. אנו סבורים, כי אין מקום לקבוע שסעיף 3 ל חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 , וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 ל גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ- 11 " (" () 420/06 קוגן - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ , ניתן ביום 6.5.2007(. נוכח הוראת סעיף 3 לחוק על החזקה שנקבעה בו השאלה האמיתית העומדת להכרעה היא האם הוכיחה הנתבעת כי פיטרה את התובע שלא מתוך מטרה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים . ב. כידוע, הרעיון העומד מאחורי סעיף 3 דלעיל הוא להגן על עובד - העומד להשלים שנת עבודה - מפני נישולו מזכויותיו הסוציאליות, תוך ניצול ציני של העובדה שעדיין לא הושלמה שנת עבודה שלמה. אין הכוונה לתת פיצויי פיטורין לכל מי שעבודתו הופסקה לפני תום שנה אחת, בשל סיבות אחרות. כוונת המחוקק ביצירת החזקה האמורה, היתה ליצור נורמת התנהגות ראויה ביחסי העבודה, כנגזרת מחובת תום הלב המוגברת המוטלת על שני הצדדים, ומתוך כוונה ברורה לסכל כוונת מעסיק לפטר שלא בתום לב בטרם הסתיימה שנת עבודה. לפיכך נקבע בפסיקה כי יש להקפיד, כי תחולתו של סעיף 3 תיוחד למצבים שלהם יועד מלכתחילה, וכי על בית הדין לבחון את הכוונה העומדת ביסוד הפיטורים תוך בחינת הרקע ונימוקי הפיטורים האמיתיים. ג. בעניין שבפנינו - התובע לא טען בכתב תביעתו, ואף לא בעדותו בבית הדין, כי פוטר לפני תום השנה כדי לחמוק מפיצויי פיטורין. יתרה מזו - הודעת הפיטורין נמסרה לו לאחר כ -9 חודשי עבודה, ואף בטרם נמצא לו מחליף - ועל פניו, וכפי שעולה מעדות מנהל הנתבעת - לאור חוסר שביעות הרצון מעבודתו. התובע מודה בחקירתו הנגדית כי אכן הנתבעת ניסתה לפעול על מנת למצוא לו מחליף, ורק לאחר שלא נמצא מחליף - (והמחליף שנמצא הגיע ליום אחד ועזב) הוארכה לו תקופת ההודעה המוקדמת. מנהל הנתבעת הסביר בעדותו כי לא היה שבע רצון מתפקודו של התובע, אשר היה אדם לא מסודר, ולכן החליט לפטרו, ואף נתן לו הודעה מוקדמת על פיטוריו וכשמצא מחליף - העבודה הסתיימה. ד. לאור זאת, ובהתחשב בכלל נסיבות הפסקת העבודה כפי שהובאו בפנינו - ניתן לקבוע כי המניע לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אלא על רקע סיבות אחרות. בנסיבות אלו , לא זכאי התובע לפיצויי פיטורין. ה. הודעה מוקדמת: לכאורה, צודק מנהל הנתבעת כי נתן לתובע 45 ימי הודעה מוקדמת, שהרי קיבל הודעה ב-15/3/06 על הפסקת עבודתו, אך בפועל סיים ב-30/4/06. אלא, שמעדותו של המנהל עולה בבירור, כי לאחר שהתובע הסכים להמשיך ולעבוד (עד שימצא מחליף), לא נאמר לו מתי בדיוק מסתיימת עבודתו, ולא נקבע מועד מדוייק להפסקת העבודה. בחקירתו הנגדית נשאל מנהל הנתבעת והשיב: "ש. עד מתי הייתי צריך להמשיך לעבוד, לא הודעת לי על תאריך. ואם לא היית מוצא עובד שנה, הייתי צריך להמשיך לעבוד ת. יכול להיות שמה שאתה אומר נכון" משמע - למרות שקיבל הודעה מקודמת, הרי שבפועל לא יכול היה לדעת מתי באמת יפסיק לעבוד. דהיינו, אם היה מפסיק לעבוד, כפי שנקבע בתחילה - לא ניתן היה לטעון כי לא קיבל הודעה מוקדמת. כך גם היה הדבר, אילו היו מסכמים איתו על הארכה מוגדרת של ההודעה המוקדמת ( כדוגמא - שבוע עבודה נוסף). בפועל - התובע היה אמור לסיים את עבודתו ב-15/4. היות ועבודתו נמשכה לאחר מכן - ללא הגדרת זמן, הרי שההודעה המקודמת הראשונה שוב לא הייתה רלבנטית,שהרי לא יכול היה לדעת מתי באמת תסתיים עבודתו. לפיכך ביום בו פוטר - ניתן לראות זאת כפיטורין על אתר, ללא הודעה מוקדמת. ו. לעניין גובה שכרו - אמנם מקובלת עלינו עמדת מנהל הנתבעת כי התוספת של 500 ₪ ניתנה לתובע מחוסר ברירה - עד למציאת מחליף, אלא שמאחר שלא היה ברור לכמה זמן תימשך עבודתו ומתי יגיע מחליף - הרי ברור שמדובר בהעלאה בשכרו - עד לבוא המחליף (גם אם יחכו לו מס' חודשים). היות וכך - יש לשלם לו את ההודעה המוקדמת ע"פ חישוב של 4,500 ₪ לחודש. היות והתובע עבד פחות משנת עבודה אחת (ומשלא נמצא כי הפסקת עבודתו נבעה מתוך רצון שלא לשם לו את זכויותיו), על התובע לקבל עבור כל אחד מששת חושי עבודתו הראשונים - יום הודעה מוקדמת לכל חודש, ועבור כל חודש נוסף - 2.5 ימים לכל חודש. בסה"כ זכאי התובע ל - 18.5 ימי הודעה מוקדמת. לפיכך זכאי התובע בסה"כ (ע"פ חישוב של 180 ₪ ליום), לסך של 3,330 ₪. ז. שווי דמי מגורים: התובע טוען כי זכאי לתשלום של 300 דולר כיוון שלא התגורר במבנה של הנתבעת, וכי עלות שכר דירה לחודש הינו 300 דולר. איננו מקבלים טענה זו. לא שוכנענו כי הוסכם עם התובע כי כחלק מזכויותיו יקבל דיור חינם - מה גם שהוא עצמו העיד שעובדות אחרות שילמו על החדר שקיבלו 300 דולר. יתרה מזו, אף אם הייתה מתקבלת טענתו כי יכול היה לגור במבנה הנתבעת בחינם - עדיין אין בכך כדי למד כי אם לא יגור במבנה הנתבעת - יהיה זכאי לקבל את שכר הדירה לידיו. מנהל הנתבעת העיד, ועדותו זו מקובלת עלינו, כי התובע כלל לא רצה לגור בדירה שהוצעה לו מסיבותיו האישיות - אם כך מדוע שעל הנתבעת לשלם לו שווי של השכרת חדר אחר (כשהתובע כלל לא טוען כי שכר ושילם על חדר אחר). לדברי המנהל - לא הוצע לו לגור בחינם, אלא משהועלתה האפשרות שיגור במבנה, והתובע שלל אפשרות זו מיד - לא הגיעו כלל למצב בו סיכמו מה יהיה שכר הדירה לחדר זה. עוד נוסיף כי לו היה סיכום כי יקבל חדר על חשבון הנתבע , וכי אם לא ינצל זכות זו יהיה זכאי לתשלום בשווה ערך - כיצד זה התובע לא פנה למנהל הנתבעת לאורך כל תקופת עבודתו לקבל הטבה משמעותית זו! גרסתו של התובע לעניין זה איננה מתקבלת. מכל מקום - אף אם היה מוכיח כי כחלק מתנאי שכרו היה לקבל חדר במבנה הנתבעת ללא כל תשלום - אין בכך כדי ללמד על זכותו לקבל תשלום במקום הדיור שהוצע לו. ח. חופשה : ע"פ תחשיב הנתבעת שלא נסתר, זכאי היה התובע לקבל דמי פדיון חופשה בסך של 1,798 ₪. היות וסכום זה שולם לו לאחר סיום עבודתו - אין התובע זכאי לתשלומים נוספים בגין פדיון חופשה. ט. ועניין נוסף : במסגרת הסיכומים, ולאחר שהסתיים שלב הראיות - ביקש התובע כי בית הדין יורה לנתבע לחשוף את החוזה שנערך בנתבעת עם מי שהחליפו בתפקיד. אין מקום להיעתר לבקשה זו, הנוגעת לאדם אחר (שכלל לא הובא לעדות), ואינה רלבנטית לזכויות הנתבעות, ובוודאי שלא בשלב הסיכומים. כך גם אין מקום להתייחס לטענות שונות שהועלו לראשונה בסיכומיו, ושלא בא זיכרן בכתבי הטענות. לדוגמא: הטענה כי מחליפו, קיבל שכר גבוה יותר ממנו - אינה משנה לעניין זכויותיו שלו, וגם אם היא נכונה (דבר שלא הוכח) - אין בה כדי ללמד על כך שסוכם איתו על שכר אחר, אף אם טוען כיום, כי שכר של 4,000 ש"ח איננו שכר ריאלי ביחס לתפקידו. 4. סוף דבר: התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 3,300 ₪. משהתביעה מתקבלת באופן חלקי אין צו להוצאות. מאידך, אין מקום לקבל את טענת הנתבעת בדבר ביטול הוצאות שנפסקו לה בדיון עקב אי הגעת נציגה לדיון שנקבע ליום 12/11/08. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. פיטורים